נפש התודעה / יפה לדרמן

נפש התודעה – בין ניכור לגילוי עניין באחר / יפה לדרמן

“אדם בתוך עצמו הוא גר … אדם גם לעצמו הוא זר”*

התקופה בה אנו חיים החל מתחילת המאה ה- 15[1] נקראת תקופת נפש התודעה. שם זה לא נועד לציין רק פרק מסוים בתולדות הזמן וההיסטוריה האנושית, אלא מצביע על מהותה של התקופה בכל הנוגע להתפתחות האדם והאנושות.

בניסיונות הרבים מספור להבין את החידה הקרויה ‘אדם’, הוענקו שמות לשלבי התפתחות של היחיד ושל האנושות. כגון – גיל ההתבגרות, משבר אמצע החיים, וכדומה. מעבר לכך שהם מציינים גיל כרונולוגי הם מצביעים על איכות נפשית /רוחנית בה שרוי האדם בשלבים אלו – אלו הם מפתחות להבנתו.

כך גם לגבי תקופות בהיסטוריה האנושית שנקראו בשמות, כגון: תקופת האבן, הברונזה וכיו”ב, המלמדים אותנו על השלב ההתפתחותי בו נמצאו האדם והאנושות.

האנתרופוסופיה – החכמה הרוחית של ידע אדם-עולם [2] – הביאה לעולם תורת ידע מקיפה להבנת שלבי ההתפתחות של האדם והעולם. ידע זה מלמד אותנו אודות התפתחותה של התודעה האנושית לקראת הפיכתו של האדם ‘לאני’ אינדיבידואלי בתוכו פועם ‘האני’ הרוחני.

בספרו ‘מדע הנסתר’ [3] פורש בפנינו שטיינר את האבולוציה של האדם מראשיתו ועד לשלבים הבאים הצפויים בהתפתחותו. כל תקופה היא “איבר” בהתפתחות זו, דרכו לומד האדם להכיר את עצמו ואת העולם ברמות הולכות וגוברות של תודעה. ככל שאנו מתקדמים בזמן איברים אלו נעשים סמויים יותר, חידתיים יותר אך עמוקים הרבה יותר.

הכלים של האדם להבין את עצמו, את העולם ואת היחסים ההדדיים בינו ובין העולם הופכים להיות מכוונים יותר להכרה ולהבנה של העולמות הסמויים שאינם נגלים לחושים, ואינם ניתנים להיות מפוענחים רק באמצעותם. לשם כך נדרש האדם, מתוך תודעה בהירה, לעשות צעדים אל עולם הרוח.

האנושות עוברת שינוי בקשר שבין האדם ובין עולמות הרוח. מקשר ראשוני, חלומי ללא ‘אני’ –  לקשר אישי-אינדיבידואלי, הנרכש במאמץ ובאומץ על ידי פיתוח כוחות ‘האני’.

המסע הגדול והמפרך של האדם הוא המסע מאחדות לנפרדות וחזרה לאחדות מתוך תודעה גבוהה.

מי אני? שאלת היסוד של נפש התודעה.

קריאתו של אפלטון ‘דע את עצמך’ ודברי חז”ל ‘דע מאין באת’ [4] – מציבים בפני האדם משימה תובענית. זוהי קריאה עבורו לחדור לעומק ישותו ולהכיר את זהותו.

מהו העצמי הזה שעליו לדעת אותו? וכיצד ילמד ‘מאין באתי’?

מדבריהם עולה כי לא ניתן יותר לענות על דרישה זו באמצעות מה שהיה ידוע קודם כמרכיבים של זהותו של האדם: השבט, המשפחה, המעמד, העיסוק, ועוד ועוד. אלו הן המעטפות של מהותו הרוחית-נצחית של האדם. בתקופה בה אנו חיים עולות קריאות אלו בעוצמה רבה. זהו האימפולס המשמעותי של תקופתנו, הקריאה הפנימית אותה חש האדם. השאלה המייסרת – מי אני? מבקשת מענה.

כמענה ראשוני לשאלה זו – מרגיש האדם את הצורך בהיבדלות. ההפרדה ההכרחית בין מי ‘אני’ ובין מי ‘אתה’ היא השלב הראשון בבירור הזהות. לא בכדי מאופיינת המאה שלנו בתחושות של ניכור, בדידות, זרות וחוסר שייכות. המרחק בין האדם לזולתו הלך וגדל.

“… דרך נפש התודעה מתפתח משהו נפרד ואינדיבידואלי בהרבה, המתאים יותר לאגואיזם, לבדידותו האנושית של האדם בתוך גופו שלו. דרך נפש התודעה האדם מהווה אינדיבידואליות בודדה נזיר הנודד דרך העולם – הרבה יותר מאשר היה בתקופת הנפש השכלית. הדבר הפך כבר להיות המאפיין החשוב ביותר של תקופתנו ויהפוך לכזה יותר ויותר – שבני אדם יסתגרו בתוך עצמם. נפש התודעה מביאה עימה את המאפיין של ההסתגרות משאר האנושות, של חיים בבדידות גדולה יותר. לכן קשה יותר להכיר את האחר ולתת בו אמון, ולכן נדרש תהליך מפורט יותר של היכרות הדדית.” [4]

צילום: Gerd Altmann

מי אתה? גילוי עניין באחר – האתגר של תקופתנו.

ההסתגרות של האדם בתוך עצמו הינה שלב הכרחי באבולוציה של התודעה האנושית. אולם, כיוון שאין דבר העומד במקום, והכל שרוי בתנועה, בהשתנות ובהתפתחות, אין לחשוש שמה שמתואר כמאפיין את נפש התודעה הוא חזות הכל. בתוך כל תקופה מתפתח איבר-תודעה מסוים באנושות, אך בו זמנית נעשות כבר הכנות לקראת השלב הבא בהתפתחות האדם והעולם.

השלב הבא בהתפתחות יהיה מכוון כלפי הזולת – גילוי עניין באחר. אט אט, אמורים הנפרדות והנבדלות לפנות את מקומם לחיבור ולאחדות, ושלב זה באבולוציה של התודעה דורש מאמץ גדול ורצון כן להכיר את האחר.

“ככל שהתקופה החמישית תתקדם בני-אדם ימצאו זאת יותר ויותר קשה להשיג את היחס הנכון בין אדם לאדם, מכיוון שזה יתבע מאמץ של התפתחות פנימית, של פעילות פנימית [5]

המאמץ שנדרש מהאדם לשם הכרת ישותו הרוחית-נצחית ישרת אותו בהכרה אמיתית של האחר.

על מנת להכיר את עצמו – על האדם לעמוד נוכח מעטפותיו השונות, שהן ארציות וזמניות, לזהות את שקריו הקיומיים ולפגוש את פגמיו. רק אם יוכל לעשות זאת יהיו בידיו הכלים לפגוש את הזולת באמת.

להכיר את האחר – משמעו לגלות עניין אמיתי באחר. מי אתה מבעד לכל עטיפותיך? האם אני יכול לראות אותך ואת פגמיך מבלי לשפוט ולפסול? האם יש ביכולתי לאפשר לך את החירות להיות אתה עצמך? כיצד למפגש איתך יש תפקיד ומשמעות בקרמה שלי?

.  “..האנשים עוברים כיום זה לצד זה בדרך שאין הם חשים אותה, בלא שיבינו זה את זה אף במעט. הכמיהה להיכנס באמת לאדם השני, לתכונותיו המיוחדות, מועטה ביותר כיום… ניתן להבחין בעיוורון אתו עוברים כיום בני האדם זה לצד זה, כשהאנשים הללו מתאחדים בחברות ובאגודות הרבגוניות ביותר. כאן אין לבריות לעיתים קרובות ההזדמנות לרכוש הכרת האדם. בני אדם יכולים לשהות לאורך שנים עם בני אדם אחרים ולא להכירם באופן מדויק, כאילו שזה עתה הכירו אותם.” [6]

העולם שלנו שופע תכניות חברתיות ותכנות דיגיטליות המנסות לענות על הצורך החדש שהולך ומתהווה. הצורך בחיבור עם האחר. צורך זה מקבל מענה דרך הרשתות החברתיות, כגון – פייסבוק, ווטסאפ, טוויטר ועוד ועוד – כל אלו הם למעשה תמונת צל נפולה של הדבר האמיתי. זוהי המלכודת היפה והמפתה שעומדת בינינו ובין הכרת האחר וגילוי עניין אמיתי בו. באופן פרדוכסלי יוצרות כל אותן רשתות חברתיות את ההיפך – ריבוי הפילוג, השנאה, השיימינג, ההוקעה, ניצול האחר ועוד רעות חולות.

רק מאמץ אמיתי וכן של האדם בהכרת עצמו יכול להכשיר אל ליבו להכרת הזולת, רק אז תפתח האפשרות ליצירת קהילה חברתית שהיא קהילה של אינדיבידואלים שבה ישררו הכרת האחר, הסובלנות והחירות.

 

___________________________________________________________________

*מתוך השיר ‘אדם בתוך עצמו’ – שלום חנוך

  1. תקופת נפש התודעה 1413-3573 לספירה.
  2. ר. שטיינר 1861-1925
  3. שטיינר, ר. (1998), ‘מדע הנסתר בקוויו העיקריים’, הוצאת תלתן.
  4. אפלטון וחז”ל פעלו בתקופת הנפש השכלית שקדמה לנפש התודעה בין השנים 747 לפנה”ס עד 1413 לספירה.
  5. שטיינר, ר. (1916), ‘איך להתגבר על המצוקה הנפשית של זמננו?’, מתוך האתר של דניאל זהבי.
  6. שם.
  7. שטיינר, ר. (1999), ‘דחפים חברתיים ואנטי חברתיים באדם, ‘עיונים אזוטריים’, כרך א, עמ’ 161, הוצאת ‘תלתן’

 

 

 

print

חזרה למאמרים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *