פרשת ואתחנן

י"ג באב תשפ"א , 22 ביולי 2021

לצפייה בוידאו של השיעור לחצו על הלינק 

תמלול השיעור:

פרשת השבוע היא פרשת ואתחנן, פרשה שניה בספר דברים. אם אתם זוכרים, בפרשה הראשונה, פרשת דברים שבספר דברים אמרנו שכל ספר דברים מכונה משנה תורה והוא בעצם נאמר מפיו של משה, ומשה מסכם את כל מה שהוא עבר עם בני ישראל במילים שלו. זאת אומרת תורה במילים של הנברא לעומת התורה שניתנה במילים של הבורא דרך פיו של משה.

בציטוט רואים את משה, ממשיך לספר לעם על מה שעבר על העם עצמו.

" כג} וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: {כד} אֲדֹנָי יֱהוִה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ: {כה} אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן: {כו} וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה: {כז} עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה: {כח} וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה: {כט} וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר: "

ככה הפרשה מתחילה. היא מתחילה באמצע פרק ואיזו תחושה יש לכם, או תחושות שונות, איזה מילים כאן פוגשות אתכם?

משתתפת: קורע לב.

מה קורע לב?

תשובה: שמשה מתחנן לראות את הארץ והוא לא זוכה לזה. אדם כל כך גדול שמתחנן…

משתתפת: החד משמעיות שאלוהים מדבר אליו.

משתתפת: אני גם מרגישה שהוא מתחשבן איתו קצת, משה.

באיזה מילים את רואה שהוא מתחשבן?

"אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה". אני רואה פה שהוא אומר אני עשיתי הכל בשמך, והייתי שם עבורך.

משתתפת: גם הפסוק "ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי"

מה פרוש המילה ויתעבר?

תשובה: ממה שאנחנו למדנו זה בעצם, ה' מדבר מתוך משה. משה מדבר את דבריו של אלוהים מתוכו. זה משהו מאוד עמוק. לא ברור לי לגמרי, אבל אני מרגישה שהוא מאוד חזק.

זה כאילו שהוא אומר אני ילדתי את העם הזה. התעברתי, זה מאוד חזק.

משתתפת: עוד פסוק חזק – פסוק כ"ח "וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה" זה לא אתה, עוד לא סיימת, יש לך עוד לעשות משהו מאוד חשוב. הוא עובר מבחן, הוא נותן לו עוד הזדמנות לקבל את זה.

גם נדרש ממשה בפסוק זה לגייס עוד כוחות ולחזק, לתת אומץ ליהושע. זה שאני לא מכניס אותך זה לא אומר שסיימת את תפקידך והעט שלך נופלת, אתה חייב לגייס את הכוחות שלך ולהעביר אותם ליהושע ולתת לו את הכוח.

משתתפת: המילה שהכי נוגעת ללבי, שהוא אומר "ואראה את הארץ הטובה", הוא כל כך יודע שהיא טובה שזה מדהים.

משתתפת: יש חזרה גם על המילים – אעברה, שמשה אומר, ואח"כ אלוהים מתעבר בו.

זה בעצם הביוגרפיה שלנו. אלוהים יודע את הייעוד שלנו.

בעצם משה שימש כלי והוא לא יכול יותר, הוא מדבר על הקירבה הכי גבוהה לאלוהים ועדיין הוא לא יכול להמשיך לדבר על הדבר הזה, על הכניסה לארץ.

נראה מה ההתייחסות של תורת הסוד לכתוב. תזכרו תמיד שהכתוב הוא קוד. אנחנו לא באמת מבינים את זה ואין לנו את המילון של תורת הסוד שחייבת היתה להתגלות ובימינו היא חייבת להיות נחלתם של יותר ויותר בני אדם כדי שנוכל לעשות את התיקון הנכון.

אני אקרא לכם, מה אומר הארי הקדוש על ויתעבר. הארי הקדוש הוא בין המקובלים הכי גדולים בעם ישראל. לא קל להבין אותו.

"ויתעבר הוויה בי למענכם. והרי ידעת כי משה יש לו בחינת קטנות וגדלות וכן כל הנשמות כולן הן דוגמת זעיר אנפין שיש לו עיבור וקטנות וגדלות. וסוד העניין, כי הלוא השם יתברך נותן חכמה בפרנסי הדור (פרנסי הדור זה הצדיקים) כפי זכות הדור וכאשר חטאו ישראל בעגל גרמו שיחזור משה בסוד העיבור והסעיד שאר ההערות שהיו לו ולא היו לו רק בחינת הערת עיבור לבד וחזר לקטנותו."

אומר לנו הארי הקדוש שהעיבור הזה, זה מצב של הנשמה שהיא נמצאת בקטנות, הקטנות הקטנה ביותר, ושהמצב הנשמתי של עם ישראל השפיע גם על המנהיג שלהם. כלומר, מנהיג מושפע מהמצב של הרצון שלו והוא אומר להם "ויתעבר בי ה' למענכם ולא שמע אלי". כלומר הוא אומר להם אני עברתי למצב של קטנות בגלל המעשים שלכם, למצב של עיבור.

הנה פרשנות אחרת למה שחשבנו. פרשנות הארי היא הפרשנות הכי נסתרת אבל בכל זאת רציתי להביא את זה, כי גם לנו יש התרשמות. למשל משתתפת אמרה – שיש אעברה ויש – יתעבר. אמרנו שצריך לשים לב שיש אותיות משותפות, לנסות להבין מה משותף בין שני הפסוקים. אני רוצה שנלמד להסתכל על התנך כמו ספר צופן, לא להסתכל עליו רק על פי איך שנראה בפעם הראשונה. בפעם הראשונה זה באמת סיפור מכמיר לב, על משה, גדול הנביאים, שכל חייו היו מוקדשים להביא את העם עד סיפה של ארץ ישראל ושהוא לא הורשה להיכנס לארץ, מתחת לפני השטח יש דברים הרבה יותר עמוקים. קודם אני רוצה להשאיר בצד את ואתחנן. נדבר עליו בסוף המפגש ולדבר על השיא שיש בספר דברים. בכל ספר יש איזשהו שיא בכל אחד מהחומש, ובפרשה זו מה שמופיע כשיא זו התפילה של שמע ישראל. תפילה שמופיעה בסידור. "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד". אשתף הטקסט. "שמע ישראל אדני אלוהינו ה' אחד" וישר אחרי זה "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". כולנו מכירים את תפילת שמע ישראל, לא יודעת אם כולנו אומרים אותה בעת מצוקה, אבל הרבה אנשים, גם לא דתיים, אומרים אותה בעת מצוקה. יש לי חברה מהלימודים באקדמיה שהיא אתאיסטית מושלמת. היא סיפרה לי שהיא הלכה לסריקה לא נעימה – MRI. מכניסים אותך לתוך מכשיר לבד בחדר, היא היתה לבד בחדר, נכנסה למכשיר הקר הזה ואמרה את שמע ישראל. בחיים קודם לא אמרה תפילה זו. תפילה זו בעצם יוצאת מאיתנו, מרובנו, בעיתים של מצוקה, גם אם אין לנו שום קשר, ולכולנו כבר יש קשר, אבל גם אם לא היה לנו קשר, גם אם אנחנו חילונים גמורים במובן של מכחישי עולם הרוח. תפילה זאת היא בעם ישראל מאז משה. היא התפילה שמלווה את העם הזה בכל הגלות. אם אנחנו מדברים על עשר ספירות, יש שם, מ"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" יש שם את כל הספירות. כאשר במילה אחת יש את הכתר, את הח' ספירות,  8 הספירות שמתחת לכתר, ואת הד' שזה המלכות. זאת אומרת עשר ספירות מכתר עד מלכות, זאת אומרת התפילה עולה מאיתנו עד לכתר, למאציל, לבורא, ויורדת עד למלכות בחזרה. הד' זה מלכות כי היא דלה וענייה ואין לה שום דבר משלה. מלכות סילקה את כל האורות ונשארה ריקה, אז היא הדלה והענייה, זה אנחנו, אנחנו בלי אור אינסוף, אנחנו  בלי חיבור לעולם הרוח אין לנו שום דבר, אנחנו דלים ועניים.

אז התפילה הזו בעצם חובקת את כל העולמות. היא בעצם נקראת תפילת הייחוד, לחבר גם את העולמות ביניהם. אחריה תמיד יש בסידור "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". אז כאן יש לנו עולמות גבוהים עד המלכות והפסוק הבא בתפילה בסידור "ברוך שם כבוד מלכותו" שוב אנחנו במלכות, אז יש לנו תחתונים ועליונים, ייחודים כאן וייחודים למעלה וייחוד "קודשא בריך הוא ושכינתא". זאת אומרת של הנשמה עם הגוף. זאת אומרת של העולם הארצי עם העולם הרוחני. זאת אומרת של הביוגרפיה הארצית שלי עם הביוגרפיה הרוחנית שלי. כשאני מצליחה לעשות ייחוד , אז אני בעצם רואה שהכל אחד, שהכל תמיד היה אחד, ושום דבר הוא לא בסתירה, ושום דבר הוא לא תקלה, ושום דבר הוא לא טעות, הכל אחד, והכל מואר באור אינסוף שהנברא מאחד אותו עם עצמו. עכשיו הזמן שלנו , זה הזמן של בניית המלכות, מה זאת אומרת? זה הזמן שמשה עזב את עם ישראל על סף הכניסה לארץ ישראל, ולא נכנס איתו. למה? משום שמשה הוא כמו שמש, הוא אור הרבה הרבה יותר גדול מאשר העם שאמור להיכנס לארץ ישראל וגם מאשר ארץ ישראל עצמה. ארץ ישראל עצמה היא זמן התיקונים, היא מקום התיקונים. התיקון של הרצון העצמי העצום ביותר של המלכות לקבל לעצמה. אנחנו אומרים מלכות, אז אני יכולה לחשוב על עצמי ואתם על עצמכם, על הנשמה שלנו, התיקון של הרצון הגדול ביותר, ארץ זה רצון, ע"י ישראל, ע"י הקו הישר שהוא בעצם הכמות המסוימת של אור שאנחנו מורשים לקבל על מנת להשפיע. זה ארץ ישראל. להיכנס לארץ ישראל, עם אדם בסדר גודל של משה, אם יכנס לשם, הוא יאפיל על כל מי שיהיה שם. למעשה לא יוכל להיווצר תיקון, כי הוא אור גדול מדי.  האור של משה היה חייב להישאר בחוץ, לשמור על ישראל מבחוץ.

נראה שכמו שאמרה מירב, יש לו עוד תפקיד. נראה איזה עוד תפקיד יש לו מחוץ לישראל. הוא לא אמור להיכנס והוא אמור להכשיר את יהושע. יהושע הוא הלבנה, אקרא לכם מהזוהר, על הפרשה הזאת. איך חבורת הזוהר מתייחסת למה שהקדוש ברוך הוא אמר למשה "ויאמר הוויה אלי רב לך, אמר רבי חיה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה. משה רב לך שנתחברת בשכינה." זאת אומרת עד עכשיו אתה אורות יותר גדולים מאשר המלכות, אתה תפארת, אתה זעיר אנפין, עד עכשיו התחברת בשכינה, כלומר, אתה בעצם הוצאת את השכינה מהגלות ועכשיו, זה מספיק, אתה צריך להמשיך הלאה. "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, משה רב לך שנתחברת בשכינה" שכינה זה מלכות שכינה זו גם מערכת הנשמות שלנו, "מכאן מהלאה אל תוסף. רבי יצחק אמר, רב לך באור השמש שהיה אצלך, אל תוסף מגיע זמן הלבנה." מי זה הלבנה? יהושע. והלבנה אינה יכולה להאיר עד שיאסף השמש. אבל "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו" –  אתה שהוא השמש, צריך להאיר על הלבנה. הוא צריך להאיר על הלבנה, הוא לא יכול לעשות את העבודה במקום הלבנה, כי אם הוא יבוא, ותהיה שמש, לא נראה את הירח, ואז לא יכולה להיות עבודה מלמטה, עבודת תיקונים.

נכון שמטרת הבריאה היא לתת את אור השמש, זאת אומרת את אור החכמה, זאת אומרת את אור החיים, זאת אומרת את התענוג הכי גדול לנברא, אבל למדנו שהנברא כמו שהוא לא יכול לקבל את האור הזה ישירות, כי זה מרחיק אותו בסופו של דבר מהבורא, והנברא חייב לעשות כלי חדש, שנקרא, מסך מאור חוזר, שבתוך הכלי הזה הוא כן יכול לקבל, אבל זה כבר לא אור השמש, זה כבר אור הלבנה. ואת אור הלבנה הזה, הוא יעשה עוד ועוד תיקונים, לאגור עוד ועוד אורות, עד שבסופו של דבר הנברא יגיע בעצמו לאור השמש, אבל הפעם לשמש יותר משמעותית , משום שבנוסף לאור השמש שניתן מלמעלה, יש גם את הפעילות, את השותפות של הנברא, שמוסיף על אור השמש הטבעית וזו כבר שמש הרבה יותר גדולה. גם באנתרופוספיה אנחנו אומרים את זה.

אז, שמע ישראל הוויה אלוקינו הוויה אחד, המלה אחד בגימטריה שלה , מגיעים למספר 13, זה 1 ועוד 8 ועוד 4, שזה 13, וזה אותה גימטריה של המילה אהבה. זאת אומרת שאנחנו משתמשים במילה אהבה, אנחנו מרבים להשתמש בה, אני תמיד אומרת שעד שאנחנו השתמשנו במילה הזאת בבית ספר שלנו עברו יותר מ- 13 שנה. אנחנו לא מבינים מה זאת אהבה. אהבה זה השלמות, השלמות המוחלטת, אז האחד הזה, האחד שהוא הכל, והייחוד של כל אחד מאיתנו, עם האור אינסוף. והתפילה הזאת של שמע ישראל, היא תפילת ייחוד שהיא מעבירה אותנו על פני כל הפרודים בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין הבורא, בינינו לבין השורש שלנו ואפילו בינינו לבין עמים אחרים משום שהייחוד הזה מייחד את הכל. הכל בסופו של דבר זה האחדות. או בתחילתו של דבר ובסופו של דבר זה האחדות, והריבוי זה המצב ה- ב' המצב השני ולא מצב ה- א' ולא מצב ה- ג' ואז ישר אחרי זה נאמר: "ואהבת את הוויה אלוהיך בכל נפשך ובכל מאודך." מה השאלה שצריכה להישאל כאן?

משתתפת: האם אפשר לצוות על מישהו לאהוב.

אורנה: נכון, האם אפשר לצוות על מישהו לאהבה. ושוב צריך להבין שהדברים הם לא כפשוטם. זה לא ציווי, זה תאור מצב. זאת אומרת שאם אני מצליחה להתפלל מעומק הלב והחסרון, התפילה שלי היא חסרון, שאני מעלה אותה – מן, זה נקרא מן – שבא  מלמטה למלעלה, שאני מעלה את המן הזה בתפילה של לב נשבר, תפילה מתוך החסרון, אז אור אינסוף בא וממלא אותי ואז המצב הזה הוא מצב של "ואהבת". זה כמו המצבים האלה שאנחנו מרגישים פתאום אחדות, פתאום איזשהו רגע של חסד, כולנו הרגשנו את זה לא פעם, לא פעמיים, רגע של חסד שאין בינינו ובין העולם פרוד וכל הבעיות שלנו הן כרגע לא עומדות לנו כמכשול והתחושה של השלמות הזאת. כולם מכירים את הרגעים האלה, כי פתאום אני מרגישה אחד עם הבריאה, רק שאנשים שהם ברמות רוחניות יותר גבוהות, הם מרגישים את זה בצורה הרבה יותר מתמשכת ורצופה. הרבה זמן מהחיים שלהם, הם בתוך העולמות האלה, עולמות האחדות. אז ואהבת זה לא ציווי, כי אי אפשר לצוות על אהבה, ואהבת זה תאור מצב של מה קורה לי, מה קורה לנו כשהתפילה של ואתחנן, או של שמע ישראל, עולה לשמים, בוקעת רקיעים, במיוחד התפילה שהכי מתקבלת היא תפילת אני, תפילה במובן של הנואש, והיא בעצם מזמנת אור כזה של ואהבת בכל נפשך ובכל לבבך. כשהתפילה שלנו נעשית מעומק הלב, אז היא זבחי אלוהים. נאמר "זבחי אלוהים רוח נשברה" זאת אומרת אלוהים גם אומר, אני לא צריך שאתם תקריבו לי קורבנות  ותזבחו לי זבחים, התפילה, הזבח הכי גדול שלי שאתם תבקשו אותי מעומק לבכם, זאת אומרת שאתם תצרו כלי. אני רוצה להתפשט אבל אין לי לאן אם אתם מלאים בעצמכם.

שאלה: מחשבות שעלו – אחד, על הירח והשמש, השמש תמיד נראית שלמה, והירח כל פעם מופיע בצורה אחרת. פעם מופיע חלקי ובהדרגה הופך לשלם.

אורנה: מאוד יפה, לירח יש מצב קטנות ומצב גדלות. הירח כשהוא מצטמצם, נעשה מן סהר, דק, זה מצב הקטנות שלו, ואחרי זה הוא אפילו נעלם, אולי זה מצב העיבור שלו, ולאט לאט הוא גדל וזה מצב הגדלות שלו. הירח זה הנברא, זה יהושע, שהוא מנווט ע"י השמש אבל השמש לא מאפילה עליו. כי אם השמש תכנס לארץ ישראל, כל ארץ ישראל גם כן בעצמה תיהרס, כי ארץ ישראל היא ארץ התיקונים, היא הארץ שבעזרתה אוספים אורות בחזרה. זאת אומרת שאם אנחנו צריכים לעשות ייחוד כזה של עליון ותחתון אז אנחנו מקבלים מציאות כזאת שמאפשרת את ואהבת.

שאלה: עוד מחשבה על ואהבת. יש ואהבת את ה' ויש את ואהבת לרעך כמוך, שאולי זה אותו מצב. בשניהם יש אחדות.

אורנה: נכון, כי נאמר, ואהבת לרעך כמוך, אני ה'. ישר אחרי זה אני ה'. מה זאת אומרת? זאת אומרת שיש קשר בין ואהבת לרעך כמוך, ובין אהבה שלך אלי.

משתפת משהו שנאמר מפי תלמיד של בע"שט . הבע"שט לא כתב בעצמו. זה נכתב ע"י תלמידים שלו, אבל בשמו. גם כן על ואהבת. ואהבת של הנברא.

"הקשה מורי מה זה לו יתברך שמו לתועלת שנאהבנו, יתוש כמונו, אם יאהב תולע קטן למלך גדול ונורא מה זה תועלת, ומה זה נחשב לכלום, ותירץ כי בריאת עולם היה על ידי דין שהוא סוד הצמצום, וכך דיני ויסורי האדם הם גוף אל הנשמה וחיות הרוחניות, כי אם לא היה הדין לא היה אפשר בריאת העולם כי הכל היה חוזר לשרשו באהבה עזה".

מה התועלת לו יתברך שמו? מה לו לתועלת שאנחנו הקטנים נאהב אותו? למה זה מופיע ואהבת הוא אומר. ואז הוא בעצם מספר לנו, שבריאת העולם נעשתה ע"י דין. קודם כל הסתלק האור, ונשאר חלל פנוי. בתוך החלל הפנוי הזה מתאפשרת בריאה של עולמות. כי באינסוף עצמו או בכל השלבים של האינסוף, לא משנה ב- 4 שלבים שדיברנו, אי אפשר לברוא עולם כי הוא ממלא את המציאות כולה, כמו שאומר הארי הקדוש, אם ניקח את הדימוי של השמש, שהשמש ממלאה את כל השמים, אין שום כוכב שנראה לעין. אז באינסוף עצמו אי אפשר לברוא עולמות, עולמות יכולים להיברא רק כשהאינסוף מעלים את עצמו לכן העולם נברא בדין, בהעלמה. הסוד של הבריאה הוא דין, הוא סוד הצמצום. הוא הכאב, הכאב של מלכות.

"ודיני ויסורי האדם הגורמין אהבה הם גוף אל החיות ואהבה שלא יצא נפשו בדברו, וכשהאדם מקבל היסורין באהבה ובשמחה שהוא בחינת החיות והרוחניות שמחה ואהבה, על ידי זה מקרב ומקשר ומדבק הגוף אל הנשמה, שהוא חיות הרוחני, ונתבטל הדין, וזה היה עיקר בריאה, להאציל ולברוא בני בכורי ישראל, שיהיה, דעתו כלול מחסדים וגבורות. דע את אלהי אביך על ידי חסדים וגבורות. לפעמים על ידי ביטוש וקבלת יסורין באהבה, ולפעמים על ידי השפעת החסד, לפי מה שגזרה חכמתו יתברך שמו בהשגחה נפלאה."

ננסה להבין את זה, כי יש כאן הרבה דברים שלמדנו. הוא אומר כך, בריאת העולם נעשתה בכאב, בצמצום, האור הסתלק ממלכות ומלכות נשארה ריקה מאור. וריקה מחיים. המלכות היא מוות עכשיו, כי כשהקשר בינינו ובין בורא עולם מתנתק, בין אם זה במהלך החיים ובין אם זה ממש במוות, אז זה מוות. אבל המוות הזה, אפשר בריאה, כי מלכות אמרה, את כל האור לא אוכל לקבל כי אז אני אעלם שוב, אבל אני יכולה לקבל חלק מהאור ועם החלק הזה אני יודעת מה לעשות. אני יודעת איך לא לנצל אותו לטובתי אלא להחזיר אותו לבורא בתור השפעה. ואם אני יכולה לעשות את זה אני מתחילה להיות דומה לבורא. אם אני מתחילה להיות דומה לבורא, אז אני מתחילה לקבל את מה שהבורא רוצה לתת לי. ואז הוא אומר, כי אם לא היה הדין, לא היתה מתאפשרת בריאת העולם, כי הכל היה חוזר לשורשו באהבה עזה. זה מאוד מאוד יפה. מה שהוא מתכוון ,כי הכל היה חוזר לשורשו באהבה עזה? הכל היה נבלע בחזרה. כי מלכות לא היתה מסלקת את כל האור, אז היא היתה נבלעת בתוך הבורא באהבה עזה. זאת אומרת זו אהבה, אבל אפשר להגיד במילים שלנו, זו אהבה סימביוטית, זו אהבה שלא מאפשרת עצמאות וחרות לנברא. אז חייב להיות ניתוק, חייב להיות דין. "ודיני ויסורי האדם הגורמין אהבה הם הגוף אל החיות" הדינים והיסורים מומשלים לגוף אל החיות, כלומר, החלק שבנו שהוא בר מוות מומשל לדינים וליסורים, לעומת הנשמה שלנו ואי אפשר שלא יהיה בנו גם גוף וגם נשמה כי אם אנחנו נהיה רק נשמה אז כאילו שלא יצאנו מתוך הבורא. אז הדינים האלה יש להם תפקיד, להעדר הזה, לחסרון הזה, ליסורים האלה יש תפקיד. ואז הוא אומר, שהאדם מקבל היסורים באהבה ושמחה. זאת אומרת מה שאמרנו אתמול צדיק, הוא מצדיק את הבריאה, מצדיק את הבורא, מצדיק גם את הייסורים. זה רמה מאוד, מאוד גבוהה. מצדיק את הייסורים ומקבל אותם באהבה ושמחה, הייסורים עצמם משמשים כלי של דבק, של ייחוד בין הגוף והנשמה ואז מתבטל הדין. הוא אומר, זה עיקר הבריאה, להאציל ולברוא בני בכורי ישראל.

ישראל הם ראשית הבריאה. יעקב שהוא לא הבן הבכור עפ"י הטבע, מי הבן הבכור עפ"י הטבע? עשיו, הבכורה של ישראל היא לא עפ"י הטבע, היא עפ"י בחירה. הבורא ברא את עם ישראל לא בגלל שעם ישראל הוא כזה חזק ואיש ציד כמו עשיו, ומושך אורות חכמה, אורות הכי גבוהים לתועלתו. הוא ברא אותו בגלל שהוא קטן, בגלל שהוא השני, בגלל שהוא המעט, בגלל שבתוכו יש את כל הגוונים של כל אומות העולם, בגלל שהוא שפל. בגלל שהוא יהיה מוכן לעשות את עבודת התיקון והוא הבכור האמיתי. כשנחשוב על החיים שלנו, המשפחות שלנו, נעשה תרגיל על הבכורה. הוא לא בכור מצד הטבע, הוא בעצם בכור מצד הבחירה, כי הוא ישראל, כי הוא ישר כאל, כי הוא קו האמצע, כי הוא המאזן בין החסדים והגבורות, בין אברהם – החסד, והגבורה – יצחק, והוא בעצם הכלי היחיד הנכון לעשות תיקונים לאורות, כי הוא דעתו כלולה מחסדים וגבורות, והוא אומר "דע את אלוהי אביך" המילה דע, היא לא במובן של ידיעה שכלית, אלא במובן של האדם ידע את חוה אשתו. למה הכוונה והאדם ידע את חוה אשתו? באיזה מובן זה? להכיר אותו מתוכו? מה הוא עשה, הוא התחבר עם אשתו, מה אנחנו עושים באקט? חיבור. זה ידיעה מבפנים. כשאומרים דע בתנ"ך או בחכמת הנסתר, הכוונה היא לחיבור. לחיבור של עליונים ותחתונים למשל, של הגברי והנשי. הדע הזה מאפשר חיבור של שני קצוות, של שני ניגודים, של קונפליקט בתוך הבן אדם עצמו. זה קו האמצע, זה הקו של ישראל, זה בעצם הקו שעכשיו יקבלו העולמות דרכו את האורות, לא דרך העיגולים, זה נגמר, מלכות סילקה את כל האור, סילקה אותו לצדדים, העיגולים נשארו ריקים, ונשאר הקו הזה עם דע, עם ראש, תוך וסוף. אני מקווה שיש לכם את הציור מול העינים, שם מקבלים את האור בצורה ישרה כאל, ישראל. וזה בני בכורי. הוא לא בכור מבחינת הטבע, מבחינת הטבע העיגולים היו קודם, אבל הוא נבחר, הוא עם סגולה כי הוא הסגול, והסגול זה שתי נקודות ונקודה באמצע. האיזון בין שתי הנקודות. ולפעמים הוא אומר ע"י ביטוש וקבלת ייסורים באהבה, הוא מרמז כאן על עוד תהליך שנעשה בבריאת העולמות שלא למדנו, זה ביטוש, ביטוש של האור מקיף שנשאר בחוץ, אז 90% שנשארו בחוץ רוצים גם כן להיכנס, אז הם בוטשים במסע, זה נקרא בטישה, והביטוש הוא תמיד כואב, הוא תמיד גם מפחיד, כי אם רוצה להיכנס אלי אור שאני לא יכולה להתמודד איתו, מה אני אעשה? ע"י הביטוש הזה, הוא מייסר, הוא מכאיב אבל ע"י קבלת הייסורים באהבה וע"י החסד, כבר שני הדברים, "לפי מה שגזרה חכמתו יתברך שמו בהשגחה נפלאה". מה זאת אומרת לפי מה שגזרה חכמתו יתברך שמו בהשגחה נפלאה?

תשובה: מה שהחכמה האלוהית החליטה.

מה שהחכמה האלוהית החליטה בהשגחה נפלאה, בין אם זה נחווה כמו דין ובין אם זה נחווה כמו חסד, זאת היא השגחה נפלאה. הבע"שט שנכתב בהקשר לפרשה הזאת, בהקשר ל- ואהבת את ה' אלוהיך.

אתחנן זה התפילה של משה לבורא, לא נכנס לזה אבל כן נכנסנו לענין של מה שנראה במבט ראשון כסיפור מאוד לא הוגן, שמשאירים בחוץ את המנהיג של העם, בקריאה מעמיקה אנחנו רואים למעשה שמדובר כאן על אירועים קוסמיים, ואלה אירועים קוסמיים של אורות שחייבים להסתלק ולתת הזדמנות לאורות היותר קטנים לצמוח מלמטה כלפי מעלה.

משתתפת: זה גם מעשה של הקרבה. נכון, זה גם מעשה של הקרבה.

באופן הזה שאנחנו מבינים את התנ"ך, התורה, חומש, דרך ההתבוננות של תורת הסוד, אנחנו מגלים למעשה אירועים קוסמיים שמתרחשים בתוך חיים של אומה אחת שהתפקיד שלה זה להיות אור לגויים, זאת אומרת שהתפקיד שלה היא לקחת על עצמה הקרבה בשביל כל העולם. להצטמצם, להיות הקו הזה המצומצם, כדי שאחרי זה כל העולם יוכל לקבל את כל האור שמלכות סילקה ממנו, את האור שמלכות אמרה אני לא יכולה לקבל ככה, שזה בעצם אור אינסוף שממלא את הכלי אינסוף שזה מטרת הבריאה, אז עם ישראל זה תיקון הבריאה, אומות העולם זה מטרת הבריאה.

עכשיו אפנה את תשומת לבכם לעניין הבכורה, תסתכלו בחיים שלכם, האם אתם הבכור מצד הטבע, מצד הביטוי של האינסוף כאלוהים, אלוהים זה הטבע, או אם אתם הבכור מצד הוויה.

הוויה זה י' K ו' K השם המפורש, שהוא נעשה ע"י בחירה, ע"י השגחה אישית, ע"י מעל לטבע, הוא זה שעשה את כל הניסים שמעל לטבע במצרים ועל ים סוף וכמובן בהר סיני. מי רוצה לשתף? אחדד השאלה – יכול להיות שאני לא בכורה מצד הטבע, כלומר, יש לי אח/ אחות יותר גדולים, אבל מצד ההתפתחות הרוחנית, מצד הקריאה הרוחנית, אני זו שבמשפחה סומנתי? לא רוצה להגיד נבחרתי, שזה לא ילך בשבילנו לאגו, שלא ניקח לאגו שלנו, אבל סומנתי בדר"כ ע"י ייסורים רבים גם, סומנתי כזאת שאני בעצם הבכורה מצד הבחירה כמו שיצחק הוא בכור למרות שישמעאל הוא הבכור מצד הטבע, וכמו שיעקב הוא בכור למרות שעשו הוא הבכור מצד הטבע, וגם מנשה ואפרים, הבנים של יוסף, יעקב מברך אותם ושם את ידיו בהצלבה ומברך את הקטן כבכור. בואו נסתכל על החיים שלנו.

משתתפת: גם יוסף עצמו, שהיה קטן..

יוסף עצמו לא נבחר, העם היהודי לא יצא מיוסף, יצא מיהודה. יוסף לא שייך לזרם המרכזי בסופו של דבר, הוא זרם צדדי, נכון שהוא היה בחירו של אביו אבל הוא לא הבכור מבחינת מי יוביל את ההנהגה של העם היהודי שזה כמובן יהודה ולא יוסף.

אני כבר רואה כמה מכן שהם אחים צעירים יותר וכן הם הבכורים מטעם ההשגחה.

משתתפת: אני השנייה מתוך שלוש, ואני בתור ילדה, היה לי קשה תמיד, והייתי, לא אגיד כבשה שחורה, אבל זאת שעשתה יותר צרות, ואני מרגישה שזה לא סתם, כשהתבגרתי וגדלתי זה הביא אותי למקום הזה של למצוא את הרוח, לחפש אותה. לחפש אותה והיא מחפשת אותך. מחפשים אחד את השני.

משתתפת: אני בכורה באופן טבעי וכל השנים מאוד נהניתי מהמעמד שניתן לי באופן טבעי, ממש כאילו הוכתרתי, גם בתוך המשפחה שלי וביחס מצד ההורים שלי, הציפיות שהיו ממני, ומילאתי אחר הציפיות האלה, ודווקא זה היה מאוד בעוכריי. היום אני יודעת את זה. היום את צריכה לקנות את הבכורה. צריכה ללמוד את זה מאפס איך להרוויח את זה, את הבכורה.

משתתפת: אני ממש מתחברת לזה, אצלנו ערן אחי הוא הבכור, הוא הבכור הביולוגי, זה מאוד מעניין כי היה לי מאוד קשה להודות בזה, רק לאחרונה אני ממש מבינה את זה, מסכימה עם זה, מבינה שזה הנכון, ממש היה קשה לי לקבל את זה. גם עצם הידיעה, לא עזרה, ממש ניסיתי להימנע מזה. בשנים האחרונות היא שם וזה גלוי והכל בסדר. הכל בסדר במובן של זה ככה.

קיבלנו שתי דוגמאות מאוד יפות, אחת, בכורות מטעם הבחירה ודוגמא שנייה שהיא בכורה מטעם הטבע, מטעם אלוהים, הביטוי של הטבע כדי לעשות את הייחוד עם ההוויה האלוהית היא צריכה לעבוד קשה, בעצם להרוויח את הבכורה הזאת.

משתתפת: אני הצעירה במשפחה מתוך 8 אחים, וכצעירה עפ"י הטבע, סבלתי את הסבל הכי גדול מכל בני המשפחה שלכאורה הילדה הקטנה צריכה להיות הכי מפונקת, שיש לה עוד 8 אחים גדולים ממנה, אבל זה בדיוק העניין שאת מדברת עליו, על הבכורה שמתוך בחירה.

נכון מאוד, גם משה לא היה בכור, מי היה הבכור? אהרון. אז זה מעניין.

עם ישראל הוא לא העם של הטבע, הוא לא נבחר מטעם הטבע, היו עמים הרבה יותר גדולים ומקופחים ממנו.

אשתף טקסט של בעל הסולם שגם נכתב בהקשר לאהבה.

"אבל צריך להכיר ולחשוב, אשר השם יתברך רודף אחריו, ממש באותו השיעור שהוא רודף אחר השם יתברך. ואסור לו לשכוח חס וחלילה את זה, גם בעת הגעגועים היותר גדולים ובזכרו שהשם יתברך יתגעגע ורודף ידבק בו בשיעור עצום כמידת עצמו. נמצא תמיד הולך בכיסופים וגעגועים מחיל אל חיל, בזיווגא דלא פסיק, (זיווג שלא נפסק) , שהוא תכלית שלמות כח הנפש, עד שזוכה לתשובה מאהבה, דהיינו "תשוב ו' לגבי ה' " (ו' זה הקדוש ברוך הוא, ה' זה המלכות ביחד זה תשובה). שהוא ייחוד קוב"ה שכינתיה."

print