כ"ב באלול ה'תשפ"א, 30.08.21
בתהליך העבודה הרוחנית, עבודת הבירור, מתגלות לנו תכונות בלתי נעימות שלא ידענו שהן קיימות בנו כלל! אנחנו מופתעות/ים, מתוסכלות/ים ולפעמים גם כועסות/ים.
בהקשר לכך, אביא את דבריו של בעל הסולם. בעל הסולם, (המקובל הרב אשלג 1884-1954) נהג להתכתב עם תלמידיו, כשיצא לחו"ל על מנת להשלים את כתיבת ספריו על חכמת הקבלה.
באחת מהאגרות לרב (אגרת א', ספר פרי חכם) התלמיד, האהוב על הרב, מתלונן על חוסר העניין של הרב בחיבוטי נפשו ובכאביו, ושאדרבא, הרב אפילו "שש ושמח באותם הקלקולים הגלויים ומתגלים."
והנה תשובתו המפתיעה של בעל הסולם:
"אמנם, כמה אני מתאונן ומצטער על הקלקולים שעדיין לא נתגלו ועתידים להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים היא ההתגלות שלו. כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה. לכן שמח אני בצאתם מחוריהם, כי תשים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות, שבזה איני מסתפק אפילו לרגע, מפני שיודע אנוכי שרבים עמנו מאשר עמהם, וד"ל.
אבל ברפיון ידים מתארך הזמן, ואותם הנמלים הבזויים טמונים, ולא נודע מקום אפילו. (…) וזה עניין 'כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה'. וכאשר נתמלא סאתם מקויים המקרא: 'הפוך רשעים' ובאבדן רשעים באה האורה והשמחה לעולם, ואז 'ואינם'. (הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד. משלי יב)"
הסבר:
נתחיל במילה רשעים. רשע הוא מה שבעל הסולם טבע כמונח – הרצון לקבל בעל מנת לקבל, כלומר – אגואיזם מוחלט, יצר רע ליהנות מכל התענוגים רק לשם העינוג ולא לשם התפתחות ונתינה.
המורה, לא רק שאינו מצטער שהפגמים של תלמידו עלו ונחשפו בפניו, למרות שהגילוי שלהם הסב לתלמיד עגמת נפש וכאב – אדרבא, הוא שמח! משום שרק כאשר 'הנמלים יוצאות מחוריהם', כלומר – הפגמים נחשפים לאור התודעה, ורק אז אפשר להתחיל לתקן.
לכן יש לשמוח שאנו מגלים בתוכינו פגמים. רוע שלא מפנים אליו את זרקור התודעה, מסוכן בהרבה מרוע שמגלים ומתחילים לטפל בו, והופכים אותו לגל של עצמות. גל מלשון התגלות.
רבים עימנו מאשר עמהם – המורה יודע שהכוחות הטובים רבים מהכוחות הרעים, ויש ביכולתם להשתלט עליהם. ואז 'הפוך רשעים' – אפשר אולי לפרש: כשאתה הופך את המילה רשע, אתה מקבל את המילה: שער. גילוי הרוע והפיכתו לטוב גדול יותר, מאפשרת לו להיות שער לעולמות הגבוהים.