כ"א תשרי ה'תשפ"ב, 27.09.2021
והיית אך שמח
יג חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ .ידוְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. טו שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ. (דברים טז)
כל מילה ומילה בתורה היא צופן, קוד, לעולם הבנה, הכרה, נסתר. היום נתרכז במילים – וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ. שנאמרות על ידי משה לבני ישראל, לפני כניסתם לא"י.
בני ישראל מצווים לשמוח בחגם. יחד עם זאת, נאמרת המילה אך – רק, המעידה על מיעוט. כלומר, השמחה לא יכולה להיות גדולה, שלמה. מדוע מצווה משה על בני ישראל לשמוח, אבל לא בשלמות?
כבר מבראשית אנחנו רואים שתי הוויות שונות בתכלית:
- הבורא.
- הנברא.
כמו כן, בקשר לבריאה ניתן להבחין בשני מצבים:
- מטרת הבריאה.
- תיקון הבריאה.
מטרת הבריאה היא: להטיב לנבראיו. הבורא ברא נברא שיכיר אותו, כלומר את שפע תכונותיו הטובות. הנברא הוא מהות שונה בתכלית מהבורא: הבורא הוא כולו השפעה, והנברא במהותו כולו הרצון לקבל (אגואיזם).
מטרת הבריאה היא לתת את כל השפע האפשרי. תיקון הבריאה משמעו לתקן את הכלי שלנו, שתאב לקבל אור (שפע מכל סוג שהוא) לעצמו בלבד. וזאת על מנת שנדמה לבורא, כלומר – שנקבל בעל מנת להשפיע. כל שוני מהבורא מהווה מרחק ממנו. בעולם הרוח מרחק משמעו שינוי צורה.
זמן התיקון נקרא בקבלה : שיתא אלפי שני (ששת אלפים שנה). אין מדובר דווקא בשנים כרונולוגיות. ניתן לדבר על שש הארות, ספירות, שישה ימים וכו'.
בזמן התיקון (המכונה בפינו העולם הזה) ההארה אינה שלמה. השמחה אינה שלמה. משום ההחלטה של הנברא הראשון (מלכות, או מערכת הנשמות) לקבל אורות (שפע, חיים, תודעה) רק במידה שהיא תוכל להידמות לבורא, כלומר להשפיע. כל אור שנכנס לתוך רצון לקבל לעצמי (אגואיזם) – מסתלק 'לקליפה'. כלומר, משאיר אותי לבסוף מרוקנ/ת ובאובססיה לקבלה חוזרת ומתמדת.
ישראל הוא אמצעי התיקון (ישר-כאל), תיקון הבריאה. העולם כולו הוא מטרת הבריאה. שבעת הימים שאנחנו יושבים בסוכה מסמלים את זמן התיקון. לאחר מכן, ביום השמיני, יום הושענא רבה (ישועה גדולה), נגמר התיקון. אנחנו יוצאים, יחד עם הבורא – לאלף השמיני. לעולם תודעה שונה לחלוטין. שבו השמחה שלמה, והניגודים מתאחדים.
לכן, אומר לנו בעל הסולם, והיית אך שמח. אך – בזמן התיקון. שמחה מלאה אפשרית רק בתום גמר התיקון, שאז נקבל את כל האורות שהבורא הקציב לנו. אז תהיה התגלות מלאה.
"כתוב "והיית אך שמח", הדקדוק מורגש שהיה צריך לומר: והיית שמח. אבל הוא הדבר אשר דרשתי בה כמה פעמים, שכל הקושי בעבודתו יתברך, להיותה אצל העובד (אנחנו) תמיד בבחינת "שני הפכים בנושא אחד", שאחדותו יתברך, פשוט, וצריכה להתלבש בגוף האדם, המורכב מגוף ונשמה, שהם שני הפכים."
מתוך אגרת ס' – אגרות בעל הסולם.
בברכת חג שמח
אורנה.