ל' באדר א' תשפ"ב, 3 במרץ 2022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
תמלול השיעור:
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.
(תהילים צ יז)
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי. (תהלים יט טו)
גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ. (תהילים קיט יח)
כִּי יְהוָה יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה. (משלי ב' ו')
אנחנו היום עוסקים בפרשה האחרונה בספר שמות שנקראת פרשת פקודי. עד השבת הקרובה הפרשה הזאת הכוחות של הפרשה האלו הם הכוחות שבעצם יורדים מלמעלה ואנחנו יכולים להתחבר אליהם. משבוע הבא זה כבר ספר ויקרא, ספר חדש.
{כא} אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן: {כב} וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה: {כג} וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן וּבְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ:
אם אנחנו לא קוראים את הפרשה הזאת בקפדנות אז אנחנו חושבים שזה קופי פייסט של הפרשות האחרונות אבל לא ככה המפרשים מפרשים אותה והאופן שמפרשים את התורה בכל דור ודור או בכל תקופה ותקופה, זה נקרא "לעשות חידושים בתורה".
מה זאת אומרת חידושים בתורה? התורה היא תורה ויש לה את האותיות שלה ואת המילים שלה וזה לא משתנה, מה שמשתנה זה היכולת שלנו להבין את מה שכתוב בה. ככל שהתודעה הולכת ומתקדמת באנושות, אז נפתח לנו עוד אור כדי לקרוא בדיוק את אותן האותיות ואת אותן המילים, האור הזה תמיד גנוז בתוך התורה רק שאנחנו לא יודעים לקרוא אותו הכלי הנכון לתקופה.
לכן הכלי הנכון לתקופה שלנו זה כלי הקבלה. כי הכלים כבר מאוד מאוד גסים האנשים היותר זכים, היו בדורות קודמים, הם קיבלו אורות שמתאימים להם שהם יכולים דרך התנ"ך או דרך הגמרא והמדרשים והאגדה, להבין את מה שאנחנו היום אמורים להבין דרך הקבלה.
אם אנחנו נלך ישר להלכה ולחז"ל, אנחנו לא נבין מה שהם הבינו, אנחנו נבין את זה כסיפורים או כמשהו שעבר זמנו ואבד עליו הכלח.
ואפילו אם נלך לתנ"ך עצמו, למי יש סבלנות לקרוא את כל הפסוקים האלה אם אין לנו את האור של הקבלה. לכן רק אחרי שיש לנו את אור הקבלה אנחנו יכולים לגשת ולקרוא אותם אחרת, ואולי פעם נוכל לקרוא גם את חז"ל אחרת ולא נחשוב שזה משהו ששייך למאות הקודמות ולא רלוונטי, כי התורה, התנ"ך הוא רלוונטי עד גמר תיקון.
לכן יש בו אורות גנוזים, זאת אומרת אורות של תודעה גנוזים עבורנו, אבל כשהכלים מתחדשים, משתנים, בכל תקופה ותקופה, הם צריכים בעצם את האופן המתאים לקרוא את האורות האלה.
אז האופן המתאים שלנו הוא הקבלה ועפ"י זה אנחנו מפרשים וזה האור שמתאים לתקופה שלנו.
זה שהאורות לא היו שם, זה לא שאנחנו ממציאים אור חדש, כי האור, אני הוויה לא שניתי. האור האלוקי לא משתנה, הוא תמיד מאיר וזו התכונה שלו. זה הרצון שלו. לאלוהים יש רצון, זה לא אלוהים אדיש, שברא את הבריאה והסתלק ממנה או שלא אכפת לו מהבריאה, זה אלוהים עם רצון, והרצון של האלוהים הזה הוא אחד – להיטיב לנבראיו, לכונן יחס עם הנברא.
אז פרשת פקודי, לוקחת את מה שהיה בפרשת ויקהל, ועושה כאילו רשימת מלאי. מה הובא למשכן? מה צריך לעשות אחרי מה? ואנחנו כמובן מסתכלים על כל הפרשות האלה כעל הפנימיות הנשמה שלנו וזה בעצם עכשיו אדר. אדר הוא החודש האחרון , כי ניסן הוא החודש הראשון. אז אדר הוא החודש השנים עשר ובעצם אנחנו צריכים לעשות, כמו שעושים בכל עסק, רשימת מצאי, אז אנחנו מסתכלים על עצמנו, ואנחנו רואים אם אנחנו עשינו את עצמנו כמשכן. אם אנחנו מקדש שאפשר להגיש עליו "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
בתוכם, זאת אומרת שהמקדש זה אנחנו. ואנחנו בעצם צריכים לעשות את הברור הזה לקראת השנה החדשה שמתחילה בניסן, החודש הראשון, אנחנו צריכים לעשות את הברור – האם אנחנו הכנו את עצמנו נכון כמשכן וכמקדש.
אם אנחנו מסתכלים על המילים הראשונות של הפרשה:
אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה
אז בואו נבחן עכשיו, כמה דברים דרך המילה "אלה". עשינו את זה פעם, אבל עכשיו נרחיב את זה.
הפרשה הזו כמו שאמרתי היא הפרשה האחרונה, היא חותמת את ספר שמות, ואם אנחנו נתחיל את ספר שמות ונסתכל על הפרשה הראשונה, אולי אתם זוכרים איך מתחיל פרק א' בספר שמות? "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרים את יעקב איש וביתו באו" וכאן יש לנו, "אלו פקודי המשכן", מול "אלה" הזה יש לנו "אלה" הזה.
המילה אלה, כאן, היא בעצם עומדת כניגוד מול זה יש את זה. מול עם ישראל שירד לתוך השכחה, שירד לתוך הגלות וגלות זה תמיד גלות מדעת, נזכור, זאת אומרת שכחתי מי אני, שכחתי את מי אני משרת, שכחתי למה אני כאן בכלל, אז עם ישראל יורד לגלות, לתקופה של חושך, למצב של שכחה, חשכה ושכחה, אמרנו שזה אותם אותיות בתוך הגלות הזאת, מתחיל להרקם ולהוולד מצב חדש ותמיד מצב של אור חדש, הוא נולד בתוך החושך כי ניכר האור מתוך החושך, והמצב הזה מתהווה או האומה הזאת, או מערכת הנשמות שהיא תהיה… בעצם, היום שמעתי הגדרה שנקראת "דגם הביתא". אולי לא דגם אבל הביתא. זה משהו מוכר בתעשייה המושג הזה. לפני שאתה משיק מוצר חדש, מה אתה עושה?
אתה עושה דגם קטן, ניסיון, לפני שתעשה את הדבר האמיתי. שמעתי היום את ההגדרה הזו, זה מאוד מצא חן בעיני. כי זה בדיוק מה שנקרא ישראל, מערכת הנשמות שנקראת ישראל, עליה עושים את הניסויים. אם זה מצליח, כל אומות העולם, אם זה לא מצליח גם כן כל אומות העולם. זאת אומרת האחריות על הדגם הזה היא להראות שהניסוי הזה יכול להצליח ואז הוא יכול להתפשט הלאה. זה כמובן שאמרנו ואומרים שוב, ישראל זה לא רק תורשה גנטית, ישראל זה שליחות ומי שמרגיש את עצמו שייך לשליחות הזאת אז הוא ישר כאל.
אז אותה מערכת נשמות שהיוותה בעצם "ביתא", המערכת שעליה נעשה הניסיון, היא הולכת במדבר ומתהווה בתור אומה שזה יהיה התפקיד שלה עד גמר תיקון. גמר תיקון מאוד קרוב לתקופה שלנו, כי אתם רואים לפי מה שקורה בעולם, שזה כפי שסברנו, שהקורונה זה היה המהלך הראשון בלבד. כך סברנו וכך באמת מתגשם, אנחנו קרובים לגמר תיקון. כי לפני גמר תיקון יהיה חושך גדול.
עד אז המערכת הזו שנקראת, ישראל, היא בעצם צריכה להיות מודל מתוקן כדי להראות שזה אפשרי.
בכל מקרה, התיקון יגיע. מפני שזו מטרת הבריאה, וזה מטרת הבורא – לתת לנו את כל האור האפשרי. השאלה היא תמיד האם בדרך ייסורים או בדרך תורה. תורה במובן הזה של מאור. שהמאור יאיר לנו ונוכל לעבוד את המאור הזה לא בייסורים הכי גדולים שאפשר, למרות שייסורים גדולים כבר ישנם והיו, זה כבר לא בדרך של אחישנה, אבל בתוך "הבעיתה", אנחנו נמצאים בעיתה, כלומר, במילים שלנו, זה חוק הקרמה, הקרמה עובדת אבל עדיין אפשר למנוע ע"י עבודה שאנחנו עושים, תרחישים איומים ביותר בעולם, ויכול להיות שחלק מהתרחישים כבר נמנעו ע"י עבודה שקבוצות כמונו ברחבי עולם עושות ואנחנו לא יודעים מה נמנע כי הוא לא הגיע.
בכל מקרה, אנחנו רואים שהמערכת הזו מתהווה דרך מסלול מאוד מסוים שכולל בתוכו את שבירת הכלים. שבירת הכלים, איך היא באה לידי ביטוי בישראל, בפרשת כי תישא? חטא העגל. חטא העגל הוא בעצם שבירת הכלים ואחריו האור האלוהי מסתלק, ואז נוצר כלי אמיתי. כלי אמיתי, זה כלי שמשתוקק לאור. זה כלי שפעם האור היה בו, ואחרי זה הסתלק. עד אז, אנחנו ראינו שעם ישראל, דיברנו על זה בפרשה הקודמת, עם ישראל מתייחס למשה ולקדוש ברוך הוא כמובן מאליו ואפילו באו למשה שכל חייו היו הקרבה, באו אליו בטענות.
אז יש לנו את ההליכה במדבר דרך התחנות, יציאה מ- 49 שערי טומאה, שהם היו לאט לאט התנקות, שהם היו במצרים, דיברנו על גיל 49 שלנו, מה קורה לנו בגיל 49, ואח"כ היתה הנפילה, הכשל המובנה בתוך העסק. ואמרנו שהכשל הזה מובנה עוד מראשית בריאת העולמות, ואח"כ הנשמות ואחרי זה ישראל, ואחרי זה יש את הסליחה. את הסליחה של ארך אנפין, ההתגלות למשה של 13 מידות הרחמים שבעצם מלווה את ישראל ואומות העולם, בכל זמן התיקון, ויש הכרה חדשה עכשיו, הכרה חדשה היא שאני רוצה את האור הזה. והאור הזה שהיה פעם אצלי, אני מאוד מאוד עצובה שהוא הסתלק ממני ועכשו אני כבר אעבוד אותו, בפרשת פקודי, באופן שאני אהיה ראויה לקבל אותו.
יש בפרשת פקודי התגיסות לעשות את המשכן ויש כאן כמה פעמים שנאמר, בטח שמתם לב, מי ששם לב, שהם עשו את זה "כאשר ציווה הוויה את משה". כל הזמן יש את הקשר הזה , פתאום, שהעם עושה את הדברים כפי שציווה הוויה את משה, ועכשיו יש כבוד חדש, כבוד מהמילה כובד, נקודת כובד. משקל סגולי אפילו, למי זה האור הזה שהיה והסתלק. האור הזה אמרנו בפרשה הקודמת, ההסתלקות באה לידי ביטוי במשה בזה שהוא הוציא את המשכן מחוץ למחנה, והוא בעצמו, גם הוא הפך להיות נושא אור אבל אור פניו ועכשיו זה לא מובן מאליו, זה לא בתוך המחנה, כשאתה רוצה אתה צריך לצאת החוצה ולחפש את האור הזה, להשקיע.
אז זה ה"אלה", שכאן, שבא לפסול את האלה של מעשה חטא העגל. את המעשה של העגל כי גם שם נאמר אלה. מה נאמר ב"אלה" הזה של שם? אלה אלוהיך.
נכון מאוד, "אלה אלוהיך ישראל", אז עכשיו יש לנו עוד הנגדה, מול אלה אלוהיך ישראל יש לנו את אלה פקודי המשכן. זה בא לאזן, זה בא לכפר. זה בא להראות שהבורא סלח. אל רחום וחנוך ארך אפים ורב חסד, זה 13 מידות הרחמים, אז מול האלה של עבודה זרה יש לנו את האלה של עבודת המשכן.
זאת אומרת, אם אנחנו נסתכל על זה מבחינת העבודה שלנו, העבודה הביוגרפית, נוכל להגיד שהתיקון הגדול ביותר שלנו זה בדיוק במקום של הפגם הגדול ביותר שלנו. וזה המידה כנגד מידה. וכל אחד מאיתנו, צריך לדעת מה הפגם הכי גדול שבאתי לתקן. זה לא קשה בכלל לדעת. בכלל לא קשה לדעת.
אתה רואה איזושהי תכונה שלך שהובילה אותך בחיים, שהיתה מחוות נפש וגרמה מסביב כמובן לרוע או כאב, ולא היה לך שוב מושג, זה כמו טבע שני, לא היה לך שום מושג, אחרי זה כמובן נפלת כמה פעמים על אותה תכונה, קיבלת אותה בפרצוף עד שהבנת את הכרת הרע, ואותה תכונה בדיוק, היא יכולה לשמש אותך לתיקון ולהשפעה.
האם זה מובן מה שאמרתי? אשמח לשמוע דוגמאות.
משתתף: הדבר העיקרי שבאתי לתקן זה משיכת אורות גדולים מדי. בשפה שלנו. בשפת הקבלה. לתועלת עצמית.
אורנה: התכונה הזו היא צריכה להפוך מאלה אלוהיך ישראל על העגל לאלה פקודי המשכן. איך זה קורה אצלך?
משתתף: זה בעצם צריך להפוך לרצון להשפיע, באיזשהו אופן.
אורנה: לגמרי, אבל אתה משתמש עם הכוחות שלך. אם יש לך כוחות למשוך אורות אז אתה משתמש בהם אבל עכשיו בהגבלה ולמטרה אחרת. אותם כוחות עצמם. אם יש לך כוחות למשוך אורות חכמה, יש לך כל מיני יכולות ששימשו אותך לרצון העצמי האגואיסטי המזיק נגיד, הגורם סבל לאחר, המושך אנרגיה מהאחר לטובתי, אני לא מבטל את התכונה הזאת, את אותה תכונה בדיוק, אני מעלה אותה על המזבח והיא הופכת להיות קורבן והיא הופכת להיות התיקון הישיר של הרוע שלי.
משתתף: אני חושב שהתכונה של כעס, ביקורתיות, אולי מניפולציה, אלה מלווים אותי כל חיי, אפילו כמעט הרגו אותי.
אורנה: איך אני מוצא את הצד החיובי של כל תכונה כזאת? אם כל העוצמה שיש לתכונה הזאת, איך אני הופך אותה לתכונה טובה?
משתתף: אני יודע מה הייתי רוצה. מה שהייתי רוצה זה הקבלה של אחדות הניגודים. הכלה. זאת אומרת להסתכל ולראות…
אורנה: איך אתה יכול לרתום את אותן תכונות עצמן במטמורפוזה?
משתתף: אני יודע מה הביקורתיות יכולה להביא לי ולסביבתי כתרומה חיובית. איך זה יכול, הלוואי שהכוחות שבוערים בי כאש מכלה, של מוטיבציה שהיא ממקום לא טוב, להעביר אותה להטמרה למוטיבציה ועשיה של אור חיובי ולא שריפה.
אורנה: זה נקרא שאתה עובר מאש זרה לאש הוויה. האש מכלה אותך, כי אשר זה רע, היא לא נדרשת, היא לא רצויה. אפילו הבנים של אהרון שהקריבו אש זרה, הם מתו. אבל אם אני לוקחת את זה כאש הבוערת בעצמותי לעבודה שאנחנו עושים, אז העוצמה שלי היא פיצוץ אטומי. זה האנרגיה שאפשר להשתמש בה באופן, אם היו משתמשים היום באנרגיות אטומיות בעולם בצורה נכונה, אז לא היתה בעיה, לא היו שום בעיות.
משתתף: לא היה חסר כלום
אורנה: כמובן, אם זה באופן מוסרי. אם זה באופן לא מוסרי אז יש את כל הבעיות.
אז אני רוצה לקחת את החסרון הכי גדול שלי, להפוך את אלה האלה לאלה האלה.
משתתפת: הייתי אומרת שיש תוצאות לתכונה. היא מביאה איתה אדוות של דברים אז אני חושבת, הפחד גורם לי לעשות הרבה דברים – להאשים את האחר, או לא להאמין באחר, לא להאמין בעצמי, נראה לי ההיפך זה הדחף, הדחף לעשות טוב, הדחף להשפיע.
אורנה: הבנתי. זה נקרא לעשות חידושים בתורה. להשתמש באותן אותיות בצורות שונות. אני הייתי לוקחת את הפחד שלך למקום אחר, אם לא אכפת לך, אני אציע משהו. אפשר? (ברור). רק הצעירות מדברות ככה..
אני רוצה להציע שיש רק פחד אחד שהוא בריא, ואם אין את הפחד הזה, את היראה הזאת, בדיוק כמו עם ישראל שלא היה להם את היראה הזאת, אז אם אין את הפחד הזה אז יש את כל הפחדים האחרים שבעולם – הפחד מאירן, מרוסיה, ממה שקורה באוקראינה, מהקורונה, ממה שיקרה אחרי. זה כל הפחדים בעולם. מה יקרה לילד שלי, לילדה שלי וכו' וכו'. כל הפחדים האלה הם בעצם צריכים להתחלף בפחד אחד, או שאולי אפילו עדיף לקרוא לו יראה: היראה היחידה היא שאני לא ארגיש את הבורא ואני ארגיש מנותקת. אז את מאבדת למעשה את החיים שלך. אני לא ארגיש את המשמעות של החיים שלי, אני לא ארגיש את רצונו להיטיב לנבראיו, אני לא ארגיש את הטוב של מאחורי מה שנראה קשה, לא ארגיש את החיות שלי. זה הפחד היחיד שהוא בעצם הפחד הממשי, האמיתי. כל היתר זה תחליפים. לכן, כשאני פוחדת מדברים, ואני לא מדברת עלייך אני מדברת גם עלי, כשאני פוחדת ממה יקרה פה ומה יהיה פה מחוצה לי, סימן שאני לא פוחדת את הפחד הנכון.
משתתפת: אז מה ההשפעה הטובה לפי הפרשה?
אורנה: זה לא לפי הפרשה, זה לפי איך שאנחנו מפרשים עכשיו. אני אומרת תחליפי את הפחדים בפחד השם. בקשר עם אלוהים.
עכשו יש לנו עוד השוואה עם המילה אלה, וזה השוואה על דרך הזיכרון. ואיפה המילה אלה מופיעה בתנך בממש ממש בספר בראשית בפרקים הראשונים? בפרק ב' פס' ד':
אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.
"האלה" הזה הוא בעצם האלה של הבריאה. כאשר הבורא ברא את הבריאה, את ארץ ושמים, שם הוא התגלה. הבורא מתגלה בבריאה שלו. וזה בעצם ההתחלה או התמונה הגדולה של מה שקורה כאן במשכן, כפי שהבורא התגלה בבריאה שלו, כאן אם אנחנו נהיה משכן, אם כל אחד מאיתנו, יהיה משכן ראוי, כלי ראוי, הבורא יתגלה בנו.
לכן כשאנחנו מהווים כלי נכון, אנחנו בעצם זוכרים, אנחנו בעצם כל אחד מאיתנו, זה עמוד זכרון לבריאה עצמה ולמטרתה.
בוא נראה מה כותב לנו הרב"ש. הרב"ש זה הרב ברוך שלום אשלג, הבן של בעל הסולם, הוא היה לגמרי מסור, אביו היה מורו, הוא לגמרי התבטל בפניו במובן הטוב, כי בעל הסולם היה איש אלוקים, בסדר גודל שיש אחד במאה שנה.
אז מה הוא אומר על הפסוק הראשון? האם כשאנחנו קוראים את הפסוק הראשון, "אלה פקודי המשכן, משכן העדות וכו'", עולה בנו איזושהי תהייה? אנחנו נעשינו קצת בלשים, על האופן שזה כתוב? נגיד שאתם הייתם צריכים לכתוב את הפסוק הזה, האם הייתם כותבים אותו קצת אחרת?
משתתף: הייתי רושם, ואלה.
אורנה: אוקי. זה יכול להיות. לא נתעסק בין אלה לבין ואלה. תסתכלו איך המשפט כתוב.
משתתף: המשכן משכן?
אורנה: נכון מאוד.שום דבר בתורה הוא לא מיותר. לכן אני אומרת התורה יש בה הכל, הכלי שלנו זה הכלי שמתפתח. נכון. למה הוא כותב פעמיים? אלה פקודי המשכן משכן העדות. איך היינו כותבים את זה בעברית פשוטה? עמית תקריא את זה בלי ונראה אם זה הגיוני.
משתתף: אלה פקודי משכן העדות.
אורנה: נכון. לא היה חסר לנו כלום. מבחינת עברית צחה לא היה חסר כלום אם היה כתוב, אלה פקודי משכן העדות.
משתתפת: זה תלוי, כי המשכן הראשון זה המקום, והמשכן השני זה פעולה.
אורנה: זה מאוד יפה. את עשית פרשנות שנותנת משמעות להופעה הכפולה של המילה משכן. אז בוא נראה מה אומר, איך מסביר לנו את זה הרב"ש.
משתתף: זה בעצם גם נתינת שם למשכן, זאת אומרת, ה-משכן, זה השם השני שלו. משכן העדות.
אורנה: אלה פקודי המשכן, משכן העדות. אפשרי.
משתתף: בין פסיקים.
משתתף: זה כמו תמורה למילה המשכן.
אורנה: רק שתדעו שלא רק שאין פסיקים בתנ"ך גם אין רווחים בין מילים. ידעתם את זה? כל המילים ברצף אחד. אם אני לא טועה ככה כתובים ספרי התורה בבית כנסת.
משתתפת: ממש כמו הרצף הגנטי.
משתתפת: ספרי התורה בבית הכנסת כתובים עם רווחים.
אורנה: אני חושבת שהכתבים הראשונים היו גם בכלל בלי רווחים. בוודאי שזה לא היה מחולק לפרקים, זה בכלל משהו נוצרי. הנוצרים חילקו את זה לפרקים. או לפרשות, פרשות זה היהודים. לפי דעתי היה אפשר לקרוא את זה בכל מיני צורות בגלל זה אני אומרת, מישהו אמר כאן רצף גנטי. זה רצף גנטי ואפשר לשנות אותו. אפשר להחליף אבן כזו באבן כזו ואת משנה משהו בכלי. ככה צריך להתייחס לאותיות. כאל רצף גנטי של יחידות בניה.
אז מה אומר הרב אשלג, בנו של בעל הסולם? הוא מתייחס למילה "משכן". אז הוא מצטט מהמדרש. הוא אומר כך "מה הוא משכן שני פעמים? אמר רבי שמואל, שנתמשכן שני פעמים" אז איזה מילה עכשיו זה משכן? משכון (MASHCON). "זהו שאנשי כנסת הגדולה אומרים חבול חבלנו ואין חבול אלא ממשכון שנאמר לא יחבול מהו עדות, אמר רבי שמעון, עדות הוא לכל באי עולם שיש סליחה לישראל".
אז הוא מתייחס למשכן, הוא מצטט כאן כמובן את חז"ל, והוא מסביר למה המילה משכן, משכון כאן מתאימה, ואחרי זה הוא מתייחס למשכן העדות שתכף נראה מה זה.
עכשו הוא מסביר "צריך להבין, ענין משכן מהו. דרך העולם הוא שמי שנותן לחברו כסף והוא רוצה להיות בטוח שישלם לו את חובו, ולכן הוא מקבל ממנו משכון".
איך היום היינו מקבלים משכון, נגיד שאני משכירה למישהו את הבית שלי, איזה משכון אני מקבלת? שטר בטחון.
אורנה: נכון, שטר בטחון. אז זה המשכון. אני בעצם אומרת, כשאתה תגמור לשלם, אני מחזירה לך את זה, אני לא משתמשת בזה, אני רק מחזיקה את זה אצלי למקרים שאתה תפר את ההסכם. אין הכוונה שלי להשתמש. אני חושבת שאפילו לא כתוב עליו תאריך, על השטר בטחון.
"אם כן מהו כאן פרוש משכן? שהקדוש ברוך הוא לקח חזרה את בית המקדש".
אז עכשו אני יכולה להבין למה יש משכן פעמיים, לפי הפרוש הזה. למה? שימו לב, "שהקדוש ברוך הוא לקח חזרה את בית המקדש".
משתתף: אולי שפעם אחת זה כבר היה אצל בני ישראל או אצלנו ואז הוא לקח את זה, הוציא את המשכן החוצה.
אורנה: נכון, אבל הוא לא אמר כאן משכן. תלך באותו ראש, הוא אמר כאן מקדש.
למה אתם לא מתייחסים למילה בית המקדש?
משתתפת: המשכן הקודם היה קדוש וזה כבר לא.
אורנה: כמה מקדשים כבר היו לנו?
משתתף: שניים?
אורנה: שניים ואתה אומר את זה בשאלה? בית המקדש הראשון ובית המקדש השני.
משתתף: ברור אבל בית המקדש הוא עוד הרבה ספרים אח"כ.
אורנה: אז מה, מוקדם ומאוחר בתורה. זאת אומרת,
משתתפת: הוא לקח את זה כמשכון
אורנה: הוא לקח את המקדש כמשכון, מה זאת אומרת? הוא אמר
משתתפת: עד גמר תיקון
אורנה: המקדש הזה אני נותן לך אותו, בתוכו אני מתגלה. בתוכו רוח השם או רוח הקודש מתגלה בתוך המשכן למרות שאתה עוד לא ראוי לזה. אבל, לא פרעת את חובך, מה קרה? נהרס בית המקדש הראשון. נתתי לך עוד בית מקדש. לא פרעת את חובך, לקחתי אותו בחזרה. זאת אומרת ככה: "היו צריכים ישראל לשלם ולא שילמו, שבשביל זה לקח את המשכון בכדי שיהיה בטוח שנפדה את המשכון".
זה גם מה שקורה עכשיו. עכשיו המשכון נלקח, כל מה שחשבנו שזה טבעי שיהיה לנו – בריאות, נגישות, מגע – נלקח המשכון. נתנו לנו משכון, אמרו לנו תתנהגו יפה איתו, אל תבזו את מה שקיבלתם. לא התנהגו יפה איתו, נלקח המשכון. "לקח את המשכון בכדי שיהיה בטוח שנפדה את המשכון".
זאת אומרת, "שעלינו יש לפרוע את החוב ולפדות את המשכן שהוא ענין תכלית הבריאה", זה מקשר אותנו לפסוקים הראשונים.
זאת אומרת, מה זה תכלית הבריאה? להיטיב לנבראיו. אז עכשו הוא לקח את המשכון הזה. לקח מאיתנו את המשכון הזה, עד שאנחנו נתקן את הכלי שלנו בעל מנת להשפיע ואז הוא יחזיר לנו, כי להיטיב לנבראיו זו מטרתו והיא תתקיים בכל מקרה, אבל הוא לוקח את זה כאשר הוא מחזיק את זה אצלו, את ה"להיטיב לנבראיו", זה נסתר, אנחנו לא רואים את זה, אנחנו רואים את כל הפליטים באוקראינה, אנחנו לא רואים את להיטיב לנבראיו, כי זה עכשו אצלו.
אז זה אחד מהפרושים של משכן פעמיים אבל גם פרושים שאתם הבאתם היו יפים. העיקר זה לשים לב, לשים לב שהתורה היא בעצם מאור, היא מסבירה לנו גם את מה שקורה היום.
משתתף: אני לא בטוח שהבנתי, חוץ מזה שזה פעמיים, המילה משכן זה בגלל שיהיה פעמיים בית מקדש ופעמיים הוא יילקח?
אורנה: בדיוק ככה. אלא שהמשכן הוא גם משכן עדות. אבל זה עדות לזה גם שאלוהים סלח. המשכן יילקח, המקדש יילקח, אבל יש להם את הסליחה זאת אומרת שזה לא יילקח לנצח נצחים. בית המקדש השלישי איך הוא ייבנה? בתוכנו. "ועשו לי בית מקדש ושכנתי בתוכם". בכל מי שמשתתף כאן, כולנו בהתכללות, וגם כל המורות שלא כאן, נכליל אותן בתוך המקדש הזה וגם את כל הקהילה שלנו ואחרי זה אם אתם רוצים תגדילו את המעגלים, שם זה בית המקדש השלישי שהוא גם הראשון, למה? כי הוא ירד מלמעלה.
זה לא יהיה מעשה ידי אדם. זה, כשהכלי שלנו יהיה מוכן, שם יהיה בית המקדש הראשון בעצם. אז, לא שאני לא אומרת שלא יהיה לו ייצוג, יכול להיות שיהיה לו ייצוג בירושלים או בכל מקום אחר בארץ, אבל אנחנו לא יכולים להכניס את כל העולם לבית מקדש בירושלים. בית המקדש האחרון יהיה בית מקדש של כל הנשמות בכל העולם, אז מן הסתם הוא לא יהיה פיזי.
משתתפת: יהיו לו שני היבטים: יהיה את החיצוני ויהיה את הפנימי. הפנימי הוא זה שיהיה בתוכנו. שהוא יהיה ה-דבר.
אורנה: הוא יהיה ה-דבר. לכן זה בעצם בית המקדש היותר חשוב, המקדש שבתוכנו.
משתתפת: אני שואלת האם זה נכון לומר שכל פעם שאני לא פורעת חוב, זה שאני לא בכיוון, שאני לא הולכת בדרך הישר או בייעוד שלי, המשכן או בית המקדש נהרס?
אורנה: כן. המקדש שלך. בהחלט. אנחנו צריכים לדעת שהחיים האלה ניתנו לנו בהלוואה. הזמן ניתן לנו בשביל זימון. הזמן ניתן לנו לעשות תיקונים. זמן זה זימון. אלוהים מזמן אותנו אליו. אם אנחנו לא משתמשים בזמן הזה כראוי, אנחנו בעצם, אפשר להגיד באופן שאת אמרת, בית מקדש נהרס.
למה בכלל ניתן זמן? מי צריך היה לצאת מתוך הנצח? מה כל כך טוב בלהזדקן ולראות שכל הכישורים שלך לאט לאט נעלמים? למה בכלל לרדת לכאן? לרדת לכאן כדי שנעשה תיקון על דרך המדרגה. שנלמד ממה שהיה ונתקן ונמשיך. בשביל זה יש זמן לא בשביל משהו אחר. את זה אנחנו מבינים בערך באמצע החיים. וזה גם זמן טוב להבין את זה. לא צריך לפני זה.
אז אלוהים מזמן אותנו למקדש. מזמן אותנו לפגוש אותו בתוך המקדש.
משתתף: היית אומרת שכל הענין הזה של, נתינת בית המקדש הראשון ואז לקיחתו והשני ולקיחתו ואח"כ אם אנחנו חושבים על זה שאם בית המקדש השלישי הוא בתוך כל אחד מאיתנו אבל גם אנחנו פה לזמן מוגבל, יום אחד לא נהיה פה, אז בעצם זה קצת מתחבר לי במחשבה לתהליך שבירת הכלים שנועד כל הזמן לבנות עוד ועוד את הכלי הנכון לאור.
אורנה: כן אבל אנחנו, תלוי למה אתה קורא אנחנו? אם לגוף הזה אתה קורא אנחנו, אז כן, הוא זמני. אבל אתה זה לא הגוף שלך.
משתתף: אני לא מתיימר לדבר על העולמות הגבוהים, מסביר את זה בצורה יותר בסיסית.
אורנה: אז תגיד את זה שוב.
משתתף: אני אומר שבעצם בית המקדש הראשון שנלקח והשני שנלקח, אם הם לא היו נלקחים לא היינו יכולים בכלל להגיע לבית המקדש השלישי, כל המחשבה על בית המקדש השלישי וזה חלק מהליך שבירת הכלים על מנת לייצר את הכלי המתאים.
אורנה: לחלוטין. אבל המספר 3 זה המספר שזה צריך להתממש. ולא אלף ואחד ניסויים.
אמרנו את זה כמה וכמה פעמים, שבירת הכלים זה כשל מובנה, זה כשל אינהרנטי בתוך האבולוציה של העולמות, של האנושות ושל האדם היחיד. ורק אחרי שבירת הכלים אתה מתחיל להבין בכלל מה נשבר. נשבר הקשר שלי עם האור. נשבר הקשר שלי עם החיות. עם השמחה, עם הבורא, עם היצירתיות, עם המשמעות. ואז מה שניתן לך כמשכון, אתה מתחיל להבין שזה נלקח ממך. ואז אתה מתחיל להבין את החשיבות של זה.
אני קוראת מהזוהר.
יב) אלה פקודי המשכן וגו': ר' שמעון פתח, בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. מקרא זה העמידוהו ונתבאר בכמה אפנים. אבל כשברא הקב"ה העולם ברא אותו כעין של מעלה, שיהיה עולם הזה בצורת עולם העליון, שהוא מלכות. שזה ספירת מלכות. העולם שלנו נחתם ממנה. וכל אלו הגוונים של מעלה התקין אותם למטה, בעולם הזה, כדי לדבק ולקשר עולם בעולם. דהיינו עולם הזה במלכות. כדי שיהיה לנו קשר עם עולמות עליונים יש איזושהי חפיפה, איזשהו מקום משותף ששם אנחנו יכולים להתחבר ויש גם התאמה, כלומר, כל מה שיש בעולמות הרוח נחקק או נחתם בעולם החומר כך שיש לו ענף. כל שורש בעולם הרוח יש לו ענף כאן שממש שמצביע על השורש המסוים.
יג) וכשרצה הקב"ה לברוא העולם הסתכל בתורה וברא אותו. כבר אמרנו את זה, זאת אומרת שהוא ברא את העולם עפ"י הכלים שיכולים לקבל אור. והסתכל בשם הקדוש, הוי"ה, שהוא כלל התורה, וקיים העולם. בג' צדדים נברא העולם, והם חכמה ותבונה ודעת. בחכמה, שכתוב, ה' בחכמה יסד ארץ. בתבונה, שכתוב, כונן שמים בתבונה. בדעת, שכתוב, בדעתו תהומות נבקעו, הרי שיש כולם בקיום העולם. ובשלשה אלו נבנה המשכן, שכתוב, ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה, בתבונה ובדעת. ואמלא את מי? זוכרים מהפרשה?
מי בנה את המשכן?
משתתפת: בצלאל
אורנה: כתוב עליו: "ואמלא אותו בחכמה ובתבונה ובדעת".
משתתף: השם בצלאל, בצל אל. "בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה". ספרתי 4. מלכות.
אורנה: בדיוק, מלאכה זה מלכות. אם אנחנו מסתכלים על חכמה, תבונה ודעת, זה 2 ספירות שדעת, זה הספירה המחברת ביניהן. זה קו האמצע. חכמה נקראת אבא, בינה נקראת אמא ויש זיווג ביניהן ע"י זה שהתחתונים מבקשים אורות ואז נוצרת ספירה חדשה, ספירת דעת. דעת זה חיבור. איך אני יודעת שדעת זה חיבור? מתי ראינו את זה בפעם הראשונה? "והאדם ידע את אשתו". אני יודעת שדעת זה חיבור, זה זיווג."
משתתפת: זה מתקשר למה שדיברנו מקודם, שזה בעצם הלקיחה של המשכון? ואז השלישי זה הדעת.
הפעם השלישית זה הקו המחבר. בין ימין ושמאל יש לנו את הקו המחבר, לכן אנחנו בתוכנו, כשאנחנו המשכן, אנחנו צריכים להיות בצלאל. זה כמו שאמרת, בצל אל. המילה צל מראה על אמונה. אמונה מעל לדעת.
משתתף: הידמות, דבקות.
אורנה: יפה שאתה עושה את העבודה הזאת.
משתתפת: זה מתקשר לי לחושך קצת.
אורנה: הצל?
משתתפת: הצד המכוער, מה שאמרת בהתחלה
אורנה: ניכר האור מן החושך
משתתפת: על הדוגמאות שנתנו.
משתתף: וישב בצלאל בן אורי. אם את מתייחסת לצל ואח"כ זה בן אור. צל ואור. בן אורי בן חור. בן חופש.
משתתפת: בן חור זה רוח. חור זה רוח.
אורנה: מדהימים. אתם עושים חידושים בתורה.
בעצם אנחנו זה המשכן. אנחנו זה בצלאל. והאם אנחנו בעצם נשכיל לעשות את עצמנו בחכמה בינה ודעת? ואז כל זה זורם למלכות. מלכות זה הכלי, ואז כל השפע זורם למלכות בצורה הנכונה. ואז יש זיווג האור והכלי שנקרא גם איחוד קודשא בריך הוא ושכינתה. איחוד הקדוש ברוך הוא והשכינה. וזה בעצם מטרת הבריאה. לייחד בין הנברא לבורא. אבל, יש דרך של תיקון, מסלול של תיקון או זמן של תיקון. ובזמן הזה אנחנו צריכים להקשיב לקול הפנימי שלנו ולראות למה מזמנים אותנו.
לי אין ספק, יותר מפעם, שזימנו את הזרם שלנו בדיוק לעשות את מה שאנחנו עושים היום. וזה תוכנן יפה מאוד מהתחלה מבלי שאנחנו נדע את זה.
אבל כשמסתכלים אחורה, אז רואים למה זימנו אותנו וגם הביוגרפיה של כל אחד ואחד מאיתנו, ביוגרפית החתחתים. הליכה בדרך לא קלה, היא בעצם הכשירה אותנו לעשות את העבודה שאנחנו עושים היום.
אין לי שום ספק, אפילו קל, בזה. מה שפעם היה בגדר השערה, היום מבחינתי זה בגדר ידיעה ברורה.
אז שימו לב, אין לנו הרבה זמן, כל אחד יש לו כמה עשרות שנים. תאמינו לי שבהרף עין עוברים החיים. וכל רגע יקר. כל רגע ורגע אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, האם מה שאני עושה זה נענית לזימון של הבורא?
זה לא קריאה חס וחלילה לסגפנות. זה לא הדרך שלנו בכלל, בכלל לא הדרך של ישראל. הדרך של ישראל זה לקדש את הזמנים. לקדש את החיים. כדאי במיוחד בזמנים אלה לשאול את עצמי, האם אני עושה את המקדש בחכמה בינה ודעת?
משתתפת: החכמה והבינה והדעת, אם אפשר לחדד את זה רגע?
החכמה זה המחשבה, הבינה זה התכנון, זאת אומרת, הבינה מוציאה לפועל את המחשבה. והדעת מחברת בין שניהם. זה רק שמץ של שמץ. אולי יותר כדאי להגיד שהחכמה זה צד ימין, זה השפע שיורד, הבינה היא האור החוזר, זאת אומרת, היא היוצרת איזשהו כלי כדי שהשפע לא יתפזר באופן כזה שאנחנו נתרחק מהבורא. כי אם מישהו יתן לך עוד ועוד ועוד, בסופו של דבר תתרחקי ממנו ולא תתקרבי אליו בגלל שאין שום שיווי צורה ביניכם, והדעת זה אפשרות לקבל את האור בצורה מדודה ונכונה כדי לעבוד איתו באופן שהוא ישרת את הטוב. זה ממש על קצה המזלג.
בשביל זה צריך לשמוע שיעורי תלמוד עשר ספירות, שלא הצעתי אותם לשנה ג', כי לא רציתי לבלבל אותכם. הצעתי אותם לתלמידים משנה ד' או ה'. לא רציתי שתתבלבלו כי זה כבר שפה אחרת. אז לאט לאט.
משתתפת: תודה רבה. מי ייתן ונהיה משכן עדות או אמת.
אורנה: אמן, שנהיה כולנו משכן עדות באופן שאנחנו תופסים את העולם ככה העולם, באופן שהתודעה תופסת את העולם, ככה החיים שלנו יהיו.
אמן!
שבת שלום!