כ"ד בתשרי תשמ"ב, 30 בספטמבר 2021
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
תמלול השיעור
הפרשה של היום מתחילה ספר חדש, למעשה הספר הראשון של התנ"ך, שזה ספר בראשית פרשת בראשית, רק על הפרשה הזו אפשר לדבר לפחות שנה וזה גם לא יספיק. זה מרתק מאוד, ונכתבו עליה המון המון פרושים. אשתף בכמה פסוקים ראשונים וננסה להבין אותם עפ"י תורת הקבלה.
{א} בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: {ב} וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם: {ג} וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר: {ד} וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ: {ה} וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד:
אז בואו נשאל את עצמנו למילה הראשונה – בראשית – מה יש לכם להגיד על הצורה הדקדוקית שלה? מה פרוש המילה בראשית?
משתתפת: מלכתחילה, בהתחלה.
אבל את שמה לב שהמילה בראשית היא מילה עם סמיכות? אז מה היה צריך להיות אחריה למשל?
בראשית היום, בראשית הבריאה. נכון. ואין את זה. המילה הזו עומדת בפני עצמה מהבחינה של הדקדוק שאנחנו מכירים אין לה אפשרות לעמוד בפני עצמה.
אנחנו כל כך רגילים לזה מהילדות – "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תוהו ובהו", אנחנו לא שמים לב שהמילה הזאתי היא דקדוקית כמו שאנחנו מבינים אותה היא לא תקינה, גם בתקופת התנך היא לא תקינה.
לכן המילה הזאת היא לא בעצם מרמזת להתחלה. היא לא אומרת בהתחלה. משמעותה זה לא בהתחלה. משום שאנחנו לא יכולים לדבר על התחלה בעולם שהוא אינסוף.
משתתפת: זה לא בגלל הסמיכות.
זה לא בגלל הסמיכות. הסמיכות מראה את זה. ברור שזה לא בגלל הסמיכות, אבל הסמיכות מייצגת את זה. זה לא תאור של זמן, זה תאור של רצון.
אנחנו למדנו באחד המפגשים את המילים של הארי הקדוש, "נראה כי טרם נאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור פשוט ממלא את המציאות כולה ולא היה לו ראשית ולא היה לו סוף וכו'.. וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא". זאת אומרת הבראשית מתארת את רצון לא מתארת התחלה של משהו ואנחנו מדברים על נקודה שהיא לפני הזמן, לפני כל זמן שמכירים אותו בפיזיקה. בנקודה מסוימת שהיא לא בתוך זמן ומרחב, עלה ברצונו לברוא עולם.
המילה בראשית מתחילה באות ב' ולא באות א'. גם זו שאלה. איך זה שספר התורה מתחיל את הפרק הראשון באות שהיא לא האות הראשונה. הרי אותיות בתורה הן לא סמלים. אותיות הם כלים לקבלה של אור. זה לא קשקושים גרפיים אלא אופן הביטוי הגרפי הפיזי שלהם הוא רק האופן הביטוי האחרון של כלים רוחניים מכילים אור בצורות מסוימות. כל אות ואות, יש לה צורה מסוימת, שהיא בעצם מצביעה על תהליך קוסמי גדול.
אנחנו לא אומרים מה ברא אלוהים בהתחלה אלא אומרים, שבראשית ברא את אלוהים. והבראשית מתחיל ב- ב', התורה מתחילה ב- ב'. זה מראה לנו שהבריאה מתחילה מלכתחילה בשתי צורות. כשאנחנו מדברים על בראשית ברא זה לא האינסוף, זה עולם שורש אבל הרבה יותר קרוב אלינו, בעולמות של אדם קדמון וכל הפרצופים שלו, אין לנו שום שיח ונגיעה כי זה עולמות מאוד מאוד רחוקים מהנשמות, הנשמות עוד לא נולדו. אנחנו מתחילים לדבר מעולם אצילות.
הפרק מרמז לכתר של עולם אצילות, לבורא של עולם אצילות, העולם הראשון שכבר הביע את עצמו בשתי צורת, ב- ב' צורות: אחת זה הרצון לקבל והשניה זה הרצון להשפיע. כלומר שכבר מלכתחילה הבריאה נוצרה עם הרצון להשפיע ועם היכולת, הרצון, לקבל.
הרצון להשפיע הוא תיקון של הרצון לקבל, לקבל בעל מנת להשפיע וכדי לאפשר לבריאה התממשות, הרצון לקבל על מנת לקבל היה חייב להשתנות. היה חייב להשתנות לרצון לקבל בעל מנת להשפיע ורק אז היתה יכולה להיות בריאה, או בוא נגיד ככה, רק אז היתה יכולה להיות בריאה שהפסגה שלה זה אדם עם תודעה רוחנית.
משתתפת: איך את מגיעה למסקנה הזו?
הרצון לקבל בעל מנת לקבל זה מה שמאפיין את החיות, או את הנפש הבהמית שלנו. אם לא היה נעשה שינוי, אם הבורא לא היה נותן את האפשרות שלנו להשפיע חזרה, אנחנו היינו נשארים מבחינה תודעתית ברמה של החיות ולא היה שום אפשרות לחזור בחזרה לאלוהות או ליצור קשר או יחס. האפשרות שלנו לקבל תכונת בורא, שזה תכונת השפעה, טמונה שם כבר מלכתחילה, מבראשית. אבל המילה בראשית, היא לא בהתחלה, אלא המילה ראשית , ב- בראשית, באמצעות ראשית, המילה ראשית היא בתורה, בתנ"ך, זהה למילה חכמה. ראשית חכמה וכו'. כל פעם שאנחנו רואים את המילה ראשית, אנחנו מבינים שזה המילה חכמה, והכתר, על שתי צורותיו, או על שתי הצורות, שהוא יכל לתת לבריאה להיברא, ברא בחכמה, באמצעות אור חכמה, זה אור חיים. זה האור שכולנו מקבלים על מנת לחיות ולנשום. האור הזה ברא את אלוהים.
מה זה אלוהים? כבר יש לנו 3 ישויות, 3 בחינות. ה-ב' הזה שזה כתר על שתי בחינותיו, החכמה, שזה האמצעי, האור שבעזרתו הוא מיטיב לנבראיו, והאור הזה בסופו של דבר – החכמה – היא שינתה כיוון. היא אמרה, אני לא רוצה לקבל את השפע כי זה ירחיק אותי מהבורא, אני רוצה לחזור לבורא. אותי מעניין יותר נותן השפע. אני יודעת שאם אני לא אתקרב אליו אז אני הולכת ומתרחקת ממנו עד שאתנתק ממנו. הבורא כבר נטע בתוך התהליך הזה את האפשרות לחזור. זה בא לידי ביטוי בצורה שנקראת בינה, שהיא עשתה תנועה הפוכה, תנועה של השפעה. היא אמרה, לא, אני מבקשת אור אחר. אור של השפעה. זאת אומרת מצד אחד היא ביקשה יותר אור, היא ביקשה אור נוסף, במקום אור חכמה, אור חסדים זה נקרא, היא התגברה, בגלל זה בינה היא שורש הגבורה, הרצון שלה לקבל התגבר, רק מצד שני התגברה על הרצון לקבל את כל התענוג.
אנחנו יכולים בחיים שלנו כל פעם לראות את זה בקטן, בכל פעם שאנחנו מתגברים על איזו תשוקה לקבל תענוג, אבל התענוג הזה יכול להרחיק אותנו מהעבודה. למשל: זה יכול להיות דבר קטן, אני אתן דוגמא קטנה, באתי עכשו להכין לי נס קפה, ונזכרתי שאם אני עכשו מכינה לי קפה, אני לא אשן כמה שעות, זה יפגע בי מחר, וכו' וכו' וממש לא התחשק לי לותר על זה, אז פתאום ראיתי שיש לנו נטול קפאין שאני פחות אוהבת, אז ויתרתי על התענוג של לקבל את הקפה, כי הוא יפגע בי בעבודה, הוא ירחיק אותי מהעבודה, כי אז אני לא אשן, ואני אסחוב את זה למחר, וכו', כל פעם כשאני מותרת על תענוג שהוא יכול להרחיק אותי מהעבודה, בינה קוראת לזה הבורא, אז אני עושה תנועה הפוכה, ואני משפיעה על הבורא, ההשפעה היא בזה שאני מתחילה להיות דומה לו כי הוא רק משפיע.
אז בחכמה, כלומר כתר, ברא בחכמה, את בינה. בינה נקראת אלוהים. באנתרופוסופיה איך זה נקרא? רוחות הצורה. רוחות הצורה זה אלוהים. ומאלוהים כבר מתחיל ריבוי, כלומר מתחילים הימים, ראשון עד שבת. מתחיל ריבוי. אבל עד אז אין ריבוי, יש אחדות. חכמה זה נקודה קטנה. ואחרי זה מתפרט לבינה והבינה כבר יוצרת את כל הריבוי בכל העולמות, כולל כל הריבויים שאנחנו מכירים בעולם שלנו, ויוצרת את זה בצורה של 6 – שישה ימים של בריאה.
המילה בראשית, יש זוהר שלם, שנותן 70 פרושים למילה בראשית. אחת מהם, קודם אגיד שהמילה שש בארמית, נקרא שִׁית. אחת מהם זה ברא שִׁית, למרות הקונוטציה הלא נעימה. בעברית זה ברא שש.
יש המון פרושים למילה בראשית, למשל – ירא בושת. אם אני משחקת באותיות, ואמרנו פעם מה זה לשחק באותיות, זה לא משחק, ירא בושת מה זה מזכיר לנו? מי התבייש? מלכות. מלכות דאור אינסוף התביישה לקבל את כל האור אצלה אז היא יראת בושת, וגם ראשית חכמה יראת השם. אז כל הדברים האלה הם סודי סודות, אז אם לוקחת את המילה בראשית, יש 70 אפשרויות לסדר אותה באופן, שיתן משמעות שקשורה לבריאה.
בראשית ברא אלוהים, זאת אומרת שבחכמה יש השתלשלות של הבריאה לבינה שהיא האלוהים, והאלוהים מתפרט בשש ספירות, זה האמצעים, זה הצורות של ההנהגה, של 6 ספירות, שזה 6 ימים, שזה חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד וסוד, ושבת זה מלכות. אז בעצם כל המילים הראשונות של ספר בראשית מראות לנו תהליך של בריאה. איך הבריאה השתלשלה מהאינסוף, מהנקודה של הכתר שכבר פעלה בשתי צורות, אל חכמה, זאת אומרת האור שניתן לבריאה זה אור חכמה שהפך בסופו את פניו והפך להיות לבינה. ובינה זה האמא של כולנו, זה אלוהים. אלוהים זה בינה. אנחנו לא מדברים על כתר ועל חכמה, זה דרגות השגה שאין לנו אותם. אנחנו מדברים רק מאלוהים.
משתתפת: באזנים מסורתיות כמו שלי, לשמוע שמישהו ברא את אלוהים זה כמעט מתפוצץ המסך.
לכן הקבלה היתה חבויה הרבה זמן מהאזנים של מה שנקרא 'עמי הארץ', כדי שלא יבינו את זה בצורה שאת אומרת. אבל האוזניים שלך לא מתפוצצות, כשאנחנו אומרים שרוחות הצורה הם לא הדרגה הכי גבוהה באלוהות.
משתתפת: זה אותו דבר, כן, אני זוכרת שדיברו על תרגום ה- 70, שהם הפכו שם את הסדר בדיוק מהסיבה הזו, שאלוהים ברא בראשית.
אורנה: נכון – בהתחלה ברא אלוהים. הם תרגמו את זה להתחלה. מה שמדהים בתרגום ה- 70 שהיוונים, הושיבו 70 חכמים מהסנהדרין, כל אחד בחדר אחר, ואמרו להם שאם יתרגמו שונה, יהרגו אותם, וכולם כאיש אחד תרגמו את זה – בהתחלה ברא אלוהים. זאת אומרת אלוהים ברא בהתחלה, לא לגלות את הסוד הזה. זה מטורף. אבל הסוד הזה נתגלה כי זה הסוד הזה, זה חכמת הקבלה, שאלוהים זה ביטוי אחד של האינסוף, וזה הביטוי של הריבוי. זה הביטוי של בינה.
משתתפת: הריבוי זה גם – בצלמנו ובדמותנו?
כן. בינה אומרת נעשה אדם. אנחנו רואים שעד האדם לא היה שום קריאה לשיתוף פעולה. וכבר כשנעשה האדם אז זה כבר נעשה אדם .
בראשית ברא אלוהים – ברא, מהמילה בר, שזה חוץ, ל-חוץ, להוציא ל-בר, או המילה בארמית ובערבית זה גם כן חוץ, (בערבית – ברע), זאת אומרת בראשית הוציא, זאת אומרת שהכתר הוציא מחוצה לו בריאה. זאת אומרת כל הבריאה היא כאילו לכאורה מחוץ לאינסוף. היא בתוך החלל של האינסוף. האינסוף, כדי לפנות מקום לבריאה להתרחש אז הוא פינה את עצמו לכאורה לצדדים, אז הוא יצר חלל, הוא יצר אין. כלומר מתוך היש שהוא האינסוף, נוצר אין שהאינסוף רק מכתר אותו, ובתוך האין הזה יש בריאה. יש יש. אז אין מיש, ויש מאין. זאת אומרת שכל הבריאה הזאתי היא מחוץ לאלוהות לכאורה. היא מחוץ לאצילות, אצילות זה אצלו. אנחנו היום במצב שאנחנו מחוצה לו, אנחנו צריכים לעלות אליו, אז הבריאה זה הוצא לבר, היא לכאורה להוציא מחוצה לו, למה זה חשוב שהאלוהות תוציא מחוצה לה את הבריאה?
משתתפת: לא יכול להיות שום אינדיבידואל ושום נפרדות.
נכון. לא יכול להיות כלום. זה כמו אור נר, שאת מציבה אותו מול השמש, אין לזה שום משמעות. בעצם הוא הוציא לחוצה את הבריאה, ושם היא יכלו העולמות להתרבות וליצור כלים לקבל את האור בזכות עבודה.
"בראשית ברא אלוהים" – אמרנו בינה. בינה זה גם תבונה וזה גם התבוננות וזה גם בנין. בנין זאת אומרת שיש כאן כבר הוצאה לפועל של התוכנית הגבוהה, ע"י 6 זרועות.
"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ", אנחנו רואים "את השמים ואת הארץ". "את" זה האותיות מא'- ת', זאת אומרת כל הכלים שיש ביקום כדי לברוא עולם. כל הכלים והצרופים שלהם כמובן, אות אחת לא עומדת בפני עצמה, שתי אותיות כן.
כלומר כל הריבוי שאנחנו רואים, ריבוי הגלקסיות, ריבוי הכוכבים, ריבוי הפלנטות, ריבוי העצים, ריבוי הצמחים, ריבוי החיות, ריבוי בני האדם, שאף אחד לא דומה לשני – כל זה, זה בעצם, אור שמגיע לכלי אחר. לקומבינציה אחרת של כלי ולקומביני-קומבינציה ולפרטי פרטים. זאת אומרת "את" זה כל הכלים שנבראו ע"י בינה (אנחנו הולכים ככה בהדרגה). "השמים", זה כבר תפארת, זה זעיר אנפין, וזה המים העליונים. שם-מים. וזה גם יוצר חיבור בין אש למים. כבר יש לנו חיבור בין אש שמייצגת את הגבורה ומים שמייצגים את חסד.
כבר שם יש לנו את ההתחלה של מה שנקרא אחרי זה – התנהלות בשלושה קוים: קו ימין, קו שמאל וקו האמצע. לפני לא.
נחזור, ב-ראשית, ב- חכמה, כתר ב- חכמה, ברא את אלוהים, בינה, ובינה בראה "את" – את כל הכלים האפשריים, כל האותיות שיכילו את אור הראשית שזה אור החכמה. רוחות החכמה. אנחנו מכירים את זה באנתרופוסופיה שהם גם החיים. הכלים שיכילו את הכלים, החכמה. והבריאה נבראה ב- ב' דרכים. אנחנו קראנו ל-ב' דרכים האלה גם אור ישר ואור חוזר. זה כל מבוסס על 3 השיעורים שאני מקווה שכולכם הייתם בהם, ואם לא, אפשר לקבל אותם.
זאת אומרת הבורא משפיע אור ישר והנברא, שזו מלכות, שהיא שורש הנשמות שלנו, שזה אנחנו, שזה כל נשמה ונשמה, אם הוא יקבל את האור הזה על הרצונות הכי הכי נמוכים שלו, או הכי תאוותניים שלו, או הכי אגואיסטים שלו, אז האור הזה ייעלם וילך לקליפות. לכן מלכות, בעקבות בינה, מלכות זה הבת ובינה זו האם. זעיר אנפין זה הבן וחכמה זה האב, מלכות בעקבות בינה, הבת של בינה, היא בעצם עשתה את התנועה שבינה התחילה איתה, והיא אמרה, אני לא מקבלת. אני לא מקבלת, למה? כי אני לא כמו בינה. בינה יכולה להשפיע. היא כל כך קרובה לחכמה, שהיא כמו חכמה, אבל אני כבר רחוקה, אני לא יכולה להשפיע. אז אני מכיון שלא יכולה להשפיע, אני שמה מסך, אני לא מקבלת. על הרצון לקבל האגואיסטי הכי הגדול, לא מקבלים. ומאז זה חוק בתחתונים. זאת אומרת, בחירה בעליונים או בתחתונים.
כמו שהמדינה אומרת, כולם מתחסנים, חוק בתחתונים. אין לי ברירה. (סתם אמרתי, כמובן שיש לנו ברירה). אם המדינה אומרת לא רוצחים, אז לא רוצחים, זה לא נתון לבחירה.
מלכות אמרה לא מקבלים בתוך האגואיזם הכי גדול -לא מקבלים. ומי שמקבל עושה תנועה הפוכה הוא בעצם מגביר את החיות של כוחות הנגד. זה המשמעות שהאור הולך לקליפות. כי לכוחות הנגד יש אור כדי קיום, כי יש להם תפקיד, אבל האור שלהם הוא אור קטן. אור זה חיים. ורק המעשים שלנו יכולים להגביר את הכוח שלהם. לכן לא צריך לפחוד מלוציפר ואהרימן, אם אני עובדת עם "האני" שלי, משום שאני יכולה לתת להם כוח ואני יכולה לקחת מהם כוח.
אז אור ישר זה רצונו של הבורא להיטיב לנבראיו, להתפשט לכל עבר, לכל עבר! על הרשע ועל הצדיק. כמו ששמש לא עושה הבדלה על מי היא מפיצה את אורה. אבל הנברא מחזיר את האור החוזר, זה ב' התנועות. אמרנו השפעה וקבלה על מנת להשפיע. זה ב' התנועות, שהעולם שלנו הוא כבר דואלי מלכתחילה. יש שתי תנועות מנוגדות, רצון להשפיע ורצון לקבל ולכן הרצון לקבל צריך להפוך לרצון לקבל בעל מנת להשפיע ואז אנחנו בקשר עם הבורא.
לכן זה חוק. כל פעם כשאני מקבלת לעצמי, כמובן שעד גיל מסוים אין לי מושג, הקרמה עובדת, הכל טוב ויפה, אני בכלל לא מבינה. אחרי זה אני מתחילה לסבול. בדרך כלל אני באה ללימודים רוחניים מתוך הסבל ואז אני מתחילה להבין קצת יותר, מי נגד מי.
אז העניין של לקבל לתוך הרצון האגואיסטי שלי הוא מנוגד לתכנית הבריאה, מנוגד לעצם ההבניה של הבריאה, איך שבינה בנתה את העולמות. ולכן הוא לא תופס, הוא יכול להראות תופס בהתחלה, הוא יכול להראות תופס גם במהלך חיים שלמים. לאורך האינקרנציות זה לא תופס, הדבר הזה של להיות אגואיסט ולקחת את כל האור לעצמך.
השלישיה הזאת לא התחילה בצמצום הראשון. אנחנו מדברים על צמצום שני, שעוד לא למדנו, אבל האפשרות הזאת של ימין שמאל ואמצע, שנוצרה בשלב מאוחר יותר, באה לידי ביטוי, אחרי זה בעם ישראל בשלושת האבות. ומכיון שיש לנו זכות אבות, אז כולנו ישראל בהגדרה, למרות שאנחנו לא כולנו ישראל בפועל. זה תלוי בעבודה שלנו.
אז אמרנו שמים זה אש ומים, שכמובן זה צרוף בלתי אפשרי בעולם הזה, אחדות הניגודים, אש ומים. אש זה גבורה. איזה אב מייצג את הגבורה? יצחק. הוא התגבר על הרצון שלו לעלות לאלוהים. יצחק רצה להיעקד. יצחק זה נקרא קץ חי. זה גם אחדות הניגודים. הוא ירד מהמזבח. במילים אחרות, גם אנחנו כשהאני שלנו, הנשמה שלנו, יורדת לכאן, זה תמיד יצחק. אנחנו מתגברים על הרצון שלנו להישאר בעולם הרוח. ותמיד לרדת לכאן לעבודה. אז יש איזה התגברות כמו שבינה, יש התגברות. בינה היא מקור הגבורה ויצחק הוא האב שמסמל את הגבורה.
לפניו, מי מסמל את החסד? אברהם. חסד בלי גבורה יכול להיות משהו מאוד מאוד אכזרי, לא תקין, למשל המבול, זה היה חסד. אבל חסד באופן כזה שהוא היה הרסני, הרבה הרבה מים. מים זה מילה נוספת לאור חסדים, לאור השני, לאור חכמה וגם באנתרופוסופיה, אנחנו רואים שיש עיבוי מחום לאויר למים, זה הכל אורות.
מים זה חסד, וחסד צריך להינתן בצורה מדודה שהגבורה תגביל אותו. אז נברא שם השמים, כבר הניגוד הזה, ו"את הארץ". הארץ – זה הרצון. בפסוק הראשון של בראשית יש לנו כבר את כל תהליך הבריאה כפי שהוא נחשב במחשבת הבריאה. עד שהוא ירד לעולמות, לא לעולם שלנו עדיין, לעולמות רוחניים שהם השורשים של העולם הזה. ששת ימי בראשית זה לא העולם שלנו, זה עולם הבריאה. זה מעלינו. אנחנו בעולם הזה ויש עולם העשייה, יצירה, בריאה ואצילות. נכון שהעולמות נפלו. עולמות זה תודעה, הכל זה תודעות. ותודעה לובשת צורה. למה לכלב אין צורת בן אדם? בגלל שהתודעה שלו אחרת. אם למשל החתול שלכם יתחיל ללכת על שתיים וללבוש מגפים וידבר איתכם, היחס שלכם אליו מהר מאוד יהפוך כאל אדם. למה? משום שהדיבור קשור לתודעה של אדם, והליכה על שתיים קשורה בזקיפות של האני ואז, הוא קצת יהיה שעיר, נכון, גם הפנים צריכות לקבל איזה מימיקה, אבל זה שיש כלבים וחתולים ושאר מיני חיות, הצורה שלהם נקבעת עפ"י רמת התודעה שלהם.
משתתפת: זה מזכיר את מה שאצל שטיינר אנחנו לומדים, שהחיות התעבו קודם, ירדו קודם, והאדם חיכה עד לצורה המתאימה לרמת התודעה שלו.
לחלוטין. ובקבלה גם אומרים שכשהאדם נפל, הוא הפיל את כל העולמות איתו, גם את החיות. החיות היו אמורות להיות בדרגת אדם, והאדם בדרגת מלאך. כשאני אומרת עולמות, אני מתכוונת לעולמות תודעה. זה שזה לובש גופים פיזיים, זה לובש אותם בהתאם לרמת התודעה.
"את הארץ" – את הרצון, הרצון זה מלכות. אז יש לנו את כל הסיפור של היציאה מהנקודה הראשונה, נקודה סינגולארית, וכל זה קרה בבת אחת כי אין זמן. כלומר, רצונו של הבורא להיטיב לנבראיו, ברגע שיש רצון יש מחשבה, יש דיבור, יש מעשה, הכל אותו דבר, הכל באחדות פשוטה, הכל קרה אבל בכוח. עוד לא בפועל, אבל כל התכנית, כל מחשבת הבריאה כבר היתה שם, מהתחלה ועד הסוף. וזה נגמר בארץ, זאת אומרת, הרצון. רצון זה מלכות.
"והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום". אנחנו רואים שבהתחלה היה תוהו ובוהו. זאת היא המלכות שהאור נלקח ממנה. ואז היא תוהה, תוהו – מהמילה תוהה, אין שום צורה מובחנת. זה לא כמו כשיש את הספירות, הנהגות השונות, ואיך שהן פועלות. יש בהתחלה מעין תוהו שאין שם צורות מובחנות, ויש את התהייה של מלכות, של הנברא הראשון שהוא שורש של שורש של הנשמות שאנחנו השורש של הנשמות. זה שורשים מאוד מאוד גבוהים. זה הנברא הראשון שקוראים לא מלכות היא תוהה מי היא, והיא תוהה מה המשמעות. בדיוק אותן תהיות שכשאנחנו מתעוררים אליהם, גם אנחנו שואלים את אותן שאלות. ואני רוצה לשתף איתכם מתוך ההקדמה לספר הזוהר – חלקכם עברתם את זה איתי לפני כמה ימים – את מה שכותב בעל הסולם על התהיות שאנחנו תוהים כשמתעוררת לנו הנקודה שבלב, שבעצם אלוהים נוגע בנו. זה כמו שאני אומרת תמיד: אנחנו ננגענו, סומנו, נבחרנו, אנחנו נבחרנו לעשות את העבודה הזאת. כל העולם מלא באנשים שלא מגיעים לרוחניות. למה דווקא אנחנו? מי שיש לו נגיעה ונפתחה לו הנקודה שבלב, עולם הרוח נגע בו, הוא שואל את השאלות הבאות, אני אשתף ונקרא אותן. וזאת היא מלכות בעצמה שתוהה ובוהה, אבל קודם כל תוהה, זה התוהו, והיא שואלת, כמו שאנחנו שואלים את השאלות, שעכשו אשתף. ואני בטוחה שכולכם תזדהו איתם.
בעל הסולם – הקדמה לספר הזוהר
- רצוני בהקדמה זו לברר איזה דברים פשוטים לכאורה, כלומר, אשר ידי הכל ממשמשות בהם, והרבה דיו נשפכה בכדי לבררם. ובכל זאת, עדין לא הגענו בהם לידי ידיעה ברורה ומספקת.
שאלה א' – מה מהותנו?
שאלה ב' – מה תפקידנו בשלשלת המציאות הארוכה שאנו טבעות קטנות הימנה? (הימנה זה ממנה)
שאלה ג' – הנה, כשאנו מסתכלים על עצמנו, אנו מרגישים את עצמנו מקולקלים ושפלים עד שאין כמונו לגנות. וכשאנו מסתכלים על הפועל שעשה אותנו, הרי אנו מחויבים להימצא ברום המעלות, שאין כמוהו לשבח. כי הכרח הוא שמפועל השלם תצאנה פעולות שלמות."
אורנה: הוא אומר כאן ב- ג', כשאנחנו מסתכלים על עצמנו, על התכונות הנפשיות שלנו ועל התשוקות שלנו וכל מה שנמצא בגוף האסטרלי או הגוף הבהמי, אז אנחנו רואים שאנחנו רחוק מלהיות מושלמים. אבל כשאנחנו מסתכלים על הבורא, איך אנחנו מסתכלים על הבורא, דרך מה? דרך פעולותיו, דרך הבריאה שלו. אפילו אם אנחנו מסתכלים על הטבע, או על איך בנוי הגוף שלנו, אנחנו רואים שלמות כזאת שאין כמוהו לשבח, אין לנו מילים לשבח את השלמות והמושלמות. ואנחנו יודעים שבהכרח הוא שממשהו שלם יצא משהו שלם ואיך ייתכן שממשהו שלם יוצא משהו כל כך חלקי, שזה אנחנו. ולזה כבר נתנו תשובה. מה היתה התשובה?
הבורא צמצם את עצמו. מלכות סילקה את כל האור. העולם בסופו של דבר יצא מאצלו, מעולם האצילות. אז ברגע שהעולם יצא מאצלו אז זה כבר עולם פגום. אבל לפגימות של העולם יש כמובן מטרה. והמטרה היא , נדבר עליה. המשך ציטוט:
"ד' – לפי שהשכל מחייב, הלא הוא יתברך הטוב והמטיב, שאין למעלה הימנו יתברך, ואיך ברא מלכתחילה כל כך הרבה בריות שתתענינה ותתיסרנה בכל ימי היותן? והלוא מדרך הטוב, להיטיב? ועל כל פנים לא להרע כל כך?"
אורנה: מה הוא אומר כאן? לעברית יותר פשוטה?
משתתפת: איך יש סבל בעולם. אם זה היה כל כך מושלם אז למה אנחנו צריכים לסבול? למה יש סבל בעולם?
למה העולם נראה כל כך רע ואנשים כל כך מתייסרים. זאת השאלה.
"ה' – איך אפשר שמהנצחי שאין לו ראשית ואין לו תכלית, הוא מושך לבריות הוות וכלות ונפסדות?"
אורנה: אז גם זו השאלה: שאם הבורא הוא נצחי, אז למה אנחנו בני מוות? איך אפשר שהנצחי ילד מוות? ילד חלק, ילד משהו שהוא לא נצחי? גם על זה כבר נתנו תשובה. שאמרנו שהוא ברא יש מאין. זאת אומרת, אין בו את כל התכונות האלה של הנפסדות וגם כמובן המוות, אבל יש בו אפשרות ליצור משהו שאין בו.
כל השאלות האלה בעצם מלוות אותנו ואת השאלות האלה בעיקר, מי אני, למה אני קיימת, מי ברא אותי, זה השאלות שמלכות שאלה. ברגע שהיא סילקה את כל האורות, היא ראתה שהיא נקודה שחורה. שאין לה משל עצמה ולא כלום. והביטוי הזה שאין לה משל עצמה ולא כלום, הוא מאוד מאוד נפוץ. זה נאמר גם בארמית, ואז היא חיפשה תשובה. היא מצאה תשובה, היא מצאה תשובה עם המילה תוהו, זה שמלכות היתה בתהייה, (נדע שבעברית אפשר להחליף אותיות שנשמעות אותו דבר או שמנקדות כמו ו' ו- א' וכל האותיות שהן כמו ניקוד, אפשר להחליף ביניהן), והתשובה היתה בוהו.
מה זה התשובה הזאת בוהו?
משתתפת: מניה וביה, בתוכו.
אורנה: היא שאלה איפה תהיה לי תשובה? למי אני וכל השאלות שעכשו עלו לי, ומה היא הבינה?
משתתפת: בו הוא. התשובה היא בו. התשובה היא בבורא. היא הבינה שאת כל השאלות היא צריכה להפנות לבורא. רבותי וגבירותי גם אנחנו נק' קטנה ושחורה למרות שאנחנו חושבים שאנחנו מן כדור זהב ענקי. לא. אנחנו נק' קטנה ושחורה שאין לנו משל עצמנו כלום בלי אלוהים. כלום. רגע אחד שאלוהים שובת, שניה, כל העולם הזה נעלם.
אני לא יודעת אם יש לכם, להבדיל אלף אלפי הבדלות, יש פתאום לכמה שניות שאין אינטרנט. הם בכוונה עושים את זה כדי להקטין עומס. אז פתאום אין אינטרנט ל- 2 דק'. הכל בבלגן, אז זו היתה דוגמת צל למה יקרה, אם אנחנו נעזב, או אם האור האלוקי יעזוב אותנו לגמרי. למעשה כשהאור עוזב אותנו זה מוות, למרות שזה לא מוות של הנשמה. אבל מבחינת החיים הארציים ברגע שהאור עוזב זה מוות. אז אותה נק' שחורה כנראה מאוד מבוהלת. זה מאוד, מאוד מבהיל, להיות נק' שחורה כשאת יודעת שמסביבך אמנם לא מובחן, כל האורות נמצאים, אבל את כבר לא רואה אותם. הם לא בתוכך, והם ביחד ואת לבד, אני בטוחה שאנחנו הרגשנו מצבים כאלה. זה בעצם המקור החרדה והאימה של כל אחד ואחד מאיתנו. כל אחד עם הסיוטים שלו. שאנחנו נהיה נק' שחורה מבודדת. ושכל העולם יהיה בצד אחד ואנחנו נהיה בצד שני, ואז מתוך ההבנה שעכשו שהיא רצתה להיות עצמה, היא הבינה שמתוך עצמה אין לה כלום, היא הבינה שהתשובה היא בו. זו גם התשובה של כולנו. התשובה היא תמיד בו. אין לנו תשובה אחרת כי אנחנו הילדים של מלכות. זאת אומרת של אם הנשמות. למרות שבאינסוף עדיין לא נולדו הנשמות, כי זה שורשי השורשים, אחרי זה באצילות כן נולדו הנשמות. ואנחנו, אם אנחנו לא נדע שהתנועה שלנו צריכה להיות בחזרה אליו אז נשאר נק' שחורה ולא משנה אם נהיה פרופ' באוניברסיטה ולא משנה אם נהיה בעלי פייסבוק, כלומר מיליארדרים. זה לא משנה. אנחנו נשאר נק' שחורה. הזהות שלנו נקבעת בו. אני לא יכולה להגשים את עצמי בצורה שלא קשורה לקשר שלי עם עולם הרוח. אני לא יכולה להגיד, אני רוצה להגשים את עצמי במובן שהעולם המודרני אמר, רק מתוך עצמי ומתוך האמת הסובייקטיבית שלי, כי יש כל מיני אמיתות. לא. אין כל מיני אמיתות. יש רק אמת אחת. שהאמת שלי מוגדרת עפ"י הקשר שלי לבורא והרצון שלו ממני. וזה כבר נקבע בתחילת הבריאה. זאת אומרת בחירה בעליונים, חוק בתחתונים. זאת אומרת שאין לי בכלל אפשרות אחרת גם אם אני חושבת. אני יכולה לפעול כאילו החוק הזה לא קיים אבל זה בדיוק כמו לקפוץ כאן מהמרפסת. כאן זה לא נורא, קומת קרקע, למרות שאני בטח אפצע, אבל אני יכולה להגיד אין כוח משיכה, קופצת מקומה שלישית, יכולה לעשות את זה אבל יהיו לזה תוצאות.
אותו דבר, אני יכולה לפעול כאילו ההגשמה העצמית שלי לא קשורה בו, אבל אז יהיו לזה תוצאות, והתוצאות נמצאות עכשו בכל העולם בצורה של דכאונות. הצעירים וגם אנחנו, אנחנו, תודה לאל, מצאנו דרך, הם לא יודעים מי הם בכלל. ומה הם? ומה מצופה מהם בעולם של כל כך הרבה שפע? אין להם שום ערך. הם לא יודעים מה הם. זה בדיוק המצב הזה שהם יצטרכו למצוא את הדרך הרוחנית, לדעת שהתשובה היא שם. הם יגדירו את עצמם כמו שאחנו מגדירים את עצמנו ביחס לעליון. כי אם לא, אנחנו נק' שחורה לנצח.
משתתף: תוכלי להבהיר את הנק' הזאת של הבחירה בעליונים, זה חוק בתחתונים.
העולם שלנו הוא השתלשלות אחרונה, התעבות של עולמות רוח. זה כמו חותם ונחתם. כל עולם הוא חותם את העולם שמתחתיו, הוא נכנס לתוכו ועושה איזושהי חתימה. העולם שלנו הוא העולם הפיזי היחידי. העולמות למעלה, הם עולמות תודעה, למעלה – זה גם בתוכנו. לעבור לעולם הבא אתה יכול לעבור גם עכשו, כשאתה בגוף פיזי אם התודעה שלך משתנה. אז בעצם הקבלה מדברת רק על עולמות רוחניים. השורשים שהביטוי הפיזי לבש את הצורה הזאת. לכן אם בעולם יש חוק רוחני שלא מקבלים לתוך רצון אגואיסטי, אז החוק הזה נקבע שם, והוא מחייב אותנו. אני יכולה, בגלל שיש לי חופש בחירה, בגלל שהבורא נתן לאדם חופש בחירה, אני יכולה, לכאורה, לבחור ברע, אבל יש לזה תוצאות, מפני שזה נוגד את חוקי הבריאה.
יש את הפסוק בתורה, "הנה נתתי לפניך את החיים ואת המוות ובחרת את החיים" כלומר, אמנם נתתי את החיים ואת המוות אבל הבחירה היחידה שהיא בחירה אמיתית זה לבחור בטוב. לבחור ברע זה לא בחירה, זה הגוף האסטרלי הולך באופן אוטומטי. לבחור בטוב. אז אם למעלה, בעליונים, נקבע חוק, הוא מחייב אותנו. הוא מחייב אותנו במובן הזה שאם נסטה ממנו נסבול. זה האופן שהוא מחייב אותנו. יש חוקי פיזיקה שמחייבים אותנו גם כן, וגם הם אם נסטה. אם אני אכניס את היד שלי לתוך האש, אז זה לא משנה, אני יכולה להתפלל לבורא מהיום עד מחרתיים, היד שלי חלילה תשרף. כי אש שורפת. כי ה' אלוהיך אש אכלה. זה הצד של הדין. האש זה הצד של הגבורה. אז האש למעלה גם שורפת, אמנם לא שורפת את הגוף הפיזי אבל היא אש שורפת עם כל מה שזה אומר למעלה. בגלל לא יכולים לראות את אלוהים פנים אל פנים. בגלל זה "וההר כולו עשן". במעמד הר סיני צריך להיות עשן שיגן, אז זה האש שלמעלה, זה האש של הסנה אבל יש גם אש פיזית, והאש הפיזית שורפת, ולא משנה שאני אגיד שאני לא מאמינה באלוהים, האש עדיין תשרוף.
משתתף: מה שלא הבנתי זה את הדוגמא העכשווית שנתת. אמרת משהו על – אז מה אם הממשלה אומרת כך או כך, ופה קצת איבדתי אותך.
זו היתה כנראה דוגמא לא טובה מפני שהיא לא מובהקת. הדוגמא הטובה היא שיש חוק במדינה, למשל – יש לי בית בפרדס חנה, אני רוצה לבנות אותו, ואני רוצה להגביה את הגג. אני מאוד רוצה, אבל אני יכולה להישאר ברצון, כי בשכונה הזו יש חוק. כל הבתים הם עד הגובה הזה והזה. זה החוק בעליונים – להבדיל, לכאורה, זה העיריה קבעה מהסיבות שלה. אני, אחת מ- 20 או 30 בתים כאלה, רוצה לעשות חוק לעצמי. אני יכולה, רק מה יקרה אם אני אגביה את הגג בלי אישורים מהעיריה? מה יקרה? יבוא פקח ויתן לי צו הריסה. זאת אומרת שאני לא יכולה להתנגד לחוק הזה בלי שאני אפגע. הדוגמא של הקורונה על החיסונים היא לא טובה כי אין חוק מוחלט. דיברתי על חוק מוחלט, בין אם אני רוצה או לא רוצה, בין אם זה לא מוצא חן בעיני, הוא כבר נקבע בעליונים. אז נקבע בעליונים כל מיני חוקים שהם באים לידי ביטוי גם בחוקים פיזיקליים, בין אם אני רוצה או לא רוצה אני חייבת לציית להם, אז אם אני לא רוצה לציית להם אז יש לזה תוצאות וגם חוקים רוחניים, כמו למשל אגואיזם יביא בסופו של דבר למוות רוחני, מוות של הנשמה, ריקנות, דכאונות וכו'.
וכמובן, מי שלמד איתנו קרמה יודע שלא תמיד הכל מתבטא במהלך חיים אחד אלא התוצאות הקרמתיות באות גם במהלך חיים נוסף, למרות שבימינו יש תאוצה של הזמן ואנחנו רואים תוצאות קרמתיות גם במהלך חיים יחיד בין החלק הראשון של החיים לבין החלק השני של החיים.
לפעמים הדוגמאות הן לא נכונות אז אני אגיד מה שאמר המורה שלי: לא לעשות ענין מדוגמאות. דוגמא היא רק דוגמא, לקחת את העיקרון של זה.
ואז המשמעות שלנו נמצאת בו, והבריאה מקבלת 6 צורות חישה – איך לחזור אל הבורא. באיזה אופן אפשר לחזור אל הבורא ואלה הם: החסד, הגבורה, התפארת, הנצח, הוד והיסוד שדרכן אני יכולה לזהות את המשמעות והכוונה של הבריאה ומי אני. אנחנו לא נכנס לזה כי זה קורס שלם לשנה, זה בעצם כיצד קונים של היהדות.
הרמ"ק – רבי משה קורדובירו שהיה מקובל מאוד מאוד גדול בימיו של הארי, הוא כתב ספר שנקרא – תומר דבורה, ושם הוא עובר על כל 13 המידות והתיקונים שאנחנו צריכים לעשות עפ"י מידותיו של הבורא, להדבק במידותיו וזו העבודה על המידות שאנחנו עושים גם דרך "כיצד קונים דעת", ואם אני עושה את כל העבודה הזאת אז אני יכולה לחזור אליו "חזרתי אלייך אבל הייתי אחר", אני לא חוזרת עוד כעובר לא כתינוק אלא כשותפה. אז המחשבה האלוהית מתגלה דרך הספירות האלה, דרכי ההנהגה האלה, זה דרך החושים, חושים רוחניים.
אני רוצה רק להגיד שגם המילה – בורא – זה בקשה של האלוהות אלינו, בוא וראה. אני רוצה להראות לך, אני רוצה לתת לך, בוא ותראה. והמילה – בוהו – והארץ היתה תוהו ובוהו, אני תוהה, מי אני, מה אני, לאן ומה המשמעות, המשמעות היא בו. ושם נמצא את המשמעות כי אני נולדתי ממנו, ושם אני אמצא את המשמעות. אין ספק ששם אמצא את המשמעות, השאלה כמה אני מוכנה לוותר על עצם עצמותי כנברא שזה הרצון לקבל למען עצמי וכמה תהיה לי אמונה, כמו של אברהם אבינו שלמרות הניגודים, למרות שהעין הפיזית רואה דבר שאי אפשר ליישב אותו, שהעין הפיזית או האוזן הפיזית שומעת לזרעך אתן את הארץ הזאת ואותה אוזן פיזית שומעת לך ותעקוד את הבן שלך, ומי אם לא הבן שלי הוא זרעי אז איך אני אקבל את הארץ הזאת לזרעי, אם אני צריך לעקוד את זרעי. לכן יש כאן סתירה, ואת הסתירה הזאת אנחנו יכולים רק ע"י אמונה מעל הדעת ליישב. כשאני רואה שהבן שלי סובל, כשאני רואה שפתאום אין לי כסף, כי הפסדתי את הבית שלי, כשאני רואה שאני בתקופה כל כך נמוכה למרות שאני כל כך הרבה זמן בתוך הדרך הרוחנית ונדמה לי שהגרעונות שלי הם הכי גדולים מאי פעם, להאמין שהכל זה רצון אחד. זה לא קל בכלל ואנחנו לומדים בקבוצות השונות איך לתרגל את זה וזה נקרא התכונה של הצדיק, להצדיק את הבריאה באמונה מעל הדעת. אמונה מעל הדעת זה לא רגש, זה שכל עליון. אנחנו מתחילים להאמין באמונה מעל הדעת כשהגענו למבוי סתום, כשהשכל הרגיל שלנו, לא משנה כמה אנחנו חכמים, לא מביא אותנו לשום מקום, רק לדלת סגורה. אנחנו מתחילים להתעניין בעולם הרוח ומציעים לנו דבר כזה שנקרא אמונה מעל הדעת, צריך להסביר את זה יותר, זה לא אמונה של שוטים, וזה לא רגש אסטרלי ואז אנחנו מתחילים להבין מה זה להיות באחדות. ואנחנו יכולים לעשות את זה, למה אני יודעת שאנחנו יכולים לעשות את זה, כי היו אנשים שעשו את זה והם אלה שנתנו לנו את כל הידע הזה. הם אלה בעצם שקיבלו את הידע הזה והם שמו אותו במילים, מהתנ"ך עצמו, שזה משה רבנו, ששם את כל הידע הזה גולמי, ככה ירד אליו ידע גולמי. אבל התנ"ך עצמו הוא בעצם, בגלל שכל אות ואות וכל מילה ומילה זה כלי, אז הוא יכול בכל דור ודור לקבל את הפרשנות שלו מידי אנשים מוארים בהתאם לצרכים של אותו דור. לכן הוא לא ייגמר אף פעם. אנחנו זכינו, יש לנו את המקובל בעל הסולם ויש לנו גם את שטיינר, שהוא מקובל, לא יהודי, אבל בהחלט נתן לנו ידע עצום וזכינו. יש דורות כנראה שלא זכו, אני חושבת למשל הדור של ההורים שלי. הקבלה היתה סגורה. מי שמע על אנתרופוסופיה. מה הם כבר יכלו לעשות. אז אנחנו זכינו. אנחנו צריכים לנצל את זה.
נסגור את השיח היום או את המונולוג, ההרצאה בזה שנגיד שהתשובה היא בו. והארץ היתה תוהו ובוהו. ויש אחרי זה חושך על פני תהום, ורוח מרחפת על פני המים, עוד ועוד, ואנחנו נלמד בהמשך את החומר הזה.
לפני סיום, מי רוצה להגיב, שאלה, הערה, תלונה?
משתתפת: היה מופלא בעיני, חבל שאין עוד שעה. תודה.
משתתף: אני בפעם הראשונה שומע משהו שיפה אמרה על הבית המסורתי. אני לא בא מבית מסורתי אבל הרעיון של בראשית – ברא את אלוהים, אותי זה טלטל. מפליא אותי שאני לא הייתי באיזושהי התנגדות לשמוע את הדברים שלך. השאלה שלי, ואולי היא שאלה שכלית, אז למה בעצם הרצון שלנו זה הקרבה והחזרה לאותו אלוהים ולא לאותו מקור. דיברת על אותה ראשית, כתר שאותה אין לנו יכולת להבין כי היא מחוץ אלינו, ואת אלוהים יש לנו יכולת להבין?
אלוהים זה הבורא. הבורא שברא את העולם הזה. הכל הרי אור אחד, אור אינסוף אחד, עם הביטויים שלו, אפשר להגיד. עם ההשתלשלויות שלו, זה לא שאנחנו אומרים אלוהים, ואז יש מישהו יותר גבוה. אלוהים זה הנהגה מסוימת של הבורא. הבורא מנהיג את העולם בצורת אלוהים, הוא לא יכול להנהיג את העולם בצורת חכמה. חכמה זה כמו רעיון, זה כמו אם יש לך איזה רעיון ראשוני, מחשבה ראשונית לבנות בית, אתה לא יכול מזה לבנות בית ואפילו אתה לא יכול לשרטט אותו על הנייר. יש לך את הרעיון, אם אתה לא אדריכל, אז אתה תלך לאדריכל ותגיד לו יש לי את הרעיון הזה, בבקשה תשרטט לי את זה, ואם אתה גם האדריכל, זאת אומרת אתה גם חכמה, אז אתה הולך לבינה שבך, לאלוהים שבך ואומר שרטט לי את הבית הזה ואז אלוהים אומר לספירות שבתוכו, בבקשה תבנו לי את הבית הזה. זה הכל אותו דבר. זה רק צורות ורמות שונות של הנהגה וביטויים של האינסוף.
הכל זה האינסוף. ובתנ"ך הוא בא לידי ביטוי בשתי הנהגות עיקריות, אחת זה ההנהגה של אלוהים והשניה זז ההנהגה של הוויה של השם המפורש. זה שתי ההנהגות שבעצם באות לידי ביטוי בתורה. כי התורה, היא מייצגת את בראשית, לא לפני זה. לפני בראשית, היה עולם אינסוף, אבל לא מדברים על זה. בקבלה מדברים על זה, אבל בתנ"ך לא מדברים על זה, כי זה לא רלוונטי. זה כל כך גבוה שאנחנו לומדים מזה, גם המקובלים הגדולים, לומדים על עולמות האינסוף רק מתוך מה שכן בתוך ההשגה שלהם. אז אין בזה כפירה חלילה וחס, זה רק נראה ככה לתודעה גבוהה.
משתתף: זה נתפס כמדרג, כביכול, בפעם הראשונה ששמעתי את זה.
אורנה: זה הנהגה שונה מתוך האינסוף שהצורה של האלוהים זה הטבע. אלוהים בגימטריה זה טבע. זה האופן שהאינסוף ברא את הטבע, ומנהיג את הטבע. לכן עם ישראל אנחנו לא תחת הנהגת אלוהים, אנחנו תחת הנהגת הוויה אלוהים. אנחנו בהנהגה שהיא מעל לטבע של השגחה אישית. של הקדוש ברוך הוא. כמו שפרעה אמר: "מי זה הוויה אלוהים? אני לא מכיר את הוויה". זה השם המפורש. הוא לא הכיר. הוא הכיר רק את אלוהי הטבע. אפילו בתנך אלוהים זה לא השם הכי גבוה של ההנהגה.
צריך קצת לפתוח את הראש ולראות שאנחנו בדור אחרון לומדים דברים שפעם רק המקובלים, יחידי סגולה, למדו אותם. ואומר בעל הסולם, הגיע הזמן. חובה לפצח את מסך הברזל. לא יודעים אם המילה היא לפצח אבל משהו עם מסך הברזל, שבינינו לבין הידע הזה, כי אם לא הדור הולך ופוחת, המסורת הולכת ויורדת, או שאנשים נעשים קיצוניים, מאבדים את הקשר למקור ולמהות וזהו. אם זה יישכח, אז סולם יעקב ייעלם לאנושות. לכן צריך להרבות בידע הזה. כל אחד ואחת מאיתכם, מצווה עליו – זה דוקא שטיינר אמר – לא ללמוד בשביל הסקרנות שלי, זה הולך למערכות הטומאה, הוא לא אמר את זה, אבל זה מה שהוא התכוון. אם אני לומדת משהו כאן, והוא השפיע עלי, ואני יכולה לדברר אותו במילים אחרות למישהו שאפילו לא מכיר את זה, אז אני כבר העברתי את השפע. זה נקרא להעביר את השפע. אבל אם אני תוקעת אותו אצלי, רק בגלל הסקרנות, זה לא אתם, אני יודעת, אז בעצם זה חסימה.
עת לעשות, אפילו "עת לעשות לה', הפרו תורתך", גם אנשים כמוני, קטנים קטנים , בגלל שאני נמצאת כאן, ואני המורה שלכם, אז אני עושה את מקסימום המאמצים לגעת בידע הזה, גם אם כמובן שיש אנשים, הרבה הרבה יותר מוכשרים ממני, אבל הם לא המורים שלכם. אז מכיון שאני המורה שלכם והידע עובר דרכי בביוגרפיה, אז גם אני יודעת לשלב את זה בביוגרפיה ובאנתרוסופיה, אז אני הבן אדם המתאים לכם לפחות כערוץ מסוים.
צריך לפתוח את הראש. העולם השתנה. אם לא הבנו אז הקורונה גם מראה לנו, העולם השתנה. אנחנו במעבר סף.
משתתפת: אני שמחה על ההבהרה בעקבות השאלה של המשתתף. זה הרגיע אותי.
כנראה מי שבא מבית דתי, זה יושב אצלו חזק. ומי שבא מבית חילוני אז אצלו זה פחות מעורר סנטימנטים.
משתתפת: לראות את זה כהנהגה ולא כישות אלוהית נפרדת זה מה שצריך להבין פה.
הישות האלוהית היא רצון. גם היא לא עצמותו. על עצמותו אנחנו לא יכולים להגיד כלום. אפשר לחשוב שעל הבורא, אפשר לחשוב שעל אלוהים, אפשר לחשוב שעל מלאכים, אנחנו לא יכולים להגיד כלום על כלום, אנחנו רק מנסים.
הבריאה היא רצון ואם יש רצון אז יש רוצה, אז זה לא אדיש. זה לא משהו אדיש. זה לא מישהו שברא את העולם והסתלק, זה רצון לברוא ולהיטיב עם נבראיו וזה התקווה שלנו.
שבת שלום לכולם.