תהליך הטיפול הביוגרפי בשבעה שלבים

יעל ערמוני

הקדמה

במאמר זה מתואר תהליך הטיפול הביוגרפי על פי 7 שלבים. השלבים הללו מתארים תהליך טיפולי מתמשך ושלם, אך גם מפגש טיפולי בודד.

בתוך תהליך טיפול מתמשך, אנו יכולים למצוא את עצמנו בנושאים מסוימים בשלבים מתקדמים ובנושאים אחרים שבים וחוזרים אל השלב הראשון. ההתפתחות האנושית והרוחנית אינה תהליך לינארי, היא כרוכה בנסיגה והתקדמות, נפילה ועלייה, וחשוב שהמטפל יהיה מודע לכך.

כמו-כן, בתוך כל תהליך של טיפול ביוגרפי צריכים להילקח בחשבון: הגיל של המטופל, השלב בחיים בו הוא נמצא, תהליכי ההתפתחות והמודעות אותם הוא עבר לפני התהליך הנוכחי. בהתייחסות לדבריו של שטיינר כי: "רע" הינו טוב שלא בזמנו ולא במקומו, תפקידו של המטפל הוא לזהות את המצב הפיזי-נפשי-רוחני בו נמצא המטופל בזמן מסוים ולהתאים את התהליך לצרכים שלו. ישנה חשיבות מכרעת להתפתחותו האישית של המטפל, דבר זה ישפיע ויקרין על התהליך הטיפולי.

לאורך תהליך הטיפול, על המטפל להיות מצד אחד כמו האם הצריכה לספק לילדה הרך סביבה מיטיבה, בטוחה, ומאפשרת, ובאותו הזמן הוא גם כמו בלש, היוצא לזירת האירוע, ומתבונן בתשומת לב בכל פרט המופיע בה.

המטרה של הטיפול הביוגרפי, מעבר לתהליך האישי של כל מטופל היא לשרת את האנושות בנפש התודעה, המטפל הביוגרפי עוזר ל'אני' של המטופל להתעורר דרך פיתוח מודעות גבוהה יותר.  עלינו כמטפלים לעמוד לצד אדם אחר, במשברי חייו ולעזור לו בדרך למימוש גורלו.

באנתרופוסופיה זה מכונה 'רפואה מונעת'. רפואה מונעת עוזרת לאדם בחינוכו העצמי, על מנת שהבעיות לא יהפכו למחלה. כמטפלים, אנו עוזרים לאדם להתמיר את משבריו דרך מודעות לכוחות של התפתחות וריפוי.  ללא העבודה הביוגרפית נעשה תהליך זה של מודעות בדרך כלל לאחר המוות והוא כולל תיקון הפגמים ושיפור הכישורים.

בעזרת הטיפול הביוגרפי ותהליכי המודעות שהמטפל עובר יחד עם המטופל ניתן להשפיע על גורלו עוד בחיים אלו. הדבר נעשה בשיתוף פעולה עם ההיררכיות הגבוהות הפועלות בקרמה של האדם. כך נוצרת האפשרות לחירות.

שטיינר מדבר על האדם כ'ישות אדם עולם' – התהליך הביוגרפי של האדם היחיד הינו שיקוף של תהליכי ההתפתחות הרוחנית של כלל האנושות ושל ההיררכיות הגבוהות.

על המטפל הביוגרפי להכיר ידע זה ולהשתמש בו בהתבוננות שלו על הביוגרפיה של המטופל ובהתערבויות שלו בתוך הטיפול.

בתקופה שלנו, בה נפתחו הסיפים- הסף התחתון (שנחשף דרך התיאוריה הפסיכולוגית של פרויד) והסף העליון (שנחשף על ידי הקבלה, האנתרופוסופיה בייסודו של שטיינר ואחרים), נוצר חלל פנוי המאפשר לנו לגשת אל מה שהיה חבוי בתקופות קודמות.

על המטפל הביוגרפי ללמוד ולהכיר שלבים אלו ולהיעזר בהם. בו זמנית, עליו להתייחס לכל פגישה עם המטופל, כמפגש ראשוני וחד פעמי ולהניח בצד כל ידע קודם. גישה זו היא שתאפשר לתובנות חדשות, יצירתיות וחופשיות לעלות בחלל הטיפולי.

הן המטפל והן המטופל הולכים יחד במסע הזה שהוא מסע בזמן, דרך עבר הווה ועתיד, ומפתחים מודעות גבוהה יותר.

'טרום שלב': הכנה- 'הריון'

כמו האם המתכוננת בתקופת הריונה, ללידה, על המטפל להכין עצמו למפגש הטיפולי, מבחינה פיסית, נפשית ורוחנית, ההכנה מתחילה הרבה לפני המפגש הראשון.

ההכנה כוללת:

א – הביוגרפיה של המטפל, אירועי חייו וניסיון חייו.

ב – לימוד מדע הרוח האנתרופוסופי והשתקעות בו.

ג – לימוד דרכי טיפול והתערבות בטיפול.

ד – מסע פנימי ורוחני מתמיד להבנת הביוגרפיה של המטפל עצמו על פי החוקים הקוסמיים והאישיים.

שלבי הכנה נוספים הסמוכים לשעה הטיפולית:

א – לפני המפגש על המטפל הביוגרפי לרוקן את עצמו מהעיסוק בתכנים האישיים שלו, מטרדות היומיום, דעות קדומות ועוד… על מנת לפנות חלל למפגש.

ב –  קיימת אפשרות לבחור: מדיטציה קבועה, ורס או תפילה בה היועץ הוגה ואליה הוא מחובר, שתאמר באופן קבוע, כריטואל לפני המפגש עם המטופל.

ג – הכנת המקום הפיסי, יצירה של מקום נוח נעים, שקט ובטוח. יצירת אוירה מתאימה, אינטימית וכד'.

ד – תהליך כתיבת השביעונים על ידי המטופל, המייחד את בית ספרנו, מהווה גם הוא חלק מתהליך ההכנה. עצם כתיבת הביוגרפיה, מעלה זיכרונות ותובנות אצל המטופל, ומאפשרת יצירה של קשר, רצף והתקרבות אל מציאת חוט השני, המחבר בין אירועי החיים ושלבי החיים השונים. הכתיבה מאפשרת למטופל להיות אקטיבי, בתוך התהליך, גם הוא מתכונן למפגש, לא רק המטפל. (מטופלים רבים מעידים כי כתיבת הביוגרפיה מהווה עבורם חלק משמעותי מאוד בתהליך.)

בין מפגש למפגש רושם המטפל לעצמו רשמים, הגיגים  ותובנות הנוגעים לתהליך הטיפולי ולמטופל. רשימות אלו מחברות בין המפגשים ומסייעות בשמירת הרצף עבור המטפל והמטופל.

כמו-כן, המטפל הביוגרפי מקבל הדרכה מטפל ביוגרפי מוסמך להדרכה (סופרוויזר), שמסייעת לו להבין את התהליכים המתרחשים במפגשים עם המטופל וכן, לזהות מקומות שעדיין לא מעובדים אצלו, העולים מתוך המפגש עם המטופל.

1. עיגון האני במציאות הפיזית, בניית הקרקע

השלב הראשון של התהליך קשור בבניית הקשר הטיפולי, האמון והמרחב הפוטנציאלי שיאפשרו לתהליך הטיפולי להתרחש.

ניתן להשוות זאת להורה הנושא עבור הילד את האני שלו בשלושת השביעונים הראשונים, כך שלאט לאט בונה הילד מיכל משלו, גביע לתוכו נולד האני.

המטפל נושא עבור המטופל שלו את האני הגבוה עד לזמן בו המטופל עצמו יוכל להתפתח ולשאת אני זה בעצמו. הראשון עושה זאת דרך שיקוף, הכלה, קבלה, ארגון אירועי החיים של המטופל לאריג קוהרנטי, שלם ובעל משמעות.

על המטפל להבהיר למטופל את הדברים הבאים: צורת העבודה, ריתמוס המפגשים, שמירה על סודיות, התשלום וכד'. כמו כן הוא מברר אתו את הסיבה לפנייתו, לטיפול ביוגרפי, ואת השאלה עמה הוא הגיע למפגש. כל אלו מהווים את הברית הטיפולית. חשוב להיות בהירים לגבי הנושאים הללו- הבהירות מקנה ביטחון ומסגרת לעבודה הטיפולית.

בשלב הזה המטפל עוסק בשאלה עמה הגיע המטופל ומנסה לברר כיצד היא באה לידי ביטוי בחיי היומיום. המטפל מבקש מהמטופל לספר על אירוע קונקרטי שבו באה לידי ביטוי השאלה של האחרון. שלב זה כרוך בשאילת שאלות רבות שקשורות ראשית כל למציאות הפיסית והעובדתית של האירוע: הוא מבקש מהמטופל תיאור מפורט ככל האפשר, מתוך ההנחה המבוססת על הקשר בין חומר לרוח שהאמת תתגלה בעובדות ובפרטים.

שאלות לדוגמא: מה לבשת? מי היה באירוע, נוסף אליך? מה עשית לפני האירוע? מה הקשר שלך לאנשים האחרים שהופיעו באירוע ועוד….המטפל לא מקל בערכה של שום עובדה, תהא 'שולית' ככל שתהא. לאחר מכן הוא עובר לשאול שאלות הנוגעות בהיבטים הרגשי והמחשבתי.

על המטפל להיות ערני למילים ייחודיות ולביטויים בהם משתמש המטופל. עליו לדעת להבחין בין מחשבה ורגש ולסייע למטופל לזהות מהו הרגש המרכזי שהתעורר באירוע.

בתהליך זה המטפל מניח מתחת לזכוכית מגדלת רגעים, תחושות ומחשבות של המטופל.

בשלב זה קיימת גם אפשרות שהמטופל יביא עימו חלום שהוא חלם. על המטפל להתייחס לחלום כמו אל אירוע ביוגרפי ולחקור אותו באותם הכלים. החלום מהווה גשר אל עולם הרוח, וגם דרכו ניתן לקבל רמזים על האמת.

2. העלאת תמונה – אימגינציה

לאחר חקירת האירוע המטפל והמטופל מנסים לתאר את האירוע באופן סימבולי: אם על ידי העלאת תמונה, מחווה אופיינית, ישות ואפילו צלילים. אנו מכנים זאת 'אימגינציה' (מהמילה Imagination). 'אימגינציה' מאפשרת לנו לראות את ההקשר הקרמתי של האירוע, ושל האנשים המשתתפים בו.

אם בשלב הראשון אנו משתמשים בשפה הארצית על מנת לתאר במילים את מה שחווינו, בשלב השני אנחנו מעלים תמונה שלא קשורה לשפה, אלא להווייה רוחנית של האירוע, וזאת לפני שבוחנים את האירוע בצורה לוגית קוגניטיבית. התמונה שעולה עשויה להוביל אותנו בהמשך אל שאלת הלב– השאלה העמוקה שטמונה מתחת לשאלה הגלויה עמה בא המטופל לטיפול.

3. מיקום השאלה בממד הזמן

בשלב הזה חוזר היועץ אחורה לנבכי הביוגרפיה של המטופל, ובודק אתו את התעוררות השאלה, התמונה שהופיעה, הרגש שעלה בעברו. מתי הוא פגש בהם לראשונה? באיזה אופן? התהליך הזה מעמיק את הפרספקטיבה ומאפשר יצירת קשר עם הביוגרפיה בשלמותה, מהעבר דרך ההווה לעבר העתיד. תהליך זה מאפשר לעגן את האני בממד הזמן- הממד האתרי ומאפשר למטופל להרגיש את הקשר שלו עם העבר, ולראות את חייו בתמונה פנורמית, הדומה לתמונה אותה רואה אדם מיד לאחר המוות. משמעות הדבר היא שדרך כניסת האני  – הזמן הופך למרחב. לא פעם בשלב הזה ניתן לזהות צו קארמתי והגשמה קארמתית העולים מתוך האירועים החוזרים.

4. 'ההיפוך' – להסכים לפגוש את הכאב

בשלב זה עולה תודעה אסטרלית, נפשית. התודעה הנפשית באה לידי ביטוי בתחושה של כאב, מבלי שתתקיים עדיין הבנה שלמה של האירוע מפרספקטיבה רוחנית. המטפל מלווה את המטופל בתחושת הכאב, תומך בו, ונושא עבורו את המשמעות העתידית, את הסיבה לכאב ואת תכליתו כמאפשר התמרה והתפתחות.

בשלב זה של הטיפול חל שינוי באופן ההתבוננות של המטופל על הביוגרפיה שלו. תהליך זה מקביל להופעת האני בגיל 21 ולהפיכתו בהדרגה למרכז של הגופים המהווים את מעטפותיו. המטופל מתחיל להבין כי מה שקודם נחווה כמגיע "מבחוץ", קשור למעשה אליו, לקרמה שלו, לאני שלו. כעת אפשר להתחיל לחקור ביחד עם המטופל את הסיבה להופעת האירוע (הצו הקרמתי) המלווה אותו בחייו שוב ושוב, את הרגש המתלווה אליו, ואת תכליתו עבור התפתחותו וייעודו. כאן מתחילות השאלות להתחדד, והתשובות מופיעות בהדרגה. החוש לאמת, אותו מציין שטיינר כיכולת חדשה אליה האנושות מתפתחת- מתחיל להתפתח אצל המטפל והמטופל.

המטפל עוזר למטופל להפריד בין הרגש ובין האירוע והאדם שהפגיש אותו עם האירוע, ולזהות את האירוע הקרמתי והרגש המתלווה אליו כשייכים לגורלו, וקשורים איתו.

המטפל ממליץ למטופל לנסות לשהות ברגש הכואב והקשה, להסכים להרגישו ולו לדקות ספורות. רגש זה שייך לביוגרפיה שלו ויכול לעזור לפענח אותה. וזאת משום שרגש זה 'חיכה' לו מזמנים בהם בשלב האינקרנציה, בדרך כלל בילדות, הוא לא יכול היה להתמודד איתו, והיה צריך לדחוק אותו פנימה על מנת לנהל חיים בטוחים והשרדותיים.

שלב זה הוא שלב קריטי בתוך התהליך הטיפולי; לעיתים הוא מלווה במשבר נפשי אצל המטופל, או משבר במערכת היחסים בין מטפל למטופל. ניתן להשוות תהליך זה לשאלת ההיפוך של אמצע החיים- שאלה קריטית להמשך ההתפתחות הרוחנית של האדם.

המטופל עלול להרגיש שהקרקע נשמטת מתחת לרגליו מבלי שתהיה קרקע חדשה לדרוך עליה. זהו שלב של מעבר דרך חשכה, פחדים ואף אימה וניתן לדמות אותו להליכה במדבר מבלי שיהיה הביטחון בקיומה של הארץ המובטחת.

היחסים בין המטופל למטפל יכולים להפוך בשלב זה למאתגרים אך גם נתונים לסיכון. המטופל עשוי להפנות את כעסו על המטפל, להתנגד, אולי אף לאבד אמון- בשפה הפסיכולוגית תהליך זה מכונה: השלכה. מטופלים מסוימים נסוגים בשלב הזה, ולא מסוגלים לעשות את 'ההיפוך'. לפעמים המטפל צריך 'לסגת' מתוך כבוד לעיתוי הנכון של חשיפת הדברים. עם זאת, לעיתים קרובות, משבר כזה במערכת היחסים הטיפולית, יכול להוות קרקע לצמיחה והתפתחות. על המטפל לזהות את מה שמתרחש, ולהסכים לעיתים לשאת האשמות והשלכות, לראות אותם כשלב מעבר, בדרך להתפתחות.

המטופל זקוק בשלב זה לעידוד ותמיכה מרובים, עליו להרגיש שהמטפל מוכן לשהות אתו בחשכה ובתהום, 'להחזיק לו את היד' באמפטיה וללא הזדהות סימביוטית.

תפקיד המטפל לשאת עבור המטופל את האני הגבוה שלו, את העתיד, הרוח, והתקווה.

5. המפגש עם שומר הסף הקטן –בדרך לחירות

הכניסה אל הסודות של עולם הרוח, כרוכה במפגש עם שומר הסף הקטן, במפגש עם הרוע והפגמים של האדם ולקיחת אחריות עליהם. רק דרך המפגש עם שומר הסף הקטן והמעבר של סף זה, ניתן להגיע למפגש עם שומר הסף הגדול.

המפגש עם צד הצל הינו תהליך מטיל אימה וגם כאן, מטופלים מסוימים יסגו לאחור. חשוב שהיועץ יזהה את העיתוי הנכון בו ניתן להפגיש את המטופל עם השקרים הקיומיים שלו, תוך כדי כך שהוא מתאים את התובנות שהוא מביא אליו ליכולת הנשיאה של האחרון, לגילו ולשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא.

דבר שיכול לסייע בתהליך זה הוא שימוש של המטפל בדוגמאות קונקרטיות, המבוססות על ההיכרות של המטפל עם הביוגרפיה של המטופל, או על סיטואציות שהתרחשו בתוך המרחב הטיפולי, תוך הימנעות מהכללות. כאשר המטפל מפגיש את המטופל עם אמיתות מכאיבות אודות עצמו, עליו לעשות זאת בדרך המשדרת קבלה וחוסר שיפוט.

בשלב הזה בייעוץ  נחלשות ההגנות של המטופל. הדפוסים והאחיזות, ששירתו אותו בעבר, מתגמשים ומפנים מקום לראייה חדשה לעלות. זה שלב הדומה לשלב האקסקרנציה, שלב בו כוחות החיים של האדם נסוגים ונחלשים, ומפנים מקום לרוח להיכנס.

תהליך זה כרוך בפרידה וויתור על 'ההזדהות של המטופל עם עצמו', הוא מאפשר התבוננות חדשה על האירועים והשאלות שעלו, מנקודת מבט יותר אובייקטיבית ופחות אישית. תהליך שבעקבותיו זוכה המטופל לחירות הולכת וגוברת בחייו, אך גם לאחריות עליהם, בדומה לגיל 49 שבו אדם מתפתח, נפרד בהדרגה מהזהויות וההזדהויות שלו.

שלב זה הינו פתח לשינוי העתיד ובמידה מסוימת גם לשינוי העבר, שמקבל פרספקטיבה חדשה. המטופל מבין פתאום ש'הסיפור' שהוא סיפר לעצמו עד עכשיו הוא לא הסיפור היחיד האפשרי, הוא הופך לצופה ב'סרט חייו'.

רגשות של עצב והחמצה יכולים להתעורר, אך גם רגשות של קבלה והשלמה.

שלב זה מוביל אל השלב הבא- שלב 'התובנות הרוחניות'.

6. תובנות רוחניות

בשלב זה עולות תובנות רבות ונפתחת האפשרות לפתח תודעה רוחנית על האירועים מתוך ראיית התמונה השלמה,  ובכך להבין את המשמעות העמוקה של השאלה המלווה את המטופל בחייו.

מתגלה האפשרות 'להרגיש את האמת של הסיטואציה' וכן להגיע לחירות מסוימת ויצירתיות בתוך הקרמה. זה שלב המקביל ל "רוח העצמיות" זהו הפרי של התהליך כולו שמופיע כחסד שנשפע, לאחר העבודה הקשה.

לא ניתן לשלוט על הזמן בו יופיע החסד, כמו כן לא ניתן לזרז אותו. אך כפי שנאמר במסורת היהודית: 'לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה' (אבות ב', ט"ז).

החסד והתובנה הרוחנית יופיעו בזמנו של אלוהים.

ההתבוננות על הדברים מתוך נקודת מבט רוחנית, הינה יכולת אותה צריך לפתח בהתמדה, ואינה דבר שנרכש אחת ולתמיד.

7. שימור התובנות שנרכשו והעמקתן.

כפי שנכתב בהקדמה, התהליך של הטיפול הביוגרפי אינו תהליך לינארי, כמו כל תהליך התפתחותי יש בו נסיגות והתקדמויות. גם כאשר מגיע המטפל עם המטופל לתובנה מסוימת ואף עוזר לו להשתחרר מ"עבדות" כלשהי, התהליך אינו מסתיים. התמות המרכזיות של חיי המטופל ישובו ויעלו, כל פעם באופן אחר וברמת תודעה אחרת. כאשר השאלה איתה הגיע המטופל לטיפול חוזרת, היא צריכה להיבחן שוב במטרה להעמיק את התובנות שהושגו בשלבים הקודמים, ולהגיע לעיתים לתובנה חדשה, העולה כנקודת מבט נוספת, בעקבות אירוע גורל נוסף שהתרחש בחייו של המטופל. עלינו לזכור שהרוח נמצאת תמיד בתנועה, וההבנות החדשות קשורות לזמן החולף ומשתנה.

חקירת הביוגרפיה והבנתה, בין אם היא נמשכת בליווי שלנו, כמטפלים, ובין אם המטופל בוחר להמשיך אותה באופן עצמאי, הינה תהליך המתמשך, לאורך כל החיים. בכל שלב בתהליך זה נחשף רובד נוסף של האמת, אפשרות לתודעה גבוהה יותר ולתובנה מעמיקה יותר על החיים.

________________________________________________________________________________________________________________

[1] שבעת השלבים נכתבו על ידי יעל ערמוני ונערכו על ידי אורנה בן דור ומבוססים על ידע האדם כפי שהובא על ידי ד"ר רודולף שטיינר, וכן על מחקריהם של מר צבי בריגר והגברת אורנה בן דור ועל תהליכי הלימוד המתרחשים בבית הספר 'כחותם'. נעזרנו גם במודל שבעת השלבים כפי שהוצג לנו על ידי הגברת מרגלי מתיאוס.