מהו הייעוץ הביוגרפי?

למה אנחנו פה? האם יש משמעות לחיים האינדיבידואלים של כל אחד מאיתנו? הייעוץ הביוגרפי-אנתרופוסופי נותן מענה לשאלה הזו. 

הייעוץ/טיפול הביוגרפי-אנתרופוסופי הוא ענף טיפולי רוחני-תודעתי, שהתפתח בשלהי המאה העשרים מתוך מדע-הרוח האנתרופוסופי, במקביל להיווצרותם של זרמים פסיכולוגיים, (כגון, לוגותרפיה, פסיכולוגיה טרנס-פרסונלית, ועוד), המשעינים את הריפוי הנפשי על התובנות הרוחניות לגבי חייו של האדם.

כפי שבחייו של האדם היחיד ישנן תקופות שונות: ילדות, נעורים, בגרות וזקנה – כך גם באנושות כולה. האנתרופוסופיה בכלל והביוגרפיה בפרט, הנן דרך חדשה הנשענת על ידע עתיק המותאם לשלב ההתפתחות בו נמצאת האנושות כיום.

העקרון המכוון את הייעוץ/טיפול הביוגרפי-אנתרופוסופי הוא התפתחות האדם היחיד, בהקשר לגורלו (ייעודו), לחברה הסובבת אותו ולתקופת הזמן בה הוא נולד, מתוך הנחה שהבנת המקור הרוחני של האירועים מובילה לריפוי נפשי ולאפשרות לשינוי.

הבנת אירועי החיים המתרחשים בזמן בזה אחר זה, והפיכתם לתמונה פנורמית גדולה הנפרסת לפנינו כמו במרחב מאפשרת לנו לראות את חיינו ממעוף הציפור, מנקודת מבט של ‘האני’ הגבוה שלנו, אלוהים שבתוכנו. 

היועץ/מטפל הביוגרפי-אנתרופוסופי חוקר גם את אירועי החיים הקטנים – אשר לכאורה אינם דרמטיים או טראומתיים – כבלש מומחה המפענח את הסימנים בזירה החיים. הוא מעביר קווים סמויים בין תקופות שונות בחיים, שאינן באות בזו אחר זו באופן כרונולוגי – ומוצא את הקשר הנסתר ביניהן. דרך המודעות החדשה הנרכשת, הופך הסבל הקיומי למובן, והחיים מתגלים בתכליתם הגבוהה.

 ציור של 2 יונים ציור: ליזבת אפק

סיפורי חיים – דפוסי החיים שלנו ומשמעותם

אנחנו, בני האדם המודרניים, איבדנו את הקשר עם עולמות הרוח, קשר שהיה נחלתם של הדורות והמאות הקודמים. הייתה לכך סיבה מוצדקת – מבני אדם המגדירים את עצמם על פי השייכות הקבוצתית, החברתית, זו של החמולה, השבט והעם – לבני אדם אינדיבידואלים שכל אחד מאתנו הוא ‘אני’ בפני עצמו. ועם זאת, ההכרה בעצמנו כבני אדם אינדיבידואליים גררה בעקבותיה את איבוד הקשר האינסטינקטיבי  לעולמות הרוחשהיה לדורות הקודמים, וגרמה לניכור שלנו מהעולם ואף מעצמנו כישויות השייכות לעולם הארצי ולעולם הרוחני. כך נוצר מצב שרבים מאיתנו חווים את חייהם כרצף של אירועים חסרי פשר, המנותקים זה מזה – יד ביד עם כמיהה עמוקה למשמעות. .

בתקופתנו, שערי עולם הרוח נפתחו שוב. הכמיהה למשמעות, לחיבור ולאחדות, הכמיהה להבנת המפגשים והאירועים בחיינו, הקשר שלנו לעולם הנצח, מתחילה לקונן בליבם של אנשים רבים. סיפוק הצרכים היומיומיים ואף אלו הנפשיים אינם נותנים מענה שלם לכמיהה שלנו. אנו שואפים להבין את חיינו מפרספקטיבה מקיפה וכוללת יותר.

הייעוץ הביוגרפי-אנתרופוסופי עוזר לנו להבין את מה שאנו מרגישים במעמקי ליבנו, והוא – שבתשתית האירועים השונים והמשברים הפוקדים אותנו ישנה חכמה רוחנית מכוונת, השוזרת את כלל האירועים היחידים למארג קוהרנטי אחד, בעל משמעות וכיוון.

בתשתית הייעוץ הביוגרפי-אנתרופוסופי  קיימת ההנחה שההתפתחות האישית שלנו כבני אדם אינה מסתיימת אף פעם, ושכל שלב בחיינו הוא פוטנציאל להתפתחות ולמודעות נוספות, ללקיחת אחריות על עצמנו ועל העולם הסובב אותי, תוך כדי הכרת ‘העצמי’, הגורל והייעוד על פי הביוגרפיה האישית שלנו, הנענית גם לחוקים ביוגרפיים קוסמיים רוחניים.

ציור: ליזבת אפק

סוד הגילים והשביעונים

הייעוץ הביוגרפי-אנתרופוסופי הוא כלי פרקטי ביותר הנשען על חוקיות מוגדרת ומסודרת. לדוגמא – בכל שלב בחיים, מתפתחים באדם כישורים אחרים ואיכויות פיזיות, נפשיות ורוחניות בהתאמה. בייעוץ הביוגרפי-אנתרופוסופי אנו לומדים לקרוא את מפת החיים שלנו על פי הגילים השונים המכונים בשם ‘גילים מכוננים’, על פי תקופות של שבע שנים (שביעונים), ועל פי חוקיות קוסמית הבאה לידי ביטוי באדם היחיד. ההנחה הבסיסית שלנו היא שהאדם חוזר שוב ושוב לחיים ארציים על מנת להשלים את התפתחותו.

אב-התופעה של הייעוץ הביוגרפי-אנתרופוסופי הוא משבר אמצע החיים, וההיפוך המתרחש בעקבותיו. היפוך בין ההצמדות שלנו לאישיות הארצית לחיפוש שלנו את ישותנו הרוחנית הנצחית.

ציור: ליזבת אפק

התפתחות התודעה העצמית-רוחנית

ההתפתחות האנושית היא התפתחות התודעה – מתודעה ילדית, חלומית, אחדותית – לתודעה נפרדת, אינדיבידואלית. האדם נוצר בדמות הקוסמוס, בדמות האלוהות. כמו באדם – הגדל מילדות לבגרות ולאחר מכן לזקנה – גם העולם עבר שלבים שונים בהתאמה. הכרת החוקים האוניברסאלים מאפשרת לנו להכיר את עצמנו לעומק.

לא ניתן להפריד את התפתחות היחיד מהתפתחות האנושות כולה, ואף מהקוסמוס כולו. מסיבה זו, גם הייעוץ האישי נשען על היותו של האדם תמונה של העולם, של האלוהות – ועל מציאת מקומו הנכון של היחיד בהקשר של תקופתו ולמשימותיה, והחברה אליה הוא שייך.

כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: בראשית א’