ט"ז בחשון תשפ"ג, 10 בנובמבר 2022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
תמלול השיעור:
ויהי נועם ה' אלוהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו
ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך
גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך
יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי
{א} וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם: {ב} וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: {ג} וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ: {ד} יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: {ה} וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ: {ו} וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: {ז} וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: {ח} וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ: {ט} וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל: {י} וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו: {יא} וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים: {יב} וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן: {יג} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי: {יד} הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן: {טו} שני וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ:
שבוע שעבר היתה פרשת לך לך. למעשה פרשת לך לך מתחילה את מסע הנשמה, מסע מערכת הנשמות שיכולה להיות הכלי המתאים לבורא לשכון בו. מסע שהבורא אומר לנשמה לכי לך. לכי לך מהעולם שלך, מעולם הרוח, למקום אשר אראך. תעזבי את מקום הולדתך ואת כל מה שאת מכירה ולכי לתוך העולם הארצי.
המערכת המתאימה שהבורא חיפש לשכון בה, התחילה להתבסס מאברהם אבינו. גם לפניו היו צדיקים. היו אנשים גדולים כמו חנוך, כמו נוח. אבל עדיין זאת לא הייתה מערכת שיכולה לבטא ערבות הדדית. אנחנו רואים את זה בנוח שהיה איש צדיק. בכל זאת, שהבורא אומר לו קץ כל בשר שהוא אומר לו שהעולם שִׁיּחֵת דרכו. בני אדם השתמשו בכוחות הרוחניים המאוד גדולים במיוחד בכוחות השפה, כדי להשחית. כי לשפה פעם היה כוח. היא לא הייתה רק מייצגת, אלא זו הייתה שפת הקודש. לשפת הקודש היה כוח להזיז הרים ולשעבד מערכות טבע. ואנשים השתמשו בזה לרעה כדי לשעבד אנשים אחרים ולשעבד את הטבע למטרות האגואיסטיות שלהם.
הבורא אומר לנוח, תכניס את עצמך לתיבה. התיבה היא תמיד המקום שיכול להציל אותנו. יכול להציל אותנו מהמים הזדוניים. זאת אומרת התיבה זה העבודה ב-3 קווים. עבודה באמונה מעל הדעת. ובאמת נוח נכנס. אלא שבניגוד לאברהם, הוא לא ביקש על העולם כולו. ואילו אברהם, כשנאמר לו על סדום, אז כתוב "הַֽמֲכַסֶּ֤ה אֲנִי֙ מֵֽאַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה", והוא הולך להגיד לו מה הוא עומד לעשות לסדום, להשמיד אותה. ואברהם נלחם. אברהם זוכה לכינוי אוהבי. אברהם מתוך האהבה לבורא יכל גם להתווכח עמו, עם הבורא. ולהגיד לו "האף תספה צדיק עם רשע", מה שנוח לא עשה. נוח לא נלחם בעבור שאר העולם. הוא קיבל את דברי הבורא. והבורא רוצה שנתווכח איתו. הוא לא רוצה להביא אסונות וקטסטרופות לאנושות. הוא מחפש את הצדיק שיתווכח איתו. שיאפשר לו לחוס ולחמול. לסגת מהרצון שלו להביא מכות על האנושות. ואברהם היה צדיק מהסוג הזה. לכן, אברהם היה התחלת בניית המערכת הזו. אמנם הוא הוא קו אחד מתוך השלושה, אברהם הוא קו של חסד. חסד זה לא גבולות. זה אף פעם לא הדבר השלם. חסד חייב להיות בתוך גבולות. לכן אברהם היה צריך את ההשלמה שלו. למי?
משתתפת: יצחק ויעקב
אורנה: נכון מאוד. קודם כל ביצחק, ואברהם הוליד את יצחק, זאת אומרת חסד הוליד את הגבורה. חסד שפועל בתוך גבול הוא חסד אמיתי וחסד שפועל ללא גבולות, יכול להיות חסד משחית. ואברהם אומר האף תספה צדיק עם רשע? הייתי רוצה להביא את המאמר בזוהר על שנקרא "האף תספה צדיק עם רשע".
משתתפת: כמו שנוח נשלח לתיבה, שהיא הסתרה, גם אברהם יושב באוהל, שזה גם הסתרה.
אורנה: נכון, בפתח האוהל. התיבה זה מלכות וגם האוהל זה מלכות. זה השכינה. זה המקום שאתה עובד באמונה מעל לדעת.
משתפת מהזוהר. מאמר "האף תספה צדיק עם רשע":
ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע. אמר רבי יהודה מאן חמא אבא דרחמנותא כאברהם ת"ח בנח כתיב ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר בא לפני וגו'. עשה לך תיבת עצי גפר. ואשתיק (ושתק), ולא אמר ליה מידי (לא אמר לו מילה), ולא בעא רחמי (ולא ביקש רחמים). אבל אברהם, בשעתא דאמר ליה קב"ה, זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו'. ארדה נא ואראה וגו'. מיד כתיב ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע.
ויגש אברהם ויאמר האף וגו'. ויאמר רבי. זה היה אבי יצחק. מי ראה אב רחמן כמו אברהם. בואו וראה. כתוב ויאמר אלוהים לנוח, קץ כל בשר בא לפניי וגומר ושתק. ולא אמר כלום ולא בקש רחמים. אבל אברהם בשעה שאמר לו הקב"ה זעקת סדום ועמורה וגו'. מיד כתוב ויגש אברהם ויאמר, האף תספה צדיק עם רשע. אמר רבי אליעזר אף אברהם לא עשה זאת בשלמות כראוי. נוח לא עשה כלום. לא זה ולא זה. כלומר לא ביקש על צדיקים כאברהם. ולא ביקש אף על רשעים כמשה כמו שמבאר לפנינו. אברהם תבע משפט כראוי שלא ימות צדיק עם רשע. והתחיל מין 50 צדיקים. עד 10. עשה ולא השלים. כי לא ביקש רחמים בין כך ובין כך. בין אם יש צדיקים ובין אם אין צדיקים. כי אמר אברהם, אינני רוצה לתבוע שכר על מעשי. כלומר, שלא האמין בעצמו שיש לו שכר עד לבקש בזכותו לפתור את הרשעים מן הדין.
זאת אומרת, אברהם ביקש אבל הוא ביקש רק על הצדיקים. הוא אומר, האף תספה צדיק עם רשע. בעוד שמשה אחרי זה אנחנו נראה, ביקש גם על הרשעים, גם על הרצונות לקבל שלנו הכי גרועים שיגאלו. ואברהם לא היה בטוח, בגלל שהוא מספירת חסד, ספירת חסד היא לא בג"ר, היא לא בראש, בג' הראשונות, שהם הספירות הגבוהות. היא ההתחלה של השבע ספירות נמוכות יותר, אז הוא לא חשב שיש לו זכות או שיש ביכולתו או בזכותו לבקש גאולה גם על הרשעים, כי הוא לא ירד עד למטה, הוא לא ירד עד למקום הזה של הרשעים. של הרצון העצמי הגדול והאגואיסטי ביותר. הוא היה איש של חסד, לכן הוא לא יכל היה לבקש על הרשעים.
אבל מי עשה בשלמות כראוי, זה משה. עכשיו הוא יביא מקרה העגל. כיון שאמר לו מן הקב"ה סרו מהר הדרך וגו', הקדוש ברוך הוא בפסוק זה יגיד לו, אני רוצה למחות אותם ולהקים לך זרע להתחיל מחדש את ישראל ממך.
אז מה אומר משה ויחל משה את אדוני פני ה' אלוקיו וגו'. עד שאמר ועתה אם תישא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת.
אומר משה לאלוהים ואף על פי שכולם חטאו זאת אומרת בניגוד, למה? הוא לא ביקש על הצדיקים, כי כולם חטאו, נכון?
משתתפת: כמו בסדום
אורנה: ששם לפחות היה ניסיון לברור את הצדיקים, ואף על פי שכולם חטאו, לא מש משם, עד שאמר לו סלחתי כדברך.
אבל אברהם לא התחשב, אלא אם נמצא בהם צדיקים ואם אין בהם צדיקים לא התפלל ועל כן לא היה עוד איש בעולם שיגן על דורו כמו משה שהוא רועה נאמן. ויגש אברהם ויאמר, פרושו שהתקין את עצמו לבקש את זה. אולי מצאו שם חמישים. התחיל מחמישים. שהוא התחלה לדעת עד עשרה שהוא סוף המדרגות.
כי ה' קומות יש בכל מדרגה, זה למטה מזה. יש כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. היוצאות על ה' בחינות המסך.
זאת אומרת, לכל אחת, לכל ספירה, בתוכה, יש עשר. ונמצא בקומת כתר חמישים ספירות. שהם ה' ספרות כח"ב כתו"מ. זאת אומרת כתר חכמה, בינה, תפארת ומלכות שבכל אחת עשר ספירות. ובקומת חוכמה רק ארבעים ספירות.
אברהם התווכח, וכל פעם הוריד את מספר האנשים. כי חסרה עשר ספירות בכתר ובקומת בינה שלושים ספירות כי חסרים גם כן עשר ספירות וחוכמה. ובקומת תפארת שזה זעיר אנפין עשרים ספירות, כי חסרים גם עשר ספירות בבינה ובקומת מלכות רק עשר ספירות.
וברגע שלא היה העשר, אז אין קומה שלמה, אין אדם. אין פחות מעשר ואז כשראה אברהם, שאין על מה לדבר, אז אחרי עשר הוא ויתר. עד קומת מלכות שאין בה אלא רק עשר ספירות והמלכות היא ספירה עשירית לעשר ספירות והיא סוף כל המדרגות מלכות דמלכות.
אמר רבי יצחק עד עשרה שהתפלל עליהם אברהם, אלו הם עשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים. (עשרת ימי תשובה), שעדיין אפשר לשוב שבהם מתקנות עשר ספירות המלכות לעלות אל הבינה.
זאת אומרת המלכות עולה לבינה, זאת אומרת הנברא עולה לאלוהים, מבקש תיקון. מבקש שאלוהים יכלול אותו בתכונות ההשפעה שלו. משום זה התחיל להתפלל מחמישים עד עשרה שהם עשר ספירות מלכות כתיקון עשרת ימי תשובה. כיוון שהגיע לעשרה, אמר, מכאן ולמטה ששמה מלכות, שאינה נמצאת בבינה זאת המלכות דמלכות, זה לב האבן, זה הרצון האגואיסטי ביותר. אינו מקום העומד בתשובה. לחזור בתשובה זה אומר שאנחנו צריכים את בינה, צריכים את הספירה של בינה. ומלכות דמלכות היא לא מקום לחזור בתשובה. היא תגאל רק בגמר התיקון ואברהם הוא היה ספירת חסד. הוא לא היה ספירת מלכות. מי היה ספירת מלכות?
משתתפת: דוד המלך.
אורנה: דוד המלך. לכן משיח בן דוד ולא משיח בן אברהם. ששמה מלכות שאינה נמתקת בבינה אינו מקום העומד בתשובה. אינו נמתק בבינה הנקראת תשובה. תזכרו, ספירת בינה נקראת תשובה. כי המחווה של ספירת בינה זה לחזור לאלוהות. כלומר, היא לא מתעניינת במתנה, היא מתעניינת בנותן המתנה. היא עושה תנועה הפוכה, היא אומרת, אני לא רוצה את החוכמה שלך, אני רוצה להכיר אותך אז זה נקרא לשוב בתשובה.
משום זה לא ירד לבקש על למטה מעשרה. אז אנחנו רואים, שלמרות גדולתו של אברהם מי שהיה רועה נאמן, שנשא את כל עם ישראל עליו זה היה משה. אבל בכל אופן אברהם התחיל את בניית המערכת שיכולה לחזור לבורא. שיכולה להחזיר אותנו לבורא. עד אז העולם היה נתון בידי הרצונות לקבל. הארץ שיחתה.
המצב היה אז בערך כמו היום – השחתה מוחלטת של השפה, אלא שאז השפה הייתה כוח יצירה. אז זה השפיע עד הפיזי. והיום גם כן השפה מתחילה להיות כוח שיוצר. וההשחתה היום בשפה דומה להשחתה שהיתה אז.
ואז אלוהים מחליט לכלות את האנושות, להתחיל מחדש. בני אדם היו חיות טרף. וגם היום בני אדם הם חיות טרף. אבל אלוהים הבטיח שהוא לא יביא יותר מבול. שהוא ייתן לנו אפשרות לתקן בהדרגה. הוא לא יכלה את האנושות באופן כזה שהוא יחליף אותה באנושות אחרת.
אז מפרשת לך לך, אנחנו עוברים לפרשת וירא, וגם בפרשת וירא יש לנו לך לך. לך לך חדש. איפה נאמר לך לך בפרשת וירא?
משתתפת: בהר המוריה
אורנה: נכון מאוד. בהר המוריה, עקדת יצחק.
וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק (בראשית כב ב) הריתמוס מאוד דומה. למה?
משתתפת: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך.
אורנה: לך לך מארצך ממולדתך, אותו ריתמוס. קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.
מי זה יצחק?
יצחק הוא העתיד. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה. (תהלים קכו ב)
יצחק הוא גמר תיקון. כאשר אנחנו נצחק, נסתכל אחורה ונצחק, ונבין שהשתתפנו במשחק. משחק של הבורא. יצחק הוא ההבטחה לעתיד. יצחק זה הרגע שהכל יהיה צחוק גדול. ושנבין שהכל היה צורות של התנסות. שיכשירו אותנו להיות כלי שיכול להכיל את האור הגדול עם כל ההטבה.
מה זה אומר עקידת יצחק? יצחק מסמל את השמאל. יצחק מסמל את הרצונות הגדולים ביותר. את השמאל הזה חייבים להכפיף לימין. לאברהם. ז"א את השמאל שהוא גבורה. שהוא רצון עצמי גדול ביותר, חייבים להכפיף לחסד, שהוא הרצון האלוהי להשפיע. לכן צריך לעקוד את השמאל. לעקוד את השמאל על המזבח. ומי שצריך לעקוד אותו זה החסד. זה הימין, שזה אברהם.
אז אם אנחנו רואים שבסדום ועמורה, מכיוון שזה היה שמאל, רצון עצמי שלא הכפיף את עצמו לרצון האלוהי – רצון של נמרוד. הייתה שם השמדה. להוציא כמובן את לוט ואת משפחתו.
למה הוציאו את לוט משם? לוט נחשב לשמאל דטומאה גם. הבנות שלו שכבו איתו.
משתתפת: אבל בכל זאת הוא הגן על המלאכים.
אורנה: נכון. הוא בכל זאת הגן על המהלכים נכון מאוד.
משתתפת: בחירוף נפש.
אורנה: את צודקת. וגם הוא מייצג את אומות העולם. את הרצונות לקבל הגדולים שיכולים להתקן. ומי יוצא מהזיווג בין לוט לבנותיו? איזה עמים?
משתתפת: מואב ועמון
אורנה: מואב זה מאב. והאב זה ספירת חכמה. ומי שמקבל את החוכמה זה תמיד מלכות. את החוכמה הכי גדולה. אבל אם היא מקבלת חכמה, בלי חסדים אז החוכמה לא יכולה להתפשט. ומי יוצא ממואב, אתם יודעים?
משתתפת: רות המואביה
אורנה: ורות המואביה היא הסבתא רבא של דוד ודוד הוא משיח בן דוד. ז"א המשיח יוצא מדוד, מזרע דוד. וזרע דוד, תחילתו ברות. אבל ברות שהכפיפה את עצמה לנעמי. בניגוד לעורפה, שהפנתה עורף לנעמי.
זאת אומרת עורפה חזרה לרצונות הגדולים. כשאני אומרת רצונות גדולים, אז אני אומרת, התחושה של הגאווה של האדם שחושב שהוא מלך העולם. ושבעזרת המדע, בעזרת השכל האנושי, הוא ישלוט על העולם ויגלה את כל סודות הבריאה. ואנחנו רואים מה קורה עם הרצונות האלה, שהם לא מוכפפים לרצון הרוחני הגבוה.
באמת, עורפה הולידה את גולית. ורות הולידה את דוד. ובכל זאת אנחנו צריכים את גולית כדי להגיע לגמר תיקון, אנחנו צריכים את הרצונות הגדולים האלה. ולשם אברהם לא הגיע. הוא היה מספירת חסד. אבל אנחנו צריכים לרדת למלכות דמלכות, למקום שנקרא לב האבן. במקום שנקרא "אבן מאסו הבונים". שבגמר תיקון נאמר עליה והייתה לראש בינה. המקום הזה של החור השחור בתוכנו. האגואיזם הגדול ביותר בעולם. שהוא כמו חור שחור שבולע וגם לגאול אותו.
אז כבר שמים שם את רות. את השורשים של רות, מצילים אותם מההשמדה של סדום.
משתתפת: הייתי רוצה לשאול שאמרת על יצחק שהוא שמאל. למה בדיוק הכוונה שמאל?
אורנה: צד שמאל זה צד של הנברא. זה הרצון שלנו. צד ימין זה הצד של הבורא שבתוכנו. אם הצד של הנברא שבתוכנו לא מכפיף את עצמו לצד של הבורא שבתוכנו, אז יש שליטה של כוחות הטומאה. במילים אחרות. אז אם התשוקות שלנו והיצרים שלנו, והחושים שלנו והרגשות שלנו לא מוכפפים לצד הגבוה שבנו, האני. אז הם מוכפפים לצד הנמוך, הבהמי וההרסני.
יצחק האיכות שלו הפוכה מהאיכות של אבא שלו ולכן אבא שלו אהב יותר את ישמעאל. כי ישמעאל הוא חסד גם, כמו אברהם. זה ממשיך. יצחק עצמו אוהב יותר את עשו, כי עשו הוא גם כן שמאל. ורבקה אהבה את יעקב שהוא בסופו של דבר, קו אמצע.
זאת אומרת צריך לעקוד את יצחק, צריך לעקוד את השמאל. לא לשחוט אותו. אף אחד לא אמר לאברהם תשחט את הבן שלך. צריך לעקוד אותו כדי להכפיף אותו, את כל התשוקות הכי גדולות שיש לנו, להכפיף את זה לכיוון של בנייה ושל השפעה לעולם.
לכן אנחנו לא הורסים את יצחק. אנחנו לא הורגים את יצחק, אנחנו לא שוכחים את יצחק. אנחנו
עוקדים את יצחק שבתוכנו. אבל יצחק, בסופו של דבר הוא מטרת הבריאה לא אברהם. מטרת הבריאה זה שהנברא יקבל את כל הטוב בעולם, בכלים הכי הכי גדולים שלו, שזה הרצון לקבל לעצמו. אבל רצון לקבל לעצמי שמשרת את הטוב. לכן יצחק הוא האב הארצישראלי מכל 3 האבות. הוא לא ירד אף פעם מארץ ישראל. לא ירד למצרים ואשתו לא ניתנה לאבימלך. והוא לא היה אצל לבן.
הוא היה כל הזמן בארץ ישראל. הוא גם נשא אישה אחת בלבד. יצחק הוא בעצם המודל של גמר תיקון. שיהיה תיקון שלם לרצונות לקבל שלנו ואז כל המסכים יפרצו וכל המודל הזה שאנחנו עובדים בו עכשו, באורות קטנים, ישבר. וכל האנושות תעלה לרמה הרבה יותר גבוהה של תודעה. אז זה יצחק. ויצחק יקרא לך זרע.
משתתפת: יכול להיות שגם שאמרת שיצחק שהוא כביכול, מייצג את הגמר תיקון, אז זה בעצם גם מסמל את זה שצריך שאנחנו בזמן תיקון ועוד לא הגענו לגמר תיקון.
אורנה: לחלוטין ואנחנו צריכים לעבוד באורות יותר קטנים.
כי יש המון שפע שיורד היום לעולם. בכל מובן. ההמצאות החדשות של הטכנולוגיה. שמעתי בערוץ כאן אחד, יש להם כל מיני סדרות של העתיד כבר כאן. אז היה פרק אחד איך שנכנסים לתוך הגאנום האנושי. חותכים את הגן הפגום, שהוא אחראי על מחלה, מחלות נוראיות ומחליפים אותו העתק הדבק. לא יאומן עד איפה האור האלוהי נכנס לעולם, והשאלה היא מה יעשו בו. כי יורד המון, המון שפע לעולם. והשאלה היא, וזה לא שאלה, כי יש בו שימוש לרעה.
לכן אנחנו צריכים להסכים לעבוד עם אורות קטנים יותר, אורות של תיקון לא אורות של גמר תיקון. כי האורות הגדולים הם יכולים להכשיל אותנו. כל פעם שאת מקבלת מחמאה, אז את צריכה לדעת שזה מחייב אותך לעבוד יותר קשה. נגיד שאומרים לך איזה מורה טובה, או יועצת טובה את, אם את לוקחת את זה לתוך הרצון לקבל שלך, את מתחילה לחשוב שמגיע לך זכויות יתר ושכולם צריכים להתנהג אלייך בכבוד. אבל אם את לוקחת את זה לרצון להשפיע, את מבינה שזה מחייב אותך לעלות דרגה.
אז היום אנשים מקבלים כמו ממש לפני המבול, את כל האור הזה לתוך הרצון העצמי שלהם. וזה מה זה מה שיוצר שחיתות גדולה מאוד. שגם אנחנו יכולים לראות אותה היום. אז לכן צריך להיזהר עם האורות הגדולים ולהכפיף את הרצונות הגדולים ביותר לבחינת הבורא שבתוכנו, זו בחינת ההשפעה.
עד גמר תיקון אנחנו לא עובדים עם אורות גדולים, ומי שעובד עם אורות גדולים אז נשרף. אז הפרשה הזו מלאה וגדושה בהרבה עניינים. יש לנו כבר בהתחלה, מה קורה בתחילת הפרשה?
משתתפת: אברהם יושב בפתח האוהל כחום היום.
אורנה: כחום היום, נכון. כחום היום שימו לב זה, השמש נמצאת בזניט. זה האורות הכי גדולים. אבל זה פתח האוהל, הוא מוגן. ומתגלים אליו 3 אנשים, 3 מלאכים. שימו לב, אנחנו עובדים ב-3, קווים תמיד, שמאל, ימין וקו האמצע.
מתגלים אליו 3 אנשים ומבשרים לו על הולדת יצחק. אחר כך יש לנו את פרשת סדום ועמורה. וכמובן אחר כך העקידה. אז פרשת וירא, ממשיכה את כל החיפוש שהוא כבר מבראשית. אחרי האדם. זאת אומרת אחרי המערכת שאפשר יהיה לקרוא לה אדם. שהיא המערכת ב-3 קווים. שיש רצון עצמי ויש רצון אלוהי ויש הכפפת הרצון העצמי לרצון האלוהי כדי ליצור תולדה חדשה, שיכולה לאפשר לאדם גם כן ליצור מתוכו דברים חדשים.
רק אם הוא מייחס את עצמו לבורא. אז יש כאן המשך של בירור הנשמות. כל העניין עד אברהם, מבררים את הנשמות, אבל כשהגענו לאברהם זה לא מספיק. אנחנו צריכים גם את שמאל וגם את האמצע. עד שלא נגיע לישראל, על 12 ילדיו, שזה 12 האלכסונים בעולם אצילות. 12 פרצופים של עולם האצילות, אנחנו בעצם לא יכולים לדבר על מערכת. לכן אברהם שואל "במה כי אירשנה". הוא מבין שאין לו הכוח להיות כלי להבטחה כל כך גדולה.
אז הברור הזה הוא גם בצאצאי טרח, אבי אברהם. גם אברהם יש לו שני אחים. יש לו את אבא של לוט, נחור, ויש את בתואל. גם מטרח יוצאים 3 בנים. כמו שמאדם וחווה יצאו 3 בנים. קין הבל ושת. ושת היה קו האמצעי, קין היה קו שמאל, הבל היה קו ימין. לא הצליחו לבד. וגם פה אנחנו רואים 3 צאצאים של טרח. שגם מתוכם יש בירור והבירור בסופו של דבר הוא אברהם.
לוט הוא האחיין של אברהם. הבירור הוא אברהם. וההשלמה של המערכת הזאת תבוא לידי ביטוי בישראל שהוא יעקב. הקו שישר כאל.
בפרשה הזו אנחנו גם מתוודעים לברית המילה. אברהם מל את עצמו בגיל 99. אברהם מל את עצמו ואת כל בני ביתו. מה המשמעות של ברית המילה?
משתתפת: להוריד את הרצונות לקבל.
אורנה: להוריד את העורלה. לא סתם אומות העולם נקראים ערלים. כי העורלה היא הסמל של הרצונות לקבל הכי גדולים וצריך להוריד אותם. כל זמן תיקון מורידים אותם. שימו לב שלא זורקים אותם לפח. אני לא יודעת אם היו לכם בנים שעשו להם ברית. ומה עושים עם העורלה? אם אתם יודעים.
משתתפת: קוברים אותה באדמה.
אורנה: קוברים אותה בעפר. זאת אומרת, קוברים אותה במלכות דמלכות. שהיא עפר. ובגמר תיקון גם הערלה הזו תיתקן. אז להסיר את העורלה, זה להסיר משהו שנמצא במסגרת הטבע כדי להגיע לפעולה שהיא מעל הטבע. כי תמיד היו תלונות ליהודים, לעברים, לישראלים, למה אתם משחיתים את הגוף האנושי? אז הגוף האנושי, כמו שהוא, הוא קשור לטבע. הגוף האנושי אחרי הברית הוא קשור למעל הטבע. הוא לא שלם הגוף האנושי. כי הוא קשור רק לפן הטבעי והסרת העורלה, היא מצביעה גם על הסרת עורלת הלב.
יש 3 בריתות: ברית המילה, ברית הלשון וברית המאור.
ברית המילה זה הסרת הרצון לקבל לעצמי, העורלה. זה נקראת בחינה ד'. זה נקרא מלכות דמלכות. שצריך להסיר אותו ולהסיר אותו במקום שלו, שזה בעפר. מורידים אותה לעפר, עד שהיא לא תיתקן. כל השיתא אלפי שני, אי אפשר לתקן אותה. אנחנו לא יכולים לתקן את הרצונות הגדולים ביותר, ולכן אנחנו לא מושכים לשם אור. אסור לנו למשוך לשם אור, לתאוות הגדולות ביותר, כי אנחנו לא יכולים לתקן אותה.
אז יש לנו מושג שנקרא "עולם, שנה, נפש". את המושג הזה תבע הבעל שם טוב. כל דבר בעולם יש לו 3 היבטים. איך הוא בעולם? זאת אומרת במרחב במקום, איך הוא בשנה? זאת אומרת איפה אני מוצאת אותו בזמן. ואיך אני מוצאת אותו בנפש האדם.
"עולם שנה נפש", רק אם יש נפש, רק אם יש תודעה שתופסת את העולם והשנה אז יש משמעות לעולם והשנה. אז הוא אומר, בחינת העולם שבמילה, אומר בעל הסולם, זה הפיכת סדום ועמורה. הם היו הביטוי של העורלה הזאתי במרחב. הם היו הביטוי בעולם. ובחינת הנפש זה היה לוט. הוא היה אדם. עולם שנה נפש, זה כאילו, עולם, זמן, אדם. והוא היה בחינת לוט והמילה שעושים ברית מילה מבחינת העולם זה הפיכת סדום. ברית המילה הופכים את סדום.
ריפוי כאב המילה נקרא הצלת לוט. מצילים את לוט. יש תאור בחז"ל על זה שאברהם, כשבאו אליו, המלאכים, היה בכאבים מברית המילה שהוא עשה. ולוט מסמל את בחינת ד'. לוט זה אטלטיה בארמית. אטלטיה זה קללה. ארץ קללה. הוא מסמל את הבחינה ד', המקוללת עדיין וצריך להציל אותו.
ברית המילה קשורה גם לחוכמה. טעינו מקודם – יש לנו ברית מילה שזה ברית המאור. זה אותו דבר, יש לנו ברית הלשון ויש לנו ברית העיניים. וכשאנחנו רואים את התחלת הפרשה היא מתחילה במילה וירא אלוהים לאברהם.
זאת אומרת הראייה, זה אורות החוכמה. אורות החוכמה יורדים לאברהם. זאת אומרת, אלוהים מסתכל על הבריאה שלו, אבל אז פעם ראשונה יש מה בפסוק השני?
משתתפת: וישא עיניו וירא
אורנה: בדיוק. על מי נאמר וישא עיניו וירא, הפעם? על אברהם, על הנברא. זאת אומרת זה אור ישר ואור חוזר. אלוהים מסתכל, זאת אומרת, משפיע אורות חכמה. אברהם נושא עיניים, זאת אומרת מגביה את עצמו לתודעה יותר גבוהה ואז נאמר גם עליו וירא. הראייה תמיד קשורה גם לצד שמאל. כלומר החכמה תמיד קשורה לצד שמאל. וגם אם נהפוך את האותיות של ראייה אז מה יהיה לנו?
משתתפת: יראה.
אורנה: זה יראת הרוממות. יראה זה תמיד שייך לצד שמאל. אהבה שייך לצד ימין. תמיד אנחנו אומרים בדחילו ורחימו. דחילו זה יראה ורחימו זה אהבה. אז ליחדה אות י' ה' ו' ה'. לייחד את אותיות הוויה גם ביראה וגם באהבה. אנחנו גם בספירת חכמה וגם בספירת חסד, ואנחנו רוצים לייחד את האותיות האלה, את הכלים האלה.
משתתפת: גם כחום היום, זה גם מיוחס לאהבה. לאהבת אלוהים שמתגלה מעבר לחצות היום, וזה גם אהבת הלב שמתגלה לאברהם.
אורנה: חצות היום או חצות הלילה, זה זמנים מאוד מאוד מיוחדים.
משתתפת: אור גדול.
משתתפת: מבחינת רצון.
אורנה: מבחינת רצון. כן. אז אותו אור החכמה שזה יצחק, הוא צריך תמיד לבוש. תמיד צריך כלי שנקרא לבוש. כלי זה נקרא לבוש שזה נקרא אור חסדים. כדי שהנברא יוכל לקבל אותו. הוא לא יכול לקבל אותו כחום היום ישירות.
אז אברהם, אנחנו רואים שהוא יכול לקלוט את האור האלוהי בלי שזה ישרוף אותו. בלי שהוא ישתמש בו לרעה. משום שאנחנו רואים שוירא מסתכל עליו למטה, וירא מסתכל למעלה אברהם. וישא עיניו, זאת אומרת, הוא מגביה את עצמו, הוא לא מקבל את הכלים הנמוכים, הוא מגביה את עצמו. ואור החוכמה זה תמיד אור החיים.
אז אנחנו מסתכלים על פתח האוהל, זה הכלי. והוא פתח לאורות שייכנסו.
משתתפת: גם זה שהוא ישב בפתח האוהל, בעבודה הגדולה שאברהם עשה, הוא קיבל את הזכות לשבת, את זכות הישיבה. יש איזה פסוק שצדיקים יושבים ועטרותיהם משהו כזה. אז שזה תיאור של גן עדן.
אורנה: יפה מאוד. אבל צריך תמיד לזכור שישיבה זה לא עמידה. ואז זה אורות יותר קטנים. חצי מדרגה.
אומר הזוהר: עד שלא נימול אברהם היה סתום, כלומר, שלא היה יכול לקבל אורות העליונים. (אם לא עושים ברית מילה, זאת אומרת אם לא מכפיפים את הרצונות הגדולים שלנו, לאני הגבוה שלנו, לנשמה שלנו, לא יכולים לקבל אורות. יש סתימה, זה נקרא סתימו. זה נקרא ימא דה קפו. הים הקפוא. האורות קופאים, הם לא מגיעים.) עד שלא נימול אברהם היה סתום. כלומר, שלא היה יכול לקבל אורות העליונים כיוון שנימול נגלה הכל, כלומר, שכל האורות נגלו אליו. כי נפתח מסתומתו והשכינה שרתה עליו בשלמות כראוי.
ועוד על חום היום, גם כן לפי הזוהר. שהוא סוד הארת חכמה, בלי חסדים. זה כחום היום, שמש קופחת. זה נקרא הארת חכמה בלי כלי, שמש קופחת. תארו לעצמכם שהשמש קופחת לכם על הגולגולת וחס וחלילה לעיניים. זה נקרא חכמה, בלי חסדים. זה שורף. המכונה יציאת השמש מנרתיקה. כי אין אור. החוכמה מאירה אלא בנרתיק מחסדים.
משתתפת: כלי
אורנה: זה כלי בדיוק.
משתתפת: תיק זה הכלי.
אורנה: נכון מאוד. וכשמאירה בלי חסדים, היא שורפת בסוד הכתוב בחום היום. ואז הרשעים נידונים בה, (סדום) אבל הצדיקים מתרפאים בה (תיבת נח).
את סדום ותיבת נח אני כתבתי. נתתי דוגמא לאותה שמש, אם היא מתקבלת בכלי המתאים, אז שמש מרפאה. ואם היא מתקבלת ישירות, היא שורפת.
כי מגלים מ"ן, וממשיכים חסדים להלביש חוכמה. החוכמה מגלים מ"ן. מ"ן זה מים נוקבים. זה תפילה. צדיקים מתפללים, וזה נקרא לעלות מ"ן או להעלות קטורת. להעלות בקשה. להעלות תפילה, שיעשה אותי כלי ראוי. ואז התפילה נותנת להם כלי, שזה חסדים. להלביש חכמה זאת אומרת יצחק מתלבש בתוך אברהם. יצחק, גבורה, הוא שמאל. הוא דין. הוא מתלבש בתוך חסדים. וזהו שמרמז הזוהר פירושו של כחום היום בהכתוב וזרחה לכם ישראל שמי שמש צדקה. ומרפא בכנפיה, ללמדנו שאין אור השמש הזה מרפא אלא בכנפיה, הוא יגיד מה זה בכנפיה, דהיינו בלבוש החסדים המכסים על תוקפה של השמש כמו כנפיים.
משתתפת: כמו כלי מתוקן.
אורנה: יפה מאוד. תוקפה, זה העוצמה, זה החוזק כשהיא יוקדת. ומטרם ביאת הכנפיים מקו האמצעי הוא סוד כחום היום ששורפת אז.
אז לאחר הברית נוספה לאברהם אות. מה היה בהתחלה? הוא לא היה אברהם, מה הוא היה? אברם. נכון הוא היה אב רם, אב לרוב גויים. זאת אומרת, הוא לא הבין עוד את המשימה שלו כמייסד אומה, אלא הוא חשב שהוא הולך לייסד דת, דת של חסד. הוא עוד לא הבין. אחרי שהוא כרת את הברית נאמר בבראשית, אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם. בהיבראם – באברהם. אנחנו רואים בהיבראם ה' קטנה. אומרים באברהם. מה זאת אומרת אלה תולדות השמים והארץ באברהם? ביום עשות, ה' אלוהים ארץ ושמים. מי זה שמיים?
משתתפת: זעיר אנפין.
אורנה: זעיר אנפין, הקדוש ברוך הוא. מי זה הארץ?
משתתפת: מלכות
אורנה: מלכות. השכינה הקדושה. נשמה של האדם נוצרת מזיווג של הקדוש ברוך הוא והשכינה הקדושה. הם ההורים שלנו. הם ההורים של הנשמה שלנו. הם האבא והאמא של הנשמה שלנו. לא חוכמה ובינה. חכמה ובינה זה אבא ואמא של זעיר אנפין ומלכות. אבל ישירות אבא ואמא שלנו, מי שהוליד את הנשמות שלנו כתוצאה מזיווג, זה זעיר אנפין ומלכות. אלה תולדות השמים והארץ, זאת אומרת בהיבראם, אז מיהו התולדות של זעיר אנפין ומלכות?
משתתפת: אברהם.
אורנה: מערכת הנשמות שמתחילה באברהם. אז אברהם הוא תולדה של הזיווג הזה. של הקב"ה והשכינה. ובאמת ה-ה' הזו, היא שנוספה לשמור. ה' תחתונה היא תמיד מסמלת את מה? את מי? משתתפת: את מלכות
אורנה: את מלכות. את הרצונות האלה של מלכות. והוא אברהם התחיל להתקין כלי שיכול לתקן, את תיקון המלכות. אז באברהם קורה משהו ספציפי. יש עבודה מסוימת, עבודה של תיקון המלכות ב-3 קווים ועם תפקיד מאוד מסוים. הוא תפקיד של עם מסוים, אבל הוא לא בעבור העם הזה. הוא תפקיד של עם מסוים בעבור כל העולם. לכן בישראל האינדיבידואלי והאוניברסלי נפגשים. שזה משהו מיוחד, כי בדרך כלל במקום אוניברסלי אז יש לנו קוסמופוליטי. אחדות כזאת כמו שעשו את היורו באירופה – ביטול הייחודיות. כמו במגדל בבל. ביטול הייחודיות. שפה אחת, ודברים אחדים שזה לא מה שאלוהים רוצה. אלוהים רוצה את האינדיבידואלי, אבל בשירות האוניברסלי.
בישראל, אם הוא לא יודע שהוא אינדיבידואלי בשירות האוניברסלי, הוא לא ישראל. אז בעם הזה נוצרה מערכת מיוחדת שתפקידה לשרת את העולם כולו. זה התחיל באברהם אבינו.
שאלות, הארות?
משתתפת: אני אגיד תודה כל ההשפעה, השפע שאת מרעיפה עלינו, אפרופו האינדיבידואלי והאוניברסלי.
אורנה: אני רוצה להגיד לכל אלה שהם תלמידים ותיקים שהאינדיבידואלי והאוניברסלי זה בדיוק הפוך מגוף פונקציונלי. זה מה ששטיינר אומר קהילה של אינדיבידואלים.
משתתפת: ההתפרטויות של השלם.
אורנה: ההתפרטויות של השלם.
משתתפת: זה כמו עם הספירות שבכל אחת יש 10 ובכל אחת שבה יש 10.
שבת שלום