יח שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק.  יט לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד–כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם.  כ צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף–לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. 

ברמת הפשט[1], נראה שמשה רבינו מתחיל לבנות סיסטמה משפטית, חברתית. בפרשה מתואר האופן בו בונים חברה צודקת – שופטים, שוטרים, מבנה הלכתי של מותר ואסור; מבנה חברתי סוציאלי היררכי, המאפשר גם הגנה על  הפרטים שחיים בתוך הכלל.

אומר על זה חיים ויטאל בספר הליקוטים, מפי  דברי האר"י הקדוש[2]:

"למה לא אמר שופטים ושוטרים תתנו לכם על כל שערכם, בלשון רבים? "לרמוז שכל אדם מישראל יש לו כמה שערים ואלו הם: שער הרואות- העיניים, שער השמע הוא האזנים, שער הדיבור הוא הפה, שער הריח הוא האף, שער המישוש הוא ידיים ורגלים. על כן צריך אדם שישים לו שופטים ושוטרים על כל אלה השערים הנזכרים…. ולא ידבר בפיו דברי נבלה, ולא רכילות , …. וכן לא יבוא לכדי תיאטראות וקרקסאות…. וזה אמר שעריך בלשון יחיד".

האדם הוא דמותו של עולם גדול ממנו, והאופן בו הוא מתנהל בדינמיקה החושית והקונטיבית שלו משול להתנהלות חברתית, וההיפך. ברמת הסוד, הפרשה, כתורה כולה, באה להצביע על התנהלותה של נפש האדם בדרכה למהלך הנכון.

לאדם עצמו, כממלכה בפני עצמה, צריך שיהיו שערים על החושים, על מנת שיוכל לשלוט על הדברים שייכנסו ולהחליט מה לא ייכנס.

התנאי לפיתוח מודעות ותשומת הלב, דרכן יכול האדם לדעת את דבר האלוהים, תלוי "בשוטרים ושופטים בשעריך", שהם כלב השמירה התודעתי והחושי, הבוחר באופן רצוני את הדברים שייכנסו, ומאפשר לתזונה הנפשית-רוחנית הנכונה להיכנס.

והתרגיל הביוגרפי- תראפויטי השבוע:

אבחר השבוע לשלוט על מה שנכנס לאחד מחושי – אם זה על האוכל, או על הדברים אותם אני שומעת (לדוגמא, לא אאזין לדברי רכילות), על המראות (לא אתמכר לשיטוט סתמי באינטרנט…) ועוד…

אציין כל יום ביומן, ללא שיפוט וללא אשמה, אם עמדתי במשימה.

[1] ראו מילון מושגים: פרד"ס

[2] יצחק לוריא (האלוהי רבי יצחק) מכל הדמויות ביהדות, היה האר"י הקדוש האדם היחיד שזכה לכינוי האלוהי. האלוהי; אפילו משה רבינו מכונה עבד האלוהים, אברהם – ידיד האלוהים, אליהו- עבד האלוהים. הוא לא כתב כלום בצורה אישית; הוא העביר את הכול ברובו דרך תלמידו המרכזי- חיים ויטאל.

print