לימוד בוקר 2

09.01.2022

לצפייה בוידאו של השיעור לחצו

סיכום הלימוד:

"מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה. רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ."

"דְּמוּת קוֹרֶנֶת-אוֹר

יָם הַגַּעַשׁ הַזֹּהֵר שֶׁל הָרוּחַ,

אֶתְּכֶם נָטְשָׁה הַנֶּפֶשׁ.

בָּאֱלֹהִי הִיא שָׁהֲתָה,

בּוֹ נָחָה יֵשׁוּתָהּ.

אֶל מַמְלֶכֶת מַעֲטְפוֹת-הַקִּיּוּם

נִכְנַס בְּמוּדָע הָאֲנִי שֶׁלִּי."

רודולף שטיינר , מתוך הספר מדיטציות ואמרות התבוננות, עמ' 90, הוצאת תלתן

רגע ההתעוררות

הציטוט הראשון הוא התפילה מתוך הסידור היהודי. זוהי תפילה שיהודי אומר עוד בטרם הוא קם מהמיטה, בטרם נטל את ידיו, לפני שעשה או חשב כל דבר אחר.

הציטוט השני הוא מדיטציה – תמונה – ששטיינר נתן לזמן ההשקמה. הוא גם נותן הנחיות בדיוק איך למדוט אותה.

מתוך התפילה והמדיטציה הזו מה אפשר ללמוד על מה שקורה לישות האדם בזמן השינה?

אפשר ללמוד שבמהלך השינה הנפש אינה "נמצאת" בתוך הגוף, אלא בממד אחר וברגע ההתעוררות היא צוללת פנימה, אל תוך הגוף. ביהדות היהודי מכין את עצמו ככלי לבורא מהרגע שנפשו חודרת את הגוף ושטיינר נותן את הורס הזה כדי שהנפש שלנו בכלל תדמה את המהלך הזה של צלילה מעולמות הרוח, כדי שנוכל לחוות את זה שאנחנו נכנסים לעולם של מעטפות.

נחזור על התהליך שמתרחש בישות האדם בזמן השינה:

אם מתבוננים על אדם ישן, רואים שהוא מוטל במיטה, נושם, יש לו דופק אבל אין לו שום פעילות נפשית – הוא לא מרגיש וחושב – ואין לו שום תודעה של אני. בשפה של האנתרופוסופיה אומרים שהגוף האסטרלי והאני עוזבים את הגוף הפיזי והגוף האתרי על האדמה. כלומר במה שנגלה לחושים הפיזיים שלנו, אנחנו רואים אדם שהוא כמו צמח. יש לו את כל הפרמטרים של החיים, ללא המרכיבים הנפשיים.

ביהדות נקראת ש"שינה היא אחד משישים מיתה". שטיינר מכנה אותה "האחות הקטנה של המוות". במילים אחרות בשינה קורה לנו מה שקורה לנו, למעט דבר אחד "קטן" – כוחות החיים או מה ששטיינר מכנה גוף החיים, הגוף האתרי – אינם עוזבים אותנו.

הנקודה החשובה עבורנו היא שבלילה הנפש שוכנת בממד שאינו הממד הארצי. היא לא שוכנת במרחב ובזמן הארציים. על פי שטיינר הנפש נמצאת בעולם הרוח, שם היא מחוברת למהות האמיתית שלה וגם נמצאת שם עם ההיררכיות, כלומר עם רמות תודעה גבוהות יותר.

"בכיצד קונים דעת" אומר שטיינר, שאדם שעובר תהליך של התקדשות, מגיע בשלב מסוים שיש לו רציפות של תודעה, כלומר גם כשהנפש שלו עוזבת את הגוף שלו היא מודעת לעצמה, כלומר היא מודעת לעצמה גם בזמן השינה. הנקודה החשובה היא שהשינה היא זמן בו יש לנפש שלנו קשר עם עולם הרוח.

המטרה שלנו בכל העבודה שלנו ובין היתר במפגשים הללו היא קשר עם עולם הרוח.

בדרך כלל מקובל לדבר על איזה תרגילים אנחנו עושים בבוקר כדי ליצור ריתמוס נכון בבוקר – תפילות, מדיטציות וכו'. הפעם הייתי רוצה לשאול קצת יותר אישית ואינדיבידואלית: מה מונע ממני – כלומר כל אחד ואחד מאיתנו – להיות כלי שיקלוט את החסד שיש בשעות הבוקר?

אני שואל את זה בעקבות אמירה של אורנה: אין מה לרדוף אחרי האור, צריך להכין את הכלי לקליטת האור. הכנת הכלי היא בראש ובראשונה גילוי החיסרון שלנו. החיסרון הוא מה שחוסם את האור של עולם הרוח מלהגיע אלינו. האור של עולם הרוח מתפזר בעולם, כפי שהאור שהשמש מפזרת נמצא בכל מקום. העניין הוא שהכלי שלי צריך להיות נקי מספיק כדי לקלוט את התובנות מעולם הרוח. כדי שזה יקרה אני צריך לדעת מה החסרונות שלי, כלומר מה חוסם לי את הקשר עם עולם הרוח. זה כמו חלון, שיש עליו לכלוך והוא חוסם את האור מלהיכנס. קודם כל אני צריך להבחין שיש בכלל לכלוך והוא לא נותן לאור להיכנס

נתמקד ברגע ההתעוררות: מה החיסרון, המכשול, שיש לכם בבוקר מלהרגיש את נוכחות עולם הרוח? (מהר פותחים את הפלאפון, נכנסים מיד למחשבות יום יומיות. מתעצלים ורוצים להישאר במיטה)

print