הקשר בין בני האדם לעולמות הטבע ולהיררכיות. רוחות הזמן ורוחות-העם. הכוחות המתריעים של המתים.
פראג, 13 מאי 1915
תרגום אורנה בן דור
ימים קשים הם הימים בהם אנו חיים. מצד אחד – זמנים בהם נעשות פעולות מרשימות מאוד של אומץ והקרבה, ומצד שני – זמן בו חוויות קשות וחמורות קורות לנפשות בני האדם. מטרת השיחות האלו תהיה לעורר תחושות לגבי המראה של הזמן הרה-הגורל שלנו. מכיוון שמורשה לנו להיות ביחד בזמן הזה, אנו רוצים לאפשר לתחושות שלנו להגיע לשיא בסוף השיחות שלנו בנוגע לזמן הזה. אפתח בדבר מה שיכול לזרות אור בדיוק על העניינים השונים המדברים לנפשות בזמן הזה באופן משמעותי.
מאז שהתחלנו להתייחס לעולם הרוחי-מדעי, כינינו את ארבעת האיברים של טבע האדם בשם: הגוף הפיזי, הגוף האתרי, הגוף האסטרלי והאני. אנו יודעים שהאני, או לחילופין הדבר אותו אנו מכנים אני באדם, דרכו אנו מבטאים את האני שהנו הצעיר ביותר, אך עבורנו הוא גם האיבר החשוב ביותר שבאדם. לו היה האדם בנוי רק מגוף פיזי, מגוף אתרי ומגוף אסטרלי כתוצאה של שבתאי-קדמון, שמש-קדמונית וירח קדמון, הוא לא היה אדם. האדם הוא אדם משום שבמהלך האבולוציה הארצית הוא מקבל את האני מרוחות השייכות להיררכיות גבוהות יותר. הוא מפתח את האני הזה במהלך אינקרנציות חוזרות בקהילות אנושיות שונות, דרך עמים ותקופות – עד שהאדמה תגיע למטרת התפתחותה, והאדם עצמו יגיע גם הוא למטרת התפתחות האני שלו.
מכל מקום, אנו יודעים גם שקיימות ישויות רוחניות גבוהות – אנו משתמשים עבורן במילה "גבוהות יותר" – המשתייכות להיררכיות רוחניות העומדות מעל האדם. אנו מדברים על ההיררכיות של המלאכים (אנגלוי), הארכי-מלאכים (ארכ-אנגלויי) והארכאי (רוחות הזמן) – וכן הלאה בסדר עולה. אנו מכנים אותן בשמות אלו והיינו יכולים להשתמש גם בשמות אחרים, אך אלו השמות המוכרים במערב.
כיצד עלינו לדמיין את הישויות הרוחניות האלו של ההיררכיות הגבוהות ביחס לאדם על פני האדמה? אנו יוצאים מסביבתו של האדם. אנו יודעים, אלו הם עולמות המינרלים, הצמחים והחיות, ועל האדם להחשיב את העולם האנושי כעולם הגבוה ביותר מכל מה שהוא רואה. כך נוכל לומר: אם נסתכל על העולם הנגלה על פני האדמה, נראה את עולמות המינרלים, הצמחים, החיות ובני האדם.
מעל לעולמות אלו, כהמשך שלהם כלפי מעלה, ישנם עולמות המלאכים, הארכי-מלאכים והארכאי וכן הלאה. נוכל לדמות עולמות שאינם קרובים לעולם האדם, הנמצאים רחוק יותר ואינם נגלים לחושים החיצוניים.
היה יכול להיות נהדר לו היינו עולים מעולמות הטבע לעולם בני האדם, ואז העולמות הבלתי נגלים לעין היו מתחילים ישר. מכל מקום, זה יכול היה להיות נהדר, רק כל עוד לא חושבים שהחיות רואות את האדם באותו האופן שהאדם רואה אדם אחר. דבר זה ברור לחלוטין למי שמסוגל להעביר את עצמו לראיה של בעלי החיים. לו בעלי החיים היו מסוגלים לדבר, הם היו מדברים רק על העולמות הנגלים לעין – עולם המינרלים, עולם הצומח ועולם החיות. הם היו מחשיבים את עצמם לעולם הנגלה הגבוה ביותר. המחשבה שהחיות רואות בן אדם כפי שבן אדם רואה את האדם האחר – הנה דעה קדומה בלבד.
עבור החיות, בני האדם הינם ישויות על-חושיות, רוחיות; ולו היה לחיות תפיסה כשלנו, הם לא היו רואים את בני האדם; בני האדם היו בלתי נגלים עבורם, בדיוק כפי שעולם המלאכים בלתי נראה לעין אנושית. רק בגלל שיש להן מעין ראייה על-חושית חלומית, רואות החיות את האדם כרוח, כישות על-חושית. אין לאדם מושג ברור על התמונה שיש לחיה לגביו. בתורן, רואות החיות גם משהו כלפי מטה, או אם נדבר באופן נכון, הן תופסות דבר מה מתחת, אותו בני האדם אינם תופסים יותר. החיות אינן תופסות למטה רק את עולם המינרלים כפי שבני האדם תופסים אותו, אלא – והחיות הנמוכות בעוצמה הגדולה ביותר – תופסות דבר מה נוסף. כאשר חיה, לדוגמא חלזון, זוחלת על האדמה, היא קולטת את כל המיוחדות (peculiarity) של הקרקע. לו בן האדם, כאשר הוא היה הולך על פני הקרקע, היה תופס את הקרקע כפי שהצב או החילזון תופסים אותה, זה היה מפריע לו. החיות הגבוהות בעלות הדם החם שונות במובן הזה, אבל החיות הנמוכות תופסות את כל המיוחדות של הקרקע עליה הן זוחלות. הן תופסות את המיוחדות של האוויר; הן תופסות כל דבר הסובב אותן באופן שונה מהאופן בו תופס זאת האדם. החיה יודעת אם היא על קרקע ביצתית או שהיא נעה על קרקע חולית, משום שהיא תופסת את המיוחדות של הקרקע בכללותה. הדבר דומה לאופן שבו אנו שומעים את הדברים בסביבתנו. העולם המינרלי כולו חדור בכוחות המרעידים אותו, אותם האדם אינו תופס. החיה תופסת את הרעד העדין הזה, את הכוחות האלו באופן כזה, שהיא חשה דבר מה כסימפטי עבורה ודבר אחר לא. לדוגמא, אם החיה פונה מסוג מסוים של קרקע לסוג אחר, זה לא בגלל שהיא רואה אותו כפי שהאדם רואה קרקע, אלא משום שדבר מה מכאיב לה מעט, משום שהתנועות העדינות ממשיכות להדהד בתוכה, משום שהיא חשה את עצמה שייכת אל הקרקע. השמיעה שמתרחשת על הקרקע היא שמיעה אינסטינקטיבית בדומה להרחה. כך ניתן לומר: החיה תופסת עולם אלמנטרי, וההיררכיות הגבוהות מתחילות עבור כך באדם עצמו. .
אנו נמצאים באמצע, בעולם אותו אנו מכירים כעולם החושי החיצוני, בתחומים החיצונים של עולם חושי והעולם של ההיררכיות הגבוהות. אנו מכנים את ההיררכיות הנמוכות יותר הנגלות לעין בשם עולם הטבע; אנו מכנים את מה שבלתי נגלה לעין בשם ההיררכיות הגבוהות.
כמו כן, אנו יודעים שישות השייכת להיררכיות הגבוהות, לדוגמא – מלאך, חוותה פעם את הרמה של האנושות. הדבר התרחש כשהאדמה עברה דרך האבולוציה של ירח-קדמון. שם האדם לא היה עדיין אדם, משום שלא היה לו אני. הוא היה בשלב הכנה לאנושי, והגוף הגבוה ביותר שלו היה הגוף האסטרלי. הישויות השייכות להיררכיה של המלאכים עברו דרך השלב האנושי שלהן במהלך אבולוציית ירח-קדמון. הרוחות אליהן אנו פונים כאל הרוחות השומרות של האדם היחיד, הינן מהיררכיות המלאכים. כל אחד מהן ממונה על אדם אחד. "רוחות הנפשות שלכם" הינן אלו השייכות להיררכיה הסמוכה לאדם, ומסוככות בעזרת כנפיהן המגינות, אם נדבר באופן סמלי, על בני האדם, על האדם האינדיבידואלי.
לאחר מכן אנו מגיעים להיררכיית הארכי-מלאכים. גם הם היו פעם בני אדם. במהלך אבולוציית שמש-קדמונית היו הישויות המכונות בימינו ארכי-מלאכים ברמת אדם. כמובן, צורתן הייתה שונה מזו של האדם של זמננו. הייתה להן צורה שונה לחלוטין, אבל בזמן ההוא הן היו ברמה האנושית שלהן. אל לנו להעלות על הדעת שבמהלך אבולוציית שמש- קדמונית נראו הארכי-מלאכים כפי שבני האדם נראים היום, אלא שבהקשר להתפתחותם, הם היו ברמה האנושית שלהם. רוחות האישיות, או רוחות הזמן, היו ברמה האנושית במהלך אבולוציית שבתאי-קדמון.
כעת נתבונן בישויות המכונות ארכי-מלאכים. הן עברו דרך הרמה האנושית שלהן במהלך שמש-קדמונית, לאחר מכן, בירח-קדמון, הן עלו לדרגת מלאכים, ובימינו הן עלו לדרגה של ארכי-מלאך. נניח בצד את ההתבוננות על הישויות האלו שנמצאות שתי רמות מעלינו. נחזור לכך מאוחר יותר.
ישנן אותן הישויות שעברו דרך המצב האנושי שלהן במהלך אבולוציית שבתאי-קדמון. בימינו אלו רוחות הזמן והן נמצאות שלוש רמות מעלינו. נניח גם להן. כעת נתבונן על הקשר שלנו לשני סוגים אלו של הישויות הרוחניות.
כאשר בני אדם עוברים דרך האינקרנציה, מעליהם עומדות הרוחות של המלאכים, לאחר מכן ההיררכיה של הארכי-מלאכים ולאחר מכן ההיררכיה של הארכאי – רוחות הזמן או האישיות. מכל מקום – גם הן מתפתחות. הבה ונתבונן על הארכאי, רוחות האישיות או הזמן. אנו עוברים דרך האינקרנציה שלנו, לאחר מכן אנו חולפים דרך המוות, מגיעים לעולם הרוח לאחר המוות, עוברים דרך התפתחות רוחנית טהורה מסוימת בין מוות ללידה חדשה, ומגיעים שוב לקיום ארצי דרך לידה חדשה. כעת ניתן לשאול: במה תלויה העובדה שאנו חוזרים מטה לאדמה לאחר מספר מסוים של שנים? השאלה הזו נשאלת לעיתים קרובות בהרצאות הפומביות, שם יש ביכולתי לתת תשובה מנקודת מבט מסוימת. בענפי הלימוד שלנו בהם אנו מדברים בצורה יותר אינטימית על דברים מסוג זה, ניתן לתת תשובה אובייקטיבית יותר המצביעה על המציאות.
בזמן שאנו חיים כאן בגוף הפיזי, רוח-הזמן נמצאת בשלב מסוים של התפתחות. היא עושה דבר מה הקשור להתפתחות בני האדם על האדמה, וחווה בעצמה התפתחות. אם במהלך ההתפתחות שלה מגיעה רוח-הזמן למקום כזה, כך שאנו מניחים למה שהיא עבדה עליו לזרום לתוכנו, אז אנו בשלים להגיע למטה לאינקרנציה ארצית. אם היא התפתחה לרמה מסוימת ואנו התפתחנו בעולמות הרוח עד לרמה מסוימת, אנו יכולים להיכנס שוב להתפתחות ארצית. הבה ונבין זאת היטב ותחילה נפנה מההתפתחות שלנו. הבה ונתבונן על התפתחות רוח-הזמן בתקופה מאוד ארוכה.
ניתן לומר את הדבר הבא. אם אנו מתייחסים לאנושות הארצית באופן כזה שאנו חוזרים להיווסדות רומא העתיקה, כשמונה מאות שנה לפני המיסטריה של גולגולתה, נמצא שם שוב רוח זמן מסוימת המתחילה את התפתחותה. לפני זה רוח זמן אחרת הובילה את גורל האדמה וכיוונה אותו. אותה רוח זמן שלקחה את ההנהגה של ההתפתחות הארצית הרוחנית בימים ההם, הובילה אותה עד למאה ה- 16. רוח זמן מובילה את גורל האדמה למשך תקופה כזו. מאז המאה ה- 16 רוח זמן אחרת נמצאת שם. אנו מדברים על שתי רוחות זמן. לדוגמא, אדם שחי במאה השלישית לפני מסטרית גולגולתה באינקרנציה כלשהי על האדמה, חווה את מה שרוח זמן זו גרמה לאדמה. לו אותו אדם היה מת במאה השלישית או במאה השנייה, בתחילה רוח הזמן אינה יכולה להעניק לו מאום. היא כבר נתנה לו את מה שהיה ביכולתה לתת לו. חייבות לעבור מספר מסוים שנים עבור רוח-הזמן, עד שהיא מסוגלת לתת משהו חדש לאדם. האדם מגיע שוב לאדמה לאחר שהיה בעולם הרוח בין מוות ללידה, רק כאשר הרוח מסוגלת לתת לו דבר חדש.
מכל מקום, הדבר מאורגן כך שהאדם מגיע למטה מספר פעמים בממוצע, משום שרוח-הזמן אינה מסוגלת לתת לו את כל מה שהיא יכולה לתת לאדם בגלל חוסר-המושלמות שלו.
מסיבה זו בני אדם מגיעים שוב ושוב למטה בזמן בו רוח-הזמן מתפתחת. אך באופן בסיסי, הדבר תלוי בעובדה שרוחות הזמן מסדירות את האינקרנציות של האדם הבאות זו אחר זו. רוחות הזמן מסדירות את המהלך השלם של הגורל האנושי דרך הכפופים להן. אלו הם הארכי-מלאכים. ארכי-מלאכים כאלו שולטים בעמדות הנמוכות יותר, למשך זמן קצר יותר מאשר רוחות הזמן.
בעוד רוחות הזמן שולטות לאורך הזמן שציינתי – ניתן להניח את שליטתה של רוח זמן מאז היווסדות רומא עד למאה ה- 16 – הרוחות מהיררכיית הארכי-מלאכים שולטות רק למשך שלוש-ארבע מאות שנה. הן מתחלפות באופן כזה שששה-שבעה ארכי-מלאכים באים בזה אחר זה בזמן שרוח זמן אחת שולטת. בזמן מיסטריית גולגולתה נכח הארכי-מלאך אוריפיאל. לאחר מכן, בזה אחר זה, הגיעו הארכי-מלאכים – אנאל, זכריאל, רפאל, סמואל, גבריאל. מאז שנת 1879 נמצא השלטון בידיו של המלאך המכונה מיכאל. אם כן, כשאנו מתבוננים בעולמות הרוח, אנו רואים את השלטון הגבוה ביותר של רוחות הזמן, וכפופים להן השלטון של הארכי-מלאכים הבאים בזה אחר זה. בן אדם לא יכול לקחת דבר ממה שרוח-הזמן יכולה לתת לו; הוא לא לוקח זאת ישירות מידיהן של רוחות הזמן אלא מידיהם של הארכי-מלאכים החזקים פחות. זכרו: השומרים האישיים שלנו משתייכים להיררכיית המלאכים. מעליהם הרוחות שמווסתות את היחסים ההדדיים של בני האדם. מעליהם ישנם הארכאי או רוחות האישיות או רוחות הזמן.
כל מה שאני אומר קשור רק לישויות שעברו דרך ההתפתחות שלהן בצורה נכונה. אך לא כל הרוחות התפתחו באופן הנכון. ישנן ישויות רוחניות שהיו ארכאי כבר במהלך אבולוציית שבתאי-קדמון, שנשרכו מאחורי הרמה של הארכאי בזמן ההוא, הרמה האנושית. הן לא התקדמו מעבר לרמה של שבתאי-קדמון במהלך התפתחות האדמה. הן לא עלו לרמה של ההתפתחות הרגילה. הן שימרו על האופי האנושי שלהן. מצד אחד הן ישויות-שבתאי על-חושיות, אך מצד שני הן נמצאות ברמה האנושית.
ישנן גם ישויות מהיררכיית הארכאי שעצרו ברמה האנושית שלהן במהלך אבולוציית השמש, וכעת עומדות בעולם העל-חושי עדיין כבני אדם. אנו מכנים את הישויות האלו שהשתרכו מאחור בשם כללי – הישויות הלוציפריות והאהרימניות. היום אין ביכולתנו להיכנס להבדל בין שתי ישויות אלו. אלו הן ישויות שהשתרכו מאחור.
כעת עלינו לענות על השאלה: כיצד האדם משיג כאן באינקרנציה הארצית שלו, את ההשפעה של הרוחות שהתקדמו בצורה נכונה, רוחות הזמן, הארכאי והארכי-מלאכים משרתיהם? ישויות אלו הינן על-חושיות. האדם לא יכול לקיים קשר איתן כפי שהוא מקיים קשר עם העולם החושי. לפיכך, בדרך כלל אדם המסתמך רק על עולם החושים, לא יודע שהתפתחותו מכוונת בידי הארכאי והארכי-מלאכים שמעליו. הוא לא יודע זאת. אך ישויות על-חושיות אלו מתערבות בטבע כולו. גם הישויות שאנו קוראים להן רוחות העם, אשר מנהיגות עמים שלמים, הן בקרב הארכי-מלאכים, ארכ-אנגלוי. ועל מנת להודות על כך שאנו שייכים לעם מסוים, עלינו להתבונן על מה שישות העם המתאימה לעם זה נותנת לנו כמתנה. האינספירציה של הארכי-מלאך מגיעה אלינו משום שאנו מושמים בתוך עם מסוים. כעת, עלינו רק לחשוב על המשמעות עבור האדם להיות שייך לעם מסוים. בישות העם זורמות איכויות מנטליות אך גם מנהגים; תצורה מסוימת של הווייה זורמת לתוך האדם. איננו מעלים על דעתנו שמישהו יהפוך למי שהוא באינקרנציה מסוימת בזכות המתנה של רוח-העם, למעשה – מתנת הארכי-מלאך.
מלבד זה שאנו עומדים בקרב עם מסוים ומקבלים תצורות מסוימות של מכלול ישותנו בהשראתו של הארכי-מלאך, אנו נצבים בתוך התפתחות האנושות כולה. שם אנו חשופים לאינטואיציות אליהן מובילות אותנו רוחות הזמן מהיררכיית הארכאי. דמו שאנו מקבלים היום דבר מה לתרבות הרוחנית הנוכחית החורג מההבחנות בין עמים; מה שיש לנו משום שאנו חיים מהמאה ה- 19 ועד המאה ה- 20, ולא היה לנו לו היינו חיים בתקופת רומא או יוון. על כך עלינו להודות לרוח-הזמן. ניתן להבחין ישירות בין המתנה של רוח-הזמן למתנה של רוח-העם.
לו הייתה שם רק ההתפתחות הנורמלית של האדם, זו של המלאכים, הארכי-מלאכים ורוחות הזמן, אז כל אדם היה מקבל תמיד את המתנה מרוחות הזמן ומרוחות-העם המקבילות להן, והיה מתפתח באמצעות מתנה זו. בני האדם על פני האדמה היו מתפתחים זה לצד זה. כל החברים בעמים השונים היו מקבלים את המתנה של רוחות-העם שלהם, כאילו היו חמש תמונות התלויות בצורה שונה לחלוטין זו מזו בגלריה בה מראים דברים שונים, אך שאינן מפריעות כלל וכלל האחת לשנייה. כך בני אדם יחידים (individuals) היו מקבלים את המתנה של רוחות-העם שלהם על האדמה, זה לצד זה. הם לא היו מפריעים האחד להתפתחותו של השני להתנהל באופן הרגיל. אך ישנן ישויות שהשתרכו מאחור. בקרב הארכי-מלאכים המדריכים, ישנן אלו שהתחילו את התפתחותן על השמש באופן הנכון והפכו לארכי-מלאכים עד לאבולוציית האדמה, אך ישנן אלו שעצרו ברמת השמש ובאופן בסיסי הינן ברמה של בני אדם. ישויות אלו הינן ברמה של רוחות-העם, אך למרות זאת הן השתרכו מאחוריהן, ויש להן את האיכויות של בני אדם על-חושיים בלתי נראים לעין, לא של הארכי-מלאכים. הן טוענות לאותן הזכויות בעולם כארכי-מלאכים עצמם, אך על פני האדמה הן לא הגיעו לרמת הארכי-מלאכים. לפיכך, עליהן לעבוד עם הכוחות איתם הן עבדו בשמש. התוצאה של זה היא שהן לא אוחזות בבני האדם כפי שהארכי-מלאכים עושים זאת כשהם מכוונים את האדם מלמעלה, אלא חודרות לתוך בני האדם כבני אדם בלתי נראים לעין. הן לא מובילות את בני האדם מלמעלה, אלא נכנסות לתוך הטבע האנושי. רוחות אלו מתחרות עם רוחות-העם המובילות האמיתיות, כשהן גורמות לאומות לריב זו עם זו, לא לחיות בשלום זו עם זו.
האדם לא היה מתפתה כלל לזהות את האישיות שלו, את האנושיות שלו עם העם שלו; הוא היה מתייחס לאישיות שלו כמה שמזין אותו באופן רוחני. מכל מקום, הוא לא היה נעמד כלוחם למען האומה שלו, לא היה מזדהה איתה באופן אישי. הוא לא היה אומר – אני שייך לאומה זו או אחרת, אלא – הלאומיות נמצאת שם, ועלי לקבל את התזונה הרוחנית שלי באופן בלתי ישיר דרך הלאומיות הזו לתוך מה שנולדתי אתו. אך בעוד הארכי-מלאך מעורר אותו לחשוב באופן הזה, ארכי-מלאך אחר, הנמצא ברמה האנושית והנו בבסיסו רוח לוציפרית – מוביל אותו לתוך הלאומיות שלו.
התוצאה של כך היא שדמוי-הארכי-מלאך לא מגיע למטה כמתנה לאדם, אלא שהאדם מזדהה עם העם שלו כעניין אישי לחלוטין, וכך נוצרות מריבות אלו על פני האדמה. הדבר חייב להיות ברור לנו לחלוטין: מהסיבה שלא נחשפנו רק להשפעת הארכי-מלאך המוביל, אלא גם להשפעתו של הארכי-מלאך המפגר, אנו מזדהים עם הלאומיות שלנו באופן שאנו עושים זאת כאן על פני האדמה. רק רגש מדע-רוחי יכול לאפשר לנו כבני אדם להתרומם מעל הלאומי גרידא ולמצוא גישה לאנושיות ככלל. כך נוכל להיות לאומיים באופן ראוי לציון. בדיוק כפי שהאמנות של בני האדם יכולה להיות שונה מבלי להתנגד האחד לשני, כך, לולא ההזדהות עם האומה לה גרמו הארכי-מלאכים המפגרים, לא הייתה התנגדות הדדית לאומות השונות. אם ברצוננו לדבר באופן כללי על הבסיס של ההתפתחות האנושית ביחס לאומה או להבחנות נוספות – עלינו להניח זאת כהנחה מוקדמת.
בהקשר לרוח-הזמן, אם תיקחו בחשבון את הדבר הבא, תוכלו לראות פרטים נוספים בהם פועל היסוד הלוציפרי לתוך היסוד הנורמלי. לרוח-העם יש משימה מסוימת. המשימה שלה היא להוסיף את כל המיומנויות וההבנות המטריאליסטיות של העולם לאימפולסים המוקדמים יותר של ההתפתחות. מסיבה זו, התקדם המטריאליזם כל כך בעולם במאה ה- 16. לפיכך, אל לנו להתייחס להבנה המטריאליסטית כאל דבר מה נחות להבנה הקודמת, במידה ואיננו מזדהים רק איתה. אדם המתבונן בעניינים כאלו באופן הזה, מה הוא היה אומר על השלטון של רוחות הזמן השונות? הוא היה אומר: כעת אנו נשלטים בידי רוח-זמן מסוימת; לפני כן נשלטנו על ידי רוח-זמן אחרת. אז, לבני האדם היו רעיונות שונים, אימפולסים שונים. לו האדם בזמננו היה מסוגל להיות מושפע באופן הנכון על ידי רוחות-הזמן המתפתחות באופן הנכון הוא היה אומר: כעת עלינו להתאים את עצמנו לרוח-זמן זו, בעודנו חודרים יותר לתוך חוקי האבולוציה של העולם, של המחשבה המטריאליסטית. עם הזמן מגיעה רוח-זמן אחרת; היא יוצרת גישת תודעה אחרת בחשיבה האנושית.
לעיתים קרובות הדגשתי שכפי שאנו, כתומכיו של מדע הרוח, חייבים לומר: היום אנו מודיעים על מדע-הרוח במילים, רעיונות וקונספטים מסוימים, אך אין זה נכון להאמין שמה שאנו אומרים היום מתאים לעתיד כולו של האדמה; הדברים משתנים. בעוד אלפיים שנה יוכרז הידע המדעי-רוחי במילים אחרות, בדיוק כפי שאנו מדברים באופן שונה מאשר בתקופה היוונית; מילים משתנות. אנו לא סומכים על שום דבר שנשאר באופן חיצוני, אנו יודעים שרוח-זמן אחת מחליפה את האחרת ושהן עומדות זו לצד זו כשוות.
מי שמושפע מרוחות הזמן המפגרות של שבתאי-קדמון, המזדהה עם השפעתן יאמר: בזמנים ההם כל בני האדם האחרים היו טיפשים; הם היו בגן הילדים של האנושות. בימינו התקדמנו מאוד; מצאנו אמת מוחלטת עבור העתיד. בשדה מדע-הרוח עלינו להיות צנועים יותר. מי שמזדהה עם רוח-הזמן יאמר: לבסוף, מצא קופרניקוס את הדבר הנכון; פעם האמינו במשהו אחר. כעת יאמרו האנשים לנצח את המילים הבאות: האדמה והפלנטות נעות באליפסות מסביב לשמש. השמש היא המרכז. בימינו, מדע הרוח יודע שזה לימוד חד-צדדי. עבור התקופה המטריאליסטית שלנו טוב מאוד לדמיין כך את העולם, אבל זו טעות. אין זה נכון כלל שהשמש היא מוקד אחד של האליפסה והאדמה נעה מסביבה, למעשה זו תנועה מדומה הנתפסת דרך החישובים המטריאליסטיים. במציאות, השמש נעה והאדמה והפלנטות האחרות רצות אחריה בתנועה סלילית. משום שעמדות מסוימות נוצרות בתנועה הסלילית הזו, האדמה עומדת פעם כאן ופעם שם. הדבר נראה כאליפסה. למעשה זהו קו אחר. יגיע הזמן בו גם המדע החיצוני ידע זאת.
אנו הופכים לצנועים יותר כאשר אנו יודעים שהאמת מתגלה ומוכרזת בצורות מסוימות בזמנים שונים. כתומכים נכונים של מדע הרוח לא נצהיר אף פעם את הדבר הבא: "מעתה ועד בכלל, האדם יהיה מורכב מגוף פיזי, גוף אתרי, גוף האסטרלי ואני. העתיד מדבר באופן שונה לחלוטין, משום שכל דבר נמצא בהתפתחות. הרעיונות של אתמול מוצדקים כאילו היו הרעיונות של היום. אנו יכולים להיות נשלטים לא רק ע"י רוח הזמן, אשר מובילה אותנו להאמין שכל הידע הקודם היה אוסף של שקרים ושהתקדמנו באופן כה נהדר. בהתייחסות לרוח-הזמן, ניתן לראות אנשים הנשלטים בידי רוח לוציפרית אומרים: התקדמנו כל כך יפה. כל מה שהיה וכל מה שנחשב בעולם פעם הוא כל כך בלתי-מושלם. מה שגילינו מאז המאה ה- 16 יישאר כאמת נצחית.
באופן בסיסי, רוח-העם הנה רוח המורכבת בכללותה. רוח-העם הנורמלית מרחפת מעלינו, ולו היינו הולכים רק בעקבותיה, היינו הולכים כך שהיינו לוקחים את המתנות שלה משום שהיינו ממוקמים בספרה שלה. אבל השפעותיה של רוח-עם זו נחלשות כל הזמן על ידי העמית הלוציפרי שלה, האוחז בנו באובססיביות, ומפתה אותנו להזדהות כבני אדם אינדיבידואלים עם הלאומיות בכללותה. חשוב ביותר שנראה, שבמרכז אירופה על האנשים לפתח קשר שונה לרוח-העם שלהם מאשר האנשים בפריפריה של אירופה. עלינו ללמוד את התובנה הזו. מה שמתרחש מתחת לפני השטח של התודעה האנושית, התלוי באמת בישויות רוחניות מהיררכיות הגבוהות יותר, הנו חשוב ביותר.
האדם החושב באופן מטריאליסטי מתייחס עדיין כאי-שפיות לאמירה, שאימפולסים כאלו מגיעים למרכז אירופה מישויות רוחניות, המעוררות את האנשים שאינם מודעים לרגשות כאלו לעבר האלוהי לעבר אימפולס כריסטוס – משום שבמרכז אירופה כריסטוס פועל. כך שהאנשים המרכז-אירופאיים לומדים לחוש את כריסטוס באופן כזה, כאילו הוא מדבר בליבת הנפש שלהם. בשום מקום אחר הדבר לא קיים באופן הזה כבמרכז אירופה. לדוגמא, במהלך התקופה הרומאית של התפתחות כריסטוס, הבינו עדיין את כריסטוס כישות שהגיעה לאדמה ופעלה עבור בני האדם. אכן, בני האדם המתקדמים וחלק מאלה שכבר חושבים באופן בו אנו, האוחזים במדע הרוח, חשו כפי שחשב פאולוס – "לא אני, אלא כריסטוס בתוכי". מכל מקום, קיים שוני בין זה לבין מה שניתן למצוא אצל מייסטר אקהרט, טאולר, אנגלוס סילסיוס ואנשים בעלי תודעה דומה. כיצד הם התייחסו למיסטריה של גולגולתה? עלינו רק לשאול את אנגלוס סילסיוס והוא יענה לנו באמרה נחמדה:
אף לו היה כריסטוס נולד אלף פעמים בבית לחם, ולא היה נולד בתוכך – היית אבוד לנצח.
הדבר תלוי בתחושת הצער של המיסטריה של גולגולתה בנפש שלנו-אנו. אותם אנשים מרכז-אירופאים ניסו לחוות באופן פנימי דבר מה שהנו תמונה פנימית, ביטוי פנימי של המיסטריה של גולגולתה. וכמה נפלא הדבר אותו אומר אנגלוס סילסיוס פעם על המוות: "כל דבר הקורה בתוכי, בסופו של דבר קורה משום שאלוהים נמצא בי ונושא בתוכי את הדברים. ואם אני מת, לא אני הוא המת, זה אלוהים שמת בתוכי". דמו בנפשכם איזה רעיון אינטימי נהדר של אלמוות ניתן כאשר אדם אומר: אלוהים מת בתוכי. מכיוון שכמובן, אלוהים הוא נצחי. אם אלוהים מת בתוכי, המוות הנו רק מדומה; ואז האדם מרגיש כפי שאנגלוס סילסיוס הרגיש: רק נדמה שאלוהים מת בתוכי משום שאלוהים לא יכול למות. כך המוות אינו מה שהוא נראה באופן חיצוני, הוא רק עובדה של החיים. משום שאלוהים לא יכול למות – אך הוא מת בכל אחד – האדם מרגיש כבר נצחיות בתוכו.
היות-יחדיו אינטימית ביותר זו עם אלוהים, בין אם האדם חש בזאת כדבר מה אלוהי או כדבר מה כריסטיאני, הוכן במשך זמן רב במהלך ההתפתחות המרכז אירופאית. שם פעלו רוחות-עם האירופאיות, כך שהיה לזה ביטוי סימבולי חיצוני, ביטוי סימבולי אמיתי. בשום מקום מלבד במרכז-אירופה לא נאמרת המילה ""ICH כאשר אדם מדבר על עצמו-הוא. ההתפתחות בכללותה הובלה על ידי רוח-העם שהתבטאה כרוח-השפה באופן כזה שהאדם-עצמו התבטא במילה ICH. אבל המילה ICH, "I-CH"היא Jesus Christ. היא נמצאת ב -Jesus Christe.. זה בא לידי ביטוי באופן אלגורי את מה שבמרכז-אירופה מהווה ישות רוחנית, כאשר היא קשור לחוויה האינטימית ביותר. בכל מקום שמישהו מבטא את המילה ICH, הוא הוגה את ראשי התיבות של Jesus Christ. אם נפנה פעם אחת את מבטנו הרוחני לעניינים כאלה, שאף בימינו נחשבים לפנטזיה, נוכל כבר לחשוב שהרוחות מההיררכיות הרוחניות הגבוהות פועלות בלא מודע של ההתפתחות האנושית, ונמצא משמעות בדברים אליהם אנו מתייחסים היום כמובנים מאליהם.
ברצוני לציין עובדה משמעותית באמת. קבוצה מסוימת של אנשים באירופה מכונה בשם – העם הגרמני או הטווטוני. וכאשר מדברים במרכז אירופה על העם הגרמני, "גרמניים", כוללים גם את אנגליה, הולנד, נורבגיה, שבדיה וארצות אחרות. מרחיבים את המושג העם הגרמני. אינני מדבר מתוך דאגה אלא מתוך מה שניתן בשפה. האנגלים לא מחשיבים את עצמם כעם הגרמני, משום שהם מכנים כך רק את העם הגרמני עצמו. הגרמני מכנה את עצמו "דויטש" (Deutsch), ואם הוא מדבר על עם גרמני הוא מכיל בתוך זה קבוצה גדולה יותר של אנשים. האנגלי מיישם את המונח גרמני רק לגרמנים, לאלו שאינם 'כמוהו'. זוהי עובדה חשובה ביותר. הדבר מאפיין במובן העמוק ביותר את הדרך בה פועלת רוח-העם בכל אחד מהצדדים; במרכז אירופה היא פועלת כך שהיא חובקת ישות גדולה יותר, ורוח-העם בעם האנגלי דואגת לסלק זאת וליישם את השם הזה רק על העם הגרמני.
השפה מעידה על זרימת רוחניות העם המשפיעה. הדרך הנפלאה בה הדבר נעשה תתחוור לבני האדם בהדרגה. כעת, אנחנו מבינים מעט מאוד כאשר אנו מדברים על עמים אירופאים שונים, כפי שניסחתי זאת מספר שנים לפני המלחמה – לא בגלל המלחמה – במחזור ההרצאות: "משימתן של רוחות-העם האינדיבידואליות בהקשר למיתולוגיה הגרמנית-נורדית". הדבר הובן באופן כזה כאילו היה ברצוני להביע שיפוט ערכי כל שהוא. אך אין ברצוני לבטא שיפוט ערכי, ברצוני רק לאפיין. ניתן לאפיין כעת את העמים המערב-אירופאים בדיוק באופן בו אפיינתי אותם במחזור הרצאות ההוא.
אנו יודעים שנפש האדם מורכבת מנפש התחושה, הנפש השכלית-רגשית, נפש התודעה והאני הפועל על שלושה גוונים אלו של הנפש. אם נתבונן בעם האיטלקי על רוח-העם שלו, נמצא ששם רוח-העם מעוררת את נפש התחושה. אופייני לעם האיטלקי שרוח-העם מעוררת בו את נפש התחושה. כאשר משהו אחוז בידי רוח-עם לוציפרית, גם זו רוח-עם.
דמיינו שבצד אחד, ההיבט המבריק של העם האיטלקי מבוסס על העובדה שנפש התחושה מעוררת בו השראה. חישבו על דאנטה, על כל האמנים האיטלקים הגדולים. אך מצד שני, עם זה גם מזדהה עם דבר על-אנושי שהשתרך באופן לוציפרי מאחור, בכל האימפולסים התשוקתיים של ההתפתחות שהופיע בתוך העם האיטלקי. אינני מעניק לזה ערך שיפוטי, אני רק מאפיין.
בעם הצרפתי ניתן לראות בכל מקום את רוח-העם שמעוררת בו את הנפש השכלית-רגשית, הנפש האינטלקטואלית.
בעם הבריטי זוהי נפש-התודעה. נפש התודעה, בעבור המחזור האנושי בהווה, הנה הנפש הקושרת את האדם בעיקר עם העולם הפיזי החיצוני. לפיכך, אומה זו, המקבלת השראתה בנפש-התודעה, מופקדת מעל לכל על המשימה של קידום התרבות המטריאליסטית. ושוב, אין כאן ערך שיפוטי אלא מאפיינים בלבד. משימתו של העם הבריטי היא לקבל השראה בנפש התודעה. במידה שהאדם האינדיבידואלי היחיד שייך לאומה שלו, במידה שהוא מקבל השראה מרוח-העם הלוציפרית, הוא מזדהה עם מה שהנו לחלוטין התרבות המטריאליסטית של זמננו. ניתן למצוא זאת באמת בתרבות הבריטית. כפי שהאדם היחיד מציב את עצמו באומה הבריטית, כך מגיע מה שהנו הרוח המטריאליסטית של האומה הבריטית, הרוח המסוימת שניהלה שלושים וארבע מלחמות כיבוש משנת 1856 ועד 1900, והפכה חמישים ושבע מיליון אנשים לנתינים בריטיים חדשים, אשר מתיימרת להגן על החירות של קבוצות בני אדם יחידות בזמננו.
בהתייחסות לזמנים כזמן שלנו, חייב להיות לנו ברור באופן מוחלט שרק הזמן הזה מאוד מלמד אנשים להרגיש כאזהרה את מה ששמים בניגוד זה לזה, את הקבוצות הלאומיות היחידות של אירופה או של חלק גדול מכדור הארץ. החברים בשלושים וארבע לאומים אלו – מלבד שונות אתנית מינורית – שרויים במלחמה האחד עם השני. צריך להתייחס לכך כאל אזהרה להימנע באמת ממה שמכונה עד עתה היסטוריה. אך גישה זו עדיין מיושמת בזמננו עד לרמה של שטויות. אנו רואים את ההטפות שהאומות השונות של אירופה מטיפות האחת לשנייה בכל דבר כשטויות ממש. כל אחד מתייחס לעובדות החיצוניות הבודדות על מנת למצוא את הסיבות למלחמה הנוראה הזו. אך המלחמה הזו עצמה תלמד את האנשים שלא ניתן למצוא דבר בסיבות החיצוניות, אלא בסימפטומים החיצוניים ביותר של מה שקיים חבוי עמוק בקבוצות האנושיות, בהדרכתן של ישויות רוחניות מתקדמות ומפגרות.
הזוועות של הזמן שלנו מכריחות אותנו לפנות לדברים המתרחשים מתחת לפני הקרקע, בהם ניתן למצוא את הסיבות לאירועים החיצוניים בעולם היום. ניתן להראות מצדדים שונים ביותר כיצד מה שפועל מתחת לפני הקרקע של התודעה מופיע בצורה חיצונית. ברצוני לציין שוב את העובדה – למרות שכמעט כל החברים שמעו כבר את הדוגמא הזו – שהמפה של אירופה כולה נקבעה לקראת סוף ימי הביניים בידי העלמה מאורליאן שהתערבה במלחמה בין אנגליה לצרפת. כל מי שמסתכל בהבנה על ההיסטוריה החיצונית שלנו, חייב להכיר בכך שהמפה של אירופה הייתה יכולה להיות שונה לחלוטין, לו בזמן ההוא אנגליה לא הייתה מנוצחת בידי צרפת, בעקבות כך שהעלמה מאורליאן התערבה בקרב. אך העלמה מאורליאן לא הייתה אסטרטגית שקבלה הכשרה. היא אף לא רכשה השכלה נאותה. היא הייתה ילדה אנושית פשוטה, ילדה איכרה. אך הרוחות של ההיררכיות הגבוהות פעלו דרכה באופן בו היה עליהן לפעול בזמנים ההם. עד לזמנים ההם, היה זה לגמרי הכרחי שהרוחות תפעלנה בלא-מודע, משום שבני האדם לא יכלו עדיין להבין מה שצריך להבין באופן מדעי-רוחני.
התערבות זו של הישויות הרוחניות בתת-מודע מסופרת לעיתים קרובות בצורה נחמדה בסיפורי האגדות. ובאמת, לא בגלל דעות קדומות, אלא משום שזה מתאים לעובדות, ניתן לשים משקל מיוחד על הזמן בשנה, בו העולם החיצוני נסוג ביותר, הזמן מחג המולד עד ל- 6 לינואר. אם לא רוצים לקנות ידע רוחני באופן בו אנו משתמשים היום בהנחיות הניתנות בספרי: 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים?', אלא בצורה אלמנטריות יותר, ניתן לקבל השראה בשלוש-עשרה הלילות האלו. הדבר בא לידי ביטוי בצורה נחמדה, לדוגמא, באגדה הנורווגית של אולף אוסטזון (Olaf Åsteson). האגדה הזו מספרת שאולף אוסטזון הולך לכנסייה לפני חג המולד; ואז הוא נרדם לפני הכניסה וישן במהלך שלושה-עשר לילות. הוא מתעורר בחג ההתגלות (Epiphany day) ואכן מסוגל לתאר את חווייתו. מה שהוא מספר שם באופן פיגורטיבי בצורה בהירה אם כי פרימיטיבית, מקביל למה שאנו מכנים – המעבר דרך עולם הנפש והמעבר דרך ארץ-הרוח. הדבר מבהיר לנו שראייה על-חושית של ילד טבע יכולה להתפתח באופן הטוב ביותר במהלך שלושה-עשר לילות, מחג המולד עד חג ההתגלות.
בגלל שהעלמה מאורליאן הייתה ילדת-טבע כזו, ניתן להניח שהיא חוותה את העולם בשלושה-עשר הלילות בצורה של מצב חלומי, מתוכו היא דברה כאשר היא הובילה את צבא צרפת נגד אנגליה, אותו היא קיבלה בהשראה במהלך שלושה-עשר לילות אלו. הדבר התרחש באופן מיוחד. כל אדם חווה מצב שינה, מצב בו החושים אינם מדברים, כלומר בגוף האם, לפני שהוא רואה את האור הארצי הפיזי. זהו עדיין מעין מצב שינה, והמצב הבשל ביותר הנו במהלך שלושה-עשר הלילות לפני לידה. דבר עצום זה ממלא את נפשותינו בפליאה כזו: העלמה מאורליאן נולדה ב- 6 לינואר. היא עברה דרך אינספירציה במהלך שלושה-עשר הלילות, בטרם פקחה את עיניה לאור הארצי. מסיבה זו, ה- 6 לינואר מצוין בכוונה בלוח השנה, כיום לידתה של העלמה מאורליאן. עלינו להבין זאת בהקשר ההיסטורי-עולמי הגדול; מכיוון שזה יכול לגלות לנו עד כמה מסתוריים הם הקשרים בעולם, עד כמה פועלים הכוחות בעולם באופן מסתורי. כוחות מסתורים פעלו בימים ההם ב- 6 לינואר, משום שאנשים התאספו בכפר הקטן בו נולדה העלמה מאורליאן בבוקר; ימים בהם החיות עצמן התנהגו בצורה נהדרת. ב- 6 לינואר, האינספירציה הגיעה לסיומה. בשלושה-עשר הלילות, ישות יכלה לקבל אינספירציה שנועדה לה על ידי הקרמה שלה. כמובן, לא כל אחד שנולד ב- 6 לינואר נועד לכך; על הקרמה לעלות בקנה אחד עם תנאים נוספים.
רציתי לתת לכם את הדוגמא הזו על העלמה מאורליאן, דוגמא המראה לנו בביטחון רב כיצד כוחות תת-קרקעיים מתערבים בהתפתחות ההיסטורית. אכן, ההתפתחות המטריאליסטית של המאות האחרונות הגיעה אז. ניתן לחלוטין להבין שאנשים מתייחסים לדברים היסטוריים אלו כאל חוסר שפיות. זה לא פוגע; גם אם אנשים מתייחסים למדע הרוח כאל אי שפיות, אין בכך פגיעה. בסופו של דבר מדע הרוח יתקבל.
איך אירועים משמעותיים כאלה, בקרבם בני האדם חיים בהווה, ואשר הם עצמם התגשמו על מנת לקחת בהם חלק באופן זה או אחר, משמעותם אינה זהה תמיד בהתפתחות ההיסטורית. האירועים עמוסי-ההיסטוריה של זמננו מהווים אזהרה לבני האדם. מבול של ספרות נכתב על המלחמה הזו, אך בכל הדברים המופיעים בספרים, בעלונים וכן הלאה, לא ניתן למצוא משהו, שמתוכו נוכל להסיק שהדבר נמצא ושיהיה עליו להימצא חלק אחר חלק. לעיתים קרובות אנו שומעים: לא ניתן באמת לדבר על הסיבות, אולי לאחר המלחמה, אולי בני האדם ימצאו את הסיבות האמיתיות למלחמה הזו מהמסמכים רק לאחר עשרות שנים, וידעו את מי להאשים. אתם יכולים לקרוא זאת בכל עיתון שלישי. אבל זה לא קשור. זה מתייחס למה שמישהו מוצא – ורק כתוצאה של הזמן הזה –שהסיבות האמיתיות אינן נראות באירועים החיצוניים, אלא שצריך לחפש את הסיבות בעולם הרוח. נמצא שהמלחמה הזו הייתה הקרמה המשמעותית של המטריאליזם, שהיה עליה להיחוות כך שבני אדם ישנו חלק מהאמונות שלהם, ויובילו אותם ממטריאליזם לספריטואליזם. האנושות חייבת לחוות את הזוועה הזו.
מה קורה באופן בסיסי היום במצב המצער והמטריד הסובב אותנו? אנו יודעים שכאשר בן אדם חולף דרך שער המוות, הוא משאיר את גופו הפיזי מאחור בעולם הפיזי. הוא נכנס לעולם הרוחני עם גופו האתרי, גופו האסטרלי והאני שלו. זמן לא רב לאחר מכן הוא פושט את גופו האתרי שניתן לעולם שנשאר. ואז, עם גופו האסטרלי והאני שלו, הוא עובר דרך ארץ-הנפש, דרך ארץ-הרוח. אך דמיינו כעת שמספר רב של בני אדם עוברים בימינו דרך שער המוות בזמן קצר יחסית ועם תודעה מיוחדת; הם פושטים את הגופים האתריים שלהם שהיו יכולים לספק, נאמר כך, עדיין חיים נורמליים למשך עשרות שנים. אם אדם מת בין גילים עשרים לשלושים, הוא פושט גוף אתרי שהיה יכול לספק את הגוף הפיזי למשך שישים-שבעים שנה. הכוחות נמצאים בגוף האתרי, משום ששום דבר לא אובד בעולם הרוח. כל בני האדם החולפים בימינו בתחילת חייהם דרך שער המוות, מעבירים לעולם את הגופים האתריים שלהם, שהיו יכולים לשמר את החיים שלהם למשך זמן רב. הכוחות האלה נמצאים שם בעולם הרוח. כיצד הם קיימים שם, הכוחות האלו? אתן לכם דוגמא אילוסטרטיבית של המשמעות של תופעות כאלו, דוגמא שנלקחה מהמעגל שלנו עצמו.
בסתיו שעבר, משפחה שהשתייכה למעגל האנתרופוסופי שלנו איבדה את בנה, ילד יקר בן שבע. הנסיבות החיצונית היו טרגיות במיוחד. האב נקרא לצבא כאזרח גרמני; הוא חלה ונשאר בבית חולים צבאי. באחד הערבים, בזמן בו התקיימה הרצאה בדורנך, במקום בו נבנה הבניין שלנו, מישהו הודיע לנו שהילד הקטן בן השבע נעדר; הוא לא הגיע הביתה מאז הערב. עלי לציין שהמשפחה התיישבה בדורנך כמשפחה של גננים. הילד פגש אותי קודם לפני המבנה ולחץ את ידי; היה זה ילד מאיר, יקר ביותר. באותו הערב נודע לנו שהילד נעדר. כעת, מי היה מעלה על הדעת שקרוון שהביא רהיטים לחברים שלנו, מעד ונפל על הילד ליד הבניין. עליכם גם לקחת בחשבון שמזה שנים רבות מאוד אף קרוון לא עבר במקום ההוא. עליכם לחשוב באופן הבא: הילד חי עם אימו שדאגה לגינה. הוא היה ילד כה יקר, שכאשר היה על אביו ללכת הוא אמר לאימו שעכשיו הוא ידשן את הגינה, משום שהאב לא נמצא שם יותר.
באותו הערב הוא נשלח למה שמכונה קנטינה להביא דבר מה לאימו. הקנטינה לא הייתה רחוקה כלל; היה זה מרחק קצר בלבד בין הקנטינה לבית של אימו. בדרך הקצרה הזו ישנה צומת, כך שהיה על הקרוון לעשות עיקול. למעשה, הילד התכוון לעזוב עשר דקות מוקדם יותר; הוא עוכב על ידי מישהו שרצה ללכת אתו. לו היה עוזב קודם לכן, ודרך הדלת דרכה הוא נהג לעזוב, הוא היה חולף על פני הכרכרה מוקדם יותר ומצד שמאל, בעוד שכעת הוא הלך בצד ימין. משום שהוא עזב מאוחר יותר, דרך דלת אחרת ובצד ימין של הכרכרה – כאשר הכרכרה מעדה היא נפלה בדיוק על הילד. אנשים ראו זאת, אף אלו שהיו עסוקים עם הסוסים. אף אחד לא צפה שהילד יהיה מתחת לכרכרה. ואז מישהו אמר: הכרכרה כבדה מדי מכדי שנרים אותה הערב, נחכה למחר. הדבר קרה בין חמש לשש אחר הצהרים. אנו ניגשנו לבסוף להרים את הכרכרה בעשר ורבע. בשתיים-עשרה היא הייתה מורמת; ואז גילינו את הילד המת.
הדבר הראשון שברצוני לציין הוא שבדיוק דוגמא כזו מתאימה להראות עד כמה שוגים אנשים כשהם חושבים על החיים. לשם השוואה, הייתי רוצה להצביע על דבר בו משתמשים לעיתים קרובות עבור חשיבה מוטעית זו. נניח שאתם רואים מרחוק אדם הנופל לתוך הנהר. אתם רצים לאותו מקום ומוצאים שם אבן. כמובן, אתם אומרים, האדם מעד על האבן, נפל לתוך המים ומצא את מותו באופן הזה. מכל מקום, יכול להיות שזה לא קרה כך, יכול להיות שקרה משהו הפוך לחלוטין. יכול להיות שהאדם חטף התקף לב ומת. הוא נפל לנהר משום שהוא היה כבר מת לפני כן. בכל רגע ורגע אנו שוגים באופן הזה, במיוחד במדע הטבע. כאשר זה חבוי היטב, כמובן שלא שמים לב לזה.
אותו דבר בהקשר לילד. היה על הקרמה של הילד להתרחש. הקרוון שנשא את הרהיטים הגיע לשם בגלל הילד. הישויות הרוחניות הקיימות מעבר לסף, הסדירו כך את הדבר שהילד יוכל למצוא את מותו. הילד היה בן שבע. הגוף האתרי הצעיר למדי יכול היה לספק חיים עבור עשרות שנים, היו שם כוחות. כעת, אני תמיד אתוודה מה זה אומר, שמאז זמן מה הבניין שלנו בדורנך משובץ בגופו האתרי המורחב של הילד הקטן תאודור פייס. הגוף האתרי התרחב, הוא גדל לאחר המוות; הגוף האתרי של הילד הקטן בן השבע, תאו, יוצר דבר מה כהילה של הבניין מאז אותו הזמן. אם אנו עוסקים במבנה, אם אדם הממקם עצמו באופן הנכון בעולם הרוח צריך למצוא רעיונות עבור המבנה, הוא יודע שמאז מותו של הילד הוא מקבל השראה גם מהגוף האתרי המעורב בהילה של המבנה, הגוף האתרי של הילד הקטן תאו פייס.
כמובן, לא הכמיהה להיראות מקורי יכולה לשכנע אותי להכחיש שדברים רבים מקבלים השראה הדדית על ידי מה שתורם למבנה מאז הזמן ההוא, משום שההילה של הגוף האתרי הזה נמצאת מסביב לבניין, ואנו מקבלים עזרה מהכוח האתרי הבלתי מנוצל, הפועל לטובת המבנה.
שערו בדמיונכם אלו עובדות פנימיות חשובות מצויות מאחורי העובדות החיצוניות: משפחה משנה את מקום מושבה ועוברת לגור ליד המבנה. ישנו ילד, ילד מוכשר במיוחד בישות-הנפש שלו. הוא מקריב את גופו האתרי, כך שהמבנה עטוף בכוח של הגוף האתרי הזה. כאן יש לנו דוגמא, בה ניתן לראות שלגופים אתריים בלתי-מנוצלים המוקרבים, יש משימה בעולם.
שם רק מתחיל באופן בסיסי מה שצריך לזרום כתוכן מודע ממדע הרוח שלנו
זה שאנו יודעים שהאדם מורכב מגוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי ואני, שהוא עובר דרך חיים ארציים שונים – את זה אנו יודעים בתיאוריה. זה כלל לא משנה. אך מה שמשנה זה מה שחודר להתנסות הממשית שלנו באמצעות השקפה זו. אנו מנסים להביא חיים גם לתוך התנועה שלנו, ולהתגבר על ההבדל בין החיים למתים לא רק באופן תאורטי דרך לימוד, אלא דרך החיים. לא מזמן, כאשר עוזר יקר מאוד, פריץ מיטשר, נלקח מאתנו כשהוא רק בן שלושים, והיה עלי לאמור את הדרשה בטקס הקבורה בבאזל, מילה חשובה הוכלה בעובדה שפניתי לנפשו, הייתי רוצה לומר, הפצרתי בו להמשיך ולפעול בקרבנו לאחר המוות. משום שאין אנו זקוקים רק לאלו המכונים חיים, אלא שאנו זקוקים לשיתוף הפעולה של אלו שעברו דרך שער המוות. הם ישתפו פעולה בצורה כפולה. מצד אחד, מספר רב של גופים אתריים משתפים פעולה לפעם הבאה, גופים אותם פשטו בני האדם בעוברם דרך שער המוות באירועים הרי-הגורל.
גופים אתריים צעירים בלתי-מנוצלים יוצרים הילה גדולה בה אנו חיים. מצד שני, האינדיבידואלים עצמם פועלים מתוך הגופים האתריים שלהם. אנו יכולים להסתכל על הגוף האתרי הבלתי-מנוצל בדוגמא של תאו פייס הקטן, בו הגוף האתרי הפך להיות מעניק ההשראה לדבר מה שהושג במבנה. הסתכלתי על האינדיבידואליות של פריץ מיטשר בדרשה שלי. המשימה של מדע הרוח שלנו היא לחוש כיצד התהום בין החיים למוות מתמלאת. הוא חייב להפוך לתוכן מודע בנוגע לזמנים הארציים שלנו, לא רק לדעת זאת בתיאוריה, אלא לחדור בחיות למה שהמתים מהווים עבורנו כמו החיים, שהמתים נותנים דבר מה כנעורים, כגופים אתריים בלתי-מנוצלים.
בגופים האתריים האלו, השייכים לבני אדם שמצאו כעת את מותם כתוצאה מהאירועים הגדולים הרי-הגורל, חיים ההדים של כל דבר שניתן להרגישו אם מתייחסים למוות כאל ההקרבה עבור האירועים הנדרשים בזמנים האלו – בצורה מודעת פחות או יותר. זה הולך לתוך הגופים האתריים האלו.
חיפוש אחר המוות, או אם נדבר נכונה, צפייה מראש של המוות ולמרות זאת הידיעה שמוות זה הנו בעל משמעות, כך יהיה עם אינספור בני האדם העוברים דרך שער המוות בהווה. ניתן להיות מטריאליסטי; אנשים כאלו יאמרו: נפשות-עם, רוחות-עם, קיימות רק כשמות עבור דבר מה מופשט, המחזיק ביחד קבוצה של בני אדם בעלי אותה השפה ואותם המאפיינים. אדם המדבר על רוחות-העם כישויות אמיתיות הוא אדם מוזר. מספר אנשים עוברים כעת דרך שער המוות יכולים לדבר באופן הזה בהתאם למילים; משום שהם עוברים דרך שער המוות, הם מסכימים באופן לא מודע למה שיש למדע הרוח לומר, שנפש-עם, רוח-עם הנה ישות אמיתית. משום שמה זה אומר אם רוחות-העם, נפשות-העם לא היו ישויות אמיתיות, ובני האדם עומדים מכל הצדדים במלחמה העקובה דם?
בהסתמך על יצירת עולם מטריאליסטי, לא ניתן היה לדמיין זאת. אם האדם היחיד מקריב את עצמו למען רוח-העם, אם רוח-העם הנה ישות אמיתית עבורו, הוא ניחן בחוש עמוק ביותר שאירועים אלו קורים לבני האדם. כך, אנו נרגיש שבפעם הבאה בה גופים אתריים בלתי-מנוצלים מרחפים בהילה הרוחנית, שהם מתריעים בפני כל אחד שיש שם דבר מה רוחני. הגופים האתריים האלו הנם עוזרים טובים בעתיד, על מנת להעמיק את השקפת העולם האנושית באופן רוחני. בני האדם צריכים רק לחוש את המתים קוראים בנפשותיהם.
כאשר ישרור שוב שלום בשדות בהם קורים כעת אירועים איומים, בני האדם שיחיו אז יעבדו הרבה יותר טוב אם הם ישמעו את הקולות של המתים. ואין הכוונה לכך באופן סימבולי. הגופים האתריים הבלתי-מנוצלים קוראים. העולם לא יוכל להתקיים בעתיד מבלי שבני האדם ירגישו את הקשר שלהם עם עולם הרוח. בעתיד, תהפוך האנושות לחסרת חיים אם לא תהיה מסוגלת להאזין לאזהרות של המתים.
בפיסיקה, כל אחד מודה שהאנרגיה אינה אובדת; אנשים מדברים על טרנספורמציה של אנרגיה. הדבר ישים גם לגבי העולם הרוחני. הכוחות של הגוף האתרי הבלתי-מנוצל, הנישא דרך שער המוות, אינם נעלמים. הם יהיו שם. הם יכולים להילקח לתוך הנפשות בעתיד, ונפשות אלו תוכלנה לקבל כוח ואמון עבור העבודה הרוחנית, מתוך הקשר עם שאריות הנפש שנשארו מהגופים האתריים הבלתי-מנוצלים.
מלבד דברים רבים אחרים, מעל לכל, המלחמה הזו יכולה לומר לנו, כתומכים במדע הרוח, שעלינו להסתכל כבר מעלה ברוח, בהילה של הגופים האתריים הבלתי-מנוצלים. מכל מקום, כאן למטה, צריכות להיות נפשות החשות את ההתראות של המתים. משימתנו כתומכי מדע הרוח היא לגרום לכך. עלינו למצוא נקודת מבט רוחנית גם בנוגע לאירועים כאלה, לא נקודת מבט של חשיבה מופשטת. אך אנו חייבים באמת לדמיין את האוכלוסייה העתידית של האדמה באופן כזה, שמתחת, קיימות נפשות הנמצאות בגופים הפיזיים, ומלמעלה פועלים כוחות של גופים אתריים בלתי-מנוצלים. הנפשות שלמטה יכולות לומר: אין לנו ספק שזמנים טובים יותר יגיעו עבור הכרה רוחנית, משום שהגופים האתריים הבלתי-מנוצלים עוזרים לנו דרך כוחותיהם. אם נתייחס לזאת באופן ספציפי, לא כדבר מופשט, הבנו משהו מההתראות שזמנים הרי-גורל אלו יכולים להעניק במיוחד לנו, כתומכים של מדע הרוח.
הדבר חייב להתרחש באופן הזה, משום שהשפעות אמיתיות בהתפתחות האנושית הנן הכרחיות. יהא עלינו לעבוד לאורך זמן רב, אם נצטרך לשכנע אנשים באופן אינטלקטואלי במה שהשקפת עולם רוחנית-מדעית רוצה לתת, נצטרך לעבוד לאורך זמן רב. אצל העלמה מאורליאן התרחשה התקדשות תת-מודעת. בעתיד, הרוחניות תעבוד באופן אחר בהתפתחות האנושית. הגופים האתריים הבלתי-מנוצלים תומכים בנו, וגם אלו אשר רוצים לעבוד כאינדיבידואלים על פני המישור הפיזי.
לפעמים מה שהאנשים יכולים להבין גם היום הנו מוזר. בהסתמך על הדוגמא שניתנה, תוכלו להודות שבזמנה של העלמה מאורליאן, האסטרטגים, הגנרלים, לא יצרו את מה שהתחולל. לפעמים נתתי דוגמא אחרת: כאשר, בזמן המכריע, צעד הצבא של קונסטנטינוס לעבר רומא, לא היו אלו הגנרלים שחוללו את הניצחון, ולא הם אלו שהכניעו את הצבא החזק מהם פי חמש של מקסנטיוס, שהוביל את הצבאות שלו לעבר השערים של רומא, נגד קונסטנטינוס. קונסטנטינוס לא הלך בעקבות הגנרלים שלו; היה לו חלום שאמר לו שהוא חייב לגרום לצבאות שלו לשאת את המונוגרמה של כריסטוס. חלומות ואורקלים סיביליות הביאו את הצבאות יחד למקום מסוים, והחליטו הכל בימים ההם. מכל מקום, משום שקונסטנטינס נצח, המפה של אירופה קיבלה בהתאמה את מראה. מי עורר את האירועים שהתרחשו מתחת לסף התודעה? היה זה אימפולס כריסטוס, אך אימפולס כריסטוס האמיתי, לא כפי שבני אדם הבינו אותו.
איננו יכולים להתוודע לאימפולס כריסטוס משמיעת הוויכוחים של התאולוגים. אימפולס כריסטוס לא פעל במה שבני האדם השיגו באופן מודע, אותו הם הבינו. הוא פעל בחבירה יחדיו של האירועים של קונסטנטינוס ומקסנטיוס, ומאוחר יותר עם העלמה מאורליאן. גם בזמן הזה ניתן לחוות דבר מה, אף בעובדות הקטנות. לפעמים ניתן להשוות את הדבר הקטן עם הגדול.
לפני כמה שנים, פילוסוף מעולה כתב מאמר ארוך במגזין חודשי בדרום גרמניה, אודות השקפת העולם המדעית-רוחית אותה אני מייצג. למאמר הייתה השפעה גדולה; הוא נכתב כהתנגדות, כשהוא חדור בשיפוטים רבים טובי לב על התאוסופיה כמכלול, ואף בכמה הערות מוכרות. לדוגמא, קיבלתי עצה, במקום להשתמש בכישרונות שלי לעניינים כאלו, למצוא לבסוף האם מיצקביץ' (Mickiewicz) (אדם מיצקביץ' (1798-1855(, משורר פולני, תמך בשחרור של העם הפולני מהשליט הרוסי.] הנו באמת גלגול מחדש של העלמה מאורליאן, וכן הלאה. ואף על פי כן, בכללותו, המאמר התאים מאוד להראות כיצד צריך להתייחס להשקפת עולם רוחנית-מדעית שלנו, כך שרושם בלתי מתאים יעלה.
הפילוסוף שכתב את המאמר נחשב לאפלטוניסט גדול, ללוגיקן גדול. הוא עצמו אמר שהוא הקדיש את עצמו למשימה אחת והיא להכריז על האמת, ולפיכך, הוא מסוגל לדעת את האמת. העורך של המגזין נראה מאוד מרוצה לפרסם מאמר כה סמכותי אודות מדע הרוח. היה זה לפני כמה שנים. לאחר מכן הגיעה המלחמה. אדם זה לא שייך לאלו שהייתה להם סימפטיה למרכז אירופה, אלא שהסימפטיה שלו הייתה מכוונת באופן מוחלט לאנגליה ולצרפת, ואף לאלו שלחמו לצד האנגלים והצרפתים. וכעת מה קרה? הוא כותב מספר מכתבים לאותו אדם, העורך של המגזין. העורך של המגזין ההוא, מפרסם גם את המכתבים האלו גם במגזין אחר – המגזין החודשי הדרום גרמני, משום שהם אופייניים מדי. הוא נזכר אף בעובדה שהוא אותו האדם – היה זה קארל מוט – שפרסם את המגזין הוכלנד, והדפיס את המאמר אודות "התאוסופיה השטיינרית", כפי שהוא אומר. במכתבים האלו, אדם בעל נטייה מערב-אירופאית מדבר דברי מליצה על האוכלוסייה המרכז-אירופאית עד כמה שהוא יכול לעשות. בקרב דברים אחרים, מסביר אדם זה: אנשים שחורים הנם אריסטוקרטים חופשיים בהשוואה לאנשים שאינם יודעים דבר על מה שהם נלחמים עבורו. צריך להשוות את האימפריה הבריטית למרכז-אירופה, הראשונה נוצרה ככנסיה קתולית על ידי אלוהים, ואף פעם לא עשתה דבר מלבד מה שנמצא בהתאמה לסדר העולם האלוהי.
הדפסת המכתב הזה הנה עניין שבשגרה. העורך הזה הוסיף לזה: במרכז-אירופה כולה, לא ניתן למצוא אדם אחד שיכול לתמוך בהשקפה זו, מלבד בבית משוגעים. כעת, אדון מוט היקר מודה שהאדם אותו הוא בחר לשחרר על השקפת העולם הרוחנית-מדעית שלנו, מקומו למעשה בבית משוגעים.
זוהי האיכות של ההתנגדויות העולות בדרך כלל נגד השקפת העולם הרוחנית-מדעית. אלא שבימים אלו, אדון מוט היה חייב כבר לדעת שהאדם מתאים לבית משוגעים. אך הוא היה צריך את האזהרה של המלחמה. השקפת עולמו הייתה צריכה להיות מאותגרת רק על ידי מה שהוא יכול היה לראות כעת בקלות. מספר אנשים המתאימים לבית משוגעים מסתובבים ומבקרים את השקפת העולם שלנו, אלא שזה לא מגיע לאור הזרקורים בצורה כה אבסורדית.
אמרתי שדוגמא זו מצביעה על כך שההיגיון שיש לאנשים היום יצלע לאורך זמן רב בכל הנוגע להשקפת העולם המדעית-רוחנית. צריך לומר: לא רק החיים אלא גם המתים הכרחיים, על מנת שכמות מסוימת של רוחניות תגיע לעולם. אלו משתייכים לעוזרים הטובים יותר שתמכו עם הנפשות והחיים שלהם במהלך האירועים הרי-הגורל בהווה. מסיבה זו היינו רוצים שהתייחסויות כאלו לא תשארנה רק דבר תאורטי בנפשות, אלא שתהפוכנה לרגש כנה עמוק, לרגש שנוכל להעיד על מדע הרוח באופן כזה, שנדע בקשב שישנן קולות מתריעים בעולם הרוח האומרים לנו: הניחו למתים להיות אבן הדרך של העמקה רוחנית החייבת להגיע לבני האדם, משום שהלכנו רחוק בתודעה באמצעות המוות הזה – לא עבורנו, אלא עבור דבר מה שהנו עצמאי מאתנו, ובכך אישרנו את ההודאה בכך שמשהו הולך מעבר לחיי אנושיים אינדיבידואליים חומריים.
אם, בקרב תומכיו של מדע הרוח, אלו אשר מצפים, מרגישים או יודעים את הלחשושים הרציניים של המתים, אזי דבר מה ממשי יושג, האמור להיות מושג על ידי מדע הרוח ברגשות של הנפשות האנושיות – במילים אחרות, אם נפשות היודעות להפנות את חושיהן לעולם הרוחות תקבלנה השראה מידי מדע הרוח – משום שרבות יאמר לבני האדם מעולם הרוחות בעתיד.
זה מה שרציתי להציע לכם עבור רגשותיכם, משום שהנסיבות הן כאלו שאנו יכולים להתכנס יחדיו בדיוק בזמן זה, גם בפגישה של הענף. במפגשים כאלו, ברצוננו שלא יינתן רק ידע כזרע, אלא שמה שמדובר במפגשים כאלו יפעל כזרע חי שנשתל בקרקע של הנפש המרגישה. מה שתישאו הלאה מדיון כזה, זה הנושא המרכזי.
מסיבה זו אנו רוצים לסגור את הדיונים האלו, בעודנו חושבים על מה שיכול להיות מוקצה עבורנו מאירועים הרי-הגורל של זמנו:
מאומץ הלוחמים,
מדם הקרבות,
מיגון השכולים,
מקרבנות האומות –
יעלו פירות הרוח
אם הנפשות המודעות לרוח
תפנינה את חושיהן לעבר ארץ-הרוח.
