פרשת בראשית היא פרשה עמוסה ביותר; נתייחס עתה רק לשתי המילים הראשונות שלה: "בראשית ברא"

בראשית ברא"…"" א בראשית, ברא אלוהים, את השמיים, ואת הארץ; בראשית א'."  על המשפט הזה אומר ספר הזוהר- "אמר רבי שמעון בא וראה.

בכל מקום שבו מופיעות בספר הזוהר המילים: 'בא וראה', הכוונה היא לראייה של דבר מה אותו המבט הרגיל אינו מסוגל לראות. דבר זה הוא בגדר סוד, וניתן לראותו רק בעין הרוח.

ניתן לקרוא את המילים: בראשית ברא…. באופן הבא: בראש יתברא. ספר בראשית בא להראות שהעולם נברא באמצעות "הראש", כלומר: עולמו וחייו של האדם נבראו באמצעות מחשבותיו.

בספרו: "הפילוסופיה של החירות", אומר דר' ר. שטיינר, מייסד האנתרופוסופיה, שהחירות נתונה לאדם רק בממד החשיבה, כלומר: "בראש". אירועים רבים בחיינו קורים מבלי שתהיה לנו שליטה עליהם: היוולדנו לעם, למקום, למשפחה מסוימים; למצב סוציו-אקונומי ולהורים מסוימים; היותנו בעלי נתונים גופניים ונפשיים כאלו ואחרים;  חוסר השליטה שלנו בנוגע לאירועים אותם אנו פוגשים בחיינו בעולם, משברים ואסונות הפוקדים אותנו ועוד….

נוכל לשאול: האם זהו כל סיפור חיינו?

על פי הפרשנות של שתי המילים: בראשית ברא כ– בראש יתברא, נקבע סיפור חיינו על ידי המחשבה שלנו. ניתן בידינו לפרש את האירועים הנתונים באופנים שונים, כאסונות וכחסרונות- או לחילופין, כאתגרים והזדמנויות. "בראש" שלנו יש לנו חירות.

ספר התנ"ך כולו בא להצביע על האופן בו עלינו לברוא את חיינו, בעבור מימוש הייעוד אותו באנו להגשים, מתוך התייחסות במחשבה שלנו לאירועי חיינו כאל אירועים בעלי תכלית, ולא רק כנובעים מסיבות, עליהן אין לנו שליטה.

והתרגיל הביוגרפי- תראפויטי השבוע:

הבה ונתייחס השבוע לאירוע אחד בחיינו הקורה בחיינו, או לנתון מסוים שנמצא בחיינו- עליהם אין לנו שליטה, וננסה למצוא את תכליתו בשירות ההתפתחות הרוחנית שלנו. שהרי במחשבה אנו חופשיים ליצור את סיפור חיינו, ולא להתייחס לעצמנו כאל קרבנות פסיביים של הגורל.

print