חג השבועות – להקריב מנחה חדשה

חג השבועות מציין את שיאו של תהליך ההכנה הרוחנית שהחל מיד לאחר ליל הסדר.

שני המועדים – ליל הסדר וחג השבועות – עניינם חירות האדם.

ראשית, על האדם להגיע לחירות פיסית, ובשלב מתקדם יותר לחירות רוחנית. אלא שבעוד שהחירות הפיזית יכולה להיות מוענקת לאדם מבחוץ, ובכך יסתיים התהליך – הרי שחירות הרוח דורשת מאמץ פנימי מתמיד של האדם.  הרוח חיה, דינאמית, פעילה, אקטיבית ותמיד חד-פעמית, ועל כן את החירות הרוחנית מצווה האדם  לרכוש בכל פעם מחדש. חירות זו  היא המתנה הגבוהה והנשגבת  ביותר המוענקת לאדם בלבד.

הספירה מדי יום מאלצת את האדם להפנות את מבטו אחורה ולהזכר במה שכבל אותו וממה הוא יוצא לחופשי. בסיומה של ספירה זו נדרש האדם להביא מנחה חדשה.

" וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה:  שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה". ויקרא  כג

וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים, בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה—בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם". במדבר כח

האל אינו חפץ במנחה עצמה אלא בהתפתחותו והתחדשותו של האדם. ועל כך אומר הנביא : כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי, וְלֹא-זָבַח; וְדַעַת אֱלֹהִים, מֵעֹלוֹת הושע, פרק ו.

חפצו של האל מהאדם הוא חסד ודעת אלוהים – לא זבחים ועולות.

בביוגרפיה האנושית, ישנה התייחסות לגיל 49 כגיל היציאה מעבדות לחירות (7X7).

גיל 49 מהווה שיא לאפשרות, הנפתחת בפני האדם החל מאמצע החיים,  להביט לאחור על המחצית הראשונה של חייו – האינקרנציה, ולראות ממה ניתן לצאת לחופשי. הדרך החדשה נפתחת אל הרוח שם מצויה חירותו האמתית של האדם.

על האדם להתכוון ולגלות עניין אמיתי ומאמץ מתמשך לממש את הרוח הפועלת בו – כיוון שנוצר בצלם האל. לשם כך נדרשת התמסרות עמוקה ומוחלטת, ובסופו של תהליך זה יכול האדם להגיע אל החדש. הדבר יכול להתרחש רק מתוך רצון טהור, ולא ממניעים נפשיים כאלו או אחרים.

התמסרות זו עניינה בכך שאיני מתנה תנאי עם האלוהים או פועל מתוך רצון ארצי, מתוך האגו או אמביציה סמויה – אלא פתוח לחסד האל, המגיע בזמן ובצורה הנכונה.

"מי שאינו מסוגל לחוש רוח זו של התמסרות עצמית, אינו יכול לרכוש ידע עילאי … רק באמצעות התמסרות עצמית מוגברת זו יכול האדם לפלס דרכו אל העולמות העליונים … עליו  להיות חופשי לחלוטין מכל שאיפה עצמית ולחכות למה שבא אליו מן הקוסמוס ואשר ניתן לציינו רק במילה "חסד". (שטיינר, האבולוציה מנקודת המבט של הממשויות, 24)

חג שמח.

יפה לדרמן

 

 

מאת ליזבת אפק