05.04.2022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
תמלול השיעור:
אנחנו עדיין בהשתקפות בממלכות השונות – ההשתקפות של הממלכות השונות כבבואה של רוח.
בפעם שעברה דיברנו על המינרל. לפני כן דיברנו על האופן שהאנתרופוסופיה מתבוננת על חומר מבחינת מה זה חומר. אמרנו שחומר זה התפשטות במרחב, והראשית שלו זה רוחות הצורה, האלוהים. כבר מהאדמה הוא לקח את החומר של האדם. אבל אנחנו עוד לא מדברים על האדם. האדם בא בשלב יותר מאוחר.
אמר שטיינר שהחומר הוא 'רוח נשברה' – ראינו את תמונת המפל שמתנגש במים ומתנפץ. זה בפיזי, ואח"כ נראה מה זה אומרת ברוחני, כי הרוח לא יכולה להיתקל בחומר כדי ליצור חומר. אני לא יכולה להניח אפריורי את מה שאני רוצה להוכיח. חומר הוא לכאורה לא קיים אז הרוח לא יכולה להיתקל בחומר כדי להישבר וליצור את החומר עצמו. בדוגמאת המפל, מפל המים מגיע לבריכת מים או לבריכה או לסלעים, מתנפץ, ומפיץ רסיסי רוח שהם חומר.
ביגוד למפל הזה, בפני הרוח אין מכשול פיזי. זה אומר שיש אימפולס, הוא מופיע לסוף הזרימה שלו, לסוף האנרגיה שלו, ואז הוא מתרסק לתוך עצמו.
גם ב'מדע הנסתר' שטיינר מדבר כך על ביצי החום, שבאות אחת אחרי השנייה, מתאספות לצביר דומה לפטל. באותו אופן מדובר על משהו שהגיע לסופו, אבל לא מבחינת 'סוף תכליתו', אלא הגיע לסוף כוחותיו ואז הוא מתפרק, מתרסק. כך גם אנחנו – כשיש לנו יום קשה אז אנחנו מגיעים לסוף כוחותינו ומתפרקים. כך גם תהליך המוות – אנחנו מתים כשהגוף מגיע לסוף כוחותיו ולא יכול להוות יותר משקל לרוח, ומתפרק.
כאן הוא מדבר על רוח שמתרסקת לתוך עצמה ומתוך זה נוצר חומר.
בקבלה מדברים על 'שבירת הכלים'. כלי הוא גם אור, והוא מתנפץ כתוצאה מקבלת אור גדול שהוא לא יכול להכיל, וזה נקרא 'הכלים השבורים'. בתמונה של הנשמות, חטא האכילה מעץ הדעת, זה משיכת אורות גדולים לתוך נשמה שהכלי שלה לא מספיק גדול, ואז גם הכלי הזה מתנפץ למספר סמלי של 600,00 ניצוצי נשמה. זה חומר הפעולה שלנו. הנשמה היא מצד אחד חומר, אבל כלפינו היא מתראה כמו רוח. כל הדברים האלה קשורים אחד לשני בצורה שנבין יותר ככל שנעמיק באמונה מעל הדעת.
אמר שטיינר שכאשר רוח נשברת לתוך ריק, אנחנו מקבלים את הממלכה המינרלית-פיזית. זו השבירה הראשונה של הרוח. לאחר מכן, כשיש שבירה נוספת, יש כבר משהו נתון, והוא ממלכת הדומם. על זה נבנית ממלכת הצומח, ועל זה נבנית ממלכת החי, וזה כבר לא ריק. אבל כשהרוח מתנפצת לתוך ריק, זה ממלכת הדומם.
לאחר מכן הרוח נשברת לתוך גוף אתרי, ואז נוצרת ממלכת הצומח. ולתוך גוף אסטרלי – נוצרת ממלכת החיות.
על איזה דימוי אנחנו יכולים לחשוב כהתנפצות של רוח לתוך ריק?
אני יודעת שזה לא יושב לנו בדעת עדיין. אנחנו צריכות להסכים להיות במצב של אי בהירות. למה זה לא יושב לנו בדעת? לשטיינר, לצבי, זה כן ישב בדעת. הכלי התודעתי שלהם נחקק באופן כזה שיכול היה לקלוט את החומר הזה ולהבין אותו. איך כלי נחקק? גם את הנברא הראשון – האור יוצר. המים הם היוצרים את התוואי של הנחל בסבלנות רבה. אם אנחנו נואר בחומרים האלה עוד ועוד, יווצר בנו הכלי. אבל אם נתייאש ונרצה ללמוד רק את החומרים שאנחנו מבינים לגמרי – אז לא תהיה בנו חקיקה. הסבלנות של המים עד שנוצר כלי היא רבה. מים עוברים וזורמים, וזורמים עד שנוצר כלי שיכיל את אותם המים, וזה הנחל.
באותה מידה כדאי גם לנו, במיוחד כשאנחנו עוסקים בחומרים חשובים לנו ביותר, אנחנו חייבים להיות סבלניים אם אנחנו רוצים להתקדם. אני לא מבינה את זה לגמרי, על חלק מהדברים יש לי דימויים, חלק יתבהר לי תוך כדי השיעור, אבל האם זה יושב אצלי בתור ידיעה? לא. אבל אני מוכנה להיות במצב של אי ידיעה, ואני יודעת שאני אדע ויש לי את הסבלנות. איך אני יודעת שאני אדע? כי האור יחקוק בי את הכלי.
השיקוף של הזרימה הזו מעולם הרוח על פני האדמה זה הצמחים. הזרימה הזו מסתכלת על עצמה במראה ורואה צמח. למרות שהצמח וגם החיה נראים לנו מאוד מוחשיים, תלת מימדיים, הם עדיין שיקוף של משהו.
אמרנו גם שבממלכה המינרלית שום דבר לא משתקף אלינו מהאדמה. האנרגיה הקוסמית שזורמת, האנרגיה הקוסמית של המינרלים, לא רואה את עצמה באדמה. אם אני כבר בעולם הרוח בדוואכן עליון, אין שם אדמה, לא רואה את האדמה. גם במסע לאחר המוות שטיינר מתאר את השלבים של עליית הרוח והשתנות התודעה שלנו – בהתחלה אנחנו עוד קשורים לאדמה ולאנשים כאן, לאחר מכן גם זה נעלם, ואחרי כן יש את הקמלוקה ואנחנו עדיין קשורים למעשים שלנו, ולאחר מכן אנחנו עולים לדווכאן עליון – ושם אנחנו שוכחים את האדמה, אין לנו אדמה בתודעה.
גם כאן אומר שטיינר שאין לנו אדמה. אדמה זה מה ששם גבול. האדמה היא 'אור חוזר', היא מחזירה אור לזרימה, שמה גבול להתפשטות ומחזירה אור. אבל בעולם דווכאן עליון, מכיוון שאין אדמה, אז כל מקום שאני מסתכלת עליו בקוסמוס – מגיעה ממנו זרימה. הזרימה מגיעה אלי לא רק מהאדמה, אלא מכל הכיוונים של הקוסמוס האינסופי. אין גבולות. חלק מהתיאורים של עולם הרוח הם שאין שם גבול מרחבי. הזרימה הזו מגיעה מהקוסמוס וכן מגיעה מכל מקום ומקום. כך שלא רק זרימה אחת מגיעה אלינו, לא רק זרימה מהאדמה, אלא זרימה מכל מקום ומקום, מהמפגש הזה של הזרימות נוצר המינרל. האדמה היא לא ראי עבור המינרל. שום דבר לא משתקף באדמה, וכל דבר משתקף ביסוד של עצמו. בזה נדון בהמשך.
לצמחים אין מפגש של זרימות מכל הכיוונים, כי הזרימה שמגיעה אל הצמחים היא זרימה מלמעלה. היא משתקפת בצמחים, ובהשתקפות זו – הרי לכם צמח. אבל במינרל הכל משתקף בתוך עצמו, והאנרגיות שזורמות בזמן מתמקדות באובייקט, שהוא המינרל, ועוברות עיבוי. זאת אומרת שבמינרל הרוח מתעבה והופכת להיות משהו מוצק.
משתתפת – הרי המינרלים הם הגוויה של הרוח. זו לא השתקפות, כמו שהצמחים הם השתקפות של דוואכן תחתון, והחיות הן השתקפות של העולם האסטרלי?
משתתפת – דווקא בגלל שהן גוויה אז הן לא השתקפות. כי בגוויה אין חיים. בצמחים יש חיים.
אורנה – כשהרוח מסתכלת על עצמה היא לא רואה במינרל השתקפות שלה. גוויה זה משהו שהרוח עזבה אותו, לכאורה.
מכיוון שהזרימות מגיעות מכל הקוסמוס כדי לעצב את הגביש, אז הן מעצבות את הגביש בצורות שונות וייחודיות. למשל, הן יכולות לעצב את הגביש בצורה של פירמידה. זה מעיד על כך שבמצרים הייתה חוכמה מאוד גדולה לבניית הפירמידות. הם השתמשו בידע ובכוחות חיים גבוהים. בתוכנו יש כוחות חיים שלא באים לידי ביטוי בחיי היום יום. הם באים לידי ביטוי למשל במצב סכנה – בסכנה אדם יכול להציל את הילד שלו משריפה, מתאונה, יכול לרוץ בכוחות שלא באים לידי ביטוי ביום יום אבל שקיימים בתוכנו. במצרים ידעו להשתמש בכוחות האלה, ובמיוחד בכוחות התודעה.
כשאנחנו רואים את הבנייה של הפרידות אנחנו רואים חוכמה אחרת. היה להם חיבור לכוחות שיוצרים את הצורות המיוחדות האלה.
"… או אז נחווה זרם של אנרגיה קוסמית מלמטה – בניגוד לאנרגיה הקוסמית של הצמחים, אשר זורמת מלמעלה כלפי מטה. אנו נראה בכל מקום זרמים וזרמי-נגד, זרמים של אנרגיה קוסמית נפגשים ומתכנסים מכל הכיוונים. במקרה של הצמחים, זורם זרם זה של אנרגיה קוסמית מלמעלה כלפי מטה, האדמה מציעה התנגדות, והצמחים גדלים מתוך האדמה. במקרה של ממלכת המינרלים, אנו נעשים ערים לכך, שהיא נוצרת דרך המשחק החופשי של זרמים אלו מהקוסמוס כולו."
שטיינר, 'דרכים נכונות ודרכים שגויות לחקירות רוחניות', 2018, פרק 3, עמ' 78
האדמה מציבה התנגדות, ומתוך ההתנגדות הזו נוצר משהו. יש זרם אחד, יש התנגדות, ונוצר מה שהוא ממלכת הצומח. אבל לגבי הדומם אני לא יכולה להגיד את זה כי אין לי אדמה לפני שיש לי אדמה. אין לי דומם שיתנגד לפני שיש לי בכלל דומם… אז אני לא יכולה להגיד שיצירת הדומם היא תוצאה של איזושהי פעילות של הדומם. לכן יצירת הדומם זו פעולה אחרת – זה פעולה שבה כל הזרמים הקוסמיים משחקים באופן חופשי בקוסמוס, ואין להם אדמה שמתנגדת להם, והם מתעבים. הם יוצרים בסופו של דבר את האדמה. אחרי שיש אדמה אז כל יתר הזרמים מתנגשים בה ונוצרות הממלכות השונות.
זה מתרחש כך בגלל שהמקור של המינרלים הוא ההיררכיה הכי גבוהה. אנחנו יודעים שככל שהממלכה יותר נמוכה – אז היררכיה יותר גבוהה חולשת עליה. היחס הוא יחס הפוך. על הדומם חולשות ההיררכיות הגבוהות ביותר – ההיררכיה הראשונה: רוחות האהבה, רוחות ההרמוניה ורוחות הרצון. אלה הרוחות שאחראיות גם על הקרמה שלנו מבחינת המפגשים. הן מנתבות את היעדים. הן מספקות כוונות ויעדים. יש לי כוונה ואני מגיעה ליעד מסוים על מנת לפגוש שם את הקרמה שלי. הן אלה שמכניסות בי את הכוונות דרך האנרגיה שלהם. ההיררכיה הראשונה אחראית על הקרמה, לא על הרגשות. הן לא יכולות להתערב ברגשות, כלומר: הן יכולות להפגיש אותי עם בן זוגי אבל הן לא יכולות לתת לי אהבה אליו. על זה חולשת היררכיה אחרת (ההיררכיה השנייה). ההיררכיה שעושה את כל המפגשים בעולם זו ההיררכיה הראשונה. היא גם יוצרת את כל המפגשים של כל האנרגיות מכל המקומות כדי ליצור את המינרל.
"בכל מה שאנו חושבים ועושים כאן על פני האדמה, משתקפים מחשבות ומעשים של מגוון רחב של ישויות. המגוון האינסופי של צורות הקריסטל מגלה ריבוי ישויות, אשר פעילותן מוצאת את מימושה בצורות המתמטיות-מרחביות של הקריסטלים. בקריסטלים אנו מבחינים בנוכחות האלים."
שטיינר, 'דרכים נכונות ודרכים שגויות לחקירות רוחניות', 2018, פרק 3, עמ' 80
כשאנחנו אומרים 'אלים' אנחנו מתכוונים לכוחות המסוימים, זה לא שיש ריבוי אלים, גם שטיינר לא מאמין בזה. כאן הוא מדבר על הצורות המתמטיות-מרחביות, ואלה הצורות שבסופו של דבר יוצרות את המינרל, למשל המשולש: אפלטון דיבר על האידיאה, וכן על האידיאה של המשולש: זה המשולש שממנו נוצרים כל המשולשים בעולם. המשולש הרוחני ולא הפיזי. ממנו נוצרים כל המשולשים שיש, וכל המשולשים שבדמיון, וכל המשולשים שיהיו. אלה שלוש צלעות שאפשר להזיז אותן בכל אופן שאנחנו רוצים וכל הזזה כזו יוצרת צורת משולש באופן שונה, אבל האידיאה של המשולש נמצאת בעולם הרוח.
הצורות המתמטיות-המרחביות שיוצרות את המשולש – על זה אחראיות הרוחות של ההיררכיה הגבוהה ביותר. אני מכירה אנשים שהתנסו בחומרים משני תודעה, וזה מרתק עבורי לדבר איתם. אחד מהם סיפר לי שהם ישבו בקבוצה, במדבר, ואז הוא ראה שמכאן עד המרום – הכל צורות. בכל המרחב שבו אנחנו לא רואים כלום בעיניים הרגילות – אין שום דבר ריק. מכאן עד למעלה – הכל צורות. זה מטורף. אני יכולה לחבר את זה למה שנאמר כאן: שכל הצורות שהן עדיין לא פיזיות, הן התנגשויות של זרמים שבסופו של דבר, בעיבוי שלהן, יוצרות את המינרלים. תארו לכם שאנחנו הולכים ברחוב ויש מלא צורות שאנחנו לא רואים אותם. וזה רק צורות של המינרל, אז מה עם דברים אחרים שאנחנו לא רואים? !
משתתף – למינרל בעצם אין כיוון, הוא יכול להתעצב מכל הכיוונים, והצמח הוא מזדקר, ולחיה יש כיוון יותר אנכי.
אורנה – בכל זאת אנחנו נראה למשל בפרמידה את הקודקוד, אז זה אומר שהזרמים מסתדרים שם בצורה מסוימת.
משתתף – יש את כוח המשיכה, והשאלה שלי היא מאיפה מגיע הכוח המשיכה שמעצב אותן?
אורנה – זה הפיזי, ואני רוצה שקודם כל נדבר על הרוחני.
משתתף – מה המהות הרוחנית שהביטוי שלה הוא כוח המשיכה?
אורנה – לדעתי כוח המשיכה נמצא במרכז והוא המאגד אותן. כוח המשיכה הזה הוא מלכות – אצל מלכות כוחה הוא במרכזה. היא מושכת למרכז. כאן הידע בקבלה מאוד עוזר, אבל נשאר בתוך המושגים של האנתרופוסופיה.
משתתפת – אפשר לראות בכל חנות קריסטלים את הצורות הגיאומטריות ואת ההתנגשות בין הזרמים שהיא לא אקראית. מה שחשוב זה אולי להתייחס לתנועה.
אורנה – אני חושבת שהקריסטל הכי מעניין זה הכדור. הכדור הוא אוסף של המון זרימות מכל הכיוונים, יצירת צלעות קטנות, קטנות, קטנות עד שבסופו של דבר נוצר כדור. בהתחלה זה נראה כמו כדורי-דיסקו, כאלה שיש להם הרבה צלעות קטנות.
כל כך הרבה זרמים באים ליצור את הכדור, לכן זו הצורה הכי רוחנית. הראש שלנו הוא בצורת גלובוס, כדור, הצורה הכי רוחנית, הכי קוסמית. למה דווקא הראש שלנו הוא כדור? למה אנחנו לא הולכים על כדורים ברגליים?
בגלל השלמות של הכדור, וגם בגלל שאין לו סוף. סופו במרכזו. הכדור מייצג את המחשבה – המחשבה שלנו יכולה להיות אינסופית, אנחנו יכולים לחשוב על כל דבר. הכדור זו הצורה הכי רוחנית.
בספר 'ידע האדם' שטיינר גם מדבר על זה.
משתתפת – הכדור כל כך שלם שאין לו במה להיאחז.
אורנה – אנחנו גם לא יכולים ללכת עם המחשבה על האדמה.
גם העצמות שלנו, גם ברגליים – מצד אחד הן ארוכות, אבל העצם עצמה מעוגלת בסופה, ואם פורסים אותה מקבלים פרוסות עגולות. כל החיים שלנו זה השילוב בין הקו לעיגול. זו התמונה הראשונה של הקבלה ומופיעה בכתבי האר"י – תמונת העיגולים עם הקו באמצע. העיגולים וקו היושר. הנקבי (העיגול) והזכרי (הקו), כאשר הנקבי הוא יותר אינטואיטיבי, אין בו גבולות, והזכרי נותן סדר וגבול. יודעים את זה בכל מני דוקטרינות, ובוודאי באנתרופוסופיה.
משתתפת – גם פעוטות שמתחילים לצייר הם מתחילים מזה – עיגול וקווים.
אורנה – ככל שזה נעשה יותר קווי זה יותר ארצי. לכן הגפיים הן קוויות, ואזור הצלעות הוא כדורי-חלקי. הכדור תמיד מסמל קוסמוס, לכן הראש שלנו בצורה של כדור. אנחנו לא יכולים להיות גוף בלי ראש, אבל אנחנו יכולים למצוא ראש בלי גוף, למשל, אדם כמו סטיבן הוקינג, שבסוף חייו הוא היה מעין 'ראש בלי גוף'.
הצורה המיוחדת הבאה עליה נדבר היא הפירמידה.
הפירמידה – הקודקוד שלה הוא ריכוז מקסימלי של אנרגיות. הפעולות מעולמות רבים, הזרמים מעולמות רבים, מצטלבים ובאים לידי ביטוי עפ"נ האדמה כרוח מעובה, וגם כשאני חושבת (כלומר, המחשבה שלי) – אני יכולה לחשוב בכל מני צורות: מעגלית למשל.
מתי החשיבה שלי יוצרת מבנה מחשבתי עם קודקוד, עם חוד? כשיש בה תנועה קדימה. הכל מתנקז למחשבה שהתנועה שלה קדימה.
לעומת זה, מחשבה שהמבנה שלה הוא כמו גג, 'נר לי דקיק'? אפשר לעשות את זה בגוף ולהרגיש מה זה.
זה חיבור לעליון, אבל מאוד מרוכז. זה אפילו לא כיפה.
ומה זה שהמחשבה שלי היא כדור?
משתתפות – הכלה. איזון. זה מרגיש מספיק לעצמו. מוגן. לא חסר שם כלום. שלם. אולי גם מבולבל, בלי כיוון. אינסופי. אני לא יכולה למצוא בזה עוגן.
משתתפת – יש תנועות באוריתמיה שנותנות את החוויה הזו. יש את ה I שזה תנועה מחודדת, ו A שפתוח למעלה, ו O. ויש את ה Xֶ – שזה הצלבת ידיים.
אורנה – לנו אין בעיה עם שמות כאלה שיש בהם Xֶ כמו ורד, אבל בחוץ לארץ קשה להם עם זה, שוברים את השיניים. גם 'יעל' זו קומבינציה לא ברורה להם. אביבית זה בסדר להם, זה מתגלגל להם בשפתיים.
משתתף – בכל שם יש גם את העיצור וגם את התנועה, אז יש שמות שקשה להם בגלל העיצור, כמו 'ע'.
**************
הפירמידות הן חשיבה רוחנית גבוהה שאין לנו מושג בה. עד היום לא יודעים איך הן נבנו.
הכדור – הסיבה שהוא הכי חשוב זה בגלל שהוא התהווה מאינספור זרימות, שמגיעות מכל הכיוונים. הכי קרוב לזה – יהלום, אבל בסוף מתהווה צורה עגולה וסימטרית מכל הכיוונים. לכן כל התיאורים של עולמות הרוח הם תיאורים בעיגולים. למה יש ספירות, למה הכל מתואר בעיגולים ולא בריבועים? כי אין שם הבחן מנקודת המרכז. כל הרדיוסים שווים. זה מה שהכדור מתאר.
שטיינר אומר שכל הקוסמוס כולו משתתף בבניה של הגולגולת האנושית. זו מלאכת מחשבת שאין כדוגמתה.
משתתפת – בימים הראשונים של התהוות העובר הראש והגולגולת פתוחים כמו דף, הם קווים ישרים. ואחרי מספר שבועות זה מתחיל להיסגר. זה ממש פלא.
אורנה – להבדיל, פתולוגיה של זה היא שפה שסועה וזה החך שלא הצליח להיסגר לכל האורך. השפה היא רק הביטוי החיצוני, ופנימה זה לא הצליח להיסגר לכל האורך.
המבנה הכדורי הוא המבנה השלם.
נקרא כאן סקירה על ההבדל בין החלקים של האדם ביחס לצורה העיגולית והקווית, ובאמצע השיתוף של שניהם:
"בשלושת מרכיבי ישותו יש לו לאדם צורות שונות. *שלושת מרכיבי ישותו זה אדם-הראש, אדם-החזה ואדם-הגפיים. הפנינו את תשומת הלב כיצד צורת הראש מהווה באופן מהותי צורה כדורית, כיצד בצורה כדורית זו של הראש נמצאת ישותו הגופנית המהותית של ראש האדם. אחר כך שמנו לב שחלק החזה של האדם מהווה קטע מכדור, כך שאם נשרטט באופן סכמטי ניתן לראש צורה כדורית ולחזה צורת-ירח*, כשברור לנו שצורת ירח זו מכילה בתוכה קטע מכדור… *הלבנה – הלבנה היא בהתפתחות. מה שהגיע צורת כדור הוא כבר שלם והוא לא מתפתח, והלבנה נעלמת, ואז מופיעה ובהדרגה עד סוף החודש, שאז היא מקבלת את הצורה של הכדור. אבל בינתיים היא כל הזמן בצורה של מגל, סהר, שמתהווה. כך גם החזה שלנו – הוא בדרך להיות שלם. הראש – הוא כבר מושלם. הוא לא יהיה חשוב בעתיד.
תתפסו נכון מרכיב זה של האדם, צורת החזה, רק אם תראו גם אותו ככדור, אך כדור שרק חלק ממנו גלוי לעין, ירח בלבד, והחלק הנותר הוא בלתי נראה. מכך תיווכחו אולי, שבאותם זמנים קדומים שבהם ניחן האדם בכושרות רבים יותר לראיית צורות מאשר בתקופות שבאו לאחר מכן, לא טעו האנשים כאשר עשו הקבלה בין השמש לראש ובין הירח לצורת החזה. וכפי שכאשר הירח אינו מלא רואים ממנו רק חלק של כדור, כך רואים מצורת מרכיב החזה של האדם רק חלק מסוים. תוכלו להבין מכך שצורת ראשו של האדם מהווה צורה סגורה יחסית; צורת הראש נראית באופן פיסי כמשהו סגור. היא כביכול לגמרי כמו שהיא נראית; היא מסתירה רק מעט מאוד.
חזה האדם מסתיר כבר חלק גדול בהרבה מעצמו; הוא מותיר חלק ממהותו בלתי נראה. כדי להכיר את ישותו של האדם חשוב מאוד לתפוס, שנתח נכבד מחלק החזה הוא בלתי נראה. כך נוכל לומר: חלק החזה מציג בפנינו בצדו האחד, בצד האחורי, את גופניותו; מלפנים הוא עובר אל היסוד הנפשי. הראש הוא לחלוטין גוף; חלק החזה של האדם הוא גוף מאחור ונפש מלפנים. אנו נושאים איפוא גוף אמיתי בעצמנו רק כשאנו נחים עם ראשנו על הכתפיים. יש בנו גוף ונפש כשאנו מנתקים את החזה הגלוי-לעין מיתר חלק החזה, החלק הבלתי נראה, ונותנים לנפשי לעבוד ולפעול דרכו.
ועתה, לשני מרכיבים אלה של האדם – לראייה חיצונית מדובר בעיקר בחלק החזה – מחוברות הגפיים. החלק השלישי הוא אדם הגפיים. כיצד נוכל להבין את אדם הגפיים? ביכולתנו להבין אותו רק כשאנו תופסים שכאן נסתר חלק נוסף של הצורה הכדורית, מעבר למה שנסתר בחלק החזה. בחלק החזה נשארת חתיכה מהפריפריה. מה שנסתר בגפיים הוא יותר משהו מהפנימיות, מקווי רדיוס של כדור, כך שחלקיו הפנימיים של הכדור מחוברים איפוא כגפיים…אנו אומרים, יש לנו אדם גפיים, המורכב מן הגפיים. אך גם לראש יש את גפיו שלו. אם תסקרו בשיטתיות את הגולגולת, תמצאו שעצמות הלסת העליונה והתחתונה מחוברות; הן מחוברות באמת כמו גפיים. לגולגולת יש גם כן את גפיה שלה: הלסת העליונה והתחתונה משמשות שתיהן כגפיים בגולגולת, אלא שהן גפיים מנוונות. הן בנויות בגדול ביתר האדם בעוד שבגולגולת הן מנוונות ומהוות למעשה מבנה עצמות בלבד. קיים עוד הבדל: אם תתבוננו בגפי הגולגולת, דהיינו בלסת העליונה והתחתונה, תיווכחו שהמהותי בהן הוא, שהעצם עצמה מבצעת ומממשת את תפקידה; אם תתבוננו בגפיים הקבועות במכלול גופנו, כלומר בישותו של אדם הגפיים, יהיה עליכם לחפש את מהות תפקודם בלבוש של שרירים וכלי דם. העצמות רק חוברו כיבכול אל מערכות השרירים והדם של הזרועות והרגליים, של הידיים וכפות הרגליים, ואילו בלסת העליונה ובלסת התחתונה בתור גפי הראש השרירים וכלי הדם מנוונים כביכול לגמרי… פירושו של דבר שהזרועות והרגליים, הידיים כפות הרגליים נבנו בעיקר בעבור הרצון."
שטיינר, 'ידע האדם', 1997, פרק 10, עמ' 109-110
העיגול הוא הצורה הכי שלמה. היא לא בהתפתחות. לכן בהתייחס לקבלה: הירח הוא מלכות. מלכות היא בהתפתחות, היא לא קיבלה את צורתה הסופית. מלכות היא אנחנו.
תבנית הגוף שלנו מגיעה מהא"ס. כמו המינרל. התבנית היא כמו המינרל, מגיעה מא"ס זרמים ומהישויות הרוחניות והכוחות הרוחניים הנשגבים ביותר, הגבוהים ביותר. כך אנו בתוך הגוף שלנו רואים את הצורה של הקוסמוס כולו. התבנית הרוחנית מגיעה אלינו מהקוסמוס, עוברת עיבוי, והופכת לגלויה לעין.
רק הראש הוא גמור. לכן אומר שטיינר שבראש אנחנו מתים. למה אנחנו מתים בראש? כי שם סיימנו את ההתפתחות. זה בא לידי ביטוי במחשבה – המחשבה הרגילה שלנו, הארצית, היא מחשבה מתה. אנחנו אולי חושבים שבמחשבה אנחנו פאר היצירה, אבל זה לא נכון. זה לא 'אני חושב משמע אני קיים'. כי המחשבה שלנו לא יכולה לחדור למקור של הדברים. היא יכולה לחשוב רק בדיעבד על מה שהיה ולהכניס את זה לסכימות וסטטיסטיקות. זה לא דבר מבוטל כמובן, ככה אנחנו חיים בעולם, אבל זה ההבדל בין החיים לקיום. זה נקרא מחשבה לצורך הקיום. יש הבדל בין חיים לקיום. לכן בראש אנחנו הכי מתים. כי אם לא פתחתנו את העיגול הזה מלמעלה, אם אין לנו אנטנה לעולם הרוח, אז אנחנו סגורים לעולם הרוח, ולמחשבות שלנו אין שום קשר עם האמת, אלא רק עם עולם המאיה. לכן שטיינר אומר שהראש הוא בדרך להתנוון. החשיבה העתידית היא חשיבת הלב. הראש הוא ספירה מושלמת.
מסתבר שמה שמושלם לא כל כך משרת אותנו. לכן כשהיינו כולנו בגן עדן, והיה מושלם שם, אז לא רצינו להישאר שם 'לעובדה ולשומרה'. לכן אכלנו מעץ הדעת והתרחשה שבירה של כל השלמות הזו. מה שקרה שם קורה גם בחיים האינדיבידואלים.
סיפרתי לכם על מטופל ששברתי תמונה שהוא לא ידע שהוא 'עובד' אותה, ואחרי זה שאל למה בעצם עשיתי את זה. כאשר אתה בתוך דבר סטטי ישן אז אתה חייב לשבור אותו. כל מי שעובר או עבר משבר – זה קשור לזה שאני כבר במצב מקובע ועולם הרוח רוצה שאני אזוז. לכן הוא שובר לי את השלם הזה שאני נמצא בו – מחשבות מסוימות שחשבתי על עצמי ועל העולם נהרסות. ורק ככה יש תנועה קדימה.
בפעם הבאה נדבר על השלד, שהוא סמל לעצמיות, וגם על המעשים שלנו, שגם הם באים מהקוסמוס. לא רק הגוף שלנו בא מהקוסמוס, גם מה שאנחנו חושבים שאנחנו בוחרים לעשות – גם זה בא מהקוסמוס. גם את המעשים שלנו מעצבות ההיררכיות. "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". גם המעשים ולא רק הצורות ולא רק תבניות המחשבה (שהן גם צורות) מעוצבים מלמעלה, אלא גם המעשים שלנו בתוך החיים. זה ייתן לנו הבנה לגבי המיקום שלנו בעולם, ומה נמצא בידינו או לא בידינו.
משתתפת – אני לוקחת את זה שכל שבירה זה עולם הרוח שלוקח אותי קדימה מאותה נקודת שבירה. עולה בי התנועה של החץ קדימה. זה מאוד חזק.
משתתפת – כשניסיתי את היצירה של הדומם מתוך הזרמים אז חשבתי שזה כמו מדפסת תלת-מימד: היא מקבלת הוראות שלוקחות בחשבון את כל המימדים של הדבר שצריך להיות מיוצר, ובסוף יוצא משהו תלת-מימדי.
משתתפת – הצורות וההקבלה למבנה המחשבה, אפשר לעשות עם זה הרבה עבודה ביוגרפית.
משתתף – התנועות שעשינו יכולות לעזור לזהות איזה סוג של מחשבה יש לי או למיועץ, באיזה מצב המיועץ נמצא. להגיד לו לתאר את זה ואז לעשות משם טרנספורמציה.
אורנה – כדאי גם לשהות במה שאני פוגש לפני שעושים טרנספורמציה. לא לשנות מהר, לא למהר לעשות טרנספורמציה. להרגיש את צורת המחשבה.
משתתפת – הדימוי שהיה חסר לי הוא המפץ הגדול במובן הפיזיקלי שלו. זה העלה לי את הדימוי של הרוח שנשברת ואז מופיע החומר הראשון. ובגלל שלא הייתה אדמה אז כל הזרמים התנגשו אחד בשני ויצרו את המינרלים, ובהם נמצאים הארכיטיפים של כל הצורות הגיאומטריות שבעולם. זו תנועה בלי כיוון.
בציטוט שקראנו ראינו שהזרמים שהתחילו לפגוע האדמה מלמעלה למטה – זה כיוון הזרימה של כל הצומח. אחרי זה מופיע כיוון זרימה ימינה ושמאלה, וזה הכיוון של ממלכת החי.
אז הנושא של הרוח המתנפצת זה נושא של כיוון התנועה, הכיוון שלה יוצר את הממלכות.
משתתף – דבר אחרון: עד כמה שידוע לי, כשמנסים למצוא את החלקיק הפיזיקלי הכי קטן אז מנסים לשים את זה בתוך 'מאיץ חלקיקים', שזה ריק פיזיקלי. מנסים ליצור ריק.
אורנה – הם לא ימצאו את זה אף פעם, כי הרוח זה לא חומר.
בקבלה אנחנו נקראים 'נשמות שבורות', כי הנשמה הגדולה שכולנו שייכים אליה נשברה, אז אנחנו נשמות שבורות. זה כמו רסיסים של ההתנפצות הזאת.
משתתפת – כל פעם שאני נפגשת עם היועצת הביוגרפית שלי, אני מרגישה שנפתחים אצלי קריסטלים. הם לא בתוך הגוף שלי, זה דבר לא נתפס כי הצורה שלו אינסופית, וזה בא לידי ביטוי בזה שפתאום יש לי איזושהי תפיסה לגבי הביוגרפיה שלי, ופתאום דבר אחד קשור לדבר שני. זו ממש בניה קריסטלית בתוך הביוגרפיה. זה מאוד מתחבר לי לצורות עליהן שטיינר מדבר.
משתתפת – אותי תפסה חזק התמונה של הראש. הרגשתי גמישות מתוך כל מה שאמרתם. אצלי תחושה ורגש ותנועה מתחברים חזק. הרגשתי בכדור שלמרות שהוא סגור ומושלם עדין יש בו את הזרימה ושיש בו תנועה. הרבה דברים אני לא מצליחה לתפוס אבל יש לי סבלנות והקשבה. יש לי את הפתיחות של הראש, ואני סופגת מה שמגיע.
אורנה – אם יש לנו משיכה אז אנחנו כאמור 'נרוץ אחריך' – "משכני אחריך וארוצה".
תודה רבה, פסח שמח!