מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית 14

כ"ט אלול ה'תשפ"א 06.09.2021

שער הדמעות 

"אמר ר' אלעזר: מיום שנחרב בית המקדש, ננעלו שערי תפילה, ואעפ"י ששערי התפילה ננעלו, שערי דמעות לא ננעלו".

ביום כיפור, כשהשערים נעולים, מתפלל עם ישראל לבורא שיפתח לנו שער; שהתפילה שלנו תגיע עד אליו, ושהיא תתקבל. והנה נאמר ששער אחד, שער הדמעות, נשאר פתוח גם ביום כיפור. אם כן, האם מובטח לנו שהתפילה שלנו תתקבל? 

לא בהכרח. תלוי מהי התפילה שלנו ועל מה אנחנו מתפללים. התפילה שתמיד מתקבלת, מכונה: תפילת לעני:

א תְּ֭פִלָּה לְעָנִ֣י כִֽי־יַעֲטֹ֑ף    וְלִפְנֵ֥י יְ֝הוָ֗ה יִשְׁפֹּ֥ךְ שִׂיחֽוֹ׃
ב יְ֭הוָה שִׁמְעָ֣ה תְפִלָּתִ֑י    וְ֝שַׁוְעָתִ֗י אֵלֶ֥יךָ תָבֽוֹא׃
ג אַל־תַּסְתֵּ֬ר פָּנֶ֨יךָ ׀ מִמֶּנִּי֮    בְּי֪וֹם צַ֫ר לִ֥י
ד הַטֵּֽה־אֵלַ֥י אָזְנֶ֑ךָ    בְּי֥וֹם אֶ֝קְרָ֗א מַהֵ֥ר עֲנֵֽנִי: תהילים קב' א'

מי הוא עני? זה שאין לו משל עצמו! כבר במחשבת הבריאה, הנברא, מכונה בקבלה בשם מלכות; (מקור הנשמות של כולנו). מלכות גילתה שכשהיא מסלקת את אור הבורא, ורוצה לגלות את עצמה, היא רואה שאין לה משל עצמה כלום! זה קצת דומה לילד בגיל התבגרות שמחליט לעזוב את הבית, ומגלה שכל מה שהיה לו הוא קיבל בעצם מהבית, מההורים – כולל אהבה, הכרה וצרכים אחרים.

הבסיס, השורש לתפילה הוא ההכרה של מלכות, שהיא לא יכולה לחיות ולתקן (להתקין את עצמה ככלי ראוי), אלא אם כן היא מקבלת עזרה מהאור, למעלה מהטבע. התפילה לעני היא תפילתו של החלש ולא של גאה-הלבב.

כאשר אני מגיע/ה להבנה העמוקה  שאין לי דבר משל עצמי, שהכל ניתן לי מהעליון – אני מתחיל/ה לבקש. אני מבינ/ה שאני זקוק/ה לעזרה מהעליון, ושללא היחס אליו לא אוכל לחיות ולהגדיר את עצמי. ההגדרה העצמית שלי היא תמיד ביחס למי שברא אותי ככלי רצון שלו ממני. 

בדרך כלל, אנחנו מגיעים להתפלל תפילה לעני רק כשהרצון העצמי שלנו מובס. שאנחנו מבינים שאנחנו לא בעלי הבית, ושבכל הדרכים שניסינו לחיות ולנהל את חיינו, הגענו למבוי סתום.

התפילה לעני בוקעת את שער הדמעות, שמכניס את כל מה שהוא מעל לטבע, את הנס, לתוך המציאות שלנו.

print