י"ח אלול תשפ"א, 26.8.21
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
תמלול השיעור:
פרשת השבוע היא פרשת כי תבוא, אחת הפרשות האחרונות בספר דברים. נקרא קצת מההתחלה שלה. הפרשה עוסקת ב"כי תבואו לארץ…". משה מדבר על הכניסה של בני ישראל לארץ, בחלק השני שלה הוא חלק קשה מאוד, לא נעסוק בו היום. אולי ב"ה בשנה הבאה. זה ברכות וקללות מאוד קשות. צריך להבין את המשמעות שלהן. לא נעסוק בזה.
{א} וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: {ב} וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: {ג} וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ: {ד} וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: {ה} וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: {ו} וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה: {ז} וַנִּצְעַק אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ: {ח} וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים: {ט} וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: {י} וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי יְהוָה וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ:
אני מזכירה לכולנו שאנחנו לומדים כאן את הפרשה עפ"י הפרוש של הקבלה. שזה למעשה האופן הנכון והמתאים לקרוא את התורה בדור אחרון שזה אנחנו. בכל דור ודור היה צריך לקרוא את התורה באופן שהתאים לתקופה ואנחנו מנסים לקרוא את הפרשה, לפחות מעט ממנה, עפ"י הפרוש של הקבלה וצריכים לזכור שלמעשה כל השפה הזו של התורה היא שפת צופן, כלומר, לכל מילה יש משמעות בשפה הקבלית ואנחנו כבר מכירים חלק מהמשמעויות.
למשל, אנחנו מכירים את המילה ארץ "והיה כי תבוא לארץ" ואנחנו יודעים שבקבלה כשאומרים ארץ יש לזה משמעות עם כמה מילים. כשאומרים ארץ מתכוונים לרצון. וכשאומרים רצון, למי מיחסים את הרצון? לנברא. הרצון של המלכות, ורצון אומרים שזה גם גימטריה של שמו. "הוא ושמו אחד". כלומר, הבורא והנברא אחד, באחדות פשוטה. בכל פעם שקוראים התורה, ונתרגל לדבר בשפה הזאת, אז כבר לא נקרא את התורה באופן שקראנו אותה עד עכשיו. היא תאיר לנו אורות אחרים.
אז אנחנו בחודש אלול, חודש שלפני ראש השנה, וזה גם נקרא, היום לפני השבת, כי השבת זה ראש השנה. וזה גם נקרא האלף לפני האלף השביעי. אנחנו באלף השישי לפי הספירה של הקבלה או של התורה. אנחנו בעצם לפני האלף השביעי, והאלף השביעי הוא בעצם הסוף של מערכת השמש שלנו כמו שהיא והגאולה, אבל גם ההרס של המערכת הזאת כמו שהיא.
אז מה נאמר לנו?
"והיה כי תבוא אל הארץ". קודם כל כשאנחנו מסתכלים על הפועל והיה לאיזה זמן זה שייך? עתיד. נכון, אבל עם זאת המילה היה, לאיזה זמן זה שייך? עבר אבל ה- ו' מגדירה את זה מחדש, כאילו זה עתיד. הפועל הזה בעצם מדבר על עבר ועתיד. זה מוזר. אנחנו רגילים לקרוא את השפה התנ"כית אז אנחנו לא מתעכבים על זה, אנחנו רגילים לקרוא את המילה והיה כי, אבל בעצם אם אנחנו חושבים על זה, זה מן הרכב מוזר של ו' ושל היה. ואנחנו יודעים שזה מכוון לעתיד ולא שמים לב שבעצם אנחנו עם הפועל של העבר.
זאת אומרת שהכוונה היא חיבור בין העבר לעתיד. זה החיבור בין כל ההכנה שהיתה עד עכשיו כדי להכנס לתוך מציאות רוחנית. עם ישראל, או שהנשמות האלה שנקראות ישר כאל שאנחנו היינו בתוכם בגלגול אחר, הוא בעצם עשה הכנה עד עכשיו, כדי להכנס לתוך מציאות רוחנית שנקראת ארץ ישראל.
ארץ ישראל זה ענף של שורש. השורשים מתחילים תמיד בעולמות הרוח, בקבלה יש לנו את העץ ההפוך, שהשורש כלפי מעלה והשורשים כלפי מטה, אז ארץ ישראל זה ענף של מלכות ואצילות. לא למדנו על מלכות ואצילות עדיין, למדנו על מלכות באינסוף, שזה היה הכלי של הנברא. אבל למעשה, מלכות דאצילות היא גם כן הכלי האולטימטיבי של עולמות, אצילות, בריאה, יצירה ועשייה, שזה בעצם כבר העולמות שלנו. כל מה שדיברנו על אינסוף זה עולמות כל כך גבוהים ששם זה החותם של מה שנחתם בעולמות יותר נמוכים והעולמות שאנחנו מדברים עליהם, נבין שמתוך העולם האינסוף, נוצר עולם שנקרא אדם קדמון, שזה בדמות אדם. לעולם אדם קדמון היה לו כל מיני 'פרצופים', ומתוך עולם אדם קדמון עולם הבא זה עולם האצילות. היה ביניהם גם עולם של שבירת הכלים.
ארץ ישראל נקראת מלכות דאצילות. הכלי, או השכינה, המקום ושמו, כלומר המקום הפיזי, ששם השכינה והקדוש ברוך הוא שוכנים. לכן יש חשיבות למקום הפיזי. זה נראה לנו שאולי יכולנו להיות באוגנדה, וזה היה אותו דבר, אבל אני בטוחה שכל אחד מאיתנו אם יחשוב על עצמו באוגנדה, אז אולי – אצלי מתעוררת תחושה של זרות. בעוד שעם ישראל בארץ ישראל זה ההשתלשלות מהשורש עד הענף הגשמי. אז ארץ ישראל כאן בעצם זה הענף של המציאות הרוחנית, שההכנה אליה נעשתה ב"שית אלפי שנין" זה ששת ימי הבריאה, ששת אלפים שנה לכאורה, שזה שש בחינות, שש הנהגות כמו שש ספירות, שהבריאה מונהגת, כדי שהיא תוכל להכנס לאלף השביעי, לתיקון. ששת ימי הבראשית זה למעשה הפעולה של אלוהים, היצירה שלו את העולם שאנחנו קוראים לו עולם הטבע. ואז כשאלוהים שבת, נכנס האדם לעבוד. האדם כאילו עובד בשבת, בשבת של אלוהים.
אני רוצה לשתף קטע מספר הזוהר, שכתוב על הפרשה הזאת כדי לתת לנו ניחוח של הזוהר. זהו טקסט קשה אך אפשרי. צריך להיכנס לזה כדי לראות שזה אפשרי.
יש לנו כאן זוהר חדש. זה פרוש בעל הסולם. בעל הסולם זה הרב אשלג. הוא לקח את כל ספר הזוהר ונתן לו פרוש. הבהיר אותו. שזה עבודה שאי אפשר להגדיר את חשיבותה. אי אפשר לחשוב איזה אוצר הוא נתן לאנשים בדור שלנו, כדי שהם יכנסו לתוך תורת הקבלה כי זה כל כך נראה משהו שהוא רחוק מאיתנו, כי קשה לנו להכנס לתוך התורות של המקובלים הישנים. כלומר זו שפה אחרת, זה קשה מאוד. הוא – לפני מאה שנה – הביא לדור אחרון את האפשרות לקרוא את הזוהר. אי אפשר להמעיט בחשיבות של זה.
הוא חילק את הזוהר למאמרים, ולאותיות. ולכל אות הוא נותן פרשנות. אני אקרא את זה פעם אחת בארמית, קטונתי. אני הבן אדם הכי חצוף בעולם. אבל בכל אופן החוצפה שלי די השתלמה עד היום לי ולאחרים, אז בכל זאת אני לא אחכה עכשו 60 שנה עד שאהיה בקיאה בזוהר, אלא להביא לפניכם כדי שאחד מכם או יותר, יוכל או תוכל להתחיל להתעניין בעצמה, ושיפתחו שבילים לאנשים ששורש הנשמה שלהם, שהנשמה שלהם מרגישה כמיהה. אז אני מתחצפת וקוראת בארמית. אחרי זה ניתן את הפרשנות של בעל הסולם.
מאמר הבטחות ונחמות שבקללות דמשנה תורה (משנה תורה זה ספר דברים)
רבי שמעון בן יוחאי, אזל. ליה וערק למדברה דלוד. ואתגניז בחד מערתא, הוא ורבי אלעזר בריה. אתרחיש לון ניסא. ונפק להו חד חרובא, וחד מעיינא דמייא. אכלי מההוא חרובא, ושתאן מאינון מיין. הוה אליהו ז"ל, אתי לון בכל יומא תרי זמני, ואוליף לון. ולא ידע אינש בהוא.
בעברית
רבי שמעון בן יוחאי וכו'. רשב"י הלך לו וברח למדבר לוד, ונחבא במערה אחת. הוא ורבי אלעזר בנו. קרה להם נס ויצא להם חרוב אחד ומעיין מים אחד, אכלו מאותו החרוב ושתו מאותם המים. ואליהו ז"ל, היה בא אליהם פעמיים בכל יום ולימד אותם.
את הסיפור הזה כולנו מכירים על הרשב"י. בואו ננסה לפרש.
משתתפת: אורנה, שמעתי שגם האר"י שהיה במצרים, הוא למד עם אליהו הנביא.
אורנה: אם שמעת אז את צודקת.
בעל הסולם מעיד על עצמו שהתעברה בו נשמתו של האר"י, ושדרך העיבור הזה הוא יכל לכתוב פרוש לכל עץ החיים של האר"י. כל מה שהאר"י הביא, אם אנחנו קוראים בארי ישירות זה פשוט סינית עתיקה. אבל אם קוראים באר"י דרך בעל הסולם, אחרי שלמדנו במשך שנים את תלמוד 10 ספירות, יש סיכוי שנתחיל להתקרב , להתחלה של מה שהאר"י רצה להגיד. אבל לא צריך אף פעם להתייאש. צריך תמיד לזכור את מה שאמרו חז"ל, "לא עליך על המלאכה לגמור אבל אין אתה רשאי להיבטל ממנה". אנחנו ממילא לא נגמור את המלאכה. שום מלאכה אנחנו לא נגמור אבל להתחיל צריך, ומי שיש לו כמיהה, אז אף פעם זה לא מרפה את ידיו זה שיש כל כך הרבה עוד, וזה שלא נגמור, אלא התהליך עצמו הוא תהליך של התעלות.
אנחנו רואים "רבי שמעון הלך לו וברח למדבר בלוד". מדבר זה מלכות, כי מלכות זה המדבר, מלכות היא מערכת הנשמות שקשורה לבני האדם שהם המדברים. יש לזה עוד כמה הקשרים שכרגע לא נגיד אותם. אז לאן הוא הלך? הוא הלך לתקן את המלכות, שזה כל השית אלפי שנים, כל הפרבולה שאנחנו יודעים מהאנתרופוסופיה. זה התיקון שניתן לאדם להשלים את הבריאה. אם בשפה של האנתרופוסופיה – שבתאי קדמון עד וולקן, כדי שבוולקן האדם יהפוך לישות שיש לה אפשרות לברוא. כל זה הוא התיקון של השבר, התיקון של הנפילה, תיקון של שבירת הכלים. ומי מתקנים? מתקנים את המלכות כי המלכות היא הכלי היחיד האמיתי.
הוא ברח למדבר לוד, ברח מכל הרודפים אותו באותה תקופה, לתקן את המלכות. נכנס למערה. קודם כל – לוד – איזו אסוציאציה עושה לנו לוד? לא העיר. לידה. אז הוא נכנס למערה. מערה היא כמו רחם. שם אפשר להוליד מחדש בצורה מתוקנת, את מלכות דאצילות המתוקנת. אותה מלכות שכשמדברים עליה בהתחלה, בראשית, זה מלכות דאינסוף, אותה מלכות שנגנזה משום שויתרה על כל האור, וראתה מהי באמת, את התלות שלה בבורא, שהיא לא יכולה בלי האור של הבורא, ובמשך כל השנים האלה, כל הזמן של התיקון היא מצרפת אור, לאור ניצוץ לניצוץ ע"י מעשים של תיקון, כדי שהיא תקבל את האור, לא כנעמא דכיסופא, לא כלחם ביזיון, כמו שהבורא נתן בהתחלה לנברא. מלכות זה אנחנו. אנחנו בעצם גם בזה שאנחנו מתקנים את עצמנו אנחנו מעלים ניצוצות. וכשאנחנו נצבור, כל הבריאה הזו, שזה כולל כל הנשמות שלנו, מספיק אורות, והתקופה שלנו היא תקופה מאוד, מאוד קשה, כי לא נשארו הרבה ניצוצות להוציא, אבל הניצוצות שצריך להוציא נמצאים עמוק, עמוק בתוך הקליפה, עמוק בתוך הטומאה. אז התקופה שלנו שנקראת דור אחרון, זה קשור כמובן לזה שהתקבצנו בחזרה לארץ ישראל אחרי 2000 שנות גלות, בתקופה שלנו, אנחנו צריכים לעשות את התיקונים האחרונים. והזוהר נכתב לתקופה שלנו, כמו שתמיד אנחנו אומרים, שהמקודשים מקדימים את האנושות לפחות ב- 1500 שנה.
"ונחבא במערה אחת", נכנסו לרחם הוא ובנו אלעזר, נכנסו לרחם וקרה להם נס ויצא להם חרוב אחד ומעיין מים אחד. חרוב – מהמילה – חד חרוב – "שית אלפי שנין וחד חרוב", ששת אלפים שנה והאלף השביעי נקרא – חד חרוב. חרוב מאיזו מילה?
חורבן. אז כשאנחנו מחכים לגאולה, אנחנו צריכים להבין שהגאולה תעביר אותנו למצב הוויה אחר, זאת אומרת, שכל העולמות האלה כמו שאנחנו מכירים, חייבים להיחרב. זה מוות של הישן.
שוב נעשה השוואה לאנתרופוסופיה של הרעיון ששטיינר אמר שעוד 1500 שנה האנתרופוסופיה לא תהיה רלוונטית. כי כל מה שכתוב שם מתאים לתקופה מסוימת. אותו דבר פה, כל מערכת העולמות האלה שנועדו לתקן את המלכות, כל עולם ועולם, היא שמלכות דאצילות תהיה מתוקנת, כל העולם ייחרב. זה נקרא "חד חרוב". והאלף השביעי – שהכל ייחרב ומתוך זה יגיע המשיח. משיח זה לא רק אדם, משיח זה רמת תודעה. זה שלב תודעתי.
משתתפת: יש הקשר, חרוב להר חורב?
כן, יש הקשר. הר חורב זה הר סיני ששם ניתנה התורה. יש, לא עד כדי כך יודעת. תחפשי ותגידי לנו.
החד חרוב יוצא בדרך נס. אתם מכירים את הסיפור על הרשב"י שהיה 12 שנה במערה והוא אכל חרובים ושתה מים. לא רוצה להתווכח על הפשט של הסיפור, אבל הסוד של הסיפור הוא שבעצם הם מכינים שם את האלף השביעי, את החורבן של העולמות כפי שאנחנו מכירים אותם. בסופו של דבר עולמות זה מהמילה העלמות. ושהעולמות יחרבו אז העלמה תחרב. זאת אומרת העלמה תוסר בבת אחת כל האור שנגנז כל האור שמלכות ויתרה עליו, יחזור וימלא את הכלי המתוקן. מה זה הכלי המתוקן? אנחנו זה הכלי. הכלי המתוקן הגדול זה הצביר של כל הנשמות שלנו.
אז הם נכנסים לארץ, וארץ זה רצון, והשאלה שהם צריכים לשאול היא, מה הרצון של הארץ הזאת? מה הרצון של ארץ ישראל? ארץ ישראל – שם יש רצון אלוקי, היא קשורה למלכות דאינסוף ולמלכות דאצילות וישר היא ענף של קו היושר, של הקו היושר, בגלל זה אומרים ישר אל. קו היושר זה אותו עולם שנבנה, שנברא על מנת שהנברא יוכל ביושר לקבל את האורות שלו. אם אתם מכירים את העולמות שהאור הסתלק מהם, שזה היה עולמות של עיגולים, הסתלק בצורה שווה מכל מקום, ואז נכנס קו אחד, צינור אחר, צינור זה רצון, נכנס קו של צינור שמשם כל העולמות השתלשלו כדי שהנברא יוכל דרך זה לעשות תיקון.
ארץ ישראל זה התיקון של כווולללל זמן הגלות, ושל כוווללללל זמן העבדות של כל אחד ואחד מאיתנו. אז כתוב שם "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' נותן לך נחלה וירשת וישבת שם". בעצם אנחנו צריכים לזכור שגם כשאנחנו מגיעים לארץ וגם כשכובשים את הארץ, זה הארץ שה' אלוהים נותן לנו.
מה זאת אומרת? כשאנחנו מגיעים לרוחניות, אנחנו חושבים שהינה הגענו בזכותנו או משהו קרה והגענו בעצמנו, אנחנו צריכים לזכור שההתעוררות הרוחנית שנקראת בקבלה הנקודה שבלב, היא קורת, כאשר העליון מעורר אותנו, גם את זה לא אנחנו מעוררים. מתי נתעורר ובעבור מה נתעורר? גם את זה אנחנו לא קובעים. כלומר, אנחנו לא יכולים אפילו להתהדר. הרבה פעמים אנחנו מתהדרים בתוכנו שאנחנו רוחניים מול כל האנשים האחרים שבעצם הם בתרדמה. אבל אנחנו מתעוררים, או מעוררים אותנו, לא תמיד בגלל שאנחנו הכי טובים, דיברנו גם על זה. מעוררים אותנו הרבה פעמים בגלל שאנחנו נדרשים לעשות עבודה מסוימת ואנחנו מתאימים.
אמרנו פעם ,שגם רבי שמעון בר יוחאי, הוא לא היה מתוך התקופה שלו, מכל תלמידי רבי עקיבא, הוא לא היה הכי גדול שם. אבל הוא היה זה שהכי מתאים לכתוב את הזוהר בשביל דור אחרון. אז גם אנחנו, כשאנחנו מוצאים את עצמנו בתפקידים רוחניים, שאנחנו משפיעים על אחרים, שלרגע אחד לא נחשוב, שזה בגלל שאנחנו יותר טובים. זה לחלוטין לא בגלל זה. זה בגלל שמצאו אותנו מתאימים למשימה מסוימת. הקונסטלציה של התכונות שלנו, של הקרמה שלנו, של כוחות הרצון שלנו, מתאימים לבצע משימה מסוימת בשביל הכלל, ויכול להיות שבין אלה שהם תלמידינו, יש אנשים יותר גבוהים מאיתנו רוחנית, יותר טובים מאיתנו מוסרית, אבל לנו ניתנה משימה מסוימת. ולכן הבורא הוא זה שמעורר אותנו, הוא מעורר את הנקודה שבלב, כלומר אנחנו נכנסים לתוך הארץ, לתוך הרצון האלוקי. לזכור שלא כבשנו אותה בזכות "כוחי ועוצם ידי עשה לי את זה". גם אם צהל כבש, גם אם צהל עשה את ששת הימים, זה לא היה בזכות צה"ל, כמובן שזה היה בזכות צה"ל, כי זה יורד עד הפיזי, אבל אם הקדוש ברוך הוא לא היה רוצה שזה יקרה, זה לא היה קורה.
משתתפת: הייתי רוצה שתרחיבי עוד קצת. זה רעיון ששמענו אותו אבל הוא מטלטל. העניין הזה שקונסטלציה מסוימת של תכונות ופוטנציאל מתאים כרגע לתפקיד שאתה אמור לעשות.
תכף אחזור לזה. רציתי להגיד משהו:
צריך לפקוח עיניים ואוזניים ולראות היום בפוליטיקה, לא רוצה להגיד דברים שתחשבו אותם לאורים ותומים, כי גם אתם וגם אני יכולים לפתוח אזניים, ועיניים, ולחשוב, ויכולים לשער ולראות אם זה מתאמת.
למשל אם דמות בפוליטיקה יכולה לחבל באופן קריטי, נגיד בקיומה של מפלגה, שהיא לא מי יודע מה טובה, אבל אפשר להגיד משהו אחד על המפלגה הזו של היום, על מפלגת השינוי מה אפשר להגיד, איזה דבר גדול אפשר להגיד עליה?
איחוד, אחדות.
בדיוק, יש בה ניסיון שכמובן בא מאילוץ, אבל אילוץ מה זאת אומרת? אילוץ זה כשדברים לא באים מתודעה אז באים מאילוץ. כמו שנאמר שאני שם להם בכל דור ודור המן חדש. למה צריך לשים לנו המן? כי אנחנו לא מתעוררים לבד.
ממשלת השיתוף באה מאילוץ, כנגד כל הסיכויים, באה באופן כזה שכל הפרשנים הרציונאליסטיים, אמרו בוודאות שהיא לא תקום. אבל יש בה ניסיון אמיתי ליצור איזושהי אחדות בין הניגודים. צריך לזכור שעם ישראל, או ישר כאל, זה אחדות הניגודים, זה התפקיד, אחדות ההפכים, זה התפקיד של ישראל. לאחד בין ימין ושמאל לא רק כתנועה פוליטית.
משתתפת: מה שאני חווה זה שיש הרבה נפרדות ושנאה והסתה ושיסוי, וההיפך הגמור מאחדות ואהבת חינם.
זה נכון מה שאת אומרת, אבל כל ההתחלות הן קודם כל הצל של מה שצריך להיות. תמונה של משהו בפיזי שברוחני זה מצביע על איזושהי תנועה ברוחניות. אני אומרת זה לא נעשה מאהבת מרדכי, זה נעשה משנאת המן, אבל בכל זו עובדה קיימת שיש ממשלה שמורכבת מהקצה הימני עד הקצה השמאלי. לא יודעת כמה זמן תחזיק מעמד, אבל רוצה להשלים את הרעיון. אם יש משהו שמסכן באופן קריטי ממשלה כזו – אפילו לזמן מסוים שהיא צריכה להיות – אז ידאגו שמי שמסכן אותה, לא טוב לעם ישראל לא טוב לכל העולם. אם עם ישראל לא יוכל לתקן, העולם לא ייתקן.
משתתפת: איך זה מסתדר עם כל ההסתה והשיסוי והשנאה, ממש חרחור מלחמה, ואנחנו בהרגשה שלי לפני מלחמת אחים. איך זה מסתדר?
אורנה: את צודקת. הכל כתוב. הכל הכל כתוב. כתוב גם שהאיום יבוא מפרס. האיום האחרון. אנחנו בזמן של דור אחרון. הרוע והפיצול והשחיתות וכל מה שנגעת עכשיו, צריך להגיע לשיאו. למה זה צריך להגיע לשיאו? מפני שכשצריך לגאול את הרע, צריך לגאול את כולו. אי אפשר להשאיר קצת רע בחוץ ולגאול רק את מי שבא לנו, או את מה שבא לנו, את הטובים, ולהשאיר מין עולם של רוע בחוץ. זה לא ייתכן. כל הרוע צריך להפוך לטוב כי הרע הוא כלי, הוא חומר גלם. הרע הוא חומר גלם ליצירת טוב גדול יותר.
משתתפת: זה כמו העיר סדום שהכל ייחרב?
אנחנו קיבלנו הבטחה, האנושות קיבלה הבטחה שהעולם לא ייחרב יותר. לא ייחרב באופן הזה שתהיה השמדה טוטאלית. בוודאי שיהיו הרבה מתים, כבר עכשיו יש הרבה מתים. הקורונה מפילה חללים. בוודאי שלא כל מי שכאן בגוף יישאר בגוף, אבל קיבלנו הבטחה שהעולם לא ייכחד. וקיבלנו הבטחה גם שעם ישראל לא ייכחד. וזה כנראה הפעם האחרונה שעם ישראל גורש מאדמתו. אז עם ישראל חייב להיות באדמה הזו, וחייב להיות ישראל. לכן אם יש משהו שמחבל באופן קריטי – זו דעתי, אתם לא חייבים להסכים איתי. כל מה שאני מבקשת זה לפתוח עיניים – אז עולם הרוח יסלק אותו.
אני חוויתי את זה באופן שהיה איום גדול על הזרם שלנו, איום גדול. עולם הרוח העניש באופן אכזרי את מי שניסה להוציא דיבה. אכזרי שאי אפשר לדמיין. אז זה מובטח, שתמיד יש איום על משהו – לא רוצה חלילה להשוות בין זה לזה – אבל כשיש איום על עם ישראל, עם ישראל כעם שחייב לעשות את התיקון. שוב אמרנו זה לא מטרת הבריאה. מטרת הבריאה זה כל העולם. עם ישראל זה איחוד ההפכים, וזה מה שאנחנו עושים בתוכנו בעבודה שלנו בבית ספר. אנחנו עושים בתוכנו את האדמה כישות הקונפליקט. זה עם ישראל. איך אני בתוכי מאחדת את כל ההפכים. במקום לזרוק החוצה את הרוע, אתה רע, אני טובה, זה טוב, זה רע, איך את הבלתי אפשרי הזה, כמו הממשלה הבלתי אפשרית הזאת – ואני לא עליה שום דבר שהיא תציל את העם – זו מעין תמונה של ניסיון התחלתי שבאה כתגובת נגד מול נתניהו, זה ברור, אבל בכל זאת, זה חי וקיים, אפילו בחודשיים האלה לקיומה, יש כאן תמונה של משהו עתידי.
אז שימו לב, הגענו לזה מהפסודק "הארץ אשר אדוני אלוהיך נתן לך", זאת אומרת שלא תחשוב שהפעולות שלך מלמטה הן שקבעו., הן השפיעו, כמובן, וחייבים לעשות את העבודה מלמטה, אבל אם צריך לקרות משהו, הוא יקרה או "בעיתה" או "באחישנה". או בייסורים או בהרבה פחות ייסורים. ואת העבודה שאנחנו עושים אנחנו רוצים להצטרף לזרם של ו-"אחישנה". לזרם שפחות יהיו ייסורים גם לנו וגם לעולם כולו.
אורנה: יפה, מה היתה שאלתך?
משתתפת: הרעיון היה שהאדם נבחר, קונסטלציה מסוימת של תכונותיו הן נבחרות כדי לשרת את מה שאמור עכשיו לשרת את התקופה/האנושות.
גם במישור הפיזי זה נכון, גם בעולם הארצי. נבחר בן גוריון, למשל, שאני בטוחה שאם את מפשפשת במעשים שלו, הוא לא הבן אדם הכי מוסרי, מעריכה שהיו מוסריים ממנו. נבחרים בני אדם שהם יכולים לשרת את האנושות. מהמקודשים הכי גדולים ועד לאנשי מעשה.
משתתפת: חכמים דיברו על זה שהאר"י קיבל את הרשות לפרש את הזוהר והרבה לפניו היו גם קדושים וגם אלוהיים, וגם מקובלים מאוד גדולים ועדיין הוא זה שקיבל את הרשות לבאר את הזוהר. הוא היה בדיוק עם התכונות המתאימות. זה לא אומר שהוא היה קדוש או טוב יותר מקודמיו או מאלה שיבואו אחריו. בדיוק כמו שאת אומרת.
משתתפת: היה כתוב שבזמן שלו בשלה השעה, והוא יכל להלביש את הדברים בצורה הנכונה.
אורנה: מה שאתן אומרות, שכשהזמן מגיע, יש את זה גם בהמצאות במדע, כשמגיע הזמן, פתאום בכל מיני מקומות, יש את אותה המצאה. כשהזמן בשל אז נשמות מסוימות נבחרות מתוך מערכת הנשמות הזו, כדי לעזור לאנושות לקדם את עצמה. אותו אומר דבר שטיינר.
פסוק ב', "ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוהיך נותן לך ושמת בטנא והלכת למקום אשר יבחר ה' אלוהיך לשכן שמו שם. " רק אומר שטנא זה כלי לאור, ואתה מביא מארצך, מהרצון שלך, אל הארץ שה' אלוהיך נותן לך, אני רוצה להתעכב על פס' ג', "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם, ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלוהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו", ואז הוא מספר לו את כל הביוגרפיה, ארמי עובד אבי, הכל התחיל מיעקב, שעבד אצל לבן הארמי, ואתה מספר לכהן אשר יהיה בימים ההם. אז מי זה הכהן אשר יהיה בימים ההם? איפה הכוהנים היום? למי אתה מספר?
כל החלק הזה מופיע בהגדה של פסח. אז אולי לכהן הפנימי.
זה לא הכהן הפנימי, זה החכם מאותה תקופה. לא יודעת מי יש היום, ואם יש בכלל אדם כזה, אבל תמצא לך את המורה הכי טוב שאתה חושב, ואתה בא ומספר לו את הביוגרפיה שלך. אז באמת אולי נלך עם מה שתמי אמרה, נעשה ממש נצמצם את זה עד אלינו, אני בא ליועץ הביוגרפי, אני מספר לו שיצאתי ממצרים, שבהתחלה עבדתי אצל לבן הארמי ואת כלללל הביוגרפיה שלי והייסורים שלי אבל אני גם מספר לו את כל מה שעזר לי להגיע לארץ הזאת. אני מספר לו את כל מי שעזר לי להגיע עד הלום, עד לפתח ארץ ישראל.
הייתי רוצה בשלב זה לעצור ולהביא לביוגרפיה שלנו, בסופו של דבר התורה מדברת עלינו, בכל דור ודור אנחנו צריכים לקרוא את התורה עפ"י הכהן של הדור. עפ"י הצרכים של הדור. זאת היא תורה נצחית. אחרת זה סיפורי אגדות ומנהגים משונים, אבל אם התורה היא נצחית היא מדברת אלי גם היום. היא מדברת בכמה רבדים. בכל דור היא מדברת ברובד אחר ואז יש את החכם, המקובל, שהוא אומר לך, זה השפה שהיום מדברים אלי. אני מרשה לעצמי לעשות בקבוצה שלנו אדפטציה לייעוץ הביוגרפי ולשאול את עצמי, מי זה שבזכותו אני הגעתי עד הלום? אפילו, מי הראשון שהביא אותי לכאן?
אני יכולה להגיד באופן אישי, שזה בעלי שהביא אותי לכאן. לא בדרך נעימה, בדרך שנוצר איזשהו משבר, ובמשבר הזה בסופו של דבר, הוא אמר לי, את יכולה למטפל שאני הייתי מטופל אצלו בעבר. זה בזכותו. דווקא לא בדרך הנעימה. בדרך הנעימה זה קריטריון של הגוף האסטרלי, או שאפשר להגיד שזה אחרי הנפילה מפרי עץ הדעת. האכילה מפרי עץ הדעת, אז הקריטריונים הם אחרים. הקריטריונים של עולם הרוח הם האמת והשקר, לא הנעים. הקריטריונים של הגוף האסטרלי והנפש הם הטוב והרע המענג והמסב סבל. אני בסיפור שלי יכולה להגיד, שלזרם של הייעוץ הביוגרפי שלנו, לפני שהיה לי איזשהו מושג שיהיה בית ספר, שאני בכלל אקום מהמצרים שהייתי, אני יכולה להגיד תודה לבעלי. בזכותו אני כאן.
רוצה להפנות את השאלה אליכם: בזכות מי הגעתם עד הלום?
ה"הלום" הזה זה רק התחלה של משהו. רק הגענו לארץ ישראל, עכשיו צריך לראות מה הרצון של הארץ הזאת. עד עכשו לא ידענו מה הרצון, או תוך כדי התהליך אנחנו מבררים מה הרצון של השכינה. ארץ ישראל נקראת גם השכינה. נפתח את זה לשיתוף קצר – איך אתם הגעתם הנה?
משתתפת: בעקבות הסבל של הבת שלי בבית הספר, בכיתה ג', איכשהו הגעתי לבית ספר אנתרופוסופי. לא הכרתי שום דבר, לא ידעתי מה זה אנתרופוסופיה, איכשהו נקריתי לאסנת אחת האמהות מהכיתה של הבת שלי, שהיא יקרה מאוד, בזכותה הגעתי אלייך אורנה, היא הפנתה אותי אלייך.
כמה זכויות יש לאסנת. היא הביאה הרבה אנשים. אני צריכה להיות מוקירת תודה לאסנת, ולהגיד, זה לא בזכותי, זה עוד הרבה אנשים טובים בדרך עזרו לי להגיע לכאן.
משתתפת: כולל הסבל של הבת שלי, שהוביל אותה ואותי להוציא אותה מהבית ספר, ועבורי זה לא היה דבר פשוט.
אורנה: הכל מבחינת העליון לא מתרחש בזמן, רק מבחינתנו זה כרונולוגי מבחינת עבר ועתיד, מבחינת העליון התשובה קודמת לשאלה. מה זה לחזור בתשובה? זה להשיב משהו שכבר היה.
משתתפת: אנחנו קודם חווים את התוצאה ורק אח"כ מבינים את הסיבה.
אורנה: הסיבה נמצאת הרבה קודם. מישהו ידע את זה.
משתתף: זה לא שזאת היתה נקודת ההתחלה, כי לפני זה היו קריאות כאלה ואחרות בכל מיני ספרים ותורות, ואשתי מאוד עזרה, והביאה כל מיני חומרים שהתחברנו, אבל היה איזשהו שלב שהסתובבתי עם ברך מאוד נפוחה והייתי אובד עצות, מה עושה עם זה. הרפואה הרגילה לא בא לי עליה, איכשהו נכנסתי לאינטרנט, וראיתי רפואה טבעית של הרב יובל הכהן אשרוב. ושמעתי הרצאות שלו על רפואה טבעית,ואימצתי ממש כמה טיפים מאוד קטנים. תוך שבועיים שיניתי תזונה, ירדתי איזה 8 קילו, והנפיחות בברך ירדה ביותר מחצי. ודרך הרב יובל שהוא אחד התלמידים של דור שני, של בעל הסולם, הרב שיינברגר, דרך זה הגעתי לתורת הקבלה. בהתחלה ראיתי סרטונים קלים, ואז עוד מושג ועוד מושג, כמו שאת אומרת, זו עבודת נמלים, זה לא פשוט. לשמחתי היה לי רקע מסורתי בסיסי, וידעתי מה זה סידור, איך מתפללים, עד כיתה ח' הייתי בבית ספר לביא, בית ספר ממלכתי דתי, זה עזר לי מאוד.
היית בבית ספר שלא אהבת להיות בו?
הממלכתי דתי היה בסדר. משם שלחו אותי לישיבה תיכונית שברחתי משם תוך חודש. חוץ מבסיס לא היה לי כלום, שום משמעות, שום דבר.
אז יכולים לראות את הרב יובל אשרוב כשליח.
הארמי – זאת הברך. ארמי – רמאי.
משתתפת: אני מתבוננת בסדר הפעולות, שהוא מספר לכהן, הוא אומר "ונצעק וישמע ויוציאנו ויביאנו" יש פה זעקה. אני שומעת פה: כולנו מתעוררים לזעקה, והיא נשמעת ואז אנחנו מגיעים.
(כל האחד עד ההלום שלו). מה שמעניין הוא סדר הפעולות.
אורנה: אני רוצה לסגור את השעה הזו היום, עם הפסוק השני "ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך" ואנחנו רואים שהבקשה היא לקחת מהראשית, מהראש, מהמשובח. והרבה פעמים אנשים אומרים, מתייחסים לעבודה הרוחנית כמו לאיזה חוג. יש את החיים הפיזיים, ויש גם את הלימוד הרוחני, ושזה לא יפריע. הרבה פעמים שמעתי, טוב, אבל לא יהיה לי זמן להיות עם חברים, וכו', כי יש חוסר הבנה מאוד בסיסי, שכל החיים הפיזיים צריכים להבנות על תשתית החיים הרוחניים. ואנחנו לא צריכים לתת לחיים הרוחניים את ה'בררה' של הפירות. זה ברור שהחיים הרוחניים צריכים לקבל את ראשית הפירות. ברור, כי הכל נתמך, או יושב על זה. כמובן שבכל גיל זה משתנה, וכמובן שזה לא קריאה להפסיק את החיים הפיזיים. אבל הרבה פעמים אנשים חושבים שיש סתירה,
הסתירה הזאת היא כמו להגיד, יש חיים שהם מנותקים, והם דימיוניים לגמרי, ויש חיים אמיתיים, ואל תדרשי ממני לוותר על החיים המנותקים, כלומר, יש כאן איזה חוסר בהירות לגבי זה שהעולם הפיזי, או החיים הארציים, בלי תשתית רוחנית, זה ניתוק מוחלט מהשורש. נותנים לזה חשיבות זהה או אפילו חושבים, שההתפתחות הרוחנית היא תפריע לי.
אבל מאידך, הם צודקים. למה הם צודקים? כי כשאני מתחילה להכנס לעולם הרוחני אני צריכה להזהר משום שיש בעולם הרוחני כל כך הרבה קסם, וכל כך הרבה עונג, וכל כך הרבה עושר, שלפעמים אני יכולה להשתמש בו בתוך מה שבעל הסולם קורא – הרצון לקבל לעצמי. בתוך האסטרלי שלי להכניס את העולם הרוחני ואז לשעבד אותו לרצונות שלי ולחשוב שאני עושה את הפרוד. לכן יש צדק בפחד המסוים, שעולם הרוח יקח אותי למקומות לא רצויים.
אבל הפחד הכי גדול של מי שבאמת נכנס לעולם הרוח, זה שהוא יודע שעולם הרוח באמת יקח אותו. זה כבר לא יהיה אותו דבר. המקום הזה של להסכים למלא את המשימה של הנשמה שלי, זה מאוד מאוד קשה. כי אז אני אומר, באמת שאני מכיר בזה שהעולם הארצי הוא לא העולם הממשי. ואני הופכת באותו רגע לחייזר בעולם וזה מאוד מפחיד. לכן הרבה פעמים אנחנו מעכבים את ההתמסרות שלנו למשימה, מהחרדה הזאת להפוך, ל- alien, לבאמת זר. זה מפחיד מאוד, מאוד, מאוד, ואנחנו מנסים למשוך את זה עד לרגע שאנחנו לא יכולים יותר, וזה קורה בשלבים, עד הרגע שאנחנו אומרים די, אין לי שום דבר יותר שמפחיד אותי יותר מאשר לא לתת לנשמה שלי את האפשרות לממש את מה שהיא באמת. זה קורה בשלבים.
משתתף: רציתי להגיד שבחייזר יש את ה- חי. למרות שאתה זר, אתה חי.
שבת שלום