16.01.2022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
עיקרי הלימוד:
"דְּמוּת קוֹרֶנֶת-אוֹר
יָם הַגַּעַשׁ הַזֹּהֵר שֶׁל הָרוּחַ,
אֶתְּכֶם נָטְשָׁה הַנֶּפֶשׁ.
בָּאֱלֹהִי הִיא שָׁהֲתָה,
בּוֹ נָחָה יֵשׁוּתָהּ.
אֶל מַמְלֶכֶת מַעֲטְפוֹת-הַקִּיּוּם
נִכְנַס בְּמוּדָע הָאֲנִי שֶׁלִּי."
רודולף שטיינר , מתוך הספר מדיטציות ואמרות התבוננות, עמ' 90, הוצאת תלתן
רגע ההתעוררות 2
הורס הזה הוא בעצם תמונה שמתארת את תהליך שיתואר לפניכם באופן סכמטי ומושגי בעוד כמה רגעים. החשיבות שלו בכך, שהוא הופך את המושגים האנתרופוסופיים לחוויה נפשית-רוחנית. זה חשוב משום שברגע שאנחנו מתייחסים לאנתרופוסופיה כפילוסופיה או תיאוריה, אנחנו ממיתים אותה.
התהליך המתרחש בשינה, לפי התיאור האנתרופוסופי:
לאדם 3 גופים/ אברים (מעטפות), שמכילים במהלך החיים הארציים שלו את הישות הארצית שלו – האני.
גוף פיזי – המרכיב המינראלי של ישות האדם. תופס מקום במרחב הארצי. נתפס בחושים הפיזיים.
גוף אתרי – גוף אנרגטי. הפעילות שהופכת את המינראלים לחיים.
גוף אסטרלי – הנפש של האדם.
האני – התמצית הרוחנית שהולכת עם האדם מהתגשמות, להתגשמות.
בזמן השינה הגוף האתרי והגוף הפיזי נותרים מוטלים במיטה, כלומר נותרים בעולם הפיזי. גוף האדם, הגוף המינראלי נשאר עם חיות שמספיקה לו רק להתקיים, כמו צמח. אין לו שום פעילות נפשית – רגשות או מחשבות.
הגוף האסטרלי והאני עוברים לממד אחר – חסר זמן וחסר מרחב. במילים אחרות, לעולם הרוח. אפשר לומר שהגוף האסטרלי והאני חוזרים לממד שהוא הבית שלהם – מקום שאינו נגלה לחושים הפיזיים.
שבוע שעבר שאלנו איך אנחנו מנצלים את שעות החסד הללו לחיבור עם הרוח.
השאלה היתה: מהו החיסרון שלי בשעות הבוקר? האם יש מישהו שחשב על השאלה הזו ורוצה לתת דוגמא?
דוגמא לחיסרון: אני ישות רצון. הייתי קם ומתחיל מיד לעשות דברים, לפעול בעולם. הרבה פעמים הייתי מגיע מאוד מוקדם למקום העבודה. הייתי נכנס לקצב מאוד מהיר תוך זמן קצר.
החיסרון = כלי = רצון גדול לקבל
עם השנים, כשנכנסתי יותר ויותר לתהליך רוחני סיגלתי לעצמי טקס בוקר שכולל מדיטציה וכתיבה של חלומות. מה שקרה לי במשך הזמן, שהייתי מתעורר עם הצפה של חלומות, שיצרה אצלי ממש חוויה של "טביעה".
הסבר בשפה של הקבלה. הכלי שלי היה עם רצון גדול לקבל. בהתחלה הוא הופנה לעולם החומרי, אחר כך לעבודה רוחנית, אבל עדיין החיסרון, נותר חיסרון.
השבוע שאלתי את השאלה. איך מתמירים חיסרון כזה? מדוע קיבלתי גמול כזה בצורת הצפה של חלומות?
התובנה שעלתה לי במשך השבוע היא שהחלומות שלי נבעו מתוך רצון עצמי, מתוך אגואיזם (רצון לקבל על מנת לקבל). רציתי להיות קרוב לעולם הרוח בשביל עצמי. הנקודה היא – ואת זה אני לא בטוח שאני יודע את התשובה – שאני צריך לבקש מהבורא, מעולם הרוח, שכל מה שאני רוצה לקבל לעצמי, יהיה על מנת להשפיע.
כלומר אין העניין לדכא או להקטין את הכלי אלא להביא אותו התמרה.
השאלה של השבוע: איך החיסרון הופך לכלי?
הערה: לפני שעונים על השאלה הזו חשוב לזהות את החיסרון עצמו, להודות בו, להסכים לשהות בו.