מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית 32

כ"ט בחשוון התשפ"ב, 04.11.2022

למה אנחנו מתים?

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.  בראשית א'

ומאז הוא לא עזב את עולמו שברא. הבורא ממשיך ומקיים תדיר את בריאתו; מזרים אור חיים ותודעה לכל העולמות.

אלא, שבכל עולם מורגש האור של אלוהים במידה אחרת, ובאופן אחר; אותו האור אינסוף הפשוט. ומכיוון שכל העולמות נמצאים בתוך בני האדם כפוטנציאל של רמת תודעה, קשורה מידת האור לעבודת האדם.

הבורא הוא הרצון האולטימטיבי להשפיע. ואין לו כלום מהרצון לקבל: שהרי ממי יקבל? הבריאה היא רצון לקבל ברמות השונות. ככל שהרצון לקבל יותר 'עבה', יותר גדול – כך הדמיון של הנברא לבורא יותר קטן; כי ההיפך של רצון להשפיע הוא רצון לקבל. במושגים רוחניים נאמר שקיים מרחק בין בורא לנברא.

בעולם שלנו, על פני האדמה, הרצון, שהוא החומר ממנו נבראנו, הוא העבה ביותר, וכמעט ולא חדיר לאור. מדוע?  משום שרוב הרצונות שלנו קשורים לרצון שלנו לקבל לעצמנו שפע ארצי.

רצון לשפע ארצי מקבל אור קלוש ביותר, המכונה – אור דקיק, נהירו דקיק. זהו אור שמספיק לנו לקיום. רבים טועים לחשוב שכל ההנאות הגשמיות, ארציות חושיות, ואפילו הרוחניות-חושיות (לוציפריות), אותם העולם הזה מספק – הם אור גדול. למעשה, הם אור דקיק ביותר, שנועד לקיים אותנו ברמה הבסיסית ביותר.

סמוך אלינו, מעלינו, קיים עולם שבו חיות ישויות שאינן רוצות לקבל לעצמן, אלא שרוצות להעניק, להשפיע. הכלי שלהן פחות צפוף. זהו כלי שקוף בהרבה, עם התלכדות וצפיפות של חומר שמאפשרים חדירה רבה יותר לאור.

לפיכך, דרגת המלאך היא מציאות עשירה בהרבה מזו שלנו. בעולם המלאכים הכל נחווה כטוב, אין שם פיצול לטוב ולרע.

מדוע אנחנו מתים? 

אור הקיום מאיר את הגשמיות שלנו ואת הרצון הארצי שלנו לפרק זמן קצר מאוד, ולכן אנחנו מתים. למעשה, אנחנו כמו בטרייה שמתכלה (ראו סרט: מטריקס). לעומת זאת – הרוחניות אומרת חיבור מתמיד. עולם המלאכים הוא עולם של חיי נצח.

הבשורה המשמחת היא שאנחנו יכולים לבנות, עדיין בחיים שלנו, גוף אחר, רצון אחר – גוף אחר לנשמה. זהו גוף מלאכי, גוף נצחי (לא מדובר על הגוף הפיזי, שממלא מתכלה) – שחוקי המוות לא חלים עליו. וזאת משום שיש ממשק ומעבר מעולם תודעה אחד לעולם תודעה גבוה ממנו. ובפוטנציאל, כל אחד מאתנו יכול לעבור מעולם תודעה אחד לזה שמעליו, כך עד אינסוף.

כיצד? על זה בפוסט הבא.

להיום: האם אני מאמינ/ה בנצחיות הנשמה? מה אני עושה על מנת שאוכל לחוות את הנצח עדיין בתוך החיים האלה?

print