בפרשה זו מקבלים בני ישראל את ההלכות והמצוות, שתפקידן לכונן חברה מתוקנת. לאחר מכן בפסוק כ', מתואר האופן בו צריך האדם להתייחס למלאך אלוהים, שנשלח אליו.
כ הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ, לְפָנֶיךָ, לִשְׁמָרְךָ, בַּדָּרֶךְ; וְלַהֲבִיאֲךָ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי. כא הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ, אַל-תַּמֵּר בּוֹ: כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם, כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ. שמות כג
מיהו מלאך זה? מה תפקידו? וכיצד אנו אמורים להתייחס אליו?
בקבלה יש מושג 'אלוהים קטן' – בנוסף ל'אלוהים הגדול'. האלוהים הגדול הוא האלוהים המוחלט, האבסולוטי, הצופה, החי בכל, שורה בכל, נצחי – אבל לא אישי. ויש אלוהים אישי – אלוהים קטן, והוא נקרא – מלאכו. לכל אדם מלאך שומר משלו. בטרמינולוגיה של מדע הרוח האנתרופוסופי אפשר להתייחס אליו כאל האני הגבוה של האדם, המוביל אותו משלב לשלב בחיים, לעבר התפתחות הולכת וגדלה, ולחזרה למהותו האמיתית והרוחנית. המלאך מכונה גם שליח. ע"פ מדע הרוח האנתרופוסופי – המלאך הוא האמת והטוב המוחלטים.
אחת הדרכים בהם מתגלה לנו האני הגבוה, המלאך שלנו – היא באמצעות אנשים אחרים, הקשורים בגורלנו.
כא הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ, אַל-תַּמֵּר בּוֹ:
הנקודה המשמעותית היא – שכמופיע מלאך כזה בחיינו, מוליך ומכוון אותנו – קיימת האפשרות שלא נזהה אותו כמלאך, ונתעמר בו.
ואיך נזהה מישהו שהוא מלאך בעבורנו?
בני האדם משמשים כמלאכים האחד לשני, במיוחד כאשר יש ביניהם יחסים קרמתיים קרובים. תפקיד האדם המשמש כמלאך עבורנו, הוא להביא לפתחנו את האמת על עצמנו – פעמים רבות אמת אותה אנו דוחים ומדחיקים. אותו אדם, מלאך, שליח – אוהב אותנו אהבה רוחנית, משום שמעשיו – אם במודע או שלא במודע – מכוונים להתפתחותנו; הוא מכוון לטוב הגבוה שלנו.
ולמה אנו מתעמרים בו?
משום שהחלק הנפשי בתוכנו סובל! כך אנו דוחים באנטיפתיה – הן את המסר, והן את השליח.
ובהתעמרנו באחר – אנו מתעמרים גם בעצמנו – משום שהאחר הוא חלק מהאני הגבוה שלנו, הבא אלינו מבחוץ. אם נזהה אותו ככזה, ונקבל בברכה את שליחותו עבורנו, אז:
וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ. שמות כג
המחלה היא הכחשת הרוח. כאשר אנו מכחישים את התפקיד הרוחני שיש לאחר עבורנו, אנו 'חולים' בהבנת המציאות הממשית.
אחד המלאכים החשובים בחיי הוא בני יקירי. מי הוא המלאך שלכם?