פרק מתוך הסדנא האחרונה שהכין המורה הרוחני של ביה"ס, צבי בריגר ז"ל. צבי הלך לעולמו טרם הועברה הסדנה לתלמידים. הסדנה שהכין נחקרה, נערכה ונוסחה ע"י אורנה בן דור, ורד זוילי ואביבית רוזינגר ועתידה להופיע בספר בהוצאת 'כחותם'.
בפרק זה נעסוק בקשר בין המעשה המוסרי החופשי, אשר לפי שטיינר בספרו 'הפילוסופיה של החירות' הוא הכורח שבתוכנית האלוהית, לבין החופש של האדם לבחור לעשות מעשה זה.
ב'ספרו מעלה שטיינר את הדיכוטומיה בין חופש וכורח:
"כל עוד אני פועל, מניע אותי הערך המוסרי מהבחינה שהוא יכול לחיות בתוכי באופן אינטואיטיבי; הוא קשור באהבתי לאובייקט, שאותה אני רוצה לממש באמצעות פעולתי. איני שואל אדם או חוק כלשהו: 'האם אעשה זאת?' אלא אני מבצע זאת תכף כשאני תופס את רעיון הפעולה. רק זה עושה אותה לפעולה שלי. אם אדם פועל רק משום שהוא מקבל נורמות מוסריות מסוימות, פעולתו היא תוצאה מעקרונות המרכיבים את הצופן המוסרי שלו. הוא רק מבצע פקודות. הוא אוטומט עליון."
שטיינר, 'הפילוסופיה של החירות, פרק 9 עמ'122
פעולה אינדיווידואלית מוּנַעת מתוך רצון לממש אהבה כלפי מטרת המעשה. המעשה מתממש באופן אינטואיטיבי, ללא תודעה לזיקה ולאהבה של עושה הפעולה לקידום ההתפתחות הרוחנית.
פעולה מתוך נורמות ומוסר חיצוני אינה חופשית כי אם אוטומטית.
"אם רק תחדירו לתודעתו גירוי כלשהו לפעולה, מיד יופעל המכניזם של עקרונותיו המוסריים וינוע על-פי האופן הקבוע לו מראש, לשם ביצועו של מעשה דתי, או אנושי, או בלתי-אנוכי כביכול, או מעשה התורם לקידום ההיסטורי של התרבות. רק כשאני הולך בעקבות אהבתי לאובייקט – אני עצמי הוא הפועל. (…) איני בוחן באופן שכלתני אם פעולתי טובה או רעה; אני מבצע אותה, כי אני אוהב אותה." שם.
גירוי חיצוני מפעיל מנגנון עקרונות מוסריים בלתי חופשיים, אוטומטיים. מנגנון זה הוא הכורח שבתוכנית האלוהית לקידום הטבעי של התרבות.
המעשה הוא חופשי ואינדיווידואלי רק כאשר הוא מקדם את ההתפתחות מעבר לכורח הטבעי. מעשה שנובע מאהבה להתפתחות יהיה מעשה מוסרי לכשעצמו, ללא תלות בחוקי המוסר הארצי. האהבה למעשה מייצגת את החופש.
במהלך המתואר בפרקים הקודמים ראינו ש'הנקרא אל הרוח' עובר תקופת קומפנסציה עבור הרוע שלו, בתודעה – זוהי הקרבה. הקרבה היא החירות שבכורח: יש בה אהבה למעשה שמוביל את 'הנקרא אל הרוח' בחזרה לתוכנית האלוהית המוסרית, שאינו חופשי לא לקיים אותה.
מעשה ההקרבה מבטא את ההפרדה בין ה'אני' לבין המעשה, יכולת המאפיינת את התקרבותו של 'הנקרא אל הרוח' אל מצב 'מלאך'. בעל-היעוד-הרוחני מבצע מעשה שה'אני הגבוה' שלו אוהב אותו. האהבה, הזיקה של ה'אני הגבוה' למעשה נובעת מהייחול להתפתחות.
אירוע ביוגרפי – לידת הלימוד הקהילתי (יעל):
"הרעיון ללימוד הקהילתי 'אנתרופוסופיה בימי קורונה' שבעקבותיו נוצרו גם שאר הלימודים הפתוחים הגיע אלי כ'תובנה שנפלה על לבבו', שזה מה שצריך להיעשות בעת הזו.
ביום שבו נהגה הרעיון הייתי בדרכי הביתה מחיפה. זה היה בגל הראשון של הקורונה, ביום שבו הודיעו שעומדים לסגור את בתי הספר. בשיחות החולין, בחדשות ועל גבי הרשתות החברתיות כולם דיברו על המגיפה. האווירה הכללית ששררה היתה אווירה של פחד ונסיון למצוא סיבות ואשמים ודרך מהירה להיפטר מ'הבעיה'.
באותו יום הייתה סערה יוצאת דופן – רוחות חזקות שגרמו לעצים להיעקר, הרס מכוניות, הצפות גדולות ועוד'. אני מתגוררת בגליל העליון, 'בקצה העולם', כבר היה חשוך כאשר התחלתי לעלות בכביש התלול המוביל לישוב בו אני מתגוררת, כ-10 דקות נסיעה מביתי. זוהי דרך צרה בלי שוליים, עליות מפותלות כשמשני צידי הכביש עצים גבוהים. במהלך העליה החלו לנשב רוחות חזקות, ענפים, זרדים ואצטרובלים עפו על הכביש, לא הייתה לי ברירה אלא להמשיך, לא היה לאן לברוח – התחושה היתה שבכל רגע אחד העצים עומד ליפול עלי ולמעוך אותי. התמונה היתה תמונה אפוקליפטית. פחדתי מאוד ובו זמנית עלתה בי הידיעה שהדבר היחיד שיכול לעזור לי בעת הזו הוא לשים מבטחי ברוח.
תוך כדי הנסיעה עלתה בי הידיעה שאנו נדרשים להשמיע עכשיו קול אחר, על מנת שההזדמנות הרוחנית העצומה שהביאה עמה הקורונה לא תוחמץ. שיש אנשים רבים שזקוקים עכשיו לקול המיוחד שהאימפולס של בית הספר מביא ושיש לנו חובה מוסרית להביא אותו. עלתה בי תמונה של נביאי ישראל שתמיד שימשו כקול הרוחני והמוסרי עבור העם בעת צרה.
ימים ספורים לאחר מכן התחלנו את הלימוד הקהילתי, ההיענות היתה עצומה ומרגשת, הרבה מעבר למה שיכולנו לדמיין. היה זה רגע מכריע עבור בית הספר והאימפולס שלנו.
בדיעבד אני יכולה לומר שעל-אף שהרעיון הגיע דרכי הוא לא היה 'שלי' במובן הרגיל. במילותיו של צבי ז"ל מתוך פרק זה ניתן לומר כי הפעולה האינדיווידואלית הייתה מוּנַעת מתוך רצון לממש אהבה כלפי מטרת המעשה, גם אם לא ידעתי אותו, הוא היה קיים בכורח התוכנית האלוהית. זוהי חירות הכורח – מימוש הרצון של עולם הרוח דרך האדמה.
מיידע למתודת עבודה:
מעשה חופשי הוא כזה הנובע מאהבה ליעד המעשה, ואינו נסמך על ניסיון עבר ומשענים חיצוניים כנורמות מקובלות.
בדקו בביוגרפיה מעשה שלכם שנבע מרעיון אינדיווידואלי חופשי.
האם בדיעבד המעשה תרם להתפתחות הרוחנית שלכם ולקידום האבולוציה?