26.04.2022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
תמלול השיעור:
אנחנו בפרק נוסף של מציאות ומאיה. למרות שהבטחתי שיהיה יותר קל, נראה לי שזה לא הולך להיות יותר קל. אתן ממש גיבורות.
היום נדבר על המתכות השונות והקשר שלהן לעולם האסטרלי. המתכות השונות הגיעו לכדור הארץ מהכוכבים, מהפלנטות. הפלנטות מייצגות בשבילנו את האסטרליות. המילה astral קשורה למילה stars. יש קשר בין הפלנטות למבנה הנפש. אנחנו גם עובדים עם הפלנטות ככלים ביעוץ הביוגרפי.
שטיינר מדבר על מיסטריות שונות שנוסדו אחרי שאטלנטיס נכחדה. המיסטריות היו שייכות לפלנטות השונות. אלה צורות עבודה שונות. בקבלה זה נקרא 'הספירות'. כל ספירה – חסד, גבורה, נצח, הוד – היא צורת עבודה שונה כדי להגיע לשלם. וביחד הן משלימות מערכת אחת.
שטיינר מדבר על המתכות השונות והקשר שלהן לעולם המאיה, כי בעולם המאיה עסקינן.
המתכות מופיעות בתנ"ך קודם כל בבניית המשכן. הן מופיעות גם בספר דניאל, שם מתוארת ירידת ארבע האימפריות השונות. זה מתואר כאדם שאבריו השונים עשויים ממתכות שונות, עד שיורדים לרגליים. הרגליים זה אנחנו. אנחנו בתקופה של הרגליים – זו המתכת הכי נמוכה, כנראה ברזל. בסוף הירידות כולן תגיע המלחמה הגדולה.
" אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת: כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר" במדבר לא , כב'-כג'.
משתתפת – שמתי לב שהמתכות הן לפי הסדר של הפלנטות. הכסף זה ירח, זהב זה אדמה, אח"כ הופיעה נחושת שהיא ונוס, ברזל שהוא מאדים ובדיל שזה יופיטר.
משתתפת – שטיינר גם מסדר את זה לפי הימים.
אורנה – גם בדניאל זה מופיע ככה.
אנחנו יודעים מהקבלה שלכל מתכת יש איכות נפשית שקשורה לחומר הבסיסי. החומר הבסיסי שכל העולמות בנויים ממנו מופיע בשבתאי קדמון כחום, והוא נוצר ע"י רוחות הרצון. בקבלה החומר הזה מכונה רצון. כל העולמות כולם הם רצונות בעיבויים שונים, במת תשוקה שונה. לאדם יש את הרצון הכי גדול, לחיה יש רצון פחות גדול, לצמח יש רצון עוד פחות גדול, ולדומם יש רצון קלוש.
יש קשר בין האנתרופוסופיה לקבלה, שתיהן תורות הנסתר. אנחנו זה רצון מעובה.
לכל מתכת יש סוג של רצון.
הזהב זה הרצון לקבל – 'זה הב', תן לי את זה. לכן פה על האדמה יש לנו את הרצון הכי גדול.
הכסף – בא מהירח. זה סוג רצון של 'כיסופים'. בירח אנחנו מדברים על הכמיהה כהלך נפש, ואלה הכיסופים. אני מרפררת לקורס 'האבולוציה מנקודת מבט של הממשויות'. מי שלא למד את זה בקורס שלנו לפי הסדנאות של צבי יכול לקרוא את הספר של שטיינר שנקרא בשם זה.
משתתפת – ירח הוא לבנה וזה הצד הנקבי. וגם יש את 'לאישך תשוקתך והוא ימשול בך'.
אורנה – זה לא 'אישך' במשמעות של גבר, זה כיסופים לקב'ה
משתתפת – זה גם 'כי סף'. מאוד מאפיין את הירח שיש בו תמיד דואליות, ערבוב.
אורנה – נכון, יש בו מצבי כלאיים.
נחושת זה ונוס. בתוך המילה נחושת יש נחישות וגם נחש. הנחש הוא פיתוי.
משתתפת – גם חושניות.
משתתפת – מרקורי זה כספית.
משתתפת – מעניין שנחושת משנה את צבעה. זה קשור לפיתוי, לנחש, יש בה עורמה.
אורנה – השפה העברית היא השפה הכי קרובה לשפת הקודש. זו שפת מהות. זו לא שפה סמלית, אלא מהותית.
היום אנחנו נדבר על הקשר בין הפלנטות והמתכות, ואז ננסה להביא את זה לביוגרפיה.
שטיינר אומר שהיו זמנים מאוד קדומים שהפלנטות נפרדו מהאדמה. הוא מזכיר את עזיבת השמש את האדמה ואת עזיבת הירח את האדמה, ותוך כדי זה היו עזיבות של פלנטות נוספות. כל פלנטה השאירה על האדמה מתכת מסוימת. רופאים בזמנים העתיקים מצאו את הקשר. הם שמו לב שכשאדם חולה במחלה מסוימת, זה קשור למיצוב של פלנטה מסוימת בשמים. המיצוב היה כזה שאותה פלנטה לא נחסמה ע"י השמש. קרניים מסוימות של הפלנטה, שלא הגיעו לאדמה בזמנים אחרים, כן הגיעו לאדמה באותו מיצוב שהיה באותו זמן של המחלה.
למשל, כשאנשים חלו ב'טיפוס המעיים', שמו לב שהפלנטה ונוס נמצאה בעמדה מסוימת שהקרניים שלה נחסמו, כלומר מה שהיא נותנת בד"כ ומאפשר בריאות – לא ניתן. התחילו לחפש מה קורה באדמה שמשנה את הקרניים של ונוס. עשו כל מני ניסויים: נתנו לחולים תרופות שעשויות ממתכות, ממינרלים. תרופה שעשויה מברזל, מעופרת. אבל אנשים לא הגיבו לתרופות האלה והתרופות לא שינו את מצבם, ואז הם גילו שכאשר הם נתנו תרופה שעשויה מנחושת אז כן התרחש משהו. הנחושת שניתנה לאדם החולה עיכבה את המחלה. הם מצאו שבאדמה יש מינרלים שפועלים נגד כוחות מסוימים שנמצאים בפלנטות. כשהמינרלים האלה פועלים יש התאמה ביניהם לבין הפלנטות. בהדרגה גילו את ההתאמה בין הפלנטות והמתכות השונות. אפשר להרחיב על זה את הקריאה בספר "דרכים נכונות ושגויות בחקירה רוחנית".
משתתפת – משתמשים בזה באיורוודה.
אורנה – אני משערת שכך.
מצאו שוונוס קשורה לנחושת, יופיטר שייך לבדיל, ושבתאי שייך לעופרת. למה? כי עופרת זה עפר, 'כי מעפר אתה ולעפר תשוב'. זו התחלה. שבתאי היה ההתחלה. הוא גם קשור לגוף הפיזי.
משתתפת – שטיינר אומר שרוחות הרצון אחראיות לא רק על הגוף הפיזי בשבתאי קדמון אלא אחראיות גם על היצירה של הגוף הפיזי בכל השלבים, כלומר שכל פעם שמתפתח גוף פיזי זה יצירה של רוחות הרצון.
אורנה – הגוף הפיזי זה גם המוות. הגוף הפיזי זה הרצון הכי גדול לקבל לעצמי, והוא מת, הוא לא נשאר. לכן זה מתאים לשבתאי ומתאים לעפר ולעופרת.
משתתפת – זו גם מתכת מאוד כבדה.
משתתפת – גם ההולכה שלה שונה משאר המתכות. כשחקרנו את זה בעבודת החקר על הזודיאק, מצאנו ששטיינר מדבר המון על הקשר של המתכות לגוף האדם. למשל אם חסר לנו ברזל בדם, או העופרת ותרופת המומיו, שבאה מעפר של מערות של גוויות, ואותה לוקחים אנשים שנשברו להם העצמות והיא משלימה את העצם. המומיו מרפא את העצם.
אורנה – כל מה ששייך לעצם ולשלד ולמוות, שייך לשבתאי. שבתאי היה פלנטה של מוות. שם נוצר הגוף הפיזי, עוד לא היו שם תהליכי חיים. מוות זה אומר עולם הרוח.
על הבדיל אתן מוזמנות לחשוב. הוא קשור ליופיטר, בעברית 'צדק'.
משתתפת – בדיל זה אולי לבדל. גם האיכות שלו היא שהוא נמס, הוא משנה מצב צבירה, זה מה שיקרה לגוף הפיזי שלנו.
אורנה – מאדים זה מארס, יש לו קשר לברזל. אפשר לחשוב על הקשר של הברזל למאדים, דרך הקשר למילה 'דם'. אתן מוזמנות לחשוב על זה. הירח כאמור קשור לכסף, כיסופים. הכספית – היא ריפאה חולי עגבת. הכספית קשורה למרקורי. מרקורי בעברית נקרא כוכב חמה.
אני אראה לכם משהו נחמד שבא מהאנתרופוסופיה, והוא דומה למשהו שראינו הבוקר בשיעור קבלה:
זה מנקודת מבט הליוצנטרית ולא גיאוצנטרית. אתם רואים שהעיגולים תמיד קשורים למבנה של נפש. עיגולים זה אומר שאין גבולות. בקבלה – בעיגולים יש אור הנפש. ב-קו יש את אור הרוח.
נקרא טקסט של שטיינר וננסה להבין אותו. כל הקורס הזה לאחרונה הוא תהיה גדולה. הרבה דברים אנחנו לא מבינים.
"כאשר אנו בקשר עם כוליות הקוסמוס, ואנו מבחינים בעלייתם של הקריסטלים מתוך ההתגלמויות של ממלכת הקריסטלים-מינרלים, אנו חשים רגש של סיפוק. אך מיד לאחר מכן מצב החרדה והפחד, אותו ציינתי כבר, חוזר. כאשר אנו ערים לעולם אלוהי מלא אינספירציה זה, נעלם רגש חוסר הביטחון."
שטיינר, 'דרכים נכונות ודרכים שגויות לחקירות רוחניות', 2018, פרק 3, עמ' 81
כאן הוא מדבר כאן על כמה רגשות:
הראשון – סיפוק
השני – חרדה ופחד
השלישי – הוא לא אומר אבל אנחנו יכולים להסיק שהוא מדבר על ביטחון, התפעמות.
אלה שלושה שלבים שאנחנו צריכים לעבור בנפש.
נתחיל מחרדה ופחד. איך הם קשורים למינרלים?
משתתפת – אמרנו שההיררכיה שאחראית על המינרלים היא בדווכאן עליון, ומשם לא משתקף כלום, זה החושך.
אורנה – נכון. כשאנחנו מסתכלים על האדמה ולא רואים כלום משתקף, זה ה'אין'. זה יכול להסביר את מצב הפחד. אני לא בטוחה שכולנו בדרגה כזו שאנחנו מסתכלים על קריסטלים וחשים את זה. אנחנו צריכים להיות בתשומת לב כשאנחנו מסתכלים כדי לחוש את התחושות שהוא מדבר עליה, אבל הוא אומר שאלה התחושות. ועכשיו, למה עולה סיפוק?
משתתפת – לגבי השאלה הקודמת, אני חושבת על מדבר, זה מקום מאוד מינרלי, אין בו הרבה כוחות חיים. וכשמסתכלים על המדבר מרגישים את הרגשות האלה: גם חרדה ופחד כי יש במדבר משהו מאוד עוצמתי וריק, וגם הסיפוק, ההתפעמות, יש משהו מרומם.
אורנה – אני לא יודעת למה עולה סיפוק. מה דעתכן?
משתתפת – הקריסטל זה מינרל מיוחד. יש בו יצירה, תהליך של בריאה.
אורנה – את אומרת שזה כבר לא העפר, זה יותר גבוה.
משתתפת – האם יש לזה הקבלה לאבני החושן?
אורנה – אבני החושן הן לא האבנים האלה. לרובן יש שמות שאנחנו לא מכירים. אבני החושן מייצגים 12 הכוחות של 12 השבטים. לכל שבט היה את האופן המסוים לעבודה הרוחנית. לכל אחת מאבני החושן יש תדר מסוים. בעזרת אבני החושן הכהן הגדול תקשר עם עולמות הרוח. וזה גם מחובר לחודש מסוים, ול-12 הפרצופים, ולזודיאק. אבל אני לא יודעת מה הקשר בין האבנים האלה למתכות.
ננסה להיכנס לשאלה הזו: תחושת סיפוק, אחרי זה תחושת חרדה שנובעת מזה שהאדמה לא משקפת את הקריסטלים אז אין לנו בסיסי, אין לנו קרקע מתחת לרגליים, תרתי משמע, גם מבחינה נפשית, ואז יש התעוררות רוחנית.
משתתפת – אולי אם מסתכלים בתשומת לב מתוך בקשה פנימית על איזשהו קריסטל אז אתה יכול לחוות את הגאולה שלו. אולי זה סיפוק במובן הזה. אור הרוח קורן בו. הוא שחרר את עצמו מהעפר. הוא מהדהד את המהות שלו. זו גאולה, ואז זה מעלה רגש של סיפוק.
אורנה – זה יפה מה שאת אומרת. זה מביא אותי להגיד שכל קריסטל הגיע לתכליתו, כל קריסטל מייצג את התכלית שלו, ומכאן הסיפוק. אנחנו עוד לא הגענו לתכליתנו אבל הגוף הפיזי כן הגיע לתכליתו. לדברי שטיינר, הגוף הפיזי לא ישתכלל יותר. אנחנו יכולים לראות את זה באדם יחיד. התהליכים של השכלול הם עד גיל 33, שזה באמצע החיים. זה נכון גם באבולוציה הכללית והקוסמית – עד גיל מסוים הוא מגיע למקסימום השכלול שלו. בניגוד לגופים האחרים שהם עדיין לא שלמים, הגוף הפיזי שלנו הגיע לגמר השלמתו. יותר טוב מזה הוא לא יהיה. הוא יכול להיות רק פחות טוב. הוא יפנה את המקום לגופים אחרים להתפתח אל מושלמותם. בינתיים הם פחות מפותחים. בוודאי הגוף האסטרלי שלנו הרבה פחות מפותח מהגוף הפיזי. ברמה הרגשית אין לנו את המושלמות שיש לכל מפרק ומפרק או לכל מבנה ומבנה בגוף הפיזי. שטיינר נותן תמיד את הדוגמא של מפרק הירך – שיכול לשאת משקלים כאלה שאף אדריכל לא יכול לתכנן כזה מבנה. כל הגוף שלנו זה מעשה של בריאה רוחנית פלאית.
כל מינרל, בהיותו פיזי, אבל פיזי 'משוכלל', מראה לנו את התכלית שלו. זה לראות בעולם הפיזי את התכלית הרוחנית, את ההגשמה הרוחנית. אנחנו עוד לא הגענו לזה. הגוף שלנו עדיין לא נראה כך, ובטח לא הגופים האתרי והאסטרלי, שלא לדבר על ה'אני'. לכן מה שאמרת הוא מאוד יפה.
משתתפת – גם הסדר של הדברים הוא יפה: קודם בא הסיפוק ואחרי זה החרדה. יכולנו לחשוב שזה יהיה הפוך, אבל הסדר הזה הוא יפה.
אורנה – נכון. בהתאם למה שאמרתן אני יכולה להגיד שהסיפוק מגיע מראיית הדבר שהגיע לתכליתו. אנחנו מרגישים סיפוק כמו שאני סורגת ובסוף יש כובע – זה גורם סיפוק. כמו שמי שאופה עוגה, מביאה אותה למי שאוהב עוגה והוא מאוד שמח, והוא אוכל אותה, ואז הפעולה מגיעה לתכליתה ויש תחושה של סיפוק למי שהכינה את העוגה. אלה רק דוגמאות. זה "וירא אלוהים כי טוב" – הוא את שלו עשה, ישב לנוח ביום השבת והשאיר לנו להשלים את הבריאה.
מכיוון שהמינרלים/החומר/הרצון נברא ראשון, וכל יתר הדברים נבראו אחרי כן בגלגולים הפלנטריים השונים, אז יש דבר יותר שלם ויותר רוחני בקריסטל. זה כמובן לא אומר שאנחנו צריכים לאסוף קריסטלים ולשים על המדפים בבית, כי אנחנו מדברים על מבנה הנפש שלנו. לכן זה לא כל כך משנה אם נשים או לא נשים קריסטלים, כי אנחנו מדברים על קריסטליות של מחשבה למשל, כמו שאומרים Cristal clear. הכוונה היא לא לאסוף קריסטלים פיזיים, לפחות לא כדרך עבודה.
תחושת הביטחון נוצרת כתוצאה מזה שאנחנו מחליפים קרקע ארצית שנשמטה בקרקע רוחנית. רבים מאיתנו שמחו לחזור מהחופשה ללימוד הסדיר, כי הלימוד הסדיר נותן לנו קרקע רוחנית. אנחנו יכולים לפסוע על הקרקע הזו כל יום. כל יום מתקיים שיעור, ואם אני משתתפת בשיעורים האלו אז כל יום יש לי קרקע רוחנית. כך, כשהעולם מתפרק, אז החזרה לקרקע הרוחנית נותנת לנו שקט. לפעמים דווקא בחופשים, שאנחנו רוצים לצאת לחופש ושיהיה לנו כיף, אז העולם מתפרק, פוגשים כל מני אירועים מטלטלים. הקרקע הרוחנית מספקת לנו את התחושה שיש קרקע, יש אדמה לדרוך עליה, רק שזו לא האדמה הפיזית.
זו הסיבה העיקרית שאני פניתי אישית היום בהזמנה לכנס, כי הכנס יוצר לנו קרקע רוחנית יותר רחבה מהקרקע שאנחנו מקבלים כל יום, בזכות ההצטברות של הנשמות לעבודה משותפת. לכן זה חשוב לחשוב על זה ככה: זו לא עוד פעילות, זו פעילות שאני פוגשת את אנשי הקהילה שמאוחדים במטרה אחת. המטרה היא לתת לנו קרקע רוחנית כאשר הקרקע הפיזית והנפשית נשמטת.
כשאנחנו מדברים על עולם הרוח: הרוחות הגבוהות ביותר הן רוחות הרצון. מעליהן יש את רוחות האהבה ואת רוחות ההרמוניה, אבל הן לא משתתפות באופן ישיר בבריאת העולם. החלל שנוצר, הרבה לפני יצירת העולם הפיזי, נוצר בתוך רוחות הרצון. ההיררכיות הגבוהות יותר הן אלו שנקראות בקבלה 'שורשים של שורשים', ואנחנו לא מדברים עליהן באופן ישיר. הן כמובן מאפשרות ותומכות בכל הבריאה הזו, אבל יש משהו מאוד גבוה שעדיין קשור אלינו באופן יותר ישיר, במערכת השמש שלנו.
ההיררכיות הנקראות באנתרופוסופיה רוחות הרצון באו ממערכת פלנטרית אחרת. הן קיבלו את ה'אני' שלהן במערכת שמש אחרת, קדומה יותר. למערכת השמש יש חוקיות אחרת. מההיבט של הקבלה זה מה שנקרא 'עולם התוהו' – לפני שהיה 'בראשית ברא' היה תוהו ובוהו, זה עולם אחר, ושם הן קיבלו את ה'אני' שלהן. לכן במובן מסוים הן רוחות חופשיות מהחוקיות שלנו, מכל מה שכובל אותנו בתוך מראה מעוותת של זמן ומרחב.
המערכת הקוסמית שלהן נהרסה. מערכת קוסמית היא רחם לנשמות. כל דבר שהוא מערכת, מבנה, רחם – הוא נהרס בסוף. לדוגמא: במחזור החודשי הרחם מכין את עצמו להשרשה של הזרע עם הביצית. הוא מכין עולם לעובר, מכין את כל התנאים האפשריים בהם עובר יוכל לגדול. כל חודש, כשעובר לא מגיע, אז כל ההכנות האלה נהרסות, המערכת מתפרקת. זו הוסת. אבל גם כשיש הריון, אז כשהעובר יוצא יש המון 'פסולת' – דם, שליה, כל מה שהיה המערכת שאפשרה לעובר לגדול. כאשר העובר יוצא לאוויר העולם המערכת הזו כבר לא נדרשת. היא מילאה את הפונקציה שלה ולא צריך אותה יותר. אבל היצירה שלה קיימת – העובר שיצא לאוויר העולם. היא כל כולה נוצרה למען היווצרותו.
גם ההיררכיות הרוחניות באו ממערכת שכבר לא קיימת. זה נקרא 'מערכת שמש קדומה'. נסו לא לחשוב מבחינה פיזית, אלא מבחינה רוחנית. כך רוחות הרצון חופשיות ממה שכובל אותנו, כי לנו במערכת השמש יש חוקים ברורים, למשל כוח משיכה שמושך אותנו למטה. אני לא מדברת על כוח המשיכה הפיזי, אלא על כוח משיכה נפשי, שמושך אותנו למטה, וזה מה שבא לידי ביטוי בעולם הפיזי בכוח המשיכה הפיזיקלי.
משתתפת – לא רק שהמערכת שסיימה את תפקידה נהרסת, אלא שגם אם נשארים שיירים ממנה זה מסוכן ויכול להזיק לאמא.
אורנה – נכון, ואז צריך להוציא את השלייה בניתוח. השליה היא הדבר הכי חשוב כל עוד יש עובר ברחם. זה אומר לנו הרבה מבחינה רוחנית. מה זה אומר?
משתתפת – שזה היה פעם טוב ונכון ועכשיו זה מזיק.
אורנה – נכון, מה שהיה פעם טוב הוא עכשיו מרעיל ויכול להמית. שטיינר אומר על זה: רע הוא טוב שלא בזמנו – מה שהיה פעם טוב ואני מביאה אותו לפה, אז הוא כבר לא מתאים. אם אני מביאה לכאן את אותה התנהגות, את אותה תגובה, את אותה מחשבה או התנהלות – זה כבר לא מתאים, זה כוח מזיק. צריך להתעורר לזה שהתקדמנו.
משתתפת – באיזה הקשר הזכרת את רוחות האהבה וההרמוניה?
אורנה – הכל זה כוחות של האינסוף. זה צריך להיות ברור לנו באופן חד משמעי שאין ריבוי אלוהים ואין ריבוי אלוהויות. יש אופנים שונים שהאלוהות פועלת. בספירות הכי גבוהות יש את האהבה – האחדות המוחלטת, ואת ההרמוניה. הספירות האלה הן לא בקשר איתנו. בקבלה הן נקראות 'ספירות ג"ר' – ג' ראשונות: כתר חוכמה בינה. מי שמצליח להיות איתנו בקשר זו ספירת בינה, וגם זה רק בחצי התחתון שלה. לכן אנחנו צריכים לשאול למה מדברים רק על רוחות הרצון, ולא על הרוחות הגבוהות יותר כמו רוחות ההרמוניה והאהבה? כי הן לא רלוונטיות ישירות אלינו. זה כמו לדוגמא שחיילת בצבא רוצה להגיד משהו חשוב למפקד מאוד גבוה. הרי היא לא מכירה את המפקד הגבוה בכלל, הוא אף פעם לא דיבר איתה וכנראה גם לא ידבר איתה. אז מה היא עושה? היא צריכה להעביר לו את הידיעה כדי שהוא יאשר לה לצאת הביתה באופן חריג, למשל. אז מה היא תעשה? היא צריכה אקסטנציה כדי להגיע אליו. אז היא פונה להיררכיה שמעליה והיררכיה זו אומרת 'זה לא ביכולתי או לא בסמכותי' ופונה להיררכיה שמעליה, וזו שמעליה תגיד 'זה לא ביכולתי' ותפנה להיררכיה שמעליה וכך הלאה, עד שזה יגיע למפקד הגבוה. אבל את המפקד הגבוה הזה היא לא ראתה מעולם, מבחינתה הוא נעלם, הוא לא רלוונטי. אחרי כן הוא יוריד את הפקודה באותה השתלשלות והיא תקבל אותה ממי שמעליה באופן ישיר.
לכן למרות שהאהבה שוררת בעולם וההרמוניה שוררת בעולם, אנחנו לא ממש חווים את זה. אנחנו מסתכלים על העולם, וזה לא ממש נראה ככה, האהבה והרמוניה לא ניכרות. אז זה נעלם, זה נעתק מאיתנו. לכן אנחנו מדברים על רצון, כי את הרצון אנחנו כבר רואים, אנחנו חשים. את הרצון אנחנו כן מכירים, אנחנו חשים את הרצון.
משתתפת – אני חושבת על התמונה ההפוכה מעוררת האימה בספר 'המשפט' של קפקא. שהאינסטנציה העליונה ביותר לא נגלית אבל גם אין אפשרות שתגיע לשם כי זה כל כך רחוק, כל כך מאיים, כל כך אפל, שאתה אבוד, אין מה שיכול להקרין עליך.
אורנה – זו תמונה של מערכת הטומאה. קפקא ידע יפה מאוד להראות לנו את הצדדים האלה. אבל לנו יש אפשרות לגשת לשם, על דרך המדרגה. אין לנו בני האדם קשר ישיר עם המקורות הגבוהים, למרות שכל האור בא מהן.
משתתפת – לכן שטיינר מדבר על קשר עם ההיררכיה השלישית, שדרכה מגיעים לקשר גבוה יותר.
אורנה – נכון. זה המלאך השומר. המלאך השומר זה אומר שהייתה לי השראה היום. השראה היא ביטוי של המלאך השומר. למשל, אני מלמדת משהו, מסיימת את השיעור ואומרת 'וואו, זו בכלל לא אני שדיברתי כאן היום'. זה ה'אני' הגבוה שלי, המלאך השומר, ואת זה אני מרגישה. גם את הארכי-מלאך אני מרגישה – אותו אני מרגישה בקרב הקבוצה. אם אנחנו כאן נרגיש איזושהי התעלות ביחד, אז אנחנו מרגישים את הארכי-מלאך. אבל כבר מרוחות הצורה, שנקרא "אלוהים – מי מרגיש את זה? אלה כבר מצבים של התקדשות.
עכשיו נראה מה שטיינר אומר לאחר מכן, וזה מוזר מאוד, וננסה להבין את זה יחד:
" אך לאחר זמן מה משתלטת עלינו תחושה מוזרה והפחד חוזר, ואתו התחושה שהתהליך השלם של תצורת הקריסטל הנו חסר בסיס והוא מספק תמיכה חלקית בלבד."
שטיינר, 'דרכים נכונות ודרכים שגויות לחקירות רוחניות', 2018, פרק 3, עמ' 81
אחרי שכבר עשינו שיעור שלם ודנו על מה שהוא אמר, עכשיו הוא שוב שומט לנו את הקרקע. הוא אומר 'תמיכה חלקית בלבד וחסר בסיס'. לפי הכתוב, למה הפחד שלנו חוזר?
משתתפת – אני חושבת שאנחנו לא מצליחים להישאר ברוחניות.
אורנה – כן, גם אני חשבתי ככה. זו המציאות שלנו בעולם הזה, מציאות של רצוא ושוב. אנחנו אף פעם לא נשארים לאורך זמן בפסגה, תמיד יש ירידה. עד העלייה הבאה. יש לכן עוד רעיונות?
משתתפת – יש פה תהליך מאוד יפה ששמתי לב אליו בחלק הראשון: תזה-אנטיתזה-סינתזה. הסיפוק ואח"כ הפחד ואז ההתפעמות, ואז זה חוזר על עצמו כי זה לא יכול להישאר. הסינתזה הופכת להיות התזה החדשה כי היא לא יכולה להישאר. באותו אופן, אי אפשר להישאר בסיפוק ההתחלתי. אנחנו צריכים התנגדות. אנחנו צריכים את המסך. לכן זה תהליך של תזה-אנטיתזה-סינתזה.
אורנה – נכון, אנחנו בתהליך של התפתחות. דבריכן משלימים זה את זה. אנחנו לא יכולים להישאר במצב הזה לאורך זמן.
משתתפת – יש לי מחשבה נוספת: הקריסטל הוא בכל זאת בחוץ, בטבע, בממלכה הכי נמוכה. ולא פעם אומר שטיינר שאנחנו לא יכולים למצוא את המהות שלנו בחוץ. השלב בו אנחנו מוצאים את זה בחוץ, כמו התפעמות מהטבע, הוא שלב התחלתי. אי אפשר להישאר שם.
אורנה – זאת אומרת שאני צריכה למצוא קרקע רוחנית. מהי הקרקע הרוחנית הפנימית של האדם?
משתתפת – אני רוצה להגיד שלא תמיד הקריסטל מדבר אלינו, אנחנו כל כך סגורים בפניו. ואז התעוררה אצלי השאלה 'מה לי ולו?', כמו שכתבה זלדה.
אורנה – זה מוביל אותי לשאלה הבאה: מה לי ולו? איך אני יכולה למצוא בתוכי את הקרקע הזו? אז מהי הקרקע הרוחנית הפנימית של האדם?
היום בבוקר בשיעור אחר למדנו על עולם העיגולים ועולם היושר, ואמרנו שעולם העיגולים זה הטבע, כמו ששת ימי הבריאה. אבל זה עולם שבו אדם לא יכול לחיות באופן טבעי כי אז הוא יהיה כמו חיה. לכן נכנס קו היושר – קו היושר הוא הקרקע הרוחנית שלנו, הקרקע המוסרית שלנו.
הקרקע הרוחנית שלנו היא קו היושר, והוא מוסר, אמת, תפילה. לכן באמת אנחנו שואלים: מה לי ולך, הקריסטל, שאתה כל כך יפה בחוץ, אך בתוך הלב שלי אתה לא זורח.
מה שיחליף את תחושת הביטחון זה המוסר, זה קו היושר, זו הקרקע הרוחנית החדשה. זו הקרקע ששטיינר אומר שהיא תיצור את מצב התודעה הבא של האנושות, שהוא גם המצב הפלנטרי הבא באנושות. לא יהיה מצב כזה אם אנחנו לא נחזק את הקרקע המוסרית. כי הקרקע של מצב התודעה הבא, ששטיינר קורא לו 'יופיטר', הקרקע אנחנו נלך עליה, תהיה קרקע המוסר, המעשים המוסריים שלנו. ואם לא – אז לא יבנה. אל תחשבו על קרקע באופן גשמי, כי הגופים שלנו כבר לא יהיו אותו דבר.
אם לא תהיה קרקע מוסרית אז יופיטר לא יבנה אלא יבנה צד הצל שלו, הצד של הרוע. ואנחנו לא צריכים להרחיק עד יופיטר, אנחנו יכולים כבר עכשיו לשאול את השאלה:
איך, מתי והאם הרגשתי את קרקע המוסר העצמי שלי כקרקע בטוחה שאני יכולה ללכת עליה. או לחילופין אפשר לשאול מתי עשיתי מעשים בלתי-מוסריים והרגשתי שמשהו נשמט לי מתחת לרגליים. שנשמטה לי יציבות, ביטחון עצמי, או שנשמטה ממני התחושה שהדברים הם נכונים. אם נחשוב על זה ככה אז נוכל לדמיין את המצב התודעתי הבא של האנושות, שכרגע נראה שהוא הולך לכיוון ההפוך, אבל זה לא אומר שאכן כך. מה שזה אומר זה שנגיע עד לקצה ואז זה יתהפך.
משתתפת – אני יכולה לספר משהו שאירע לי. כשאתה מזמן מפגש מאוד רציני עם אדם, שבו אתה צריך להגיד משהו שמהווה התערבות בחיים שלו. ואז אתה שואל את עצמך 'מי מדבר דרכי?'. זה קשור לרצון לדרוך על הקרקע המוסרית.
אורנה – תודה, מי עוד רוצה לתת לנו דוגמא לקרקע מוסרית או לקרקע לא מוסרית, שהייתן מוצבות עליה במהלך חייכן.
משתתפת – כשאני צריכה לבצע משימה ואני יודעת שהיא מוסרית, זה נותן לי ביטחון שאין לי בחיים הרגילים. לדוגמא: לפני שנתיים נסעתי לקנדה לייצג את ביה"ס. זו הייתה משימה גדולה וקשה, אבל קיבלתי כוחות אחרים, מתוך הידיעה שזו שליחות שאני צריכה לבצע.
אורנה – זה נתן לך קרקע, ובהתאמה לזה גם היה מאוד מוצלח. זה גם שייך למה שלמדנו בשיעור אחר: עולם העיגולים זה העולם של הנפש – היא רוצה לעשות מה שהיא רוצה, אין לה גבולות. זה עולם הכוכבים Astral. ויש את קו היושר – זה ה'אני'. ה'אני' הזקוף הזה הוא האני המוסרי והוא אומר: את לא תקבלי כל מה שאת רוצה כי בא לך, את תקבלי במידה וביושר. כל האור יכנס עכשיו לתוך הקו הזה, והאור ילך ויגדל ככל שאת תבני את עצמך ככלי מתאים.
העולם הזה והעולם הבא (במובן עולם התודעה הבא) בנוי על קרקע המוסר. לכן לדעתי ולדעת מי שדיברה, העולם המינרלי הקריסטלי שבחוץ לא מספיק אם אני לא בונה בתוכי את הקרקע של המוסר.
משתתפת – אני מרגישה שמול כל כאוס והדברים שמתפרקים בעולם, מול כל מה שמתפרק בעולם, אני עם הלימודים מרגישה מאוד בטוחה ויציבה. זה מייצב. בשבילי יש בפנים משהו מאוד יציב ומאוד נכון.
משתתפת – אני רוצה להגיד תודה. אני יכולה לראות את כל הביוגרפיה שלי כתובה לפי השאלה הזו: מה מוסרי, אמונה וחוסר אמונה. זה 'שינוי ממעלה שנייה' בשבילי.
משתתפת – אני רוצה להוסיף, שאין לנו את השלם, אנחנו במצב של פירוד, אבל לימודי הרוח מכוונים אותנו. הם מכוונים אותנו, כל אחד למקום שאליו הוא צריך להגיע.
אורנה – לימודי הרוח מהדהדים בזיכרון שיש לנו. בכל אחד מאיתנו יש זיכרון של השלם, וזה מעיר אותו מחדש. יש בנו זיכרון של אור שבא והסתלק. הלימודים מאירים את האור הזה מחדש.
משתתפת – והשלם זה רוחות האהבה.
אורנה – נכון מאוד. השלם זה רוחות האהבה.
משתתפת – אפשר להגיד שאין מוסר בלי אלוהים. כדי שיהיה אלוהים צריך לא לחסום אותו, ובשביל זה צריך להיות במפגש עם בני אדם ועם החיים. אני כאחת שהתנסתה באי-מוסריות, היום מבינה שהייתי כל כך סגורה, חסמתי את עצמי מפני החיים, אבל זה אלוהים שנשאר בחוץ כשאני נפלתי לתוך השרירות של עצמי. אז אין מוסר בלי אלוהים וצריך להיות פתוחים כדי לשוחח אתו, כדי שהוא יוכל לבוא.
אורנה – נכון. עובדה שמוסר בלי אלוהים נגמר ברצח המונים, למשל בקומוניזם.
משתתפת – אפילו הדתות, זה אותו דבר.
משתתפת – אני מאוד אוהבת קריסטלים. זה מרתק ומהפנט. יש מנעד של רגשות שמתעורר מול קריסטלים ברמה החווייתית. זה רגשות שנעים בין פליאה לבין תמיהה לבין נשגבות לבין 'בזה זה נגמר'? הדבר שהגיע לשיא תכליתו או לשיא היופי שלו, ואז קפא. הקיפאון של היופי הזה מהמם אותי.
אורנה – את ההמשך שלו אנחנו צריכים למצוא בתוכנו.
תודה רבה ולהתראות.