02.01.2022
לצפייה בוידאו של הלימוד לחצו כאן.
עיקרי הלימוד:
"וַיְהִי נֹעַם אֲדוֹנִי עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ"
תהילים צ', יז'
הרעיון ליוזמה הזו נולד מתוך האמירה/ שאלה של אורנה: "איך אנחנו הופכים את הרוחי למרכז החיים שלנו?", איך אנחנו מפסיקים להתייחס לעבודה שלנו כאל חוג או קורס שעושים, כשיש זמן, כשאין לי משהו אחר לעשות או לדאוג לו?
נשאלת גם השאלה למה לעשות מפגש בוקר בבוקר?
ביהדות יש שלוש תפילות עיקריות שחרית, מנחה וערבית. שלושת התפילות הללו מחולקות לפי שלושת האבות וגם לפי שלושת הקווים:
שחרית – חסד (אברהם)
מנחה – דין/ גבורה (יצחק)
ערבית – הקו האמצעי (יעקב)
זאת אומרת הזמן של הבוקר הוא זמן של חסד ואומרים שגם התיקון בו יכול להיות הגדול ביותר. המפגשים שלנו בדרך כלל נעשים מאוחר יותר ונראה שיש מקום לתת את הכוחות של הקהילה גם בזמן החסד, בשעות המיוחדות הללו של היום.
שורש נוסף שהוביל ליוזמה הזו הוא מה שאני רואה בעולם הדתי. בעולם הדתי, היהודי, יש פרקטיקה מאוד ברורה בנוגע למה שקשור לחיבור עם אלוהים. התפילות והלימוד מעוגנים בהלכות ומסורות מאוד ברורות ועמוקות, שאצלי, באופן אישי, מעוררות קנאה. בעיקר מעוררת אצלי קנאה הפרקטיקה של התפילה.
למה?
משום שבעקבות ההרצאות של יעל והלימוד של אורנה התחלתי להבין את מה שנאמר ביהדות, שהתפילה היא כלי עבודה לטרנספורמציה. התפילה היא כלי שעוזר לנו לדבוק בבורא, שזו בעצם מטרת הבריאה. חלק מהעיקרון של התפילה הוא, שכאדם דתי אתה מקיים את הפרקטיקה הזו ולא משנה באיזה מצב רוח אתה ובאיזו סיטואציה אתה בחיים. הצד הנפול של זה, הוא שזה יכול להפוך לפרקטיקה טכנית. הצד הגבוה הוא צד של התמסרות חסרת פשרות לבורא וזה שבעצם יש לך ערוץ יום-יומי לדבוק בבורא.
השאלה שלקחתי לעצמי וזו שאלה שאני מציב בפניכם היא: מה הפרקטיקה של התפילה, שאני לוקח על עצמי? פרקטיקה שאין לה הטייה אסטרלית, שאני עושה אותה גם אם לא מתחשק לי ומצד שני אני עושה אותה מתוך חיבור אותנטי, כלומר גם הפרסונה הארצית מחוברת אליה.
שאלה נוספת נובעת ממה שנאמר קודם: המטרה של התפילה היא דבקות. הדבקות היא מצב שבו אנחנו בשיווי צורה עם הבורא, כלומר הצורה הרוחנית שלנו הופכת דומה לזו של הבורא עד כמה שאנחנו יכולים. נשאלת השאלה איך עושים את זה באופן כללי ואיך עושים את זה בעזרת התפילה?
העיקרון הראשון שאני מבין הוא שצריך לנקות את התפילה מהרצון העצמי, מהרצון לקבל. וזו שאלה גדולה איך עושים את זה.
תרגיל:
לקחת דבר אחד שאני מתפלל עליו מנקודת מבט של הרצון לקבל-/הרצון העצמי (בריאות של הילדים, הצלחה בעבודה, משהו שאני ממש רוצה שיצליח היום) האם אני מזהה שם את הרצון העצמי שלי? ולהתפלל שאלוהים יאפשר לי להפוך לכלי של רצונו.
"ויהי נעם אדוני עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו"
תהילים צ', יז'