י"ג בניסן תשפ"ב, 14 באפריל 2022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
תמלול השיעור:
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ
(תהילים צ יז)
אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. (תהלים נא יז)
היום אנחנו בפרשה שנקראת אחרי מות, הכוונה היא כמובן למוות של הבנים של אהרון, מוות שעשה רושם גדול. למעשה אנחנו חוזרים למה שסופר בפרשת שמיני, על נדב ואביהוא שהקריבו אש זרה לא רצויה. אנחנו חוזרים אליהם הפעם אבל כאזהרה, אזהרה לכל מעמד הכהונה לעתיד מה לא לעשות.
ואח"כ יש ענין שני השעירים, שעיר לעזאזל ושעיר להוויה ואת כל יום הכיפורים, בזה לא ניגע היום. ובסוף יש את כל ההנחיות לגבי יחסי אישות, עם מי מותר ועם מי אסור ולמה. כלומר מה הסיבה הפנימית של זה.
נתחיל בקריאה:
{א} וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְהוָה וַיָּמֻתוּ: {ב} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת: {ג} בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה:
אז קודם בוא נסתכל על הפסוק שאומר הוויה למשה, "דבר אל אהרון אחיך". אנחנו שואלים את עצמנו למה הוא היה צריך להגיד לו "אחיך" וכי אין אנחנו יודעים שאהרון הוא אחיו, וכי אין משה יודע שאהרון הוא אחיו?
המילה "אחיך" בעצם מצביעה כאן על ההתבוננות שלי על האחר כאל מי שבא מאותו השורש, לראות את השורש המשותף שבינינו. הזכרון של השורש המשותף של כולנו, של כל עם ישראל זה האבות. זה השורש המשותף אבל כשאני מכירה בשורש המשותף שלנו, שלי ושל האחר אז אני מכירה באחר כחלק שבי, חלק שבי שמשלים אותי.
זאת אומרת, אני גם מכירה באחריות שיש לי לגביו, הוא אחי. ולמה זה חשוב להזכיר את זה כאן? כי כשאנחנו מדברים על נדב ואביהוא, האקט שהם עשו לא הכיר באחריות יש להם לנשמות האחרות. זה היה לגמרי אקט של התלהבות אישית, של דבקות מאוד מאוד גבוהה אבל מבלי להתחשב בתיקון של כל הנשמות או תיקון הבריאה בכללותה ע"י התיקון של המלכות שהיא מערכת הנשמות של כולנו שכדי ליצור קשר. האופן שאנחנו יוצרים קשר עם העליון צריך להזין אותה, צריך להרים אותה מעפרה ולא כדי למלא את התשוקות שלנו ואפילו יהיו רוחניות ביותר.
לכן אומר הוויה למשה, "דבר אל אהרון אחיך" כדי להזכיר את השורש המשותף של כולנו ואת זה שיש אחריות הדדית מה שנדב ואביהוא לא מימשו, לא הגשימו. זה משתלב כאן עם כל ההנחיות לכהן, כדי שלא יחזור מקרה כזה, כמו שהיה עם נדב ואביהוא.
אז כמו שאמרנו הפרשה הזו מחזירה אותנו אחורה לפרשת שמיני שדיברה על הסתלקות הנשמה, הסתלקות האורות. זה נקרא "מוות של שני הבנים" והמדרש אומר שיש סוג שנקרא בקרובים לי אתקדש. זאת אומרת שדוקא את האנשים הכי קרובים (לאלוהים) והנשמות הכי גבוהות אני לוקח. אומרים במדרש שמשה ואהרון חשבו שמדובר עליהם, כלומר שהם יילקחו להוויה. מסתבר שלא, מסתבר שנדב ואביהוא היו נשמות יותר גבוהות ממשה ואהרון. אלא שזה לא היה התפקיד שלהם לבוא ולהקטיר קטורת, להעלות אש, זה לא היה התפקיד שלהם.
נדבר היום על מה שבאנתרופוסופיה קוראים – "הרע הוא טוב שלא במקומו ולא בזמנו". מה שהם עשו, היה טוב אבל לא במקומו ולא בזמנו וגם לא תפקידם. דיברנו על זה קצת בפרשת שמיני.
אז איך קורה שנשמות כל כך גבוהות, יותר ממשה ואהרון, נופלות ככה? חוטאות במה שנקרא אש זרה? והסיבה לכך שהם לא מצייתות לסדר, יש סדר בעולם, יש סדר מאז בריאת העולם, יש סדר של השתלשלות של מדרגה אחרי מדרגה, עולם אחרי עולם, בסדר מופתי ומפורט, אי אפשר לעקוף תהליכים, אי אפשר לקפוץ למשהו שהוא מעבר למה שאתה אמור להגיע אליו. אתה מגיע אל הדברים בדרך מדרגה, ההשתלשלות אמנם נעשתה בבת אחת אבל היא נעשתה דרך סיבה ומסובב. לא כל שכן, העלייה שלנו לעולמות הרוח צריכה להיות עם סדר ואנחנו עוד מעט מגיעים לליל הסדר, וגם בליל הסדר יש סדר מופתי ומה בא אחרי מה.
אם אני מרגישה את עצמי כנשמה גבוהה, אז אני עלולה לחשוב שהסדר לא נוגע לי. פעם שמעתי יוצאת ביוגרפית מאוד נחשבת, שבתחילת דרכה אמרה, או.קי שטיינר ממש צודק על כל דבר, אבל אותי הוא לא הכיר.
זאת אומרת שהיא התכוונה להגיד שהיא מחוץ לסדר, היא מעל לסדר אבל היא אמרה את זה כדבר שהיא התגברה עליו, שהיא הבינה שהחוכמה הגדולה מכירה גם אותה וגם היא בתוך הסדר.
אז נדב ואביהוא הם בעצם במובן מסוים, עקפו את הסדר הנכון. בודאי שאמרנו הסדר הוא שהם עדיין בני אהרון ולא הם צריכים ללכת להקריב את הקטורת ולהעלות את הקטורת. בודאי שאהרון לפניהם – וזה לא משנה מה הרמה הנשמתית שלהם – משום שלאו דוקא הנשמות הגבוהות הם אלה שנבחרות להנהיג את הדור.
אנחנו נראה היום ב"זוהר" – ננסה לקרוא קצת זוהר – שרשב"י אומר לבן שלו: אלעזר, בוא ותדרוש דברים ואלעזר לא מוכן, כלומר הוא יודע שבפני אביו, מורו הוא לא יעשה את זה. ובסופו של דבר באמת רשב"י יושב שם ופותח לפני כל החבורה דברים מאוד גבוהים על השתלשלות העולמות.
זאת אומרת אלעזר למרות שיש לו נשמה שקשורה לגמר תיקון, הוא "אל עזר". זה השם אל עזר, הוא זה שקשור לגמר תיקון ורשב"י דוקא קשור לתיקון, לקו אמצעי לפני מתקן הדור. הוא ידע, למרות שבודאי היו לו דברים חכמים לומר, הוא ידע את מקומו.
"שבירת הכלים", המושג שבירת הכלים בקבלה, בדיוק נוגע לדבר דומה שקרה בעולמות, שכלים קטנים קיבלו אורות גדולים ואז הם נשברו. הם לא עברו את התהליך שיכשיר אותם לקבל אורות גדולים. זאת אומרת הם לא פעלו לפי סדר העבודה. יש סדר בעבודה. ואני לא יודעת כמה מכם יודעים, בהתחלה היה עולם א"ק, אדם קדמון, הוא העולם הראשון, ואחרי זה יש עולם שנקרא עולם ניקודים. עולם ניקודים היתה לו פאזה אחת שנקראת עולם ניקודים הקדום והוא עמד בזה בסדר, קיבל אורות יותר קטנים, והכל היה שלם והכל היה בסדר, אלא מה, היה שם מגע גם עם האורות הגדולים, היתה תשוקה לקבל גם את האורות הגדולים והיתה שבירת כלים, ומאז שבירת הכלים אז כל הכלים מעורבבים ואין לנו שום דבר מזוכך. הרצונות שלנו מעורבים מטוב ורע.
זאת אומרת אנחנו צריכים לזכך את הרצונות שלנו מהסיגים שנדבקו אליהם דרך שבירת הכלים.
אז אם משהו פועל לא לפי הסדר הנכון, אלא מטעם עצמו והתשוקה שלו לקבל אור, הוא לא מגלה אחריות לזה שיכול להיות שהוא מרחיק את האור מהמלכות, ממערכת הנשמות בכללותה, שלא לדבר שהוא מרחיק את האור מעצמו כי הרצון לקבל את האור שלו מרחיק את האור ממנו בגלל שינוי צורה, אבל באותו זמן כשהוא לוקח אור שלא מתאים לו, אז הוא שולל את האור מהתיקון של המערכת כולה.
אנחנו צריכים להבין שהנשמות שלנו יורדות לעולם – במיוחד הנשמות שלנו, אלה שהם הנקראים אל הרוח – הן יורדות לעולם – וגם במיוחד בתקופה שלנו, מה שנקרא דור אחרון – הן לא יורדות רק בשביל עצמן, הן לא יורדות רק כדי לשרת את הפרטיות שלהן. יש להן משימה יותר רחבה. המשימה שלהן זה בעצם לאפשר לעוד נשמות להגיע לתיקון. גם כאלה שלא יכולות לעשות את זה. כי אין להן את היכולת, מכל מיני סיבות, אין להן את היכולת, ועובדה שהם לא נמצאים בקבוצות רוחניות כמו שלנו. לא רק שאין להן את היכולת אלא הן עוד לא התעוררו. זה נקרא שעוד לא התעוררה להם הנקודה שבלב. אין להם בכלל את התשוקה, אין להם את השאלה, אין להם את הצורך. כל מה שהם מנסים לפתור זה בתוך מסגרת העולם הזה. עולם הזה זה הרמת תודעה.
לכן נדב ואביהוא שהיו נשמות מאוד גבוהות, הם מעלו בתפקיד הזה. זאת אומרת מה שהם עשו סילק את השכינה, סילק את האור. מה שהם עשו סילק את האור והשכינה נשארה בלי האורות שהיא היתה אמורה לקבל מפני שהייחוד הוא יחוד בין זעיר אנפין למלכות או בין קודשא בריך הוא ושכינתיה – בין השכינה והקדוש ברוך הוא וכל משיכת אורות לא לשכינה נקראת אורות לאלוהים אחרים – עבודה זרה.
עכשו מה זה השכינה? השכינה היא מערכת הנשמות שצריכה לעבוד בשלושה קוים, זאת אומרת, באחדות הניגודים. ואם לא לוקחים את האור הזה לתוך השכינה, אז לוקחים את האור הזה רק לצד אחד ובאופן הזה אי אפשר לעשות תיקון. התיקון רק כשאנחנו נתאחד בניגודים שלנו למטרה משותפת.
אני תמיד אומרת שאנחנו כולנו באים מרקעים שונים, מגילים שונים, מחיים שונים, מערים שונות, ממוצא שונה, בישראל יש עירבוביה ובכל זאת אנחנו כאן מרגישים חום מאוד גדול שעובר אפילו דרך הזום, כי הלב שלנו מאוחד למטרה משותפת והמטרה הזאת היא מטרה רוחנית אלוהית.
וזה בעצם התיקון של הפרוד. התיקון של הפרוד זה שלכולם תהיה המטרה המשותפת הרוחנית ואז אנחנו לא צריכים להיות אותו דבר, הייחוד שלנו נשמר וגם מתעצם או מתגלה ביתר שאת, בצורה הרבה יותר ברורה, שאנחנו עובדים דרך הגוון שלנו למען מטרה משותפת. זה לא מבטל את הייחודיות שלנו.
אז בני אהרון באו אל הקודש בצורה הלא נכונה וגם לא בזמן הנכון. הם באו שיכורים, אמנם שיכורים ולא מיין אבל שיכורים מחכמה והם לא דאגו למערכת הנשמות כולה, לעם ישראל כולו, והם בעצם רצו לעשות תיקון פרטי. וזה לא רצוי לשכינה ולא רצוי לעולמות הרוח הדבר הזה. זה לא העבודה הנכונה לפחות מנקודת המבט של מה שנקרא ישראל. ישר אל.
משתתפת: אני רוצה לקשר את הדברים שאמרת הערב הזה, הערב הזה הוא ערב בדיקת החמץ, וזה ממש, זה טקס מאוד מרגש.
אורנה: הטמנת 10 חמצים?
משתתפת: כבר לא, אלו תמונות ילדות, אבל בהקשר של מה שאת אומרת, רגע לפני הסדר, לבדוק האם יש משהו שעלול לפגום בתיקון של הסדר.
אורנה: אז בהקשר למשיכת אורות לא נכונה תמיד יש לנו את הסיפור של 4 נכנסו לפרדס ולא נזהרו. רק רבי עקיבא יצא בשלום. נכנס בשלום ויצא בשלום.
אח"כ אנחנו מזכירים כאן, הפרשה מזכירה לנו את היום הכיפורים. יום הכיפורים זה יום שמכפר על כל העבירות אבל בהקשר הזה מדובר גם על זה שזה היום היחיד שהכהן יכול לבוא את הקודש. רק הכהן הגדול. ורק לבוש בשמונה שכבות. ורק קשור בחוט של זהב ברגל שמא חלילה הוא לא ימצא נקי ואז הוא ימות שם. יצטרכו לגרור אותו משום שאף אחד אחר לא יכול להכנס לקודש הקודשים.
זאת אומרת מה נאמר לנו כאן? מה אומר לנו כאן בפסוק ב' וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ זאת אומרת שאנחנו לא באים אל הקודש מתי שמתחשק לנו.
לא כל עת היא עת ראויה להתקרבות. מתי הדלת פתוחה לנו ומתי הדלת סגורה עבורנו? אתם זוכרים שדיברנו על מאמר של בעל הסולם על בהקשר ללבוש של הכהן האפוד, ואיך הוא פרש את המילה אפוד? איפה הדלת או איפה הד' שד' זה דלה ועניה, זה מלכות, זאת אומרת מתי יש לי דלת פתוחה ומתי יש לי דלת סגורה.
אז מה התנאי כדי לא למות? למות זה אומר שהאורות מסתלקים. אז הוא אומר ככה. וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת: {ג} בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ
מה זה בזאת זוכרים? או מי זה בזאת? למי קוראים זאת? ולמי קוראים זה?
משתתפת: מלכות
אורנה: נכון, זאת זה מלכות במופע של כשכינה. בזאת יבוא אהרון אל הקודש. זאת אומרת שאם אנחנו לא באים אל הקודש דרך הכלי הנכון, שזה מלכות, זה האור והכלי, אז אנחנו לא יכולים לבוא אל הקודש, אין לנו כלי נכון.
משתתפת: זה מתקשר גם לאסתר המלכה שהיא היתה צריכה לבוא אל המלך בלי הזמנה ואז צריך לקנות לה כלי מתאים.
אורנה: נכון מאוד היה צריך לבנות לה כלי מכל אלה שבכו והתפללו ואז הכלי מאוד גדול של כל העם.
אז אם אתה לא בא בזאת, זאת אומרת, אם אין לך אחריות על שאר הנשמות שהם חלק מהשכינה, אסור לך לבוא אל הקודש, אסור לך למשוך אורות.
משתתפת: מה זה הב' של הבזאת?
אורנה: ב' החיבור. איך לבוא? לבוא בזה. בזה או בזאת. באמצעות זאת או דרך זאת. או ש-זאת היא הכלי שלך, היא אור חוזר. הכלי שלנו זה אור חוזר שאנחנו מקבלים בעלת מנת להשפיע. מסך ואור חוזר זה הכלי שהוא יקבע אחרי שמלכות הנבראת האולטימטיבית, דחתה את האור שהגיע, האור הישר, אור הבורא, אור החיים, ככה אני לא רוצה. אם אני מקבלת את האור אני הולכת ומתרחקת ממך, למה?
אם אני מקבלת את האור ככה כמו שאתה נותן לי ישירות אני הולכת ומתרחקת ממך.
משתתפת: כי אני עם הרצון לקבל.
אורנה: ואתה?
משתתפת: הרצון להיטיב.
אורנה: ומה זה מרחק ברוחני?
משתתפת: שוני
אורנה: נכון. אם אני ממשיכה לקבל אתה ממשיך להשפיע, אז באופן פרדוקסלי, במקום שיווצר קשר בינינו, אז המרחק בינינו הולך וגדל עד שבסוף אני לא ארגיש אותך בכלל.
יש פסוק על זה שנאמר: וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט (דברים לב טו). ישורון זה ישראל, הפאזה השלישית של ישראל, יש: יעקב ישראל ישורון. ואת זה אנחנו יכולים לראות גם במערכות יחסים כשמישהו נותן כל כך הרבה והשני רק מקבל, אז זה בסופו של דבר יוצר מרחק לא קירבה.
אז ככה נאסר ממש בראשית הבריאה נאסר לקבל אור ככה. מלכות אמרה, הנברא אמר ככה אני לא מקבלת למרות שאני נורא רוצה לקבל את האור שלך, כי זה כחיים, זה עונג, כל הדברים הטובים שאנחנו יכולים להעלות על הדעת, זה השראה, זה חיבור, זה תחושה של טוב אינסופי, זה תחושה של נצח, זה תחושה שהכל במקום הנכון. זה תחושה של אני והבורא באחדות מוחלטת. היא אמרה לו ככה, אני בסופו של דבר לא יהיה לי קשר איתך.
אז היא יצרה כלי אחר. היא שמה מסך, האור היכה במסך וחזר כמו אור גשמי, ומעצם זה שהכיוון התהפך אז היא נעשתה דומה יותר לבורא. (ראה שרטוט):
אור מגיע לנברא. זה עדיין לא נקרא אור ישר זה נקרא אור אינסוף. הנברא לא מקבל אותו. הוא שם מסך, התנגדות. אומר לו אני לא רוצה את האור הזה ככה. מחזיר אותו. כתר, חכמה בינה, חסד, גבורה, תפארת נצח הוד מלכות. אז מה קורה? בנקודה התחתונה יש את כתר, המאציל מתחיל לתת אורות בכמה בחינות, זאת אומרת אמנם האור הוא אור ישר אבל זה כאילו תהליך. מגיע עד למלכות. המלכות אומרת אני מחזירה את האור לבורא, אני לא רוצה את האור, אני לא יכולה לקבל את האור, זה ירחיק אותי, אז כשאני מחזירה, מה קורה כשאני מחזירה? מה קורה למלכות כשהיא מחזירה? היא הופכת למקור האור.
היא הופכת עכשו לכתר. הכתר של האור החוזר. אור ישר שבא מכתר ועד מלכות. וממלכות שהופכת להיות כתר, אז אנחנו נקרא לזה אור חוזר. זה כמו שקרן שמש באה לזכוכית, והזכוכית מחזירה אותה.
מה קורה? מחזירה את האור, אז היא הופכת לכתר. זה הולך ככה, כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, מלכות. הכתר הופך להיות למקבל, מה קורה כשהיא מגיעה למעלה, היא בהשוואת צורה עם הכתר. היא בהשוואת צורה.
אז האם היא עכשו בהשוואת צורה עם המשפיע, מה קורה לה?
משתתפת: מתקרבת אליו
אורנה: התנועה שלה היתה מלמטה למעלה, מה קורה לה עכשו? עכשו התנועה שלה מלמעלה למטה. למה? כי זה השוואת צורה.
קורה שהיא רצתה להשפיע למעלה אבל היא הגיעה להיות בהשוואת צורה והוא משפיע למטה, עכשו היא משפיעה למטה, הנבראת הראשונה משפיעה למטה, בוראת עולמות ומשפיעה למטה. אז זה המהלך.
אור אינסוף מתפשט מסביב
אור חוזר השוואת צורה אור ישר
הסבר חוזר:
אור אינסוף שרצונו רק להיטיב לנבראיו, מתפשט מהכתר. הכתר זה תמיד המאציל עד המלכות דרך כל הבחינות בדרך. הגיע למלכות, מלכות שמה מסך, היא אומרת, לא מקבלת, מחזירה את האור ואז היא בעצמה הופכת להיות המשפיעה אבל משפיעה למעלה אבל כשהיא מגיעה עד לכתר הכיוון שלה משתנה. ככה בעצם יוצרת את כל העולמות.
מי שיצרה את כל העולמות זו בעצם מלכות. כמובן, בפשוטו המאציל הוא שברא, אבל היא יצרה את כל העולמות ובעולמות האלה היא מתחילה לאסוף אורות. אמנם היא לא יכולה לקבל את האור הכי גדול, אבל היא מתחילה לאסוף אורות. כשכל האורות יאספו אז אנחנו נהיה בגמר תיקון. זה מאוד מאוד קרוב ואז אנחנו מגיעים שוב למה שהבורא רצה בשבילנו.
מלכות היא הכלי היחיד שהאור יכול להתפשט אליו, כל היתר זה משיכת אורות לכלים לא נכונים, זה נקרא אלוהים אחרים.
אני רוצה לשאול אתכם מה זה בשבילכם באופן אישי התקרבות לא נכונה לקודש? האם קרה לכם שהתקרבם לא נכון לקודש? האם ראיתם אנשים שהתקרבו לא נכון לקודש? לא בזמן, לא בכמות, לא היו מוזמנים? זמן זה הזמנה, זימון.
משתתפת: אני יכולה לומר על מקומות שכשרציתי להיות גדולה, הייתי קטנה בכל מיני מובנים, רציתי להיות גדולה ואז אני יכולה להגיע מהר מדי למקומות שאני עוד לא ראויה להכנס אליהם.
אורנה: דוגמא נכונה.
משתתפת: אני חושבת שלאן שזה לוקח אותי זה שאני מרגישה הבדל בין לימוד תאורטי לבין לימוד מתוך החוויה שלי, זאת אומרת, אני מרגישה את זה גם ביחס לתקופה הקודמת שהיתה יותר תאורטית בהוויה אצלי. הזמן שחלף, הארועים קרו, היום אני מרגישה שזה מתוכי, אני מבינה את הדברים אחרת, על בשרי. מתוכי, מתוך החיים שלי.
אורנה: זה מדהים. היה לך מורה פנימי שאמר לך להפסיק את הלימודים בתקופה ההיא. ועכשו את חוזרת ממקום אחר לגמרי.
משתתפת: כן. בדיעבד.
משתתפת: אני יכולה להגיד שלי יש יראה גדולה מאוד מלהתקרב. אפילו שלפעמים אני חשה שאולי אפשר היה, אבל אני לא, אני בפחד, פחד, חשש, לא יודעת איך לקרוא לזה, בוא נקרא לזה יראה.
אורנה: אז צריך למצוא את הכלי הנכון כי כן אנחנו צריכים להתקרב אבל אם ניקח את כל זה בבן אדם אחד, גם את נדב ואביהוא, גם את משה ואהרון, הכל בתוך בן אדם אחד, צריך לדעת מה הסדר הנכון, ומתי, ובאיזו כמות. כי המטרה היא שכן נתקרב לקודש, לא שאנחנו נמנע בגלל הפחד. אז צריך למצוא את המקום הנכון, את הקהילה הנכונה, את המורה הנכון, שאתה בוטח בו שהוא לוקח אותך בדרך הנכונה ולא לוקח אותך לכוכבים הנוצצים ולדיבורים על אהבה ללא גבולות וכו' וכו'.
כלומר, אם אתה על הנתיב הנכון, הסדר הנכון, אז אין לך מה לפחוד.
משתתפת: אני התחלתי את הלימודים של האנתרופוסופיה כשהייתי בת 29, את לימודי החינוך, וזה ממש לא היתה העת. זאת אומרת זה היה נכון בדיעבד, אני מבינה את התפקיד של זה, אבל זה עוד לא היה הזמן שלי להתקרב אל הקודש. לא היה לי כלי שיכל להבין איפה אני בכלל ובאמת זה היה יותר בחיצוני, זאת אומרת, אימצתי מזה הרבה דברים חיצוניים גם לתוך הגננות, ואז זה באמת נגמר באיזשהו משבר מאוד גדול עבורי שכמו שרף אותי בפנים ואני מרגישה שממש נכנסתי לתרדמת אחרי זה וחזרתי אחר כך ללימודי הביוגרפיה כעבור 7,8 שנים.
אורנה: יפה. אז התרדמת הזאת זה אומר שהסתלקו האורות. הסתלקו האורות כי הם לא באו לכלי הנכון אז הם הסתלקו. ואז תרדמת, בתוך זה היה איזה עיבוד שבא מהעתיד, בא כבר מהייעוץ הביוגרפי, 7,8 שנים, 7,8 ספירות, ואז גילית אז את גדלת והתפתחת, אולי היה לך יותר מתאים הסוג של אור שמגיע אלייך, ואז היה מאץ' נכון.
אנחנו יכולים גם לקחת את זה לא רק לעניינים רוחניים, למשל, על התאהבות מטורפת במישהו, עד כדי כך שאני מאבדת את עצמי, או מאבד את עצמי, לא רק עניין של הקשר עם השכינה, אלא כל דבר שהוא אור מאוד מאוד מאוד גדול, והוא לא עם הכלי הנכון.
משתתפת: יש לי גם דוגמא, יש לי גם בקשר הישיר עם האלוהות, אבל דוקא מחיי היום יום, אני חושבת שאצלי זה מופיע ברצון לדעת עוד ועוד. עוד ועוד תחומים עוד ועוד. גם אור של השליטה ומתוך מקום כזה דוקא זה לא כלי נכון, אין שם את הכלי, כי הוא לא מאפשר.
אורנה: אז את מתעייפת
משתתפת: גם מתעייפת וגם לא משאירה מקום לשום דבר.
אורנה: כמו נדב ואביהוא שלא השאירו מקום.
אז אנחנו צריכים להבין שהתיקון שלנו שאנחנו באים אל הקודש, הוא לבוא כדי לתקן את השכינה. מה זאת אומרת? כדי לתקן את מערכת הנשמות הכללית, יותר מאשר אני. כל אחד יקבע לעצמו מה זה יותר מאשר אני, זה הולך ומתרחב ככל שאנחנו מתקדמים בדרך הרוחנית, אז האני שלנו מתרחב לקבוצות יותר גדולות, אבל אני לא באה לעשות את זה רק בשביל העונג האישי שלי, או התיקון האישי שלי, לפחות זה לא הדרך של ישראל, אנחנו באים לתקן עולם.
אומר בעל הסולם, אנחנו בני האידיאה. בני האידיאה, זה מחויבות, זה אחריות. אחריות לבנות עולם מוסרי, לא אומרת שעם ישראל לא עושה את זה, ולאו דוקא עם ישראל, זה יכול להיות כל מי שהוא ישראל בבחירה שלו, אז זה לא מוסרי מבחינה קוסמית, לא מבחינה נפשית, לא מוסרי מבחינה קוסמית למשוך אורות שהם לא נועדו לתיקון, להתקנת כלי שבסופו של דבר ישמש את כל הנבראים.
אנחנו בזוהר וגם האר"י, מספר על התיקון של נדב ואביהוא בפנחס. הם שניהם התגלגלו לנשמה אחת, שנקראת פנחס, שתיקן את המעשה של משיכת אש זרה ועצר את המגיפה שהיתה בארץ. אני לא יודעת אם אתם זוכרים את הסיפור הזה, או מכירים את הסיפור הזה, לא אכנס לזה עכשו, רק אגיד באופן כללי, שראש שבט שנקרא זמרי, היה נשיא של שבט, הוא קיים יחסי אישות בפרהסיה עם מדיינית. זה נחשב אש זרה – אישה זרה= אש זרה באופן סימבולי. ואז היתה שם מגיפה בעם. 24,000 אנשים מתו ועוד מגיפה עמדה לכלות את כל העם, ופנחס הרג אותם.
הוא הרג את המעשה הזה של שימוש בכלי לא נכון. אל תתייחסו לזה מבחינה גשמית. ככה הם, התגלגלותם בפנחס, תוקנו.
אני הייתי רוצה לקחת את הרבע שעה האחרונה ולקרוא מאמר בזוהר בצורה של כמה שנבין נבין, כי כדי לתת לנו את הטעם של מה זה מאמר בזוהר, ומה הסגנון. אנחנו לא נבין הכל, אבל כן אנחנו נקשיב ומה שנבין נבין, המאמר נקרא, מאמר "נדב ואביהוא.
משתתפת: בהקשר של זה שהתיקון שלהם היה דרך פנחס, זה גם מעניין בהקשר של הפרשה של אחרי מות מדברים על יחסי אישות כתיקון.
אורנה: נכון, אבל למה בעצם באחרי מות אסורים כל מיני סוגי יחסי אישות לא עם הקרובות והקרובים שלך? לא עם הקרובות והקרובים שלך, הכוונה היא לא מה שטבעי לך. אתה חייב לצאת החוצה לקראת האחר לא להיות בתוך מה שטבעי לך, כי זה לא קורה, לא יוצאים דברים טובים אם אתה מקיים יחסים בתוך המסגרת של המשפחה, זאת אומרת, אתה כאילו בתוך הטבע, בתוך טבעך. וגם נדב ואביהוא בעצם, אפשר אפילו להרגיש את הפן החושני, מיני אפילו, אם יורשה לי להגיד, במעשה שלהם. זה פן תשוקתי. יש בזה משהו של תשוקה. אז התשוקה צריכה להיות מופנית למי שהוא מחוץ לך. מישהו מחוץ לך ולא מישהו שהוא קרוב אליך, הוא לא האמא של אשתך, או האחות של אשתך או כל מה שכתוב שם, כל היחסים הקרובים. לשם התשוקה לא צריכה להיות מופנית. זה הקשר בין שני הדברים.
ציטוט מהזוהר במאמר נדב אביהוא:
יט) שני בני אהרון הקריבו אש זרה, שלא ייחדו שמו כראוי (לא ייחדו שמו עם השכינה) ונשרפו באש. ר' יצחק אמר, כתוב, אחרי מות. וכתוב וימותו. בפסוק אחד(אנחנו נקרא את הפסוק של ההתחלה, פעמיים) כיון שאמר אחרי מות שני בני אהרון, איני יודע, כי וימותו. למה הוא אומר את זה פעמיים. ומשיב אלא כך למדנו, שתי מיתות היו, אחת לפני ה' ואחת שלא היו להם בנים (בנים זה הבנות, זה תולדות) שכל מי שאינו זוכה לבנים נחשב כמת. משום זה כתוב, אחרי מות, וימותו. שאחרי מות הוא כפשוטו. וימותו, היינו מחמת שלא היו להם בנים. (תולדות).
כ) מה שכתוב, וימת נדב ואביהוא לפני ה', בהקריבם אש זרה לפני ה' במדבר סיני ובנים לא היו להם ויכהן אלעזר ואיתמר. שואל, מה זה אל זה כלומר בפסוק הזה, אחרי וימת נדב ואביהוא אז יש אחרי זה ויכהן אלעזר ואיתמר, שואל מה זה אל זה, שכתוב ובנים לא היו להם, ויכהן אלעזר ואיתמר. מה הקשר? הם מעלים שאלות חבורת הזוהר. וכי הם ירשו הכהונה מנדב ואביהוא משום שלא היו להם בנים. ומשיב אלא סוד הדבר הוא, כי זה שאמרתי אשר וימותו הוא שלא היו להם בנים. ונחשבו מתים, כך הוא ודאי. אבל לא כשאר בני העולם, אע"פ שלא נשאו אישה זאת אומרת, אף על פי שלא היה להם כלי, כי אלו לא מתו אלא מיתת גופם, אבל מיתת נפשם לא מתו. מה הוא אומר? הוא אומר נדב ואביהוא לא כתוב וימותו הם, אלא כתוב וימותו הוא, מה שמרמז על התיקון של שניהם באדם אחד, פנחס.
הוא אומר, נדב ואביהוא כנראה מכיון שהיו נשמות מאוד גבוהות, מה שמת זה רק הגוף שלהם, הנשמה שלהם המשיכה להתגלגל. זה בעצם מה שהוא אומר. לא כשאר בני העולם.
כא) מאין לנו זה שלא מתו מיתת הנפש הוא שואל אותו, הם שואלים אחד את השני, אתה אמרת ככה אז מאין לנו זה שכתוב ואלעזר בן אהרון לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פנחס אלה ראשי אבות. הפסוק הזה מדבר על פנחס באלה, על נדב ואביהוא, הוא דיבר בהוא, זאת אומרת שניהם אחד. פנחס הפך לאלה ראשי האבות. זאת אומרת ברבים. רואים את הקשר בין שניהם, שמדובר עליהם ביחיד, ועל פנחס מדובר ברבים שזה הם, שואל אומר אלה, והרי פנחס בלבדו היה. וכתוב ראשי אבות הלוים, על פנחס בלבדו .שהוא משום שנדב ואביהוא נתגלגלו בפנחס ע"כ אומר הכתוב עליו אלה ראשי אבות, לשון רבים. לפי זה, מיתת גופם מתו, ומיתת נפשם לא מתו. כי נתגלגלו בפנחס. אמר ר' אלעזר ודאי הוא כך, וזה משמע משכתוב עליו אלה, שהוא לשון רבים. ומשמע משכתוב עליו ראשי, לשון רבים.
כב) ומשום זה כתוב פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן. על פנחס נאמר בן אהרון הכהן ועל הבנים האחרים של אהרון לא נאמר בן אהרון הכהן, ופנחס הוא לא היה בן אהרון הכהן אבל הוא היה בן אלעזר בן אהרון הכהן. אז בעצם אנחנו יכולים בעצם לדלג על אלעזר ולהגיד פנחס בן אהרון הכהן. כלומר, נדב ואביהוא בני אהרון הכהן. וכתוב, ופנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן היה כהן בימים ההם, שהיה צריך לומר פנחס בן אלעזר הכהן, ולמה מזכיר, בן אהרון הכהן. אלא בכל מקום שמזכיר פנחס כתוב בו, בן אהרון הכהן, ואצל אלעזר לא כתוב אלא אלעזר הכהן, למרות שאלעזר היה בן של אהרון באמת, הבן שלא מת, היו לו שני בנים שלא מתו, אלעזר ואיתמר. ולא נזכר בן אהרון. שכתוב ולפני אלעזר הכהן. ויאמר אלעזר הכהן וגו'. שהוא מטעם שנדב ואביהוא בני אהרון נתגלגלו בפנחס אתם רואים, הזוהר נותן לנו גלגולי נשמות. על כן מזכיר עליו הכתוב בן אהרון. ועל כן מיתת גופם מתו, ומיתת נפשם לא מתו. כי נתגלגלו בפנחס.
כג) ולמדנו בסוד המשנה, שבשם פנחס יש שני שמות, שהם זוג, פן חס. והרי נאמר י' קטנה בין האותיות דפנחס, כזה פינחס, כי י' זו כוללת שניים יחד, וזה סוד הדבר וכבר למדנו. פירוש, פן חס, הם כנגד נדב ואביהוא. והי' מתקנת אותם ומחבר אותם כאחד. כמו שנאמר לפנינו.
כד) ר' אלעזר שאל את אביו, אביו של ר' אלעזר זה רשב"י, רבי שמעון אמר לו, והרי נדב ואביהוא שנים הם ושנים היו, למה אינם נמצאים שנים. כלומר איזה מן דבר זה ששתי נשמות הופכות להיות נשמה אחת, כלומר למה לא נתגלגלו בב' אנשים, אלא בפנחס בלבד. אמר לו, שני חצאי גוף היו, שהרי לא נשאו אשה, לא היה להם כלי ומי שלא נשא אשה הוא פלג גופא הוא חצי ומשום זה נכללו שניהם באחד, שכתוב, ותלד לו את פנחס אלה ראשי וגו'.
כה) והי' של פינחס לא ניתנה בו לחבר האותיות, אלא בשעה שקנא לקדוש ברוך הוא, ובא לישר העקום, שראה את אות ברית קדש שהכניס זמרי ברשות אחר. אות ברית קודש בפשטות זה כמובן איבר מין, אבל המקום של הקודש אסור להכניס שם אש זרה. ובמה שנדב ואביהוא נתעקמו בתחילה כלומר, אותו חטא היה להם, זאת אומרת שאנחנו מתגלגלים לתקן את החטא שלנו, את ה-חטא שעשינו, אנחנו מתגלגלים כדי לתקן אותו, זה מה שזה אומר ובמה שנדב ואביהוא נתתקנו כאן, כי בנכריה אש זרה נתעקמו נדב ואביהוא בתחילה שכתוב בהקריבם אז אש זרה וכאן בנכריה שהרגה פנחס כזבי נתקנו כמו שנאמר ובעל בת אל נכר. ומה להלן אש זרה, אף כאן אשה זרה.
כו) שואל, מה נראה כאן, כלומר מה ענין אש זרה לאשה זרה. ומשיב אלא בתחילה הקריבו אל הקדושה הרחוקה מקדושה, זאת אומרת הם לא התחשבו במלכות ופגמו בקדושה שכתוב בהקריבם אש זרה. אף כאן זמרי עשה אותו החטא שהיה מקרב הרחוק מקדושה, דהיינו אשה זרה, אל הקדושה, כי שם המלך, דהיינו אותו ברית קודש, היה מקרב אל הרחוק, אל האשה הזרה זאת אומרת הוא השתמש בשם המלך, בברית, כדי לקבל אש זרה. מיד וירא פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן ויקם מתוך העדה. כאן התקין את העקום שמתחילה אז ניתנה א' בשמו לחבר האותיות יחד, שהוא יסוד המחבר זעיר אנפין ומלכות ונתבשר בשלום שלום זהו קו אמצע שהוא יסוד הנקרא שלום, שכתוב, לכן אמור לו הנני נותן לו את בריתי שלום. בריתי ממש, דהיינו יסוד. יסוד זה ספירת יסוד, שמשפיע על כל השפע על הנברא נקרא גם את הפרוש של זה למרות של הרבה מכם תבינו פירוש. השם פנחס כולל ב' שמות, פן חס, כנ"ל. שהם רומזים על מלכות הנקראת פן, וזעיר אנפין שנקרא חס, שהוא לשון רחמים. מלכות היא דין. אשר נדב נתגלגל בחצי השם חס שהוא זעיר אנפין ואביהוא נתגלגל בחצי השם פן, שהוא מלכות. ופגם של נדב ואביהוא היה ביסוד, שהקריבו אש זרה שהיא קליפה אל יסוד דקדושה. על כן נפרדו האותיות פן חס, שלא היו להם זווג כי היסוד נתעקם מכח אש זרה. וכן חטא זמרי בפרשת פנחס היה שבעל בת אל נכר והכניס יסוד דקדושה בקליפה, שעל יד זה פגם ביסוד ונתעקם היסוד. ובעת שפנחס הרג את זמרי, כדי לתקן היסוד שנתעקם בחטא זמרי נמצא שגם החטא של נדב ואביהוא שהיו מגולגלים בו נתקן ואז נתוסף לו י' בשמו בסוד פינחס, שהוא סוד היסוד שנתקן שזה סוד הנני נותן לו את בריתי שלום, שהוא סוד היסוד השלם. וזה שנאמר, כדין אתייהיב יוד בשמיה לחברא אתוון אז ניתן לו י' בשמו לחבר את האותיות שזעיר אנפין ומלכות שהם סוד האותיות פן חס, ייחוד שבריך הוא ושכינתיה חזרו ונתחברו ע"י הי' שהוא סוד היסוד.
משתתפת: זה הי' של היסוד?
אורנה: לא.
לא היה נורא קשה, נכון?
משתתפת: זה היה מאוד מעניין.
אורנה: מכיון שאנחנו מתחילים של מתחילים של מתחילים בזוהר, אז נכון להקשיב לזוהר וגם לא להבין הכל. זה נכון להתחיל לקלוט את האוירה. גם אם לא מבינים הכל. לאט לאט, ב"ה ובעזרתכם, אם תרצו, זה תמיד מה שהתלמיד רוצה, אז אנחנו נפתח את זה יותר ויותר כי הזוהר נכתב לדור שלנו.
בזוהר יש את כל הגילויים. מה שהיה בהחבא, נפתח בזוהר. למשל, עכשו קיבלנו ממש לימוד על גלגול נשמות ועל האופן של נשמה מתגלגלת לתקן בדיוק את מה שהיא חטאה בו בגלגול הקודם.
וגם קיבלנו ידע שיש שתי נשמות שיכולות להתגלגל בנשמה אחת. כלומר, זה הכל רמזים שאחרי זה האר"י הקדוש בספר שלו, שהגלגולים מחבר את זה לידע ממש מסודר, קוהרנטי. אז הזוהר פותח לנו, ואנחנו צריכים ללמוד את הצופן של הזוהר. הזוהר נכתב כדי להיות גלוי למי שמבין ומכוסה ממי שלא מבין בעיקר מאלה שהם לא ישראל, שהם במהלך כל הדורות והמאות שנים, לקחו דברים מישראל וניכסו את זה לעצמם. לכן זה נועד לכסות ממי שלא ראוי, ולגלות למי שראוי. מי זה הראוי? זה זה שרוצה ומתאמץ. זה שמתאמץ כדי ללמוד את זה. בשקידה, ביגיעה, בהתפעמות ומתחיל ללמוד את השפה.
את השפה שבעל הסולם פירש לנו אותה, אז אשרינו ומה טוב, בגלל זה רציתי לקרוא את זה היום ככה גם בידיעה שלא הבנתם הכל. הבנו הכל.
אני פותחת עכשו זמן למשוב, מה אני לוקחת היום, הערות, טענות, מענות.
משתתפת: יש לי שאלה מהטקסט שהקראת. הם כאילו אומרים שזה משהו מיוחד שהנשמה שלהם התגלגלה אבל זה בעצם לא כל בן אדם מגיע למצב הזה, שכאילו הנשמה היא מתגלגלת.
אורנה: תורת הגלגולים ביהדות מאוד מורכבת ומסובכת הרבה יותר מהקרמה שאנחנו לומדים באנתרופוסופיה. כל בני האדם, מתגלגלים, על מנת לתקן. הייחוד שלהם יכול להיות זה שהם לא היו צריכים לעבור כל מיני שלבים. בעולמות הרוח. זה אומר הנפש שלהם לא נפגמה.
עכשו נפש מקבלת כל מיני תיקונים בעולמות הרוח. אם את רוצה לקרוא לזה באנתרופוסופית זה קמלוקה, בהידות זה נקרא גהנום, וכף הקלע, וכל מיני תיקונים, והוא אומר, הנפש שלהם לא נפגמה, רק הגוף הפיזי, אז ישר הלכו והתגלגלו, כנראה די מהר, זה בסה"כ , הם היו הילדים של אח שלהם.
פנחס היה הילד של האלעזר. ואלעזר היה אח של נדב ואביהוא. זה מאוד מהר.
משתתפת: הם התגלגלו באחיין שלהם. בבן של האח שלהם.
אורנה: נכון מאוד. זה מהיר ועשו תיקון. כלומר פנחס עשה תיקון מלא, שלם. הוא הצליח להביא שלום, הוא הצליח לעצור את המגיפה, המגיפה שאיימה להשמיד את כל העם.
יופי שאת שואלת, זה נותן לנו הזדמנות להרחיב.
משתתף: באמת הפליא אותי לקרוא את הסמיכות, חשבתי שלא הבנתי בהתחלה. אבל הם ממש חזרו מהר.
אורנה: מאוד מהר
גם אנחנו לומדים מהזוהר שזה שאני נשמה גבוהה זה לא אומר שאני מתקן את הדור. זה לא אומר. זה יכול להיות שמישהו יבוא, נשמה גבוהה, וזה לא התפקיד שלו ומישהו שהוא נשמה קצת פחות גבוהה אבל זה התפקיד שלו.
אז כל אחד מאיתנו יכול ללמוד מזה על איפה התפקיד המדויק לי, כי הרבה פעמים אנחנו רוצים את התפקיד של מישהו אחר. זה נראה לנו יותר מוצלח, או לפעמים יותר קל, כלומר הפוך, אז לא. אני צריכה לבדוק איפה אני ממוקמת. מה התפקיד שלי? ולא לעשות השוואות של מי יותר גבוה, מפני שלא על פי זה זה נקבע, זה נקבע באופן אחר.
זאת אומרת, מתוך הזוהר אנחנו יכולים לקבל ידע רוחני מאוד מאוד עמוק וכמה שאנחנו, אנחנו בסה"כ עושים מעט מאוד זוהר.
זה ברור שאנחנו באמת כדי ללמוד זוהר ברצינות אנחנו צריכים שנים על גבי שנים אבל אנחנו כבר שם, כבר התחלנו.
משתתפת: רציתי להגיד לגבי התיקון שלהם, זה תיקון כפול, זאת אומרת, גם זה שהם עצרו אש זרה וגם הם עושים למען העם. בעצם, פנחס משרת את העם ולא את עצמו.
אורנה: נכון, את צודקת. פנחס לא היה כהן גבוה, הוא היה כהן זוטר. מה שמשה לא יכל היה לעשות, מה שאהרון לא יכל היה לעשות, לא הצליח, הרי אהרון היה אמור לעשות את זה, אז הכהן הזוטר עשה את זה.
משתתפת: אז זה גם הפוך,
אורנה: זה גם הפוך ממה שהיה וזה גם מראה לנו שלכל אחד יש תפקיד, זה כמו שאנחנו אומרים, שטוב שאנחנו כיועצים ביוגרפים שונים, לכל אחד יש אוכלוסיה שתבוא אליו. יש כאלה שיבואו אלי ומיד יברחו, ויש כאלה שיבואו למישהו אחר וזה יהיה טוב להם והפוך. אז לכל אחד יש תפקיד, רק לא לרצות להיות בתפקיד של האחר. זה הדבר הלא נכון.
משתתפת: אני הייתי רוצה להוסיף שהמשפט, אולי אני מבינה אותו כפשוטו, אבל המשפט שמי שלא זכה לבנים נחשב כמת, זה היה לי מאוד קשה.
אורנה: זה רק פשוטו. הזוהר לא מדבר מילה בגשמיות, בנים זה הבנות, תולדות של יצירה. זאת אומרת שאת עוברת את כל החיים רק מבחינת קיום, את לא מוסיפה, את לא יוצרת. מת, זה לא מת בפועל, גם מת זה לא מת בפועל, אלא שאם את ככה, את בעצם מנותקת מרוח היצירה. זה נקרא מת בקבלה. אומרים רשעים בחייהם נקראים מתים. מה זה רשעים? זה כשיש לי רצון עצמי מנותק מעולמות הרוח, אז אני נחשב למת, למופרד.
אז אני אומרת אף פעם לא להבין את הזוהר כפשוטו. גם לא את המדרשים ואת החז"ל, אבל חז"ל במדרשים זה סגור לנו והזוהר הוא נפתח בעזרת בעל הסולם, הוא נפתח לנו, אין מילה אחת בזוהר שהיא גשמיות.
שנאמר ר' זה ור' זה הלכו בדרך, זה לא דרך גשמית, הם פשוט היו ברמת תודעה דומה. שום דבר כאן זה לא גשמיות, זה טוב שאת אומרת את זה, כי אם זה היה גשמיות זה היה באמת מעורר התנגדות.
משתתפת: באמת יש לי איזושהי תובנה מעניינת: היום יום ההולדת שלי, יג' בניסן, ומעניין שאני בפרשת אחרי מות. את זה ידעתי כבר לפני, אבל אף פעם לא חשבתי על החיבור הזה. ואולי סתם חשבתי פתאום לעצמי, אולי יש לי איזה שהוא רשימו מה שהוא לא מובן ותת הכרתי לגמרי, שבגלל זה אמרתי מקודם על הפחד, והיראה. זה ענין ששנים מלווה אותי, הרבה שנים שאני מתקרבת לשורשים ונורא מעניין, זה פעם ראשונה שזה צף לי.
אורנה: מדהים מה שאת אומרת.
משתתפת: חיברתי את כל הדברים פתאום. שנים שאני יודעת את זה, אבל אף פעם לא עשיתי קישור, ורק היום זה קרה. ממש תודה.
אורנה: תודה ששיתפת אותנו, זה מסביר את הפחד. זה אומר אם אנחנו מנתחים את זה מבחינה ביוגרפית, אנחנו אומרים שזה כבר היה בעבר שלך, את כבר נפלת בזה. נפלת בזה לכן יש לך זהירות משנה.
אז אתם רואים שהגילויים שנפתחים לנו זה חסד, מה שאת אמרת עכשו זה חסד הגילוי הזה.
משתתף: אני לא ידעתי כל כך איך אני מתקרב לקודש או מה לא נכון, אבל היו מספיק פעמים שקראתי בפרשה והרגשתי תחושות מסוימות אבל אחרי, או אפילו באותו יום, גם ביום שבת לפעמים, הדברים איכשהו התחרבשו לי. ואני אומר, מה לא נכון, איך זה יכול להיות? אני לא יודע, אבל אני יודע מה אני רוצה לבקש מעצמי בפעם הבאה שאני קורא. אני פשוט הולך להקדיש את הקריאה. את הקריאה למישהו אחר.
אני אתחיל בהורים שלי, אני אתחיל במי שאני מרגיש שצריך עזרה, זה היה כביכול לא בשבילי אלא למען האחר.
אורנה: יפה. מעולה. אור חוזר. אור חוזר הוא הכלי הנרצה.
אז יקרות ויקרים שיהיה לכולנו חג שמח, ושנקרא את ההגדה לא כדי להפטר ממנה, ב"ה שנה הבאה נעשה שיעור על המשמעות הרוחנית של ההגדה ואז אני מקווה שהפסחים שלנו ייראו טוב, וחופשה נעימה.
חג שמח!