ל' בחשון תשפ"ג, 24 בנובמבר 2022
לצפייה בשיעור לחצו כאן
תמלול השיעור:
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ ומעשה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ (תהילים צ יז)
אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. (תהלים נא יז)
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי (תהלים יט טו)
אנחנו בתחילת חודש כסלו. אפשר לקרוא את כסלו בשתי צורות, אחת כס לו. הכס, הכן, האור חוזר, משמש ככס, כמרכבה לגילוי האור. אנחנו יודעים שחודש כסלו זה חודש של חנוכה. זה חושך. חודש של החושך. אנחנו יכולים לגלות את האור בתוך השינה. החשיכה, השכחה.
איך גואלים את השכחה? בעזרת אור חסדים. זה גם מתקשר לנו לפרשה, בהקשר לשני הבנים, עשיו ויעקב. עשו היה אור חכמה, אבל שלא יכול להאיר, והיה בלי אור חסדים, בלי כלי של השפעה. והוא היה צד שמאל.
לעומת זאת יעקב היה צד ימין. איש חלק.
לכל חודש יש צרוף של שם ה'. י' ה' ו' ה' בצרופים שונים כלומר, זה יוצא 12. והצרוף של החודש הזה מתחיל עם י' ו- ו' ואחרי שתי ה- ה'. כאשר י' ו- ו' זה אורות חסדים ושתי הה' זה אורות גבורה, אורות חכמה.
אז שוב רואים איך צריך להתחיל קודם כל את הכן של חסדים, של ההשפעה כדי שהוא ילביש את הרצון לקבל. אז חודש כסלו, כמו שאמרנו שייך לשינה אבל גם ליקיצה. קץ החושך. ובמובן הזה יצחק הוא זה ששייך לגמר תיקון. קץ שם לחושך.
רואים בפרשה הזו את זה דרך זה שקהו עיניו של יצחק. עיניים אנחנו יודעים שזה אור חכמה. וקהו עיניו, זאת אומרת שהוא לא יכל להאיר. זאת אומרת שקו שמאל, בחלוקה ל- 3 קוים, אחרי צמצום ב', קו שמאל לא יכול להאיר, כי זה חכמה בלי חסדים.
יצחק מסמל את השמאל, את הדין, את הגבורה. אברהם מסמל את החסד. ויעקב מסמל את הקו האמצעי שהוא מכריע בין שמאל לימין. זאת אומרת התפשט אור חכמה חדש. בצמצום ב' התפשט אור חכמה אבל לא יכל להאיר עד שהוא לא כופף את ראשו, אפשר להגיד להשפעה.
זאת אומרת אי אפשר לקבל בעל מנת לקבל. כי חכמה בלי חסדים היא תמיד חושך. חכמה בלי כלי היא תמיד חושך. אור שאין לו את הכלי המתאים הוא חושך. צריך לעשות תיקון, צריך להתקין את הכלי המתאים. והשאלה היא האם התיקון הזה יבוא דרך עשו או דרך יעקב. וזו השאלה של הפרשה הזאת.
כי על מנת להאיר צריך 2 תכונות: אחת, את ההשתוקקות לאור שנקרא תכונת העוביות. וזה מאפיין את הנוקבא. והנוקבא זה תמיד האימהות. האימהות נותנות את העוביות, את ההשתוקקות. ובפרשות האלה האמהות מתוארות תמיד קצת מאחורי הקלעים. אבל אם יום אחד נעשה סדרה על האמהות, אז נראה בתקופה הזאת של עליית הנוקבא בחזרה, איך שהן מניעות את כל התולדות מאחורי הקלעים.
את העוביות, את התשוקה לקבל אור, זה תמיד הצד של האמהות. זה צד שמאל נקרא. זה גם נקרא צד של גבורה, וגם צד של דין. ואת הקשיות, את היכולת לשים מסך לאור חוזר, נראה למי יש כאן את התכונה הזאת בפרשה.
אמרנו, ו' ו-י' ואחרי זה שתי ה- ה', קודם חסדים ואחרי זה גבורה.
אם נכנס לפרשה, אז היא מתארת את הקונפליקט או את היריבות בין יעקב ועשו על הבכורה. ומי שמקבל את הבכורה מקבל גם את הברכה. ולקבל את הברכה זה אומר דבר מאוד מאוד חשוב. זה אומר איזו הנהגה תוביל את האנושות בגמר תיקון.
לכן מאוד חשוב, שמי שצריך לקבל את הברכה, הוא יקבל אותה. ואומר הרב מניטו, הוא מצביע על כך שבפרשה הזאת נאמר, בראשית כ"ה, פס' יט, נאמר ואלה תולדות יצחק בן אברהם. המילה המשמעותית הראשונה תמיד מופיעה בפסוק הראשון של הפרשה. אבל גם ראינו עוד פרשה שמופיעה אלה תולדות.
משתתף: נוח
אורנה: נכון מאוד. דרך אגב כל פעם כשבתורה מופיעה אלה, ואלה, אז ה-ואלה מבטל את אלה.
אז כמו שאמרת, "ואלה תולדות נוח, נוח איש צדיק". אבל הפרשה של נוח לא נקראת תולדות. איך היא נקראת?
משתתף: נוח
אורנה: נכון מאוד. צריכים היו לחכות עד פרשת תולדות, כלומר, אלה תולדות יצחק בן אברהם. אברהם הוליד את יצחק כדי לקרוא לפרשה בשם תולדות למרות שלפני זה הופיע גם אלה תולדות נוח. זאת אומרת שנוח, התולדות לא מתחילות ממנו.
למעשה כתוב, אלה תולדות נוח, נוח איש צדיק. זאת אומרת, התולדות של נוח זה…
משתתפת: שם חם ויפת.
משתתף: בעצם צדיקותו.
אורנה: נוח. הוא התולדות שלו. לא כתוב אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק. זאת אומרת אנחנו מתחילים לראות שהתולדות הם יותר מבן אדם אחד, ויהיה גם שלושה, והתולדות מתחילות מאברהם יצחק ויעקב.
תולדות בישראל זה מחליף את המילה היסטוריה. כי ההיסטוריה מתייחסת בעצם לרצף של הארועים המשמעותיים וההשפעה שלהם. והתורה מתייחסת לתולדות האישים המשמעותיים שהשפיעו על ההיסטוריה. לכן זה נקרא תולדות. זה המילה שמביעה את המושג היסטוריה. ויש הבדל מהותי בין לתפוס את ההיסטוריה כרצף של ארועים לבין לתפוס את ההיסטוריה כהשתנות האדם מהיותו האדם הראשון עד להתפתחות של האדם שנקרא המשיח בן האדם. מהאדם ל-בן האדם.
כמובן שגם הנבואה העברית רואה את ההיסטוריה גם כארועים אבל בעיקר היא רואה את ההיסטוריה דרך התפיסה שהיא ראשונה בחשיבותה, לגבי השתנות זהות האדם. זאת אומרת איך האדם מחטא האדם הראשון, ומהנפילה, איך אנחנו משתנים בחזרה לחזור ולהיות בן האדם. איך אנחנו עוברים ממדרגה של אבות, אבות זה סיבות שזה ההבטחה, למדרגה של בנים ששם מתקיימת ההבטחה.
מה נאמר לאברהם? מה היתה ההבטחה? כשהוא דיבר לאברהם, הוא אמר שהוא יתן את הארץ. למי?
משתתפת: לזרעך.
אורנה: לזרעך אתן את הארץ. הוא מדבר עם אברהם על לזרעו, לבנים. לכן זה התולדות. בנים זה הבנות, זה לא רק תולדות פיזיות. איך האדם, ניקח את זה בבן אדם אחד, איך הוא מתפתח בהבנות הולכות וגדלות עד שהוא הופך להיות בן אדם אמיתי. בן האדם. עד שהופך להיות משיח. משיח זה רמה של תודעה. זה תודעה שנקראת אור יחידה. התודעה הגבוהה ביותר.
אז איך אני מתפתח מהאדם הראשון עד לאדם האחרון? לבן האדם? ההיסטוריה האנושית מתפתחת דרך קונפליקטים בין בני אדם או בתוך אדם אחד, והקונפליקטים האלה מבררים לאט לאט את הזהות של האדם, על הסתירות הפנימיות על מנת שבסופו של דבר נגיע לבני בכורי ישראל. זה יעקב, הוא הראשון שזכה להקרא בני בכורי ישראל, שימו לב, בני בכורי ישראל למרות שהוא לא היה בכור מבחינת הטבע, ומתוך הישראל הזה יצטרך להתפתח אותו בן אדם שנקרא בן האדם או המשיח.
הזהות האנושית, זה מה שחשוב לישראל. לא הארועים אלא ההתפתחות של הארכיטיפ של האדם. וגם כל אחד ואחד מאיתנו יכול להתפתח באדם אחד, מה זה ההיסטוריה שלי, זה הביוגרפיה שלי. האם השתמשתי בהיסטוריה שלי כדי להתפתח. הביוגרפיה שלי זה לא תולדות הארועים הביוגרפיים, זה תולדותיי.
אז נוח, הוליד את נוח. כאילו שלמעשה אין פה התחלה של תולדות אבל אברהם הוליד את יצחק ויצחק לא מגיע עדיין לשלמות. רק לנקודת התחלה של מאבקים אין סופיים שפה בפרשה רואים דרך עשו ויעקב. כמו שאברהם ויצחק גם הם מנוגדים. לכן אמרנו בפרשה הקודמת, שאברהם אהב את ישמעאל ושרה אהבה את יצחק. ואותו דבר נראה כאן שבפרשה הזו, יצחק אוהב את מי?
משתתף: את עשו
אורנה: נכון, הוא לא אוהב אותו רק בגלל שעשו דומה לו. עשו הוא גם צד שמאל, הוא צד של גבורה, הוא רואה אותו גם כי הוא הצד של הרצונות לקבל הכי גדולים. כמו יצחק. ויצחק יודע שבגמר תיקון האורות הכי גדולים ימשכו ע"י הרצונות הכי גדולים. ולכן הוא חושב באמת ובתמים שבשילוב של עשו ושל יעקב, כשעשו הוא הרצון לקבל הגדול ביותר, תוכל לבוא הגאולה. אלא שעשו הוא לא כמו יצחק. עשו רק ראשו בעולם אצילות, וגופו נמצא בעולמות פרודא.
זאת אומרת, שהרצונות של הגוף, גוף זה רצון, יש לו רצונות שלא קשורים לאור חוזר. שעשו בא למכור את הבכורה, הוא בא מהשדה, שדה זה תמיד מלכות. הוא היה עייף מאוד ואמר ליעקב , תנני נא מן האדום האדום הזה. אומרים ששאף נפשו למות.
יש הבדל בין הלעטה לאכילה. אכילה זה ברור הדרגתי ועיבוד , לעיטה, מה זה?
משתתפת: האבסה
אורנה: נכון, זה בליעה. לבלוע בלי לנגוס, בלי לעבור את התהליך של העיבוד. זה לקחת את הכל. לטעום את הכל בבת אחת. שזה כמובן המאפיין את הרצון לקבל. הרצון לקבל לא רוצה ללכת בהדרגה. רוצה לקבל את כל הטעם. טעמים זה אורות חכמה. רוצה לקבל את כל הטעמים בבת אחת.
אז עשו הוא לא לועס, הוא לועט והוא מסמל את הרצון לקבל הבלתי מתוקן. ולכן אסור בתכלית האיסור, שעשו הוא שיוביל את גמר תיקון.
משתתף: יש לי שאלה. כל הזמן יש כשלים מובנים בתוך ההתפתחות. יש פה את איזה כשל מובנה שמעורר שאלה, למה בעצם עשו נולד ראשון?
אורנה: יש לזה כל מיני תשובות. אחת התשובות היא שהבכורה היא לא בכורה טבעית אלא בכורה רוחנית. לא מי שנולד ראשון הוא הבכור.
משתתף: שאלתי את זה מנקודת מבט של המבחן שאלוהים שם בפני יצחק.
אורנה: אענה על זה תוך כדי, בהתקדמות הפרשה אענה על זה.
יש לנו עכשו בעיה, כי עשו לבדו מייצג את החומריות. את צד שמאל, את צד הנברא. ויעקב לבדו מייצג את הרוח. לכן לא הוא ולא הוא, במצב כמו שהם, יכולים להוביל את גמר תיקון. צריכה להיות כאן איזשהי תפנית בעלילה. כי בשני המקרים לא תתממש התכנית של הבורא. ולא יהיה תיקון של קין והבל. אם כבר מדברים על תיקון האחוה. או בכלל תיקון הכלים. צד שמאל לבד הוא לא מתאים, צד ימין לבד הוא לא מתאים. איך זה ייפתר?
אנחנו עומדים כאן בפני שאלה, איך תפתר הבעיה הזו. כי כשמדברים על יצחק, הוא תמיד קשור לגמר תיקון. לכן הפרשה הזו שיצחק מברך. דרך אגב יצחק מברך, אברהם לא מברך. מה נאמר על אברהם?
אברהם נאמר, ו"נברכו בך כל משפחות האדמה. מברכה אברך ומקללך אאור". זאת אומרת שאברהם אין לו את הכוח של הברכה. כי מה זה הכוח של הברכה? הכוח של הברכה זה הכוח של החיבור, זה התנועה של בינה. זה התנועה שמחברת בחזרה לבורא. אין את זה לחסד. החסד הוא כל כולו השפעה למטה. מלמעלה למטה. הכוח של החיבור בחזרה למקור, זה לא רק של אברהם. אז אברהם לא יכול לברך. יכולים להתברך בו. אבל הוא חסד. הוא גם חסד ללא גבולות. עד שבא יצחק ועושה לו גבול.
אברהם הוא לא מברך אבל יצחק הוא זה שמברך. ומי שמברך הוא גם מחבר לגמר תיקון. ולא רק זה אלא שיצחק מסמל את הרצון לקבל הגדול ביותר שהתגבר על עצמו. אז ברור שהשמאל תמיד מברך ולא הימין. ויצחק צריך לתת ברכה, והברכה שהוא צריך לתת צריכה להיות לזה שהגמר תיקון ייראה לפי ההנהגה שלו. ויצחק חושב שעשו יוכל לעשות את זה.
בזוהר מדברים על החרדה של יצחק. הרי בתנ"ך כתוב ויחרד יצחק חרדה גדולה, כשעשו נכנס ומבקש את הברכה ואז בעצם מבין יצחק שהוא לא נתן את הברכה לעשו אלא ליעקב. אז נאמר, ויחרד יצחק חרדה גדולה. אבל בזוהר אומרים שהחרדה של יצחק לא היתה בגלל שהוא נתן את הברכה ליעקב אלא כשיעקב נכנס, נכנסה שכינה איתו. וברור שתכנס שכינה איתו כי שכינה זה הכלי האולטימטיבי לקבל את האור של הבורא.
אז היא נכנסה איתו. וכשיעקב יצא, השכינה יצאה ואז עשו נכנס ואז הוא נחרד חרדה גדולה לראות, אומר הזוהר, שהגהנום איתו. זאת אומרת הוא נחרד לראות שכמעט והוא עשה טעות נוראית לדורות.
למה צריך לרמות את יצחק, אומר הזוהר, כדי שיצחק יחשוב שהוא מברך את עשו. כי כשהוא מברך את עשו, בלא מודע הוא צריך לברך את הרצונות הגדולים ביותר.
אנחנו נראה כאן את ההכשרה של יעקב ללא רצונו. מי מובילה אותו מאחורי הקלעים?
משתתפת: רבקה אימו
אורנה: זה תמיד מאחורי הקלעים. היא מצווה עליו. היא שומעת את יצחק אומר לעשו, לך תצוד לי ציד ואני אברך אותך ואז היא כבר יודעת מאז שהיא היתה בהריון ושני תאומים התרוצצו בבטנה, והיא הלכה לדרוש. המדרש אומר, שכשהיא עברה דרך בית המדרש של עֵבֶר ה', אז יעקב התרוצץ. וכשהיא עברה דרך מקום לעבודה זרה, אז עשו התרוצץ. זאת אומרת שבעצם זה עשו ויעקב שבתוכנו.
אז היא כבר ידעה מה זה מה ומי זה מי.
משתתף: כבר היה לה רצון חלש יחסית של יעקב זה שהיא מצווה עליו.
אורנה: נכון מאוד. רבקה היא נוקבא. נוקבא זה הרצון הכי חזק. יעקב יש לו רצון חלש במובן הזה שאין לו חסרונות. רק למי שיש חסרונות יכול למלא אותם באור. איך אנחנו יודעים שליעקב אין חסרונות? מה הוא אומר?
משתתפת: שהוא ישב באוהל בשקט והוא חלם.
אורנה: איש תם. אבל יש עוד משהו.
משתתפת: איש חלק.
אורנה: איש חלק. אנחנו יודעים שסערות מבטאות חסרונות. סערות וחסרונות, שאליהו, למשל, היתה לו אדרת שיער, והוא זרק אותה לאלישע. על אלישע נאמר גם כן, עלו ילדים ולעגו לו. מה הם אמרו לו? "עלה עלה קרח". וקרח זה אותו דבר כמו איש חלק שאין לו חסרונות. אז אליהו זרק לו, אדרת שיער, שזה אדרת חסרונות, כדי שיהיה לו במה למשוך את האור. וגם הזוהר אומר שגם לעשו היה את בגד החמודות, זה אותו בגד שהוא גנב מנמרוד שמרד. הכוונה כאן, בכל אלה, זה שלמי שאין חסרונות הוא לא יכול למשוך אור. אין לו על מה למשוך אור.
יעקב גם הוא לא כלי מתאים למשוך אורות. אז צריך לארגן כאן איזשהו סיפור אחר. ומי שמארגנת את זה זה כמובן הנוקבא, כמו ששרה ארגנה, ששלח את האמה. שלחה את הגר. ודאגה לזה שיצחק ויצחק יקרא לך זרע, ואותו דבר רבקה, היא דאגה שיעקב הוא זה שיכנס במרמה, ויקבל את הבכורה.
צריך להבין שיעקב נקרא איש אמת."תן אמת ליעקב". ואומרים איך זה יכול להיות שאיש אמת כזה, נכנס לתוך מעשה מרמה, וזה לא תרוץ שאמא שלו דחפה אותו לשם וגם השתמש במניפולציה. וכאן אנחנו עושים קשר מאוד מאוד יפה לנחש שבגן עדן וליעקב, למעשה המרמה שלו. כאשר הטענה היא שיעקב לקח מהנחש את מה שהנחש גזל מהאדם, ובזה הוא השיב דבר לבעליו ולפי הפסוק, "עם רעים תרע". כלומר, עם רעים תהיה רע כי זו הדרך היחידה שתוכל להביס אותם.
משתתפת: הוא מכר את הבכורה שלו עשו.
אורנה: אבל יעקב ואמא שלו לא גילו. מי שחשף את עצמו בסוף זה עשו. הוא מכר את הבכורה שלו אבל לא ביזו אותו למרות שעליו נאמר שהוא ויבז עשו את הבכורה, אז יעקב ואימו לא ביזו אותו. ושוב, בין היתר מאותה סיבה שהיה צריך שיצחק יברך את עשו. זאת אומרת את מי שהוא חושב שהוא עשו.
אחרי שהנחש פיתה את חוה והחטא אדם הראשון יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ.
אז קודם כל הארור אתה מכל הבהמה. ארור זה ההפך מברוך. אז אם ברוך זה מחובר אז מה זה ארור?
משתתפת: פרוד.
אורנה: נכון. זאת אומרת, שאחת הקללות לנחש זה שהוא יהיה מופרד מכל חית השדה. שימו לב, מי זה הנחש? הנחש זה מלכות דמלכות. זה הרצון לקבל הגדול ביותר. מה עשו עם הרצון לקבל הזה?
משתתפת: גנזו אותו.
אורנה: הפרידו אותו מכל יתר הרצונות זאת אומרת הרצון הזה הוא ארור. זאת אומרת, אנחנו מפרידים אותך מכל מה שיכול להתקן. וזו גם הסיבה לבכי של עשו בסופו של דבר, כי עשו מסמל את הנחש, עשו מסמל את אומות העולם שבתוכנו והבכי זה שהוא רצה להתכלל גם כן בתיקון.
אנחנו רואים כאן שארור אתה מכל בהמה, זאת אומרת הרצון לקבל בעל מנת לקבל, מלכות דמלכות, לב האבן, הוא לא מתקן עם כולם, שמים אותו בנפרד מכל צורת הבהמה. בהמה זה צורות הנפש, הרגש. זאת אומרת זה פרוד. הנחש הוא נפרד מיתר הרצונות, מיתר הרגשות. צורות הנפש והוא רוצה להתכלל בחזרה. בסופו של דבר התכלל או לא?
בוודאי שהוא התכלל. מפני שהוא הסיבה לקבלת האורות הגדולים ביותר. אם לא מכלילים אותו אז כל זמן תיקון לא מגיע למטרת הבריאה. מטרת הבריאה זה להיטיב לנבראיו באופן מוחלט. באופן מוחלט צריך להטיב על התשוקה הגודלה ביותר בצורה מתוקנת.
אבל כל שיתא אלפי שני, הרצון הזה הוא מופרד. והפרוד הזה גורם לנחש לאיבה. אומר הפסוק, וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ, וּבֵין זַרְעָהּ: הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב. אז למי הגענו עכשו? ליעקב.
ואיפה אחז יעקב ? בעקב. דרך העקב יש קשר. ויעקב צריך לחבר חזרה דרך העקב. העקב זה המקום הכי נמוך. ורגלי יורדות מוות. זאת אומרת צורת הלידה של יעקב כבר קשורה בתיקון העקב, בתיקון הנחש.
וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב
אז אנחנו רואים שאותו יעקב שצריך לעשות תיקון לעקב, הוא זד נזיד. אומר לו עשו, תנני נא מהאדום האדום הזה ואנחנו שומעים שמישהו זד נזיד. פעמיים נזיד. זאת אומרת הוא עושה פעמיים מניפולציות וגונב אבל הוא לא גונב. אומרים הוא מחזיר אבדה לבעליה. מה שהנחש גנב, הוא מחזיר. ואנחנו יודעים שעשו הוא גם כן מייצג את הרצונות לקבל הגדולים ביותר אז שייך לצד הנחש והוא יוצא, כתוב:
וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו: אז עוד פעם רואים את האדרת שיער.
משתתפת: עשו הוא הנחש?
אורנה: עשו הוא הנחש, נמרוד הוא הנחש, קין הוא הנחש. מה זה הנחש? הנחש זה האדם הטבעי. הנחש נמצא בתוכנו. זה זה שרוצה לקבל את הסיפוק הכי גדול בלי להתאמץ, זה שרוצה לקבל הכל מהר ועכשו בלי לחשוב, ובלי להתחשב באף אחד אחר. זה הנחש. ולנחש יש הרבה חסרונות והרבה סערות. סערות אפשר להחליף ה ס' בש'. יש הרבה סערות נפש לעומת יעקב שהוא איש חלק.
בלי שערות, בלי אדרת שיער בין אם יש לך אותה על הגוף באופן טבעי ובין אם אתה לובש אותה כבגד, אתה לא יכול למשוך אורות. זה בעיה. אז דווקא עשו, שהוא הולך לצוד ציד, הוא יכול למשוך אורות וזה מה שרצה יצחק. להביא לגמר תיקון. הרבה פעמים בתנ"ך רוצים להביא לגמר תיקון וזה התפקשש.
ההתפקששות הזאת זה גם כן כמובן – כמו שנאמר – זה כשל מובנה. עוד לא הגיע הזמן. אותו עשו שהוא לא כאדרת שיער, הוא עשו, הוא עשוי, הוא גמור. גמור זאת אומרת, אין פה אפשרות להתפתחות ולכן עשו בוכה. הוא מאוד מאוד פוחד שהוא לא יהיה כלול בברכה הזאת, ושוב אמרנו, הברכה זה על כוח השליטה בצורה של גמר תיקון. האם עשו ישלוט או האם יעקב.
אז אמרנו, אם עשו ישלוט, אז כל מה שיעקב עובד בשבילו, ילך לשרת את המניעים של עשו. ואם יעקב ישלוט, אז כל היכולת של עשו למשוך אורות גדולים, ישרתו את הקדושה.
משתתפת: גם אם עשו ישלוט , זה כבר משהו נצחי, זה משהו סופי.
אורנה: נכון כי גמר תיקון זה משהו נצחי. אז איזה צורה תשלוט? זה ענין של צורות שליטה זה לא ענין של עשו ויעקב. עשו ויעקב בתוכנו, בעולם, בעולמות הגבוהים.
אז אמרנו, שדווקא יצחק הוא המברך הראשון ולא אברהם, כי הוא גבורה, והוא יכול להפוך את הכיוון של האור, ולקשור אנשים למקור הברכה. ואנחנו רואים שאימו של יצחק זאת שרה, ושרה זה שירה. ושרה היא בינה. בינה שגם הופכת לאור חכמה. ובינה היא זאת שהתחילה את התנועה חזרה לבורא. שאמרה שהיא מעוניינת יותר בנותן המתנה מאשר במתנה עצמה.
משתתפת: בהמשך למה שאת אומרת, עכשו אפשר להבין שבברכה, אחרי שעשו צורח, אז יצחק אומר לו את אחיך תעבוד. זאת אומרת, שחלק מהברכה כבר אין לו.
אורנה: הוא יעבוד. זאת אומרת שהרצון לקבל הכי גדול יעבוד את הרצון להשפיע. הוא יתן את האנרגיה, הוא יתן את חומר הגלם. וליעקב נאמר הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ.
אז אנחנו רואים עכשו, שכמו שאמרנו, שהבכורה היא בחירה, מי יהיה בכור זה בחירה. זאת אומרת מי שיכול להיות בכור אמיתי. כי בכור אמיתי, יש מושג כזה שנקרא אחים בכורים. זה תלמוד עשר ספירות, אחים בכורים. זאת אומרת, אתם יודעים שיש מושג בתלמוד עשר ספירות, תחתון עליון ואני עליון. וכל אחד מקבל מהעליון שלו. אבל שהעליון עולה לאני העליון הוא מקבל פי שניים. למה? הוא מקבל פי שניים כדי לתת גם לתחתון.
זאת אומרת שהתפקיד של הבכור זה לקבל פי שניים ולדאוג לצעיר. הבכור צריך לדאוג לצעיר. אז אם הבכור הביולוגי לא דואג לצעיר, הוא לא הבכור. ואם הבכור הלא ביולוגי, יעקב, כן דואג לאחיו, אז הוא הבכור. יעקב חייב לדאוג לעשו. הוא חייב להכליל אותו בגמר תיקון. חייב להכליל את הרצונות הכי גדולים.
כשאתה בכור, אחיך צריך להיות חשוב בעיניך כמוך. ולכן אתה יורש פי שניים. ומקבל פי שניים. אני חושבת שבגשמיות כשהבכור יורש את הנחלה, או מן הסתם צריך לדאוג לאחים שלו, אבל זה לא תמיד ככה.
אז כשרבקה הולכת לדרוש, אז יש לה התגלות. למי שיש התגלות בתורה הוא נביא. כי הבורא מדבר אליו. ה' מדבר אליו. וההתגלות שלה, אומרים לה אל תדאגי. כי רב יעבוד צעיר. זאת אומרת, נותנים לה את הסדר של ההנהגה. מי ינהיג ומי יעבוד את המנהיג.
יצחק, כמו שאמרנו, רואה בעשו את הממשיך כי הוא יודע שהרצונות, העוביות יכולה להכנס לתיקון , ואילו יעקב, כמו שאמרנו, ואנוכי איש חלק. דרך אגב, נאמר, ויאמר יעקב אל רבקה אימו. אחרי זה כתוב, ויאמר יצחק אל עשו בנו. החלוקה כאן מאוד ברורה. האבא של מי והאמא של מי.
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק: איש שעיר, שיש לו חסרונות אמיתיים ולי אין. ואם אין לי חסרונות אמיתיים, אני לא יכול למשוך ברכה. אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה: אמרנו מה זה קללה. מה זה ארירה. מה אמרנו בהקשר לנחש? זה שאבי יגלה את התרמית, זה יצור פרוד ביני ובינו וזה עצמו הוא הקללה. הפרוד הוא הקללה.
ואז כמובן רבקה לוקחת את זה עליה ואומרת…
משתתפת: הקללה שלך עלי.
אורנה: עלי קללתך. היא מסוגלת, כי הנוקבא מסוגלת. והנוקבא גם הקטינה את עצמה. הנוקבא זה הלבנה. שני המאורות הגדולים שנבראו ביום רביעי ויש את האגדה שבאה הלבנה ואמרה לבורא איך שני מלכים יכולים להשתמש בכתר אחד. כי שניהם היו זעיר אנפין ומלכות היו הבנים, אח ואחות של בינה. אמר לה, לכי והקטיני את עצמך. ירדה מתחת לזעיר אנפין נקודה קטנה. זאת אומרת, ולקחה עליה גם את כל החסרונות של זעיר אנפין. זאת אומרת שהנקבה, הנוקבא מסוגלת לקחת חסרונות. יש לה כוח סבל.
אז קללתך עלי, היא לוקחת על עצמה את האפשרות של הפרוד כי היא יכולה. למה, כי היא יכולה.
אם אנחנו מסתכלים על הפרשה הזאת בהקשר למה שאמרתי בהתחלה, שההיסטוריה של ישראל זה תולדות השתנות האדם, בין אם זה אדם אחד ובין אם זה אחים או אב לבנו, אז אנחנו רואים כאן תיקון של קין והבל.
מי הוא קין ומי הוא הבל?
משתתפת: קין הוא עשו והבל הוא יעקב.
אורנה: נכון. איזה תיקון ברור יש כאן? ראשון?
משתתפת: השומר אחי אנוכי?
אורנה: צודקת. זה לא הראשון. מה קרה עם קין והבל שלא קרה עם עשו ויעקב?
משתתפת: רצח
אורנה: עשו לא הורג את יעקב למרות שהוא אומר שכיצחק ימות, הוא יהרוג את יעקב. אבל רואים שהיה לו כיבוד אב ואם. היה אכפת לו מיצחק בניגוד ליעקב, שהוא התמהמה 21 שנה. אז אומרים, שאחת המעלות שהיה לעשו על יעקב זה אהבה של ההורים שלו. עד כדי כך שהוא רצה לרצות אותם והלך להתחתן עם בנות ישמעאל, כי הוא הבין שהנשים שלו לא מוצאות חן בעיני אבא ואמא, כי הוא ראה ששולחים את יעקב למקום אחר אז הוא רצה גם כן לפייס אותם.
ובכלל, הוא נחשב כדמות של מי שכבודם של הוריו היה חשוב לו וגם אהבתם. למרות שאמר שהוא יהרוג את יעקב, לא הצליח לו. כי מה?
משתתפת: יעקב סלח לו.
אורנה: לפני שהוא סלח לו.
משתתף: יעקב ברח.
אורנה: נכון מאוד. כי רבקה הבריחה אותו. לא משנה באיזה אמצעי, לא קרה כאן רצח. אז כבר יש לנו תיקון. חוץ מזה אם תראו בפרשה של קין והבל, אז נאמר ותהר ותלד את קין, ומה נאמר על הבל?
משתתפת: "ותוסף ותלד את אחיו".
אורנה: שם המושג אח נאמר רק לגבי הבל. בפרשה הזו תראו שלמשל בפס' ו', רִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר: עשו קיבל את הכינוי…
משתתפת: אח
אורנה: נכון מאוד, כבר מדובר פה בשני אחים. זה לא רק במישהו אחד שיש לו פונקציה והשני עושה מה שבראש שלו. כבר יש כאן התחלה של תיקונים.
ועוד, כי בסופו של דבר, יעקב יתקן את קין. זאת אומרת, יחנך אותו. הימין יחנך את השמאל. יכפיף אותו תחת הרצון להשפיע. וגם אנחנו רואים שהוא התפייס איתו ויעקב גם אמר לו, ילך אחי לפניי, זאת אומרת הוא נתן לו להוביל. להוביל בעולם הארצי. בשיתא אלפי שני.
יש כאן תיקון למרות שזה כואב מאוד שעשו הוא זה שמנהל את החיים שלנו. ויעקב למעשה הוא דמות מתפתחת. מאוד מתפתחת. מזה שאפשר להגיד, איך היינו קוראים לו היום לאיש החלק הזה? מה היינו אומרים עליו?
משתתף: לפלף.
אורנה: חנון. מזה שהוא היה מן חנון כזה שאמא שלו מנהלת לו את החיים – מלבישה באדרת שיער. דרך אגב הקול קול יעקב והידים ידי עשיו. זה בדיוק הענין של "רב יעבוד צעיר". מי שינהיג זה יעקב ומי שיעשה את העבודה, זה עשו. צריך את השילוב. מי שיתן את הידים, מי שיתן את השערות, את החסרונות, שיצטרכו להתמלא באור זה כמובן עשו.
מי שקיבל את הברכה זה לא יעקב, זה יעקב שהיה לו גם את הפן של עשו וזה מי שבאמת צריך לקבל הברכה. יעקב לבד אי אפשר, עשו לבד אי אפשר. אבל יעקב שהוא לובש את האדרת הוא מתאים לקבל את הברכה.
אז יעקב שאמרנו שהוא לפלף בדרך שלו להיות ישראל הוא יצטרך להתגבר על שרו של עשו. על הסיטרא אחרא שהוא השורש הרוחני של הרצון לקבל. עד שהשר של עשו יודה, אומר לו יעקב, ברכני, תן לי ברכות. אבל הס"מ לא יכול תת ברכות. מה שהוא בעצם מבקש ממנו זה לא לקטרג על הברכות שיצחק נתן לו. לאשר את הברכות שיצחק נתן לו. כי אנחנו רואים הרבה פעמים שהסיטרא אחרא מקטרג.
למשל, על איוב. יוצא ומקטרג. אז אומר לו יעקב, אני לא עוזב אותך. כי הוא אמר לו, שרו של עשו, שלחני כי עלה השחר. כי הוא עובד בלילה הוא לא פועל ביום. אז הוא אומר לו, לא אעזוב אותך עד אם תברכני. ואז הוא אמר לו, לא יקרא שמך יעקב אלא ישראל. כי שרית עם אלוהים ואדם.
זאת אומרת, יעקב הופך לישראל רק אחרי שהוא נאבק בעצמו. הופך לדמות שמסוגלת להוציא דברים לפועל ולעמוד שם בגבורה שזה התכונה של אמא שלו. רואים כאן דמות מתפתחת.
וכמו שהתחלנו את הפרשה הזו, פרשת תולדות מתחילה את ההתפתחות מהאבות לתולדות. זאת אומרת, מאיך שאני לאיך שאני הולכת להיות. ואנחנו רואים גם שיעקב שהוא עומד למות, מיתתו שלמה, לא נאמר עליו שהוא מת. מי שלא מת זאת אומרת שהוא עשה מעבר לעולם הרוח לא כי המנעולא נחשפה, לא כי שר המוות בא לקחת אותו, אלא הוא עשה בעצמו טרנספורמציה לדרגה הבאה והוא עובר שלב, זה נקרא שהוא לא מת.
יעקב הוא אחד מאלו שלא מתו. גם יעקב שהוא מברך את בניו, אז הברכה שלו, איזה ברכה הוא נותן להם?
משתתף: ברכות קשות
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים–כְּלֵי חָמָס, מְכֵרֹתֵיהֶם. ו בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי: כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ, וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר. ז אָרוּר אַפָּם כִּי עָז, וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה; אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל. (בראשית מ"ט)
למעשה הברכות של יעקב זה הצבעה על החסרונות. הוא אומר לכל שבט ושבט, מה החסרון שלו ועל מה הוא יצטרך לעבוד כדי להגיע בסופו של דבר לקבל את האור בגמר תיקון.
זאת אומרת, שאם אנחנו מדברים על יעקב כאמת, אז פה התגלתה האמת שלו. כי הוא באמת מראה להם את מי שהם באמת על מנת שהם יוכלו לעבוד עם זה. וזה הדרך שלהם, אפשר להגיד. הוא נותן לכל אחד מהם את הדרך, השער שלו, שהוא מצביע עליה. אותו יעקב שהיה איש חלק, מצביע על החסרונות של כל אחד כי רק חסרונות הם כלי למשיכה של אור. אם אין לי חסרון, אם אני לא משתוקקת, אני לא כלי נכון.
אז אותו יעקב שהתחיל כאיש חלק, הוא מוריש לילדים שלו ברכות שכל הברכות זה האמת על עצמם. כמו שאנחנו תמיד אומרים, שאנחנו רוצים לדעת את האמת. אבל האמת היחידה שאנחנו יכולים להגיע אליה זה לא מהאחר אלא מי אני. מה הם החסרונות שלי.
משתתפת: כשדיברת על התולדות אז עלתה לי תמונה של התורה של דרווין, ההתפתחות, אז כאילו הוא לקח את זה למקום, זה קצת קשור להתפתחות האדם אבל הוא לקח את זה למקום הלא נכון. כי הוא כן רצה לראות את התולדות של האדם, רק שהוא הביא את זה בפיזי.
אורנה: התורה של דרווין זה האדם הטבעי. זה תורת הנחש. איך נחש מתפתח. ע"י כוח, ע"י אלימות, ע"י לקחת לעצמו, ע"י להתגבר. זה מה שנקרא האדם הטבעי או "אדם בליעל". זה הנחש שבא אל חוה. אותו אדם שנולד ראשון, שהוא הבכור, והוא שבעצם הסיט את חוה, ולעומתו יש אדם שהוא נולד לא רק מהאדמה, כי המקסימום שהאדמה הצליחה להוציא מתוכה זה את הנחש. והוא האדם שנולד גם מ"נפח נשמת חיים בתוכו". זאת אומרת, זאת היא תורת האבולוציה של האדם.
אז התורה דרווין זה תורת האבולוציה של הנחש. היא נכונה אבל רק בהקשר שלה.
משתתפת: לעומת מה שאמרת על התולדות של הרוח שבעצם הבן אדם מבחינת הרוח, שזה הזרם של…
אורנה: אני יכולה לקרוא לה תורת בן הנחש.
משתתפת: לתורה של דרווין.
אורנה: כן. מבחינה ביולוגית היא נכונה אבל זה לא תורת האדם.
משתתפת: גם בן בליעל זה אומר שאין לו עליונים רק תחתונים.
אורנה: נכון מאוד. הוא לא מסוגל עלות. הוא לא עולה.
משתתף: רציתי להגיד שבסיפור של יעקב, של ההתפתחות של יעקב, אולי יש שם כפרשנות מסוימת, ארכיטיפ שהוא אחר ממה שאנחנו מדברים עליו בדרך כלל. בדר"כ אנחנו אומרים שהחיים בחצי הראשון של החיים יש את התשוקות הגדולות שעוברות הטמרה ומוקדשות לרוח ופה בעצם יש מישהו שהוא לא התחיל עם תשוקות מאוד גדולות, אבל הוא…
אורנה: אתה צודק אבל אנחנו חייבים לדעת שאברהם, יצחק ויעקב זה יחידה אחת. התולדות של ישראל זה שלושה. לכן הוא פן , הוא הפן של החסד של הבורא, של ההשפעה. אז הוא יטמיר את הצד של הגבורה. וגם את הצד של החסד. הוא יטמיר את הקצוות שלא מסוגלות ליצור תולדה.
משתתף: בפעם הבאה שיצא לנו לדבר על ענין הבארות וההקבלות והסיפורים של…
אורנה: באר זה גם חסרון, אז אברהם עשה בארות וסתמו לו. אין חסרון, אין אור. יצחק הצליח לעשות באר אחת לפחות בת קיימא. אני חושבת שזה רחובות.
משתתף: לענין האישה, הוא קורא לה למעשה אחותו, גם ההקבלה בין אברהם לבין שרה.
אורנה: נכון, זה צריך לקרות פעם אחת בימין, אצל אברהם ופעם אחת בשמאל אצל יצחק בדיוק אותו דבר. זה לא קורה כבר אצל יעקב.
משתתף: התרוצצו הבנים בקרבה.
אורנה: התרוצצו, יש כאלה שאומרים רוצצו אחת את ראשו של השני. זאת אומרת ששמאל מרוצץ את הראש של הימין.
הלכה לדרוש את אלוהים. ולמה זה אנוכי גם נאמר. יש מאמר של בעל הסולם, הוא מפרש את ולמה זה אנוכי.
משתתף: היא עקרה ושרה היתה עקרה.
אורנה: בודאי שהן עקרות מפני שהן שלמות. אין להן חסרונות. הן צריכות לקנות חסרונות. שרה קונה את החסרון דרך הגר, ורבקה קונה את החסרון דרך זה שהיא בת של בתואל. בת של רשע, של רצון לקבל.
משתתפת: גם בסיפור של רחל ולאה יש גם שרחל קונה מלאה את הלילה עם יעקב. שזה קצת מזכיר לקנות את הבכורה.
אורנה: זה קצת אחרת. כי אנחנו מדברים כאן על שתי נשים שהן בקדושה. למרות שרחל מסמלת את מלכות ולאה מסמלת את בינה. אנחנו יודעים שמלכות ובינה זה שיתוף מידת הדין ברחמים. זה צמצום ב'.
שבת שלום!