יעל ערמוני [1]
הקדמה
בדפים הבאים מתואר תהליך הטיפול הביוגרפי על פי 7 שלבים. השלבים הללו מתארים תהליך ביוגרפי מתמשך ושלם, אך גם מפגש בודד.
בתוך תהליך ביוגרפי מתמשך, אנו יכולים למצוא את עצמנו בנושאים מסוימים בשלבים מתקדמים ובנושאים אחרים שבים וחוזרים אל השלב הראשון. ההתפתחות האנושית והרוחנית אינה תהליך לינארי, היא כרוכה בנסיגה והתקדמות, נפילה ועלייה, וחשוב שהיועץ הביוגרפי יהיה מודע לכך.
כמו-כן, בתוך כל תהליך של טיפול ביוגרפי צריכים להילקח בחשבון: גילו של המיועץ, השלב בחיים בו הוא נמצא, ותהליכי ההתפתחות והמודעות אותם הוא עבר לפני התהליך הנוכחי. בהתייחסות לדבריו של שטיינר כי: 'רע' הינו טוב שלא בזמנו ולא במקומו, תפקידו של היועץ הביוגרפי הוא לזהות את המצב הפיזי-נפשי-רוחני בו נמצא המיועץ בזמן מסוים ולהתאים את התהליך לצרכיו. ישנה חשיבות מכרעת להתפתחותו האישית של היועץ הביוגרפי, דבר זה ישפיע ויקרין על התהליך הטיפולי.
לאורך תהליך הטיפול הביוגרפי, על היועץ להיות מצד אחד כמו הורה, המספק לילדו סביבה מיטיבה, בטוחה, ומאפשרת, ובאותו הזמן גם כמו בלש, היוצא לזירת האירוע, ומתבונן בתשומת לב בכל פרט המופיע בה.
המטרה של היעוץ הביוגרפי, מעבר לתהליך האישי של כל מיועץ, היא לשרת את האנושות בתקופת התרבות הנוכחית של 'נפש התודעה' ולקראת התפתחות תקופת התרבות הבאה – 'רוח העצמיות'. היועץ הביוגרפי עוזר ל'אני' של המיועץ להתעורר דרך פיתוח מודעות גבוהה יותר. עליו לעמוד לצד אדם אחר במשברי חייו ולעזור לו בדרך למימוש גורלו.
באנתרופוסופיה זה מכונה 'רפואה מונעת'. רפואה מונעת עוזרת לאדם בחינוכו העצמי, על מנת שהבעיות לא יהפכו למחלה. היועץ הביוגרפי, מסייע לאדם להתמיר את משבריו דרך מודעות לכוחות של התפתחות וריפוי. ללא העבודה הביוגרפית, נעשה תהליך זה של מודעות בדרך כלל לאחר המוות, והוא כולל תיקון הפגמים ושיפור הכישורים.
בעזרת היעוץ הביוגרפי ותהליכי המודעות שהמיועץ עובר בליווי היועץ, ניתן להשפיע על גורלו עוד בחיים אלו. הדבר נעשה בשיתוף פעולה עם ההיררכיות הגבוהות הפועלות בקרמה של האדם. כך נוצרת האפשרות לחירות.
שטיינר מדבר על האדם כ'ישות אדם-עולם' – התהליך הביוגרפי של האדם היחיד הינו שיקוף של תהליכי ההתפתחות הרוחנית של כלל האנושות ושל ההיררכיות הגבוהות.
על היועץ הביוגרפי להכיר ידע זה ולהשתמש בו בהתבוננותו על הביוגרפיה של המיועץ ובהתערבויות שלו בתוך תהליך הטיפול.
בתקופתנו, בה נפתחו הסיפים – הסף התחתון (שנחשף דרך התיאוריה הפסיכולוגית של פרויד) והסף העליון (שנחשף על ידי הקבלה, האנתרופוסופיה ועוד'), נוצר חלל פנוי המאפשר לנו לגשת אל מה שהיה חבוי בתקופות קודמות.
על היועץ הביוגרפי ללמוד ולהכיר שלבים אלו ולהיעזר בהם. בו זמנית, עליו להתייחס לכל פגישה עם המיועץ, כמפגש ראשוני וחד פעמי ולהניח בצד כל ידע קודם. גישה זו היא שתאפשר לתובנות חדשות, יצירתיות וחופשיות לעלות בחלל הטיפולי.
הן היועץ והן המיועץ הולכים יחד במסע הזה שהוא מסע בזמן, דרך עבר הווה ועתיד, ומפתחים מודעות גבוהה יותר.
'טרום שלב': הכנה – 'הריון'
כמו האם המתכוננת בתקופת הריונה ללידה, על היועץ הביוגרפי להכין עצמו למפגש הטיפולי מבחינה פיסית, נפשית ורוחנית. ההכנה מתחילה הרבה לפני המפגש הראשון.
ההכנה כוללת:
א – הביוגרפיה של היועץ, אירועי חייו וניסיון חייו.
ב – לימוד מדע הרוח האנתרופוסופי וידע הקבלה והשתקעות בהם.
ג – לימוד דרכי טיפול והתערבות בטיפול.
ד – מסע פנימי ורוחני מתמיד להבנת הביוגרפיה של היועץ עצמו על פי החוקים הקוסמיים והאישיים.
שלבי הכנה נוספים הסמוכים לשעה הטיפולית:
א – לפני המפגש הטיפולי על היועץ הביוגרפי לרוקן עצמו מהעיסוק בתכניו האישיים, מטרדות היומיום, דעות קדומות ועוד… על מנת לפנות חלל למפגש.
ב – קיימת אפשרות לבחור: מדיטציה קבועה, ורס או תפילה בה היועץ הוגה ואליה הוא מחובר, שתאמר באופן קבוע, כריטואל לפני המפגש עם המיועץ.
ג – הכנת המקום הפיסי, יצירה של מקום נוח, נעים, שקט ובטוח. יצירת אוירה מתאימה, אינטימית וכד'[2].
ד – תהליך כתיבת השביעונים על ידי המיועץ, המייחד את בית ספרנו, מהווה גם הוא חלק מתהליך ההכנה. עצם כתיבת הביוגרפיה, מעלה זיכרונות ותובנות אצל המיועץ, ומאפשרת יצירה של קשר, רצף והתקרבות אל מציאת חוט השני, המחבר בין אירועי החיים ושלבי החיים השונים. הכתיבה מאפשרת למיועץ להיות אקטיבי בתוך התהליך, גם הוא מתכונן למפגש, לא רק היועץ. (מיועצים רבים מעידים כי כתיבת הביוגרפיה מהווה עבורם חלק משמעותי מאוד בתהליך).
בין מפגש למפגש רושם היועץ לעצמו רשמים, הגיגים ותובנות הנוגעים לתהליך הטיפולי ולמיועץ. רשימות אלו מחברות בין המפגשים ומסייעות בשמירת הרצף עבור היועץ והמיועץ.
כמו-כן, היועץ הביוגרפי מקבל הדרכה מיועץ ביוגרפי מנוסה (סופרוויזר), שמסייעת לו להבין את התהליכים המתרחשים במפגשים עם המיועץ, וכן לזהות מקומות שעדיין לא מעובדים אצלו, העולים מתוך המפגש עם המיועץ.
שלב 1: עיגון האני במציאות הפיזית, בניית הקרקע
השלב הראשון של התהליך קשור בבניית הקשר הטיפולי, האמון והמרחב הפוטנציאלי שיאפשרו לתהליך הטיפולי להתרחש.
בתהליך הטיפול הביוגרפי, היועץ פונה אל האני הגבוה של המיועץ ובכך מסייע להתעוררותו. הראשון עושה זאת דרך שיקוף, הכלה, קבלה, ומתן כלים לארגון אירועי החיים של המיועץ לאריג קוהרנטי, שלם ובעל משמעות.
על היועץ להבהיר למיועץ את הדברים הבאים: צורת העבודה, ריתמוס המפגשים, שמירה על סודיות, התשלום וכד'. כמו כן הוא מברר אתו את הסיבה לפנייתו לתהליך של טיפול ביוגרפי, ואת השאלה עמה הוא הגיע למפגש. כל אלו מהווים את הברית הטיפולית. חשוב להיות בהירים לגבי הנושאים הללו – הבהירות מקנה ביטחון ומסגרת לעבודה הטיפולית.
בשלב הזה היועץ עוסק בשאלה עמה הגיע המיועץ ומנסה לברר כיצד היא באה לידי ביטוי בחיי היומיום. היועץ מבקש מהמיועץ לספר על אירוע קונקרטי שבו באה לידי ביטוי השאלה של האחרון. שלב זה כרוך בשאילת שאלות הרחבה רבות שקשורות ראשית כל למציאות הפיסית והעובדתית של האירוע: הוא מבקש מהמיועץ תיאור מפורט ככל האפשר, מתוך ההנחה המבוססת על הקשר בין חומר לרוח שהאמת תתגלה בעובדות ובפרטים.
שאלות לדוגמא: מה לבשת? מי היה באירוע, נוסף אליך? מה עשית לפני האירוע? מה הקשר שלך לאנשים האחרים שהופיעו באירוע ועוד….היועץ לא מקל בערכה של שום עובדה, תהא 'שולית' ככל שתהא. לאחר מכן הוא עובר לשאול שאלות הנוגעות בהיבטים הרגשיים והמחשבתיים.
על היועץ להיות ערני למילים ייחודיות ולביטויים חוזרים בהם משתמש המיועץ. עליו לדעת להבחין בין מחשבה ורגש, ולסייע למיועץ לזהות מהו הרגש המרכזי שהתעורר באירוע.
בתהליך זה היועץ מניח מתחת לזכוכית מגדלת רגעים, תחושות ומחשבות של המיועץ.
בשלב זה קיימת גם אפשרות שהמיועץ יביא עימו חלום שחלם. על היועץ להתייחס לחלום כמו אל אירוע ביוגרפי ולחקור אותו באותם הכלים. החלום מהווה גשר אל עולם הרוח, וגם דרכו ניתן לקבל רמזים על האמת.
שלב 2 – העלאת תמונה – אימגינציה
לאחר חקירת האירוע, היועץ והמיועץ מנסים לתאר את האירוע באופן סימבולי: אם על ידי העלאת תמונה, מחווה אופיינית, ישות ואפילו צלילים. שלב תודעתי זה מכונה על-ידי ר. שטיינר 'אימגינציה' (מהמילה Imagination). ה'אימגינציה' מאפשרת ראייה של ההקשר הקרמתי של האירוע, ושל האנשים המשתתפים בו.
אם בשלב הראשון נעשה שימוש בשפה הארצית על מנת לתאר במילים את החוויה, בשלב השני מועלית תמונה רוחנית שאינה קשורה לשפה, אלא להווייה רוחנית של האירוע, וזאת לפני שבוחנים את האירוע בצורה לוגית קוגניטיבית. התמונה שעולה עשויה להוביל את התהליך בהמשך אל שאלת הלב – השאלה העמוקה שטמונה מתחת לשאלה הגלויה עמה בא המיועץ לטיפול.
שלב 3 – מיקום השאלה במימד הזמן
בשלב הזה חוזר היועץ אחורה לנבכי הביוגרפיה של המיועץ, ובודק אתו את התעוררות השאלה, התמונה שהופיעה, הרגש שעלה בעברו. מתי הוא פגש בהם לראשונה? באיזה אופן? התהליך הזה מעמיק את הפרספקטיבה ומאפשר יצירת קשר עם הביוגרפיה בשלמותה, מהעבר דרך ההווה לעבר העתיד. תהליך זה מאפשר לעגן את האני במימד הזמן – המימד האתרי ומאפשר למיועץ להרגיש את הקשר שלו עם העבר, ולראות את חייו בתמונה פנורמית, הדומה לתמונה אותה רואה האדם מיד לאחר המוות. משמעות הדבר היא שדרך כניסת האני – הזמן הופך למרחב. לא פעם בשלב הזה ניתן לזהות צו קרמתי והגשמה קרמתית העולים מתוך האירועים החוזרים.
שלב 4 – 'ההיפוך' – להסכים לפגוש את הכאב
בשלב זה עולה תודעה אסטרלית, נפשית. התודעה הנפשית באה לידי ביטוי בתחושה של כאב, מבלי שתתקיים עדיין הבנה שלמה של האירוע מפרספקטיבה רוחנית. היועץ מלווה את המיועץ בתחושת הכאב, תומך בו, ונושא עבורו את המשמעות העתידית, את הסיבה לכאב ואת תכליתו כמאפשר התמרה והתפתחות.
בשלב זה של היעוץ חל שינוי באופן ההתבוננות של המיועץ על הביוגרפיה שלו. תהליך זה מקביל להופעת האני בגיל 21 ולהפיכתו בהדרגה למרכז של הגופים המהווים את מעטפותיו. המיועץ מתחיל להבין כי מה שקודם נחווה כמגיע 'מבחוץ', קשור למעשה אליו, לקרמה שלו, לאני שלו. כעת אפשר להתחיל לחקור ביחד עם המיועץ את הסיבה להופעת האירוע (הצו הקרמתי) המלווה אותו בחייו שוב ושוב, את הרגש המתלווה אליו, ואת תכליתו עבור התפתחותו וייעודו. כאן מתחילות השאלות להתחדד, והתשובות מופיעות בהדרגה. החוש לאמת, אותו מציין שטיינר כיכולת חדשה אליה האנושות מתפתחת מתחיל להתפתח אצל היועץ והמיועץ.
היועץ עוזר למיועץ להפריד בין הרגש ובין האירוע והאדם שהפגיש אותו עם האירוע, ולזהות את האירוע הקרמתי והרגש המתלווה אליו כשייכים לגורלו, וקשורים איתו.
היועץ ממליץ למיועץ לנסות לשהות ברגש הכואב והקשה, להסכים להרגישו ולו לדקות ספורות. רגש זה שייך לביוגרפיה שלו ויכול לעזור לפענח אותה, וזאת משום שרגש זה 'חיכה' לו מזמנים בהם בשלב האינקרנציה, בדרך כלל בילדות, הוא לא יכול היה להתמודד איתו, והיה צריך לדחוק אותו פנימה על מנת לנהל חיים בטוחים והישרדותיים.
שלב זה הוא שלב קריטי בתוך התהליך הטיפולי; לעיתים הוא מלווה במשבר אצל המיועץ, או משבר במערכת היחסים בין היועץ למיועץ. ניתן להשוות תהליך זה לשאלת ההיפוך של אמצע החיים – שאלה קריטית להמשך ההתפתחות הרוחנית של האדם.
המיועץ עלול להרגיש שהקרקע נשמטת מתחת לרגליו מבלי שתהיה קרקע חדשה לדרוך עליה. זהו שלב של מעבר דרך חשכה, פחדים ואף אימה, וניתן לדמותו להליכה במדבר מבלי שיהיה הביטחון בקיומה של הארץ המובטחת.
מיועצים מסוימים נסוגים בשלב הזה, ולא מסוגלים לעשות את 'ההיפוך'. לפעמים היועץ צריך 'לסגת' מתוך כבוד לעיתוי הנכון של חשיפת הדברים. עם זאת, לעיתים קרובות, משבר כזה בתהליך הטיפולי, יכול להוות קרקע לצמיחה והתפתחות.
המיועץ זקוק בשלב זה לעידוד ותמיכה מרובים, עליו להרגיש שהיועץ מוכן לשהות אתו בחשכה ובתהום, 'להחזיק לו את היד' באמפטיה וללא הזדהות סימביוטית.
תפקיד היועץ להמשיך לשאת בתודעתו את האני הגבוה של המיועץ ולפנות לחלק זה בתוכו, לשאת את העתיד, הרוח והתקווה, את הפרשנות הרוחנית של האירוע.
שלב 5 – 'המפגש עם שומר הסף הקטן' – 'הכרת הרע' בדרך לחירות
הכניסה אל הסודות של עולם הרוח כרוכה במפגש עם שומר הסף הקטן, בהכרת הרע, הפגמים והחסרונות של האדם ולקיחת אחריות עליהם. רק דרך המפגש עם שומר הסף הקטן והמעבר של סף זה, ניתן להגיע למפגש עם שומר הסף הגדול.
המפגש עם צד הצל הינו תהליך מטיל אימה וגם כאן, מיועצים מסוימים ייסוגו לאחור. חשוב שהיועץ יזהה את העיתוי הנכון בו ניתן להפגיש את המיועץ עם שקריו הקיומיים, תוך כדי כך שהוא מתאים את התובנות שהוא מביא אליו ליכולת הנשיאה של האחרון, לגילו ולשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. אין ביכולתו של האדם לשאת מפגש עם כל היבטיו של שומר הסף הקטן בבת אחת, ועל-כן מפגש זה חייב להיעשות בהדרגתיות, טיפין טיפין.
דבר שיכול לסייע בתהליך זה הוא שימוש של היועץ בדוגמאות קונקרטיות, המבוססות על ההיכרות של היועץ עם הביוגרפיה של המיועץ, או על סיטואציות שהתרחשו בתוך המרחב הטיפולי, תוך הימנעות מהכללות. כאשר היועץ מפגיש את המיועץ עם אמיתות מכאיבות אודות עצמו, עליו לעשות זאת בדרך המשדרת קבלה וחוסר שיפוט.
בשלב הזה ביעוץ נחלשות ההגנות של המיועץ, הדפוסים והאחיזות ששירתו אותו בעבר מתגמשים ומפנים מקום לראייה חדשה לעלות. זה שלב הדומה לשלב האקסקרנציה, שלב בו כוחות החיים של האדם נסוגים ונחלשים, ומפנים מקום לרוח להיכנס.
תהליך זה כרוך בפרידה וויתור על 'ההזדהות של המיועץ עם עצמו', הוא מאפשר התבוננות חדשה על האירועים והשאלות שעלו, מנקודת מבט יותר אובייקטיבית ופחות אישית. תהליך שבעקבותיו זוכה המיועץ לחירות הולכת וגוברת בחייו, אך גם לאחריות עליהם, בדומה לגיל 49 – גיל 'היציאה מעבדות לחירות', בו האדם נפרד בהדרגה מהזהויות וההזדהויות שלו.
שלב זה הינו פתח לשינוי העתיד ובמידה מסוימת גם לשינוי העבר, שמקבל פרספקטיבה חדשה. המיועץ מבין פתאום ש'הסיפור' שהוא סיפר לעצמו עד עכשיו הוא לא הסיפור היחיד האפשרי, הוא הופך לצופה ב'סרט חייו'.
רגשות של עצב והחמצה יכולים להתעורר, אך גם רגשות של קבלה והשלמה.
שלב זה מוביל אל השלב הבא – שלב 'התובנות הרוחניות'.
שלב 6 – תובנות רוחניות
בשלב זה עולות תובנות רבות ונפתחת האפשרות לפתח תודעה רוחנית על האירועים מתוך ראיית התמונה השלמה, ובכך להבין את המשמעות העמוקה של השאלה המלווה את המיועץ בחייו. משמעות זו אינה נוגעת רק לקרמת העבר של המיועץ ולתיקונו והתפתחותו האינדיבידואליים, אלא גם לקרמת העתיד ולשליחותו הרוחנית ביחס לכלל.
לא ניתן לגלות את תכלית היותנו כאן, בהסתכלות על הפרט בלבד, בהוצאת הקשרו לכלל. יהא זה כמו התבוננות על איבר בודד ונסיון להבין את תפקידו תוך הפרדתו מהגוף השלם. חסרונו הייחודי של כל אדם, כאשר הוא עובר תיקון, הוא גם הגוון הייחודי, 'חלק הפאזל' החד פעמי שביכולתו להשלים את 'ההרכבה הקוסמית הגדולה' לידי תמונה שלמה.
בשלב זה מתגלה האפשרות 'להרגיש את האמת של הסיטואציה' וכן להגיע לחירות מסוימת ויצירתיות בתוך הקרמה. זה שלב המקביל ל 'רוח העצמיות', זהו הפרי של התהליך כולו שמופיע כחסד שנשפע, לאחר העבודה הקשה.
לא ניתן לשלוט על הזמן בו יופיע החסד, כמו כן לא ניתן לזרזו. אך כפי שנאמר במסורת היהודית: 'לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה' (אבות ב', ט"ז).
החסד והתובנה הרוחנית יופיעו בזמנו של אלוהים.
ההתבוננות על הדברים מתוך נקודת מבט רוחנית, הינה יכולת אותה צריך לפתח בהתמדה, ואינה דבר שנרכש אחת ולתמיד.
שלב 7 – שימור התובנות שנרכשו והעמקתן
כפי שנכתב בהקדמה, התהליך של הטיפול הביוגרפי אינו תהליך לינארי. כמו כל תהליך התפתחותי יש בו נסיגות והתקדמויות. גם כאשר מגיע היועץ עם המיועץ לתובנה מסוימת ואף עוזר לו להשתחרר מ'עבדות' כלשהי, התהליך אינו מסתיים. התמות המרכזיות של חיי המיועץ ישובו ויעלו, כל פעם באופן אחר וברמת תודעה אחרת. כאשר השאלה איתה הגיע המיועץ לטיפול חוזרת, היא צריכה להיבחן שוב במטרה להעמיק את התובנות שהושגו בשלבים הקודמים, ולהגיע לעיתים לתובנה חדשה, העולה כנקודת מבט נוספת, בעקבות אירוע גורל נוסף שהתרחש בחיי המיועץ. עלינו לזכור שהרוח נמצאת תמיד בתנועה, וההבנות החדשות קשורות לזמן החולף והמשתנה.
חקירת הביוגרפיה והבנתה, הינה תהליך המתמשך לאורך כל החיים. בכל שלב בתהליך זה נחשף רובד נוסף של האמת, אפשרות לתודעה גבוהה יותר ולתובנה מעמיקה יותר על החיים.
[1] שבעת השלבים נכתבו על ידי יעל ערמוני ונערכו על ידי אורנה בן דור ומבוססים על ידע האדם כפי שהובא על ידי ד"ר רודולף שטיינר, וכן על מחקריהם של מר צבי בריגר והגברת אורנה בן דור ועל תהליכי הלימוד המתרחשים בבית הספר 'כחותם'. נעזרנו גם במודל שבעת השלבים כפי שהוצג לנו על ידי הגברת מרגלי מתיאוס.
[2] גם במידה והמפגשים מתקיימים מרחוק (טלפון / זום וכד'), מומלץ לעודד את המיועץ לדאוג לסביבה כזו עבור עצמו במהלך המפגש וכך גם ליועץ עצמו.