מאת יפה לדרמן
חג פורים, הקרב ובא, מציין את הנס המתואר במגילת אסתר – גזירת שמד שהתהפכה על מי שזמם אותה, והצלה מופלאה של העם היהודי. מלבד המצווה לזכור את הנס, ולחגוג אותו על ידי משלוח מנות ומתנות לאביונים – ישנה מצווה הקשורה לעמלק ומקומו בהיסטוריה הרוחנית של עם ישראל.
המצווה לזכור את מה שעשה עמלק ולמחות את זכרו.
המן במגילה הנו הָמָן הָאֲגָגִי – ועל כן משתייך לזרע עמלק. (בספר שמואל מצויין השם אגג כמי שהיה מלך עמלק).
על מנת להבין מצווה זו באופן רוחני, עלינו לעבור מההתייחסות הקונקרטית פרסונלית לדמותם של המן או של עמלק ולראות אותם כביטויים של רעיון, של מהות. על מהות זו – מופיע הציווי החד משמעי – למחות את זכר עמלק:
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ – תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח. (ספר דברים, כ"ה: יז-יט)
מה מייצג עמלק?
מתוך האירועים המתוארים במקרא, נראה שעמלק מייצג את הכוח הערמומי האורב לאדם בעת חולשתו ותוקף אותו על מנת להחלישו יותר. עמלק מזהה שהכוח הגבוה ביותר שיש לאדם הוא כוח האמונה. הוא מחכה לרגע בו נחלשת האמונה או מתעורר הספק ודרכם הוא חודר לאדם.
כך מופיע עמלק לראשונה בהיסטוריה של עם ישראל, בהיווצרותו כעם, בזמן היציאה ממצרים. האירוע הבא מתאר זאת בבהירות:
מסעם של בני ישראל במדבר לאחר יציאתם ממצרים, היה מסע חניכה ארוך ומייגע. מסע שנע בין אמונה לבין הטלת ספק, בין התמסרות לבין התקוממות.
כשמגיעים בני ישראל לרפידים – הם מגלים שאין מים לשתות. לא עמדו לנגד עיניהם כל הניסים שהתרחשו עד לאותו זמן ומיד עולים הטרוניה והספק ובעקבותיהם גם ולכן נקרא המקום מסה ומריבה:
לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם, לְהָמִית אֹתִי וְאֶת-בָּנַי וְאֶת-מִקְנַי, בַּצָּמָא … וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם, מַסָּה וּמְרִיבָה: עַל-רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל נַסֹּתָם אֶת-יְהוָה לֵאמֹר, הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ, אִם-אָיִן (שמות יז: ג-ז)
ממש בסמוך לאירוע זה של שבר באמונה והטלת ספק באל – מופיע עמלק, תוקף את העם ונלחם בו: וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם (שמות יז:ח)
עמלק הוא הספק, הוא המערער תמיד על האמונה. בגימטריא: עמלק = 'ספק' = 240.
כוחו של עמלק הוא בזיהוי החולשה האנושית – כאשר האדם עייף, יגע ובמיוחד כאשר הוא מאבד את הקשר עם האלוהים – עם עולם הרוח:
וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים: (דברים כה:יח)
במלחמה של עמלק בעם ישראל ברפידים הביס עם ישראל את עמלק. אבל מודגש במקרא כי לא כוח הזרוע הוא שהביס את עמלק אלא כוח האמונה:
… וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד-בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עֲמָלֵק וְאֶת-עַמּוֹ, לְפִי-חָרֶב. (שמות יז: יב-יג)
רק האמונה יכולה לעמוד מול כוחו ההרסני של הספק.
כוחו של עמלק וערמומיותו ממשיכים לפעול בעולם ואורבים לכל אדם. ניתן לראות מהות זו בכוח הנגד הקרוי בפי האנתרופוסופיה אהרימן.
אהרימן, ככוח נגד, מנסה למנוע מהאדם את העלייה לעולמות הרוח – ופועל בהתמדה להותיר אותו כבול לממד הארצי, החושי, החולף. סכנתו הגדולה של אהרימן ביחס לאדם היא היכולת שלו לגנוב את החשיבה של האדם, ולהפוך אותה לחשיבה מתה קרה. למנוע ממנו להגיע לחשיבה הרוחית החיה. זאת על ידי הטלת ספק וזריעת פחד. מול כוח האמונה של האדם, אהרימן אינו יכול לפעול. כוח זה הוא מעבר לחשיבה ולכן אין לו כלים לפעול שם. אהרימן חודר לאדם דרך הפחד והספק:
"..אך אהרימן יכול לחצות את הגבולות שלו. קודם כול, הוא יכול להרחיק לכת עד כדי כך שהוא מתחיל לפעול על החשיבה האנושית. אדם שאינו רואה לתוך עולם הרוח, ואין לו הבנה לגביו, לא יאמין שאהרימן יכול לשים את אצבעותיו על החשיבה האנושית באופן מאד ממשי – אך זה בדיוק מה שהוא עושה! כל עוד החשיבה האנושית חיה בעולם החושים, היא קשורה למוח, שעל פי החוק האוניברסלי נתון להתפרקות. אהרימן צריך לווסת את תהליך ההתפרקות של המוח האנושי, אבל כאשר הוא חורג מהתחום שלו, הוא מפתח את הנטייה להפריד את החשיבה האנושית מהכלי שלה, המוח בן התמותה, כדי להפוך אותה לעצמאית. (…) כשאהרימן מכניס את האדם כישות פיזית לזרם המוות, הוא נוטה לחטוף את חשיבתו ולהוציא אותה מתהליך ההתפרקות. במהלך חייו של האדם, אהרימן תמיד נועץ את ציפורניו בפעילות החשיבה הזו, ופועל על האדם כך שהחשיבה שלו תשוחרר מהחידלון. (…) אלה שתפוסים כך באחיזתו של אהרימן חשים את הדחף לקרוע את חשיבתם ממקומה הנכון בסדר הקוסמי הגדול. התוצאה היא הלך נפש מטריאליסטי; זו הסיבה שבגללה אנשים רוצים להפנות את חשיבתם רק לעולם החושים, והאנשים שמסרבים להאמין בעולם רוח הם אלה שעסוקים באופן אובססיבי במיוחד עם אהרימן: הוא זה שנכנס לתוך החשיבה שלהם ומוודא שהיא תישאר בעולם החושים.
(…) עבור אהרימן התהליך הוא כזה: כשהוא מצליח לנתק את החשיבה הפיזית מהבסיס שלה שקשור למוח, הוא משליך לתוך העולם צללים ופַנְטוֹמים שמתפשטים ונוהרים בעולם הפיזי; איתם, אהרימן מנסה כל הזמן להקים ממלכה אהרימנית מיוחדת (…)"
ר. שטיינר, סודות הסף, הרצאה 2, 1913, GA147
בפורים אנו מצווים לזהות את פעילותו של עמלק בתוכנו, ולמחות אותו דרך הכוח בו אין לו דריסת רגל, דרך האמונה.
בברכת חג שמח
יפה לדרמן