כ"ט בניסן תשפ"ג , 20 באפריל 2023
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן.
תמלול השיעור:
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ ומעשה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ (תהילים צ יז)
אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. (תהלים נא יז)
לֵב טָהוֹר, בְּרָא-לִי אֱלֹהִים; וְרוּחַ נָכוֹן, חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי (תהילים נ"א)
אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי (תהלים נ"א יג)
{א} וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {ב} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא: {ג} וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ: {ד} וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ: {ה} וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה: {ו} וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן: {ז} וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְהוָה וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה: {ח} וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה:
השיעור של היום עוקב אחרי מאמר של הבן של בעל הסולם, שנקרא רב"ש, רבי ברוך.
פרשת תזריע, למה מתחילים באישה כי תזריע? זה מוזר. למה לא מתחילים באישה כי הרה, או באיש כי ילד? מה הענין של אישה בחכמה?
אישה, או נקבה, זה עצמות הכלי. זאת אומרת, זה כל הבריאה אל מול הבורא, נקרא כלי. גברים, נשים, לא משנה. כל מה שיש בבריאה נקרא אישה או נקבה. כי היא מקבלת את האור של הזכר.
כשאנחנו קוראים את זוהר הפרשה, זה מתחיל עם מאמר על השכינה. השכינה תמיד מסמלת את הכלי המתאים שהבורא רוצה לשכון בו. מה זה השכינה? זה מערכת של נשמות שיש לה תפקיד ייחודי, שהיא יכולה לקבל את האור. לא כל הנשמות יכולות לקבל את האור של הבורא, או לפני שקורה תהליך מסוים, לא ניתן לקבל את האור של הבורא.
אז האישה, כשאומרים אישה, זה עצמות הכלי. חכמת הקבלה אומרת לנו שבתחילת הבריאה, הכלי, שנקרא המלכות, הנברא שנקרא מלכות, פעלה באופן כזה שהיה בה הרצון לקבל הכי גדול בעולמות. ככה יצר הבורא את הבריאה שלו. הבורא רצה לתת את כל האור שבו. ואור זה כל מה שאנחנו חושבים עליו כמענג, אם את המחשבה, אם את הלב, אם את החיך – כל מה שאנחנו חושבים עליו כמענג.
הבורא רצה וברא כלי, ברא בריאה שתוכל לקבל את כל העונג שלו, שהוא רוצה לתת לה. והוא ברא את הבריאה בתור רצון לקבל הגדול ביותר שבעולמות. משום שכשיש רצון לקבל יש כלי גדול, אפשר גם לתת את מלוא האור.
אבל מה שקרה זה שאותו רצון לקבל, אותה מלכות, הבינה שאם היא תקבל, היא בעצם תתרחק מהבורא. בעולם הרוח, קירבה זה השוואת צורה. אז אותה מלכות החליטה לצמצם את הרצון הגדול ביותר שלה כדי למנוע שינוי צורה מהבורא. כי אם המהות שלה היתה ממשיכה לפעול כרצון לקבל הכי גדול, והמהות של הבורא זה רצון להשפיע, אז יש כאן שינוי צורה ואז היתה מתרחקת מהבורא עד מקום שכבר אי אפשר היה לכאורה ליצור אחדות.
אז אותו כלי, אותה מלכות, אותה אישה, החליטה שהיא רוצה לרכוש את המידה שבעל מנת לקבל. זאת אומרת, לשנות את צורת הרצון לקבל, לרצון לקבל בעל מנת להשפיע. להשפעה גמורה. להיות כמו הבורא. ואז כשהיא תגיע להיות כמו הבורא, אז היא תוכל לקבל את האור בלי להתרחק ממנו.
מצד אחד היא לא משנה את המהות שלה, כי המהות שלה, מלכות, או המהות שלנו, המהות של הנברא, המהות של מה שנקרא נקבה, המהות היא רצון לקבל. אנחנו, החומר שלנו, זה רצון לקבל. החומר הפיזי זה רק התעבות של רצון לקבל. אבל החומר ההיולי, זה הרצון לקבל.
כדי שנגיע לגמר תיקון, כדי שהאור ימלא את הכלי באופן מוחלט, אנחנו צריכים להפוך את כל הרצון לקבל שלנו, לרצון לקבל בעל מנת להשפיע. אנחנו לא יכולים לבטל את הרצון לקבל, כי אז אנחנו מבטלים את עצם מהותנו. אנחנו לא השפעה. השפעה זה הבורא. אנחנו רצון לקבל בעל מנת להשפיע.
ואותה מלכות, הבינה, שאם היא לא מצמצמת את הרצון לקבל הגדול הזה, ומשתמשת ברצון לקבל יותר קטן, שאיתו היא יכולה לעבוד בהשפעה, היא הולכת ומתרחקת מהבורא.
וכל עוד אנחנו לא חוזרים להיות כלי קבלה של העליון, אז המוות שורר בעולם. אם אנחנו לא מקבלים את האור של העליון, אז עדיין יש מוות או לפחות תודעת מוות. כי הנשמה היא לא באמת מתה אבל אנחנו, שאנחנו מרוחקים מתודעת הרוח, אז אנחנו מזדהים עם הגוף הפיזי ולכן אנחנו גם מתים.
אדם הראשון, לא נברא מהמלכות הזאת. אם הוא היה נברא מהמלכות הזאת, אז הוא היה נכחד. הוא נבנה בצורה אחרת שהמלכות מופיעה בה, שהיא נקראת מלכות ממותקת.
זאת אומרת, כבר מלכות שקיבלה תכונת השפעה. אז אדם הראשון לא נבנה מהמלכות הזאת שנקראת, בהרבה שמות. היא נקראת מלכות דמלכות, או לב האבן, או מנעולא. שהיא נועלת את האורות. זאת אומרת שאם מגיעים אליה אורות אז היא מסלקת אותם בגלל הצמצום.
ברגע שהמלכות הזאת צמצמה את האורות, גם כשקיבלה אחרי זה עוד אורות, עצם עצמותה לא קיבל אורות. זאת אומרת, שהיא החליטה לא לקבל, האור הסתלק, הגיע אור שוב כי דרכו של האור להתפשט. מילא אותה רק באופן שהיא יכלה להפוך את הרצון לקבל להשפעה, שזה בעצם בבחינות היותר גבוהות שבתוכה, אבל בעצם עצמותה נשאר חושך.
ראה הבורא שהנבראת בלי בורא, הנברא בלי בורא הוא חושך. וכמו השיעור הבוקר, עשינו ייעוץ לאחת המשתתפות, היא אמרה, אבל איך אני אשנה את זה? איך אני אשנה? אני באה עכשו לאיזה פגישה, איך אני אשנה את האופן שאני מתנהגת כדי לא לחוות את אותו הרגש? אני אמרתי לה, את לא יכולה לשנות. זו אשליה שאת יכולה לשנות.
גם מלכות לא יכולה לשנות את טבעה, אבל היא כן יכולה לפנות לספירה יותר גבוהה, שנקראת בינה, שנקראת בתורה אלוהים, ולבקש. גם אנחנו, כשיש לנו טבע מסוים, אנחנו לא יכולים לשנות אותו. זאת אשליה. אנחנו יכולים לעקוף אותו, לעשות מניפולציות, להדחיק אותו, להצליח פעם ועוד פעם ליפול. אין שום אפשרות לשנות בעצמך את טבעך.
אבל אם אתה מבקש עזרה מהעליון אתה מקבל. כי העליון ברא אותך ככה, והוא מחויב לעזור לך. הוא מחויב לעזור לך איפה שאתה לא יכול לבד. אותה מלכות, שזה הנבראת הראשונה בעולמות, היא ביקשה עזרה וקיבלה עזרה. ואז נוצרו שני מופעים של המלכות, כי בעולם הרוחני אין העדר.
זאת אומרת שאם פעם אחת יש מלכות שהיא נקודה קטנה וחשוכה, היא לא נעדרת. בנוסף אליה נוצרה עוד הופעה של המלכות. זה כמו שנדליק נר מנר וזה אינו חסר. אם אני מדליקה נר מנר, אז יש לי להבה פה ולהבה פה והלהבה הקודמת נשארת.
אותו דבר, המלכות הזאת ביקשה עזרה, קיבלה עזרה. אז מופע אחר שלה היה מלכות ממותקת. זאת אומרת שיש לה את מידת ההשפעה. אז יש לנו מלכות דמלכות, שהיא נקודה חשוכה, כי הרצון לקבל הכי גדול בעולמות בעל מנת לקבל ואותו מטמינים. זה נקרא גניזו. גונזים אותו. איפה גונזים אותו? במקום ששום פיתוי לא יכול להיות בעולמות.
זה כמו, להבדיל, בסרט שר הטבעות. לשר הטבעות יש את הטבעת – מאוד מפתה. כי כשאתה מקבל את הטבעת, אתה מקבל כוחות. והכוחות האלה יכולים להשתלט עליך, למצוץ את האור שאתה מקבל, את החיות, ולאפשר לך לעשות רוע גדול.
אז כדי להשמיד את הטבעת צריך להחזיר אותה בחזרה למקום שממנה היא נוצרה. צריך לקחת אותה מהמקום שמצאו אותה למקום שאפשר להשמיד אותה. מי יקח אותה? אם יתנו אותה בידים של אדם, הוא לא יעמוד בפיתוי. זה עונג, עוצמה, כוח כל כך גדולים שהוא יקח את הטבעת לעצמו והוא לא יביא למקום שאפשר להשמיד אותה.
לכן נתנו את הטבעת הזו לבני המחצית. להוביטים שהם פחות, אי אפשר להגיד שהם לא, אבל יש פחות פיתוי, יש פחות סיכוי שהם יתפתו ויקחו את הטבעת לשימוש לרעה. אותו דבר מלכות דמלכות. היא רצון לקבל הכי גדול, כל אחד מאיתנו שיחשוב על האגואיזם הכי גדול שלו, על האפשרות למלא אותו באופן כזה שיש שכרון חושים ועונג כזה של שליטה, ושל סיפוק עצמי. של העונג הכי גדול בעולם אבל ששודד ממך את הכוחות שלך, כי זה עונג שנופל לקליפות בסופו של דבר. ואת המקום הזה, מלכות דמלכות, עדיין לא מתוקנת ברצון של השפעה, גנזו. גנזו אותה בספירה שנקראת כתר, שהיא רק ספירת השפעה.
אז זה כמו שאתה שם את היהלום בכספת ושם אין לה השפעה לרעה. היא בספירה כל כך זכה, שהרצון הזה, האגואיזם הזה לא יעשה שום נזק, עד שהוא יתוקן. ובינתיים יש לה מעין שליחה כזאת, אחרת, שהיא כבר קיבלה מידה מסוימת של השפעה. למלכות דמלכות שהיא גם נקראת בוצינה דקרדינותא, הנר השחור, שהיא הרצון לקבל הכי גדול בעולמות. אפשר לדמות את זה לחורים שחורים בחלל שמושכים לתוכם כל דבר. אותה גנזו במקום שהיא לא מסכנת את מי שגונז אותה.
זה נקרא רישא דלא אתידע. הראש שלא נודע. גנזו אותה, ובמקומה משחקת עכשו במשחק, מלכות הממותקת בבינה שנקראת מפתחא. פותחת את האורות, וממנה נברא אדם הראשון. אדם הראשון לא נברא מהרצונות האגואיסטיים ביותר עלי אדמות. הוא נברא מרצונות הרבה יותר זכים. זאת אומרת שהוא היה, התכונות שלו היו בעל מנת להשפיע. אחרי זה חטא, ירד עד הקליפות. אבל הוא לא נברא מהמנעולא הזאת.
אז יש לנו בתור בני אדם שתי תכונות. אחת – תכונה של אני רוצה לקבל. התכונה הזו היא הטבע שלי. ככה ברא אותי הבורא. תסתכלו על תינוקות וילדים קטנים, ותראו את התכונה הזו בטהרתה. אין להם שום מחשבה על האחר. וזה לא בגלל שהם רעים. אלא בגלל ששם אפשר לראות את הטבע האמיתי של האדם.
זאת נקראת מלכות דצמצום א'. והיא לא נמתקה בעליון. היא לא קיבלה כוחות של השפעה. היא לא נמתקה בבינה. בינה אמא גדולה לא עזרה לה, ובינה היא מידת הרחמים. אז המלכות הזאת נועלים אותה. לא משתמשים בה עד גמר תיקון.
אבל יש נקודה נוספת, שמלכות שנמתקה במידת הרחמים, במידת ההשפעה, והיא מקבלת אורות. זאת אומרת, היא מקבלת חיים. והיא יכולה להמשיך ולגדול. לכן, מלכות נקראת עץ הדעת טוב ורע. מה זה עץ הדעת טוב ורע?
אם אני משתמשת ברצון לקבל שלי בעל מנת לקבל לתוך האגואיזם הגדול שלי. וכל בני האדם הם רק סטטיסטים בשבילי, ואני מנצלת כל אחד באופן של מה אני יכולה להשיג ממנו. זה קורה לנו הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים לפני שאנחנו נכנסים לדרך הרוחנית, וגם יכול לקרות לנו בתוך הדרך הרוחנית, שזה הרבה יותר חמור, אז שולטת בי מלכות של עץ הדעת רע.
אבל אם אני משתמשת במלכות השניה, שכבר התמתקה בתכונות של השפעה, אז שולטת בי תכונת עץ הדעת טוב. ואנחנו צריכים בתור בני אדם, להבחין בין עץ הדעת טוב, לעץ הדעת רע ובסופו של דבר, שזה לא יהיה עץ הדעת טוב ורע. זה יהיה עץ הדעת טוב בלבד. וזה יהיה גמר תיקון.
אז אם זכיתי, אז קיבלתי תכונה של השפעה וזה מתנה לקבל תכונה של השפעה כי אין לי שמחה מהשפעה. באופן טבעי, אין לי חסרון להשפעה. חסרון זה אומר כלי. אין לי חסרון להשפעה. בכל אחד מאיתנו, לפני שנכנס לעבודה, יש לו חסרון לקבלה לא להשפעה.
אבל, אם זכיתי, אז נותן לי הבורא חסרון להשפעה. אני מתחילה להרגיש רצון להשפיע. זה נקרא חסרון להשפעה. אז הכוח הראשון שיש בי נקרא מלכות מנעולא. זה נקרא מלכות דמידת הדין. והיא נקראת נקבה. והכוח השני, נקרא כוח של זכר. כי זכר זה תמיד משפיע. זה לא קשור לאישה ולגבר.
מה זה משפיע? זה דומה לבורא. מה הוא רחום? אף אתה רחום. מה הוא חנון? אף אתה חנון. ושני הכוחות האלה שולטים באדם, ופעם מידת הדין גנוזה, זאת אומרת, האגואיזם גנוז ומה שיוצא החוצה זה רצון של השפעה, ופעם אחרת מידת הרחמים גנוזה, ומה שיוצא החוצה זה הרצון של הקבלה.
מה לכל זה ולאישה כי תזריע? מה ענין תזריע? אומר הרב בשקה, "ענין זריעה הוא דומה כמי שזורע למשל חיטים בקרקע והחיטים נרקבים, אז מתחילים לצמוח חיטים טובים למאכל. וגם משתדלים להרבות זבל באדמה שע"י זה יהיו החיטים שיצמחו אח"כ, חיטים יפים למאכל."
אז מה הנמשל? אם אני רוצה להגיע לדבקות בבורא, זאת אומרת להשוואת צורה, זאת אומרת להיות הישות הכי מאושרת בעולם, ואני רוצה להנות ממאכלי אדם ולא ממאכלי בהמה, במובן הסמלי. אתם קרויים אדם. לא ממאכלי התאווה והאגואיזם, אז אני צריכה לזרוע באדמה את בחינת הנקבה שבי.
זאת אומרת, "אישה כי תזריע וילדה זכר" – אם אני זורעת באדמה טומנת, קוברת, את הרצון לקבל שלי, אז מה שיוצא מהאדמה הזאת, זה בחינת זכר. זכר, זאת אומרת, בחינת משפיע. אם אני קוברת את בחינת האישה, כלומר את כלי הקבלה שלי, את הרצון לקבל, ומשתדלת שהקבלה העצמית תרקב בעפר, ומרבה זבל. זאת אומרת, מתחילה להרגיש שהאהבה העצמית והאגואיזם שלי מתחילה להיות מאוסה בעיני כמו זבל.
העיסוק העצמי האינסופי שלי בעצמי, ובאיך אחרים מתנהגים אלי, ואם אני מקבלת כבוד או לא מקבלת כבוד וכו'. העיסוק הזה, כבר מתחיל להימאס עליי, ואני רוצה שזה ירקב, זה נקרא בחינת אישה כי תזריע. זה מה שהזוהר אומר.
זאת אומרת, אני רוצה שהאהבה העצמית שלי תרקב, תשנה צורה. תהפוך לאין. מה שנרקב מאבד את הצורה שלו, ומתוך זה שיצמח אצלי וילדה זכר. זאת אומרת, כלים של השפעה.
אז אם זכיתי, אומרים עלי שמידת הדין שלי נגנזה. כי הרצון לקבל נקרא מידת דין. והוא נגנז באדמה. הוא לא שולט. מה ענין זכר? זכה מידת הדין נגנזה. זכה זה זיכך את עצמו. אנחנו מזככים את עצמנו אז אנחנו זוכים.
אז מה אני זוכה? אני זוכה שהרצון שלי לקבל לעצמי לא שולט עלי. ניתנת לי צורה חדשה של רצון. וזה לא טבעי. זה בא מהבורא כי מלכות ביקשה. זאת אומרת, היא ראתה שהיא מתה, היא גוועת בתוך האגואיזם האפשרי שלה והמרחק שלה מהבורא, והיא ביקשה את הרצון להשפיע.
אז אני זוכה בחסרון הזה. פתאום יש לי רצון להשפיע. חסר לי רצון להשפיע. לפני זה היה חסר לי רצון לקבל. או שהיה בי רצון לקבל אבל לא הרגשתי בחסרון של הרצון להשפיע. פתאום חסר לי רצון להשפיע ואני מרגישה שאני מבקשת מהבורא את החסרון הזה. תן לי רצון להשפיע.
אבל אם נגיד שאיש מזריע תחילה, אז איך נבין את זה? אם היינו אומרים שאיש לא אישה כי תזריע וילדה זכר.
אני קוברת את הרצון להשפיע.
משתתפת: לא לגמרי הבנתי. אני קוברת את הרצון להשפיע, ואז?
אורנה: אז מה פורח, אם אני קוברת את הרצון להשפיע?
משתתפת: הרצון לקבל.
אורנה: כן. נכון. אנחנו לא יודעים כמה אנחנו רצון לקבל. למשל, אנחנו חושבים שמגיע לנו את כל התענוגות של העולם הזה – מגיע לנו בית יפה בטבע, מגיע לנו להנות מהפריחה, מגיע לנו שיהיה לנו משפחה וילדים, מגיע לנו כל מה שהעולם הזה יכול לתת לנו, ואנחנו שואפים לכך ועושים צעדים כדי לקבל את הכל. אנחנו לא מזהים את זה כי אנחנו רוצים גם דברים גבוהים בעינינו. אבל הרצון שלנו הוא רצון קבלה לתענוג עצמי. כשזה מתחיל להתחלף למידת השפעה, זה נס. גם כשאני משפיעה, יש גם את האופן הזה של משפיע בעל מנת לקבל. גם כשאני נותנת.
אני יכולה ליצור לי קבוצה של תלמידים ולהרגיש בנתינה ולהרגיש התעלות. ולמעשה אני שם כדי לקבל לא כדי לתת. זה מאוד מאוד עדין. הרי יש 4 אופנים: לקבל בעל מנת לקבל. לקבל בעל מנת להשפיע. להשפיע בעל מנת לקבל, ולהשפיע בעל מנת להשפיע.
הטבע הבסיסי שלנו זה לקבל בעל מנת לקבל. זה נגנז. אנחנו צריכים להגיע ללקבל בעל מנת להשפיע. שכל ההנאה שלנו, זה הנאה גדולה מאוד מאוד, תהיה להשפעה. הצורה של להשפיע בעל מנת לקבל נחשבת צורה נפולה ורוב האנשים, כולל אנחנו, לפני שאנחנו מתחילים את העבודה ובתוך העבודה, כל יום חדשות לבקרים, אנחנו מגלים שאנחנו חשבנו שאנחנו בתנועה של השפעה. זה לא נכון.
אנחנו משפיעים בעל מנת לקבל. מי יכול לתת דוגמא שהיא / הוא מצא את עצמו לאחרונה משפיע, וגילית שיש כאן בעצם רצון לקבל? או אפילו לא לאחרונה.
משתתפת: אני יכולה לחשוב נניח על העבודה בגן, ששם תמיד יש לי מאבק . ברור שאני עושה את זה מכוונות טובות אבל לפעמים אני עושה, שאני אהיה ממש ממש בסדר, ואז בעצם הם לא יצפו ממני לדברים שאני לא רוצה לעשות נניח.
אורנה: מדהים. מה שיפה זה שזה נמצא במודע שלך. זה לא קבור בתוך התת מודע. או על סף המודע.
אני יכולה להגיד, שבגלל שאת במודעות, אז זה כבר לא חבוי מעינייך. אז את יכולה להתבונן ואז יכולה להיות לך שם חרות. כי את בן אדם מאוד עובד.
תחשבו על משהו לאחרונה שנתתם. תשומת לב, דאגה, כל מה שנחשב להשפעה מוחלטת ותבררו אם אין שם בעצם רצון פנימי לקבל בחזרה.
משתתפת: עוד דוגמא עם הבן שלי, שהוא בבית עכשו. בן 29 ובבית כל הזמן. אני מרגישה שאני כל הזמן בנתינה ונתינה, וכאילו אמרתי, אני בלב רחב, השלמתי עם זה שהוא בבית. ומה שהוא צריך אני נותנת. אוכל וכו'. לא מצפה לשום דבר, הוא בבית וזה בסדר.
ואז בתחילת השבוע, פתאום אני רואה שהוא הזמין לעצמו פיצה. ואני כל כך נעלבתי והייתי נסערת מזה. אני מבשלת, ומכינה וכל היום טורחת והוא מזמין לעצמו פיצה. הייתי כולי בסערת רגשות מהדבר הזה. ואז, עם הברור שעשיתי, הבנתי שזה בעצם לגמרי קשור אלי. שאני בנתינה אבל אני גם מצפה לקבל חזרה. וכשזה לא מגיע, והוא בעצם דואג רק לעצמו, אז זה ממש גומר אותי.
אורנה: בדיוק. את הברורים האלה אנחנו צריכים לעשות. ומי שלא עושה את זה חי בסרט.
משתתפת: אני עכשו נמצאת בתהליך של מעבר ואני מפנה המון המון דברים מהבית. ומחלקת מי שרק רוצה. אני מפרסמת וכו'. אני שמחה לתת ושמחה לפנות אבל עכשו בעקבות שאלתך אז גם מתגנב הדבר הזה של… איזה יופי, ומה יגידו, וישמחו, איך אני אצטייר. זה לא לגמרי נקי עם כל הדבר הזה שאני שמחה לפינוי. זה מתגנב השד הזה…
אורנה: לפעמים אנחנו גם נותנים לאחרים דברים שאנחנו רוצים להפטר מהם. והם חושבים שאנחנו נורא טובים. ואנחנו אומרים, אוף, שיקחו את זה מאיתנו. אבל אנחנו גם חושבים על עצמנו שאנחנו טובים. אבל תנו דבר שאתם רוצים לעצמכם. ניתן דבר שאנחנו רוצים לעצמנו ונשאיר לעצמנו דבר פחות טוב.
כשאני עושה סלט בבוקר, ותמיד אני עושה בשתי קערות אחת לי ואחת לבעלי כי כל אחד לא אוהב משהו אחר. זה תמיד מאבק למי אני אשים את העגבניה ראשון. תמיד אני צריכה להגיד לעצמי תשימי בקערה שלו. אחרי זה אני חותכת קטן, יוצא טוב, אני אומרת, אני אשים בקערה שלי. אח"כ אני לוקחת שני פלפלים. אומרת, איך אני יודעת מה יותר טוב. אז חותכת אותם, ואומרת חצי כזה וחצי כזה.
זה מאבק בשבילי. בשביל הילדים שלי אני תמיד אתן את הכי טוב. אבל גם שם יש לי בעל מנת לקבל. לכולנו יש עם הילדים שלנו שהם יהיו יפים, מוצלחים, ייצוגיים. ומי שאומר שזה לא, אז הוא משקר.
כולנו מתפתחים, וכל אחד ברמה שונה. שימו לב. האהבה חלוטה. אין דבר כזה. אין דבר כזה, כי לא יכול להיות דבר כזה, כי זה עולם לא מושלם. אנחנו עוד לא גאלנו את מלכות דמלכות. את לב האבן. והיא היחידה שיכולה לקבל את כל האהבה.
אז כדאי מאוד מאוד לברר לעצמנו ולאט לאט להתעדן. וזה מה שנקרא להזדכך ולא לרמות את עצמנו כי אז אין לנו חסרון. אם אני מרמה את עצמי ואני חושבת שאני מאוד מאוד נדיבה, אני לא אבקש מהבורא עזרה. זה נקרא שאין לי חסרון כי. ואם אין לי כיס אז לא יתנו לי כסף.
אבל אם יש לי כיס ויש לי חסרון, אז מה אני צריכה לבקש מהבורא? בסה"כ אני לא צריכה לבקש אור, צריכה לבקש חסרון. אם יש לי כיס אז אני יכולה להתפלל לאור. אבל אם אני מרגישה שאני פועלת ממניעים מאוד אלטרואיסטיים, אז אני לא מבקשת עזרה.
והבורא רוצה שנבקש עזרה. כי הבקשה שלנו זה הקשר שלנו איתו – מתחנן שנבקש עזרה.
משתתפת: הבאת לי זכרון ילדות עם הדוגמא של הסלט. כשהייתי ילדה אז הייתי תמיד מכינה ברכות יום הולדת מאוד מושקעות. ויפות, ומציירת. ואני זוכרת כמה פעמים שכשיצא לי ציור מאוד יפה, אז לקחתי אותו לעצמי והכנתי אחד חדש לתת את הציור הכי שיצא לא רציתי.
אורנה: בדיוק. ככה בתור מבוגרים, וככה בתור ילדים.
משתתפת: זה נשאר כמובן.
אורנה: צריך לדעת את זה.
זה בסדר שאנחנו ככה. כי ככה אנחנו. עכשו "אלמלא הקב"ה עוזרו", עכשו צריך לבקש עזרה לטבע שני. הטבע השני זה לא הטבע שלנו. והטבע שלנו יותר חזק מהטבע השני כי הטבע שלנו זה המהות שלנו. הטבע השני זה תוספת. זה תוספת של הטבע האלוהי.
הטבע האלוהי ניתן לנו כתוספת. כי בהתחלה ברא אותו מעפר מהאדמה. נפש חיה. אח"כ אמר, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו.
כתוב בזוהר הפרשה כך:
"כי ג' שותפין באדם, הקב"ה ואביו ואמו. שאביו נותן הלובן שבו, ואמו האדום שבו, והקב"ה נותן הנשמה. ואם הטיפה היא זכר, נותן הקב"ה נשמה של זכר. ואם נקבה, נותן הקב"ה נשמה של נקבה. והבחנה זו שהקב"ה מבחין בהטיפה, שהיא ראויה לנשמה של זכר או נקבה, נחשבת לגזירה של הקב"ה. שאם לא הבחין בזה ולא שלח נשמה של זכר, לא היתה נגמרת הטיפה להיות זכר".
אומר לנו ככה, כאשר אדם הולך מוליכים אותו. זה מה שהוא אומר. אם הקב"ה, הבורא, אלוהים, או איך שתרצו לקרוא לו, אבל זה הכוח הכי גדול ביקומים. הכוח הכי עצום בכל היקום כולו, אם הוא מבחין שאנחנו מבחינת נקבה, זאת אומרת, מבחינת רצון לקבל לעצמנו, הוא לא ימנע מבעדנו. יכול להיות שיהיה לנו הרבה טובין ארציים. הוא בעצם ידע שאנחנו ראויים לנשמה מסוימת, והוא לא ימנע מבעדנו. לעומת זאת, אם הוא יראה שאנחנו מבחינת זכר, אז הבא לטהר מסייעים בעדו. זאת אומרת, שאם יש לי רצון להשפעה, יסייעו לי. במה יסייעו לי, מה יתנו לי?
משתתפת: יתנו לי עוד חסרון.
אורנה: יתנו לי עוד רצון. כי כשנותנים לי רצון להשפעה אני יכולה לקבל. כשנותנים לי רצון לקבלה, האור מגיע רואה שינוי צורה, מסתלק. בינתיים הוא הגיע, נהניתי מאוד, הסתלק מהר ואני מרגישה ריקנות. מרגישה ריקנות והקליפה אומרת לי בואי אני אתן לך אור. והיא נותנת לי.
למשל , בואי אני אתך לך אור דרך סמים. בואי אתן לך אור דרך נשים. בואי אני אתן לך אור דרך גברים. בואי אני אתן לך אור דרך עושר. ואז היא נותנת לי ואז כמו הגולום, בשר הטבעות, מתחילה לעשוק את החיים שלי. אני מתחילה להתמכר לאור שהיא נותנת לי, והאור הזה מסתלק. ואז אני מרגישה ריקנות.
לעומת זאת, אם אני באה לטהר, אז מסייעים בעדי, במה? בעוד רצון להשפיע. כשאני רוצה להשפיע אני מקבלת אורות בלי גבול. האורות האלה לא הולכים לקליפה. כי לקליפה אין בכלל אינטרס בהשפעה. לא מעניין אותה השפעה. זה לא אורות שמזינים אותה.
אז נותנים לי נשמה יתרה זה נקרא. נשמת הקדישה. נותנים לי עודף רוחניות. עוד יכולות רוחניות אפילו יכולה להתעבר בי נשמה של מישהו גבוה, ולעזור לי לממש משימות גבוהות. אנחנו יודעים שיש עיבור נשמות לפי מה שהאר"י אמר לנו. כשבעל הסולם העיד על עצמו שהאר"י הקדוש התעבר בו, וסייע לו לעשות את הפרויקטים של חייו, שהיו כל כולם נתינה.
אז אם אני קוברת באדמה את בחינת הנקבה שבי, אז מסייעים בעדי. כי זה מאוד קשה. זה מאוד קשה לקבור את זה. צריך לעשות מה שהמשתתפות עשו עכשו. זה לא כל כך נעים להודות שאני דואגת לבן שלי, אבל הנה, יש כאן ציפייה לקבל.
וכשאני נותנת לכולם, אבל אני באיזשהו נימי נימים מצפה לאיזשהי תחושה שיגידו עלי שאני נדיבה ויהיו אסירי תודה. זה לא קל להודות בזה ובטח לא קבל עם וקהילה. אבל מי שעושה את זה, הוא זוכה אח"כ לנשמה יתרה. מה זאת אומרת? נשמה קדישא. הוא מרגיש שמבחינה רוחנית הוא מתחזק. זה מה שנותנים לנו בתמורה.
ואם הקב"ה מבחין שהטיפה היא של נקבה. זאת אומרת, איש מזריע תחילה. זאת אומרת אנחנו קוברים באדמה את מידת הרחמים, את כוח ההשפעה, אין בעיה. אז לא מסייעים בעדו, נאמר לא מונעים בעדו. רוצה ללכת בדרך הזאת תלך. כי זה קשור לחופש הבחירה.
ונותנים לנו הרבה סימנים. אבל באיזשהו שלב, עולם הרוח אומר, זה מה שהיא בחרה. אז היא לא רלוונטית. בגלגול הזה היא לא רלוונטית. שתלך בדרך שלה. והכי מפחיד זה שעולם הרוח מוותר עלינו.
מכיון שהטבע שלנו זה לקבל ולא להשפיע, אז הקבלה שנמצאת בתוכנו, היא קטנה מאוד. היא כמו נקודה שחורה. ואנחנו באים לאדמה הזאת, כדי לפתח אותה. אנחנו נשמה בסופו של דבר, אנחנו נשמה, אבל קטנה, ניצוץ קטן של נשמה, כמו מלכות דמלכות. נקודה מאוד מאוד קטנה וכל המסע שלנו על פני האדמה, דרך החיכוך עם הסימולציה, סימולציה מגרה אותנו, כל ארוע וארוע, כל מקרה ומקרה. המקרה לא חשוב אלא למה הוא מגרה אותנו. המקרה עצמו לא חשוב.
היה לנו מקרה היום, של איזה ארוע. שנראה שהמקרה נורא חשוב ויש הרבה חרדה, ומה יהיה. בסוף הבנו את מה שהמקרה בא להגיד. אז המקרה לא חשוב. לא להיתפס במקרה. המקרה זה חלק מהסימולציה. חלק מהעולם הגשמי שאדם הראשון לא היה לו חלק בעולם הזה בכלל. הוא לא ירד עד העולם הזה. הוא לא התגשם לגופניות כזאת. הגוף שלו היה גוף של אור.
אבל אח"כ הפיל אותנו, את כולנו, לקליפות ונוצר עולם מדומה. עולם שקר. עולם שלנו זה עולם שקר. זה מראה מעוותת של עולם הרוח. כשאנחנו משתמשים בכל מקרה ומקרה להגיע דרכו לדבקות בבורא, זאת אומרת, להשוואת צורה, אז בשביל זה ניתן לנו העולם הזה.
אבל זה מאוד מאוד לא אינטואיטיבי. כלומר, אנחנו לא מדברים על אור ואהבה. קודם כל לא מדברים על אהבה, כי אהבה אי אפשר להשיג בעולם הזה. אפשר להשיג שלום לא אהבה. אז לא מדברים על אהבה באור ואהבה כי זה הכל שטחי. אנחנו מדברים על ניסיון טיפה ועוד טיפה, בזיעת אפך, על ניסיון עוד ועוד להתמיר את הרצון לקבל שלנו, לרצון לקבל בעל מנת להשפיע. וככה אנחנו מקבלים עוד ועוד אורות עד שכל הכלי שלנו יתמלא באור, ואז נזכה לאותה אהבה שאנחנו כל כך חפצים בה, חושקים בה ויש לנו גם זכרון שלה כי היינו שם. כולנו היינו בתוך הרחם של הבורא, באינסוף, ויש לנו כיסופים לשם.
אבל אנחנו עכשו צריכים לזכות בזה בזעת אפינו, כיון שירדנו לקליפות. אבל זה כמובן התכנית ,היא תכנית עם כשל מובנה, כדי שאנחנו בעצמנו נהיה חלק מהבוראים. לא רק אלה שנבראים.
אז הנקודה הזו בתוכנו, היא הדבר היחיד שדומה לבורא. והיא קטנה. וכל מה שאנחנו צריכים לעשות כשאנחנו באים לכאן, להתחיל להגדיל אותה דרך הארועים. כי כל היתר זה משותף לנו ולחיה. ורק הנקודה הקטנה הזו, זה צלם אלוה.
אז מה עושים? איך אנחנו מגדילים את הכלי הזה. אני לא יכולה! "היהפוך כושי את עורו, נמר חברבורותיו?" אני לא יכולה להפוך את עורו. אבל תנו לי כלי, תפילת אמת. תפילה על חסרון אמיתי. מה הוא החסרון שלנו?
משתתפת: הרצון לקבל.
אורנה: הרצון להשפיע. יש לי חסרון ברצון להשפיע. אז אני מתפללת לרצון להשפיע. זאת אומרת, בכל ארוע וארוע בחיים, אני אומרת רצונך יעשה. אני לא מבינה למה זה בא, למה הילד שלי סבל, למה הילדה שלי סבלה, למה אני סבלתי, למה אתה מביא לי את הבן אדם הזה, למה התגרשתי, למה ירדתי מנכסיי, למה פיטרו אותי, למה אני צריכה להתמודד עם זה.
בכל ארוע וארוע אני רוצה לשאול אותו מה אתה רוצה ממני בארוע הזה. ואני רוצה שהרצון שלך יעשה. זאת תפילת אמת. וזה התפילה היחידה שהיא כמו אנטנה או אם תרצו צינור של תדרים, שדרכה יורדת אלי נשמה קדושה. נשמת הקדיש.
אם יש לי תפילת אמת והבורא משווע לתפילה הזו, כי זה הקשר שלנו איתו, לא תפילה שהשכן שלי יעשה תאונה. לי היו פעם תפילות כאלה שמי שפגע בבת שלי, אז כבר היו לי כל מיני תפילות איומות. אני לא יודעת אם הן נענו או לא. מתארת לעצמי שלא. לא תפילה כזאת. אלא תפילה שיהפוך אותי לדומה לו.
אפשר לסגנן את זה בכל מיני , שיוציא ממני את האהבה העצמית. את העיסוק העצמי שלי בעצמי כפרט. שיראה לי מה המשימה שלי כפרט שמשרת את הכלל. זאת תפילת אמת. וזה אומר שאני מתפללת שיתן לי חסרון, חסרון להשפעה. כי אין לי חסרון להשפעה יש לי רק חסרון לקבל.
אני רק רוצה לקבל. אני רוצה לקבל עושר, ואני רוצה לקבל כבוד, ואני רוצה שיהיו לי חברים, ואני רוצה שלילדים שלי יהיה טוב, ואני רוצה להיות בריאה, ואני לא רוצה למות בייסורים ואני לא רוצה למות בצורה משפילה. אני רוצה ורוצה ורוצה.
ואני בכלל לא כל כך מוטרדת מזה שאין לי רצון להשפעה. אני מדברת באופן כללי. כולנו נמצאים בסולם הזה בכל מיני שלבים. ולכן צריך לעבור עיבור, זה נקרא עיבור.
משתתפת: אפשר להוסיף משהו לגבי התפילה, כשבאמת אדם מתפלל לתפילה אמיתית מה שנקרא, מעומקא דליבא, אז ברגע הזה הוא נמצא במצב שלם. ברגע הזה הוא בהשוואת צורה עם הבורא, כי גם הבורא שלם ואז יש הענות.
אורנה: נכון. ואז זה התענוג הכי גדול. אין תענוג גדול יותר מלהיות באחדות עם הבורא. זה כולנו רוצים. בכל מה שאנחנו רוצים, בכל התאהבות שלנו, כל מה שאנחנו רוצים זה את האחדות הזאת עם הבורא ואנחנו מחפשים אותה בכל מה שאנחנו חושבים שיתן לנו את זה.
אז כוח התפילה הוא כוח ממשי. זה לא תתפלל ומה עוד? בד"כ כשאומרים למטופלים על התפילה, אז הם אומרים טוב תפילה, ומה עוד. כאילו, או.קיי, תפילה אבל תני לי משהו מעשי, תני לי משהו פרקטי, תני לי משהו שפועל בעולם. תפילה פועלת.
תפילת אמת פועלת. כי היא מביאה אותנו להשוואת צורה. היא לא יכולה שלא לפעול כמו שנאמר. אז זה נקרא אישה כי תזריע וילדה זכר. ואחרי זה יש את כל החוקים, למה היא צריכה עם זכר להיטהר כך וכך ימים, זה קשור לספירות. ולמה עם נקבה כפול. כל זה זה חוקים קוסמיים שמי שלומד תע"ס או זוהר מתחיל להתוודע אליהם. שזה לא סתם ימים ולא סתם כפול שיש לך בת , ופחות כשיש לך בן. הכל זה בהתאם לחוקים מאוד מאוד מדויקים שמה שכאן אנחנו עושים זה סימנים. אנחנו עושים סימנים בעולם הפיזי של דברים שקורים בעולם הרוח.
משתתפת: רציתי לשאול, הזכרת במילה אחת את המילה שלום. שזה מה שאנחנו יכולים להשיג בעולם. יכולה להסביר?
אורנה: בימי שישי, גמרנו את מאמר החרות. ועכשו נתחיל את מאמר השלום. נראה שהדבר הכי גבוה שאפשר להגיע אליו בעולם הזה זה שלום והשלום הוא כלי לאהבה. אי אפשר לפעול ישירות לאהבה. ומה זה שלום. אנחנו במקום אהבה ותענוג, שזה מה שכולנו רוצים וזה אנחנו נקבל רק בגמר תיקון באופן מלא, אנחנו צריכים לשאוף לשלום ולאמת. במקום אהבה לשלום, במקום תענוג לאמת.
בבית הספר שלנו אנחנו מדברים הרבה על אמת, מדברים פחות על שלום, עכשו נתחיל לדבר מה זה אומר שלום – איך אני מתייחסת לחברים שלי. הרי אני לא יכולה לאהוב את כולם כמו שאני אוהבת את הילד שלי. אבל בכל זאת אני צריכה ליצור עם כולם מערכת אחת שהבורא ינחת בה. אם אני אהיה לא בשלום ואם אני אהיה לבד, הבורא לא ממש מעוניין בזה. הוא מעוניין ביחד שלנו.
אז אנחנו נלמד מה שבעל הסולם אומר על השלום ואז נבין שזה הכלי שלנו. זה הכלי שנותן ברכה, חיבור. ברכה זה כמו הברחה, ב-ח' ב-כ' לא משנה זה מתחלף. זה הכלי שנותן לי. ואם אני מחפשת ישירות אהבה ותענוג זה נופל לקליפות. אין כאן שאלה.
הקליפות יכולות לספק לי הרבה תענוג ואהבה ויחד עם זה למצוץ ממני את החיות שלי.
משתתפת: אני נזכרתי במילים שכתבה נעמי שמר, "אין דבר יותר שלם מלב שבור". שבזכות החסרון יש תפילה ובזכות התפילה יש שלום.
אורנה: אנחנו נשמות שבורות. אנחנו ניצוצי נשמה מהנשמה הגדולה של אדם הראשון שהוא היה מערכת. הוא לא היה מה שאנחנו. הוא היה אינטרנט. אז אנחנו ניצוצים שבורים. בגלל זה אנחנו מרגישים באיזשהו מקום שזה לא המקום שלנו פה. שאנחנו לא שלמים פה.
כל הידע שהיום דיברנו עליו זה בעצם מהזוהר.
משתתפת: חשבתי על התפילה של עשה אותי כלי לשלוותך. שכולה בעצם תפילה להשפעה. להפוך שיהיה לי רצון להשפיע.
אורנה: זה פרנציסקו מאסיזי.
אתן תרגיל השבוע. לשים לב מה אנחנו טומנים באדמה. האם אני טומנת את הרצון לקבל או את הרצון להשפיע? לשים לב לשקרים העצמיים שהם מאוד מאוד מאוד סמויים. זה לא שאנחנו משקרים לעצמנו בצורה גסה. צריך לשים לב מאוד. וזה יותר מ- 90% מהעשייה שלה היא בעל מנת לקבל גם אם אנחנו משפיעים.
לשים לב לדברים האלה ולהתפלל עליהם. זה מה שנותר לנו. לחפש את האמת ולהתפלל למילוי של החסרון. זה כן בכוחות שלנו.
שבת שלום!