תרגול ועבודה מעשית בליווי הספר: ‘כיצד קונים דעת העולמות העליונים’ 

תמלול הלימוד:

אנחנו ממשיכים בשיעור 'הדרך לעבודה רוחנית' בליווי הספר "כיצד קונים דעת העולמות העליונים".

 כנפי רוח / הרב קוק

בֶּן אָדָם, עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה.

כִּי כֹּחַ עַז לְךָ יֵשׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּחַ, כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים.

אַל תְּכַחֵשׁ בָּם פֶּן יְכָחַשׁוּ לְךָ.

דּרושׁ אוֹתָם – וְיִמָּצְאוּ לְךָ מִיָד.

היום נמשיך את מה שהתחלנו בשבוע שעבר, בעקבות ההנחיה של שטיינר בספר להתבונן על הדומם, על החי, ואח"כ גם על הצומח. בשבוע שעבר חווינו התנסות של הממלכות בתוכנו, ועלו דברים מעניינים. ערכנו טבלה בה התבוננו על ארבעת הממלכות וראינו את ההבדלים ביניהן.

שיתוף טבלת ארבעת הממלכות – מילאנו את הטבלה יחד, נחזור עכשיו על הדברים בקצרה:

 

ממלכה דומם – מינרלים צומח – אתרי בעלי-חיים – אסטרלי אדם – 'אני' – רוח
מידת התנועתיות חסר תנועה נטוע למקומו אך מתפשט במרחב, ריתמית מחזורית, כלפי מעלה לכיוון השמש, כלפי מטה לשורשים, מפזר זרעים נע בחופשיות פיזית ממקום למקום נע ממקום למקום גם פיזית וגם במחשבה, יצירה.
מה מעצב את צורתו? ממלכת המינרלים היא הגווייה של האלוהי רבייה, גדילה, צמיחה, התפשטות, פרייה, חזרתיות אינסטינקטים, דחפים, יצרים, תשוקות קרמת עבר וקרמת עתיד

 

בחירה וחירות

רמת תודעה שינה – חוסר תודעה תודעת חלום תודעת אסטרלית – כאב תודעת 'אני' – תודעה ערה / תודעת רוחנית
פסיבי / אקטיבי פסיבי פסיבי ר-אקטיבי (פסיבי) אקטיבי

 

כל אחת מהממלכות קיימת גם בתוכנו: הדומם – המינרל, המצב האתרי של הצמח, הנפש של הממלכה האסטרלית, וה'אני'.

השאלה הביוגרפית מהמפגש הקודם:

לראות באיזה מצבים אני פועלת מתוך כל אחת מהממלכות: הדומם, הצמח, החיה. לא נשאל לגבי ה'אני' כרגע, אלא רק על הממלכות שמתחתינו – איפה אני דומה לכל אחת מהממלכות? באיזה מצבים אני פועלת מתוך כל אחת מהן שבתוכי.

מתי אני פסיבית, בחוסר תנועה – לא מתפתחת, לא זזה, כמו הדומם, כמו הגויה? זה יכול להיות אפילו רק במחשבה שלי, הפעילות כמו ממלכת הדומם.

מתי כוח הכובד מושך אותי? מקומות שבהם אני פועלת כמו ממלכת הדומם?

משתתפת – חשבתי שרק בזמן שינה אני כמו הדומם, לגמרי בלי הכרה.

יעל – השינה היא באמת מצב מיוחד, כי בשינה הגוף הפיזי והאתרי שלנו נמצאים במיטה, והאסטרלי וה'אני' שלנו הם במימד הרוחני, בעולם הרוח, ושם אנחנו חווים דברים משמעותיים. נכון שכאן בעולם הארצי בזמן השינה אנחנו לא בתודעה ערה. המקום שבו אנחנו 'בין לבין' הוא בחלום – החלומות עצמם קשורים למה שאנחנו חווים בעולמות הרוח בזמן השינה. החלומות מדברים בסמלים, בסימבולים, תמונות רוחניות. בקורס חלומות שמתקיים בימים אלו אפשר ללמוד שאנחנו מקבלים מסרים חשובים מהחלומות שלנו. את צודקת כשאת אומרת שבתוך השינה אנחנו פה בעולם הארצי לא נמצאים בתודעה. אנחנו חווים את מה שאנחנו חווים שם בעולמות הרוח, ולכן כשמתעוררים בבוקר לא זוכרים את מה שחווינו בלילה. בזמן הזה של השינה אנחנו חווים מפגשים עם שומר הסף הקטן. זה לא מקרי שאנחנו לא חווים את זה בעירות. אנחנו לא יכולים לחוות את זה בתודעה ערה, אלא אם עשינו עבודה מספקת כדי שנוכל לפגוש את זה. בשליש הראשון של המסע לאחר המוות – בקמלוקה – אנחנו חווים את הלילות של חיינו הארציים. לכן זה נמשך שליש מתקופת החיים, כי אנחנו ישנים בערך שליש מחיינו. בקמלוקה – בזמן שבו אנחנו חווים את הדברים מנקודת מבט רוחנית וחווים את הכאב שגרמנו לאחר, חווים את כל התשוקות והחלקים שאנחנו צריכים להיגמל מהם ולהיפרד מהעולם הארצי, את כל החלקים הנפולים שלנו – אנחנו בעצם עוברים דרך הלילות, חווים את מה שעברנו בלילות בחוסר תודעה בחיינו הארציים.

ניצלתי את ההזדמנות לתת את הידע הזה בתשובה לשיתוף כי זה ידע חשוב.

יש מצבים שאנחנו ערים אבל פועלים מתוך המינרל שלנו – מקומות שבהם החשיבה שלנו בחוסר תנועה, התגובה פסיבית, ועוד.

משתתף – אולי במצב של פחד. כמו אדם שרואה פתאום נחש וקופא במקום כמו דומם.

יעל – אנחנו פה תמיד מחפשים דוגמאות מתוך עצמנו, מהביוגרפיה שלנו. מה שאמרת הוא כללי ויכול להיות נכון לחלקנו – יתכן שיש כאלו שכשהם פוחדים הם מגיבים בקיפאון. אבל בואו נדבר עלינו.

משתתפת – מצב שאנחנו לא יודעים איך להגיב לאדם מולנו, שאומר איזו מילה שפוגעת בנו? או מצב של שיתוק, שאני לא יודעת מה לעשות. לדוגמא: באחד המפגשים עם מאומנת שלי היא אמרה לי 'תקשיבי, את צריכה להרזות 2-3 קילו'. אני קפאתי. עמדתי ולא ידעתי מה להגיד. היא נגעה בנקודה רגישה  שלי כי אני כל הזמן בתהליך של להחזיק את עצמי בעניין המשקל, וממש קפאתי. זה היה מזמן ועלה לי עכשיו. זה תגובה כמו הדומם?

יעל – כן, בהחלט. על פניו התגובה שלנו יכולה להיות מתוך האסטרלי, אבל את מתארת כאן חוויה שאני כמו דומם, בקיפאון.

משתתף – להסכים להיות בחוסר אונים. מול הבן שלי, כשאני לא יודע מה לעשות, אז אני מסכים להיות החוסר אונים. בחוסר האונים הזה אני בדומם?

יעל – בחוסר אונים לא רק שאתה לא בדומם, אתה במקום הכי רוחני שיכול להיות. הדומם הוא מצב שבו אנחנו בחוסר תנועה, לאו דווקא פיזית. מצב שאין בו התפתחות, אין בו תנועה. זה מקום שבו יש חוסר התפתחות. כשאנחנו מסכימים להיות בחוסר אונים זה להסכים למות, ויכולה לנבוע ממנו לידה של דבר חדש. הדומם הוא סטטי ופסיבי. לדומם זה נכון, הדומם אמור להיות ככה. אבל כשאנחנו ככה אז יש קושי מסוים. מה שאתה מתאר – להסכים להיות בחוסר אונים – זו התפתחות מאוד גדולה, שכולנו עובדים כדי להגיע לזה. זה מקום רוחני. זה להיות ב'אני'.

משתתפת – אצלי הבלבול נובע מההתייחסות לדומם כ'חוסר תנועה'. וכנראה שהשאלה 'איפה הדומם פוגש אותנו' לא מכוונת אל חוסר תנועה. לדוגמא אני נוסעת את אותו מסלול כל יום, כמו טייס אוטומטי. אני לא חושבת על מה שאני עושה, אני עושה את זה בלי לחשוב, שאני לא מתפתחת, אני לא בערות. אני לא חושבת על האפשרות לנסוע במסלול אחר.

יעל – זה מצב שהוא בין הפיזי לאתרי, או יותר באתרי. האתרי פועל בריתמוס וחזרתיות, אין שם תודעה. אולי נחזור לדוגמא כשנתקדם אל המצב האתרי עוד מעט.

לגבי הדומם אני אגיד שאפשר לחפש איפה אני מתייחס אל האחר כדומם – איפה אני מתייחסת לאחר כאובייקט, בלי לראות את הרגשות שלו, בלי לקחת בחשבון שיש שם אדם בעל 'אני'. בדוגמא של המשתתפת על המאומנת שאמרה לה שהיא צריכה להרזות – היא התייחסה אלייך באופן מסוים כמו אל דומם, היא מדדה את משקלך או את נתונייך הפיזיים, בלי לקחת בחשבון את אדם שיושב מולה – אדם עם אני ורגשות.

זהו הכוח של אהרימן – הכוח שרואה באחר אובייקט, משאב, לא רואה את האחר כאדם בעל 'אני'. אנשים שהתרגלו מילדות שמתייחסים אליהם כאובייקט, שמתייחסים אליהם בצורה אהרימנית – יגיבו מתוך אותו מקום: חוויה של פסיביות, שאין לי חופש להגיב כאדם.

משתתפת – אני הייתי במצב מינרלי כלפי אמא שלי במהלך החיים, כי בכל דרך שניסיתי להסתכל עליה, לא מצאתי בעצמי את החמלה להסתכל עליה כאדם ולראות מה היא עברה. היה לי אח שהתאבד בילדותי, ומאז תמיד חשבתי כלפי אמא "אז מה אם מת לך ילד, ומה איתי?". רק כשהתחלתי את תהליך ההתפתחות ראיתי אותה אחרת. עד אז הייתי סגורה בתוך הדעה שלי. לא רציתי לעשות על זה עבודה.

יעל – חשוב להבין שכילדים כולנו מתייחסים להורה במידה רבה כאובייקט, וזו התייחסות נכונה מצד הילד. תכף נראה שהילד פועל מתוך האתרי. השביעונים הראשון והשני אנחנו פועלים מתוך הפיזי-אתרי, אנחנו במצב הישרדותי, ולקחת משאבים זה מקום נכון לילד. ילדה כמוך הייתה חייבת לפעול באופן הזה, כי אם היית מתעסקת בלראות את אמא לא היית יכולה להתגשם ולהתפתח. בשלבים מאוחרים יותר זה משתנה כמובן. זו דוגמא מורכבת. יש בה גם הרבה התייחסות מתוך האסטרלי.

משתתפת – אשאל שאלה אחרת: יש לי סיפור עם ירידה במשקל וכל פעם אני מחליטה להיות מחויבת וזה לא עובד, ואני נרדמת להחלטה, ואין שם התעוררות. האם זו 'עצירה מינרלית'?

יעל – אני לא בטוחה, יכול להיות. אני אגיד כמה דברים שאולי יבהירו את הנושא.

יש מצבים שבהם המחשבה שלנו נתונה לכוח הכובד, היא לא חופשית, היא מקובעת, היא בחוסר תנועה. תחשבו באיזה מקומות אתם מקובעים ואין בהם התפתחות.

משתתפת – האם אנחנו מקובעים בכל המקומות בהם אנחנו חוזרים על הדפוסים שלנו?

יעל – כן, גם. הדפוס הוא אתרי, אבל המחשבה יכולה להיות מקובעת.

מה שאנחנו עושים כאן עכשיו לא כתוב בספר כמו שאתם יודעים, בביה"ס שלנו אנחנו מנסים להפוך אנתרופוסופיה לביוגרפיה. מה שאני מביאה לכאן זה לא דברים שלי, אלו דברים שגם צבי וגם אורנה פיתחו, וגם קבוצות המחקר של ביה"ס. אנחנו צריכים לחשוב על זה בצורה יצירתית. לא לחשוב איך אני בדיוק כמו המינרל, אלא להסתכל באיזה מקומות אני כבולה לאלמנט הזה.

עכשיו נעבור הלאה אל האתרי, ובהמשך אולי נוסיף לזה.

משתתפת – אולי כמו באמונה תפלה, כשהדברים לא מופיעים בדיוק באופן שאני מאמינה שצריכים להופיע, אולי בזה אני לא חופשיה? כשלא עושים דברים מתוך חרדה מהתוצאות שקיימות באמונה שלך. לא בהכרח שאלו יהיו התוצאות, אבל ככה אתה מאמין.

יעל – באמונה תפלה אנחנו לא חופשיים, השאלה אם זו פעילות כמו ממלכת הדומם, כי אנחנו לא חופשיים גם באתרי ובאסטרלי. באף אחד מהם אנחנו לא חופשיים, וצריך לחשוב לאן אמונה תפלה שייכת. זה יכול להיות נכון. אבל האמונה קשורה יותר לגוף האסטרלי.

נתקדם, כדי לא להתקבע, ונעבור לגוף האתרי. אמרנו שהאתרי הוא המקום שבו אני עסוקה בצמיחה, בגדילה, בתנועה למרחב ופחות בהתפתחות – כמו דשא שגדל וגדל וימשיך לגדול כל עוד לא יעצרו אותו. האתרי מלא בכוחות חיים, ואם האסטרלי וה'אני' לא היו נכנסים אז לא היה מה שיעצור אותו. הוא היה ממשיך בתנעה אינסופית.

רז הזכיר בפעם שעברה שכשאנחנו פועלים מתוך האתרי אנחנו כמו הצמח שמשתמש במשאבים של האדמה והסביבה שלו ומנצל אותם. לצמח זה נכון, אלו משאבים פיזיים לגדילתו, אבל גם אנחנו עלולים לפעול כך ולנצל את המשאבים של הסביבה שלנו, ולא לראות את האחר. עבור ילד בשביעון הראשון והשני זה טבעי. אבל אפשר לראות את זה בשביעונים מאוחרים יותר. הצמח פועל בלי רגשות. כשאנחנו פועלים מתוך האתרי אנחנו פועלים בלי רגשות, בלי ראייה של האחר. זה יכול לקרות כשיש לנו מטרה, יש לנו אמביציה כלפי משהו, ואנחנו רצים קדימה ולא מתעניינים במה זה פוגע בדרך, על חשבון מי זה.

מתי אני כמו הממלכה האתרית – מתפשטת כמו הצמח במרחב? עשייה מוגברת? אולי בנעימות ובעונג של האתרי – כי באתרי יש Well being. חוויה של נינוחות, תחושות נעימות, ובלי רגשות – כי באתרי אין רגשות. זו יותר תחושה ופחות רגש.

מתי אני פועלת ועושה בלי להרגיש?

מתי אני גם לוקחת משאבים כמו הצמח שלוקח משאבים מהסביבה הפיזית בלי להרגיש – כמו ילד בשביעון ראשון, שני, שם זה נכון, אבל באקסקרנציה כבר לא…. מתי אני משתמשת באחר כמו אובייקט בלי להרגיש, כמו הצמח שמשתמש בפיזי ומנצל משאבים.

משתתפת – מזכיר לי את החינוך הרגיל: שלא מתעניינים בילד ורק מכינים אותו לקראת המטרה – בגרות, מבחן.

משתתפת  – זה גם כמו בצבא.

יעל – בכל מקום שבו עושים פרויקטים, ושואפים למטרה מאוד מוגדרת, אז תיתכן שם פעילות מתוך האתרי. אהרימן נכנס דרך האתרי, ואנחנו עלולים שם לא לראות את האחר. כולנו נופלים אל המקומות האלו. אנחנו יכולים במצבים מסוימים לראות את בני הזוג שלנו אחרת ממה שהם באמת ולא לשים לב, לשכוח שיש שם מישהו, להפוך את האחר למשהו פונקציונלי.

משתתפת – לפני שהתחלתי את הדרך הרוחנית, אז למדתי כל דבר אפשרי. התפרשתי על הרבה תחומים וניסיתי כל דבר. דיברת על ניצול משאבים של אחרים, אבל זה גם יכול להיות ניצול של המשאבים של עצמנו, ולא לדבר הנכון. אני מרגישה שזו התפרשות והתרחבות כמו האתרי. זה היה עד שהגעתי לביה"ס שלנו ומצאתי בו בית. עד אז למדתי כל דבר אפשרי, 30 שנה של למידה.

יעל – תודה, זו דוגמא מצויינת. זו רכישת ידע, כמו שדיברנו בפרקים הראשונים, שהיא רכישת ידע שלא עבור התפתחות אלא כמו התמכרות: לקחת עוד ועוד מאותו דבר, גם אם זה היה בנושאים שונים. אין שם באמת התפתחות משמעותית.

משתתפת – זה היה בלי להחזיר את זה לאנושות. זה היה 'לצרוך' מידע.

יעל – לעיתים אנחנו רואים זאת בתוך משבר אמצע החיים – במשבר אמצע החיים האסטרלי נכנס. הפיזי והאתרי במידה רבה נהרסים. הם חייבים להיהרס. זה גם קורה מבחינה ביולוגית, כי החל מאמצע החיים יש יותר תאים שנהרסים מאשר תאים שנבנים חדשים. הגוף הפיזי והאתרי נהרס ואז האסטרלי וה'אני' יכולים להיכנס. התודעה היא הורסת חיים, אבל הרבה פעמים, בגלל הפחד מחוסר האונים והפחד מהרס הפיזי והאתרי, אנשים ממשיכים לפעול מתוך האתרי. הם מתפשטים למרחב במקום להתפתח. אפשר להתפשט למרחב בכל מיני צורות כמו להמשיך לצבור עוד ועוד כסף, רכוש, מעמד, כבוד. רבים ממשיכים בזה וזו פעולה מתוך האתרי. אין בו התפתחות מתוך ה'אני' אלא תנועה אתרית.

משתתפת – זו התייחסות לאנשים כשקופים. אנשי שירות, מלצרים, עובדי ניקיון. מאז שאני בעבודה רוחנית מאוד חשוב לי להתייחס אליהם, אבל אני יודעת שהיו זמנים שלא ראיתי אותם. הם היו חלק מהנוף. זה אתרי כי זה מחפיץ את האנשים: היא צריכה לנקות פה אז אני לא רואה אותה כבן אדם.

יעל – נכון מאוד. זה היבט נוסף. אמרנו שהאתרי פועל ללא רגש. האסטרלי זה הנפש, וכשהנפש לא נכנסת, כשהאסטרלי והרגש לא נכנס, אז אני לא יכולה לראות שלאחר יש רגש. אם אני ילדה זה בסדר, כי ילד קטן אמור להיות מרוכז בעצמו, זו חלק מהגדילה שלו, כל כוחות הגדילה שלו צריכים להיות מופנים להתגשמות שלו. אבל אצל אנשים בוגרים זה לא נכון. זה מאוד חזק בתקופה שלנו. בתקופה שלנו כוח הנגד שנקרא אהרימן, שההסתכלות שלו היא הסתכלות חומרית. הסתכלות על האחר כאובייקט. אז אנחנו יכולים לא לראות ולא לזהות את האחר כבעל 'אני'. בסביבת הישוב שלי בגליל העליון יש עכשיו חיילים שעומדים שעות בשמש, ואני משתדלת לא לנסוע בלי להגיד להם שלום או תודה, או משהו שמזכיר שיש שם בן אדם, בחור צעיר שעומד שעות בשמש והוא לא פונקציה בלבד. אנשים שעומדים בכניסה לקניון ובודקים לכולם חום. לפעמים אלו אנשים מבוגרים, שכל היום עומדים ובודקים את האנשים שנכנסים. לזכור שיש שם אדם ולהתייחס אליו.

כשאנחנו מגיבים מתוך הדומם זה הרבה פעמים כשאנחנו עצמנו, אם עברנו התעללות או התייחסות כלפינו כמו אל דומם, יכולה לגרום לנו להגיב משם – מחוויה שאני פסיבית, שאין לי חירות להתנגד, לנוע, להגיב.

נעבור אל האסטרלי, שיותר מוכר לנו: אנחנו מגיבים מהאסטרלי בכל מקום שאנחנו פועלים מתוך הנפש שלנו. כל התגובות הרגשיות שלנו. כל פעם שאני נעלבת, שאני מגיבה באימפולסיביות, שאני מגיבה ממקום הישרדותי. יש שם פעולה כלשהי. החיה כן נעה ופועלת, אבל הפעולה שלה היא תגובתית והישרדותית, והיא פעולה שאינה ממקום חופשי. אלו כל הפעולות שאנחנו מגיבים מהרגשות, והרגשות שלנו באים מהעבר, כפי שאמרנו. כל פעם שאני מגיבה ממקום רגשי שלי זו פעולה מתוך האסטרלי.

מתי אני פועלת מתוך הממלכה האסטרלית – מופעלת ונעה מתוך היצרים, התשוקות, ולאן הן מובילות אותי? גם הם משרתים את הקרמה שלי.

משתתפת – אחד הבנים שלי עבר התעללות מילולית ע"י מורה בכיתה ב', וכשאני גיליתי את זה הלכתי לבי"ס, הלכתי לחדר מורים, הסתכלתי עליה, ובתור אישה לא קטנה  – בעוד היא הייתה נמוכה ממני, ובהריון – ופתחתי את הפה ואיימתי עליה שלא תעיז להתקרב אל הבן שלי ושיהיה לה עסק איתי. המון פטפוטים מיותרים. היום לא הייתי פועלת ככה. אבל היא פגעה בבן שלי.

יעל – זו דוגמא נהדרת לתגובה מתוך האסטרלי. זו תגובה מאוד רגשית, הישרדותית, כלביאה. בטבע זה נכון לחיות להגיב ככה. אפשר להבין אותך ולהזדהות עם החשש שמישהו פגע בילד שלנו, זה אחד המקומות שבהם הכי קשה לנו לעשות הפרדה. ובכל זאת אמרת שהיום לא היית פועלת ככה – היום יש יותר חירות לפעול מתוך ה'אני', לבחור מה הדבר הנכון לעשות. ה'אני' שואל מה נכון ומה לא נכון, מה האמת. יש לנו שם חירות. באסטרלי אין חירות. זו תגובה הכי הישרדותית שיש.

משתתפת – היא שיקפה לי שאני אמא לא טובה, כי לא ראיתי שזה קורה. לא ראיתי את הסבל של הבן שלי.

יעל – גם היום אנחנו מגיבים מהאסטרלי, למרות שאנחנו בהתפתחות עדיין כולנו נופלים בזה. אנחנו מגיבים מהאסטרלי כשהאירוע נוגע במקומות הבלתי פתורים שלנו. בעבודה ביוגרפית, כשמביאים אירוע כזה, אנחנו חוקרים את משמעות האירוע בביוגרפיה שלי: עם מה הוא הפגיש אותי, ואיך זה קשור לביוגרפיה ולקרמה שלי. להיות אמא לא טובה זה נושא רגיש אצלך, כפי שסיפרת על היחסים שלך עם אמא שלך.

משתתפת – בעבר, וגם היום, קשה לי לקבל ביקורת. הייתי לוקחת את זה בצורה רגשית. זה קורה גם היום, אבל היום יש לי יותר הכרות עם ה'אני' ועם השאלה מה נכון, מאיפה זה הגיע, מה אני בוחרת לקחת מהביקורת ואם אפשר לקחת את זה למקום טוב. אבל יש לי משהו רגשי שהרבה פעמים מתפרץ.

יעל – זה נהדר שיש כבר מקומות שאת פועלת מתוך ה'אני'. האסטרלי אצל כולנו הוא הכי טבעי לנו להגיב מתוכו, לרובנו, רוב הזמן. האסטרלי הוא גם החלק עליו אנחנו עובדים להתמרה. כל פעם שאנחנו מצליחים לא להגיב מתוך הנפש, ולהגיב ממקום גבוה יותר – זו התפתחות גדולה.

פעולה מתוך האסטרלי היא גם הפעולה שנובעת מהתשוקות והיצרים. כשאנחנו פועלים מול פיתוי שאנחנו לא יכולים לעמוד בו, התמכרויות למיניהן.

משתתפת – הזכרת התמכרויות גם קודם כשדיברנו על האתרי, אז מה ההבדל?

יעל – בדוגמא של המשתתפת אמרנו שהצורך לרכוש עוד ועוד ידע זה יכול להיות התמכרות, אבל ההתמכרות עצמה קשורה יותר לאסטרלי – כשיש לי כמיהה ותשוקה. הבסיס של ההתמכרות הוא בסיס של כמיהה רוחנית. הכמיהה הרוחנית של כולנו היא לחזור אל השלם, לחזור אל האחדות, לחזור אל הרוח – געגוע לאחדות שהכרנו, כי הגענו לכאן מעולם הרוח. הרבה פעמים אנחנו ממלאים את החלל, הריק הזה, בהתמכרות. אנחנו מרגישים ריק, אבל במקום למלא אותו בעבודה רוחנית, אנחנו נוטים למלא אותו בדבר חומרי. התמכרות יכולה להיות החל מאלכוהול, סיגריות וסמים כמו שאנחנו יודעים, ועד התמכרות למערכות יחסים, או התמכרות לצבירת ידע. בתוך ההתמכרות פועלים גם לוציפר וגם אהרימן: לוציפר – קשור לפיתוי, לתשוקה, הוא המעורר בנו את התשוקה לדבר. אהרימן – מספק את החומר, את הסם, את הדבר אליו מתמכרים. כך שאפשר להגיד שגם האתרי וגם האסטרלי נוכחים שם.

משתתפת – הבן שלי סובל משיתוק מוחין. כשהיה בן 5, שזה היה לפני כ-40 שנה, היינו בפסטיבל והיו שם כל מני פעילויות, ואחת מהן הייתה לצייר. הוא מאוד רצה לצייר ליד השולחן, ואני ידעתי שהוא יצייר קישקוש, וברמה הרבה יותר נמוכה ממה שכל הילדים האחרים מציירים, ולא הייתי מסוגלת לעמוד בזה. לא נתתי לו לצייר. הוא בכה מאוד, והתקדמנו, ולא נתתי לו להתנסות בזה. היום זה נראה לי שהעברתי אותו חוויה לא בריאה.

יעל – תודה על הדוגמא האמיצה. נדרש הרבה אומץ להסתכל על עצמנו ולראות שפעלנו מתוך אחת הממלכות הנמוכות יותר, ולא לשפוט – לא את האחר ולא את עצמנו. אין מה לשפוט אותך, כי את עמדת שם כאמא במקום כואב. לא פעלת מתוך חופש.

למה אנחנו בכלל מסתכלים איך הממלכות האלו מתקיימות בתוכנו ואיך אנחנו פועלים מתוכן? כדי לראות את המקומות שבהם אנחנו פועלים ללא חופש. מאוד חשוב לא לשפוט את זה. כשאת באומץ מתבוננת היום ורואה שפעלת ממקום לא חופשי, ואולי מנעתי משהו מהבן שלי – זו התבוננות חשובה ואמיצה, ותודה לך על השיתוף. מתוך מה שדיברנו היום, אל מה היית מייחסת את הפעולה שלך? לדומם, לאתרי או לאסטרלי?

משתתפת – נראה לי שזה מהאסטרלי. זה קשור גם לאיך שאמא שלי התייחסה אלי – שכל העיניין של האיכות ושל הרמה בהשוואה לאחרים היה אצלה דבר בולט.

יעל – מה הרגש שהפעיל אותך שם?

משתתפת – בושה.

יעל – ההתייחסות אליו באותו רגע, מה היא הייתה? מה הוא היה בעינייך באותו רגע?

משתתפת – הרגשתי שאני מגנה עליו. זו לא הייתה הפעם היחידה. אני נזכרת עכשיו שהוא גם רצה לשחק טניס ולא הרשיתי לו כי ידעתי שהוא יכשל. מה שלא היה נכון בהכרח.

יעל – הייתי לוקחת את הנושא לתוך תהליך חקירה יותר עמוק של יעוץ ביוגרפי, אבל לא נעשה את זה עכשיו, ורק אומר לגבי הבושה שהזכרת – אני מזמינה אותך לבדוק את נושא הבושה בביוגרפיה שלך. כשעולה רגש חזק, כואב, שמתוכו פעלנו, זו לרוב לא הפעם הראשונה שהוא מופיע בחיינו. אנחנו יכולים לבדוק: איפה עוד בביוגרפיה שלי הופיעה בושה? ומה היה התפקיד שלה. כדאי לעשות את זה, אבל לא לבד, אלא בליווי של יועצת ביוגרפית.

לסיום נקרא טקסט מתוך הספר:

 "אולם בדבר אחד מוכרח התלמיד – ויהי מה – להיזהר, ומי שאינו רוצה להיזהר בו, מוטב שיוותר על כל צעידה בשביל היידע של מדע הרוח. אדם שהיה לתלמיד מדע-הרוח מוכרח להיזהר שלא יאבד אף אחת מתכונותיו כאדם אציל וטוב, כאדם הפתוח וגם ער לכל דבר מציאותי-פיסי. להיפך, מרגע היותו לתלמיד מדע-הרוח חייב הוא, ללא ליאות, להגביר את כוחו המוסרי, את טוהרו הפנימי, וכן את כושר הסתכלותו והבחנתו. לדוגמא: במשך תקופת התרגול-הבסיסי בשלב-ההארה חייב התלמיד לדאוג בתמידות להרחבה ולהעמקה, גם של כושר-אהדתו לבני-אדם ולבעלי-חיים, גם של חושו ליפי-הטבע. אם לא ידאג לכך, אז יקהו התרגילים הללו בהדרגה את הכושר הזה ואת החוש הזה. ליבו יתאבן, חושו יקהה. זה עלול לגרור תוצאות מסוכנות."

שטיינר, 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים', 'שלבי ההתקדשות', עמ' 42

את הטקסט הזה שטיינר כותב מיד לאחר ההנחייה להתבוננות על הממלכות השונות. יש כאן אזהרה מאוד חמורה: כמו שכבר דיברנו, ככל שאנחנו הולכים בדרך הרוחנית ומתפתחים בדרך – כך אנחנו צריכים להקפיד עם עצמנו יותר. אדם שאינו בדרך של התפתחות, ויפעל ממקום לא מוסרי ולא גבוה, יש לו על זה באופן מסוים פחות אחריות כי אין לו שם תודעה למעשיו. אבל ככל שאנחנו מפתחים את התודעה ומתפתחים בדרך הרוחנית, כך גם האחריות שלנו גדלה – האחריות למעשים שלנו, לאמירות שלנו, לדרך שבה אנחנו מתבוננים בדברים. כשיש לנו ידע כזה – אם נשתמש בו לרעה, אם נסתכל על האחר מתוך קהות חושים, חוסר חמלה או חוסר רגישות – זו סכנה מאוד גדולה. הידע הזה הוא ידע שאנחנו יכולים לתת מתוכו הרבה, אבל אם לא נפתח כל הזמן לצד זה את הרגישות שלנו, את אהבת האדם, את החמלה – אז אותו ידע יכול לשמש כמו שהשתמשו בו בעבר המאגים השחורים. כל ידע יכול להפוך לרוע.

משתתפת – אני מוצאת אצלי הרבה תגובות רגשיות שקשה לי לשלוט עליהן כלפי אנשים שאני רואה בתכנית 'הישרדות'. אני רואה שם הרבה אלימות ורוע, וזה מעורר בי תחושות קשות, נטולות חמלה, נטולות הבנה. אני לא מבינה את זה, אני פוחדת מזה, אני משתמשת במילים לא יפות בדיבור על האנשים שגורמים רע לאחרים, ואין לי שום חמלה על זה.

יעל – אשאל אותך שאלה, למה בעצם את רואה הישרדות?

משתתפת – אני לא יכולה להפסיק. אני מחכה כל הזמן שהטוב יגבר על הרוע. אני מצפה שמישהו יפתיע ויעשה משהו טוב, או שמישהו יוכל לרוע הזה. אני לא יכולה לא לראות את זה ולחשוב שזה ינצח. זה רוע טהור, אופל. אני לא רואה את הטוב וזה מפתיע אותי כי אני לא רואה אנשים באופן הזה בדרך כלל. ואני מגלה שיש לי את התכונה הזו – לא להצליח לראות את הטוב.

יעל – התכנית עצמה ותכניות מסוג זה, הן עצמן עושות שימוש באנשים. אלו תכניות שלא היו יכולות להתקיים בזמנים אחרים. אלו תכניות מאוד אהרימניות. התכניות האלו לוקחות את האדם, הופכות אותו לאובייקט שכל המדינה צופה בו ובתגובות שלו שהרבה מהן גם מבויימות. מראש אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם בכלל נכון לצפות בתכנית כזו? האם עצם הצפייה בתכנית כזו היא לא שיתוף פעולה עם הרוע? אם אנחנו בכל זאת בוחרים לצפות, כדאי להתבונן מה מפעיל עכשיו את האדם הזה, מה מתרחש מאחורי מה שרואים, כי תמיד יש משהו מאחורי הדברים. כשיש שם דמות שאת רואה אותה כ'רעה', תנסי לראות מה הישות האסטרלית שפועלת שם עכשיו באדם הזה – ואלו כוחות שפועלים בעולם. כוחות הרוע שאת רואה – את רואה נכון. אבל הטעות שלך היא שאת מייחסת אותם לאדם עצמו, במקום לראות איך הכוחות האלה פועלים בעולם, והתכנית היא רק שיקוף שלהם. כך תוכלי להיות הרבה פחות מופעלת. כרגע את צופה והאסטרלי שלך מופעל גם. זה סוג של שיתוף פעולה עם הדבר הזה. אפשרות אחת היא להחליט שאני לא מבזבזת את האנרגיה שלי שם – תבדקי כמה מהזמן שלך מוקדש לזה, והאם זה נכון לך. ואם את בכל זאת בוחרת לצפות בזה, אז לנסות לראות את זה מתוך ה'אני', להתבונן ולזהות את הכוחות האלה, ואז גם לשאול את עצמי – איפה אצלי פועלים כוחות כאלה, איפה אני רואה בעולם את הכוחות האלה פועלים, ואיך אני מציבה את ה'אני' שלי מולם, איך אני מציבה את ה'אני' שלי כדי שהכוחות האלה לא יחדרו אלי. אני לא חלילה אומרת שיש בך אותם, אבל לכולנו יש את הסכנה הזו, כמו שאורנה הזכירה אתמול בשיעור שלה ואנחנו הזכרנו כאן היום את לוציפר ואהרימן. הכוחות האלו יכולים לחדור אלינו אם אנחנו לא מציבים את ה'אני' שלנו. יש שם אנשים שמופעלים מתוך כוחות אסטרליים ואתריים, מתוך כוחות אהרימניים ולוציפריים, בעיקר אהרימניים אני חושבת, אבל לא רק. לשים לב שאני לא צופה בזה והופכת להיות מזוהה ומאפשרת לכוחות האלו לחדור אלי.

משתתפת – השיעור הזה מאוד מטריד אותי וכנראה אצטרך להמתין לפעם הבאה, אבל אני מרגישה חצויה בין מי שאני בחיים הפרטיים שלי, של המשפחה שלי, לבין מי שאני בעבודה. אני מרגישה שאני לא נוהגת, לא מתנהגת, לא מתייחסת, אני מרגישה חצויה בין איך שאני בשני המקומות.

יעל – עם איזה חלק קשה לך?

משתתפת – כל הרעיון הוא להיות משהו שלם ועגול באיך שאתה מתייחס לאנשים כמו שדיברה המשתתפת מקודם. אני מרגישה שיש לי שני גופים, כמו שתי ישויות. מה ששטיינר אמר מאוד הטריד אותי.

יעל – החשוב הוא שברגע שאת מתבוננת ומתחילה להכניס לשם תודעה – כבר את במקום יותר מפותח ממה שהיית לפני רגע, וזה הדבר החשוב. כולנו, כמו שאמרתי, פועלים מתוך הממלכות השונות. לכולנו יש פגמים ומקומות נפולים, ומצבים שאנחנו פועלים מתוך מקומות לא מודעים ולא חופשיים. אם לא היו כאלה אז לא היינו כאן על-פני האדמה, היינו כבר מלאכים, ולא היינו צריכים להתגשם. אנחנו מתגשמים כי יש לנו את המקומות האלו. אני מזמינה אותך להתבונן במה שזיהית ללא שיפוט אלא בהתבוננות בלבד, ולרשום לעצמך "היום פעלתי מתוך הממלכה האתרית וכו..". כשאנחנו אומרים את זה ככה זה יכול להכניס לזה קצת הומור בלי להפחית מהחשיבות של זה, כי אנחנו אומרים דברים מאוד עמוקים וחשובים, אבל יש להתבונן על עצמנו כמו אדם שמתבונן מבחוץ על אדם אחר – כך אנחנו מגלים את האמת על עצמנו. זה מה שחשוב. לא זה שאת לא מושלמת אלא זה שאת מזהה את המקומות שיש לך עוד עבודה בהם.

משתתפת – אז אני מוטרדת קצת פחות. תודה רבה.

כנפי רוח / הרב קוק

בֶּן אָדָם, עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה.

כִּי כֹּחַ עַז לְךָ יֵשׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּחַ, כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים.

אַל תְּכַחֵשׁ בָּם פֶּן יְכָחַשׁוּ לְךָ.

דּרושׁ אוֹתָם – וְיִמָּצְאוּ לְךָ מִיָד.

אמן.

שנזכור כולנו – נכון שיש בנו את הממלכות הנמוכות יותר, אך יש בנו גם כנפי רוח – בכולנו. שנזכור אותן ושהן ילוו אותנו לעלות למעלה.

להתראות לכולם!

print