20.2.2022
עיקרי הלימוד:
"הכח הטבוע בנפש מטבע בריאתה,
נתון לסכנת שיתוק
על ידי השפעות העולם החיצון.
עלי נא ממעמקי הרוח, את, הזכירה,
והפיצי אורך,
חזקי את כשרי לחזות את הרוח,
היכול לקיים את עצמו
בזכות כוחות רצון בלבד."
(רודולף שטיינר, "לוח השנה לנפש", שבוע 46)
נושא השיעור הבוקר – איך אנחנו יכולים לחזק את ה"זכירה" שלנו – את הקשר שלנו עם עולם הרוח במהלך חיי היומיום אל מול השפעות העולם החיצון ורשמי החושים.
הרעיון למפגש מגיע מתוך הלך הנפש שלי שהולך ומתגברת בזכות הלימוד שלנו, של רצון להיות בקשר יותר רציף עם עולם הרוח, רצון להתקרב לבורא.
במסע החיים שלי, בסביבה שבה גדלתי הבורא לא היה קיים.
היתה בי ידיעה פנימית בכוח עליון אך היא לא יכלה להתממש במציאות.
עד אמצע החיים הייתי בחיפוש – חיפוש דרך, חיפוש משמעות, חיפוש זהות.
כשהתוודעתי לאנתרופוסופיה ובאמצע החיים שלי הרגשתי שמצאתי את מה שחיפשתי. ובהמשך דרך היעוץ הביוגרפי ולימודי הקבלה אני יותר ויותר מחפשת את הקשר הקרוב לבורא.
אחת הדרכים להיות בקרבה היא דרך השיעורים בקהילה שלנו שמאוד מחזקים ומקרבים.
אבל גם רוצה למצוא דרכים נוספות להיות בחיבור הזה בתוך חיי היומיום.
זה לא טבעי לי, מחפשת דרך ליצור ריתמוס קבוע.
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְהֹוָה אֱלהֵינוּ, יְהֹוָה אֶחָד: וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלהֶיךָ. בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאדֶךָ: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּום עַל לְבָבֶךָ: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם. בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּקְשַׁרְתָּם לְאות עַל יָדֶךָ. וְהָיוּ לְטטָפת בֵּין עֵינֶיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזות בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:
(דברים ו', ד'-ט', מתוך מתפילת "שמע")
זהו החלק הראשון מתוך תפילת שמע, שנאמרת פעמיים ביום.
בחרתי להביא אותו כי הוא כולל בתוכו בצורה מזוקקת גם את התפקיד של האדם ביחס לבורא וגם הנחייה מסויימת איך למלא אותו.
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְהֹוָה אֱלהֵינוּ, יְהֹוָה אֶחָד – הקריאה שהרבה מאוד אנשים, גם מי שאינו דתי, מחוברים אליה ואומרים אותה במצבים של קושי או איום. יש בה הצהרה וכוונה. מכניסה להלך נפש של התכוונות הלב, של היות אחד עם הדבר.
בהמשך הוא מזכיר את החלק שלנו בברית – לאהוב את ה' בכל הווייתך, בכל מקום, בכל מצב ובכל זמן. מדבר על שינון ודיבור – התמדה, דרכם אפשר להגיע למצב של דבקות בבורא. דורש כוחות רצון.
החלק האחרון בקטע הזה של התפילה מאוד נוגע ללב בעיני, כי ה' יודע כמה המשימה של האדם להיות בדבקות היא קשה אז הוא מנחה אותו לעשות לו סימנים מוחשיים – הנחת תפילין, התקנת מזוזות בפתח הבית… כדי שיזכור בכל רגע ורגע.
באורח החיים הדתי, בתוך סדר היום, יש הרבה מאוד מצוות שנועדו להזכיר לאדם את הקשר שלו ואהבתו לבורא. לעומת זאת, באורח החיים החילוני אנחנו צריכים לייצר לעצמנו את ה"סימנים" האלה, הריתמוסים והטקסים והרגעים ביום כדי להיות בחיבור לעולם הרוח. זה יכול להעשות דרך מדיטציה, תפילה, לימוד ועוד… גם אם בהתחלה זה יהיה לא טבעי – זה יוביל את הלב ואת ההתכוונות.
השאלה היום:
באיזה אופן אתם מוצאים את הדרכים במהלך היום להיות בחיבור עם עולם הרוח? האם יש לכם טקסים קבועים? זמנים קבועים ביום?
ניפרד עם הוורס שבו פתחנו:
"הכח הטבוע בנפש מטבע בריאתה,
נתון לסכנת שיתוק
על ידי השפעות העולם החיצון.
עלי נא ממעמקי הרוח, את, הזכירה,
והפיצי אורך,
חזקי את כשרי לחזות את הרוח,
היכול לקיים את עצמו
בזכות כוחות רצון בלבד."
(רודולף שטיינר, "לוח השנה לנפש", שבוע 46)