ט"ו בתמוז תשפ"ב, 14 ביולי 2022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
תמלול השיעור:
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ (תהילים צ יז)
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי (תהלים יט טו)
אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ (תהלים נא יז)
אנחנו בפרשת פנחס. זו פרשה מאוד מיוחדת. היא פרשת מעבר. אם אנחנו נתייחס לפרשת פנחס עפ"י הפרבולה שאנחנו מתארים דברים בביוגרפיה. של תקופה מסוימת שמשהו יורד מלמעלה מעולם הרוח לעולם הזה, ואח"כ משנה כיוון ועולה בחזרה. אז אנחנו רואים שפרשת פנחס היא הנקודה הזאת.
מה בני ישראל קיבלו במדבר? המדבר היה מעין רחם. הכל נעשה בשבילם, הכל נעשה מלמעלה. גם המן ירד מלמעלה. וגם התורה ניתנה מלמעלה. והם למעשה היו די פסיביים. המנהיגים שלהם הובילו אותם. הימין, השמאל וקו האמצע. הימין זה החסד, זה אהרון, השמאל זה מרים, זה הגבורה, וקו האמצע זה משה. הובילו אותם, את כל מסע החניכה במדבר.
כשאנחנו מגיעים לפרשת פנחס, אוטוטו נכנסים לארץ ישראל, הכיוון מתהפך. נראה איך שיש העלאת מן מלמטה. מן בקבלה זה מים נוקבים, זאת אומרת שהנוקבא זה הכלי. יש לנו את האור והכלי. הנוקבא, הנקבה, מסמלת תמיד את הכלי. מבחינה זה כולנו נקבות. האור, זה האור של הבורא. זה הזמן של הנוקבא לפעול מלמטה כאור חוזר.
תמיד יש את הפרבולה הזו. היא סמל ארכיטיפי של מהפך מאוד רציני. זה קורה כאן בפרשת פנחס.
אלה שהנהיגו את דור המדבר, אנחנו כבר יודעים, מרים הסתלקה. היא היתה בארה של ישראל, המים החיים של ישראל. ואהרון שהוא וענני הכבוד גם הסתלקו איתו ועוד מעט משה עומד להסתלק לפני שהם נכנסים לארץ ישראל. זאת אומרת שהנוכחות הבלתי אמצעית, של האור, של השכינה, שליוותה אותם, עומדת להסתלק.
עכשו צריך יגיעה. עכשו מתחיל הזמן של היגיעה. מי שיכנס לפעולה, ואנחנו רואים את פנחס, שכבר נכנס לפעולה בסוף פרשת בלק. מי שנכנס לפעולה צריך לפלס דרכו, מלמטה למעלה. וזה בעצם כולנו. כולנו במהלך הזמן של התיקון עד גמר תיקון, צריכים לפלס את דרכנו מלמטה למעלה. אנחנו מכינים כלים כדי שהכלים האלה יוכלו לאט לאט, על דרך המדרגה, ועל דרך התיקון, לאסוף את כל הניצוצות עד שנוכל להגיע לגמר תיקון.
אנחנו לא מקבלים בתקופה שלנו, שיתא אלפי שני, את האורות הגדולים. האורות הגדולים לא יכולים להכנס אלינו כי היתה שבירה. ברגע שהאורות הגדולים הגיעו לעולמות, ואח"כ לנשמת אדם הראשון, היתה שבירה. הכלי לא היה מוכן וכל המסע שלנו זה להכין כלים. אם ניקח אורות גדולות מדי, אנחנו נסכן את כל התהליך של התקנת כלים.
ואז אנחנו נסכן את ההנהגה של התיקון. את ההנהגה של התיקון, תחליף הנהגה אחרת. ההנהגה של אגואיזם. של לקיחת כל האורות לעצמי. הנהגה שלוקחת את צד ימין שישרת את צד שמאל בעוד שההנהגה הנכונה זה שצד שמאל משרת את צד ימין.
זה השעה של התחתונים. של כל העם. כבר ראינו שהעם התחיל להראות את הכוח שלו בשירה שהוא שר בעלי באר. המן שירד מלמטה מתחיל לעלות, צריך לעלות, כמן שעולה ממטה מעלה כתפילה. מה זה תפילה? ערוץ של התקשרות עם הבורא.
סוד חוצפה יסגא
החוצפה תתגבר. דור אחרון, החוצפה תגדל. תהיה גם חוצפה טובה וגם חוצפה רעה. החוצפה הטובה זה התעוזה. כמו שאומרים על הצברים של תחילת המדינה, שהם חצופים. חוצפה טובה, לא עזות מצח. זה עוז רוח.
וכל מלחמתינו בעת ההיא, השמיעונו חז"ל בגלותם לנו שחוצפה יסגא. חז"ל גילו לנו שבתקופה הזו, בדור אחרון, חוצפה תתגבר. דהיינו לקבץ כל כלי מלחמתינו נגד הקליפה האחרונה הנוראה הזאת. עכשו אנחנו בתקופה שהקליפות הכי עבות. אנחנו יכולים לראות את זה. כל דבר קדוש כל כך ירד לטומאה, אנחנו רואים שיש טומאה מאוד מאוד גדולה. אין כבר שום דבר קדוש. אין כבר שום דבר שתמיר ונעלם. הכל פתוח, הכל קבל עם ועדה. את פותחת דף תמים באינטרנט ואת לא יכולה שלא יקפצו לך כל מיני דברים.
אם את פותחת עיתון או משהו כזה. הכל מאוד מושחת. וזה אומר שאנחנו בדור אחרון. שאנחנו אמורים להוציא את הניצוצות מהמקומות הכי הכי מושחתים. אז הוא אומר הקליפה האחרונה הנוראה הזאת, זה נקרא גם לילית. לילית שהיא חוה וטומאה.
דאכלית ומהדקית את כולא שאוכלת ומהדקת את כולה, משום דהתגלות המשיח היא סוד "ומלאה הארץ דעה את הוויה” זאת אומרת זמן התגלות המשיח מלאה הארץ דעה, את הוויה, כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם. הולך להיות אור מאוד גדול ועל כל מתגבר הכנגד.
תמיד כשהולך להיות אור מאוד גדול, גם כוחות הנגד מתגברים. גם למשל באימפולס שלנו, כמה שאנחנו נגדל, לא במובן שנגדל בכוח הארצי, אלא כמה שנעמיק, וכמה שעוד אנשים ילכו איתנו בזרם, אנחנו נראה שגם המערכת הכנגד גדלה. אנחנו נפגוש את זה, ואנחנו לא צריכים להתפלא על זה, אבל אנחנו צריכים להיות עירניים. כי זה יקרה.
זה תמיד חוקיות, שככל שמערכת הקדושה נשגית, מתרוממת, מתעלה, מולה גם מערכת הטומאה. נראה את זה ואל לנו להתפלא. אבל מצד שני, אל לנו להרדם ולא לשים לב לזה כי זאת מלחמה. למען הצורה הנכונה של ההנהגה של האנושות.
ובאדם היחיד ככל שאנחנו נגדל, כל אחד עם עצמו, גם כוחות הספק יגדלו. כוחות שרוצים להוריד אותנו מהדרך. בתוכנו, בתוך אדם אחד. אז אומר בעל הסולם, על כן מתגבר הכנגד בקיבוץ כלי משחיתים שלו קיבוץ, ביחד. היותר נוראים שהיא החוצפא, כמו שכתוב בזוהר דסיטרא אחרא מלכותא בלא תגא. הצד האחר, כוחות הנגד, המלכות שלה ללא כתר. אין לה כתר. שהכתר שהעטרה של משיח שהוא סוד שלמות דעת ה' וגנזיו האחרונים אשר הכתר דסיטרא אחרא משמת בזה בחוצפא במקום תגא במקום כתר .
ואין צריך לדעת, וכן מתאמצת הסיטרא אחרא בשליחין שלה, יש לה שליחים. מי השליחים שלה המה הערב רב ה"עושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפנחס". כאן זה מתקשר לפרשה שלנו.
וכל מגמתם צווחין ככלבא הב הב וכל המגמה שלהם זה לצווח תן תן. כמו כלב הב הב. וכל חסד דעבדין לגרמיהו עבדין (כל חסד שעושים, לעצמם הם עושים(. זה להשפיע בעל מנת לקבל.
והסיטרא אחרא מסייעתא להיות מרישי עמא הוא מדבר על התקופה שלנו. הוא מהדהד בין התקופה שלנו לפרשת פנחס. לזמרי שהיה ראש שבט. מרישי עמא כדי לבזות ולדרוס תלמידי חכמים תלמידי חכמים. חכם נקרא הקב"ה. תלמידי חכמים, לא שהם חכמים אלה תלמידים של החכם. וחכמי התורה התורה זה הדרך של האמונה וההשפעה. כשאנחנו אומרים את המילה תורה בתור בני אדם חילוניים, אנחנו צריכים לעשות ישר תרגום סימולטני, תורה, אמונה והשפעה וחכמי התורה בחוצפה שלהם. כלומר להוריד את דרך האמונה, להוריד את דרך ההשפעה. לבזות אותם ולהשתלט על ההנהגה של העולם.
ועל זה אמור "פני הדור כפני הכלב" כלומר סימן נתנו לנו חז"ל לידע ולהכיר אותם רק בפני כלב. כלומר דכל הנאתם לעצמם הרצון שלהם זה רק לקבל לעצמם צווחין ככלבא הב וחוץ כי רוב עיתותם ושופרי הכוחות מפסידין על מילי דעלמא ועסקי בטן. רוב הזמן שלהם ויפי הכוחות שלהם, הם מכלים על מילי דעלמא, מילים של העולם הזה. ועסקי בטן – אוכל, תזונה. גם המיעוט דבחפצי גבוה, גם אלה שכן יש להם חפץ בגבוה המה רק למראית עין להתנאות בעיני ההמון כדי ליתן מקום לחוצפה שלהם. גם אלה שכאילו נראה שהם שואפים גבוה, הם מנצלים את זה כדי לקבל.
ניכר בהם פני כלב דהב הב וכל עבודתם ותפלתן לצרכי עצמם.
ואיך נעבוד ואין לאל ידינו, שכל אחד ואחד אומר שאני צריך להיות טוב מרישי דעמא. מה יהיה איתנו הקטנים, אם ראשי העם הם כאלה? וראה צדיק פלוני וצדיק פלוני והלוואי שבני יהיה כמוהו וה' יתברך ברא את העולם להנאות לבריותיו. לוקחים את מטרת הבריאה ומבקשים אותה עכשו. בלי תהליך, בלי תיקון, משיח עכשו. שלום עכשו.
זאת אומרת, וה' יתברך ברא את העולם להנאות לבריותיו זה נכון, זה מטרת הבריאה, אבל באותה מידה ה' יתברך לא ברא בריות שתתרחקנה ממנו ע"י שינוי צורה.
וה' יתברך ברא את העולם להנאות לבריותיו, ודומה מן הטענות, ואינם יכולים לראות בצדיקים אמיתיים לא מזהים את הצדיק האמיתי שכבר נדרסו בחוצפה וערב רב.
איך אתם מתרשמים מהמאמר הזה?
משתתף: כל מילה.
אורנה: ננסה לראות איך המאמר הזה קשור לפרשה ואיך הפרשה הזו מהדהדת אצלנו. צריך להבין שכל פרשה שמספרת סיפור, היא לא מספרת סיפור הסטורי. אחרת זה לא מעניין מה קרה לפני 3000 שנה. את מי זה מעניין.
פרשה היא הארה. מגיע אור מסוים שאנחנו יכולים לעשות תיקון. האור המסוים הזה, הוא מסופר ע"י הסיפור של הפרשה. אבל הסיפור עצמו, הוא רק החיצוניות של תהליכים רוחניים. לכן כל פרשה ופרשה נוגעת אלינו. זה לא הסיפור על פנחס, ולא על זמרי, ולא על משה.
זה על פנחס שבתוכי ועל זמרי שבתוכי ועל משה שבתוכי. ואיך אני יכולה לקבל הדרכה כל שבוע ושבוע, מספר ההדרכה שנקרא התורה, איך לחיות. לכן התורה היא נצחית. בתור סיפורים היא לא נצחית. מי שמקבל אותה כסיפור, היא לא נצחית. היא נצחית רק משום שהיא מורא, היא מאור. היא מאירה לכל אחד ואחד מאיתנו את הדרך.
משתתפת: זה כמו שאומרים סיפור כיסוי. הוא מכסה לנו את האור.
אורנה: הוא מכסה את האור ומגלה.
אנחנו פוגשים את פנחס כבר בסוף הפרשה. זמרי בן סלוא עובד עבודה זרה עם כזבי בת צור שזה איזשהי עבודה שכנראה כרוכה באקט מיני שדרכו אפשר לקבל את האורות.
העבודה הזאת היא עבודה זרה לישראל משום שזה הרצון למשוך אורות עד לדיוטא התחתונה. מה שנאסר לעשות מפני שזה ישבור את הכלים. ברגע שהמעשה הזה נעשה, פורצת מגיפה בעם. 24,000 אנשים מתים במגיפה והמגיפה עלולה להתפרץ ולכלות את כל העם. משום שהמעשה של זמרי וכזבי מייצג סכנה מאוד מאוד גדולה. שמטרת הבריאה לא תוכל להתממש.
נגיד, שכוחות האגואיזם וכוחות הרוע יקחו את האורות לעצמם וכל הכלים שצריכים לעשות תיקון ישברו. וזה כבר קרה. זה קרה בשבירת העולמות, שנקרא שבירת הכלים וזה קרה גם בנשירת איברים של עץ הדעת.
עוד פעם אנחנו עומדים מול המאבק, מי ישלוט בעולם. איזה כוח. ופנחס, עושה מעשה. פנחס הוא כהן, והוא עושה מעשה, שאם כהן עושה אותו הוא פסול מלהיות כהן. פנחס הוא כהן ואסור לו לרצוח. כהן שהוא רוצח הוא לא יכול להיות כהן. כהן זה ספירת חסד. וספירת חסד מגבירה חיים לא לוקחת חיים. מצד שני המעשה שהוא עשה, הוא גם מעשה של חסד.
למה?
משתתפת: מציל חיים
משתתפת: זה לא היה לטובתו האישית
אורנה: נכון. הוא גם סיכן את מעמדו. כי הוא בודאי ידע שהוא לא יוכל להיות כהן אחרי המעשה שלו. הוא היה מוכן להקריב את עצמו. הוא קיבל את הכהונה בחזרה, כי התעברו בו הנשמות של נדב ואביהוא ובזכות זה הוא קיבל עוד פעם את הכהונה, מתוך המעשה הזה.
אנחנו רואים שמעשה של חסד ומעשה של גבורה יכול לגור בכפיפה אחת, וזה עוד פעם אחדות הניגודים. המעשה שלו הוא ביטוי להנהגה של אחדות הניגודים. הזיווג של זמרי וכזבי הוא נקרא זיווג על המנעולא. על המקום שאסור להזדווג איתו. זאת אומרת, שלאור אסור להזדווג עם הכלי עד גמר תיקון כי אלה אורות מאוד גדולים, והכלי ישבר.
על מה שמכונה, לב האבן. הכלי הכי הכי גס בעצם. אפשר להגיד שזמרי כמו קורח, רצה להביא לגמר תיקון עכשו. איך זה קשור אלינו? זה קשור אלינו שגם אנחנו רוצים למשוך אורות גדולים עכשו. אין לנו סבלנות לתהליך. במיוחד אנשים שיודעים מה זה אורות גדולים, מתנסים באורות גדולים. הם רוצים לייתר את כל התהליך של היגיעה והבחירה. אם אורות גדולים מגיעים אלי בלי שאני מתוקנת, אפילו אם אני אקבל אותה, בעצם אני עושה בדיוק הפוך ממה שמלכות דאינסוף עשתה.
מלכות דאינסוף סילקה את האורות האלה. למה היא סילקה אותם? כדי להכיר את עצמה. כדי שתהיה לה ישות אינדיבידואלית. גם להכיר את הבורא כמובן. אם אני מקבלת את האורות האלה בלי הכנה, אני עוד פעם נבלעת בבורא.
כל בריאת העולמות, שהם לצורך יצירת כלים, הכל לשווא. יש כאן סכנה מאוד מאוד גדולה של כל הפרויקט הזה שנקרא האנושות וכל העולמות וכל הקוסמוס כולו. זו סכנה מאוד מאוד גדולה.
באדם היחיד כל אחד צריך לשאול את עצמו איזה אורות גדולים אני רוצה עכשו. זה מביא להרבה עיוותים. למשל זה יכול להביא על ערעור מעמדו של המנהיג. למשך קורח ערער על מעמדו של משה. עכשו אני רוצה את האורות הגדולים והמנהיג הזה מיותר. ולמה שאני בכלל אלך אחרי המנהיג הזה. אני באופן אישי יכול להיות יותר גדול מהמנהיג.
המנהיג הזה הוא לא מנהיג מטעם עצמו ולא מנהיג ובשביל עצמו, הוא זה שמנהיג אותנו להכשיר את הכלים. בקיצור, זה יכול להיות וכל אחד שיחשוב איפה זה מהדהד לו. אנחנו פגשנו את זה לאחרונה, גם כן אנחנו תמיד פוגשים את הדברים האלה של הרצון לאורות גדולים עכשו. זה שומט את השטיח מתחת לכל תהליך התיקון.
תהליך התיקון הוא תהליך של חרות. אם האור יינתן לנו מלמעלה, ימלא אותנו כמו שהוא מילא את מלכות דאינסוף, אנחנו נאבד את התיקון. תהליך התיקון הוא תהליך של שותפות. לכן פנחס הוא לא כהן גדול, הוא כהן זוטר. מספרים את כל השושלת שלו ובכלל אומרים שאבא שלו היה מפטם עגלים לעבודה זרה.
הוא כהן לא מיוחס בכלל. אבל כשזמרי וכזבי עושים את המעשה שלהם ויש מגיפה בעם, משה עומד משותק. ודווקא מי שהוא תחתון, הוא זה שצריך ויכול עכשו לפעול. זאת אומרת, זה נקרא תיקון הנוקבא, תיקון מלכות, תיקון הנברא. זה זמן של תיקונים מלמטה למעלה.
לכן התפקיד של משה נגמר. הוא הביא את הכל. הקומה של משה מאוד מאוד גבוהה ולכן לא יכל להכנס לארץ ישראל. אם היה נכנס לארץ ישראל, היה ישר זמן משיח. הוא היה מושך אורות מאוד מאוד גדולים. וישראל שזה ענף של אצילות. האור היה בא לכלים לא מוכנים. לכן לא יכל היה להכנס לארץ ישראל.
ודווקא יהושע שהוא פני הלבנה, לא השמש. משה הוא השמש, ודווקא יהושע הוא זה שיכול להנהיג את העם לכניסה לתוך התהליך הזה שיביא אותם בסופו של דבר לאצילות, להיות אצלו. אנחנו צריכים תמיד לחשוב – מי שיש לו נטיה כזו, לא לכולנו – יש כאלה שדרך המדרגה הטבעית להם.
מי שיש לו נטיה שעכשו אורות גדולים, ואין היררכיה, ובאמת אין היררכיה. היררכיה קיימת רק בשיתא אלפי שני. בסופו של דבר בגמר תיקון אין היררכיה. כולם שווים. אבל בזמן של שיתא אלפי שני לכל אחד יש את התפקיד שלו. ואל תרצה להיות בתפקיד של מישהו אחר. זה לא שאתה פחות בתפקידך. כולם משרתים את השלם.
תזהה מה התפקיד שלך. ואם אתה רוצה את כל האורות הגדולים עכשו לתוך הרצון האישי שלך, אז זה מסכן את המערכת כולה. וזמרי וכסבי במיוחד בגלל שזמרי היה ראש שבט, והיא היתה הבת של מלך מואב, הם רצו לזרז את מה שאח"כ יבוא בצורה טבעית על דרך המדרגה.
הם רצו להביא את משיח בן דוד. זה אורות משיח. זה אורות יחידה. צאצא של מי הוא דוד? של רות המואביה. אבל רות המואביה עשתה את הדרך שלה בהדרגה. היא הלכה אחרי נעמי. היא חפפה את עצמה לקו של נעמי והיא הלכה איתה. והיא התגיירה. ולאט לאט השושלת הזאת הביאה את דוד ואח"כ תביא את משיח בן דוד. והם רצו להגיד, אנחנו יכולים עכשו גם את המואבים, לצרף לתוך הסיפור הזה כי אנחנו ישראל, ואנחנו קיבלנו תורה ואנחנו רוצים להעניק אותה לכולם.
וזה לא הולך ככה. זה הולך שקודם כל יש קבוצה אחת, או קבוצות מסוימות שהם עוברות את התהליך ורק אחרי שהן עוברות את התהליך הם מביאות את האפשרות למעבר לקבוצות, לאומות העולם. זה לא הולך שזה ניתן ביחד לכולם. זה לא עובד ככה. ואם את רוצה ישר לתת לכולם אז זה ישר שבירה של המערכת.
משתתפת: אז היא היתה מהמדיינים?
אורנה: נכון, כזבי היתה מהמדיינים אבל המדיינים יכולים לקחת את מואב אחרי זה.
משתתפת: יש לזה משמעות שזה מדיינים?
אורנה: המדיינים היה להם את החלק הקדוש שלהם שזה יתרו שכן הצטרף לאימפולס של האמונה וההשפעה אבל גם היה להם את הצד של בלק.
אז אתה רוצה לקרוא לאור גדול מאוד אבל אתה לא יכול להכיל אותו. זה לא הזמן אז אתה מזמין שבירה ואז מתחילה מגיפה. מה זה מגיפה? מגיפה זה מהמילה גוף, ניגף. האור מסתלק. זה נקרא מוות. האורות מסתלקים מפני שהם לא יכולים לשהות בכלי שלא מתאים להם, שאין לו השוואת צורה.
אז מה לוקח פנחס? הוא לוקח רומח.
ז וַיַּרְא, פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. ח וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם–אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל-קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה, מֵעַל, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ט וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה–אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, אָלֶף.
מי היה זמרי? מי היה גלגול זמרי? רבי עקיבא. רבי עקיבא כמו שזמרי נכשל מלהביא את האור בצורה שהוא רוצה, גם רבי עקיבא נכשל מלהביא את התלמידים שלו, 24,000 תלמידים ל-ואהבת לרעך כמוך. הוא גם נכשל בלזהות את המשיח. הוא רואה את המשיח, קרא לו דרך כוכב ליעקב את בר כוכבא שהתגלה אח"כ כ-בר כוזיבא.
כשנרד עמוק לסוד הגלגולים נראה תמונות מפתיעות. אותו זמרי, שימו לב, הרבה מהאנשים המאוד חשובים בעם, הם או גרים, רבי עקיבא עצמו היה גר, או שהם גלגול של מואביה, או שהם מואביה. זאת אומרת, יש כל הזמן יחסי גומלין בין עם ישראל לאומות העולם. כי בסופו של דבר, מטרת הבריאה זה לא עם ישראל. מטרת הבריאה זה אומות העולם בכללן. זה כל הבריות שהקב"ה ברא. זה הכלי השלם.
הכלי השלם זה לא עם ישראל. עם ישראל הוא התיקון. עם ישראל יש לו תפקיד. לכן כל הזמן, יש התייחסות גם לרצונות לקבל הגדולים ביותר שזה נקרא אומות העולם כי גם הם צריכים להיתקן.
הוא לקח רומח. רומח זה רמ"ח איברים. אתם יודעים שיש רמ"ח איברים ושסה גידים. זה לא איברים פיזיים זה איברים רוחניים, כאשר האיבריים הפיזיים זה רק הסמל שלהם, הסימן. רמ"ח איברים זה כל המצוות התעשה. מצוות תעשה זה מצוות תיקון. אז עכשו הוא משתמש ברומח כדי למנוע את האפשרות שהתיקון הזה לא יוכל לבוא לידי ביטוי.
וזה מקובל על הקב"ה על הבורא זה מקובל. לכאורה הוא רצח. למה לכאורה הוא רצח? כי אין ציווי להרוג במצב הזה ואף אחד גם לא אמר לו, אבל זה מקובל על הבורא כי הוא הצליח להשיב את השלום. השלום זה קו האמצע, זה השלם, ואומר הבורא:
י וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יא פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי. יב לָכֵן, אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם. יג וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם–תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
הוא אומר, השיב את חמתי. חמתי זה ממילה חותמי. הוא השיב את החותם שלי ששמתי על הנבראים. הוא השיב את התחום שמותר לפעול בו. כי יש תחום שמותר לפעול, חמתי תחומי, חותמי, בית ספר "כחותם". אז הוא אומר פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן, הוא מראה את הייחוס שלו. השושלת שלו זה אהרון הכהן והוא הבן של אלעזר, ובקנאו את קנאתי. זוכרים מי אמר קנא קינאתי? אליהו. ומי זה פנחס? פנחס הוא אליהו. הגלגול של אליהו.
אז קנא קינאתי וגם אליהו קנא קינאתי. ולכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. שלום זה השם של הבורא. שלום זה השם של זעיר אנפין. שלום זה השלם, שלום זה אחדות הניגודים. אז הוא נותן לו את השלום, בריתי שלום, כי הוא השיב את חותמי, הוא השיב את התחום שצריך לעבוד וזה בניגוד לזמרי שלא שמר על התחום. למה הוא לא שמר על התחום?
כי זמרי לא עושה הכנה לנשמות. הנשמות צריכות הכנה. הן לא יכולות לקבל את האור. הן צריכות לבחור באור. להסכים לאור. הן לא יכולות שהאור הזה ישרוף אותן, ירד אליהן בצורה כזו שהן לא מוכנות.
ומשה איך הוא עומד מול המגיפה?
משתתפת: הפעולה, קנא קנאתי, מה המשמעות שלה מבחינת החכמה?
אורנה: לקנא למשהו זה לא לקנא במשהו. זה קנא קינאתי לה'. זה בדר"כ המסירות, הדבקות. לשים את ה' במקום הראשון. בודאי יש עוד פרשנויות, בודאי יש משמעות לקנא קנאתי שזה מופיע פעמיים. אני מדברת על הפשט. ולאליהו הקנאה שלו לא היתה רצויה. ובגלל שאליהו סילק חיים, אז הוא צריך להיות כל פעם, בכל מקום שיש ברית, הוא צריך לבוא ולתת חיים.
קנא קנאתי של פנחס כן התקבל אבל לאליהו לא. איזבל רודפת אחריו. ואז הוא אומר לה', קנא קנאתי, לחמתי את המלחמה שלך. לחמתי בנביאי הבעל, ואז ה' אומר לו, לא ביקשתי ממך את זה.
נחזור למשה, משה כבר לא יכול להגיב על הדבר הזה, ולכן התשובה באה מלמטה. משה, ההנהגה שלו עומדת להסתלק מהעולם. מי שצריך לפעול זה מישהו שעבר את החותם שחתמה בו ההליכה במדבר. החניכה הזאת.
פנחס רואה מול העיניים שלו שהמעשה הזה, זה מעשה שמונע תיקון. לכן הוא חס. פנ-חס. חס מהמילה חסד. זה הקנא קנאתי. הוא חס על הדרך של ה' והוא משרת את הקב"ה בחיבור של החסד שהוא והגבורה שהוא מגלה. וזה זעיר אנפין.
זעיר אנפין הוא הבחינה היחידה, הספירה היחידה, שמשלבת בתוכה את החסדים ואת החכמה. אז הוא מחזיר עכשו לאנושות את האופציה של התיקון. אז אם ניקח את זה לימינו, כמה זה חמור בדור אחרון חוסר ההבנה שמה שקורה מבחינה גשמית, ארצית, הוא לא רק גשמי ארצי, זה סכנה גדולה מאוד לנשמת אדם. לנשמה של האדם.
לא שמטרת הבריאה לא תבוא. כי זה החלטה של הבורא. אבל האפשרות שהיא תבוא בייסורים מאוד גדולים לעומת זה שהיא תבוא דרך המודעות שלנו, האופציה של לא דרך המודעות, היא קשה מנשוא. ואת זה זמרי מסמל כאן כמי שמסכן את האופציה הזו.
אחרי שכל זה נעשה, העם עובר מפקד מחדש. העם כבר נפקד מקודם. אבל עכשו, יש איזשהו התחדשות. כלומר, מכיון שהכל מתחיל להיות דרך האור החוזר, דרך הכלי, אז עוד פעם יש מפקד וכל שבט, מה זה שבט? כל משפחה בעצם. משפחה זה קבוצה של נשמות שקשורה לשורש אחד. היום לא היינו אומרים ככה. היום היינו אומרים שדווקא כל מי שלומד ביחד, קשור לזרם רוחני, הוא משורש נשמה אחד, אבל בזמן של התנ"ך, כל משפחה זה נשמות ששייכות לשורש אחד.
ואם נפתח במדבר כ"ו נראה שלכל שבט, לכל משפחה, נוספות שתי אותיות. שימו לב – אותן שתי אותיות:
כג בְּנֵי יִשָּׂשכָר, לְמִשְׁפְּחֹתָם–תּוֹלָע, מִשְׁפַּחַת הַתּוֹלָעִי; איזה אותיות נוספו לתולע? י' ו-ה' לְפֻוָה, מִשְׁפַּחַת הַפּוּנִי. כד לְיָשׁוּב, מִשְׁפַּחַת הַיָּשֻׁבִי; לְשִׁמְרֹן, מִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְרֹנִי
כו בְּנֵי זְבוּלֻן, לְמִשְׁפְּחֹתָם–לְסֶרֶד מִשְׁפַּחַת הַסַּרְדִּי, לְאֵלוֹן מִשְׁפַּחַת הָאֵלֹנִי; לְיַחְלְאֵל–מִשְׁפַּחַת, הַיַּחְלְאֵלִי. כז אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַזְּבוּלֹנִי, לִפְקֻדֵיהֶם–שִׁשִּׁים אֶלֶף, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת.
כל משפחה ומשפחה, מקבלת את שתי האותיות הראשונות משם ה'. את י' ואת ה'. ואלה השורשים שלהם מלמעלה. כי זה חכמה ובינה. וזה הספירות הגבוהות ביותר שכל הזמן נמצאות, זה נקרא בזיווג דלא פסיק. כל הזמן יש אורות. זאת אומרת זה קיום נצחי.
אנחנו כאן לא בקיום נצחי, אנחנו בקיום זמני כי עכשו אנחנו כאן, זאת אומרת שאנחנו זה כלי והחיים שלנו זה אור, אבל עוד עד 120, זה זיווג פסיק. האור יסתלק מאיתנו. ואנחנו קוראים לזה מוות. אבל הספירות הגבוהות, י' וה', בניגוד לו' וה', שזה זעיר אנפין ומלכות, הוא והכלי לא בזיווג דלא פסיק. הזיווג של הקב"ה והשכינה ו' וה' קשורים במעשים שלנו.
זאת אומרת, אם אנחנו מעלים תפילה על חסרון אמיתי, ואם אנחנו בעשייה של השפעה, אז יש זיווג בין הקב"ה לשכינה ואם לא אז לא. לעומת זאת, י' וה' לא מושפעים מהמעשים שלנו. כל הזמן יש זיווג כי מה היה קורה אם רגע אחד לא יהיה זיווג של אור וכלי?
מוות של כל העולמות. זאת אומרת, יש אור שמקיים את העולמות האלה, והוא אור נצחי. אז כל משפחה קיבלה את הסימן של הנצחיות.
משתתפת: כבר אברהם ושרה קיבלו את הי' וה' בשמות שלהם, אז זה אותו דבר.
משתתפת: גם פנחס קבל את ה-י'.
משתתפת: יהושע ושרה קיבלו רק ה', לא?
אורנה: הי' של שרי התחלק לה', לשניים. לה' עליונה ולה' תאתאה – לבינה ולמלכות.
משתתפת: יש מדרש מאוד יפה על י' וה' בנוגע לאיש ואישה. המילה איש ואישה מה שמפריד ביניהם זה י' ו-ה'. אם זכו שכינה ביניהם, ואם לא אז אש אוכלתם – נשאר רק אש. זה בינה וחכמה. י' זה חכמה, זה הספירות. שם ה' זה כל הספירות.
אורנה: יש שם ה'. מה זה שם ה'? זה האותיות שכוללות את כל העולמות. אין יותר מאשר זה. כל הספירות נכללות בשם י' ה' ו' ה'. י' זה חוכמה, ה' זה ספירת בינה, ו' זה ו' קצוות של זעיר אנפין. זעיר אנפין יש בו 6 ספירות שהן חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד, זה כל זה ו', וה' אחרון של שם ה' זה מלכות. וקוצו של י', זה כתר. אם תעשו חשבון יש 10 ספירות.
הי' וה' זה העולמות התמירים מאיתנו, הם בלתי מתגלים. אנחנו לא בקשר ישיר איתם אנחנו בקשר רק דרך המתווך. שנקרא זעיר אנפין. אנחנו הבנים של זעיר אנפין והבנות של הקב"ה. אבל מעל לקב"ה יש את אבא ואמא. חכמה ובינה שגם הם מתפקדים כמו אור וכלי. אנחנו רואים שכל המשפחות האלה זכו עכשו לאותיות שחיברו אותם לנצחיות.
משתתפת: הרבה פעמים עושים בקבלה מעשית מוסיפים י' או ה' לשם של מישהו אם רוצים להוסיף לו ברכה או סגולה אז מאריכים את השם.
הפרשה הזו גם מפגישה אותנו עם בנות צלפחד. אחרי שמתכננים לתת נחלה לכל משפחה ומשפחה באמצעות הזכר, בנות צלפחד, הן 5 בנות של צלפחד שמוזכר בפרשה הקודמת ולא דיברנו עליו, שהוא מקושש עצים. מקושש עצים זה עושה הקשה בין האם עץ הדעת או עץ החיים. זאת אומרת, עוד פעם ענין האורות הגדולים, מתי?
והוא מת. הוא נסקל באבנים ונשארו לו 5 בנות ואין לו בן. אז הן באות ומבקשות נחלה בארץ ישראל. הן מאוד מוצאות חן בעיני הקב"ה, הן 5 בנות שנקראות, מחלה לא ממחלה אלא מכיליון, נועה, חוגלה, מילכה ותרצה. הן מבקשות נחלה, הן אומרות אבא שלנו מת, שילם על החטא שלו, הוא לא מת בחטא של בני קורח. אנחנו גם רוצות נחלה בארץ ישראל. ויש עליהם שבח שהן רוצות נחלה בארץ ישראל בעוד שהגברים רצו לעשות אחורה פנה.
הן 5, אם נספור 65 משפחות שמקבלות נחלה ועוד 5 זה 70. 70 זה מספר שלם, זה 7 ספירות שבכל ספירה יש 10 ספירות. זאת אומרת זה הכלי השלם.
משה לא יודע מה לעשות איתן. הוא פונה לקב"ה. ה' אומר לו, תן להן נחלה. איך הסיפור הזה קשור גם לקו שלקחנו היום? שאנחנו אומרים שמעכשו זה זמן תיקון הנוקבא. זמן תיקון הכלי. זמן של אור חוזר. והן, 5 הבנות מקבלות נחלה בארץ ישראל. זה מסמל את ההתחלה של התיקון של הכלי. זה בקשר לבנות צלפחד.
אני אומר על השם נועה. נועה זה נוע תנוע. היא מניעה תהליכים. שמתי לב שיש בנות שהוסיפו לעצמן את השם נועה. עכשו אני מבינה למה מוסיפות את השם הזה. נועה זה להניע, להזיז דברים מהתקיעות שלהם.
משתתפת: אני מכירה הורים ששינו לבת שלהם שהיתה מאוד חולה, משם אחר לנועה.
אורנה: זו התנועה שמזיזה דברים מקבעונם ומתחילה חיים. כי חיים זה תנועה.
מילכה זה, את מי אנחנו ממליכים עלינו. איזה צורת הנהגה? האם צורת הנהגה של אור ישר ואור חוזר או צורת הנהגה של לקבל את האור לתוך האגואיזם הכי גדול שלנו.
משתתפת: נועה זה ראשי תיבות של ניסים ונפלאות רצה ה'.
אורנה: הכתובת החדשה של ביה"ס שלנו, חוגלה. חוגלה זה מלחוג.
משתתפת: אי אפשר לברוח מזה, שזה 5 בנות עם 5 בחינות, וזה מלכות וכל ההתפרטות שלה.
אורנה: הם משושלת יוסף ומה יוסף ניסה לעשות? איך הוא ניסה להביא את האור לאומות העולם? ניסה להעתיק את המשימה למצרים.
משתתפת: אמרת בעבר שבנים ובנות זה הבנות. אז יש הבדל בין בנים ובנות מבחינת ההבנות? יש הבנות שהם בנים ויש הבנות שהם בנות?
אורנה: אין לי תשובה מנומקת. אני רק יכולה להגיד שבנות זה יותר הבנות.
משתתפת: אני גם חושבת.
משתתפת: בהקשר של הקליפה הכי קשה הכי רעה, היום היה קצת תרגול של הקבוצה הבינלאומית וסיפרה מישהי שהבעל של החברה שלה, בחור בן שלושים ומשהו, נסע באוטו, בארה"ב, באו חברה שמנקים חלונות אבל הם בעצם חבורה של פושעים כנראה, הם יצאו מהאוטו ורצחו אותו. היא סיפרה מה זה מעורר בה וכו'. וחשבתי בהקשר הזה, שהחוויה הזו שאין דין ואין דיין. מתקשר לפרשה.
אורנה: נחזור ונעשה קישור למה שקראנו מבעל הסולם, שגם בתקופה של פנחס, היה איום מאוד מאוד גדול. המעשה של זמרי היה איום מאוד גדול להנהגה הנכונה. וגם היום, יש איום מאוד מאוד גדול. אבל יש צדיקי הדור שנותנים לנו דרך. אני כוללת את שטיינר ביניהם.
משתתפת: לי מה שעולה מהשיעור היום, זה מהקריאה של הפרשה, שפנחס מביא עוד יותר חזק את התמונה, שזה כבר לא חוק עליון, יש כבר קריאה לנו לאקטיביות גם במחשבה ובבדיקה ובבחינה. אנחנו לא תלמידים רק של נעשה ונשמע. זה כבר משהו אחר. כי הרי כשלעצמו הפעולה היא נוראית בארצי ביותר – לרצוח. אבל יש שם משהו הרבה יותר גבוה בעשייה שלו ובגלל זה מראה את ההתחלה של העבודה שלו מלמטה למעלה. כל אחד מאיתנו יכול לצפות לתמונה יותר רחבה. המעשה הנכון הוא לא תמיד יהיה טוב ויפה. טוב במובן הארצי.
משתתפת: אני יכולה לקבל הסבר לגבי המן? זה הנוקבא?
אורנה: מן שעולה מלמטה למעלה זה מים נוקביים. נוקביים זה שתי נוקבאות. זה מלכות שמתכללת בבינה, בגלל זה יש לה יכולה השפעה. כי מלכות עצמה היא רק קבלה. היא מתכללת בבינה יש לה יכולת השפעה ואז היא יכולה להתקשר לעליון ע"י התפילה. זה מים שמעלים תפילה, שאנחנו מעלים מלמטה למעלה בניגוד למן שירד מלמעלה למטה.
אנחנו לא יכולים להעלות מן אם אין התכללות שלנו בתכונה ההשפעה. זאת אומרת בבינה. בינה היא המשפיעה הגדולה. אני לא יכולה לבקש מהבורא שימליך אותי על כל העיר וינתב את כל הכוחות של כולם, את כל המשאבים של כולם, להנאתי. זה לא הולך. זה לא נקרא העלאת מן. העלאת מן זה החסרון האמיתי. החסרון בקשר עם הבורא.
משתתפת: השלום?
אורנה: מהמילה שלם. ה-ו' של זעיר אנפין. הקב"ה הוא מלך השלום. השלום הוא תמיד כשאנחנו מגיעים ליצירה החדשה של קו האמצע. זה לא ימין וזה לא שמאל זה משהו חדש. זה המטרה המשותפת של ימין ושמאל שהם חותרים אליה. וזה הרצון לקבל בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, הספירה של מלכות, מלכות דמלכות, מחוברת ל-9 הספירות שמתכללות בהם שהם הספירות של ההשפעה.
על השלום יש מלא מלא מאמרים. מלך שהשלום שלו.
משתתפת: זה קשור לירושלים?
אורנה: גם. עיר שלם.
משתתפת: כששאלת מה לוקח פנחס? אנחנו יודעים שזה רמח. רמח בלי ו'. לפי שיטתו של אבו עלפיה אם אנחנו מגלגלים את האותיות אז מגלים גם את המילה, כמובן חומר, אבל גם את המילה רחם. וגם רחם (הפועל). אז גם דיברת על הרחם שבפרשה הזו זה סוג של רחם קוסמי. שאחרי הפרשה הזו אנחנו נולדים לעצמאות ופה נדרשת עבודה שלנו.
אורנה: זה לא גם מחר?
משתתפת: גם מחר. נכון. אז מחר.
אורנה: זה המחר שלנו
אז גלגולי אותיות זה לא משחקים של תשחץ או תשבץ, זה הבנה שאותיות זה כלים לקבלה של אור.
שבת שלום!