יח' בשבט תשפ"ג , 9 בפברואר 2023
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן.
תמלול השיעור:
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ ומעשה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ (תהילים צ יז)
אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. (תהלים נא יז)
גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ. (תהלים קיט יח)
כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה (משלי ב ו)
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי. (תהלים יט טו)
אנחנו בפרשת יתרו. זו הפרשה שניתנה התורה לעם ישראל במעמד הר סיני.
מה זה תורה? מעמד הר סיני זה מתן תורה, זה למעשה השיא של ההתגלות האלוהית לקבוצה של בני אדם. זה לא שלא היו מאז וגם לפני זה התגלויות אלוהיות, אבל הם לא היו לקבוצה שעברה ביחד מה שאנחנו יכולים לקרוא לו היום התקדשות. וגם לא יהיה.
האינסוף, אין לנו תפיסה בו בכלל. זאת אומרת, המציאות שלנו לא יכולה להכיל את האור הגדול של האינסוף שאפשר לקרוא לו גם הקב"ה. ולפיכך, כשהוא ברא את העולם הוא התאים את האור שלו לעולמות. לפי היכולת של העולמות להכיל את האור.
התורה למעשה, היא אור אינסוף ברוך הוא, שהשתווה לדרגת המציאות שלנו. משה הוריד תורה, הוריד תורה מסיני. בעצמותה, התורה היא אור אינסוף ממש. בפועל, היא מתגלה כמו אור חוזר.
היום למדנו בפתיחה לתורת הקבלה, מה עושה אור חוזר לאור ישר? הוא בעצם, מקטין אותו. לא. נגיד ככה, מה עושה אור חוזר לאור אינסוף? אור חוזר המלביש הוא מלביש חלק מהאור אינסוף בצורה שיכולה להיות מובנת בעולמות השונים. אז בעולם שלנו הצורה שאור אינסוף מתגלה זה הצורה של התורה.
אני מדברת על פנימיות התורה, שבכל תקופה הפנימיות משתנה. זאת אומרת אנחנו יכולים לקרוא את התורה דרך לבוש אחר. דרך אור חוזר אחר. את אותו אור אינסוף שהוא אותו דבר, הוא לא משתנה. מה שמשתנה זה הלבוש בהתאם ליכולות שלנו לתפוס.
הלבוש המתאים לדור שלנו, זה הלבוש של הקבלה. של תורת הנסתר. דורות אחרים היה להם לבושים אחרים, לבושים לאותו אור, אור חוזר המלביש את אותו אור אינסוף.
התורה מתגלה במחשבות שיכולות להתפס בשכל האנושי. ובשפה שמתייחסת למושגי החיים שלנו. הדיברה הראשונה בתורה, זה "אנוכי ה' אלוהיך" וזה הוודאי הראשון שכל המציאות נשענת עליו. זה הבסיס שכל המציאות נשענת עליו. וחכמים בגמרא אומרים אנוכי בארמית נאמר נותריקון אנא נפשי כתבי כי הווית, שזה אומר אני את נפשי נתתי בכתב.
אומר הבורא: "אני את נפשי נתתי בכתב" – אנא נפשי כתבי כי הווית. זה אנוכי בנותריקון. זה האותיות הראשונות של אנוכי. זאת אומרת הבורא שם את עצמו בכתב של התורה. הוא מגלה לנו את עצמו דרך התורה. הוא הכניס את האור שלו בפנימיות הנעלמת של התורה.
כך שהתורה, זה אור אינסוף שמשתלשל מלמעלה למטה, בסוף הוא מגיע להתלבש במושגים חומריים. בסיפורי התורה.
משתתפת: בעצם במעמד הר סיני ירדה כל התורה, לא רק עשרת הדיברות?
אורנה: למעשה לא באופן כזה שהיום אנחנו קולטים אותה. זה ירד אליהם כמו אימגינציה, כמו אינסיפרציה, כמו אינטואיציה. אבל התורה היא לא רק תורה שבכתב היא גם התורה שבעל פה. היא הבת זוג של התורה שבכתב.
התורה שבכתב ניתנה ע"י הקב"ה והתורה שבעל פה, בעצם, זה אנשים שחוו התגלויות של השכינה. אז הכל ביחד זה התורה. זה כמו אור ישר ואור חוזר.
משתתפת: אז התורה שבעל פה זה אור חוזר?
אורנה: כן. נכון מאוד. הקבלה זה תורה שבעל פה זה לא תורה שבכתב. היא עוד לא נחתמה דרך אגב, לעומת הגמרא והתלמוד. הם נחתמו. אסור להוסיף בהם. אבל הזוהר לא נחתם.
אז זה היה תורה שבעל פה אבל נכתב. לרשב"י ניתנה המשימה. רבי עקיבא נתן. הוא היה תלמיד של רבי עקיבא. הוא נתן לו את המשימה לכתוב את הזוהר, כי היתה סכנה שהידע הזה יעלם מהעולם.
משתתפת: כשאת מתכוונת לתורה את מתכוונת רק לחמישה חומשי תורה או גם הכתובים וגם הנביאים?
אורנה: בהר סיני ניתנו חמישה חומשי תורה ונאמר שאם לא היו חוטאים, זה היה מספיק – חמישה חומשי תורה וספר יהושע ולא היה צריך להוסיף את כל היתר. אם לא היו חוטאים בחטא העגל, לא היה צריך את כל התורה עצמה, שבעצם זה כלים לבטא את האור העליון. זה היה מספיק אז אם לא היו חוטאים את חטא העגל.
אז אומר הבורא, אנא נפשי כתבי כי הווית. זאת אומרת אני את נפשי נתתי בכתב, אני הכנסתי את עצמי, את האור שלי, בפנימיות של התורה. שאמרתי שבכל דור הפנימיות מתגלה באופן אחר.
אנחנו בזוהר יתרו. אם תשימו לב, למילה יתרו, אז אפשר להחליף את האותיות, ואת ה-י' להחליף בשני ה'. ה-י' של יתרו לפצל לשני ה' ולהחליף את הסדר של האותיות וזה יוצא?
משתתפת: התורה
אורנה: נכון. התורה. שימו לב, התורה ניתנת בפרשה שהיא על שם מישהו מאומות העולם. יש לו שם. יש ליתרו פרשה על שמו וזה מאוד מאוד משמעותי כי ליוסף אין פרשה על שמו, להרבה דמויות בישראל, אין פרשה על שמם וליתרו יש פרשה על שמו וזו גם הפרשה שהתורה ניתנת. תכף ננסה להסביר למה.
והזוהר יתרו אומר שהתורה היא השם של הקב"ה והיא כולה שם אחד. זאת אומרת, שהיא כל מילה בתורה זה שם של הקב"ה. זאת אומרת, זה איזשהו כלי שמגלה תכונה של הקב"ה.
גם פרעה, וגם בלעם וגם כל השמות שלנו נראים כרשעים, כל התורה כולה זה כלים לגילוי האור. פרעה הוא הכלי לקבל. הוא הרצון לקבל הכי גדול. או שניקח מילה אחרת, למשל נחש, זה גימטריה משיח. אז מה הקשר שיש בין הרצון לקבל הכי גדול לגמר תיקון? למשיח.
זאת אומרת, המילים שבתורה, אפילו מילות הקישור, למשל את או קום, לכל דבר יש משמעות. כל דבר כזה הוא כלי לקבל אור באופן אחר.
משתתפת: בעצם כל אות היא כלי, נכון?
אורנה: כן אבל אות היא עדיין לא בנין. בנין בעברית זה רק שתי אותיות ומעלה.
למדנו היום, שהאותיות יורדות ואנחנו מסדרים אותם כאן. מה זאת אומרת? זה נשמע ספרותי ומליצי. זה אומר, שאנחנו פוגשים אירועים בחיים, אירועים זה כלי לאור. זאת אומרת, דרך האירוע, אנחנו צריכים ללמוד משהו. זאת אומרת, אם לא היה אירוע הזה אז היה אירוע אחר. אם צריך משהו לקרות אז הוא יבוא דרך אירוע. אם אני ממש ממש אנסה להתנגד והוא צריך לקרות, אז הוא יבוא דרך הרוח.
זאת אומרת, זה כלים לאורות. אור זה לא חייב להיות משהו שגורם לי עונג. לא רוצה להרחיב על זה. אבל בכל אופן אירועים קורים לנו והם כמו אותיות.
איך אני מסדרת את האירוע? האם אני מסדרת אותו באופן כזה שאני רואה את האירוע הזה כאסון, כמשהו שבא לפגוע בי או שאני מסדרת את האותיות אחרת? את אותן אותיות. כמו למשל, לב ובל. אז בל זה לא, ולב זה משהו אחר לגמרי. זה אותם אותיות.
האם אני מסדרת אותם באופן שאני יכולה לראות את רצונו להיטיב לנבראיו דרך הביטוי שלו גם אם הביטוי שלו הוא כואב, אבל אני רואה את הכאב הזה כחלק מההיגיון של רצונו להיטיב לנבראיו. ואז אני לא חיה בסבל, למרות שיש כאב. אבל הסבל, אם אני באמת, באמת באמונה, אז אני שמחה בכל אירוע שקורה.
התורה היא כולה… אומרים הקב"ה התורה וישראל חד הם. כי התורה כולה היא קו אמצעי. זאת אומרת, איך אני יכולה לקחת את השמאל, את הרצון לקבל הכי גדול שלי שבא לידי ביטוי באירועים ואישים כמו עשו, כמו נמרוד, כמו פרעה. ולהכפיף את זה לקו ימין על מנת שיצא קו היושר שזה ישראל.
והיום למדנו גם בפתיחה לחכמת הקבלה את קו היושר ולקבל אורות ביושר. איך אני יכולה לעשות שיתוף בין שני דברים שונים. בין מה למה? שני דברים שונים לחלוטין ובסוף יוצא משהו שלישי טוב.
משתתפת: בין האינסוף לצמצום.
אורנה: אפשר להגיד בין האינסוף לצמצום אבל יותר מתאים לנו כאן זה בתוך מסך אחד, מה יש לי? מה המסך מכיל, המסך שנעשה עליו זיווג דהכאה? יש לו שתי תכונות.
משתתפת: קשיות ועביות.
אורנה: נכון, קשיות ועביות. זאת אומרת, זו התורה. התורה שלנו היא קו האמצע. וזה גם ישראל וזה גם הקב"ה. כי בסופו של דבר הקב"ה זה זעיר אנפין. וזעיר אנפין זה קו האמצע.
ואומרים בזוהר שאשרי מי שזכה בתורה. מי שזוכה בתורה, זאת אומרת, מי שזוכה ללמוד את התורה בלבוש הנכון לדור שלו, הוא זוכה בשם הקדוש, הוא זוכה בקב"ה.
ואנחנו צריכים לדעת שהתורה זה לא ספר היסטוריה. היא לא ספר ככל ספר אחר. זה ספר התגלות. זה ספר שנכתב ע"י הבורא. זאת אומרת, ע"י משה שהבורא התגלה לו. הוא שונה מכל ספר אחר. אפילו מהספרים החיצוניים שלא נכנסו לקאנון. ובטח לברית החדשה.
כי רק התורה היא ספר התגלות. ורק התורה היא התגלות של הבורא לבן אדם. אמנם בן אדם בעל שיעור קומה, והבורא בעצם בתורה הוא כתב את הרצון שלו מאיתנו. את הרצון שלו ואת החכמה שלו. שם הוא כתב.
אז זה ספר של התגלות של הבורא לנבראיו, והכתיבה של הרצון שלו מנבראיו. ובאותו רצון נבראו עולמות. "דע כי טרם נאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים וכו' וכאשר עלה ברצונו הפשוט להאציל הנאצלים ולברוא הנבראים". הרצון של הבורא, ברא עולמות בדם נשמות.
לכן, במתן תורה, זה לא רק הוראות, מה לעשות ומה לא לעשות, אלא זה הכוח הרצון האלוהי בעצמו שהתגלה להם שם. שהסגולות העליונות שלו זה לברוא שמים וארץ. ואותו בורא, הקב"ה מוסר את הכוח שלו, את הרצון שלו, את כוח הרצון שלו, למערכת הנשמות שנקראת ישראל. זה נקרא, ישראל ממשלותיו.
זה אומר, שהקב"ה האציל עלינו מכוחו. וזה נקרא שאנחנו בצלם אלוהים. ואפילו הצדיקים, אלה שמצדיקים אותו, אלה שהם באמונה מוחלטת, הם אפילו מושלים בכוחו. נאמר, "הקב"ה גוזר והצדיק מבטל" או "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". ואנחנו ראינו כבר צדיקים כאלה.
למשל:
משתתפת: יונה הנביא
אורנה: יותר טוב להתחיל מאברהם. שהתווכח עם הקב"ה על סדום. וגם משה. יונה דווקא התווכח אבל לא עזר לו בסופו של דבר. הוא התווכח עם הבורא…
משתתף: גם לא לאברהם. הוא הציל את מי שהציל אבל גם לאברהם זה לא עזר…
אורנה: זה לא נכון. אברהם הפסיק את הויכוח כשהוא קיבל הבטחה מהבורא על עשרה אנשים.
משתתף: נכון.
אורנה: עשרה אנשים זה אומר 10 ספירות שלמות. הוא הצליח להוריד את זה. והבורא היה מוכן בשביל 10 אנשים למחול לסדום אבל לא היו.
ומשה אמר, "מחני נא מספרך" אם אתה הולך עכשו… ואז התגלה פרצוף הרחמים. אז אנחנו רואים שהצדיקים, זאת אומרת, כאלה שהם בהשוואת צורה מוחלטת לבורא, יש להם מהלכים אצל הבורא והם יכולים לשנות עולמות.
ולפני התורה, הממשלה היתה רק בידו של הבורא. ומתן תורה זה הזמנה לשותפות. ובעצם זה זעזוע גדול, כי הבורא נותן לנו את כוח הבריאה, אותו כוח שבו נברא העולם. מה שהיה קודם בעליונים, במתן תורה, יורד לתחתונים.
אז מה זה התורה? זה כמו תרשים. זה כמו צופן. כל מילה ומילה זה צופן והצופן הזה הוא תרשים שלם של הבריאה מתחילתה ועד גמר תיקון. לא כתוב בתורה, על עולמות א"ק. זה מתחיל רק מבראשית. ולפני בראשית היה תוהו ובוהו זה הדבר היחיד שמדברים על עולם א"ק . צמצום א'.
הארץ היתה תוהו, זה צמצום א'. ובוהו זה התשובה לתוהו. אבל מיד אחרי זה, חושך על פני תהום. מדברים כבר על צמצום ב' שזה ספר בראשית. ממלכות שעלתה לבינה. אז התורה קשורה בעצם ללידת הנשמות. כי אמנם הזרע של הנשמה נמצא כבר באינסוף אבל הלידה הממשית של הנשמות זה בבראשית. זאת אומרת, בעולם בריאה.
אז נאמר: "הסתכל באורייתא וברא עלמא" – הסתכל בתורה וברא את העולם. כאילו לכאורה הקב"ה. והתורה קודמת לעולם. היא התרשים. זה תרשים שהקב"ה עשה ועפ"י זה הוא ברא עולמות. את התרשים הזה הוא מעביר לעם ישראל. בתנאי אחד, שהם יהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש.
זאת אומרת, שהם יהיו משפיעי חסד. זה כהן. כהן זה ספירת חסד, זאת אומרת שהם יהיו מקבלים בעל מנת להשפיע ואז הם יוכלו להשתתף בבריאה.
אז אנחנו אומרים תורה, אז תמיד חושבים התורה של הדוסים, התורה שלמדנו בכיתה ב'. לא. תורה זה כתב התגלות. כתב התגלות של האלוה לבני האדם. ושם הוא מוסר לנו מה הוא רוצה מאיתנו.
וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָה מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: {ד} אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי: {ה} וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ: {ו} וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
ואתם תהיו לי כהנים וגוי קדוש. זה התנאי. משה עלה אל האלהים. זה לא שהוא טיפס על הר. אולי הוא טיפס על הר אבל זו לא הכוונה כאן. עלה זה התעלה. התודעה שלו עלתה.
צריך להבין, זה לא סיפור היסטורי. יכול להיות שבקצה של ההתעבות של זה סיפור על אנשים אבל זה לא הענין של התורה. שתספר לנו סיפורים ובטח לא של הזוהר.
עד שניתנה התורה לעם ישראל, הכל נעשה עליהם. אפילו על התורה נאמר, כפה עליהם הר כגיגית. אבל ברגע שהתורה ניתנה והם אמרו נעשה ונשמע, זאת אומרת, שהם אמורים עכשו לבחור. בכל רגע ורגע ניתנת לנו תורה. השאלה אם אנחנו יכולים לקבל אותה.
אומר בעל הסולם, ארץ ישראל ניתנה לנו. אבל עדיין לא קיבלנו אותה. אז התורה ניתנת כל רגע ורגע. היא נצחית והיא ניתנת כל רגע ורגע. הגילוי הזה זה גילוי של אור ומכיון שאין העדר ברוחני, אז הוא כל הזמן קיים. בכל אחד ואחת מאיתנו. נכון שיש זמנים ומועדים שאפשר להרגיש את האורות האלה יותר בעוצמה, אבל בכל רגע ורגע ניתנת לנו התורה והשאלה היא: יש לנו בחירה עכשו, האם אנחנו מקבלים אותה או לא מקבלים אותה.
והגילוי של התורה, כמו שאמרתי מקודם, בניגוד לכל גילוי אחר שהיה בהיסטוריה האנושית וגם יהיה בהיסטוריה האנושית, לא נעשה לבני אדם בודדים, מקודשים, נביאים. אלא לקבוצת נשמות שהוחתמה בשליחות, הוחתמה מהמילה חותם, וצריכה לשמש סגולה לשאר הנשמות.
סגולה זה לא בגלל שהם יותר טובים, אלא בגלל שהם מסוגלים. מה הם מסוגלים? הם מסוגלים לסבול. ולהיות המעבדה החיה של האנושות כולה. אנחנו רואים שההיסטוריה של עם ישראל מראה את זה. והמשימה של הקבוצה הזו, זה להשתמש במה שאנחנו קוראים "אור חיים". אם זה לא חיים, זה נקרא קיום. כי אנחנו מקבלים אורות קיום – זה לא חיים.
אבל להשתמש בקיום בשביל החיים. כי חיים זה רק הקשר שלי עם העליון. ואם אני חיה כאן בלי לדעת מה העליון רוצה ממני, ובלי לנסות לממש את מה שהוא רוצה, זה לא נקרא חיים. זה נקרא קיום. הבורא נתן אורות קיום גם לפשפשים וגם ליתושים וגם לכלבים וגם לחתולים וגם לבני אדם.
אבל, אם אני משתמשת באורות האלה רק כדי לקיים את עצמי בתור מישהי שצורכת, צרכנית משאבים מהעולם כדי להנות את עצמי. זה נקרא מבחינת התורה, רשע – רצון עצמי. רצון של עצמי או רע – רצון עצמי. וזה נקרא מבחינת התורה, מוות. רשעים בחייהם נקראים מתים.
זה שאנחנו מתקיימים או זה שבני אדם מתקיימים, מבחינת התורה זה לא נקרא חיים. חיים זה רק אם אני קשורה לחי החיים. אם אני מקשרת את כל מה שקורה לי בחיים, את כל המפגשים ואת כל המחשבות, ואת כל הארועים ואת כל התכונות לרצון של הבורא – הכל – גם את המחשבות הרעות, גם את הדברים שנדמה לי שזה לא יכול להיות שהוא יתן לי את זה. אם הכל, הכל אני מקשר לרצון הבורא, אפילו את הרצונות הכי גסים שהבורא נותן לי כדי שאני אעבוד איתם אותו, אז אני בעצם חיה. לא רק מתקיימת, חיה.
אם אני הופכת את כל ארועי חיי, שמה אותם על המזבח של הקשר. אין שום ארוע שהוא יוצא מכלל הכלל הזה. שאם אני אומרת שיש משהו מהכלל הזה אני כופרת בעיקר. שיש רק רשות אחת בעולם ולא יותר מאחת. גם הוא וגם אני.
משתפת: לא הבנתי מה אמרת לקשור את כל ארועי חיינו למה?
אורנה: כל ארוע שקורה לך בעצם, את שואלת את עצמך, מה הבורא רוצה ממני דרך הארוע הזה? שהוא רוצה להראות לי דרך הארוע הזה? הוא רוצה להראות לי משהו, הוא מלביש את זה בארוע.
נגיד הוא מלביש את זה בבעל, שמתלונן עלי. אז אני צריכה לשאול את עצמי, אני צריכה להגיד לעצמי ככה, הבורא התלבש באיש הזה. כי הבורא לא מתגלה אלינו דרך מלבושים, אמרנו, אור אינסוף לא מתגלה אלינו ישירות. עד שזה יורד לכאן הוא מתלבש באירועים ובאנשים.
הבורא התלבש באיש הזה ואני חווה מפגש עם האדם הזה. אז אני צריכה לשאול את עצמי, מה הבורא רוצה להגיד לי דרך המפגש הזה. רק ככה אני אמורה, אם אני רוצה באמת לחיות חיי חיים, רק ככה אני אמורה לחיות את החיים שלי.
כל מפגש ומפגש, כל ארוע וארוע, כל תכונה, למשל לי יש תכונה שאני ממש לא סובלת אותה. שאני קודם עושה ואחרי זה חושבת. סרגתי לבן שלי צעיף. שמתי את הצעיף על הצואר שלי כדי למדוד אותו, ואז ראיתי שממש לא נעים על הצואר. מה לא יכולתי לחשוב על זה לפני זה? עכשו אני צריכה לפרום הכל. ככה כל החיים שלי, אני עושה ואחרי זה צריכה לפרום.
בין זה לזה יוצאים לי גם דברים טובים. אני שונאת את התכונה הזאת אבל אני צריכה לחשוב שהבורא נתן לי את התכונה הזאת. ואני צריכה לחשוב למה הבורא נתן לי התכונה הזאת? מה אני צריכה לעשות איתה?
כל דבר ודבר, הוא נתן לי את הבן אדם שנפגשתי איתו, הוא נתן לי את הילד הזה, הוא נתן לי את התכונות שלי. הכל. אין שום דבר שזה לא הוא. מה אני צריכה? אני צריכה לפענח כי הוא מתלבש. הוא מתלבש באנשים, בתכונות, בארועים. ואני לא רואה ישירות מה הוא רוצה להגיד לי. כי אני כאן בעולם הזה. יש הרבה כיסויים. אני לא רואה ישירות. צריכה להתאמץ. ללמוד לפענח מה הוא רוצה להגיד.
המאמר הראשון בספר הזוהר, נקרא מאמר וישמע יתרו. מאמר מאוד יפה ומורכב. לא ניגע בו הרבה רק נקרא קצת ממנו:
אות טו'
כיון שהמלך והכהן ההוא, מודים להקב"ה ונשברים לפניו, אז עולה הקב"ה ביקרו על כולם למעלה ולמטה. ומטרם שעלה הקב"ה ביקרו כשאלו הודו לפניו, לא ניתנה התורה. עד לאחר שבא יתרו, והודה ואמר, עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים. ברוך ה' אשר הציל אתכם. אז עלה הקב"ה (בנפש האדם) ביקרו למעלה ולמטה, ואח"כ נתן התורה בשלימות ממשלתו על הכל.
אז אנחנו רואים שהתורה ניתנת לעם ישראל ותמיד עם ישראל צריך לקבל אישור מאומות העולם. כי לקבל אישור מאומות העולם זה אומר, לקבל אישור מהרצון לקבל. זה לא יכול להיות שעם ישראל יפעל בחלל הריק, כי עם ישראל לא עובד עם הרצונות הכי גדולים. זה נקרא לב האבן. הוא עובד עם רצונות יותר קטנים ומתקן אותם, אבל עדיין הרצון לקבל הכי גדול, אם הוא לא יאשר שעתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים, אז הארוע הזה חסר.
זאת אומרת, שאנחנו חייבים ואנחנו רואים את זה אפילו בהיסטוריה המודרנית, גם כשאנחנו קיבלנו מדינה. היינו חייבים את האישור של אומות העולם. זאת אומרת אומות העולם צריכות לאשר את עם ישראל, כי עם ישראל עובד בשבילם. הם צריכים להכיר בזה. ואם הם לא מכירים בזה, אז הם לא יוכלו לקבל את מה שעם ישראל נותן להם וזה גם בתוך אדם אחד. הם לא יכלו לקבל תורה.
ומטרם שעלה הקב"ה ביקרו כשאלו הודו לפניו – מי זה אלו?
אלו זה פרעה שגם כן הודה והכהן שלו יתרו. יתרו היה כהן מדין, אבל בזוהר מדברים על זה שהוא גם היה כהן הון, שזה בעצם הכהן של פרעה. ורק כשהרצונות לקבל הכי גדולים מודים שיש ה', שיש קו האמצע ואני מוכן לעשות איזשהו שיתוף פעולה עם הימין, רק אז בעצם אנחנו יכולים לעשות עבודה שלמה.
שמעתי הרצאה של הרב מנחם פרומן. והוא אמר, אם אתה רק ימין, אז אתה טרומפלדור, אתה נכה. זאת אומרת, לא משנה שטרומפלדור היה איטר יד ימינו, היה לו רק שמאל. השמאל חייב להשתתף עם הימין. אי אפשר שהשמאל ישאר בצד. הרצונות לקבל הכי גדולים ישארו.
אם הם לא יודו שזה ה' והוא מקובל גם עליהם, אז זה לא יהיה גמר תיקון. וכל הנבואות לגמר תיקון, כוללות את כל אומות העולם.
אז יתרו מסמל לנו את אומות העולם והפרשה נפתחת במילים, וישמע יתרו כהן מדין, חותן משה, את כל אשר עשה אלוהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים. כל אשר עשה אלוהים, אבל מי שהוציא זה ה'. מעל לטבע.
ואז המדרש שואל, מה זה וישמע יתרו כהן מדין וכי רק יתרו שמע? הרי כל העולם ידעו על הנס הזה. כל העולם של פעם. חז"ל אומרים שכל העולם ידע על קריעת ים סוף.
הם אומרים, יש מן אימגינציה, איך הם ידעו? לא היה אז טלפונים ולא אינטרנט. יש אימגינציה שצריך לחשוב מה זה אומר. כרגע נקבל את זה כאימגינציה. שהפסוק ויבקעו המים, הם אומרים שבכל מקום ומקום נבקעו המים. אפילו בנהר קטן ואפילו אם היתה לך כוס.
כמובן נבקעו המים זה צמצום ב'. זה הפרסה. אבל בעיקרון, מה רוצים להגיד כאן? הפסוק הוא כזה. אומרים חז"ל על הפסוק ויבקעו המים – כל מים שבעולם. בשעה שנקרע הים לישראל כל מימות שבעולם נקרעו וכל אדם שהחזיק כוס מים נבקעו המים שבכוס לשניים והוא ראה את ישראל עוברים בין ביתרי המים וכן כל מי שהיה רוחץ במאמבטי נעשה לו כן וכל היוצא בזה.
מה זה אומר? זה אומר המציאות של חציית הים, נוצרה מציאות אחרת בעולם. ואת המציאות הזאת כולם חוו. בתקופה ההיא. כמו שבכל תקופה יש מציאות. רוח התקופה או איזשהי מציאות, המציאות הזאת של חציית ים סוף זה מציאות ההוויה המסוימת, תודעה מסוימת, שנוצרה בעולם וכולם חוו.
זאת אומרת, כולם שמעו את כל הבקיעה ושמעו עמים ירגזון. אומר משה. שמעו עמים ירגזון. אבל יתרו שמע והוא לא רגז. זאת אומרת הם שמעו את קול הבקיעה אבל הם לא התייצבו. זאת אומרת, הם שמעו את כל האמת. אבל הם לא לקחו מוסר. אבל יתרו, שמע ובא.
מה הוא היה משונה מאחרים? וישמע יתרו. שהוא הבין את השמיעה כחיוב לפעולה. זאת אומרת, ברגע שהתגלה לו שגדול ה' מכל אלוהים אחרים הוא הבין שזה מחייב אותו והוא בא והתגייר.
זה מה שהוא היה שונה מאחרים. והוא, דרך אגב, היה הקוסם והמכשף והלוחש לעשבים, וכל הכוחות שידעו פעם להשתמש בהם, הוא היה הכהן של כולם. הוא היה הכי גדול מכולם. הוא היה היועץ של פרעה. אומר הזוהר, לא היתה אינסטנציה יותר גבוהה ממנו בעבודה זרה.
הוא ידע את כל האפשרויות והוא היה הכהן של העבודה הזרה והוא כן, ברגע שהוא שמע את הקריעה. קריעת ים סוף אז הוא גם שמע את הקריאה, הוא הבין שזה סיפור אחר לגמרי ממה שהוא חשב עד כה שהאלוהים זה הטבע ושיש כאן משהו מעל לטבע ואז הוא בא, הוא הצטרף לאימפולס הזה.
אשאל אתכם, מתי שמעתם את הקריאה? והאם פרשתם את השמיעה כחיוב לפעולה? כי כל העמים שמעו, אבל הם נרגזו. שמעו ונרגזו. זה רק עצבן אותם. הם לא קראו את זה כחיוב לפעולה אקטיבית מהם. כן, קרה איזשהו נס, העולם השתנה, התודעה השתנתה בעולם. אבל זה לא מחייב אותי לפעולה.
האם ברגע שנתגלתה לכם אמת חדשה, אתם התייצבתם כמו יתרו ואמרתם הנני? או שנתתם לקריאה לחלוף לידכם? זה יכול להיות גם דברים קטנים לא חייב להיות חובק חיים.
משתתפת: אני יכולה להגיד שהקריאה שלי קשורה למפגש איתך עם בי"ס כחותם, עם הייעוץ הביוגרפי , והיא לא חד פעמית.
אורנה: היא לא חד פעמית, נכון. בעצם את אומרת שהקריאה הזו התפרשה אצלך כחיוב לפעולה. כמו יתרו. זה לא סתם פעולה. זה חייב אותך להצטרף לתנועה הזאת. הרגשת את זה כחיוב לפעולה.
משתתפת: כשנכנסתי להיריון בגיל מאוד צעיר, זה היה ממש לא הגיוני להביא ילדים לעולם עוד. אבל הרגשתי שזה משהו שהוא בא… שזה בעצם איזושהי קריאה, שאני לא יכולה להגיד לה לא. שאני צריכה לקחת אותה והיא גם חייבה אותי לפעולה כי הייתי חייבת לרדת לעולם ולגדל ילדים. גיליתי את עצמי אז.
משתתפת: הקריאה שלי הראשונה היתה שהתוודיתי לכתבי הקודש. והרגשתי שאין לי לאן לברוח. זה שם. אני חלק מזה ואני מחוייבת לזה. אח"כ זה היה גם במפגש איתך, את קראת לי ובאתי.
אורנה: עברו איזה 40 שנה מאז.
משתתפת: של הקריאה הראשונה.
אתם יכולים גם לשתף בדוגמא הפוכה, שהיתה קריאה אבל לא הלכתם.
משתתפת: היו לי כמה קריאות אני מרגישה. היתה קריאה כשהייתי בת 31 לערך, שממש הרגשתי שאני נקראת ל… ואני לא יכולה כרגע. זה היה ממש כאב לחכות ולדעת שזה לא הרגע. אני ממש זוכרת את הדבר הזה. והקריאה, אחת החזקות היתה אצלי בהולנד, המשבר הגדול של המשפחה שלי שהבנתי שלא המציאות הארצית קוראת לי להסתכל על זה, אלא אני צריכה שם לעשות משהו אחר. ואז התחלתי את הדרך.
אורנה: אם אנחנו נסתכל , גם הזוהר וגם הארי הקדוש מדבר על יתרו כגלגול של קין. שאחיו של קין היה הבל שהיה היתר – המיותר. שימו לב לאותיות ולמילים. מי הוא גלגול של הבל, יודעים?
משתתפת: משה
אורנה: נכון. משה הוא גלגול של הבל.
שימו לב, מסופר שעם קין והבל נולדו גם תאומות. לקין נולדה תאומה אחת, להבל נולדו שתי תאומות. אתם יכולים לחשוב מה זה בחכמה תאומה ושתי תאומות?
כשאנחנו מדברים על תאומות זה אומר שהבל מכיון שהוא היה קו ימין, אז היה לו גם את מלכות של צמצום ב'. לא רק את הרצון לקבל הכי גדול שזה נקראת מלכות דמלכות, אלא היה לו גם את מלכות הממותקת בבינה. ולקין היה רק את המלכות של הדין.
אז נאמר, הזוהר אומר, שקין קינא בהבל על אודות אחותו התאומה, ורצח אותו. ושוב אני אומרת, זה לא סיפורים ולכל דבר יש משמעות בחכמה. יתרו שהוא גלגול קין מגיע אל משה שהוא גלגול הבל, הוא מגיע עם ציפורה.
{ב} וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ: אנחנו יודעים שמשה שילח את ציפורה באיזשהו שלב, והיה אולי יותר נכון להגיד כאן – ויקח יתרו חותן משה את ציפורה, או ששולחה לבית אביה, איך היה יותר נכון לכתוב, לכאורה?
מי זאת ציפורה?
משתתפת: בתו
אורנה: היה יכול לכתוב "ציפורה בתו אחרי שילוחיה". זה שכתבו אשת משה זאת אומרת שזאת היא התאומה שבגללה רצח יתרו/קין את הבל/משה, ועכשו הוא בא ומחזיר לו אותה. כלומר, הוא מסכים לעובדה שהיא התאומה הזאת, היא שייכת למשה. הוא מחזיר אותה למשה גלגול הבל, בדמות ציפורה, זאת אומרת מה זה התאומה? זה כלי. זה מלכות. זה כלי לאור. והוא מביא אותה לחיבור ולתיקון של משה.
הוא אומר אני מביא לך עכשו את הכלי שלך כדי שאתה תוכל לעשות זיווג של אור וכלי. אנחנו יודעים שמשה למעשה היה נשוי לשכינה. בסופו של דבר היו בו 60 ריבוא נשמות ישראל ומשה הוא למעשה זעיר אנפין. ז"א כשאנחנו מדברים עליו כשמדובר על אנשים אז הוא בדרגת ז"א.
מי שהוא ז"א, אז האישה שלו זה השכינה. ולכן הוא גם בתקופה מסוימת הוא היה צריך לפרוש מציפורה, מה שהביא את כעסה של מרים עליו. אבל הוא עכשו עושה תיקון. בעצם הוא עושה תיקון של רצח הבל ע"י קין. וזה שהוא סוגר את המעגל ומחזיר למשה/הבל את התאומה שלו ומודה בזה שזה התאומה שלו והוא בסדר עם זה. ציפורה זה התאומה הנוספת. ואותו כלי שבשבילו הוא קינא.
אישה נקראת כלי במובן הזה שהיא כלי קיבול לאור, והוא מוסר אותה בהכרה. והוא אומר הכלי הזה שהיא הבת שלי, התולדה של הניסיון שלי וההתנסות שלי, אני מביא אותה כתיקון וחיבור למשה.
בבראשית נאמר על הבל: "ותלד את אחיו". שימו לב שגם מילות הקישור בתורה יש להם משמעות.
משתתף: אני זוכר שכשדיברנו על סיפור קין והבל, הבל למעשה הוא אחיו של קין. להבל היה תפקיד עבור קין. ואם אנחנו מדברים על גלגול של הבל וקין ויתרו ומשה, אז אני תוהה מה התיקון של משה כלפי יתרו. כי הבל היה צריך להיות אח לקין והוא לא…
אורנה: אחד התיקונים של משה – זו דעתי – הוא בזה שהוא אפשר ליתרו לתת לו את העצה על שרי האלפים ושרי מאות. כלומר, הוא לא היה צריך את העצה לו. אבל בזה שהוא נתן לו את העצה הוא השתתף איתו עם הסיפור של הספירות. אלפים, מאות, זה הסיפור של הספירות. שאלה טובה.
בכל מקרה איפה אנחנו רואים את שתי התאומות של הבל לעומת תאומה אחת של קין. הכל כתוב כאן בצורה כל כך מעל לדעת. אנחנו בחיים לא היינו עולים על זה.
בראשית ד' פס א וְהָאָדָם, יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת-יְהוָה. ב וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת-אָחִיו אֶת-הָבֶל; וַיְהִי-הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה.
משתתפת: אצל קין כתוב, "את", פעם אחת ואצל הבל כתוב פעמיים.
אורנה: ואת, זה מלכות, זה מ- א' עד ת'. זה כל האותיות. הרי מלכות זה כלי. ואותיות זה כלים. והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין את קין, זאת אומרת, הנה קין והנה התאומה שלו, הנה המלכות שלו, הנה הכלי שלו. ותאמר קניתי איש את ה' ותוסף ללדת את אחיו את הבל פה יש לנו שתי מלכויות. את זה מלכות.
זה ענין של אורות וכלים. זאת אומרת קין רצה כלי נוסף לאור והוא טען שזה שלו. ואומר הארי הקדוש: "והנה יתרו שהיה בחינת קין בא לתקן ענין זה. והנה ציפורה היתה התאומה הזאת שיוצאת ביסוד דאמא" אמא זה בינה ויתרו הוא מיסוד אמא, כאמור שהוא קין ולכן הביאה למשה שהוא הבל להורות כי שלו היא ולתקן את אשר עיוות בראשונה.
היו לקין סיבות לחשוב שהיא היתה שלו כי שתיהן היו מבינה, אבל בכל זאת היא לא היתה שלו.
{ו} וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ:
שואל האר"י, למה אתה צריך להגיד את המילה יתרו? זה מיותר. הוא מדבר על משה וכמו שאתה בא לדבר עם מישהו אז תגיד אני החבר שלך בא אליך. אתה לא תגיד אני החברה שלך אורנה באה אלייך. לכאורה המילה מיותרת. אבל אין שום מילה מיותרת בתורה.
אז אומר האר"י, אני חותנך יתרו , ניקח את האותיות הראשונות ואיזה מילה יוצאת לנו כאן? אחי.
אז אני חותנך, המילה כאן היא לא מיותרת, היא באה לאפשר את הצרוף הזה, אחי. אחי זה קין/ יתרו אומר להבל/ משה אחי. וכאן יש תיקון מסוים של האחווה.
משתתף: פתחת בשאלה את השיעור אז למה קוראים לפרשה יתרו. דיברת על החלפת ה- י' ב-ה' ו-ה', התורה. זו היתה השאלה, אם השלמנו את התשובה לשאלה מההתחלה?
אורנה: ויש עוד סיבות.
במעמדו ניתנה התורה. זאת אומרת, הוא מייצג את אומות העולם והוא מאפשר לתורה להנתן לעם ישראל. כי התורה ניתנת לעם ישראל בשביל אומות העולם גם. לא בשביל עצמו.
משתתפת: אם אני מתייחסת לשאלה שנשאלה קודם, על מה התיקון של הבל / משה, אני חושבת שבעצם זה שהוא מאפשר ליתרו את התיקון הזה, זה הרי מה שהוא היה צריך לתת לקין. זה לא שהוא עצמו… הוא היה צריך לאפשר לקין ליצור את האחווה.
אורנה: בדיוק ככה היה צריך ללמד אותו להיות אח. לא לימד אותו.
משתתפת: ואז אולי בגלל הזה התורה יכולה להינתן והיא ניתנת בפרשה שלו ולא בפרשה של משה.
אורנה: כל התורה זה פרשה של משה.
משתתפת: חשבתי על המילה תאום או תאומה שזה גם מהמילה מתאים. התאמה.
אורנה: נכון. יפה מאוד.
משתתפת: וגם אותיות אמת.
אורנה: נכון.
משתתפת: תהיתי על השמיעה מה ההבדל בין וישמע יתרו לנעשה ונשמע?
אורנה: נשמע זה תמיד בינה.
משתתפת: אז זה כאילו עולם העשיה לפני בינה? מה השמיעה פה ושם?
אורנה: עולם העשיה לפני בינה זאת אומרת שעם ישראל הוא בגלל שהוא אמר נעשה אז הוא זכה לשמוע. בגלל שהוא בא באמונה מעל לדעת אז הוא זכה גם לשמוע בתוך הדעת. כל העם רואים את הקולות. אז זה מה שזה נשמע. בגלל שאמרת אני אעשה, בלי להתווכח באמונה מעל לדעת, זכית להתגלות של בינה.
משתתפת: והשמיעה של יתרו
אורנה: השמיעה של יתרו – הוא קודם שמע ואח"כ עשה. אז הוא לא עם ישראל בסופו של דבר. הוא קודם שמע, קודם נוכח בתוך הדעת, הוא ראה ושמע ואז הוא עשה. זה לא נקרא אמונה מעל לדעת. אנחנו כולנו כאלה. לא כולנו אנחנו, אלא כל העולם – תוכיח לי, אז אני מוכן. לא תוכיח לי אני לא מוכן. אבל הדרישה שאנחנו נדרשים זה להאמין לפני שמוכיחים לנו. ואז זה כמובן פותח שכל עליון. פותח צינורות של חיבור. לא צריך הוכחה שכלית כבר. צריך חיבור אחר.
משתתפת: רוצה להוסיף שזה מאוד מרגש שצריך את המפגש הזה של שני האחים של הרצון לקבל והרצון להשפיע, צריך את האחווה הזאת כדי לקבל את התורה אי אפשר אחרת. כזה מפגש גדול לפני שמקבלים את התורה.
משתתפת: גם את הלשהות של הרצון לקבל, תמונה מדהימה.
אורנה: וגם הרצון לקבל יגיד כן. אני מבין שה' הוא האלוהים.
שאין האלוהים של זה והאלוהים של זה ואלוהי עשבים ואלוהי הגשם ואלוהי עבודה זרה. יש רק ה' אחד. הוא היה יהיה והווה. הוא עשה, עושה ויעשה.
אז כמובן בפניה אלינו. אם אני מאמינה או אם אני מאמין, שהכל זה הוא ויש רק אותו בריבוי האינסופי. הוא מתייחד בכל אחד ואחד מאיתנו.
שבת שלום!