‘להשיל את החיה’ / יעל ערמוני

‘להשיל את החיה’[1]

מאת: יעל ערמוני

האדם והממלכה האסטרלית

גופו האסטרלי של האדם הנו משכן הרגשות, התשוקות והתאוות, הסימפטיות והאנטיפטיות. הוא משותף לאדם ולחיה. אולם, בעוד שאצל האדם הוא נשלט על ידי ‘האני’, לפחות באופן חלקי, אצל החיה, הפועלת באופן אינסטינקטיבי מתוך דחפים ויצרים, הוא מהווה את הרכיב הגבוה ביותר. החיה מעוצבת על-ידי הגוף האסטרלי עד לרמה הפיסית – הגוף האסטרלי מתאפיין בחד צדדיות ועל-כן גופה של החיה מאופיין בחד צדדיות בהתאם לכישורים להם היא נדרשת – כך למשל שיניו של הבונה וכל מבנה גופו מותאמים לבנייה. הג’יראפה גבוהה ובעלת צוואר ארוך המאפשר לה לאכול עלים מעצים גבוהים וכד’.

גופו האסטרלי של האדם בא לידי ביטוי דרך הסימפטיות והאנטיפטיות שלו.

“כשם שמצויים בכל מקום שבו אנו חיים אותם כוחות מעצבי הצמחים ממרחבי האתרי (…) כך חי האדם אם הוא רק על האדמה, היכן שפיל יכול לחיות לפי תכונות-האדמה, תחת הכוחות בוני הפיל. אכן אני יכול לתאר לעצמי שקיימים אם כן בנפש, בעלי חיים גדולים וקטנים המאכלסים את האדמה ודרכם שמים לב שהאדם חי באותה אטמוספירה!”

שטיינר, יחסי קרמה 1, 2011, הרצאה 2, עמ’ 29-30

 

מוצא החיה מן האדם

תורת האבולוציה על פי האנתרופוסופיה מנוגדת לתורה הדרוויניסטית. בעוד שהתורה הדרוויניסטית מתייחסת לאבולוציה כאל התפתחות ‘מלמטה כלפי מעלה’ – כלומר, מהנמוך אל הגבוה, מהחיה אל האדם – על פי מדע הרוח האנתרופוסופי, כיוון האבולוציה הוא מלמעלה כלפי מטה – מהאדם אל החיות. בראשית היתה רוח האדם.

במהלך ההתפתחות הקוסמית, היו אפשרויות רבות לרוח האדם להתגשם בגופים מסוימים. אלו שלא יכלו לחכות, ירדו מעולם הרוח והתגשמו כחיות השונות. כלומר – במהלך האבולוציה שלו, ‘השיל’ האדם את המרכיבים הנמוכים שלו שהפכו להיות ממלכת החיות’ וחיכה עד לזמן הנכון, בו ייווצר גוף היכול להכיל את הפוטנציאל הרוחני. על-כן הוא התגשם מאוחר יותר.

החיות הן ‘נשל’ של הישות הרוחנית שסירבה להתקשות באופן חד-צדדי לכדי מין מסוים של חיה, וחיכתה לגוף שיהיה הכלי הנכון להתגשמות האני האלוהי, ויכיל במבנהו את הפוטנציאל לאינספור אפשרויות.

החיות הן ‘התעבות’, התגשמות של תכונות נפש, שאצל האדם נשארו בנפש ולא התעבו באופן-חד צדדי. מסיבה זו, לנו, בני האדם, יש רגשות, תחושות, תשוקות ומאוויים כמספר המינים של החיות.

“מה הם הביטויים הפיזיו-גנומיים של התשוקות והמחשבות? היו אלו צורות של חיות. כאשר אנו מתבוננים על צורת החיה איננו רואים בסדר הגבוה של ממלכות החיות דבר מלבד מחשבות ותשוקות מכל מיני סוגים, פועלות לתוך מעין חתיכת שטיח ענק. כל מה שזז בתוך הגוף האסטרלי של האדם בן זמננו, ונשאר חבוי, היה כוח חזק כזה בזמן ההוא, כך שהוא העביר מיד לגוף הרך (שנוצר באמת מתוך האש-ערפל) את הצורה שהייתה ביטוי לתשוקה המסוימת. חלק הארי של החיות הגבוהות בזמננו מורכב מבני אדם שהיו כה מסובכים בתשוקות שלהם, כך שהם התקשו לתוך הצורות האלו ונשארו מאחור באבולוציה. כל מי שמסתכל בעזרת תפיסה אוקולטית אמיתית על סביבתו, יכול להביע את הרגש שלו בערך כך: ‘במהלך ההפיכה לאגו, עברתי דרך מה שאני רואה עכשיו באריות ובנחשים. חייתי בצורות האלו, משום שבישותי הפנימית אני חווה את האיכויות הבאות לידי ביטוי בצורות חייתיות אלו’.

אותם בני האדם שהיו מסוגלים להתרומם, ששימרו את המרכז הפנימי שלהם, מצאו איזון מסוים, כך שהאפשרות לתשוקות אלו הייתה בתוכן, תשוקות בעלות טבע הנפש, אך היא לא לבשה צורה חיצונית. זוהי משמעות ההתפתחות הגבוהה של האדם.”

שטיינר, ‘יקום, אדמה ואדם’, 2020, הרצאה 7

גם בנו קיימות לעיתים תכונות חד צדדיות הדומות לתכונות ‘החייתיות’ אנו עשויים להיות ‘אמיצים כאריות’, ‘ערמומיים כשועלים’, ‘זריזים כאיילות’, וכו’. פעמים רבות, התכונות החד צדדיות מהוות כישורים שהבאנו עימנו מחיים קודמים, הן יכולות לשרת את המקצוע שלנו ואף את ייעודנו הרוחני – למשל, אדם שהינו בעל כוחות רצון חזקים ואומץ, כתוצאה מהתגשמותו הקודמת כלוחם, יהיה בעל כוחות להקים דברים, לקדם אימפולסים רוחניים בעלי ערך לעולם. עם זאת, התכונות החד צדדיות שלנו עלולות גם להכשיל ולהגביל אותנו הן בחשיבה והן בעשייה.

ככל שהאדם מתפתח עליו ‘להשיל’ מתוכו תכונות ותשוקות שאינן משרתות עוד את התפתחותו, תכונות ותשוקות ‘נמוכות’ המעכבות אותו מלהתפתח לשלב רוחני גבוה יותר. עם ההתפתחות והעליה ברמה הרוחנית והמוסרית, הוא נדרש להתעדן ולהשיל מעצמו את ‘הרוע’, הבא לידי ביטוי בתכונות החייתיות, הגסות, שאינן הולמות אותו יותר.

“חייב להיות לנו ברור שהפרשה זו של צורות החיות נחוצה למעשה לאדם. כל צורת חיה שהתנתקה במהלך התקופות מן הזרם הכללי, משמעותה שהאדם התקדם מעט. תארו לעצמכם שכל התכונות המפוזרות על פני כל הוויית בעלי החיים היו קיימות אצל האדם! הוא טיהר עצמו מהן. הודות לכך יכול היה להתפתח גבוה יותר. כאשר לפנינו נוזל עכור והחלק הגס שבו הופך למשקע, נותר החלק הזך מעל ליתר. כך ירד כמשקע אצל צורות בעלי החיים החלק הגס יותר, שהאדם לא יכול היה להשתמש בו למצב ההתפתחות הנוכחי שלו. הודות לכך שהאדם השליך מתוך שרשרת ההתפתחות שלו את צורות החיות הללו בתור אחיו הקדומים יותר, הוא הגיע לרמתו הנוכחית.

האנושות העפילה מעלה בכך שפיצלה מעצמה ספירת טבע מסוימת – את ספירת הגזע הרע. כך מעפילה האנושות מעלה, ועל כל תכונה שמצויה היום אצל האדם הוא מודה לעובדה שסילק מעצמו דמות חיה מסוימת.”

שטיינר, ‘האפוקליפסה’, 2009, הרצאה רביעית, עמ’ 77-78

 אירוע ביוגרפי – ‘להשיל את הטווס’ (זוהרה 63)

“במשך שנים רבות הייתי כמו טווס הפורס את כל קשת הנוצות, את כל צבעיו, מפואר, אסתטי, בולט, מושך. הייתי דרמטית, קולנית, מוחצנת. זו הייתה תכונה חד צדדית ששירתה אותי באינקרנציה; היא איפשרה לי למשוך אלי אנשים, להיות כריזמטית, וכך יכולתי להתפתח בלימוד ואימון של אנשים. בשלב מסוים זה כבר עיכב אותי והפך לרוע, וגם הסב לי סבל רב. בשנים האחרונות אני עובדת קשה ‘להשיל מעלי את הטווס’. דבר זה בא לידי ביטוי אפילו באופן חיצוני – הפסקתי לצבוע את השיער וכל ההופעה החיצונית שלי השתנתה. אני מקבל משוב מאנשים שהשתניתי ;אופן הדיבור שלי הרבה פחות דרמטי, אני אמיתית יותר, ‘פשוטה יותר’.”

ישנם אנשים הנוטים להגשים דברים טרם זמן. חי בתוכם דחף עז להגשים את הדבר ‘עכשיו’, בדומה לאותן ישויות שהפכו לחיות בשל חוסר סבלנותן לחכות לגוף הנכון, כך אדם בעל רצון חזק להגשים דברים עלול להגשים אותם ‘טרם זמן’, לפני שהבשילו. הדבר עלול להפוך לפרי בוסר, לרוע. התוצאה תהיה התגשמות מוקדמת מדי של הדבר וכן ‘התקשות’ של האדם עצמו באופן שיגביל את מידת הגמישות שלו ואת התפתחותו הרוחנית. הרוח שלו תיאלץ להתפתח בתוך ‘גוף’ מוגבל וחד צדדי שלא יאפשר לה די מרחב התפתחות.

 אירוע ביוגרפי – לדהור קדימה בלי לחכות (סמדר 42)

“בגיל 28, עוד לפני שסיימתי את לימודיי כיועצת חינוכית, הוזמנתי להוביל יוזמה חדשה ומאתגרת במיוחד של נוער בסיכון. על-אף שלא היה לי כל נסיון בתחום, וגם לא התעודות המספקות, נעניתי לאתגר והייתי בטוחה שבזכות ‘כשרוני הטבעי’ וכוחות הרצון שלי, אצליח במשימה.

הסוף היה כואב, אנשים רבים האמינו בפרויקט, תרמו לו כספים, השקיעו בו אנרגיה ומשאבים נפשיים אך כשנה לאחר שהחל הפרויקט התרסק באכזבה גדולה, לא היו לי ולצוות שעבד בהובלתי את הכלים להתמודד עם הנוער המאתגר והמשפחות שהגיעו לפתחנו, נאלצנו לפזר אותם חזרה לבתיהם.

התשוקה ללכת קדימה ולממש דברים במהירות קיימת אצלי כמעט בכל דבר. כשהאוכל מגיע חם מבישול או אפייה, קשה לי לחכות. אני חווה את התשוקה הזו ללכת קדימה בגוף, כמו דהרה על סוס או התקדמות קדימה בקרב. כשאני מרגישה זאת עולה לי תמונה של לוחם עצום ממדים, מפקד גדול, שיש לו משימה ברורה של כיבוש והוא יעשה את כל מה שצריך כדי להתקדם קדימה במהירות, כדי לכבוש את העולם. כנראה שזה מה שהייתי באינקרנציה הקודמת…”

תמונה: Yanis Ladjouzi

____________________________________________________________________________________________

[1] מאמר זה לקוח מתוך פרק 2 בספר העבודה שעתיד לצאת בקרוב בהוצאת ‘כחותם’: קרמה – הבסיס להבנת סיפור חיינו.   חקירות ביוגרפיות-קרמתיות בעקבות ספרו של ר.שטיינר ‘יחסי קרמה 1’

print