יחסי קרמה 6 – הרצאה 1 / ר. שטיינר

תרגום: אורנה בן דור

ברן 25 ינואר 1924

את קיומו הנוכחי על פני האדמה, חייב האדם באופן חלקי לעולם החיצוני; במובן הרחב הוא אינו חייב אותו רק למספר ממלכות הטבע הסובבות אותו לאלתר, אלא גם להשפעות המגיעות מן הכוכבים ומן המרחב הקוסמי.

אך זהו רק חלק אחד של העולם, לו צריך האדם להודות על חייו הארציים בהווה. מעל לכל, הוא חייב את קיומו הנוכחי לחייו הקודמים על האדמה, לתוצאות אותן הוא מביא אִתו מתוך תוכו, ולהשפעות שלהן. כפי שהִנכם יודעים מן הספרות האנתרופוסופית, האדם הינו ישות מרובעת; בכל פעם שהוא הולך לישון, נפרדים גופו האסטרלי והאני שלו מגופיו הפיזי והאתרי. מאֵברים אלו, רק הגוף הפיזי והגוף האתרי חייבים את אופיים ואת הרכבם לעולם החיצון הנגלה, וכן לעולם האתרי הבלתי נראה הסובב את האדם. מן הצד השני, את כל מה שהוא נושא בקיום הארצי הנוכחי בגוף האסטרלי ובאני שלו, חייב האדם לכלל חוויותיו בעבר, בחיים קודמים על פני האדמה.

בעולם הפיזי החיצון קיימים שני שערים, שני פתחים דרכם מגיעים חיי האדם – כשהם נלקחים בשלמותם –אל מעבר לעולם זה. נתייחס תחילה להיבט הקוסמי הזה, ואחר כך נמשיך בלימוד ישיר הנוגע לחיים אנושיים. שני שערים אלו, עבור תושביה של האדמה, הינם הירח והשמש.

לאמִתו של דבר, עובדה היא שהמדע המודרני יודע מעט מאוד על גופים שמימיים – למעשה רק את הניתן לחישוב, או הניתן לתצפיות בעזרת מכשירים. חישבו רק על סוג הידע אשר יוכל להיות ברשותו של תושב מארס, לו יהיה עליו – ממארס או מכוכב אחר כלשהו – לרכוש ידע בעזרת שימוש באותן המתודות בהן משתמשים תושבי האדמה!

הוא יֵדע רק שהאדמה הינה גוף זוהר, המקרין את האור שהוא משקף מן השמש אל תוך חלל קוסמי.

קרוב לוודאי שהוא יעלה היפותזות מהיפותזות שונות, לגבי אפשרות קיומה או אי קיומה של הווית חיים על פני האדמה, כפי שבני אדם עושים זאת לגבי מארס.

תושבי האדמה יודעים שישויות מדרגתם וישויות ממלכות אחרות, חולקות עימם את מקום משכנם. ויש ביכולתו של מי שהידע שלו נובע מהכרת הגורלות הרוחניים הפנימיים של האנושות הארצית, לרכוש הבנה עמוקה יותר על משמעות גופים שמימיים אחרים, לדוגמא – השמש והירח.

הבה ונחשוב על מה שניתן לומר על היבטיו הפיזיים, הנפשיים והרוחניים של קיום הירח. כאן עלי להזכיר לכם דברים רבים אותם ניתן למצוא בספר "מדע הנסתר בקוויו העיקרים", ובכמה מקורסי ההרצאות המודפסים.

ניתן לדעת מספרות זו, שהירח היה פעם מאוחד עם האדמה. גם בקרב המדע המודרני האורתודוכסי – בכל מקרה בקרב מייצגיו החשובים – מקובל שהירח נפרד בעבר מן האדמה; אפשר לומר שהוא בחר את מיקומו בחלל הקוסמי.

אך מדע הרוח מגלה שלא רק הירח הפיזי נפרד מן האדמה; עמו עזבו גם ישויות מסוימות, ישויות אשר התגוררו בעבר על פני האדמה יחד עם בני האדם.

אלו היו ישויות בדרגה רוחנית גבוהה בהרבה מהאדם בהתגלמותו הפיזית. אך הן היו ביחסים קרובים עם בני אדם, למרות שאלו היו יחסים שונים לגמרי מהיחסים בין בני אדם לבין עצמם בימינו.

כל המקדיש עצמו אף ללימוד שִטחי של ההיסטוריה המוקדמת של האדמה ולהישגיה הרוחניים, חש הוקרה עמוקה לתרבויות השונות. כמובן שאבותינו – זאת אומרת אנו עצמנו באינקרנציות מוקדמות – לא היו כה 'חכמים' במובן המודרני כפי שאנו טוענים היום להיות, אך לאמִתו של דבר הם ידעו הרבה יותר. אחרי ככלות הכול, ידע לא מושג רק דרך פיקחות. פיקחות (חכמה) מגיעה מהאינטלקט, ואינטלקט הינו רק אחד מכישוריו של האדם, למרות שבימינו הוא מוערך הרבה יותר מאשר כל דבר אחר – במיוחד על ידי המדע.

עדיין, כשאנו מסתכלים על האופן בו התפתח העולם במאה העשרים המוארת הזו בהיבטים המוסריים והחברתיים, אין לנו סיבה ממשית להיות גאים במיוחד בתרבות האינטלקטואלית שלנו, אשר נולדה רק במהלך השנים.

די לנו שנסתכל על ההיסטוריה החיצונית, על מנת לחזור לעבר, ונתבונן לדוגמא על מה שצמח מן המזרח הקדום; לא נוכל אלא לחוש הערכה עמוקה. אפשר ליישם זאת גם על הישגים מסוימים של אנשים אשר זוכים אצלנו לכינוי 'בלתי מתורבתים'. אני מתייחס כעת רק להודו העתיקה, לפרס, לחכמה הנהדרת אותה מכילות הוודות, לוונדטה ולפילוסופית היוגה. אם ניתן לדברים אלו לפעול לתוכנו – לא באופן שטחי, אלא במלֹא עוצמתם הפנימית – נרגיש הוקרה הולכת וגוברת למה שנוצר בזמנים הקדומים, לא רק דרך חכמה כפי שאנו מכירים אותה, אלא בדרך שונה לגמרי.

מדע הרוח מבהיר לנו שמה שנשאר במסמכים תיעודיים, הינו רק שריד מחכמה אנושית עתיקה. חכמה זו הובעה בשפה הרבה יותר פואטית, אומנותית מזו שבה משתמש הידע המודרני. ולמרות זאת הייתה שם חכמה עמוקה, אשר הועברה לבני האדם על ידי ישויות ברמת התפתחות גבוהה בהרבה מזו של האנושות על פני האדמה.

אחרי הכול, חשיבה אינטלקטואלית מתרחשת בסיועו של הגוף הפיזי, וישויות אלו היו נטולות גוף פיזי. זה מסביר את העובדה שחכמתן הקדומה הועברה לאנושות בעיקר בצורה פואטית ואומנותית.

ישויות אלו לא נשארו על פני האדמה; למעשה, רובן מתגוררות היום במרומים על פני הירח. מה שהמדע המודרני יכול לגלות נוגע רק לקרקע החיצונית של הירח. הירח הינו בית אמיתי עבור ישויות רוחניות נעלות, שמטרתן הייתה פעם להשרות את חכמתן על האנושות הקדומה. לאחר מכן הן נסוגו על מנת לייסד מושבה ירחית בקוסמוס.

ממה שאמרתי ברור שישויות אלו – השוכנות כעת על הירח בהן קשור עברנו האנושי – היו בחיים קודמים שותפותינו הארציות. ואם נסתכל אל מעֵבר למה שהעולם והחיים החיצוניים יכולים להעניק לאדם, נגלה מיד את הקשר איתן.

כאשר אנו מהרהרים בכל הגורמים הקובעים את גורלנו – אשר אינם תלויים באינטלקט שלנו אלא מתעלים מעליו ומתייחסים לטבענו העמוק – אנו מבינים שישויות ירח אלו – למרות שאינן מתגוררות יותר על האדמה – קשורות עדיין באופן עמוק ופנימי לגורלנו. זאת משום שלפני רדתנו לאדמה וקבלתנו את הגוף הפיזי שלנו מאבותינו, אנו שוכנים בעולם הרוח, בחיים טרום ארציים. ושם, אפילו היום, אנו נמצאים בקשר קרוב עם אותן הישויות, שהיו שותפותינו בקיום הארצי זמן רב לפני כן.

כאשר אנו יורדים מעולמות הרוח לתוך קיום ארצי, אנו עוברים דרך ספירת הירח, דרך קיום הירח. בזמנים קדומים, כאשר ישויות הירח היו על פני האדמה, הן היו בעלות השפעה עמוקה על האנושות; וכך גם היום, לאור העובדה שהן מטביעות לתוך ה"אני" והגוף האסטרלי – אשר יורדים לאדמה – את מה שנישא לאחר מכן לתוך הגוף הפיזי.

אף אחד לא יכול להחליט בעצמו להיוולד כאדם בעל כישרונות, גאוניות, או אפילו כאדם טוב. ועדיין, ישנם אנשים מוכשרים, גאונים, וכאלה שהינם טובים מלידה. אלו הן איכויות אותן אין ביכולתו של האינטלקט לייצר. הן קשורות עם טבעו הפנימי ביותר של האדם, חלק גדול ממה שבא אִתו כאשר הוא עובר דרך הלידה, מחיים של קיום טרום ארצי לעבר חיים ארציים.

חקיקתן של איכויות אלו והטבעתן, עושות לאחר מכן את דרכן לתוך מערכת העצבים והדם, לתוך האני והגוף האסטרלי של האדם, ומתבטאות כגאוניות, ככישרון או כרצון להטיב או להרע. זוהי משימתן של ישויות הירח במהלך הזמן בו עובר אדם דרך ספירת הירח, בקיומו הטרום ארצי. הירח הינו בעל השפעה על כל מה שחי ונארג לתוך חלקו העמוק של טבע האדם, הנמצא בלא מודע. הוא עושה זאת לא רק בעיתים בהן זוג נאהבים, השרוי בהלך נפש פואטי, פוסע לאורו.

השפעת ירח זו פעילה בכל דבר העולה מהמישור הנמצא מתחת לאינטלקט המודע, אשר הופך את האדם למה שהינו באמת בחיים הארציים.

כך, גם היום קשורות ישויות ירח אלו עדיין עם עברנו, לאור העובדה שלאחר אינקרנציות קודמות שלנו, הן אלו הנותנות לנו, בחיים הטרום הארציים, את חותם האינדיבידואליות.

אם נתבונן לאחור לעבר חיינו, עד לנקודה ממנה יצאנו מהמישור הארצי לתוך המישור הרוחני – שהינו המקום ממנו מגיעות היכולות המיוחדות שלנו, הטמפרמנט, האופי היסודי הפנימי ביותר שלנו – נמצא בירח את השער הראשון המוביל אותנו מהפיזי לתוך עולם הרוח. זהו השער דרכו חודר העַבַר לתוך חיינו ומעניק לנו אינדיבידואליות.

השער השני הינו השמש. את האינדיבידואליות שלנו אין אנו חייבים לשמש. השמש זורחת במידה שווה על הטובים ועל הרעים, על אנשים בעלי כישרונות ועל הטיפשים. בכל הנוגע לחיים, אין לשמש השפעה ישירה על האינדיבידואליות שלנו.

רק במקרה אחד כוננה השמש קשר עם אינדיבידואליות ארצית, והדבר התאפשר משום שבנקודת זמן מסוימת של אבולוציית האדמה, ישות שמש נעלה, הכריסטוס, לא נשארה על הירח, אלא ירדה מן הירח לעבר האדמה והפכה להיות ישות ארצית בגוף אדם, ובכך קשרה את גורלה הקוסמי האישי עם גורל האנושות הארצית.

לישויות השמש האחרות, אשר נשארו בספירת השמש, אין גישה לאינדיבידואליות אנושית יחידה, אלא למשותף של כל האנושות.

משהו מזה נשאר בכריסטוס והינו חסד אינסופי עבור האנושות: מה שנותר בו היה והינו – שכוחו לא מבחין בין אדם לאדם. הכריסטוס אינו הכריסטוס של אומה זו או אחרת, של דרגה או מעמד זה או אחר. הוא הינו הכריסטוס עבור כל בני האדם, ללא הבדל מעמד, גזע או אומה. כמו כן אין הוא הכריסטוס של אינדיבידואלים מסוימים, משום שעזרתו נגישה באופן שווה, הן לגאון והן לטיפש.

אימפולס הכריסטוס נגיש לאינדיבידואליות של האדם, אך על מנת שיוכל להיות יעיל, הוא חייב להשפיע במעמקים הפנימיים ביותר של הטבע האנושי.

הכוחות המסוגלים לקבל את אימפולס הכריסטוסאינם כוחות האינטלקט, אלא כוחות הלב והנפש העמוקים ביותר. אך כאשר מתקבל דחף זה, הוא אינו פועל רק לטובת האנושי האינדיבידואלי, אלא גם לטובת האנושי האוניברסאלי. זאת משום שהכריסטוס הינו ישות שמש.

כשאנו מתבוננים בעבר, אנו מרגישים את עצמנו קשורים לקיום הירח ומבינים שאנו נושאים אִתנו דבר מה, שאינו מגיע מן ההווה, לא מהעבַר הארצי בלבד – אלא מן העבַר הקוסמי. בקיום הארצי הנוכחי שלנו אנו מאחדים מקטע זה של העבר עם ההווה. באופן הרגיל, אנו לא מקדישים תשומת לב לדבר אותו מכיל מקטע זה של העבר. אך לאמיתו של דבר, לא נוכל להיחשב לישויות אנושית מבלי שהוא יהיה ברשותנו.

יש משהו אוטומטי במה שאנו משיגים, בזמן בו אנו יורדים מהקיום הטרום ארצי לקיום הארצי. היסוד האוטומטי נמצא בגופינו הפיזי והאתרי. מה שהופך אותנו לישות אינדיבידואלית מסוימת, קשור באופן פנימי לעבַרנו וכן לקיומנו הירחי. אך כפי שאנו קשורים עם העבר דרך קיומנו הירחי, כך אנו קשורים עם העתיד דרך קיום השמש.

גם בזמנים קדומים יותר היינו בשלים לכוחות הירח, במיוחד ביחס לישויות אשר פרשו אל הירח.

בנוגע לשמש – הפועלת בימינו כאימפולס אשר נמצא אך ורק בספירה האנושית-אוניברסאלית – נהיה מוכנים להשפעתה רק בעתיד הרחוק מאוד, כאשר תגיע האבולוציה לדרגה מתקדמת הרבה יותר. בימינו יכולה השמש להשפיע רק על ישותנו החיצונית. רק בעתיד הרחוק מאוד היא תוכל להשיג את האינדיבידואליות שלנו – מרכזה הפנימי ביותר של ישותנו – כאשר האדמה לא תהיה עוד אדמה. כאשר האדמה תעבור דרך מטמורפוזה לקיום שונה לגמרי, אז ורק אז נהיה מוכנים לקיום השמש.

בני אדם כל כך גאים באינטלקט שלהם, אבל האינטלקט הנוכחי באנושות הינו תוצר טהור של האדמה, משום שקשור הוא למוח, והמוח – למרות האמונה הרווחת – הינו המבנה הפיזי ביותר באורגניזם האנושי.

השמש מושכת אותנו בחוזקה משעבוד זה לאדמה, משום שלמעשה השמש אינה פועלת על המוח שלנו… לו הייתה עושה זאת, היינו מפיקים מחשבות חכמות הרבה יותר! מן ההיבט הפיזי, מפעילה השפעת השמש את הלב, ומה שזורם החוצה מן הלב הינו פעילות שמש. דרך המוח אנשים הינם ביסודם אגואיסטים, דרך הלב הם הופכים לחופשיים מן האגואיזם ומתרוממים לרמה של אדם-אוניברסאלי. כך, דרך השמש אנו בעלי ערך רב יותר מאשר עלולים היינו להיות, לו ננטשנו בקיומנו הארצי הנוכחי למשאבינו אנו.

הבה ונאמר זאת כך: אם באמת נוכל למצוא את דרכנו לכריסטוס, הוא יאפשר לנו – בהיותו ישות שמש – להתעלות מעבר למה שהיינו יכולים להיות בלעדיו.

השמש הניצבת במרומים מייצגת את העתיד, בו בזמן שהירח מייצג את העבר. השמש הינה השער האחר לעבר עולם הרוח, השער המוביל אותנו לעתיד. בדיוק כפי שאנו נדחפים לקיום ארצי על ידי ישויות ירח וכוחות ירח, כך במוות, אנו מוּנַעים מחוץ לקיום זה על ידי כוחות שמש. כוחות שמש אלו קשורים עם אותו החלק של טבענו אשר אינו נמצא עדיין תחת שליטתנו, החלק אותו נתנו לנו האלים על מנת שלא ניבול, ניחלש וניקמול בחיים הארציים, אלא נחרוג מעבר לגבולותינו. וכך, ירח ושמש הינם למעשה שני השערים ביקום אל חיים רוחניים. הירח מיושב בידי ישויות איתן היינו קשורים בדרך עליה הצבעתי. השמש מיושבת בידי ישויות איתן – להוציא את ישותו של הכריסטוס – נתאחד רק בקיומנו הקוסמי העתידי.

הכריסטוס יוביל אותנו לעבר אלו שהיו פעם שותפיו בשמש. אבל ככל הנוגע לאדם, דבר זה שייך לעתיד.

אמרנו שהשפעתו של הירח פועלת לתוכנו מעולמות הרוח. נכון הדבר גם לגבי ההשפעות הפועלות על הגופים הפיזי והאתרי מן השמש. חשבו לדוגמא על הטמפרמנטים. בטמפרמנטים ישנם כוחות אשר פועלים לתוך הגוף הפיזי, אבל במיוחד לתוך הגוף האתרי. הדבר מוסדר על ידי המשחק ההדדי בין שמש וירח. אדם בעל גוון חזק של מלנכוליה בטמפרמנט שלו, מושפע חזק מהירח. באופן דומה, אדם בעל גוון סנגוויני בצורה בולטת, מושפע מהשמש. אדם שבתוכו מאוזנות איכויות שמש וירח ומנוטרלות, יהיה הטיפוס הפלגמאטי.

כאשר היסוד הפיזי הזה פועל לתוך אדם ובא לידי ביטוי בחיי הנפש – כפי שרואים בטמפרמנטים – כוחות השמש והירח פועלים על מכלול ישותו.

אדם ער לכוחות אלו לראשונה, רק בפגשו אותם בביטויָם החיצוני הפיזי כאשר הירח, ובצורה דומה גם השמש –מודיעים על נוכחותם דרך גרמי השמים הנראים לעין כלפי חוץ. הוא עדיין מושפע מכוחות העולים בהרבה על אלו הפיזיים. חובה עלינו לדבר תמיד על שמש וירח כממשויות רוחניות. וקל למדי להבין זאת.

חשבו נא על הגוף האנושי. אין הוא מכיל יותר את אותו החומר שהיה בתוכו לפני עשר שנים. אתם נפטרים ללא הרף מחומרים אלו ומחליפים אותם בחדשים. מה שממשיך הינו הצורה הרוחנית של האדם, התצורה של כוחות פנימיים. נניח שישבתם בחדר זה לפני עשר שנים; כעת, אינכם נושאים עמכם את הבשר והדם אשר היו בתוככם אז כיסודות חומריים. הפיזי מעורב בתהליך בלתי פוסק, המתרחש מבפנים כלפי חוץ; הוא מושלך החוצה כל הזמן. למרות שעובדה זו ידועה, לא תמיד זוכרים אותה. כך גם לגבי הקוסמוס. אנשים חושבים שהירח אשר זורח כלפי מטה על האדמה היום, הינו אותו הירח שזרח על קיסר, אלקבידאס או על הבודהה. באופן רוחני, כן, זהו אותו הירח, אבל לא במובן של היסודות הפיזיים.

באשר לשמש, מחשבים הפיסיקאים והאסטרו-פיסיקאים כמה זמן יעבור עד שהיא תתפורר בחלל הקוסמי. הם יודעים שהיא תתפורר, אבל הם מעריכים זאת במונחים של מיליוני שנים. תוצאה דומה הייתה מתקבלת לו היו מחילים חישוב כזה על הישות האנושית. החישובים הינם נכונים לגמרי ואינם יכולים להיות שגויים, אלא שאינם אמת! הם נכונים לגמרי, אך אנא, חישבו רק על הדבר הבא: אם נבדוק לב אנושי היום, וכן לאחר חמישה ימים, ושוב לאחר חמישה ימים נוספים, נוכל לחשב על פי שינויים המתרחשים בהווה, כיצד הוא היה שלוש מאות שנה לאחור וכיצד הוא יהיה שלוש מאות שנה קדימה.

בדרך דומה, יכולה הגיאולוגיה לחשב כיצד נראתה האדמה לפני עשרים מיליון שנה וכיצד היא תראה בעוד עשרים מיליון שנה. החישובים יהיו נכונים לגמרי, אך האדמה לא התקיימה לפני עשרים מיליון שנה, ולא תתקיים בעוד עשרים מיליון שנה.

החישובים כשלעצמם הינם נכונים – אבל הם אינם אמת! במובן זה לא שונה הקוסמוס מהאדם, אף לא לתקופות קצרות.

למרות שלעומת היסודות בגוף החי, משמרים היסודות המינראליים את צורתם לזמן ארוך יותר, עדיין, אף החלק הפיזי הטהור של יסוד מינראלי משתנה. כפי שאמרתי, הרכבו של הירח בשמים היום אינו זהה לזה שהיה בזמנם של קיסר, אלקבידאס או הקיסר אוגוסטוס, משום שמרכיביו השתנו, בדיוק כפי שיסודותיו של גופו הפיזי של האדם משתנים.

מה שנמשך בקוסמוס הינו יסוד רוחני, בדיוק כמו במקרה של ישות אנושית. מה שנמשך מלידה עד מוות הינו המהות הרוחנית ולא המרכיבים הפיסיים.

לכן, נשקיף על העולם באופן הנכון, רק כאשר נאמר שמה שממשיך באדם בין לידה ומוות, הינו הנפש שלו. מה שממשיך אי שם בגופים השמימיים הינו מגוון של ישויות. וכאשר אנו מדברים על הירח והשמש, עלינו להיות מודעים שאם ברצוננו לומר דברי אמת, נצטרך לדבר אודות ישויות הירח וישויות השמש. ישויות הירח קשורות לעברנו, ישויות השמש תתקשרנה עם עתידנו, אך אפילו כעת הן פועלות לתוך קיומנו הפיזי.

נוכל לכונן בסיס שלם של לימוד הקרמה האנושית והגורל, רק אם ניתן לאדם את מקומו הנכון בקוסמוס.

לא נוכל לשנות את העבר, גם אם ננסה. מסיבה זאת ישנו יסוד של כורח אשר אינו ניתן לשינוי בכוחות הירח, כפי שהם פועלים היום ואוחזים בטבע האנושי שלנו. כל מה שמגיע אלינו מן הירח הינו בעל טבע (אופי) משלו. בכל מה שבא מהשמש ומצביע לעבר העתיד, קיים דבר מה בו יש ביכולתם של רצוננו וחירותנו להוות גורם משפיע.

לכן ביכולתנו לומר: כאשר אדם תופס את האלוהי שבקוסמוס, ובמקום הכללות מעורפלות וסנטימנטליות  הוא מסוגל לדבר אודות האלוהי – כפי שהוא מתגלה בכמה גופים שמימיים – בדייקנות ובצורה מוגדרת, תתחיל שפה מיוחדת לתפוס צורה בתוכו, בהרהרו אודות הגופים השמימיים כשהוא חמוש בידע-הלב ובהבנה אנושית אמיתית.

 כעת, נניח שאנו מתבוננים על ישות אנושית העומדת מולנו. על ידיה, זרועותיה, ראשה, חזה, רגליה, כפות רגליה. כאשר לא נעשית הבחנה, וכל דבר נושא תווית כוללת – 'אנושי', וכאשר אין לנו כיוון או יעד מסוים לשאלה: מה הוא הדבר הזה? תהיה התשובה – בן אדם. הדבר נכון גם כאשר אנו מתבוננים לעבר הקוסמוס, מהרהרים בשמש, בירח ובכוכבים, ומדברים על האלוהי בהכללה. עלינו לרכוש השקפה נכונה, מדויקת ואמיתית אודות האלוהי. וזאת אנו עושים, כאשר אנו מכירים לדוגמא, בקשר העמוק של הירח עם עברנו – לאמיתו של דבר עם עברה של האדמה עצמה. אז, כאשר נתבונן אל הירח במרומים נוכל לומר: "אתה, צאצא קוסמי של ההכרח, כאשר מהרהר אני בתוכי אודות זה שאינו מושפע מרצוני, חש אני בפנימיותי מאוחד אתך".

הידע שלנו אודות הירח הופך אז לתחושה, וזאת משום שאנו מבחינים שכל התנסות העולה בנו – בה אנו מרגישים הכרח פנימי – קשורה לירח.

בדרך דומה, נהרהר אודות הטבע הפנימי ביותר של השמש, לא רק בעזרת חישובים או התבוננות דרך מכשירים. נוכל לחוש את הנגיעה שלו בכל דבר העולה בנו כחירות, כדברים אותם אנו עצמנו יכולים להשיג לטובת העתיד.

התנסויות כאלו יאפשרו לנו להתחבר לחכמה האינסטינקטיבית של האנושות הקדומה. משום שלא ניתן להבין באמת את מה שקורן ביופי פואטי שכזה מתרבויות עתיקות, אלא אם כן נוכל עדיין להרגיש, בהתבוננות לעבר הירח, שאנו שולחים מבט לעָבר על יסוד ההכרחיות שבו, וכאשר אנו מתבוננים אל השמש מופנה מבטינו לעֵבֶר חירות הקשורה לעתיד.

הכרח וחופש נארגים לתוך גורלנו. במונחים ארציים ואנושיים מדברים אנו על הכרח וחירות Freedom and Necessity. במונחים שמשיים וקוסמיים מדובר על קיום ירחי וקיום שמשי.

הבה ונתוודע לאופן פעולתם של כוחות השמש והירח בתוך קורי הגורל. אנו פוגשים אדם מסוים. בדרך כלל, העובדה שפגשנו בו לא מעוררת בנו שאלות. אנו מקבלים את החיים כפי שהם באים, מבלי שנשקיף עליהם או נקדיש לכך מחשבה רבה. אך בדיקה קפדנית עמוקה יותר של חיי אנוש אינדיבידואלים חושפת את העובדה, שכאשר שתי ישויות נפגשות, נסללה דרכם בדרך מיוחדת מאוד.

תנו דעתכם על שני אינדיבידואלים הנפגשים, האחד בן עשרים וחמש והשני בן עשרים; הם יכולים להתבונן לעבר מהלך חייהם עד כה, ויהיה זה מובן מאליו לכל אחד מהם שכל אירוע ואירוע בחייהם – נאמר בחייו של בן העשרים – כיוון אותם לעבר פגישה זו עם האחר, במקום מסוים זה –ממקום אחר לגמרי בעולם.

נכון הדבר גם לגבי בן העשרים וחמש. ביצירת הקרמה ישנה חשיבות רבה לעובדה שישויות אנושיות, המגיעות ממקומות שונים לגמרי בעולם, נפגשות כאילו היו מובלות הן בידי הכרח-ברזל היישר לעבר נקודת המפגש. אנו לא מקדישים מחשבה לפלא אשר עשוי להתגלות דרך לימודים מסוג זה, אך חיי אנוש מועשרים לאין שיעור דרך תובנות על סיטואציות שכאלו, ומתרוששים ומדלדלים בלעדיהן. אם נתחיל לחשוב על מערכת היחסים שיש לנו עם בני אדם אחרים, שדומה שפגשנו בהם במקרה, נהיה חייבים לומר לעצמנו שביקשנו אותם, חיפשנו אותם, מאז לידתנו לקיום הארצי… ולמעשה, אפילו לפני כן.

אבל אין ברצוני לדבר על כך ברגע זה. צריך רק להזכיר לעצמנו שאדם זה לא היה נקרה בדרכנו, לו בנקודה מסוימת בחיינו הארציים, היו חיינו סוטים לכיוון שונה במקצת לעבר השמאל או הימין, במקום לפנות לכוון אליו פנו. כפי שאמרתי, אנשים לא מקדישים מחשבה כלשהי לעניינים שכאלה. אך האמונה שדבר מה שלא הקדשנו לו תשומת לב אינו קיים, הינה יהירות מוחלטת. זוהי עובדה, ובסופו של דבר היא תיחשף להתבוננות. מכל מקום, ישנו הבדל משמעותי בין מה שהתרחש לפני הפגישה בפועל בין שני אנשים, ובין מה שעומד לקרות מאותו הרגע ואילך. לפני שהם נפגשו בחיים הארציים, הם השפיעו האחד על השני מבלי שידעו האחד על קיומו של האחר. לאחר הפגישה נמשכת ההשפעה ההדדית, אך כעת הם מכירים זה את זה. וזוהי בתורה, התחלה של דבר מה משמעותי ביותר.

מובן מאליו שאנו פוגשים בחיים אנשים רבים אותם לא חיפשנו. אין הכוונה למפגשים שלנו עם אנשים רבים שאנו סבורים שמוטב היה לולא פגשנו אותם! לא לכך כוונתי… אלא לכל האירועים בהם אנו פוגשים אנשים רבים, שלא ניתן לומר שיצאנו לעברם בכוונה למצאם.

אם נאיר את מה שנאמר זה עתה באורו של מדע הרוח, יתבהר לנו, שמה שפעל בין שתי ישויות אנושיות לפני שהן נפגשו בפועל בחיים הארציים, נקבע על ידי הירח; בעוד שכל מה שמתרחש ביניהן לאחר פגישתן – נקבע על ידי השמש.

לפיכך, מה שקורה בין שתי ישויות אנושיות לפני שהן מכירות האחת את השנייה, נחשב רק לתוצאה של הכרח-ברזל ומה שמתרחש לאחר מכן, הינו ביטוי של חירות, של יחסים חופשיים הדדיים, של התנהגות חופשית הדדית.

זוהי אכן אמת, שכאשר אנו פוגשים ישות אנושית, מתבוננת נפשנו באופן תת מודע אחורה וקדימה: אחורה לעבר הירח הרוחני, קדימה לעבר השמש הרוחנית. ולזה קשורה אריגת הקרמה, הגורל שלנו.

בימינו, רק לאנשים ספורים בלבד יש יכולת להרגיש דברים אלו. אך בדיוק משום שיכולות אלו מתחילות להתפתח, דברים רבים בתקופתנו מתחילים לתסוס.

ישנם אנשים ספורים שהינם בעלי יכולות אלו, אלא שהם אינם מודעים לכך, ומייחסים את ההשפעות למכלול של דברים אחרים. למעשה, במציאות נאבקות יכולות הבחנה אלו לתפקד כך, שכאשר תתרחש פגישה בין אדם אחד לאדם אחר, יוכלו שני האנשים להבחין עד כמה חייבים הם פגישה זו להכרח-הברזל, לכוחות הירח.

לאור השמש, לאור החירות, הם חייבים את האופן שבו ימשיכו יחסיהם מנקודה זו ואילך. חווית גורל מסוג זה היא עצמה חלק מגורל קוסמי של האנושות בת זמננו, והלאה בעתיד.

כאשר אנו פוגשים ישות אנושית בעולם, אנו יכולים להבחין די בבירור בין שני סוגי מערכות יחסים. במקרה של אדם אחד נמשכת מערכת היחסים מן הרצון, במקרה של האחר, היא נמשכת פחות או יותר מהאינטלקט, או אפילו מן החוש האסתטי. חישבו נא על ההבדלים העדינים במערכות יחסים בין בני אדם, אפילו בילדות או בנעורים. אנו יכולים לאהוב אדם או לחילופין לשנאו. אם הרגש לא מגיע לעוצמה גדולה, אנו יכולים להרגיש סימפתיה או אנטיפתיה. במקרה זה רגשותינו אינם חודרים עמוק מאוד, אנו חולפים על פני אדם זה או נותנים לו לחלוף על פנינו.

לא ניתן להכחיש שזוהי ההרגשה אותה הרגשנו כלפי רוב המורים שלנו בבית הספר, ואנו יכולים להחשיב את עצמנו ברי מזל אם אכן כך היה המצב.

אך מערכות יחסים שונות לגמרי גם הן אפשריות, אף בילדות. אנו מדברים על המקרים בהם הושפענו עמוקות ממעשיו של אדם מסוים עד כדי כך שאמרנו: אנו חייבים לנהוג כמותו! מערכת היחסים בינינו גרמה לנו לבחור בו כגיבור שלנו, כאחד שנלך אחריו עד האולימפוס.

בקצרה, בני אדם מסוימים הינם בעלי השפעה על האינטלקט שלנו, או לכל היותר על הסימפטיות והאנטיפטיות האסתטיות שלנו. ואחרים הינם בעלי השפעה ישירה על הרצון שלנו. חישבו נא על צידם השני של החיים. נסיבות חיצוניות עשויות להובילנו למגע קרוב עם אנשים מסוימים ועדיין אין באפשרותנו לחלום על אותם האנשים. אנו יכולים לפגוש אדם רק פעם אחת, ולהרגיש קשורים אליו, כשאנו חולמים עליו לעיתים קרובות.

אם אין אנו זוכים למפגש אינטימי יותר אתו בחיים ארציים אלה, ישמר מפגש כזה לאינקרנציות הבאות. בכל מקרה, יחסינו כלפי אדם אחר הינם עמוקים, אם סמוך לפגישתנו עמו אנו מתחילים לחלום עליו.

ישנו גם סוג של חלומות בהקיץ, אשר אצל רוב האנשים בני זמננו אינם מוגדרים באופן בהיר. אבל כפי שהנכם יודעים, קיימים אנשים מקודשים החווים את החיים באופן שונה לגמרי.

כאשר אנו פוגשים אדם המטביע רושם על הרצון שלנו, הוא ישפיע גם על 'הדיבור הפנימי' שלנו; הוא ידבר לא רק כאשר הוא ניצב פנים מול פנים מולנו; הוא ידבר גם מתוכנו. מי שמתקדש לתוך הקיום הקוסמי הסודי, יודע שישנם שני סוגי יחסים בין אנשים כאשר הם נפגשים: ניתן לפגוש אדם לו נקשיב, ולאחר מכן נלך לדרכנו; לא נזדקק יותר להקשיב לו. נפגוש אחרים להם נקשיב, וכאשר נלך מהם ידמה הדבר שהם עדיין מדברים, אך מתוך ישותנו הפנימית; הם הינם שם, ובאמת דומה שהם מדברים בדרך זו.

במקרה של מתקדש קורה הדבר אותו תארתי: למעשה הוא נושא עמו – באיכות העמוקה של קולו – את אותם האנשים אשר הרשימו אותו באופן הזה. גם אצל אלו שאינם מתקדשים הדבר קורה, אבל רק באזור הרגש; הדברים אצלם דומים, רק שהם מתקיימים במישור הלא מודע.

הבה ונניח שאנו פוגשים אדם ואז פוגשים אנשים אחרים המכירים אותו במידה שווה, והם מציינים בפנינו עד כמה הוא נהדר. זאת אומרת שהם חשבו עליו ויצרו שיפוט המבוסס על האינטלקט.

לא נכנה כל מי שאנו פוגשים בכינוי אדם נהדר או בהתאם למקרה, אדם גס.

ישנם אנשים המשפיעים על הרצון שלנו, שכפי שאמרתי, נמצאים במעין קיום רדום בתוכנו במהלך חיי הערות שלנו. התוצאה הִנה שאנו מרגישים הכרח ללכת בעקבותיהם, או להתנגד להם. עבור אדם שאינו מתקדש, אינדיבידואלים אלו חיים ברצון שלו, אפילו אם אינם מדברים מתוכו. אם כן, מה בדיוק השוני בין שני סוגי מערכות יחסים אלו?

כאשר אנו פוגשים בני אדם אחרים שאינם בעלי השפעה על הרצון שלנו, שהינם כאלה שעליהם אנו יוצרים שיפוט מסוים בלבד – לא קיימת בינינו לבינם מערכת יחסים קרמתית חזקה. אין ביננו לבינם קשר מחיים ארציים קודמים. אנשים המשפיעים על רצוננו ממש – כאלה שדומה שהינם תמיד אתנו, שהינם בעלי השפעה עמוקה עלינו, שנמצאים תמיד במחשבותינו, כך שאנו חולמים עליהם בחיי הערות שלנו – אלו הם האנשים איתם היינו קשורים בחיים קודמים באופן קוסמי, דרך שער הירח. בחיינו הנוכחיים, אנו קשורים דרך השמש עם כל מה שחי בתוכנו ללא יסוד ההכרח השייך לקיום הירחי.

זוהי אריגתו של הגורל. מצד אחד יש ברשותו של האדם 'קיום-ראש' נבדל, שבו הינו עצמאי באופן בולט. אפילו מבחינה פיזית, קיום-ראש זה מתרומם כל הזמן מעבר לתנאים הכלליים של קיומו הקוסמי, באופן הבא: המוח שוקל בערך 1,500 גרם, ועם משקל כזה הוא היה עלול פשוט למחוץ את כל כלי הדם הנמצאים מתחתיו. רק חשבו על כך, משקל של 1,500 גרם לוחץ על אותם כלי דם עדינים! אבל לא כך הדבר.

מדוע לא? פשוט מפני שהמוח קבוע בתוך נוזל המוח. אם למדתם פיזיקה, אתם יודעים שגוף השרוי בתוך נוזל מאבד משקל השווה במשקלו לנפח המים אותם הוא דוחק; זה מה שמכונה עקרון ארכימדס.

המשקל הממשי של המוח הינו כ- 20 גרם, משום שהמוח צף בתוך נוזל המוח. לפיכך, המוח בגוף לוחץ אך ורק במשקל של 20 גרם, ודאי שלא במשקלו הממשי שהינו 1,500 גרם. המוח מופרד והינו בעל קיום עצמאי.

ניתן לדמות את המוח כאדם היושב במכוניתו. האדם עצמו לא זז, המכונית זזה והוא יושב בשקט. המוח שלנו, כנושא האינטלקט, הינו בעל קיום נבדל.

מסיבה זו האינטלקט הינו כה עצמאי מהאינדיבידואליות שלנו. לו כל אחד מאתנו היה בעל אינטלקט נפרד ומובחן, לא היינו יכולים להבין האחד את השני! אנו מסוגלים להבין זה את זה רק משום שכולנו אוחזים בעקרון דומה של אינטלקט, למרות שכמובן ישנם הבדלי רמה. אינטלקט הינו עקרון אוניברסאלי. בני אנוש יכולים להבין האחד את השני דרך האינטלקט, שהינו עצמאי מאיכויות אינדיבידואליות.

כל מה שמופיע בגורל האדם כדבר השייך להווה המידי – כמו פגישה בין שני בני אדם – פועל על האינטלקט ועל אימפולסים של רגשות הקשורים לאינטלקט. במקרה כזה, נאמר על מישהו שהוא 'בחור נפלא'. אדם זה לא עורר בנו עניין עמוק יותר מאשר הרושם אותו הוא השאיר על האינטלקט שלנו. כל מה שלא שייך לקרמה שלנו הינו בעל אפקט (רושם) על האינטלקט שלנו.

כל מה שהינו חלק מהקרמה שלנו ומחבר אותנו עם בני אדם אחרים, כתוצאה מהתנסויות אותן חווינו עם בני אדם אותם אנו פוגשים בהווה, כל זה פועל דרך מעמקי טבע האדם השרויים ברצון. ולכן, נכון הדבר שהרצון פועל אפילו לפני המפגש בפועל עם אדם אתו יש לנו קשרים קרמתיים. הרצון לא תמיד מואר על ידי האינטלקט. רק חישבו כמה מפעילות הרצון שרויה בחשכה! הקרמה המפגישה בין שני בני אדם אפופה באי בהירות העמוקה ביותר. הם לא ערים לכך שהקרמה פועלת מהמקום בו מעורבים הרצונות שלהם. האינטלקט מתחיל לפעול מהרגע בו הם פוגשים אחד את השני, ומה שנארג אז על ידיו יכול להוות בסיס לקרמה עתידית.

באופן בסיסי – לא תמיד, אבל באופן בסיסי – נכון יהיה לומר, שפגישתם של שני בני אדם הקשורים באופן קרמתי, התרחשה כתוצאה מפעילות הקרמה שלהם. רק מה שהם עשויים או עלולים לעשות לאחר מכן – כהמשך של מה שחי בלא מודע – זה ורק זה יהפוך להיות חלק מזרם הקרמה העתידית. אבל חלק ניכר ממה שנארג לתוך גורלם משפיע רק על האינטלקט שלהם, על הסימפטיות והאנטיפתיות שלו. עבר ועתיד, קיום ירחי וקיום שמשי מתערבבים להם האחד עם השני. חוט הקרמה המגיע מהעבר נשזר עם החוט המוביל אל העתיד.

ניתן למעשה להתבונן לתוך הקיום הקוסמי. משום שאם אנו מתבוננים בזריחת החמה בבוקר ובירח בלילה, אנו יכולים לזכות בהצצה על תמונה שבה נארגים הכרח וחופש בגורלנו על ידי יחסיהם ההדדיים. ואם נשתקע במחשבות על הירח והשמש – כשבידינו מושג קונקרטי לגבי הכרח וחירות בגורל האדם – הם יחשפו בפנינו את הצד הרוחני שבתוכנו. לא עוד נדבר כפי שמדברים הפיזיקאים חסרי הידיעה, שבהתבוננותם על הירח אומרים רק שהוא משקף את אור השמש… אלא לחילופין, כאשר נראה את אור הירח הדומה לאורה של השמש, נדבר על אריגתו של הגורל הקוסמי.

עיון זה בגורלנו האנושי מוביל לתפיסת גורל קוסמי. אז ורק אז נוכל לטוות את קיומנו האנושי עם הקיום הקוסמי במובן האמיתי. אדם חייב לחוש עצמו כאיבר חי של הקוסמוס. כפי שאצבע הינה אצבע כל עוד היא חלק מהגוף האנושי – כאשר היא נקטעת היא אינה יותר אצבע – כך האדם עצמו הינו בעל קיום אמיתי, רק במידה שהינו חלק מהקוסמוס.

אך האדם הינו יהיר, וקרוב לוודאי שהאצבע הייתה ענווה יותר לו היה לה אותו סוג של הכרה… ועדיין יכול להיות שגם היא לא הייתה ענווה, לו יכלה בכל רגע לקרוע עצמה לחופשי ולנוע מסביב לגוף… למרות שהיא חייבת להישאר בספירה של הישות האנושית על מנת שתהיה אצבע בכלל!

ואדם, כאדם ארצי, חייב להישאר בספירת האדמה אם ברצונו להיות אדם. הוא הינו ישות לגמרי שונה, ישות נצחית כאשר הינו מחוץ לספירת האדמה, בין אם לפני קיומו הארצי ובין אם לאחריו.

שוב, נוכל לרכוש ידע אודות ספירות אלו של הקיום רק כאשר נכיר את עצמנו כאיברים של היקום. הכרה זו לא תושג בעזרת ספקולציות בלתי מציאותיות אודות קשרינו עם היקום, אלא רק כאשר – כפי שניסינו היום – נלמד לחוש את המציאות הממשית שלה באופן הדרגתי. אז נחוש שגורלנו הממשי הינו למעשה בבואה של עולם הכוכבים, של הטבע השמשי והטבע הירחי. אנו למדים להתבונן החוצה ביקום ולקרוא את מגילת חיינו מתוך החיים של היקום העצום. כמו כן, אנו למדים להתבונן לתוך נפשנו אנו ולהבין דרכה את העולם. משום שאין אדם מבין את הירח אם אינו מבין את יסוד ההכרחיות בגורל האדם; ואין אדם מבין את השמש אם אינו מבין את יסוד החופש בטבע האדם. אלו הם הקשרים ההדדיים בין הכרח וחירות.

בכנס ייסוד חג המולד בגיתהאנום, ניסינו לתת את האימפולס שיוכל לעזור לנו להפוך עובדות אלו של תפיסה אזוטרית אמיתית, ליעילות יותר עבור העתיד. אני מקווה שחברינו יהיו מודעים יותר ויותר למה שהתרחש בכריסטמס. ברצוני להסב במיוחד את תשומת ליבכם לעובדה, שכל חבר יכול כעת לקבל את גיליון החדשות. דרך גיליון חדשות זה והתפתחויות רבות אחרות בחברה האנתרופוסופית, בעתיד תוכל החברה כולה לקחת חלק בחיים המתחדשים שיכולים לזרום מהאנתרופוסופיה.

מצב הבידוד שהיה עד כה בין הקבוצות, חייב להגיע לסופו מהר ככל האפשר. החברה האנתרופוסופית יכולה להפוך לשלמות אמיתית, רק כאשר אלו שהינם חברים בקבוצה בניו זילנד ידעו מה מתרחש בקבוצה בברן, וחברי קבוצת ברן ידעה מה מתרחש בניו זילנד או ניו יורק או וינה. זה צריך להיות כעת אפשרי. ודבר אחד מבין רבים אותו אנו עושים, או לפחות רוצים לעשות בהקשר לכנס חג המולד הינו, להפוך את גיליון החדשות הזה לאמצעי לפעילות אנתרופוסופית בעולם. אנו צריכים להקדיש תשומת לב לגיליון החדשות, ואז נבין כולנו מה ניתן לעשות על מנת לקדם את מטרתו.

בעודי מדבר כאן, מונפק בדורנאך הגיליון השלישי של עיתון החדשות. הצבעתי בו על האופן בו יכול כל חבר לשתף פעולה, על מנת להפוך אותו לשיקוף אמין של הישגי האנתרופוסופיה, רק משום שאני מאמין שבתקופה זו הכרחי עבור החברה האנתרופוסופית לטפח באופן נמרץ יותר את האנתרופוסופיה. אין הכוונה לתכנים נוספים, אלא להתלהבות, ללהט גדולים יותר, לאהבה גדולה יותר. למרות שבמובן הרגיל יש לי, בגילי, את כל ההצדקות לפרוש, החלטתי – מסיבות אלו בלבד, לאחר שוויתרתי על ההנהגה האישית של החברה בשנת  1912 – להתחיל שוב ולדמות שרכשתי מחדש את נעורי ושאני מסוגל לעבוד.

רצוני שתבינו זאת כשאיפה שלי להמריץ את העניין לחיים פעילים יותר בחברה האנתרופוסופית. תקוותי הינה – וכל מי שלא היה בדורנאך יוכל לקרוא על כך בשבועון הגיתאני, ובגיליון החדשות – שיהא אשר יהא הערך הרוחני אשר הושג בכנס חג המולד, הוא חייב להגיע לכל אחד ואחד מהחברים. על ידי זה, תושג המטרה של הכנסת חיים רוחניים אמיתיים לתוך החברה האנתרופוסופית.

בית הספר הגבוה למדעי הרוח נוסד בחג המולד, במטרה להזרים שוב את החיים הרוחניים לתוך החברה האנתרופוסופית.

אני מקווה שהדברים אותם נשאתי בפניכם היום, יביעו את שאיפתי שחיים אזוטריים יתגלו בקרבנו שנית, באופן שיתחוור לכם יותר ויותר.

מטרה זו יכולה להתגשם דרך מה שיכול לנבוע מדורנאך, כמרכז אשר בו נוסדה בחג המולד החברה הכללית האנתרופוסופית. מי ייתן וחברי קבוצת ברן זו, יוכלו לתרום בצורה יעילה לדבר אותו רצוננו להשיג בדורנאך עבור התנועה כולה, עד לאן שכוחותינו משיגים.