י"ט בחשוון ה'תשפ"ב, 25.10.2021
מציאות
למה אנחנו יכולים לקרוא מציאות?
מציאות קיימת כאשר המשיג והמושג באים בעת ובעונה אחת. למשל, לתודעה שלנו אין מציאות של צלילים שנמצאים מתחת לטווח השמיעה שלנו; לאדם עיוור אין מציאות של עולם שאפשר לראות אותו.
ישנה השאלה המפורסמת: אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע צליל?
לא. הוא לא משמיע צליל, משום שאין תודעה שתופסת אותו!
אנשים שונים מגדירים את המציאות בצורה שונה, בהתאם לתפיסה שלהם. כשאנחנו תופסים את החיים שלנו מנקודת מבט של הנפש (הגוף האסטרלי), המציאות שונה לחלוטין מאשר כשהיא נתפסת מנקודת מבט של האני, או הנשמה.
כאשר המשיג (התופס) היא הנשמה – המציאות נתפסת מנקודת מבט של האינסוף, של רצונו להטיב לנבראיו. הנפש, שתפקידה לאסוף נתונים מרשמי העולם, אינה הרשות השופטת. היא צריכה להביא את הרשמים והרגשות לעיבוד לאני הגבוה או לנשמה. אבל הנפש שוכחת את תפקידה כאוספת נתונים, ושמה את עצמה גם כרשות שמעבדת אותם – כמובן, לפי רמת התפיסה שלה, שהיא רמת התודעה של הגוף האסטרלי.
יכולת התפיסה של הנפש היא באמצעות החושים הרגילים; רק לנשמה יש יכולת תפיסה באמצעות חושים עילאיים.
ואיך אנחנו בכלל יודעים על מציאות רוחנית לפני שפיתחנו חושים רוחניים? לפני שאנו משיגים אותה בעצמנו?
קודם כל, לכל אחד ואחת מאתנו ישנם רגעים בחיים בהם אנחנו חווים משהו מהאחדות האלוהית. אנחנו חווים את עצמנו ואת העולם דרך החושים העילאיים, ומרגישים שהכל נמצא במקומו הנכון, ושהחיים שלנו, על כל מה שעברנו, מדויקים.
ויש לנו גם עזרה גדולה מעולמות הרוח, המופיע דרך דיווחם של אלו שהגיעו להשגה גבוהה יותר. אלו הם המקובלים, החוזים, הנביאים והרואים הרוחניים. הם מספרים לנו, והתיאורים שלהם דומים במהותם. הם גם השאירו אחריהם ספרות ענפה שמתארת את העלייה לעולמות הרוח.
אם ישנה אפשרות לנשמות להשיג את המציאות הרוחנית, גם אנחנו יכולים.
החיים שלנו מתקיימים בפער בין ההשגה הארצית להשגה האלוהית. שם הוא מקום העבודה שלנו. זהו המקום לתיקונים, להתקנה של כלי חישה חדשים. ברוחניות, המילה מקום אינה המרחב הפיזי, אלא אותו הפער שאנו חווים ביננו לבין התפיסה הרוחנית של המציאות, ושאנו כמהים למלא אותו.
להיום: אני אחראי/ת על המציאות שבה אני חייה. אני יכול/ה לשנות את התפיסה החושית-ארצית-נפשית שלי, את המציאות ולמלא את הפער בין התפיסה הטבעית שלי על חיי לבין התפיסה האלוהית על חיי.