ד' באלול ה'תשפ"א, 12.08.2021
מה ההבדל בין פילוסופיה לאמונה? או בין פילוסופים למאמינים?
הפילוסופים יודעים לשאול את השאלות אותן המאמינים יכולים להבין; גם הם שואלים את אותן שאלות. לעומת זאת, למאמינים יש את תשובות אותן הפילוסופים לא יכולים להבין.
מדוע? משום שהפילוסופים שואלים שאלות על מה שהוא מעל לטבע, ומנסים לתת תשובות מתוך השכל האנושי, שכפוף לחוקי הטבע.
כאשר אני יכול/ה להסביר משהו שמחוץ לי – משמע שיש נפרדות ביני לבין הדבר. מנקודת המבט של האמונה מתרחשת אחדות הניגודים – האמונה מאפשרת לי להרגיש את הבורא – האחר האולטימטיבי – בתוכי, לא מחוצה לי. הבורא הופך עבורי מעצם מופשט ורחוק, למהות בעלת רצון. אני יכולה להרגיש בפנימיותי את רצונו של האלוהים ממני, כהזמנה. אלוהים מזמין אותי לעבוד אתו בשיתוף פעולה.
אם אנחנו מנתקים את עצמנו מאמונה, אנחנו עוסקים רק בחכמה של עצמנו, בשכל של עצמנו שהוא לעולם מוגבל!
האמונה שלנו צריכה להתחיל באמונה בספרים שכתבו לנו אנשים בעלי ראיה רוחנית, מקודשים, ובמורים רוחניים. והיא דורשת הכנעה, התמסרות והודאה שיש משהו גדול ממני, ושאני רוצה ללמוד ממנו. נאמר בפרקי אבות: "עֲשֵׂה לְךָ רַב, (וּקְנֵה לְךָ חָבֵר; וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת)"
את/ה הוא/היא זה/זאת שעושה את המורה שלך! את/ה מחליט/ה, לאחר שמצאת אותו ראוי, להאמין שהוא יוביל אותך בדרך הנכונה. ללא העשייה שלך, המורה שלך הוא עוד אדם מהישוב. זה תלוי בך.
קשה לתודעה המודרנית של המאות ה- 20-21 להסכים עם זה. האגו הגדול של כולנו חושב שהוא יודע יותר מכולם. לא נאה לנו להיכנע. ובמיוחד אם אנחנו מחשיבים את עצמנו לאינטליגנטים ואינטלקטואלים, אולי אף יותר מהאדם שבחרנו בו להיות המורה שלנו.
ועם זאת, חשוב מאוד להבין שהמורה הוא רק האמצעי להתחבר, באמצעות שיחות, ספרים, לימוד וייעוץ, למה שהוא שלנו מבראשית – הקשר של הנשמה שלי לבורא. ללא הידיעה הזו היחס בין מורה לתלמיד הופך למסוכן ולפוגעני.
ובנימה אישית:
אני זכיתי למורה גדול! שליווה אותי במהלך 25 שנה מחיי הבוגרים. ברגע שגיליתי אותו, לא משתי ממנו! וכך, לאט לאט עשיתי אותו למורה שלי. בהתחלה הוא לא ידע את זה. ואחר כך הוא הבין. ומאז לא נפרדה דרכנו. גם היום, כשהוא בעולמות הרוח. הוא מלווה אותי ותומך בי ובזרם של בית הספר.