תלמידי בית הספר 'כחותם' ובוגריו מספרים על מסעם האישי ביציאה מעבדות לחירות

עבד לשלמות/ רינת שטרום

הפסח הזה גיליתי שאני עבד לשלמות, חיפוש אחר שלמות וניסיון להיות מושלמת בעצמי. יש משהו יפה בכמיהה לשלמות, כי זה מעין כח עילוי שממריץ אותך לחפש אחר הנעלה, הטוב ביותר, האחדות, האלוהי. אבל יש גם צד אפל בחיפוש אחר השלמות, זה יכול לכבות אותך, להצמית אותך מחשש פן לא תהיה מושלם, וגרוע מזה בשם אותה שלמות, תהיה המבקר הכי גדול של האחר. בשם השלמות תמצא חוסר ודופי בהרבה דברים, ותוכל להעריץ אנשים שעוד לא "לחצו על כפתור" המדויק המפעיל את הספק בקשר למושלמותם ולכעוס על אלו שהערצת ונחשפת לחוסר מושלמותם.

אותו ספק המחלחל בקשר למושלמותך שלך, יגרום לך לאיבוד כוחות ואמונה בקשר לעצמך. ועלול אתה למצוא את עצמך בהימנעות. הימנעות מלהיות זה שנושא את הלפיד או מביא חידוש זה או אחר, או לימוד זה או אחר, תימנע מלהיות בקו החזית, כי נושא הלפיד יחטוף את הביקורות שאתה כל כך מכיר, את גלי הספקות בקשר למושלמותו, ואילו אם תמַנע לא תחטוף כל זאת, אך גם תמְנע מעצמך את היכולת להביא את עצמך ותחוש החמצה. החמצה שיכלת להביא חידוש, גילוי, מתת, קירוב לבבות, איחוד, נתינה ולא הבאתָ.

השקר הקיומי שאתה מגלה על עצמך, שהכאב בגילוי החוסר מושלמות שלך בעיני הסביבה, בחשיפה של הלב שלך, גדול יותר מהרצון להביא פרי משל עצמך. אתה רוצה להביא את הפרי אך זה כואב, כי אתה לא מושלם.

אם רק אפסיק להיות עבד למושלמות ולהבין שלא נולדנו מושלמים – לשם כך ישנה הדרך. להסכים לכאוב את חוסר המושלמות שלי (מה לעשות), ולהסכים לראות את חוסר המושלמות של האחר באהבה והבנה שגם הוא בדרך. וחלילה, שלא יובנו דברי להסכים לכל בינוניות, או עצלות כלשהי ולראות בה דבר נפלא, שאינו טעון שיפור. אלא, להתבונן בהשתדלות של האדם ובדברים מתוך עומקם, לנסות להשהות את השיפוטיות, והביקורתיות שקופצת כליצן החצר מיד להגן עלינו מפני חוסר השלמות המופיע לפנינו, ומספיק שנשים ליבנו כמה טורח האדם עשה כדי להביא את הדבר לפנינו…אולי איננו מושלם ואולי למרות זאת כן יש שם חידוש, גילוי לדבר שלא שמתי לב אליו קודם. ואולי אני זה שאינני רואה את הכל במדויק?

אינני בֵחירות גאוותי שלי. היא קופצת לה בכל מני צורות. ותובעת ממני להתבונן בה ובכאב שהיא מצליחה למנוע ממני ושרק לא אעזוב אותה כי היא תגן עלי. אני בכאב מפני שהבאתי פרי וזה לא צלח, לא הבאיש אך פשוט לא היה מושלם, וזה מסב לי כאב. אני לא בחֵרות עדיין, אני בכאב. חובה עלי, לנסות, להשתדל ולהמשיך להביא פרי מעצמי חרף הכאב שאולי לא אהיה המושלמת שהשתדלתי להיות, ושהאחר יראה אותי בחוסר מושלמותי, ולהתמלא באמונה שזה מה שעלי לעשות, שזו הצעידה בדרך, שזו ההתגברות הנדרשת ממני.

צילום: klimkin

ישות השורד / דניאל עוז

יציאת מצרים השנייה שלי / מרי נתן

תודה לעבדות / מירב גרדינדר

השחרור מעבדות – לשחרר את הפסל מתוך גוש האבן / יעל ערמוני

בסדרה נפלאה של פסלים, פיסל מיכאלאנג'לו – הפסל והצייר הגאון – את אחד הדימויים האהובים עלי ביותר בנוגע ליציאה מעבדות לחירות. בכוונה תחילה, הוא השאיר את הפסל שלו משוחרר רק באופן חלקי מגוש האבן שמתוכה הוא נוצר. מיכאלאנג'לו אמר כי כאשר הוא מפסל הוא לא ממציא את הדמות המפוסלת, הוא יודע שהדמות כבר נמצאת בתוך גוש האבן, מחכה שיגלו אותה, שישחררו אותו מתוכה, ושזהו תפקידו האמיתי כפסל.

כך גם אני מרגישה במסע האישי שאני עוברת בשנים האחרונות ביעוץ הביוגרפי-אנתרופוסופי, בליוויה של מורתי, אורנה בן דור, בתוך הקהילה המיוחדת של בית הספר 'כחותם'.

כתלמידה – וכיום גם מורה בעצמי – אני מרגישה שבכל צעד שאני עושה, בהיכרות עם עצמי, בהתקרבות אל האמת ואל הרוח, נושרת ממני עוד פיסת אבן, בדרך לגילוי העצמי האמיתי שלי, הפוטנציאל הגלום בי, שחיכה כל כך הרבה שנים להתגלות!

החומות, הדימויים והאחיזות שבניתי עם השנים, הגנו עלי, אך גם כבלו אותי. כיום בהדרגה, אני מעזה לוותר עליהם.

העבודה אינה קלה, לא פעם כואבת, אך כל-כך משתלמת, כשכל צעד נוסף בדרך מוביל אותי ליותר יצירתיות וחירות.

        

עבדים / מאת מיכלאנג'לו

יציאות מצרים קטנות ויומיומיות / תלמידה שבחרה להישאר בעילום שם

 חג חירות שמח!