'שמני כחותם על ליבך' – שיר השירים כדרך לגאולת הנשמה.
לפי התפיסה הקבלית, התנ"ך אינו ספר ככל הספרים. הוא מהווה בית מקדש בו שוכן בורא עולם. בתוך בית המקדש נמצא קודש הקודשים והוא – שיר השירים. במסורת יש חיבור של שיר השירים לפסח – בסוף ההגדה נוהגים לקרוא את שיר השירים.
פסח הוא חג הגאולה, ומצרים היא מבחינת גוף, 'מיצרים' , דבר צר ומצר.
במישור הפשט – שיר השירים הוא שיר ערגה של אהוב לאהובתו, ופעולת האחדות ביניהם. בממד הסוד, במישור של התפתחות האדם האינדיבידואלי – נמצאת הערגה של הנשמה הפרטית של כל אחד המוצגת בשיר השירים כרעיה, לשוב לזרועות אהובה, לכור מחצבתה, ממנו היא הגיעה – אלוהים, או עולם הרוח.
כך, בעוד חג הפסח עוסק בגאולת הלאום, עוסק שיר השירים באדם הפרטי, גאולתו ויציאתו לחירות, כאשר התמרת האדם הפרטי תורמת לגאולת העם כולו.
כל הפסוקים שבשיר השירים הם הנחיות לאופן שבו ניתן לעשות זאת.
"א שִׁיר הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה. ב יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, כִּי–טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן" –פרק א'.
הנשיקה הינה הדבקות והאחדות בין הנשמה ובין אלוהיה. זוהי הדרגה העמוקה ביותר של ההתקרבות לאלוהים. גבוהה אף מיחסיו של משה אל אלוהיו, עליהם נאמר: פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהוָה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה. במדבר י"ב ח'
פה אל פה זו הדרגה הגבוהה ביותר של הנבואה, שרק משה הגיע אליה – אך הנשיקה קרובה יותר. מסיבה זו שם רבי עקיבא את שיר השירים כקודש הקודשים אל מול הקודש שהיא התורה.
במקורו האדם הוא רוח ולא גוף, והנשמה שואפת לצאת ממקומה היחסי בתוך הגוף ולחזור למקומה המוחלט. הנשמה באדם היא ממד על-זמני, על-פסיכולוגי. אך בחיים הארציים היא כלואה בגוף ומתייסרת. כל שיר השירים כולו הוא הסיפור של כליאתה בגוף, מאווייה ורצונה להשתחרר מהגוף ולהתאחד עם אהובה בורא עולם.
יב גַּן נָעוּל, אֲחֹתִי כַלָּה; גַּן נָעוּל, מַעְיָן חָתוּם. שיר השירים ד י"ב. הגן והמעיין הם מקומו של האלוהים, הנעול בפני הנשמה כל עוד לא עברה תהליכים של טיהור וזיקוק. על מנת להיגאל, צריך האדם לשים את דרכו הרוחנית והתפתחותו בראש מעייניו – ו שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל–לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל–זְרוֹעֶךָ–שיר השירים ח'
שיר השירים מבטא את האופן בו ניתן לגאול את הנשמה מכבלי הגוף. הוא מנחה את האדם בדרכו, מראה לו את הסכנות, הכאב והמצוקה בדרך – והאפשרות להתמיר אותם.
זהו שיר ארוטי, המשקף את תהליכי ההזדווגות של כוחות שמימים – בורא עולם שהוא הזכר, והשכינה שהיא נקבה – התמזגותם באדם, ולידה של דבר חדש, המתבטא בפרק האחרון בפסוקים – ח אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה, וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ; מַה–נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ, בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר–בָּהּ. שיר השירים ח' ח' האחות הקטנה, שהיא היצירה החדשה, נולדה מאותו זיווג.
ממד הזיווג עם האלוהי עולה על כל דבר אותו ניתן למצוא בעולם הזה. שום דבר ארצי לא משתווה לממד החירות הרוחני. אִם–יִתֵּן אִישׁ אֶת–כָּל–הוֹן בֵּיתוֹ, בָּאַהֲבָה—בּוֹז, יָבוּזוּ לוֹ – שיר השירים ח'.
הלימוד של ישקני מנשיקות פיהו, הוא לימוד של דבר לגביו חש האדם באופן אינטואיטיבי שהוא כבר מכירו. יש לו "רשימו" , זיכרון רחוק מאוד של הדבר הנלמד. זהו לימוד שבו האדם מוציא את עצמו מהכוח לפועל, דרך דברים הנמצאים בתוכו כזרע, אך לא גדלו עדיין למודעות מלאה. לימוד זה פורט על נימי הנפש, בו נזכרת הנשמה שהתנתקה מהאחדות בעבר, ועורגת – דרך הנשיקה – לחזור לאחדות.
מי ייתן והשנה נפסע צעד נוסף לקראת החירות ואהבה.
בברכה אורנה בן דור וצוות בית ספר
תודה לקובי נחושתן על הידע ביהדות.
