חיי האינטנסיביים כמנהלת בית הספר כחותם לייעוץ ביוגרפי, כמורה, יועצת, כותבת ו'שאר ירקות' – אינם מותירים לי זמן לחיי משפחה תקינים ונורמליים. חוץ! – מהזמן הקדוש שאני מקדישה לשני ילדי – כאשר הם מואילים להיות איתי… על הזמן הזה אני לא מוותרת!
ומי יוצא נפסד?
כמובן בעלי שיחייה…. אבל מזל שגם לו יש 'אובססיה' משלו (הוא מומחה ללקויות למידה), והוא לא תלוי בי כאוויר לנשימה… בורכתי. ובכל זאת – יש לנו פעמיים-שלוש בשבוע, בהן אנו הולכים-רצים את הליכת הבוקר ביחד.
כל ההקדמה הזו הייתה כדי להגיד, שההרהורים הפעם הם שלו – ולא שלי, והוא סיפר לי אותם בהליכת הבוקר. אני רק המשכתי את אשר הוא החל…
ואתייחס היום לפסוק: " יח קָרוֹב יְהוָה, לְכָל-קֹרְאָיו– לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת. תהילים קמה
הדבר שתפס אותי בפסוק זה, האהוב עלי מאוד, הוא המילה – באמת. מה הכוונה במילים: לכל אשר יקראו באמת? כאשר אנו מבקשים ממנו להרגיש טוב, פרנסה, שהילדים שלנו יצליחו וכו'… זה באמת או לא באמת? הרי בקשתנו לא תמיד נענית. סימן שזה לא באמת, במובן שהפסוק אומר. כי אם אלוהים קרוב אלי כאשר אני קוראת לו באמת, הוא נענה לי. מהי קריאה אמיתית לאלוהים?
הקריאה היחידה אותה אני מחשיבה לאמיתית הינה – שיעזור לי לדעת את רצונו, שיגלה לי את הדרך לדעת את רצונו, ושיעזור לי לבצע את רצונו. ולפעמים אני מבקשת משהו – וזה בכלל לא רצונו! לדוגמא, כאשר אני רוצה שאחד הילדים שלי ישתנה, והרצון של אלוהים הוא בכלל שאני אשתנה, שאחרוג מגבולותיי – דבר שלא הייתי יכולה לעשות לולא הקושי שלי לקבל את המצב הקיים. עד שלא אקבל את המצב הקיים – דבר היכול לקחת זמן ארוך, לפעמים שנים – לא אקראהו באמת.
אך גם הקבלה של המצב הקיים אינה בידי! מי אני שאשנה את מבנה הנפש שלי בעצמי? אם לא הצלחתי עד עתה, איך אצליח עכשיו? כל מה שאני אמורה לעשות זה להמשיך ולבקש את הכוח והאומץ. והדבר יינתן לי בזמן של אלוהים, לא בזמן שלי.
וככה אשתנה, וככה אקראהו באמת – וככה הוא ישפיע חסדים בלתי יאומנו עלי – בעיקר ישנה את מבנה הנפש שלי, ולאו דווקא את הדברים החיצוניים.
ואז יתקיים בי גם הפסוק הבא: יט רְצוֹן-יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה; וְאֶת-שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע, וְיוֹשִׁיעֵם.
אז תודה לאלוהים… ולבן זוגי… ולילדי.