על 'גופו הראשון' של הילד כגוף מורש ועל 'גופו השני' הנבנה בהתאם לכוחות 'האני' שלו ולקרמה שלו – מתוך ספרו של ר. שטיינר רפואה רוחנית
"…חשוב שנתבונן בשאלה: מה באמת נורש באדם? מה לא נורש וחייב להגיע לאדם בדרך אחרת כלשהי? היכולת שלנו להעריך אינדיבידואלים בריאים וחולים, תלויה בהבחנה בין שני מרכיבים אלו. בני אדם מגיעים מעולמות הרוח העל-חושיים לתוך העולם החושי: משמעות הדבר היא, שהם מצרפים את מה שניתן להם על ידי התורשה, למה שהם מביאים מחיים ארציים קודמים, ומהחיים בין מוות ללידה חדשה. כך אנו רואים כיצד הם מתפתחים כילדים, מיום ליום, משבוע לשבוע. אך אם לא נתפוס שהם ישויות בעלות ארבעה-אברים – גוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי ומערך-אני – לא נוכל להבין את התפתחותם, משום שלא נראה מהו חלקו של כל אחד מהאברים בהתפתחות. יש להם מקורות שונים; הם מגיעים מעולמות שונים.
ראשית, יש לבני האדם אורגניזם פיזי. התופעה המהממת ביותר באורגניזם הפיזי היא, שבתקופה הראשונה של החיים, יש לו מה שמכונה: "שיני חלב", הנשארות עד לזמן אותו אנו מכנים: "חילוף השיניים". השיניים הנן הדבר הניכר ביותר לעין המשתנה בזמן הזה. למעשה, בני האדם שומרים על היסוד הפיזי אותו הם קיבלו בלידה עד חילוף השיניים. הם פושטים כל הזמן את החומר הפיזי מהצורה שלהם.
כמובן, תהליך זה – שבמהלך שבע או שמונה השנים הראשונות, דוחף האדם מתוכו את כל היסוד הפיזי ומחליף אותו – מורכב יותר מכדי להביע אותו בהרצאה קצרה. כך זה בקירוב. צריך רק להתבונן על חילוף השיניים עצמן, על מנת לראות שהתמונה הזו חייבת להשתנות בצורה כלשהי. משום שאם טענה מופשטת זו היא נכונה, היו אמורים להיות לנו שיניים חדשות כל שבע שנים. אנו מקבלים שיניים חדשות רק פעם אחת. השיניים משתנות פעם אחת, ואינן מתחדשות יותר. מעבר לחילוף הראשון, לא ניתן להחיל את תמונת חילוף החומרים בגוף על השיניים. הן שייכות לקטגוריה המשתנה במובן הקיצוני ביותר. למעשה, מהלך החיים האנושיים הוא כזה, שככל שאנו מתבגרים, אנו שומרים יותר חומרים מהיסוד הפיזי הישן. חילוף חלק הארי של החומרים מתחולל בתקופת שבע-שמונה השנים הראשונות; אך עלינו לאפיין את מה שנשאר מאחור. בשנה השביעית רק השיניים הקבועות נשארות. לאחר כל תקופה כזו, נשארים רק חלקים מסוימים של יסודות שאינם מוחלפים, למרות שחלק הארי אכן מוחלף במהלך שבע-שמונה שנים. בני האדם פושטים מעליהם את היסודות הפיזיים שהיו להם כאשר הם נולדו, ואינם משאירים מהם אלא את הכוחות שחיו ופעלו בהם במהלך השנים האלו. כוחות אלו ניתנים ליסוד החדש הרענן, שנרכש כל הזמן, כך שבגיל שבע הגוף הפיזי עובר התחדשות מוחלטת, אפילו השיניים. ומהצהרה זו, חייבת להגיע ההבנה, שעיקרון התורשה, כפי שמדע הטבע בזמננו תופס אותו, מתאים רק לשבע השנים הראשונות בחיים. רק לגבי שבע השנים האלו נכון לומר, שמאפייניו של האדם מגיעים מההורים ומהסבים. במובן מסוים, הגוף הפיזי של שבע השנים האלו מייצר מעין מודל, ממנו האמן הפועל באדם (המכיל בשנים האלו רק את הגוף האתרי, הגוף האסטרלי והאגו) יוצר גוף פיזי חדש. אנו רואים כיצד מה שאנו מביאים מעולמות הרוח מטה את האינדיבידואליות שלנו, את ישותנו שלנו – ומה שאנו מקבלים מהתורשה, פועלים יחד בצורה אמנותית באופן הדדי. אם האדם חזק, אינדיבידואל החזק מבפנים, המביא אתו אסטרליות פנימית וטבע-אגו חזקים מאוד, אשר בתורם, מחזקים את הגוף האתרי – אנו נראה אדם צעיר צומח במהירות, אשר, מתוך עוצמה פנימית – כמעט ואינו משאיר בתוכו את המודל, רק מחקה אותו באופן כללי. כמובן, המודל האנושי האוניברסאלי חייב להישמר. ולכן, מראש קיימת זיקה לצורה האנושית הנורשת; קווים ממנה בוודאי שנשמרים גם לאחר חילוף השיניים. עדיין, התבוננות מושכלת תראה, שאצל אינדיבידואלים חזקים באופן פנימי, יתרחשו שינויים חשובים לאחר חילוף השיניים, משום שאינדיבידואלים כאלה כמעט ואינם עוקבים אחר המודל הנורש.
אם נחקור אינדיבידואל כתרזה הקדושה, נמצא, שאינדיבידואלים חזקים במיוחד אלו, דומים מאוד להוריהם בשבע השנים הראשונות, אך בשנים תשע-עשר, הם מתפתחים באופנים מפתיעים. אז עולה האינדיבידואל האמיתי. במלוא מובן המילה, נכונה התורשה רק לתקופת החיים הראשונה. מה שמופיע מאוחר יותר כתורשה, אינו באמת תורשה, אלא העתק של המודל התורשתי. ההעתק חייב להיות מדויק פחות או יותר; למרות זאת – הוא לא תורשה; הוא העתק של המאפיינים הנורשים. מדען הטבע הרגיל תופס זאת רק כעיקרון התורשה הנישא הלאה. אך מי שלומד באמת את טבע האדם, יתפוס שקיים הבדל איכותי מוחלט בין הדומות להורים לפני חילוף השניים, ולאחר חילוף השיניים. לפני כן, כוחות התורשה היו פעילים. לאחר מכן, פעילים הכוחות המעתיקים את המודל. ליתר דיוק, לא ניתן לטעון שהאדם ירש את מה שהוא נושא בין חילוף השיניים לגיל ההתבגרות, יותר מאשר לומר לגבי האמן המעתיק את המדונה הסיסטינית בגלריה בדרזדן, שהציור קיבל את איכויות המדונה דרך תורשה!
ניתן לראות את הפעולה המסוימת שעל הגוף האתרי לעשות. משום שבשנים שעד לחילוף השיניים, הגוף האסטרלי ומערך-האני כמעט ואינם משתתפים, הגוף האתרי יוצר גוף אנושי פיזי חדש, בהתאמה למודל. מדוע? משום, שבדומה לילד במהלך שבע השנים הראשונות, הוא אינו מסוגל לקבל אלא רשמים מסוג מסוים מהעולם החיצון. כאן אנו מגיעים לסוד חשוב באבולוציה האנושית, סוד העונה לשאלה: מה באמת הילד תופס? התשובה רחוקה מאוד מהרעיונות הרווחים בזמננו.
הייתי אומר שבין מוות ללידה חדשה (או עיבור), אנו חיים בעולם-הרוח. בעולם-הרוח אנו מוקפים בממשויות השונות מאוד מאלו אותן ניתן למצוא בעולם הפיזי. אנו מגיעים מהעולם הזה לעולם הפיזי, וממשיכים את חיינו בגוף הפיזי, אותו אנו מקבלים. כעת, בעולם הפיזי הזה, פועלים אותם הכוחות הלאה, למרות שהם נסתרים מתפיסת החושים האנושית. התבוננות בעץ מראה, שהכוחות הרוחניים הפועלים בתוכו דומים לאלו אותם אנו פוגשים בין מוות ללידה חדשה, אלא שהם מכוסים, ממוסכים, בחומר הפיזי של העץ. בכל מקום בעולם הפיזי בו אנו חיים בין לידה ומוות, פועלים כוחות רוחניים מעבר לישויות פיזיות נגלות-לעין. עלינו לחשוב על הפעילויות של העולם-הרוחני, הממשיכות לתוך עולם זה, בו אנו חיים בין לידה ומוות.
כעת, בשבע השנים הראשונות בחיים, אין ביכולתה של ישותו השלמה של הילד להתאחד, אלא עם הממשות הרוחנית הזו על כל צבעיה, צורותיה, חומה, והקור שלה. בהיכנסו לעולם הזה, מודע הילד לחלוטין לפעילות הרוחנית המתמשכת. מודעות זו מתמעטת בהדרגה עד לחילוף השיניים. הרושם החושי שונה מאוד אצל הילד ואצל המבוגר. עובדה זו אף פעם לא זכתה להכרה. לילד, רושם חושי הנו דבר מה לחלוטין רוחני. מסיבה זו, אם לאביו של הילד יש התקף כעס, הילד אינו מודע למחוות הכעס, אלא למצב המוסרי מעבר למחוות. זה מה שעובר לתוך גופו של הילד. לפיכך, במהלך הזמן, פועל הילד עם הכוחות הבונים גוף פיזי, בהתאם למודל שלו – הגוף שיהיה כעת גופו-הוא של הילד – הכוחות, שבמהלך הזמן הזה, מופנים לחלוטין לעבר היסודות הרוחניים, ופועלים מתוך הכוחות הרוחניים.
ומה המשמעות של זה? מה באמת פועל כאשר נמצאים הכוחות הרוחניים בפעולה? כמובן, צבעים, צורות, חום, קור, חספוס, חלקות ועדינות – פועלים על תפיסות החושים. אך מאחורי כל זה, מהו הכוח היסודי הפועל? למעשה, כל מה שקשור לטבע-האגו (האני). רק ישויות רוחניות בלתי נראות עושות רושם על הילד, ישויות הקשורות לטבע-האגו, מעל לכל – ישויות מהיררכיות רוחניות הגבוהות מבני האדם. אך גם נפשות-קבוצתיות של החיה, ונפשות-קבוצתיות של הישויות האלמנטריות. ומתוך כוחות רוחניים אלו, מתוך דינמיקות רוחניות עוצמתיות אלו, יוצר הילד את גופו השני מהמודל המקורי. הגוף גדל, ולבסוף נוכח – כגוף שני מושלם – בזמן חילוף השיניים. זהו הגוף אותו בנה האדם עבור עצמו מאז הלידה, הגוף הראשון שהנו לחלוטין שלו, גוף פיזי הבנוי מתוך עולם-הרוח.
כך, בתקופת-חיים ראשונה זו, פועלים חוקים מאוד מיוחדים בתוך כל מה שמפעיל את הילד, בתוך המגושמות וחוסר הביטחון הנמצאים בנפש ובתנועותיה. הם מגיעים משום שצריכה להתרחש התאמה מתמשכת לעולם הפיזי, ומכיוון שהילד טבול עדיין באופן חלומי וחצי-מודע בעולם האחר הסובב אותו: עולם-הרוח. באחד הימים, כאשר הרפואה תחפש אחר השקפה רוחנית נכונה, יראה המשחק ההדדי הזה בין העולם הפיזי ועולם הרוח במהלך שבע השנים הראשונות של החיים, כסיבה האמיתית לדבר המכונה: "מחלות ילדות". אז נקבל הסבר לבעיה הנפתרת בספרי הרפואה בעזרת מילים ריקות והבהרה רשמית, שאינה מובילה למציאות כלשהי.
הגוף האתרי הזה קשור מאוד לשבע השנים הראשונות של החיים. הוא פועל בשקט ובעקביות, על מנת לפתח את היכולות שתהיינה ברשותו בתקופת שבע השנים השניות: יכולות עצמיות של זיכרון, המוליכות לאינטלקט. כל מי שעיניו בראש, יכול לראות את הטרנספורמציה העצומה בחיי-הנפש של הילד, כאשר מסתיימת תקופת החיים הראשונה ומתחילה השנייה. כעת, משוחרר הגוף האתרי מהפעולה אותה הוא השלים במלוא מובן המילה – בניית גוף שני. הוא משוחרר, יוצא לחופשי. ניתן להבחין באופן בו הוא משתחרר רק אם תופסים שבגיל ארבע-עשרה, לא רק השיניים נשארות, אלא הרבה ממה, שכמו השיניים, התחדש בתקופת החיים הראשונה. הדבר נשאר כעת כיסוד (substance) הפיזי-חומרי. מה שנשאר משחרר את הגוף האתרי – ונשאר בעצמו משוחרר בגוף האתרי. כמותית, זהו דבר קטן, אבל איכותית, זהו דבר בעל חשיבות עצומה. זה מה שהופך כעת לפעיל במידה רבה כתכונות נפש, מאפייני נפש. מה שהאדם שומר – בכך שאינו יוצר מערכת שיניים שלישית (ודברים רבים אחרים להם דואגת האבולוציה, באותו האופן שהיא דואגת לשיניים) – מאפשר לחלק מהגוף האתרי "להישאר כשארית". מה שזורם במהלך שבע השנים הראשונות לתוך ההתפתחות הפיזית, ו"נשאר כשארית" מההתפתחות הפיזית, פועל כעת בטהרתו במישור הנפש, וטבעו תלוי באינדיבידואל. עם הכישורים אותם אתם, כמורים בבית ספר, מזמנים בבית הספר, הכישורים אותם אתם מנחילים, משלים הילד את השינוי הגדול – משיני חלב, למערכת השיניים הקבועות, ועוד הרבה יותר. עם הכוחות שנשמרו בכך שלא נוצרה מערכת שיניים שלישית, מתחיל הילד לפתח יכולות נפשיות. הדבר מתרחש במעמקי הטבע האנושי. במהלך שבע השנים הראשונות היו כוחות נפש אלו מושקעים לחלוטין בהתפתחות הפיזית. עלינו להבין את ההתפתחות הפיזית כפעילות נפש-רוח, בדיוק כפי שהיא פעילות פיזית. במהלך שבע השנים הראשונות של האדם, אנו רואים מהות רוחנית פעילה בגוף, במלוא מובן המילה."
ר. שטיינר, רפואה רוחנית, 2017, הוצאת 'כחותם', תרגום: א. בן דור, GA318
