כ"א בכסלו תשפ"ב, 25 בנובמבר 2021
לצפייה בוידיאו של השיעור לחצו כאן
תמלול השיעור
"ויהי נועם אדני אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" (תהילים צ' י"ז).
אנחנו בפרשת וישב. נקרא קצת את תחילת הפרשה שנכנס לאוירה.
{א} וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: {ב} אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם: {ג} וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים: {ד} וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם: {ה} וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ: {ו} וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי: {ז} וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי: {ח} וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו: {ט} וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי: {י} וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה: {יא} וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר:
הפרשת הזאת זו הפרשה השלישית של שלושת הווים. ויצא, וישלח, וישב. 3 הפרשות על יעקב. נראה שהפרשה הזו כבר מעבירה אותנו ליוסף, ופסוק א' – {א} וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: ופסוק ב' {ב} אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. קודם כל מצב של ישיבה בקבלה זה מצב של קטנות. כי יש את האדם הזקוף ויש את המצב של ישיבה, כאילו מורידים את הראש, זה 3 ספירות עליונות, זה נקרא מצב של קטנות, לכן גם אנחנו מתפללים בישיבה וכשיש את תפילת העמידה אז עומדים.
וישב יעקב, במילה וישב יש לנו את המילה שב. יעקב שב מהגלות ורוצה להתמקם כקו אמצעי שממצע, שמתווך או מפשר – כל מיני מילים שמתאימות כאן, אבל עוד לא מצאתי את המילה המדויקת – בין ימין לשמאל, בין חסד לגבורה, בין אברהם ליצחק, בעצם שיש לנו את יעקב, יש לנו את ישראל, יש לנו את המבנה השלם של התיקון. קו אמצעי או קו של התיקון ולמעשה באופן עקרוני, יש לנו כבר את האפשרות של גמר תיקון.
יש כאן אפשרות תאורטית, כמובן זה יעקב חושב. נראה שיעקב חושב שאפשר להגיע כבר לגמר תיקון, אבל האפשרות היא רק תאורטית היא לא מעשית ותכף נראה למה.
איזה עוד מילים יש במילה וישב? שבי. נכון מאוד. ואנחנו נראה שזה כבר רומז גם על השבי של יוסף וגם על זה שכשכל עוד אנחנו בקטנות, אנחנו בשבי, אנחנו לא בחרות.
א} וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו, ארץ, מה אמרנו על המילה ארץ? רצון. נכון מאוד. מגורי אביו, המילה מגורי – איזה מילים יכולות להזכיר לכם? גֵּר. "גֵּר הייתי בארץ נכריה". יש לנו את אברהם ואת יצחק שהיו גרים והוא בעצם חוזר לארץ, גם הוא היה גר, גם הוא היה בחו"ל, בגלות, והוא חוזר לארץ עם כל המשפחה שלו, עם שנים עשר השבטים שאח"כ יהפכו לעם, כלומר מספר 12 זה המספר השלם, והוא מוכן להתיישב. "וישב "זה גם מהמילה להתיישב. להתיישב בארץ, ובעצם, שוב אני אומרת, כאילו ליתר את הגרות, כאילו, לכאורה. נראה שזה לא. נראה שעם ישראל ירד למצרים בעקבות יוסף ולמעשה יעקב ירד בעקבות יוסף והגרות לחלוטין לא נגמרה, והגאולה רחוקה מאוד, אבל כאילו המבנה של 3 קוים וקו אמצעי שמתקן, כבר נמצא ביעקב-ישראל.
הוא יושב בארץ מגורי אביו. המילה מגורי, אפשר לחשוב על עוד מילה? מגור. מגור זה פחד, ואביו, מי זה? יצחק. ומה אומרים על יצחק? מה הכינוי של יצחק? פחד יצחק. יצחק הוא קו שמאל, הוא גבורה, הוא קו של דין, הוא קו מפחיד, הוא קו של חושך. זאת אומרת הוא בעצם מלכות החשוכה, הנקודה השחורה. אם לא מאזנים אותה באור חוזר, באור של רחמים, אם לא מאזנים את השמאל הזה בימין, אם לא מכפיפים את השמאל הזה לימין ע"י קו שמאל, אז בעצם פחד יצחק. ואנחנו יודעים שהוא נקרא ככה גם על שם העקדה.
אז בעצם הוא מוכן, יש לו רצון לשבת בארץ מגורי אביו, זאת אומרת שהוא כבר מתחיל להיות מוכן, אותו יעקב, גדל להיות ישראל לאט, לאט במסעיו, גדל להיות ישראל והוא מוכן בעצם לממש את המשימה שלו, את השליחות שלו, להיות קו אמצעי.
בארץ כנען, כנען זה מהמילה כניעה, ושוב אנחנו רואים שאנחנו מדברים עדיין על זמן של קטנות. כל זמן תיקון אנחנו בקטנות. רק בגמר תיקון ואפילו לא, יש עוד שלבים, יש 3 שלבים, אנחנו נהיה בגדלות. גדלות זאת אומרת תודעה מאוד מאוד גבוהה.
בעצם אנחנו בעולם של 6 הספירות התחתונות + מלכות, 7 ספירות תחתונות. 3 הספירות העליונות – כתר, חכמה ובינה – הם בכלל לא בתודעה שלנו, זה לא בעולם שלנו, אנחנו בעולם של הקדוש ברוך הוא, עולמו של זעיר אנפין, עולמו של הקדוש ברוך הוא, עולם של 7 הספירות התחתונות שאני אראה אותם כרגע, זה בעצם 6 ימי בראשית והשבת. זה עולמו של הקדוש ברוך הוא.
רואים שכאן יש לנו את האינסוף ומהאינסוף כשאנחנו מדברים על העולמות, מדברים על עולם אדם קדמון ואחרי זה עולם השבירה ואח"כ עולם אצילות. וזה עולם אצילות. ובעולם אצילות 3 הספירות העליונות, כתר זה כמו מאציל, כתר זה תמיד מאציל בכל עולם, חכמה ובינה הם לא בתודעה שלנו בכלל, הם נקראות ג' ראשונות, הן לגמרי נסתרות מהתודעה שלנו ולכן אנחנו מדברים בעצם על 6 הספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.
יעקב-ישראל נחשב לתפארת, קו אמצעי של חסד וגבורה. יוסף נחשב ליסוד, קו אמצעי של נצח והוד. התפקיד של יסוד זאת בעצם ספירה שאין לה אפיון משלה, היא בעצם כמו כתונת הפסים של יוסף. אני תמיד דמיינתי את זה כפסים שחור לבן אבל לפי מה שאני קוראת, כנראה שזה פסים בכל מיני צבעים. יוסף, אתם זוכרים אולי שהוא נקרא המשביר, כשהוא עלה לגדולה, הוא היה אחראי לכל התבואה של פרעה והתפקיד שלו היה לספק מזון בשפע לכל העולם הקדום שם, לכל האזור, והוא בעצם נקרא יסוד וגם צדיק. צדיק יסוד עולם, גם נקרא צדיק על שם זה שהוא עמד בפיתוי עם אשת פותיפר.
הוא קו אמצעי, שהתפקיד שלו זה למשוך את כל השפע, מכל הספירות לתוך ממגורה כזאתי, וממגורה גם מזכירה את המילה מגור – ארץ מגורי אביו. ומהממגורה הזאת צריך את כל השפע הזה לתת לנבראים, לנשמות, למלכות. זה התפקיד של יוסף. לכן, הוא נקרא צדיק יסוד עולם, זה היסוד.
לא סתם יעקב רואה בו את הבן הממשיך, לא רק בגלל זה, אלא בגלל גם שהוא הבן של האישה האהובה, רחל, ורק כשהוא נולד אז יעקב מרגיש שלם, וחוזר בחזרה לארץ כנען שתהיה ארץ ישראל. הוא רוצה לממש את תפקידו כקו אמצעי וגם בארץ שהיא בעצם הענף של אצילות. מה שראינו עכשיו את המבנה הזה, ראינו מבנה של עולם אצילות שזה בעצם הקוסמוס שלנו שהענף הגשמי שלו הוא ארץ ישראל וירושלים במיוחד.
אז הוא בעצם מנסה ליישב את כל הגרות הזאת ולהתיישב בארץ. והזוהר מדבר על הניסיון של הנשמה, על הנשמה של כל אחד מאיתנו, היא בעצם גרה כאן. אנחנו רואים, במיוחד אם אנחנו בני אדם רגישים, שכנראה זה כולנו, מאוד קשה לנו לחיות בעולם הזה. זה עולם קשה בשביל הנשמה והיא גרה בעולם הפיזי, והיא מרגישה ארעית ובכל זאת היא מנסה להפוך את העולם הזה למציאות שלה. היא צריכה לעשות כאן תיקון. אז היא צריכה להפוך להיות תושבת ולא רק גרה או תושבת ארעית אלא תושבת קבע לפחות לזמן מסוים שאנחנו בתוך גוף.
אומר רש"י, ומצטטים את זה בהרבה מדרשים, ויש על זה הרבה הרבה פרשנויות, אומר – "בקש יעקב לישב בשלווה. קפץ עליו רוגזו של יוסף". מה אתם חושבים, אם אתם קצת מכירים את הפרשה, אם קצת קראתם את הפרשות עד עכשו, מה הכוונה, קפץ עליו רוגזו של יוסף? ומה זה, ביקש יעקב לישב בשלווה? מה זה אומר?
רש"י אומר שיעקב חשב שהוא מגיע לאיזושהי שלווה אחרי כל התלאות שעברו עליו, אחרי הבריחה שלו מעשיו, או בכלל קודם כל המעמד שלו מול אביו, הוא פחד לעמוד מול אביו שמא אביו יגלה שהוא מרמה, שהוא לא עשיו, אח"כ הבריחה מעשיו, אחרי זה העבודה שלו 14 שנים תמורת רחל, ולבן, שהיה מכשף גדול, ורדף אחריו, ואח"כ המפגש שלו עם סמאל, השר של עשיו, והוא חשב שהוא הגיע לאיזושהי שלווה – כמובן זה פרשנות מסוימת יש פרשנויות בכל מיני רבדים – קפץ עליו רוגזו של יוסף זה בסופו של דבר הדבר הכי איום בשבילו, והייסורים הכי גדולים מכולם זה היה היעלמותו של יוסף שבעיניו של יעקב, הוא האמין שהוא מת, כי הביאו לו את כותונת הפסים, אותה כותונת פסים שהוא תפר ליוסף, שהעדיפה אותו על אחיו, זאת אומרת שהפכה את העובדה שיעקב מעדיף אותו על אחיו לברורה. אותה כותונת פסים שנטבלה בדם של גדי עיזים, הובאה ליעקב "הכר הכותונות בנך היא, אם לאו?" ויעקב מאמין שיוסף מת, "טרוף טורף יוסף", ואומר הזוהר, ש- 17 שנים שיוסף היה בגלות מבלי שיעקב ידע שהוא חי, רוח הקודש נסתלקה מיעקב.
זאת אומרת שלא היה לו שיח עם עולמות עליונים, בגלל שהוא התאבל אבל מאוד מאוד קשה ונאמר בזוהר – וזה דיון שלם מאוד מאוד מעניין – שהשכינה לא שורה כשאנחנו באבל ואנחנו עצובים. אז 17 שנה השכינה לא היתה איתו. היא היתה עם יוסף.
אז זה נקרא רוגזו של יוסף, ואנחנו באמת רואים שיוסף, נאמר עליו בהתחלה, בפסוק השני, {ב} אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה – אין פסיקים. אומרים הפרשנים, אלה תולדות יעקב יוסף, זאת אומרת יוסף, אומרים שהוא היה ממש בדמותו של יעקב והתולדות זה בעצם, יעקב חשב שהתולדה שלו תהיה דרך יוסף, בסופו של דבר, בסוף כל הסיפור הזה, אנחנו רואים שלא יוסף הוא בקו המרכזי, אלא יהודה, שגם אותו נפגוש בפרשה הזו בסיפור מאוד מעניין.
ואלה תולדות יעקב יוסף בן 17 שנה, המספר 17 הוא מספר שלם שהוא מייצג את 7 הספירות שכרגע הראיתי – התחתונות – שהם בעצם הספירות של החכמה שהיא רתומה לקו האמצע, אז הגר שלה, ה- 3 ראשונות כאילו כורתים לה את הראש, לא לוקחים את החכמה הכי גבוהה לרצון לקבל אלא החכמה מכפיפה את עצמה לצד ימין, אבל 10 הספירות של צד ימין הם שלמות וביחד זה המספר 17, ואני חשבתי לעצמי שגם באנתרופוסופיה יש לנו את גיל 17, אז כדאי לעשות את ההקבלה כי 17 , כמו שנאמר כאן, זה מספר של שלמות.
וכמו שאמרתי, יעקב-יוסף, יעקב הוא תפארת ויוסף הוא יסוד, זאת אומרת ששניהם בקו אמצעי, יוסף אחראי יותר לחלק התחתון שקשור למלכות ויעקב-ישראל לחלק של תפארת, החלק העליון. ולכן הזיהוי של יעקב את יוסף זה הזיהוי של תפארת, ספירת תפארת להתפשט לתחתונים, אלינו, באמצעות היסוד, באמצעות הקו הזה של השפע. אם אתם רוצים דימוי קצת גשמי, אפשר לראות את זה בגוף האדם, עד גוף האדם זה מגיע. הדימוי של הקו האמצעי, איברי הרבייה, שבעצם איבר הרבייה הזכרי הוא בעצם הקו האמצעי שדרכו יש שפע, זרע לאיבר הרבייה הנקבי, שנקרא יסוד, היסוד הזכרי היסוד הנקבי, ודרך זה יש תולדות חדשות.
זאת אומרת שיוסף הוא מאוד, מאוד חשוב כקו אמצעי שמביא תולדות חדשות אבל אנחנו רואים שיוסף בתחילת דרכו לגמרי לא מבין את משמעות הדבר, ומפרש את החלומות שניתנו לו בצורה הפוכה וגם הוא יצטרך לרדת. בכלל כל הפרשה הזו זה פרשה של ירידות. יוסף ירד מצרימה בצורה הכי הכי משפילה ומנמיכה, אנחנו נראה אחרי זה שנקרא, כתוב גם על יהודה שהוא יורד ואנחנו ננסה להבין למה, וגם יעקב ירד בעקבות יוסף, וכל עם ישראל יישאר במצרים ובעצם הירידה הזאת למצרים, היא זאת שבזכותה גמר תיקון יוכל לבוא.
זאת אומרת צריכה להיות ירידה מאוד מאוד גדולה למטה, של עם שלם, זה לא מספיק של 3 האבות, של עם שלם, ירידה לבין המצרים, למקום הכי צר, למקום הכי נורא, כדי שאח"כ תוכל להיות עלייה ותיקון וגמר תיקון. לכן הדימוי של הנשמה שיורדת עד לכאן, ואח"כ היא עולה בחזרה, וזה גם בעצם הביוגרפיה של כל אחת ואחד מאיתנו, שאנחנו צריכים לרדת לגלות, לרדת למקומות הכי נמוכים ורק דרך זה לזעוק לבורא זעקה נוראית, כמו שזעקו בני ישראל, כדי שיציל אותנו משם. כי רק אז אנחנו מבינים, שלא אנחנו כאן קובעים את חוקי המשחק. שלא אנחנו מחליטים פה מה קורה. רק כשאנחנו מגיעים לחוסר אונים הכי גדול, רק אז יש אצל כולנו זעקה, כל אחת ואחד מכם, אני משערת, זעקה של ממש נהי, לפעמים זה אפילו קינה, זעקה מרה.
מה נאמר על בני ישראל? וייאנקו ויזעקו ורק אז יכולה להתחיל הדרך שלנו למעלה מתוך תובנה שאנחנו מוגדרים על ידי העליון ואנחנו לא מוגדרים עפ"י הנפש שלנו והרצונות לקבל שלנו.
אז מכיון שיעקב ויוסף דומים, אז אתם רואים שהביוגרפיה שלהם דומה. איך הביוגרפיה שלהם דומה?
משתתף: שניהם מעבירים שנים רבות לא בארץ אבותיהם.
אורנה: יפה מאוד. תלך אחורה, כתוצאה ממה זה?
כתוצאה מהקנאה של האח, במקרה הזה של האחים.
אורנה: ולמה באה הקנאה של האח?
משתתפת: בגלל שמעדיפים אותם.
אורנה: בגלל שמעדיפים אותם. נכון מאוד. אז אתם רואים, אם נלך יותר אחורה, נראה שיש כאן ניסיון שלא צולח, רק בסוף הוא יצלח בזכות יהודה ולא בזכות יוסף, לתקן את איזה חטא?
משתתפת: חטא קין והבל.
אורנה: חטא קין והבל. את חטא האחווה. בעצם קו אמצעי יצטרך לתקן את חטא האחווה לא רק בין אחים ביולוגיים, אז זה מתחיל מקין והבל שקין בכלל לא הבין מה זה אח וגם הבל לא הבין מה זה אח, ואח"כ זה מגיע, אמרת לשרה, דווקא שם זה נפתר, כי אנחנו רואים שכשאברהם נקבר, אז ישמעאל, ויקברו אותו יצחק וישמעאל. נפתר באיזשהו אופן. אמנם בתנ"ך נראה כאילו נפתר המאבק בין עשיו ליעקב, אבל בתורת הסוד זה לגמרי לא ככה, ואז אנחנו רואים שהבן המועדף על האב הוא אף פעם לא זה שמוביל את הזרם המרכזי.
אצל אברהם מי היה מועדף? ישמעאל. נכון, הוא אהב את ישמעאל. כתוב בפרוש – ואברהם אהב את ישמעאל. ומי היה מועדף על יצחק? עשיו. ואותו דבר ההעדפה שמעדיף האב את בנו, גורמת לקנאה ולרדיפה של האחים. אז יש לנו כאן משהו שחייב להיות תיקון של האחווה שעוד לא נפתר.
משתתפת: לגבי זה, אני מבינה שכן יוסף הוא ממשיך מבחינת הספירות, אז למה יש פה את הפיצול הזה בין זה שיהודה ..
אורנה: יוסף לא ממשיך מבחינת הספירות, משום, שמי הספירה הכי חשובה? מלכות. המלכות זה יהודה.
אז זה נכון שצריך להיות שלום בין יהודה ליוסף, נראה את זה בפרשות הבאות – ולא בזכות יוסף אלא בזכות יהודה – ואת צודקת, שיוסף נחשב למשיח בן יוסף, ממנו יוצא משיח בן יוסף, ומיהודה יוצא משיח בן דוד. משיח בן יוסף מכין את הדרך למשיח בן דוד, אבל בסופו של דבר משיח בן דוד הוא הגואל. אז למרות שיעקב חשב שזה יהיה ביוסף, זה לא היה ביוסף. והסיבה שזה לא היה ביוסף, זה שיוסף מייצג את הרצון של עם ישראל לגדול בחו"ל. לעשות תיקון בחו"ל, לחיות בגויים בלי להיטמע, בלי להיות מושפעים מהם, אלא לשלוט עליהם, וכבר בימיו של יוסף זה לא עובד למרות שהוא היה המשנה למלך, אז כבר בסוף ימיו זה לא עובד ובודאי כשהוא מת, קם פרעה "שלא ידע את יוסף".
זאת אומרת שכל הניסיון של העם העברי, ואנחנו מדברים על זה כבר כמה פרשות, לעשות בחוץ, מחוץ לארץ, או אפילו מחוץ לזרם הזה, את התיקון – לא צולח. לכן זה זרם שאף פעם לא יהפוך לזרם מרכזי, וגם כשיש ליוסף את הניסיון עם אשת פותיפר, אז אם תקראו את זה, זה ניסיון מאוד מאוד קשה, וגם נאמר שם שהוא הגיע לעשות את מלאכתו בדיוק ביום שהיה להם חג, זאת אומרת שהוא ידע שכולם לא יהיו בבית, ויוסף – נאמר בקבלה – הוא ניצל רק בגלל שהיה לו את האיקונין של יעקב. בגלל זכות אבות הוא ניצל, אם הוא לא היה ניצל אז כל ההיסטוריה, כל האבולוציה היתה אחרת, זאת אומרת שהזרע שלו היה עובר דרך אשת פותיפר, שהיא גם כן היתה מקודשת, כולם היו מקודשים שם. היא גם כן ידעה בדיוק למה היא רוצה את יוסף.
אבל צריך לחשוב שלא כולנו יוסף, ואנחנו ראינו שלא כל עם ישראל הוא יוסף, כל פעם שנעשה ניסיון בגלות להביא איזושהי בשורה לגויים, זה נגמר באסון וקטסטרופה ובודאי בהתבוללות.
לכן, הזרם הזה, שרוצה ליצור זרע בחוץ, הוא לא הזרם המרכזי, הוא זרם שאסור לו להיות המרכזי. ואנחנו רואים שיוסף גם מתחתן עם אסנת, ואסנת היא מצריה, ולילד הראשון שלו איך הוא קורא? מה שמות שני הילדים של יוסף? אפרים ומנשה.
מנשה זה מהמילה נשה. נשה זה שיכחה. כמעט ושוכח יוסף את המקורות שלו. למרות שבסופו של דבר משה מעלה את העצמות שלו, כי גם משה הוא קו אמצעי. וגם כשיעקב בא לברך אז הוא מצליב את הידים. מנשה זה הבכור אבל הוא מברך את אפרים.
אז אתם רואים שהמון מוטיבים חוזרים במשפחה הזאת שהתולדות שלה הם הקו האמצעי.
אנחנו רואים שהיסוד, שזה יוסף, צריך לעבור תיקונים. כל המסע הזה, הוא לעבור תיקונים, לעבור התקנות של כלים כדי שהאור יוכל למלא אותם, כי אחרי שמלכות סילקה את כל האורות, עכשיו צריך לקבל אותם בחזרה ע"י תיקונים. זה לא הולך כל כך מהר כמו שהאבות חשבו. היו כמה פעמים, לכאורה, הזדמנויות, להגיע לגמר תיקון, והיה כישלון, וההזדמנות האחרונה מתי היתה, עד עתה?
משתתפת: העליה לארץ ישראל.
אורנה: העליה לארץ ישראל. בעל הסולם אומר: אנחנו עוד לא קיבלנו את ארץ ישראל באמת זאת אומרת ארץ ישראל ניתנה לנו אבל ארץ ישראל זה לא רק ארץ ישראל הטריטוריאלית, אלא זה ארץ ישראל שבתוכנו. האם אנחנו יכולים להיות קו אמצעי? האם אנחנו יכולים לעשות תיקון? ושוב אני מזכירה, התיקון מתחיל בהכרת הרע שבך. אתה לא משליך את זה החוצה. זאת העבודה הראשונה שבתיקון, הכרת הרע שבך.
הדבר האחר זה לראות את פני אלוהים באחר כמו שיעקב ראה את פני אלוהים במלאך של עשיו. זה בפרשה הקודמת. זאת אומרת, הכרת הרע שלי, ואח"כ ראית פני אלוהים באחר.
בעל הסולם אמר, שאנחנו קיבלנו את ארץ ישראל אבל היא עדיין לא שלנו. משום שארץ ישראל היא קודם כל ארץ ישראל הרוחנית. אז זה הזמן. הזמן הוא שלנו לעשות את התיקון. זה כל כך ברור כשמתחילים להתעמק בתורת הקבלה.
למה הגאולה לא יכלה לבוא לפני יציאת מצרים? אם אתם זוכרים, אברהם אבינו, (לא יודעת אם עברנו על זה) שהוויה מתגלה אליו בברית בין הבתרים, שזה ברית שמעוררת בו אימה, כשאברהם שואל לפני זה, במה אדע כי ארשנה? הוויה אומר לו, אני אתן את הארץ לזרעך והם יירשו את הארץ, ואז הוא שואל אותו, "במה אדע כי ארשנה?" ואז יש את הברית בין הבתרים שהיא כל כולה אימגינציה אחת גדולה על הגלות, אבל ישר אחרי האימגינציה הזו נאמר בפרוש , "ויאמר לאברהם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם 400 שנה".
זאת אומרת, במה אדע כי ארשנה? בזה שהאומה שלך תעבוד 400 שנה. הם יהיו עבדים 400 שנה בארץ לא להם. זאת אומרת, השאלה של אברהם, במה ארשנה? היא לא שאלה של לא מאמין. אברהם היה אבי האמונה, הוא הבין שהאור הגדול הזה, שהוויה מבטיח לו, הוא כזה אור גדול, הוא פחד שאין לו כלי להכיל אותו ואז הוויה אומר לו, אחרי שהעם שלך יסבול כל כך במצרים, הכלי כבר יהיה גדול מספיק.
זאת אומרת, אל תדאג, אני הולך להכין כלי מאוד מאוד גדול, זה הכל בברית בין הבתרים, היא באמת מזעזעת, וככה אתה תדע שתרשנה. זאת אומרת שלפני הגלות, גם של עם ישראל, וגם של כל אחד מאיתנו, בגלות שלו הפנימית, שהוא יוצא כמה וכמה פעמים ולכל אחד מאיתנו מן הסתם, יש גלות אחת גדולה ביותר, שאני יודעת שחלק מאיתכם בעיצומה – זה הכלי שבזכותו נירש את הארץ. אז כל מה שעבר על עם ישראל, זה כל מה שעובר על כל אחד ואחד מאיתנו, לכן אם אנחנו בגלות, אז אנחנו חייבים לדעת שיש גם הבטחה, "וגם את הגוי אשר יעבוד הוא דן אנוכי". זאת אומרת, את הרצונות לקבל, גם הם לא ישגשגו, למרות שנראה לזמן מסוים שהאסטרלי שלנו הוא זה שידו על העליונה, אז גם זה יכפיף את עצמו לאני, אם אני קצת מערבבת שפות, לא נורא, "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול." זאת אומרת שיש עוד הבטחות.
אז כל הירידות האלה הן בעצם לצורך הכנת כלי. גם יוסף עצמו, הוא לא מבורר לגמרי. האופן שהוא גם מוציא דיבתם של אחיו רעה, גם ביהירות שלו עם החלומות שהוא מפרש אותם כאילו עולמות אישיים. כאילו הוא ימלוך על אחיו ולמעשה החלומות שלו, ואחיו הם יודעים יותר טוב ממנו, למעשה החלומות שלו הם באים להגיד לו, אתה הולך לשרת את כולם, אתה לא הולך למלוך על כולם. אתה בעצם הולך להיות הקו אמצעי. וקו אמצעי התפקיד שלו זה שרות האנושות. זה התפקיד של קו אמצעי. הוא מאפשר ירידת השפע בצורה נכונה והוא בעצם זה שלוקח על עצמו הרבה הרבה ייסורים. ובאמת אנחנו רואים את זה. יוסף עובר ייסורים מאוד מאוד גדולים.
אז רואים שכל הצורות המשבריות שעבר יעקב חוזרות ביוסף. "והכל מאת השם". גם שהוא הולך לחפש את אחיו, את אחי אני מבקש, הוא אומר, ויש בזה את המשמעות, של, אני מבקש את האחווה. אבל הוא טועה בדרך, נאמר: {טו} וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ: {טז} וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים: בזוהר אומרים שזה המלאך גבריאל, והוא זה שמפנה אותו לאחיו. והכל הרי ידוע. והוא אומר, את אחיי אני מבקש. אבל הוא עדיין טועה בדרך. זאת אומרת שעדיין הוא לא מבין מה זה אחווה, לכן הוא צריך לעבור את כל הסבל הנוראי, גם האחים לא מבינים מה זה אחווה. בסופו של דבר, אחרי האירוע הטראומתי הזה, האחווה גם בין האחים מתפוררת.
משתתפת: חשבתי שישב זה גם יבש.
אורנה: נכון. זה מעניין למה הכוונה פה.
משתתפת: אולי בהקשר של השפע.
משתתפת: "עבד כי ימלוך" נאמר על יוסף?
אורנה: לא. חלילה וחס.
משתתפת: אבל הוא היה עבד ואז הוא עלה מהר מאוד לגדולה.
אורנה: אבל עבד כי ימלוך, הכוונה היא למישהו שהוא עבד בנשמה. מעניין מאיפה זה.
אורנה: אבל אני רוצה, לקראת סיום, דווקא להצביע על כמה קומפנסציות, על כמה איזונים קרמתיים בתולדות שלנו, בסיבות שלנו, בתולדות של האבות, שהם מאוד מאוד מדויקים, ואולי יום אחד נעשה חקירות קרמתיות על התנ"ך ויש שם שפע של איזונים קרמתיים בצורה מאוד מדויקת.
במה רימה יעקב את יצחק? באיזה צורה? מה הוא לבש?
היו שני אירועים בין יעקב לעשיו.
משתתף: הוא מבקש מהבן שלו לצאת ולצוד לו גדי.
אורנה: נכון. לא זה. נעשה סדר: נזיד עדשים זה כשעשיו מכר את הבכורה ליעקב. זה עוד לא המפגש עם יצחק. במפגש עם יצחק רבקה מבשלת גדי. ויעקב מביא את זה לכאורה, כאילו שהוא היה עשיו ובישל. אבל כל הענין של הגדי הזה, באמת, הרמאות נעשתה, גם הפרווה הזאת. הרמאות נעשתה דרך הגדי עיזים והאיזון הקרמתי גם נעשה דרך גדי עיזים. וזה שני אלה היו גם בגדים. זה היה בגד, וזה היה בגד.
אז אנחנו רואים כאן קומפנסציה מאוד אכזרית.
באמצע הפרשה הזו על יוסף, ההתחלה והסוף זה יוסף, ובאמצע פתאום סיפור אחר על יהודה. דמות אחרת לגמרי מיוסף. דמות, בסופו של דבר אולי אפילו יותר אנושית אפשר להגיד, דמות שעושה טעויות אבל יודעת לחזור בתשובה. (לא נכנס לזה).
עוד קומפנסציה, שיעקב סובל מאוד על העדר בנו אבל גם הוא, היה אצל לבן זמן רב יותר מאשר הוא היה אמור להיות. כי הוא נשאר שם , א' כי הוא פחד לחזור, וב' כמו כל אלה שיורדים מהארץ ועושים כסף. הוא עשה שם כסף, לא כסף אלא רכוש, ולחזור לארץ זה היה כנראה לרדת במעמד וגם לפגוש את עשיו, אז הוא השתהה שם, אז גם זה העוגמת נפש שהוא גרם ליצחק בזה שהוא לא חזר, הקומפנסציה גם כן אכזרית מאוד, זה עוגמת הנפש שנגרמה לו בהעדרו של בנו יוסף.
ויש עוד קומפנסציה על יהודה שכרגע אני לא אדבר עליה.
משתתף: כמה זמן הוא היה אצל לבן? 7 ועוד 7 ועוד כמה?
אורנה: הוא היה 20 שנה. לפחות 6 שנים מיותר. הוא עבד 7 שנים ברחל, קבל את לאה, עבד עוד 7 שנים ברחל, כשהוא מקבל גם את רחל. הוא קבל את לאה ורחל ביחד, אבל היה צריך לעבוד עוד 7 שנים. אח"כ הוא נשאר עוד 6 שנים מיותרות לכאורה.
זו גם כן תמונה של עם ישראל שנשאר בגלות מעבר למה שהוא צריך. כלומר, יש בהתחלה שפע, יש בהתחלה השפעה ואח"כ צריך לברוח, צריך ללכת לפני שתקרה הקטסטרופה ולא הולכים בזמן. אז גם עם לבן זה היה. לבן רדף אחריו, וגם, אני אומרת, התמונה הזאת של ישראל שנשאר בגולה יותר מדי זמן, מתהפכת עליו. כי בעצם, מה נאמר? מה ישראל צריך לעשות בגולה? לאסוף את הניצוצות. לאסוף את השברים שירדו לקליפות בשבירת הנשמות, בזמן של נשירת האיברים של אדם הראשון. אחרי זה מהר להחזיר אותם לארץ. אבל לא. ישראל תמיד רוצה להישאר בחו"ל ולחשוב ששם הוא יוכל לגדול.
וההיסטוריה מוכיחה שאף פעם זה לא מצליח. אני חושבת שהמעצמה הבאה שזה יקרה בתוכה זה כנראה ארה"ב, שלא לדבר על צרפת ועוד מדינות, שזה כבר ברור. תמיד ישראל בתוך איזה אימפריה, עוזרים לאימפריה לגדול, המוחות של ישראל עוזרים לאימפריה לגדול, ואז הם נרדפים. זה פשוט היסטוריה.
אולי בכל זאת לתוך הסיפור של ירידת יוסף למצרים נכנס פתאום, "וירד יהודה". ונאמר שם שהוא ירד גם בעיני אחיו, כי יהודה הוא זה שהיה אחראי על כל הסיפור הזה. הם לא העלו בדעתם איזה תגובה תהיה לאבא שלהם, של שיברון לב נוראי, והוא גם ירד בעיני אחיו ואז יש סיפור של יהודה ותמר.
משתתפת: יהודה הוא זה לא שמנע אותם מלהרוג אותו ואמר רק שימכרו אותו?
אורנה: זה ראובן.
משתתפת: ראובן הולך אחרי זה לבור ומחפש אותו. יהודה אומר להם, לא נהרוג אותו כי זה אח שלנו.
אורנה: בכל אופן המדרשים מייחסים לו אחריות כי הוא היה ראש האחים. בוא נראה למה? אם את אומרת את זה בוא נראה למה מייחסים האחריות אליו?
משתתפת: כי הוא הציע במקום להשאיר את יוסף בבור הוא הציע למכור אותו לישמעאלים.
אורנה: נכון. וראובן דווקא נאמר שהוא רצה לחזור לבור ולהוציא אותו.
משתתף: ראובן לא אמר כלום. הוא הסתיר את התכנית ושמר לעצמו.
אורנה: נכון. אבל במדרשים ובזוהר יש תמונות מרחיבות של זה. של הפנימיות של זה.
משתתף: גם בלי תמונות מרחיבות אפשר להבין את זה כך שבעצם לראובן כן היתה כוונה לתת ליד אלוהים לקבוע את גורלו של יוסף ויהודה לא מוכן לזה, הוא מחליט למכור אותו לישמעאלים. הוא עושה פעולה נגדית. זה מראה אחד מול השני. אם לא היה את שניהם, לא היינו מבינים את זה ככה.
אורנה: גם כתוב: {כט} וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו: {ל} וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא: אז בכל זאת, אנחנו כן רואים כאן את האחריות של יהודה כי הוא מוכר אותו לעבדות. אתם יודעים מה זה למכור לעבדות בתקופה ההיא? לכו 3000 שנה אחורה. אי אפשר לדעת מה יעשו איתו. עבד זה היה חפץ. יותר טוב שימות חלילה.
הם מוכרים אותו ב- 20 כסף. בהחלט ליהודה יש אחריות ואחרי זה באמת הכל שם מתפרק, וכתוב {א} וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו ואת ה-"וירד" הזה, מפרשים שגם יש ירידה של יהודה בעיני האחים ויש לו גם עוד ירידה, ואני לא אכנס לזה עכשיו. את סיפור יהודה ותמר נשמור לשנה הבאה מן הסתם או שתקראו לבד, זה סיפור מאוד מעניין.
אני רק רוצה להגיד, הסאגה בין יוסף ליהודה רק מתחילה והיא בעצם, בין ממלכת ישראל לממלכת יהודה. והם ייפגשו עוד כשהאחים ירדו לשבור שבר ושיוסף יבקש את בנימין. ואז יהודה יעמוד בפניו ויש שם דברים מאוד מאוד מרגשים. אז בעצם, בית יוסף ובית יהודה, זה בעצם בית יוסף ובית דוד, זה בעצם זעיר אנפין ומלכות. תפארת ומלכות. המשפיע והמושפע, אם תרצו, הבורא והנברא, אם ניקח את זה בקנה מידה גדול, צריכים להתאחד.
אנחנו רואים את כל סיפורי התנ"ך כסיפורי ברור. הכל מתברר, הכל מתבחן. כל הזמן מבררים מי יהיה זה, ומי שנבחר צריך לעבור בעצמו ירידה מאוד מאוד גדולה כדי להתמרק ולהיות כלי נכון שהוא לא כלי, אם זה במקרה של יוסף, שלא מבין לגמרי את התפקיד שלו בהתחלה, אלא כלי שהוא קו אמצעי שמבין שהוא כאן לשרת את הבורא. ולא שהבורא ישרת אותו. זה קו אמצעי.
עוד דבר על יהודה: אצל יהודה מתחיל כל הסיפור של הייבום. ייבום זה, אם יש אח מת אז אחיו חייב לשאת את אשתו של האח המת לאישה כדי שהנשמה של האח המת, שמתה בלי ילדים, בלי בנים, בנים, זה לא בנים פיזיים, זה תובנות ויצירה חדשה, היא תוכל להתגלגל בבן של אחיו ומכאן מתחיל סיפור, כל סיפור גלגול הנשמות שיש על זה פרשה שלמה בזוהר, בפרשת משפטים, והאר"י הקדוש כתב על זה, וזה באמת נושא מאוד מאוד רחב למחקר שחקרו אותו כמובן, אבל אף אחד באנתרופוסופיה, למיטב ידיעתי, לא חקר את זה, גם בהשוואה לכלים האנתרופוסופיים. אבל הפרשה של הייבום, זה כאן, וכאן בעצם מתחיל סיפור גידול הנשמות. מאוד מרתק. מאוד מסובך, מאוד מורכב, וזהו.
משתתף: תהיתי לגבי , כשיוסף סיפר ליעקב את החלום, כתוב שיעקב זכר לו את זה, את מה שהוא שמע.
אורנה: בעצם איזה תמונה הביא יוסף? יוסף הביא תמונה שהשמש והירח וכוכבים משתחווים לו. התמונה של ירח, שמש וכוכבים ביחד זה לא תמונה של העולם שלנו. כי בעולם שלנו, או שאנחנו רואים את השמש, או את הירח וכוכבים. זו תמונה של גמר תיקון. בגמר תיקון הירח והשמש עוד פעם יתאחדו. יש את התמונה הזו גם באנתרופוסופיה. בגמר תיקון, הלילה יהיה ליום, זאת אומרת, הכל יהיה יום אחד גדול, אור אחד גדול. ויעקב זכר את התמונה הזאת. זאת תמונה של גמר תיקון. ויעקב זכר את התמונה הזאת כתמונה שהיא תמונה עתידית לא תמונה שיכולה לקרות כל זמן התיקון, שהירח והשמש הם לא מופיעים ביחד. יש פה באמת עומק מאוד מאוד גדול בשאלה שלך.
משתתפת: זה קשור אולי גם ליוסף שהוא סוף.
אורנה: אולי. נכון. והוא גם מוסיף לקו האמצעי.
משתתפת: במובן שזה תמונה עתידית שתהיה בסוף לא עכשיו.
אורנה: יכול להיות. כן.
כדי שאנחנו נגיע לעולם הזה שבו הלילה יהיה ליום, כתוב בתורה, אנחנו צריכים לעשות את התפקיד שלנו, לקחת אותו בשיא הרצינות יותר מכל דבר אחר בחיים. אין דבר יותר חשוב מזה. חוץ מלגדל את הילדים שלנו, שזה גם כן יותר חשוב, אבל זה חשוב לנו מאוד. אין דבר יותר חשוב מזה, אין מה לעשות חוץ מזה פה. שזה יהיה ברור, כל אחד שיהיה בדרך שלו, בטח בתקופה שלנו. זה תלוי בנו.
שבת שלום!