חג פורים מביא לפתחנו את המנהג להתחפש ולעטות מסכות. הצורך במסכות מלווה את האדם מראשית האנושות. בפולחנים, טקסים, צייד, מלחמה ובתקופות מאוחרות יותר, היה למסכה תפקיד תיאטרלי כחלק ממשחק ושעשוע, וגם כחלק מריטואל דתי.
נתבונן על מסכה אחרת, המשרתת את הצורך הקיומי ההישרדותי של האדם, שבלעדיה הוא חש שבטחונו הקיומי, ואף הדברים היקרים לו, עומדים בסכנה.
זו המסכה אותה עטתה אסתר בבואה לארמון המלך.
אסתר הגיעה לארמון בשליחות עם ישראל. במסגרת שליחות זו היה עליה להתחפש ולהסתיר את זהותה האמיתית, לעטות על עצמה מסכה. חשיפת זהותה האמיתית הייתה מעמידה בסכנה אותה, את מי ששלחה, ואת עמה.
פרק ב : י לֹא-הִגִּידָה אֶסְתֵּר, אֶת-עַמָּהּ וְאֶת-מוֹלַדְתָּהּ: כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ, אֲשֶׁר לֹא-תַגִּיד. כ אֵין אֶסְתֵּר, מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת-עַמָּהּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ, מָרְדֳּכָי; וְאֶת-מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה.
כולנו עוטים על עצמנו מסכות, ולא רק בפורים.
כבר בשלב מוקדם בילדות, מבין הילד בחושיו הנסתרים מהו התפקיד שכדאי לו לקחת על עצמו כדי להתנהל בעולם (במשפחה, בגן הילדים וכדו'), באופן בטוח. דוגמא למסכה – המצחיקן, המרצה, הידען, המתמרד, וכדו'.
בשלב מאוחר יותר בחיים, מסכה זו, שתפקידה להגן, מעמידה אותנו במבחן. האם נדע בבוא העת לקלף אותה מאתנו? האם נהיה מוכנים לפגוש את מה שהוסתר והוסווה עד עתה באמצעותה?
הפיתוי להשאירה כפנים חילופיות גדול, והוויתור עליה כרוך בעבודה-פנימית, בנכונות לפגוש את עצמי על כל צדדי, ובלקיחת אחריות מתוך חירות.
במגילת אסתר, מזהיר מרדכי את אסתר לבל "תתאהב" בתפקיד המלכה ותשכח את הסיבה האמיתית שלשמה היא עטתה את המסכה – פן תאבד.
יג וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי, לְהָשִׁיב אֶל-אֶסְתֵּר: אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים. יד כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת–רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ–אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת. פרק ד
מה היא המסכה שלי, והאם אני מאוהב/ת בה?
פורים שמח!
