כי יציר כפיך אני / יפה לדרמן

כִּי יְצִיר כַּפֶּיךָ אָנִי (מתוך “כתר מלכות” /רשב”ג ) /יפה לדרמן

בזַעֲקַת הַלֵּידָה, בִּבְכִי הַלֵּידָה

וּבעצב תלדי

הֵגַחְתִּי

הִפְנִיתִי רָאשִׁי אֶל הָאוֹר

לִנְשֹׁום.

פָּנַי מְעוותים.

וּבַחוּץ מְלַקְּטוֹת הַציפורים  אֶת פֵּרוּרֵי הַיּוֹם.

נָשָׂאתִי אֶת מַקְלִי וְתַרְמִילִי,

רֶגַע!  צוֹעֶקֶת הַמְּיַילֶּדֶת

אֲבָל רַגְלַי כְּבָר נָשְׂאוּ אוֹתִי מִשָּׁם…

אַיֶכָּה? הרעים קוֹלוֹ

אַיֶכָּה? זָעַקְתִּי. פָּנַי דּוֹמְעוֹת

בּוֹר פָּעוּר בְּמֶרְכָּז גּוּפִי

וְהַכְּאֵב

והכמיהה

לְךָ אֵלִי תְּשׁוּקָתִי.

ציור מאת אדוארד מונק

print

חזרה למאמרים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *