תרגול ועבודה מעשית בליווי הספר: 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים'  

תמלול השיעור:

"ממלכת המינרלים ניתנת להכרה בצורת האדם בכל רגע נתון; ממלכת הצומח, כגוף האתרי, הינה הבסיס של הגדילה, ההתהוות שלו; ממלכת החיות, כגופו האסטרלי, הינה האימפולס לגילוי החושים והרצון. הכתרת החיים המודעים של תחושה ורצון בחיים רוחניים בעלי מודעות-עצמית, הופכת את הקשר של האדם עם העולם-הרוחני לגלוי באופן ישיר."

שטיינר, 'מחשבות מנחות', מחשבה 58, 2020, עמ' 38

היום נמשיך עם הספר "כיצד קונים דעת העולמות העליונים". בתוך הפרק 'שלבי ההתקדשות' הגענו לחלק שנקרא 'הארה'. המחשבה המנחה שקראנו עוסקת בארבעת המרכיבים הנמצאים בישות האדם:

ממלכת המינרלים – שנמצאת בגוף הפיזי שלנו,

הממלכה האתרית / הצומח – שנמצאת בגוף האתרי שלנו

ממלכת החיות/ הממלכה האסטרלית – הנמצאת באדם בגוף האסטרלי, גוף הנפש שלנו

ה'אני' – המרכיב הייחודי של האדם, המרכיב הרוחני, שהאדם הוא היחיד המכיל אותו כאן באדמה.

בעמ' 40 שטיינר מנחה אותנו לערוך התבוננות. בהתחלה הוא מנחה אותנו להתבוננות מרוכזת על אבן-ממלכת הדומם, ועל החי, ולאחר מכן מנחה להוסיף להם גם התבוננות על ממלכת הצומח.

"התלמיד יאמר לעצמו: צורה לאבן וגם לבעל החיים צורה. האבן נשארת מונחת במקומה. בעל החיים משנה את מקומו. היצר (התשוקה) הוא הגורם שבעל החיים משנה את מקומו. ואף היצרים הם, אשר אותם משרתת צורתו של בעל-החיים. אבריו וגפיו קיבלו את צורתם בהתאם ליצרים הללו. צורת האבן לא נוצרה בהתאם לתשוקות אלא על-ידי כוח חסר תשוקה."

שטיינר, 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים', 'שלבי ההתקדשות' – 'הארה', עמ' 40

כאמור, גם בתוכנו אפשר למצוא את האבן, את הצמח, את בעל החיים. הם קיימים בתוכנו.

תרגיל:

שבו בנוח, ידיים מונחות, רגליים על הריצפה. תעצמו עיניים. תנשמו עמוק.

נסו להרגיש את ממלכת הדומם שבתוככם – את השלד, את הגוויה, כשהם מונחים ללא תנועה, לפני שהפיחו בהם רוח חיים. אחרי שהרוח עזבה, אתם רק גויה, שלד, שוכבים ללא תנועה, בלי שום דבר שמחיה אתכם.

עכשיו הניחו את הגוויה בצד, נשמו כמה נשימות עמוקות.

תרגישו את החיה שחיה בתוככם, דרך התשוקות, היצרים, התאוות.

תרגישו איך התשוקה מניעה אתכם, גורמת לכם ללכת למקומות, גורמת לכם להימשך ולנוע, דוחפת אתכם לפעולה.

תרגישו איזו מין חיה חיה בתוככם.

איזו תנועה יש לה. איזה קצב יש לה. מה העוצמה שלה. האם היא חלשה או חזקה.

לאט לאט כשתרגישו שאתם מוכנים תפקחו עיניים.

שיתוף במליאה:

איך זה היה להיות חלק ממלכת הדומם?

איך זה היה להיות חלק ממלכת בעלי החיים?

מה חוויתם? מה היה הרגש בכל אחד מהם?

משתתפת – חוויתי את השלד, לא ראיתי את הגוף, רק את השלד. קר כזה. זה היה מוזר ומעניין. אף פעם לא חשבתי על השלד שלי. עברתי על כל הגוף והסתכלתי על השלד. לא היה רגש, היה קצת ריחוק, והיה בעיקר מעניין כי אף פעם לא חשבתי על השלד.

עם החיה הרגשתי המון רגש של אהבה, חם, עוצמתי – אהבה למשפחה, לאנשים. כתום וחם. ועוצמה. חום היה הדבר העיקרי.

משתתפת – היה לי עצוב להרגיש רק את שלד והגוויה, לא רציתי לשים אותו בצד, לא רציתי להיפרד מהגוף. לא רוצה להשאיר את הגוויה בחוץ. זה הפחיד אותי קצת. בהנחיה לעורר את החיה – זה היה נמר שרוצה לתקוף, חזק ועוצמתי, פעולה חזקה של מגננה ושל תקיפה. הוא כל הזמן רצה לעשות משהו, לרוץ. אני עוד צריכה לעבד את זה.

יעל – אנחנו רואים שלכל אחת עלתה חיה שונה, וגם מול הגוויה החוויה שונה. הפחד שעולה מול הגוויה קשור להזדהות שלנו עם הגוף שלנו. אנחנו רגילים לחוות את הגוף הפיזי  ואת השלד כחלק מאיתנו. אנחנו לגמרי מזוהים עם זה, למרות שזו מעטפת שלנו, שנשארת מאחור כשאנחנו מתים וגם מתפוררת בסוף, עדיין אנחנו קשורים לזה כחלק מאיתנו.

משתתפת – עם הגוויה עלתה לי מחשבה על כל המתים הקרובים אלי. אני לא מרגישה שהם בקברים, אני גם לא מבקרת את הקברים. החוויה של עזיבת הגוויה הייתה יותר הסתכלות, שזה כאילו לא חלק ממני.

משתתפת – בשלב השלד הייתה לי תחושה של רוגע, שלווה גדולה, אבל גם כבדות, הרגשתי נעוצה לאדמה כמו משקולת. והרגשתי שחרור. כשעברנו לבעל-החיים הכל נדלק ונכנס מתח. כשלד הרגשתי אותו ושיחררתי יותר ויותר, השלתי את הכל, וכחיה הכל נלחץ והתכווץ, אבל הייתה קלילות. עצב לא היה.

משתתפת – בהתחלה כשלד הרגשתי 'מוּטלוּת', דמיינתי את כל העצמות שלי מוטלות בחוסר חיות. זה לא הפריע לי, זו פשוט הייתה עובדה מוגמרת, להיות 'מוטלת'.

ראיתי את הנשמה שלי כמו קמה מהקבר, קמה מהעצמות. בהתחלה היא נראתה לי כמו אני, ואז אמרתי אבל הנשמה שלי בכלל לא נראית כמוני, אני משהו אחר.

כחיה הרגשתי שחיה בי באפאלו, שהוא על הגב ורוצה להתרומם, בגלל שהוא חיה מאוד כבדה הרגשתי את הכובד שלו. הבנתי שזו עובדה מוגמרת שאני כבדה ואיטית, אבל יש בו את העוצמה לרוץ ולהתפרץ אם יש צורך בזה. זה הפתיע אותי שהופיעה לי חיה שמנמנה וכבדה כזו, אבל יש לה מהירות, היא יכולה להזיז את עצמה, היא 'גומעת'.

משתתף – כגוויה הרגשתי שקט, דממה, ואפילו שינה עמוקה. אולי לרגע נרדמתי ואז התעוררתי. כחיה הופיע דוב גדול וחום, בטוח בעצמו, עם הרבה עוצמה, הולך רגוע. הרגשתי טוב בתור דוב, עם הרבה עוצמה, ושקט ואיזון, מישהו שבטוח בעצמו. זה הפתיע אותי. כי בשכל חשבתי על אריה וכאלה, ופתאום הדוב הופיע, בלי השכל, וזו הייתה החיה.

נמשיך את התרגיל וננסה לחוות את ממלכת הצומח בתוכנו:

נשב בנוח, נעצום עיניים, ננשום עמוק.

להרגיש בתוככם את ממלכת הצומח שחיה בגוף האתרי שלנו, בגוף החיים.

להרגיש את החלק שנטוע באדמה אבל מתפשט למרחב. שופע כוחות חיים. כולו חיות. עסוק בגדילה, צמיחה, התפשטות, התרבות. זרימה. לבלוב. מעגליות וחזרתיות. נשימה.

לאט אפשר לפקוח עיניים, כל אחד בזמן שלו.

שיתוף במליאה:

איך זה היה להכניס את ממלכת הצומח – מה הייתה החוויה בממלכה האתרית.

משתתפת – היה מאוד נעים. בהתחלה הרגשתי רק שורשים. ואז מהמרכז ומהבטן התחלתי להצמיח פרחי מים, וכל הגוף שלי היה שקוע במים עם עלים בשרניים רטובים.

חוויה טובה ושופעת. ועברה לי מחשבה של מוות. אמרתי לעצמי שבמקום הזה אני יכולה לוותר – שאפשר לוותר כשנעים לי.

יעל – אי אפשר לעשות את התרגיל 'לא טוב', אין תשובה נכונה או לא נכונה.

משתתפת – בתרגיל הראשון נעלמתי, הייתי בשלד ואז נעלמתי וחזרתי רק בסוף התרגיל.

עכשיו היה כמו המשך 'שיבולת בשדה כורעה ברוח מעומס גרעינים כי רב'. הרגשתי את הכבדות, וגם את התנועה של השיבולת, אבל שהיא מחוברת לאדמה. בחיה נעלמתי בתוך השלד, לא חוויתי.

יעל – בתרגיל הראשון לא הצלחת להחזיר את השלד לחיים.

משתתפת – מהר מאוד הרגשתי צמח צומח בתוכי, בצבע ירוק דשא והרבה עדינות, נעים. הרגשתי את כל הענפים הקטנים צומחים, הפרחים העדינים פורחים, והצמח יוצא מתוכי. לעומת זאת לא הרגשתי שורשים, לא ראיתי שורשים. גם בשלד ובחיה הרגשתי המון 'בפנים'.

יעל – זה נראה שחווית ממש את הגוף האתרי שלנו, כי לנו אין שורשים פיזיים. זו חוויה פנימית של הגוף האתרי.

משתתפת – בממלכת הצומח הרגשתי חיבור לזרימה וההתחדשות של מערכת הדם, ומתוך זה הופיע מין שיח שושנים מטפסים, הכל מתפרש לי בגוף במקביל לכל המערכת של הורידים והעורקים והזרימה. שושנים בשרניות וגדולות, אבל גם מלאות קוצים. כמו הזרימה של הדם כך גם השושנים האדומות ממלאות אותי מבפנים. באיזשהו שלב זה גם חונק, מרוב שזה משתרג…

יעל – אנחנו יודעים שמה שמניע את הממלכה האתרית זה להתפשט ולהתרחב, ואם לא היה הגוף האסטרלי וה'אני' נכנסים ועוצרים אותה, היא הייתה כמו דשא שהולך ומתפשט, ויכול להתפשט עד אין סוף.

ננסה להשוות ולראות את המאפיינים של הממלכות השונות, ולמרות ששטיינר מנחה אותנו להתבוננות רק על המינרל, צומח וחי, אנחנו נתבונן גם על האדם. נמלא יחד את הטבלה:

ממלכה דומם – מינרלים צומח – אתרי בעלי-חיים – אסטרלי אדם – 'אני' – רוח
מידת התנועתיות חסר תנועה נטוע למקומו אך מתפשט במרחב, ריתמית מחזורית, כלפי מעלה לכיוון השמש, כלפי מטה לשורשים, מפזר זרעים נע בחופשיות פיזית ממקום למקום נע ממקום למקום גם פיזית וגם במחשבה.

 

יצירה.

מה מעצב את צורתו? ממלכת המינרלים היא הגוויה של האלוהי רבייה, גדילה, צמיחה, התפשטות, פרייה, חזרתיות אינסטינקטים, דחפים, יצרים, תשוקות קרמת עבר וקרמת עתיד

 

בחירה וחירות

רמת תודעה שינה – חוסר תודעה תודעת חלום תודעת אסטרלית – כאב ועונג תודעת 'אני' – תודעה ערה / תודעת רוחנית
פסיבי / אקטיבי פסיבי פסיבי ר-אקטיבי (פסיבי) אקטיבי

דיון בזמן מילוי הטבלה – הארות והבהרות:

  • הצמח מגיע למקומות נוספים דרך הפצת הזרעים – פיזור הזרעים תורם לתנועה שלו, ליכולת להגיע למקומות נוספים.
  • התנועה החופשית של החיה – היא לא תנועה חופשית מבחינת הבחירה, אלא שהוא יכול פיזית לזוז ממקום למקום, גם אם זה בעקבות אינסטינקטים וללא בחירה חופשית.
  • יכולת התנועה – הולכת וגדלה מממלכת המינרלים עד לאדם. אף בעל חיים אינו נטוע באדמה ואינו דומם כמו האבן.
  • מה מעצב את צורתו של הפרט בממלכה – את הצורה של כולנו ושל כל הממלכות הרוח מעצבת, אבל נתייחס למקור ממנו עוצבה הצורה.

בדומם – שטיינר אומר שממלכת הדומם היא גוויית מחשבה של האלים: מחשבה/יצירה של האלים שקפאה ונשארה הגוויה שלה, והרוח נעה הלאה כבר. אין שם תנועה – כי תנועה יש רק ברוח והרוח כבר 'המשיכה הלאה' והשאירה מאחוריה גוויה.

לגבי הצמח נשאל – מה 'הרצון' של הצמח? מה השאיפה של הצמח – מה מנחה אותו? הגדילה, הרבייה, ההתפשטות. הצורה של הצמח מעוצבת בצורה שתאפשר לו את רצונו – גדילה, צמיחה והתפשטות. לדוגמא צמחים יפים עם צבעים מושכים כדי שיבואו חרקים להפרות אותם. הרצון הבסיסי של הצמח הוא זה שמעצב את איך שהוא יראה. זה מה ש'מעניין' את הצמח, זה מה שהוא עושה בעולם. זה נכון לא רק לצמח, אלא גם לאתרי אצלנו.

נחשוב:

איך אדם שנמצא רק באתרי יתנהג? מה יניע אותו?

משתתפת – אדם שיעשה הרבה פרוייקטים, יצבור רכוש רב.

יעל – כשאנחנו באתרי אנחנו בעשייה, התפשטות במרחב ולא התפתחות בזמן, צבירת רכוש, כסף, עוד ועוד, גם דברים גבוהים אבל עוד ועוד – עוד תואר, עוד לימודים. אם לא היה נכנס האלמנט האסטרלי וה'אני' אז היינו נשארים בהתפשטות אינסופית במרחב, שאין בה התפתחות אלא יש בה רק עוד מאותו דבר, גם אם היא נדמית כהתפתחות.

אם רק הכוחות האתריים היו חיים בנו, היינו גדלים וגדלים וגדלים, באותה מידה כמו תינוק בשביעון הראשון, שהכוחות האתריים פועלים על הגוף הפיזי, והוא מכפיל את משקל הלידה ואת גובה בכמה חודשים. ילד בן שנתיים מגיע למחצית מגובהו הסופי כאדם. כוחות גדילה אדירים שפועלים שם. אם זה היה ממשיך ככה בלי שיכנס האסטרלי וה'אני', היינו ממלאים את כל המרחב עד שלא היה לנו מקום, כמו 'עליסה בארץ הפלאות'.

  • בעל החיים – כדי לדעת מה מעצב את צורתו נשאל 'מה מניע את בעל החיים'? תשוקות, יצרים, אינסטינקטים. הישרדות.

שטיינר אומר שהתשוקות והיצרים מעצבים את בעלי החיים עד הגוף הפיזי. הבונה – הגוף הפיזי שלו מעוצב כך שיוכל לממש את הדבר אותו הוא צריך לעשות בצורה מושלמת. כך גם הדבורה, והציפור – שמעוצבת באופן מושלם לתעופה. החיה היא מומחית בתחום שלה, וגופה מעוצב באופן מושלם עבור מה שהיא צריכה לעשות. זאת בניגוד לאדם – הגוף שלנו הרבה פחות מושלם: תינוק שנולד הוא חסר אונים לחלוטין. חיה מסוגלת מהר מאוד מרגע לידתה לפעול ולעשות מה שהיא נועדה לעשות. תלויה הרבה פחות.

התינוק האנושי תלוי הרבה יותר.

  • מה מעצב את הצורה של האדם?

משתתפת – בין שמים לארץ. ההזדקפות.

יעל – ההזדקפות מייחדת את האדם, היא חלק מצורתו. למה הוא קיבל את הצורה הזו?

משתתפת – האני, הישות הרוחנית שמתגשמת בגוף – שואף למעלה אל הרוח אז הוא מזדקף, וגם נטוע באדמה.

יעל – מה מאפיין אותו שאין לחיות?

משתתפים – חומר ורוח. להגשים את הרוח בתוך החומר. איברים לדיבור, מחשבה. בחירה וחופש.

האדם בצורתו מעוצב להיות חופשי וגם לאפשרות להיות יוצר. להפוך ולהתקרב להיות ישות יוצרת, רוחנית. לחיה יש עיצוב שלא מאפשר לה חופש – היא מומחית לגמרי בדבר שהיא עוצבה אליו. היא לא תוכל לעשות שום דבר אחר. ואילו האדם הרבה פחות מושלם, אבל דווקא זה מאפשר לו חירות, בחירה, טרנספורמציה.

גם הקרמה של האדם מעצבת אותו. יש את העיצוב הכללי של האדם כישות חופשית, שזה נכון עיצוב של כולנו בגוף שאינו מתמחה בדבר מסוים. היעוד של האדם להפוך לישות חופשית זה דבר שמאפיין את כולנו כי זו קרמת העתיד של כולנו – להפוך לישות יוצרת, ישות אלוהית, בעלת חירות. אבל כל אדם מעוצב באופן ספציפי בגוף האינדיווידואלי שלו: יפה/לא יפה, גבוה/נמוך, שמנים/רזים, כל המאפיינים הפיזיים שלנו מעוצבים ע"י הגוף האתרי, הגוף האתרי שלנו מושפע מהקרמה שלנו. אנחנו מעוצבים עד לרמה הפיזית-אתרית בצורה שתשרת את הקרמה שלנו. אמרנו על כל ממלכה שהיא מעוצבת בהתאם ל'רצון' שלה, ואפשר לומר שהייחול והכמיהה של האדם זה לעשות תיקון דרך הקרמה ולהפוך לישות אלוהית ולישות חופשית. אנחנו מעוצבים עד לגוף הפיזי בהתאם לרצון הזה, גם ברמה האינדיווידואלית וגם ברמה הכללית.

  • רמת התודעה – את כל רמות התודעה – של דומם, של צמח ושל חיה – האדם עבר בפאזות השונות של ההתפתחות. בין גלגולי האדמה וגם על-פני האדמה עצמה האדם עבר מצבים שונים של תודעה, לא תמיד היה בתודעה כמו עכשיו.
  • תודעה אסטרלית מתעוררת בעיקר מתוך כאב – רגש לא נעים מעיר את התודעה.

האדם יכול להיות רק בתודעה אסטרלית, אבל אדם שנמצא בהתפתחות – יש לו תודעה ערה, תודעה עצמית, האני, תודעה רוחנית. 

  • הצמח הוא פסיבי לגמרי – אין בו אקטיביות, הוא צומח כי הרוח פועלת עליו, לא כי הוא אקטיבי. הוא לגמרי מופעל.
  • האדם – אם הוא פועל מתוך ה'אני' אז יש שם אקטיביות. הרבה פעמים אנחנו פועלים לא מתוך ה'אני' אלא מתוך הנפש או מתוך האתרי, לדוגמא.

הרוח היא היחידה שאקטיבית, בתנועה. היא זו שפועלת על כל שאר הממלכות.

שאלה לחקירה ביוגרפית:

לראות באיזה מצבים אני פועלת מתוך כל אחת מהממלכות: מתי אני פסיבית, בחוסר תנועה, כמו הדומם, כמו הגוויה? זה יכול להיות אפילו רק במחשבה שלי, הפעילות כמו ממלכת הדומם. מתי כוח הכובד מושך אותי?

מתי אני כמו הממלכה האתרית – מתפשטת כמו הצמח במרחב? עשייה מוגברת? אולי בנעימות ובעונג של האתרי – כי באתרי יש Well being . חוויה של נינוחות, תחושות נעימות, ובלי רגשות – כי באתרי אין רגשות. זו יותר תחושה ופחות רגש. מתי אני פועלת ועושה בלי להרגיש? מתי אני גם לוקחת משאבים כמו הצמח שלוקח משאבים מהסביבה הפיזית בלי להרגיש – כמו ילד בשביעון ראשון, שני, שם זה נכון, אבל באקסקרנציה כבר לא…. מתי אני משתמשת באחר כמו אובייקט בלי להרגיש, כמו הצמח שמשתמש בפיזי ומנצל משאבים.

מתי אני פועלת מתוך הממלכה האסטרלית – מופעלת ונעה מתוך היצרים, התשוקות, ולאן הן מובילות אותי? גם הם משרתים את הקרמה שלי.

לא נשאל לגבי ה'אני' כרגע, אלא רק על הממלכות שמתחתינו – איפה אני דומה לכל אחת מהממלכות? באיזה מצבים אני פועלת מתוך כל אחת מהן שבתוכי.

 

כנפי רוח / הרב קוק

בֶּן אָדָם, עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה.

כִּי כֹּחַ עַז לְךָ יֵשׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּחַ, כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים.

אַל תְּכַחֵשׁ בָּם פֶּן יְכָחַשׁוּ לְךָ.

דּרושׁ אוֹתָם – וְיִמָּצְאוּ לְךָ מִיָד.

 

print