לפניכם תיאור מקרה מתוך הספר 'להפוך קש לזהב' / מאת: אורנה בן דור, הוצאת 'כחותם'
ציור: נגה בן דור
אירוע ביוגרפי 2
"החלטה חורצת גורלות" – גילה (50), מנהלת בכירה בחברת תכנה ויועצת ביוגרפית.
כיוון החקירה הביוגרפית והכלי הייעוצי: הלך הנפש של המיועץ
גילה היא אישה בת 50, נאה, אינטליגנטית ובעלת בטחון עצמי. היא מנהלת בכירה בחברת תכנה, ואחראית על התנהלות החברה בארץ כלפי התורמת הראשית בחו"ל. גילה מרכזת בידיה כוח גדול, באמצעותו היא גם מקבלת אנשים לעבודה או גורמת לפיטורם.
אחת העובדות הבכירות בחברה הנה מנהלת תכנה בשם נעמה.
היחסים בין גילה לנעמה עוברים דרך עליות ומורדות. מזה זמן רב שוקלת גילה לפטר את נעמה – לדבריה, משום התנהלותה השתלטנית, נוקשותה וחוסר היכולת שלה להקשיב לאחרים.
דבר אחד המפריע לה לקבל החלטות הוא הפקפוק ביכולת השיפוט שלה – "אולי אני טועה?" אומרת גילה "אולי אם אפטר אותה אגרום נזק למיזם העצום הזה של החברה שלנו? אולי לא אמצא מישהי כמוה? אולי אגרום לה נזק על לא עוול בכפה?". הספקות מנקרים בגילה, ומכיוון שהיא אדם חם ואכפתי מטבעה, ובנוסף לכך עוברת תהליך רוחני-ביוגרפי, היא שואפת באמת לעשות את הדבר הנכון.
דרך התהליך ההתפתחותי, מבינה גילה שעליה לבדוק את מניעיה[1]. "האם אני פועלת מתוך האגו?" היא שואלת. גילה מבולבלת ומתייסרת, משום שאינה יודעת את התשובה.
היועץ-הביוגרפי המנוסה לא יתפתה ללכת בכיוון חיפוש 'התשובה הנכונה' לבעיה שגילה העלתה. הוא לא ינסה למצוא איתה את התשובה לשאלה הגלויה: האם לפטר את נעמה, או לא? הבעיה הגלויה, המוצגת, מהווה רמז, תמונה של התנהלות ממהלך חיים קודם, המוצאת את ביטויה בילדות ובנעורים (עד גיל 21).
התמונה הקרמתית של גילה מחיים קודמים שעלתה בתהליך היא: אדם בעל כוח השפעה בדיוק כפי שגילה היא עכשיו – אלא שאז לא חשה את כאבו של האדם האחר.[2] במהלך החיים הקודם היא השתמשה בכוחה בשרירותיות מבלי להבין שמעשיה, שנעשו כלאחר יד, יכולים לחרוץ גורלות. תכונות אלו הופיעו גם במהלך החיים הנוכחי, לפני שגילה עברה תהליך של התפתחות נפשית-רוחנית.
במקרה של גילה, 'האיזון הקרמתי' (קומפנסציה) בא לידי ביטוי בעליית רמת הרגישות שלה לכאבם של האחרים, ובכאב על הנזק שהיא עלולה לגרום להם, גם אם ללא כוונה זדונית. הכוח שלה מהעבר – שהונע על ידי שליטה באחרים ללא אמפתיה – הפך עבורה במהלך החיים הנוכחי לחרב פיפיות. גם בחיים הנוכחיים היא בעמדת כוח, אך הפעם אינה אדישה כלל לכאב שהיא עלולה לגרום במעשיה.
גילה מבולבלת ומבקשת פתרון לדילמה. בשלב זה הבנו שהבלבול הוא העניין המהותי – ולא פתרונו! הבלבול הוא האיזון-הקרמתי, הסבל הנדרש כקומפנסציה על פגם מוסרי שנעשה במהלך חיים קודם.
גם הפעם קיימת תחושת התרגשות והתפעמות מצד המיועצת לנוכח גילוי אמת-קרמתית על עצמה – למרות שלא קבלה מענה ישיר על השאלה הגלויה שלה. היא חשה בנכונות הדבר, הזדהתה עם הנאמר, אשרה את הגילוי ותיקפה את הדברים כשהיא מצביעה על התנהלותה באירועים קודמים בחייה. כדי לתקף את הגילוי הקרמתי עלינו לזהות התנהגויות דומות בעברו של המיועץ.
חזרנו לעברה של גילה וחיפשנו שימוש בעמדת כוח באופן שרירותי ואגבי, מבלי שתהא מודעת לתוצאות השליליות לכך.
ואכן, גילה מצאה מקרים כאלו. נתאר כאן שניים מהם:
- בילדותה הפסיקה גילה לדבר עם אחת הילדות האינטליגנטיות והמוכשרות בכתה. היא לא זוכרת את הסיבה לכך. למחרת, הגיעה אימה של הילדה אל אימה של גילה ובקשה ממנה לומר לביתה להפסיק עם החרם. גילה לא הייתה מודעת לכך שלמעשה, מעצם היותה 'מלכת-הכתה', השפיע המעשה שלה על שאר הילדים, שהפסיקו גם הם לדבר עם הילדה המוחרמת. כך – מעשה של גילה שנעשה כלאחר יד, אף מבלי שתזכור כלל את הסיבה לו – השפיע על האחר באופן חמור ופגע בו.
- בהיותה קצינה בצבא, כשהיא נשענת על מעמדה, מיררה גילה את חייו של אזרח עובד-צה"ל ששאף להתקדם בתפקידו. היא, החיילת הצעירה, נהנתה לפקד על אדם המבוגר ממנה. מה שנראה לגילה כמשחק כוח בין 'קצינה צעירה ופקוד מבוגר', השפיע על דימויו העצמי וגורלו המקצועי של האחר.
'האיזון הקרמתי' של גילה היום הוא עצם ההתייסרות שלה בנוגע לאופן הפעולה שלה:
"אם אפטר את נעמה, דבר שהוא קל עבורי, והכרוך בשיחת טלפון אחת לתורמת הראשית של היוזמה שלנו – אולי אני אטעה וסתם אהרוס חיים של אישה לא צעירה שהייתה מסורה ביותר למיזם והשקיעה בו את מיטב כוחה ושנותיה הבוגרות למיזם. לעומת זאת – אם לא אפעל, אולי זו הטעות? אנשים רבים הקשורים לעבודה טוענים שאי אפשר לעבוד איתה. אפילו עם הלקוחות שלנו היא הצליחה לריב – מה לעשות?"
למעשה, הבעיה של גילה היא 'הפתרון' של האירוע. זהו הגמול הקרמתי, המהווה איזון על מעשיה הבלתי-מוסריים בעבר, ועל זחיחות הדעת שלה לגבי השפעת מעשיה עם האחר. חוסר הוודאות של גילה, פקפוק ביכולת השיפוט שלה, הייסורים והלבטים הם הקומפנסציה של הקרמה. אם בעבר היא הכריעה גורלות בהינף יד מבלי להקדיש לכך מחשבה, כיום היא מתייסרת מהכוח הנמצא בידיה ואינה יכולה להשתמש בו בביטחון.
גילה הבינה שהבלבול והסבל בעקבות הצורך להחליט שייכים לקרמה שלה, והם גמול 'הוגן' למעשיה. היא הסכימה לקחת אחריות על הסבל שלה ולראות אותו כשייך לגורלה.
כעת, האם נוכל לסכם ולומר שהבעיה נפתרה? במובן מסוים כן. ידיעת האמת על עצמנו וקבלתה, מתחילה להניע תהליכים סמויים ומפעילה את עולמות הרוח בכיוון נתינת התשובה הנכונה.
חשוב שנזכור שהתשובה אינה מגיעה דרך האינטליגנציה השכלית הרגילה של היועץ. בתהליך גילוי האמת הקרמתית מתפתח מרחב רוחני בחדר הייעוץ, אליו יכולה הרוח להיכנס ולפעול, ככתוב: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. שמות כה ח
***
במסגרת החקירות הביוגרפיות-קרמתיות שלנו אנו נעזרים בחקירות הקרמתיות הרבות אותן ביצע שטיינר, כשהוא נעזר בידע הרוחני, וביכולות הגבוהות של התודעה בה הוא ניחן. גם בקשר למקרה של גילה, נפנה להרצאותיו של שטיינר ונשווה בין התהליך הייעוצי עם גילה, ובין ההרצאה אותה הוא העביר, בהקשר לאישיות מפורסמת בהיסטוריה.
ניירון קיסר, פסל עתיק, מוצג כיום ברומא
נירון קיסר – גלגולה של עוצמה
בסדרת ההרצאות 'יחסי קרמה'[3] מקדיש רודולף שטיינר פרקים נרחבים לחקר החיים הקודמים של אישים חשובים בהיסטוריה האנושית. דרך התעמקות במחקרים הקרמתיים של שטיינר, ודרך עבודה התפתחותית- רוחנית על הביוגרפיה שלנו-עצמנו, אנו רוכשים כלים תודעתיים חדשים, המאפשרים לנו להתחיל לחוש את הקרמה שלנו ולשאול: מהו אותו הלך נפש פנימי המלווה אותנו בחיים הנוכחיים, השייך לעבר, שעלה באירוע הביוגרפי, ואשר אין לו קשר ישיר לאירועים החיצוניים של חיינו, המשמשים כגורם מניע המציף את הלך הנפש למודעות? מי היינו בחיים הקודמים?
אחד המחקרים של שטיינר מתייחס להתגשמויות השונות של נירון קיסר[4]. ההיסטוריה מספרת שנירון קיסר, אדם בעל כוח וסמכות עצומים, היה שליט עריץ, אכזרי וסדיסט שהתענג על עינויים וסבלם של אנשים אחרים. הוא נהג לבוז לאנשים ולראות בחיי כל נתיניו כלי משחק, בו הוא רשאי לשחק כרצונו.
נירון אופיין בקלות ראש גדולה ובתשוקה עזה ודחף להרס, אליו הוא היה מודע. הוא התייחס למעשי ההתעללות 'היצירתיים' שלו כאל אמנות. בהקשר זה, מיוחסת לו האמירה: "איזה אמן הולך בי לאיבוד!".
כדרכו, מנחה אותנו שטיינר לחקירה ללא שיפוט:
"עניינים מן הסוג הזה, יש ללומדם באובייקטיביות מוחלטת ולהימנע מכל רגשנות; לדבר זה חשיבות מרבית. מבחינה מסוימת מתבקשים רחמים לגורל כזה – היות וככלות הכול, להיות אכזרי כנירון, בעל מאניה כה גדולה להרס כמו שלו, זהו גורל. לא מתבקשות כאן לא שנאה ולא ביקורת; יתרה מזאת – גישה כזאת תעצור אותנו מלהתנסות בכל הנדרש ומלחוות אותו, על מנת להבין את ההתפתחויות הבאות. ראייה פנימית את הדברים עליהם דיברנו כאן מתאפשרת אך ורק כשמתבוננים בהם באובייקטיביות, ללא שיפוט עוין, אלא מתוך הבנה אמתית לגבי גורל אנוש. הדברים מתגלים בבירור – בתנאי שמצוי ברשותו של האדם הכושר להבינם."
שטיינר, 'יחסי קרמה 2', 1924, הרצאה 5
במהלך החיים כנירון קיסר לא ניתן לראות 'גמול קרמתי' המהווה את איזון הקרמה. אך בחיים הבאים הקרמה מתאזנת.[5]
בין מוות ללידה מחדש, לאחר מסע הנפש בעולמות הרוח, מופיע נירון קיסר בהתגשמות פחות חשובה. במהלך התגשמות זו מתרחש איזון חלקי וקל יחסית להרס המכוון שנעשה בחייו כנירון. הפעם הוא התגשם כאדם שנאלץ להרוס ולפגוע בהיותו כפוף לפקודות. ההרס לא נעשה מתוך רצון חופשי, וסביר להניח שאותו אדם סבל מההרס שנכפה עליו לעשותו.
תיאור המקרה של שתי האינקרנציות של נירון, באחת הוא הפוגע במזיד ובשנייה הוא נאלץ לפגוע מבלי שירצה בכך וסובל מכך – הוא זה ששימש לנו כקרקע לפענוח הביוגרפיה של גילה. כמובן, מבלי שנשווה ולו לרגע קט בין עוצמת 'הרוע' של נירון למעשים הבלתי מוסרים של גילה.
בחייה הקודמים הייתה גילה בעלת כוח והשפעה ופגעה באנשים בהינף יד, מבלי שתרגיש את העוול שגרמה. גם באינקרנציה הנוכחית גילה היא בעלת כוח והשפעה. כאיזון קרמתי, היא פוחדת לפגוע באנשים ואינה סומכת על עצמה, על חושיה, רגישותה ושיקוליה.
בתיאור של נירון קיסר מתאר שטיינר גם התגשמות שלישית קשה ביותר. התגשמותו השלישית של נירון קיסר הייתה באישיות ההיסטורית רודולף נסיך-הכתר בקיסרות האוסטרו-הונגרית, בנם של הקיסר פרנץ-יוזף והקיסרית אליזבט (סיסי).
ההיסטוריה הקרובה מספרת שבשנת 1887 רודולף, יורש העצר של הקיסרות האוסטרו-הונגרית, רכש בקתת-ציד בעיירה מאיירלינג שבוינר ואלד (אזור מיוער ממערב לווינה). זמן מה מאוחר יותר החל הנסיך בן ה-30 לנהל פרשת אהבים עם הברונית מריה פון וטסרה (Marie Alexandrine von Vetsera) בת ה-17. ב-30 בינואר 1889 נמצאו הנסיך ופילגשו מתים בבית-הציד. בית המלוכה הודיע שהשניים התאבדו ביריית אקדח.
התגשמויותיו החוזרות של נירון קיסר
| התגשמות 1 | שליט אכזרי, עריץ, סדיסט, שנהנה להתעלל באחרים | 'הרוע' – התייחסות לאחר באופן לא אנושי, חריצת גורלות בהינף יד. |
| התגשמות 2 | אדם שנאלץ להתאכזר לאחרים בעל כורחו | הסבל – 'הרוע' נכפה עליו ללא בחירה חופשית. |
| התגשמות 3 | יורש עצר מקסים, שכל הממלכה לרשותו ועיני כולם נשואות אליו , מתאבד בגיל 30 לערך | 'האיזון הקרמתי'– נפש מיוסרת שמתייחסת לחייה שלה כלא ראויים. הרס עצמי. |
בימינו, 100 שנה לאחר פועלו של ר. שטיינר ואלף שנה לאחר התגשמויות קודמות חשובות שלנו ושל אנשים נוספים, התהליכים הקרמתיים 'נדחסים' והולכים. ומה שנפרס בעבר לשלוש אינקרנציות, יכול לבוא לידי ביטוי גם במהלך אינקרנציה אחת.
מכיוון שגורלו של נירון קיסר בהתגשמות השלישית היה טרגי וקשה ביותר, החלטתי לא לעסוק בהתגשמות השלישית בהקשר לחייה של גילה. אך לאחר השיעור היא עצמה נגשה אלי ואמרה – "עכשיו הבנתי דבר מאוד חשוב על עצמי. אני מזהה אצלי גם את 'ההתגשמות השלישית'. עכשיו אני מבינה למה במהלך השנה האחרונה אני הולכת ומשמינה, 'אוכלת את עצמי למוות' – למרות הנזקים שאני עושה לבריאותי ולמראה שלי. אני היא זאת שמענישה את עצמי במו ידי. אני מביאה על עצמי את גורלי. אני רואה בזה דמיון לגלגול של נירון כרודולף שפגע בעצמו."
התפעמתי מהאומץ של גילה להמשיך את התהליך, והבנתי דבר חשוב בקשר להשמנה שלה. מזה זמן מה גילה, שהנה אישה יפה, מטופחת ומרשימה, הולכת ומשמינה. בעצתי ובעצת סטודנטים נוספים, היא הלכה לקבוצת '12 הצעדים לאכלני יתר', אך זמן קצר לאחר מכן עזבה; כמו כן, היא ניסתה דיאטות שונות ללא הצלחה. באופן מפתיע, גילה נראתה 'מרוצה' מהמצב שלה כשמנה. נכון לעכשיו, היא הרגישה שזה המצב הנכון והמתאים לה כאיזון קרמתי.
בשלב מאוחר יותר יתכן ו'הענשה העצמית' של גילה תפסק.
גילה – שלוש התגשמויות
| התגשמות 1 | אדם בעל מעמד וכוח שהשתמש בכוחו לפגוע באחר, לא מתוך זדון אלא כלאחר יד. | 'הרוע' – התייחסות לאחר כאל כלי משחק. |
| התגשמות 2 | אדם שבמצבים מסוימים אינו יכול להחליט מהו הדבר הנכון לעשותו. | הסבל – ההתלבטות הכרוכה בלקיחת החלטות לגבי אנשים אחרים. |
| התגשמות 3 (במהלך אותם חיים עצמם) | 'האיזון הקרמתי'– גרימת הרס לגופה שלה ע"י הענשה עצמית – "אוכלת את עצמי לדעת." |
[1] ראו בהמשך: חקר המניעים
[2] הביטוי לחוסר התחושה של האחר, בא לידי ביטוי גם במהלך החיים הנוכחי, בו, בנעוריה, פגעה גילה באנשים אחרים מבלי להרגיש את הכאב הנגרם להם.
[3] את שנות חייו האחרונות הקדיש ר. שטיינר לחקר הקרמה ולהרצאות על הנושא ברחבי אירופה. הרצאות אותן נתן בשנים אלו, נכרכו בשמונה כרכים המכונים: 'יחסי קרמה' 1-8
[4] נירון קְלַאוּדִיוּס קֵיסָר אוֹגוּסְטוּס גֶרְמָנִיקוּס) 37 – 68 לספירה, היה הקיסר הרומאי החמישי והאחרון מהשושלת היוליו-קלאודית. את פרטי המחקר הרוחני על נירון קיסר ואת הסימנים בהם נעזר שטיינר לפיענוח המקרה, ניתן לקרוא בספר: 'יחסי קרמה 2', 1924, הרצאה 5, GA 236
[5] ראוי לציין שבתקופתנו ניכר שאנשים עוברים גמול קרמתי גם במהלך חיים יחיד, כנראה משום שקיימת האצה בהתפתחות הרוחנית, והזמן מהווה גורם יקר-ערך.
