ישות הייאוש / מאת תמי זלינגר

ישות הייאוש מזה כחמש שנים שאני צועדת במסע הרוחני שלי. לא פשוט המסע, נוגע בכל הפינות החשוכות, בפחדים, בדפוסים ובצווים הקרמתים שלי. זהו מסע בו אני מתבוננת – או לפחות שואפת להתבונן – באמת הטהורה על עצמי. עוברת ספים ומבחנים ומשתדלת להיות באמונה. אך לעיתים הייאוש מתפשט. הפצע הראשוני שלי הוביל אותי להתבונן על העולם […]

למאמר המלא

להסכים להרגיש! / מאת שרי צדוק

מאז שאני זוכרת את עצמי, הדרך שלי להתמודד עם רגשות קשים וכואבים – היא לא להרגיש אותם. מרכז ההתמודדות עבר לספירת החשיבה, שם הייתי מצליחה לגייס מחשבה או פנטזיה שעמעמה את הרגש, הקהתה אותו ונתנה לו פרשנות אינטלקטואלית.

למאמר המלא

רק תגידי

אימא שלי הייתה האימא הכי טובה בעולם. היא אהבה אותי כל כך…אף פעם לא צעקה עלי, ולא גערה בי, לא ביקרה אותי ואף פעם לא נתנה לי להרגיש שאני לא טובה מספיק – והכי חשוב, נתנה לי חופש מוחלט.

למאמר המלא

לראות את הקולות

“וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק” שמות כ יד. מה ההבדל בין לראות ולשמוע? איך עם ישראל ראה את הקולות?

למאמר המלא

על הסליחה

משום מה, אף פעם לא התחברתי למושג הסליחה, וזאת כפי הנראה משני טעמים: 1. ברוב המקרים, בני אדם אינם עושים עוול בזדון, אלא שהם בורים, ומוּנעים מהשלכות של רגשותיהם על האחר.

למאמר המלא

קרוב אדוני לכל קוראיו

חיי האינטנסיביים כמנהלת בית הספר כחותם לייעוץ ביוגרפי, כמורה, יועצת, כותבת ו’שאר ירקות’ – אינם מותירים לי זמן לחיי משפחה תקינים ונורמליים.

למאמר המלא

‘העין שנפלה’ בצעיף – או שני צדי המטבע

חשבו על אדם (אישה) קטן (קטנה), נמרץ, חרוץ, בעל רצון עז ויכולת לרוץ חזק למרחקים קצרים – בקיצור חשבו עלי (ועל שכמותי…).

למאמר המלא

‘למות מבושה’ / מאת יעל ערמוני

“היפה באמת היא תמיד ביישנית…” כתב אלתרמן, ואכן יש משהו משובב בנערה ענוגה, סמוקת לחיים, נחבאת אל הכלים – אולי סוג של מסתורין, המעורר בנו סקרנות לגלות מה עוד מתחבא שם?

למאמר המלא