מאת יפה לדרמן

איזה כח וקסם יש במילה חדש. התלהבות, הבטחה, שמחה, להט, תקווה וגם נחמה. החדש יכול לתקן, לפצות ולהרגיע במשהו את מה שהיה פגום, ישן או לא רלוונטי עבורנו.

הנה הולכים וקרבים אלינו הימים המציינים את ראש השנה, את תחילת השנה החדשה. אולם  כשקוראים את  הפסוקים המציינים את המקור לחג נמצא שאת ראש השנה (ויום הכיפורים ) אנחנו חוגגים לא בחודש הראשון אלא דווקא בחודש השביעי.(על פי מניין החודשים בלוח העברי, החודש הראשון הוא חודש ניסן.)

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ. כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַ-ה'." (ויקרא כ"ג, כ"ג-כ"ה

מדוע בחודש השביעי ולא בחודש הראשון? ומה הקשר בין התחלה חדשה ובין הספרה שבע?

הסיפרה שבע היא טיפולוגית קוסמית. העולם נברא בשבעה ימים, שנת השמיטה בשנה השביעית, וגם חיי אדם הם בכפולות של שבע "ימי חיינו בהם שבעים שנה".

הספרה שבע – המופיעה בשבעת ימי הבריאה מציינת תהליך שהושלמה עשייתו ביום השביעי. משהו שהגיע למלאות ובשלות. תהליך הבריאה הגיע למלואו עם בריאת האדם וכל מה שנברא עד אז נוצר למען האדם.

על פי הקבלה היהודית , העולם נברא ביום כה' באלול, ורק לאחר חמישה  ימי בריאה נולד האדם הראשון . כך שראש השנה למעשה מציין את היום השישי לבריאת העולם, היום בו נברא האדם. (ןיקרא רבא כט א) וביום השביעי– הושלמה המלאכה.

גם בהתבוננות על הביוגרפיה של האדם והעולם פוגשים את החלוקה לשבע : שביעונים בחיי האדם, שבע תקופות ועידנים בעולם.

בכל שביעון – מתחיל תהליך, מתחיל להיווצר ולהיוולד איבר חדש (לאחר לידת הגוף הפיזי, האיברים האחרים הנם נפשיים רוחניים) שיש לו תפקיד בהתפתחותו של האדם.

בסיומו של שביעון יש מעין אתנחתא שבה אפשר להתבונן אחורה ולבדוק את שהתרחש ומה הושג מתחילת התהליך ועד הבשלתו. במסע זה של האדם  פתוחה בפניו האפשרות להכיר את עצמו,את הקארמה ואת הביוגרפיה שלו  ולקחת על כך אחריות.החל מהשביעון השישי (שמתחיל בגיל 35) מתקרב האדם לאמצע החיים – ונפתחת בפניו האפשרות להיפוך. שינוי וטרנספורמציה – שבמהלכם הוא פוגש את עצמו את פגמיו וחולשותיו . זו האפשרות של לקיחת אחריות ויציאה לחירות.

בקבלה היהודית עוסקים ביחס שבין בריאת העולם ובריאת האדם . ועל כך אומרים במקורות : "לְפִיכָךְ לכָּל אֶחָד וְאֶחָד לוֹמַר: בִּשְבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם "  {משנה , סנהדרין , ד, ה.}  העולם נברא למען האדם – והדבר מטיל עלינו אחריות גדולה מאוד הן ביחס לעצמנו והן ביחס לעולם שבו אנו חיים.

לכן , התחלת שנה,שבה אנו נדרשים לחשבון נפש היא בחודש השביעי .כפי שראינו שבסיומו של שביעון יש אפשרות  להתבונן אחורה ולבדוק את שהתרחש ומה הושג מתחילת התהליך ועד הבשלתו .דבר שאינו אפשרי כאשר נמצאים בהתחלה.

אסיים בקטע מתוך שירו של יהודה עמיחי : "ספר לימוד החשבון ":

"…וּבִדְבַר סֵפֶר לִמּוּד הַחֶשְׁבּוֹן. עַכְשָׁו הִגַּעְתִּי

אֶל הָעַמּוּדִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁבָּהֶם רְשִׁימַת הַפִּתְרוֹנוֹת.

וְאָז הָיָה אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם.

עַכְשָׁו מֻתָּר. עַכְשָׁו אֲנִי בּוֹדֵק

בַּמֶּה צָדַקְתִּי וּבַמֶּה טָעִיתִי

וְיוֹדֵעַ מֶה עָשִׂיתִי נָכוֹן וּמָה לֹא עָשִׂיתִי. אָמֵן."

 

במה צדקנו ? במה טעינו ? האם גם אנחנו נוכל לומר אמן?

שנה טובה!

כתיבה וחתימה טובה.

יפה לדרמן

 

 

 

print