כ"ד בסיון תשפ"ב, 23 ביוני 2022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
תמלול השיעור:
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ (תהילים צ יז)
לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי. (תהלים נא יב)
אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי. (תהלים נא יג)
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי (תהלים יט טו)
אנחנו בפרשה מאוד מיוחדת. פרשת קורח. הפרשה הזו מדברת לבני זמנינו. קורח הוא האדם המודרני, שלא רוצה סמכות מעליו, לא רוצה היררכיה. רוצה דבר שלא במקומו ולא בזמנו. דבר שהוא נכון וטוב אבל לא בזמן ולא במקום שקורח רוצה אותו. הוא רוצה קשר ישיר עם הבורא, בלי שום היררכיה מעליו, בלי מתווך. בלי רב. בלי מורה. וזה מאוד מאפיין את האדם המודרני.
}א} וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: {ב} וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם: {ג} וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהוָה: {ד} וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו: {ה} וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע יְהוָה אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו: {ו} זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ: {ז} וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהוָה מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי: {ח} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי: {ט} הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְהוָה וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם: {י} וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה: {יא} לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל יְהוָה וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי (תלונו) תַלִּינוּ עָלָיו:
אני רוצה להסב את תשומת לבנו למה שקורה אחרי שמשה נופל על פניו. בפס' ה' הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו ואח"כ גם כתוב מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי:
אנחנו מדברים כאן על הבחירה. אנחנו מדברים כאן על הכלי, שהקב"ה בחר להיות הכלי הנכון. והכלי הזה מיוצג כאן ע"י משה. ובני קורח מערערים על מעמדו של משה. הם טוענים שהם הכלי הנכון לקבל את האור, או קורח טוען שהוא הכלי הנכון, מפני שהוא נברא ראשון. ותמיד יש לנו את הענין של הבכורים שנבראים ראשונים והם עפ"י הטבע. ויש לנו את הנבחרים הבכורים, הלווים שהם מחליפים את הבכורים של ישראל, בעבודה במשכן. הבכורים הנבחרים הם לא בהכרח, הם כמעט אף פעם לא הבכורים מצד הטבע.
קורח טוען טענה מאוד רציונלית ומאוד הגיונית ואפילו אפשר להגיד, מאוד אמיתית, במובן מסוים.
הם כבר לא נכנסו לארץ, אחרי פרשת המרגלים,.זהו. עכשו הם מסתובבים במדבר.
מה טוען קורח?
משתתף: הוא אומר, כל העדה, כולם קדושים.
אורנה: הוא עושה כאן ממש חטא כפול. והחטא השני, הסמוי, הוא יותר גדול מהחטא הראשון. החטא הראשון, חטא מהמילה החטאה. הוא טוען שכל העדה קדושים וגם כל אחד ואחד. זאת אומרת, לאו דוקא העדה כאיש אחד.
הוא למשל רוצה את המעמד של אהרון. וגם אהרון הוא לוי שנעשה כהן ומשה הוא לוי שנעשה קו האמצע. וקורח גם הוא לוי. והוא לוי ממעמד מכובד. הוא בן דודו של משה. והוא אומר – למה תתנשאו מעלינו? מי שמכם? הרי ה' נמצא בכל אחד ואחד מאיתנו. וכולנו היינו עדים למעמד הר סיני. אבל יש כאן משהו סמוי.
הוא אומר ככה – כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה.
זאת אומרת, כשהוא אומר, בתוכם ה', הוא מקטין את ה', כי ה', אומרים חז"ל כל העולם מקומו של הבורא והבורא הוא לא מקומו של עולם.
זאת אומרת הבורא לא נמצא רק בתוכנו. הוא נמצא בכל מקום. יש כאן איזשהו הקטנה של הבורא. הבורא נמדד כאן עפ"י התפיסה של קורח, השגויה, כמי שנותן לעולם לפעול עפ"י הטבע. והבורא לא נותן לעולם לפעול עפ"י הטבע. כל הטבע שנקרא ספירות דעיגולים, כפוף לקו היושר. קו היושר במקרה הזה זה משה.
משתתף: אני זוכר שהיה כתוב, לא זוכר בדיוק, "ושכנתי בתוכם".
אורנה: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
משתתף: המילה קדושים ובתוכם ה' לא הפריע לי. לא הזדעזעתי מזה. ההחטאה, מהרמה של פספוס, שהם התנשאו על ה'.
אורנה: הפריע לך ההתנשאות שלהם על כל עם ישראל. בעצם, כל עם ישראל זכה להתגלות. זה מה שאומר קורח.
משתתף: הפספוס שלו, איך הוא לא מבין שמשה ואהרון נבחרו. הם הוקרבו.
אורנה: דיברנו על הבחירה בהתחלה. ה' בוחר את השליחים שלו. וכל זמן שיתא אלפי שני, שזה זמן תיקון, יש היררכיה. קורח בעצם רצה לדלג על התיקון. זה מה שהוא רצה.
בזמן תיקון, השמאל, שקורח מייצג אותו, כי השמאל, הלוויים הם שמאל דגבורה. ויש גם שמאל דטומאה. ויש גם שמאל של דין.
מה זה שמאל של דין? זה מלכות. אם מישהו מקבל לעצמו, שלא לפי ההחלטה של מלכות בצמצום א', שלא לקבל לתוך הכלי של הרצון העצמי, מלכות עושה בו דין. ואתם רואים גם שבסוף הפרשה מלכות עשתה בהם דין – האדמה בלעה אותם.
אורנה: מה זאת אומרת בלעה אותם? בלעה אותם כדי לתקן אותם ולהוציא אותם שוב. הם יצאו שוב. בסופו של דבר בני קורח לא מתו. זאת אומרת, התולדות שלו. היו חלק מהתולדות שלו שהמשיכו את השושלת של קורח.
אז האדמה, כתוב כאן פי האדמה. פה זה מסך. זאת אומרת, פה זה המסך של קו היושר שמגיע האור ישר למסך, אז המסך אומר לו, לא. אני מחזיר אותך. אני לא לוקח אותך לרצון העצמי שלי.
אפשר לראות שקורח רצה לבטל את פי האדמה. רצה לבטל את המסך הזה. רצה לקבל את האור ישירות אליו. בלי שום תיווך. בלי שום היררכיה. שלא לפי הבחירה שבחר ה'. זה ברור שה' בחר שמשה, וגם בחר באהרון. אנחנו רואים שמשה ואהרון החיים שלהם לא היו סוגים בשושנים. היו להם תפקידים מאוד קשים.
מי שה' בוחר אותו, האחריות שלו הרבה יותר גדולה. והחיים שלו לא הולכים אף פעם בדרך שנקראת נורמלית. אפשר להסתכל על החיים של משה מהרגע שהוא נלקח ע"י בתיה בת פרעה, לזהות המצרית, ואח"כ שהוא בורח למדין. וכל מה שקרה לו בדרך. הנישואין עם ציפורה, והפרישה מציפורה, וכל עם ישראל שיושב לו על הצוואר, על העורק הראשי שרק לאט לאט מתרגל להבין את האחריות שלו.
מה קורה לאהרון?
משתתף: בניו שמתו
אורנה: שני בניו שהם היו חסד מוגזם. הם over רצו לעבוד את ה' באש זרה. אפשר להגיד שהחיים של המנהיגים, בחירי ה', הם חיים קשים. אין מה לקנא בהם. מי שמקנא בהם רק מסתכל עליהם, הקנאה שלכאורה המעמד שלהם, שהם לא בחור במעמד הזה. זה הקרבה. להיות מנהיג אמיתי לפי התורה זה הקרבה. ועובדה שלא כולם רצו את זה.
למשל, יונה לא רצה את זה. אמנם, כאן מדובר בנביא, אבל הוא לא רצה את זה.
קורח לא רוצה מסך. הוא רוצה לקבל את כל האור בלי מסך, ואז הוא הופך להיות שמאל של דין. שמאל זה הרצון לקבל לעצמי. זה הנברא. אומר קורח לכאורה, בצדק, המטרה של הבורא להיטיב לנבראיו. לתת להם כל האור. אז מה פתאום אתה כאן שם לי כל מיני חוקים.
במדרש מדובר שהעלילו על משה שהוא חטא באשת איש. שהוא שם את האוהל מחוץ למחנה וכל הנשים התאהבו בו. אפשר להבין שכל הנשים מתאהבות בו. קרן אור פניו. כמובן אפשר להבין את זה במובן הנסתר.
כל מיני האשמות כלפיו. סיפורי משל וסיפורים שיש בהם את הנסתר.
משתתפת: אפשר לומר למעשה שקורח רצה את התודעה הרוחנית הגבוהה בלי המתאם והמתווך של ההסתרה .
אורנה: ממש כך. בלי יגיעה. כי מה זה המתאם? המתאם הזה, אומר, עכשו אתה לא מקבל את האור כי אין לך מסך. אתה לא יכול להפוך את האור להשפעה, אבל אתה כן תקבל אותו. לאט לאט. תעשה הטמרה של האישיות שלך, תעשה הטמרה של עצמך. האור הזה שלך אבל לא עכשו. הוא ישבור אותך.
אם אתה תקבל עכשו את האור הזה הוא ישבור אותך. פי האדמה יפתח, והאדמה תבלע אותך. לעכל אותך, לתקן אותך, לעשות לך מטמורפוזה ולהוציא אותך שוב. זה פי האדמה.
אנחנו צריכים להבין שהפרשה הזו עוסקת בהבדלה. אם פרשת שלח לך עסקה בהכנעה. כלומר, המרגלים היו צריכים לא להכנע למה שהם רואים מול העינים, אלא להכנע לאמונה מעל לדעת. שמה שהם רואים מול העיניים כנפילים, זה ניסיון. שלחו את המרגלים לנסות אותם לא לתור את הארץ. לראות אם הם עומדים בניסיון. אם הם רואים כמו שאנחנו, את החיים מאוד מאוד קשים.
מטופלת סיפרה לי סיפור כזה, שאם לא היתה לי את האמונה ולא היה לי את הדרך, הייתי אומרת לה, סליחה, באמת, ייאוש לא נורמלי. לא יכולה לעזור לך, להתראות. הייתי מתייאשת. כזה סיפור עצוב. כזה סיפור חסר תקוה לכאורה. זה מה שראו המרגלים. וה' שלח אותם לא לראות את הסיפור הזה, אלא להאמין באמונה מעל לדעת שמעבר לסיפור הזה, יש סיפור הצלחה. יש את הסיפור של ארץ ישראל, של עולם האצילות. והם לא עברו בהצלחה את שלב ההכנעה.
שלב שאנחנו צריכים להכנע לרצון הבורא. להגיד, אני לא יכולה יותר לשלוט על האירועים. כדי להגיד את זה, אני לא יכולה לשלוט על האירועים, צריך להתחיל להכיר את עצמי. ולהכיר את המניעים שגרמו לי לשלוט את האירועים. למשל הרצון להיות נאהבת. הרצון שיאהבו אותי. מרוב תשוקה שיאהבו אותי ושאהיה שייכת, כל פעולה שלי נגועה בזה. המעשה הכי אלטרואיסטי שלי, נגוע בזה. קודם כל להכיר את זה ואחרי זה להכנע להגיד. אני לא יודעת אחרת.
כל חיי זה מה שעשיתי. לא הצלחתי להיות נאהבת. ההיפך, כל מי שרק באתי איתו במגע, בסופו של דבר דחה אותי. כולם הרגישו את התשוקה שלי להיות נאהבת. כולם הרגישו שאני באה לקחת מהם ולא לתת. זה כמובן המטופל לא יודע. אבל אתה בתור מטפל רואה את זה יחד איתו. ובאמת אם לא היה לי את הדרך, ולא היתה לי האמונה, ולא הרקע של החיים שלי, אז הייתי גם כן כמו המרגלים. הייתי אומרת, אי אפשר. גדול הוא ממנו. אפילו ה' לא יכול לעזור לך. כל כך עצוב.
זה היה פרשה שהיו צריכים להכנע. לא נכנעו. כאן הפרשה, אתם יודעים מה שהבעל שם טוב אמר, על ההכנעה, הבדלה והמתקה. קודם כל צריך להכנע. השמאל צריך להכנע לימין. מראה עיניים שאני רואה, עיני הבשר, העינים הגשמיות, אני צריכה להגיד, את לא רואה טוב. את מאמינה למראה עינייך. את לא רואה טוב. לכפוף את עצמך להכנעה.
אח"כ לעשות הבדלה. בין השמאל לימין. בין לוי ובין כהן. בין לוי וכהן לבין ישראל. בין קורח לבין אהרון. גם פה לא הצליחו.
משתתף: האם תוכלי להסביר את השינוי שכנראה היה משמעותי בין מה שעשתה מרים לבין מה שעשה קורח?
אורנה: לכאורה, זה אותו דבר. היא רצתה להביא את גמר תיקון, גם. וזה שהיא אמרה, היא לא ערערה על משה. בהחלט לא. למרות שהיא היתה האחות הבכורה או השניה.
דרך אגב, אהרון יותר גדול ממשה. האחים של משה לא ערערו על משה. מה שרצתה מרים כשאמרה למשה, למה אתה פרשת מאשתך, היא ייחלה שמשה יוכל לשאת את גמר תיקון. להיות הנשא של גמר תיקון.
משתתף: גם למרים ואהרון ניתנה הנבואה
אורנה: אהרון ומרים היו נביאים. וגם משה היה נביא. אבל משה לא יכל לחיות בשלום עם לב האבן. עם מלכות דמלכות. זה ענין של גמר תיקון. עם הכי נמוך. משה היה נשוי לשכינה. לכן לא יכל היה לחיות עם ציפורה חיי אישות. לא לקחת את זה באופן גשמי.
לכן משה הוא לא המשיח. המשיח ירד עד הביבים. כלומר ירד עד המקומות הכי נמוכים ויגאל אותנו מהרצונות לקבל הכי אגואיסטיים. משה עובד בזמן התיקון. עדיין לא עם הרצונות של לב האבן. אבל כל הפיכת ניצוצים שהם לא לב האבן זה לתפקיד של משה. להעביר אותנו את התיקון. הוא המתאם. הוא קו האמצע. הוא זעיר אנפין.
לכן הקב"ה שגם הוא קו האמצע, מתגלה אליו באופן שלא התגלה לאף אחד. זה אחרת. יש כאן מערכת הקדושה ומערכת הטומאה. קורח מגלה את עצמו כשייך למערכת הטומאה.
אם לא נקח את הסיפור הזה בהזדהות כאילו זה קרה למישהו אחר. אז נגיד לעצמנו: מי המרגלים שבתוכי?
משתתף: אני נפגש במרגלים כל יום. אבל איפה האחריות שבין לדאוג ולתקן? אני לא אקרא את זה לפי הפשט, אבל איפה החמלה עבור אותו מרגל שאמר זה גדול ממני? לתת לו הזדמנות לתקן?!
אורנה: קודם כל יש לכולם הזדמנות לתקן, וההוכחה זה אתה ומשתתפים נוספים. אנחנו הגלגולים שלהם. אל תסתכל רק על מהלך חיים אחד כחזות הכל. ואל תסתכל עליהם אפילו כעל בני אדם. אנחנו מסתכלים על זה כעל מאורעות גדולים שקרו בעולמות הרוח, שהענף של זה ירד עד הפיזי.
אנחנו מדברים על ארועים גדולים שקרו בעולמות הרוח. ויש סיפור של זה כאן בעולם הפיזי. אם לא היה הסיפור של המרגלים, אז היה סיפור של מרגלים אחרים. אבל עכשו המרגלים זה אנחנו. בתוכנו. זה הצד שבנו שבא לרגל, והוא פוחד. זה דווקא לא צד נמוך שלנו. ופוחד, ואומר, גדול הוא ממנו. אין בי אמונה שהקב"ה יוציא אותי מהדבר הזה. קרה לך בחיים?
משתתף: בטח
אורנה: אז זה המרגלים שלנו. זה לא שאין לנו צ'אנס, יש לנו צ'אנס, עובדה שאנחנו פה. אנחנו נשמה. אנחנו לא נפש. אנחנו באים לכאן כל פעם עם לבוש אחר. אבל אנחנו נשמה נצחית. וכל גלגול שלך זה הזדמנות נוספת. כן ניתנה להם הזדמנות נוספת.
ואת המילה "להרוג" בתנ"ך, לא לקרוא כפשט. זה הסתלקות האור. האור מסתלק ממך כל לילה. כל לילה הוא חלק ה- 60 ממיתה. כל לילה אתה הולך לישון, אתה נעלם מפה. זה נקרא שהאור מסתלק. אז צריך לאט לאט להפנים את השפה של התורה. אומר לנו רשב"י, שמי שקורא את התורה כסיפורי היסטוריה, שתיפח רוחו.
משתתף: כבר מתתי הרבה פעמים.
אורנה: מה זה שתיפח רוחו? שהרוח תפוח ממנו, תעלה ממנו.
משתתף: חיפשתי את המהות הרוחנית, ואת המשל ומה אפשר ללמוד. לא מצאתי שם איזושהי רכות מסוימת. ולא מצאת שם את התקווה. היה ברור לי שאני לא מסתכל על סיפור של מרגלים שהולכים ברגל.
אורנה: התקווה היא בכלב בן יפונה וביהושע בן נון. קח את כולם כיחידה אחת, ותקח את כלב בן יפונה ויהושע בן נון כאלה שהצליחו להיות באמונה מעל לדעת. וזה מה שאנחנו מתבקשים. זה האתגר הכי גדול של כולנו. בטח בדור אחרון. להיות באמונה מעל לדעת. אוקראינה, הממשלה, הבת שלי, הבן שלי , אני, המחלה הזאת. ולהיות באמונה מעל לדעת. 40 שנה לא אוהבים אותי ואני מנסה להשתייך ולא הולך לי ואין לי בן זוג, וכו'. ואיך אני בכלל יכולה להאמין שיש שם השגחה מכוונת ואוהבת? זה האתגר.
והכל בסופו של דבר, זה סימולציה. כולנו נשב עם יצחק ונצחק יחד איתו ועם שרה בגמר תיקון.
בפס' ח' מה אומר משה לקורח?
{ח} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי: {ט} הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְהוָה וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם: {י} וַיַּקְרֵב ַיַּקְרֵב זה יקרב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה.
מה אומר משה לקורח?
משתתפת: ממקום של לוויים הם רוצים להיות במעמד של כהנים.
אורנה: הוצאת את העוקץ
משתתף: המילים הכי פשוטות – קיבלת אצבע ואתה רוצה את כל היד?
אורנה: הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְהוָה.
קיבלת להיות לוי, זה כבוד גדול. קורח הוא בעל גאווה. הוא מזלזל במה שהוא קיבל. הוא עומד בעזות מצח מאוד גדולה.
בואו נלמד את דמותו של קורח. אנחנו אמרים, הוא משבט לוי. זה השבט שאין לו נחלה. ה' נחלתו. הוא הבן דוד מצד האב, של משה ואהרון ומרים. האח של עמרם זה אביו. הוא נקרא יצהר. והמעמד שלו הוא מעמד גבוה. כל שבט לוי שייך לצד שמאל. צד שמאל זה צד הנברא.
זאת אומרת, הרצון לקבל. שבט לוי בעצמו כופף את הרצון לקבל שלו לכהן. והכהן הוא הימין. מעמד הכהנים זה המעמד שהתפקיד שלהם זה השפעה. הכהן הראשון, אהרון ובניו זה מעמד שלהם עד סוף כל הדורות. אתם רואים שיש להם, גם בשבת בבית הכנסת, יש להם מעמד קוראים לכל הכהנים, ועומדים שם עם הטלית עם האור מקיף, פונים לשמאל, יברכך, אחרי זה לימין, יאר, ואחרי זה לאמצע.
הם עושים בדיוק את התנועה הזו שלוקחים את קו שמאל, כופפים את הכוח שלו לכוח של הימין ואז יש יצירה חדשה. אז עד היום הכהנים חלים עליהם כל החוקים של התורה. קו האמצע נולד כתוצאה מצמצום ב'.
התפקיד של הכהן היה לעזור לישראל, להעלות את התפילות שלהם, את הקרבנות שלהם. ישראל לא היה ראוי. לא היה לו קשר ישיר עם הבורא, ולכן רואים שכל זמן תיקון יש היררכיה. ואם אתה חושב שיש לך קשר ישיר לה', קשר אינדיבידואלי שלא אכפת לך מה קורה עם אחרים, אתה חושב שאתה הולך להגיע להארה אישית, אז לפי ישראל אתה טועה.
ההארה לא נועדה להיות אישית שלך. ואם יש לך הארה אישית, כמו לבעל הסולם, היא עבור העם, הקבוצה. אתה לא עובד לבד פה. בגמר תיקון, ההיררכיה תגמר. בגמר תיקון כולם יהיו חלק משלם אחד. כמו חתיכה בפאזל. כרגע יש היררכיה. ואתה חייב לדעת את המקום שלך בהיררכיה. אתה לא יכול לקבל ישירות מהעלי העליון. כל אחד מקבל מהעליון שלו. וכרגע בישראל יש היררכיה. כהנים לוויים וישראל.
אומר קורח, ולכאורה בצדק – תלוי באיזה אזנים שומעים אותו – הוא אומר דבר אמת. אבל השאלה היא באיזה מרחב הוא נמצא. האם הוא נמצא במרחב של בתוך הדעת או במרחב של מעל לדעת. במרחב של בתוך הדעת, כמו המרגלים, כמו כל פעם שישראל נפלו, כל פעם שכמעט נכנסים לארץ ישראל, מקבלים את התורה, כמעט גמר תיקון, יש איזה נפילה. והנפילה היא תמיד הנפילה של האמונה.
מתי הם עשו את חטא העגל? כשמשה בושש לבוא. לא היתה להם אמונה. כל פעם כשיש מבחן אמונה, ישראל מחמיצים. וכל פעם כזה יכלו להכנס לגמר תיקון. יכל להיות גמר תיקון. ההחמצות האלה הן כמובן מכוונות.
הוא התייחס לאמת של גמר תיקון, לא לאמת של התהליך. בתהליך יש היררכיה. לא רק בין אדם לאדם אחר, אלא בתוך האדם עצמו יש היררכיה. מה קודם, מה אחרי זה. האם אני שמה את הרגשות שלי כשופט עליון של המציאות, או שאני שמה את המחשבה שלי, אני יכולה להרגיש משהו, ועדיין המציאות היא לא כמו שאני מרגישה.
היררכיה היא חלק מתהליך התיקון. והאמת של קורח זה לא האמת שמתאימה לתהליך של תיקון. זו אמת שמתאימה לסוף התהליך. אז אומר קורח, כאילו בצדק, דווקא אהרון, שהוא גם משבט לוי, דוקא הוא היחיד שחטא בחטא העגל.
שבט לוי לא השתתף בחטא העגל. אבל אהרון כן חטא בזה שהוא נתן להם את הזהב, איפשר להם. כמובן היו לו הסיבות שלו. הוא רצה לעכב אותם עד שמשה יבוא, אבל בסופו של דבר הוא איפשר להם.
דוקא אהרון, שחטא בחטא העגל, ואנחנו כולנו לוויים, אף אחד מאיתנו לא חטא, אז הוא יהיה הכהן, ועד הוא נותן פריבילגיות וטובות הנאה לבנים שלו שהם יהיו הממשיכים. וכאן הוא שכח את ענין הבחירה. הקב"ה בוחר, והשיקולים שלו לא מחשבותיי מחשבותיכם. השיקולים שלו זה לא השיקולים של קורח. וקורח כפר בזה. וזה הכפירה הגדולה ביותר. הוא כפר באופן שהבורא מנהיג את עולמו.
הוא מקטין את ה'. הוא שם אותו בתוך המבנה המחשבתי שלו. פה יש חטא גדול. אבל אם תלך בתוך הדעת או בתוך ההיגיון של האדם המודרני, אז תגיד שהוא צודק. אנחנו הרי כל הזמן אומרים: למה הוא… ולמה הוא ולמה לא אני… ומה פתאום אני צריכה להיות כפופה לו, ומה פתאום אני צריכה איזשהי היררכיה ואיזשהי סמכות. מי שמך? אנחנו גם אומרים את זה!
קורח הוא האדם המודרני. זה מי שקורח. הוא לא רואה טוב. ראיה זה מהמילה יראה. כשמחליפים האותיות. הוא רואה בעיני הבשר, בעיני הרצון לקבל, הוא לא רואה בעיניים הנכונות.
אין לו יראה. כיון שאין לו ראיה אז גם אין לו יראה ואולי גם הפוך. והראיה שלו דורשת תיקון. כי הוא מטיל ספק בעצם הבריאה. איך הבורא רצה שהעולם יפעל. האם קו השמאל ישלוט, הרצון לקבל האגואיזם הכי גדול, ויכפיף את השפע אליו או שהקו של השפע ושל האהבה ישלוט ויכפיף את כל המשאבים של השמאל אליו. והיתה החלטה. הבריאה נעשתה עם קו אמצע. היתה מחלוקת ביום השני, לא נאמר כי טוב, אבל המחלוקת נפתרה.
המחלוקת של קורח, היא לא לשם שמים. בכלל, בזוהר, כתוב מה זה לשם שמים. שמים זה זעיר אנפין. הארץ זה מלכות. זה לא לשם הקב"ה. זה לא כמו המחלוקת של בית הלל ובית שמאי.
אז הראיה שלו, הראיה של קורח שבתוכי, זה הנושא. הנושא הוא הקורח שבתוכי. קורח מהמילה קֶרַח. מלכות נקראת בזוהר ים הדקפוא – הים הקפוא – מפני שהיא לא יכולה להאיר. יש לה רצון עצום וגם יש אורות גדולים אבל היא לא יכולה להאיר. היא חושך. עד שהיא לא כופפת את עצמה לבינה, להשפעה, היא לא יכולה להאיר.
קורח – קֵרֵחַ. זה דין. זה אור שאנחנו מקבלים ונחווה כחושך אצלנו. כל מה שאנחנו חווים כחושך בעולם עכשו, זה אורות. אבל זה נחווה כדין. השם של קורח זה אותם אותיות של קרח וגם של קֶרַח. קֵרֵחַ קשור לגמר תיקון. שערות נקרא דינים.
למה יש בתורה ציווי לאישה, אישה זה ייצוג של הנוקבא, לשים כיסוי ראש? כי שערות זה דינים. שערות תחליף את הש' בס', זה כל סערות הנפש. בגמר תיקון כולנו נהיה קרחים. לא תהיינה לנו שערות. אני אומרת את זה כמובן כמטפורה.
הוא רצה לותר על כל הדינים. על התיקון דרך השערות. יש גם בשלשלת העולמות, יש גם פרצוף הדיקנא, פרצוף הזקן, פרצוף השערות. שערות רשע, שערות דיקנא. כל החוקים לגבי שערות של אישה, שערות של גבר. למה פאות, למה זקן. כל זה, זה ענפים של ידע עצום, של רוחניות עצומה. השאלה מי עושה את זה ואיך עושה את זה. אז, קורח גם מהמילה קֵרֵחַ.
משתתפת: אמרת קֵרֵחַ וזה העלה לי שהוא יצא קֵרֵחַ מכאן ומכאן. גם מהעליונים וגם מהתחתונים.
אורנה: הוא נענש גם מהעליונים וגם מהתחתונים. מאוד יפה. וגם נאמר, עשיר כקורח. עושר זה עשיר בחכמה. הוא שייך לאורות מאוד גדולים. אורות חכמה. ולא מקבלים את האורות האלה כל הזמן של התיקון. הוא רצה לקבל את האורות האלה. אז האדמה פערה את פיה.
משתתפת: הפגם שלו הוא בראיה, והראיה שייכת לחכמה.
אורנה: הראיה שייכת לחכמה. נכון. הפגם הוא של כולנו. כל פעם כשאני אומרת קורח, תגידו לעצמכם אני. לא כל כולי אבל הקורח שבתוכי. הקורח שלא רוצה ללכת באמונה מעל לדעת. רוצה לקבל הכל כאן ועכשו בתוך הדעת. זה לא רק לקבל אושר. זה לקבל ידע.
אז הוא לא רצה את התהליך. דרך אגב, ענין הבחירה, משה מראה להם איך שה' בוחר את המחתא של אהרון ולא את המחתא שלהם. ויש גם את המטות. כולם הביאו מטות ורק מטה אהרון פרח. ויש לבעל הסולם מאמר על ציץ ופרח ומטה אהרון. הוא הראה להם, דרך המטה, שיש תהליך. יש ניצן, יש פרח, יש תהליך. הבריאה היא תהליכית. מה שירד מלמעלה ירד בבת אחת, אבל הדרך מלמעלה למטה ניתן לנו זמן.
זמן זה מספר חידושי צורה. מי שרוצה לבטל את הזמן, להגיע לנצח, שיזדרז. צבי המורה שלי, קרא לזה, עריצות הזמן, אין זמן.
היום יצאתי מהבית, והבנתי שכל חיכוך בחוץ, מוציא אותי מהעבודה. הזמן קצר והמלאכה מרובה. תבחרו אתם מה אתם עושים עם הזמן. הזמן ניתן לנו לתיקונים. צריך לבחור.
מכיון שקורח לא רצה ללכת באמונה מעל לדעת, נאמר שהוא ביקש מה' שימית את קורח באופן שאי אפשר בתוך הדעת לתפוס אותו. קורח לא מת מזקנה, קורח לא מת ממחלה. לא מת במלחמה. יש כאלה שמתו במלחמה. יש כאלו שמתו כי הרגו אותם. למשל כהני נוב, מתו כי שאול ציוה להרוג אותם.
קורח מת מוות לא טבעי. וזה כאנטי תזה להעמיד מול החטא שלו, שהוא לא מאמין במעל לטבע, אז המעל לטבע פער את פיו ובלע אותו.
משתתפת: מידה כנגד מידה
אורנה: בדיוק. אז הקב"ה משלם מידה כנגד מידה.
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן
מה משונה במשפט הזה? מה הוא לקח? יש כאן פועל בלי מושא. בלי משהו שהוא מתייחס אליו.
רש"י
"ויקח קרח" – לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה"
אומר רש"י, מה הוא לקח? לקח את עצמו לצד אחד. אומר הזוהר, מה הוא לקח? לקח עצה רעה.
רש"י אומר, לעורר על הכהונה. וזהו שתרגם אונקלוס ואתפלג נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת וכן (איוב טו) מה יקחך לבך לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם
הוא מביא כל מיני סמכים ממקומות אחרים בתורה של הפועל ויקח, שזה לוקח אותך להפרדה.
ויקח קורח בן יצהר בן קהת בן לוי בעצם הוא יכל להגיד, בן יעקב. בסופו של דבר, הכל מתחיל מיעקב. יעקב הוא אבא של לוי. ולא הזכיר בן יעקב שביקש שיעקב רחמים על עצמו שלא ייזכר שמו על מחלוקתם. שנאמר בקהלם אל תחת כבודי. כשיעקב ברך את הבנים שלו, אז הוא אמר, בקהלם אל תחת כבודי. כי יעקב היה נביא, הוא ראה כבר את ההשתלשלות של כל זה.
מה ראה קורח לחלוק עם משה? על מה הוא חלק? נתקנא על נשיאותו של אלי צפן בן עוזיאל. מי זה אלי צפן בן עוזיאל? גם כן בן דוד של משה אלא שעוזיאל היה אח יותר קטן מאבא של קורח. אז הוא אומר, אם כבר משה המליך את עצמו למלך, זאת אומרת, הוא הראש של עם ישראל, אז למה הוא לא לקח אותי כנשיא על בני קהת? למה הוא לקח את אלי צפן?
שוב הוא חושב בתוך הדעת. כי בתוך הדעת יש סדר. ולוקחים קודם כל לפי הסדר. ואין כאן את ענין הבחירה.
אמר קורח, אחי אבא ארבעה יהיו שנאמר, ובני קהת וגו'. עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה. מי הם שני בניו של עמרם? משה ואהרון. אחד נביא ואחד כהן גדול. מי ראוי ליטול את השניה? מי עכשו בסדר? לא אני שהוא בן יצהר שהוא שני לעמרם והוא מינה הנשיא את בן אחיו הקטן מכולם הריני חולק עליו ומבטל את דבריו.
מה אנחנו יכולים ללמוד מהסיפור הזה שרש"י אומר? שקורח ממשיך לחשוב בתוך הדעת. הוא חושב שהוא יודע איך סדרי העולם צריכים להיות.
גם אנחנו, יש לנו כאלה דברים בחיים. למה היא? אני עבדתי יותר שעות. אני הקדשתי כל כך הרבה. אני כבר תלמידה 10 שנים. כל מיני דברים כאלה. אני בעצמי עברתי את זה בחיים שלי. למה היא? אני והיא חכמות אותו דבר. למה בחרו אותה?
רק שכחתי כל מיני תכונות טובות שהיו לה ולא היו לי.
משתתפת: מגיע לי
אורנה: הרצון לקבל אומר מגיע לי.
משתתפת: זה לראות את הסדר הארצי בלבד זה לא רק מגיע לי. לי יש ניסיון. זה בסדר ארצי ולא להבין את התמונה הגדולה יותר.
אורנה: בדיוק כך.
אומרים שהעונש שלהם היה כדי שידעו שהעונש הוא מחמת החטא הזה. לא חטא אחר. שלא רצה ללכת מעל לדעת. ואל תתייחסו לעונש, ואל תתייחסו לחטא במובן שאנחנו מכירים את זה היום. חטא זה החטאה של המטרה. והוא החטיא את המטרה.
הרב"ש – בנו של בעל הסולם – מה הוא החטא של קורח?
להבין מהו החטא של קורח. הלא חז"ל אמרו שקורח פיקח היה. קורח לא חטא חס ושלום נגד ה'. אדרבא. הוא היה אומר ש"כל העדה כולם קדושים". וכל מה שדיבר על משה הוא בזה שאמר שמשה בדה מלבו ולא מפי ה'. אבל אם היה בטוח שהוא מפי ה', לא היה חולק.
אם כן, מדוע הגיע לו עונש חמור כל כך. היינו שהיו צריכים לברוא מחדש עונש מיוחד בשבילו עד שהעונש הוא נגד הטבע שפצתה הארץ פיה וירדו חיים שאולה.
זה ידוע שהקב"ה משלם מידה נגד מידה. והיות שהחטא היה נגד משה, שהוא בחינת רעיא מהימנא רעיא מהימנא – הרועה הנאמן, וזהוא המידה באה מצד התחתון. שכניין אמונה, היינו הסתרה, זה בא מצד התחתון מה שאין כן מצד העליון באה רק התגלות.
אנחנו צריכים ללכת באמונה מעל לדעת. הבורא מתגלה.
לכן כשמשה רצה להראות שצריכים ללכת בדרכי האמונה שהוא למעלה מהדעת וקורח לא הסכים לכן היה משה צריך להמשיך עונש שגם כן למעלה מהדעת, שהוא בריאה חדשה, שהוא לא כדרך הטבע.
בכדי שכולם ידעו שהעונש שהגיע להם לא היה מחמת חטא אחר אלא דוקא מחמת החטא, שלא רצה ללכת למעלה מהדעת. נמצא שעונש החדש בא מידה כנגד מידה, כמו שאומר הפסוק "כי לא בדה מלבו רק מפי ה'".
לא לחשוב גם אנחנו, בתוך הדעת, על המילים שאנחנו מכירים בעברית. אלא לחשוב אותם בשפת הקודש. בשפה שרשב"י יהיה מרוצה מאיתנו. שלא יגיד, תיפח רוחנו.
הארות, הערות.
משתתפת: תודה. השבוע הולכת עם קורח, עם תובנות מאוד עמוקות לגבי החיים שלי. וההזדמנות לתקן. רוצה לתת תקוה למרות המצב הקשה שלי, המות והתהווה. זה באמת השיעור הכי גדול של אמונה מעל לדעת. ולא לערער בבריאה. כי מי אנחנו. ההתנשאות. אין מילים. אז מצד אחד עולמי מטולטל עמוקות, מצד שני אני כבר יכולה להבין את גובה האמונה מעל לדעת. היכולת שלנו להתעלות.
משתתפת: היהירות, יש לה המון פנים. לפעמים לא רואים אותם מיד. פה זה נראה ברור מה הוא עושה פה. אולי לא מאוד ברור. הוא בא ביהירות כזאת. אבל היהירות היא מאוד חמקמקה. אפשר למצוא אותה קצת עמוקה.
משתתפת: התחברתי לזה שהוא מוגבל לתוך התפיסה של עצמו. והוא יכול להיות מאוד בטוח שהוא צודק אבל הוא לא יכול לראות שהוא טועה. אז מאוד התחברתי לזה וגם השבוע היתה לי סיטואציה שהייתי בטוחה שאני צודקת, ונורא נורא צודקת, ואז גיליתי שהיה רוע שם ויהירות. ולקח לי בערך יומיים להבין. סבל נורא גדול, אבל אני מבינה שהייתי כלואה בתוך המחשבה של עצמי. זה מאוד קשה כשזה קורה.
אורנה: אבל זה טוב שאנחנו מגלים את זה.
משתתפת: אבל לא יכולתי להסתכל על עצמי בפנים. נגעלתי. עכשו אני בסדר.
אורנה: יופי
משתתפת: הפרשה הזו, בהמשך לפרשה הקודמת, הם מעוררים אצלי כל מיני דברים. שבוע שעבר זה היה עם חיילי הקליפות. בעצם הקליפות שאין בהם כלום, אז, יש רגעים שבהם אני אומרת, אה, זה בדיוק מה שלמדנו, ואני נתפסת בזה, או מבינה מה שקורה לבת משפחתי כרגע, בעצם אני חושבת שאני יודעת… אני יודעת כבר… ואני כל פעם עושה שם עבודה מאוד חזקה, של להכניע את הרגע הזה. זה קשה, זה תהליך. והכניעה הזאת גם ממקום שאתה חושב שאתה יודע. גם מהמקומות שאתה בטוח ששם אתה מבין, שם זה פוגש אותי. במקומות האלה זה פוגש אותי. ועוד יותר ועוד יותר.
אפילו בביתי שלי, הרגשתי את זה השבוע. אני מנסה להתחמק ממשהו כל הזמן כי זה לא שלי וזה לא התפקיד שלי ואני לא אמורה לעשות את זה, ואני יודעת שלא. וגם שם, אני מתחילה לשאול את עצמי שאלה אולי אני צריכה להתעורר ולהיכנע גם לעוד משהו. תודה על השיעור. זה עוזר להחזיק את הלא נודע והמעל לדעת שמלווה אותנו בתהליכים.
אורנה: בעל הסולם אומר, הכי חשוב זה סביבה. באיזה סביבה אתה נמצא.
החטא של קורח. ורוח אלוהים מרחפת.
משתתפת: אמרת שהפרשה הקודמת היא היתה הכנעה, וזו הבדלה. ואני חושבת על פרשת חוקת, אם היא תהיה המתקה. אם נראה בה המתקה.
שבת שלום