29.4.2020 – לימוד יומי 23
לצפייה בווידאו של השיעור לחצו כאן
עיקרי השיעור
שירי סוף הדרך / לאה גולדברג
ג.
לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵךְ וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.
לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם,
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.
במפגש הקודם שאלנו: אחרי שהקורונה תסתיים – איזו אמת רוחנית שהתגלתה/התחדדה לי אני לא רוצה / אסור לי לשכוח?
בימים האחרונים אפשר להרגיש שעל אף שיתכן שהקורונה עוד תמשך תקופה ארוכה, יש אוירה של 'עוד רגע וחוזרים לתלם'.
לבל יהיה עלי יומי הרגל – גם כשנחזור לשיגרה, שנדע לזכור ולשמור את הדברים החשובים ונשאר בחיבור לרוח ולמהות, שיכולה בתוך היומיום בקלות להישכח.
שיתוף של המשתתפים בעקבות השאלה:
משתתפת 1 – "אין לנו שליטה כמו שאנחנו רוצים לחשוב שיש לנו. שום דבר לא מובן מאליו, וכל דבר יכול להשתנות כמו לדוגמא שהשמיים נסגרו"
אלו אמיתות רוחניות שביומיום יש אפשרות שהן ישכחו.
"הדבר היחיד שיש לנו זה 'האני' והרוח – את זה הקורונה הזכירה לי באופן נחרץ."
איזה רגש עוררו התובנות האלו אצלך?
"זה חיזק את הצורך להתחבר ולהתחזק יותר ויותר באני וברוח, כי בפיזי שום דבר לא בטוח. עוד עבודה רוחנית על כל צורותיה. כמה שעושים זה לא מספיק, אינסוף לאפשרות החיבור לרוח."
משתתפת 2 – "גיליתי שאני יכולה להסתפק בהרבה פחות, וזה טוב לי להיות ב'פחות'. למשל: חברים, בילויים, עבודה אינטנסיבית, עזרה בבית, בגדים. חשבתי שאלה דברים שהם חלק מהחיים שלי, וראיתי שאני יכולה להיפרד מהם די בקלות."
בת 56, תחילת השביעון התשיעי, השביעון הרוחני ביותר, של אדם הרוח.
משתתף 3 – "בן 56. מרגיש שאני מסתפק בפחות, החלטתי לעבוד פחות. מרגיש שמופעלים לחצים בשיגרה שהיום רואה אחרת – יותר סבלנות להקשיב לאחרים, מוכן לוותר על דברים שנראו בעבר יותר מהותיים."
מה בראייה שלך השתנה? "היומיום והעבודה של התרוצצות ולחץ השתנתה, יכול לראות דברים בצורה יותר שקולה ובהירה."
כשיש אמירה כללית, ננסה מתוכה לראות את הדבר הספציפי שקשור אלי, לביוגרפיה ולקרמה שלי, ולא להסתפק בדבר הכללי. דרך האינדיווידואליות של הדבר אנחנו מעמיקים את ההתבוננות והלמידה.
משתתפת 4 – "התנסות נהדרת של פנסיה. חגגתי 62. ההבנה שאני רוצה להשתחרר מאחריות, "לצאת לפנסיה מאחריות". הנושא של האחריות קשור לביוגרפיה שלי, וזו כנראה המשימה שלי עכשיו – להוריד ממני אחריות שתרמה לי למעמד וכוח, שאני מוכנה להיפרד מהם עכשיו. זה התחיל לפני הקורונה והעמיק בתקופה זו. בפועל התחלתי להוריד מעצמי דברים שאני כבר לא צריכה."
פרידה מאחריות במובן החיצוני שלה, שמאפשרת שליטה. זו לקיחת אחריות יותר גדולה ברמה הפנימית. השחרור מהקרמה מגיע כשאדם מוכן לקחת אחריות על הקרמה שלו. התכנסות פנימה.
אחד הדברים שקורים בתקופה הזו של הקורונה היא שכל אדם קיבל את 'הדבר' שהוא היה בתוכו, שכבר היה שם לפני כן – הקורונה נתנה עוד עומק ואיפשרה ללכת עוד צעד בתהליך שהתחיל ונרמז עוד לפני כן, בנושאים קרמתיים מהותיים מהביוגרפיה.
חקירה משותפת של טקסט
"היכן נמצא האדם כישות החושבת וזוכרת?
בעזרת כוחו ליצור רעיונות (חשיבה) וחווייתו את הזיכרונות, מוצא האדם את עצמו בתוך העולם הפיזי. אך בשום מקום בעולם הפיזי אליו הוא מסתכל, הוא לא ימצא דבר, בעזרת חושיו, המסוגל להעניק לו את הכוח ליצור רעיונות ולזכור.
תודעה-עצמית מופיעה בפעולת יצירת הרעיונות. בהתאם ללימודנו הקודמים – דבר זה הוא קניין הנמצא ברשות האדם מכוחות האדמה. אך כוחות ארציים אלו נשארים חבויים ממבט החושים. במהלך החיים הארציים, האדם חושב רק את מה שחושיו מביאים אליו, אך כוח החשיבה לא ניתן לו על ידי דבר מהדברים עליהם הוא חושב באופן הזה.
היכן נמצא הכוח היוצר רעיונות (חשיבה) ותמונות זיכרון מתוך מה ששייך לאדמה?
ניתן למצוא אותו כאשר המבט הרוחי מכוון למה שהאדם מביא עמו מחיים-ארציים קודמים. התודעה הרגילה אינה יודעת על כך דבר. תחילה הוא חי באדם באופן לא-מודע; לאחר חייו הרוחניים, כאשר נכנס האדם לקיום ארצי, הוא מתגלה מיד כקשור לכוחות הארציים שאינם מגיעים לתוך ספרת התבוננות-חושים ומחשבת-חושים. ברעיונותיו (מחשבה) האדם לא נמצא בספרה הזו; הוא נמצא שם עם רצונו, הפועל בהתאמה לגורלו.
אם ניקח בחשבון שהאדמה מכילה כוחות מחוץ לספרת החושים, נוכל לדבר על "אדמה-רוחית", כקוטב הנגדי לאדמה הפיזית. ואז נוכל לומר שכישות רצון, חי האדם בתוך האדמה-הרוחית ואיתה; בעוד שכישות-חשיבה הוא אכן חי בתוך האדמה הפיזית, אך ככזה, הוא לא חי איתה.
כישות חשיבה, נושא האדם כוחות מעולם-הרוח לתוך העולם הפיזי. אך בעזרת הכוחות האלו הוא נשאר ישות-רוחית המופיעה בעולם הפיזי אך אינה מתאחדת אתו. במהלך הקיום הארצי יוצר האדם החושב יחסים הדדיים רק עם 'האדמה-הרוחית'. ומתוך יחסים הדדים אלו מתפתחת תודעה-עצמית. לפיכך, אנו חייבים את התפתחות התודעה-העצמית שלנו לתהליכים רוחניים, המתרחשים במהלך החיים הארציים של האדם.
אם אנו תופסים את מה שתואר כאן בעזרת מבט רוחני – קיים בפנינו 'האגו-האנושי'."
ר. שטיינר, 'מחשבות מנחות', 2020, עמ' 226, הוצאת 'כחותם'.
מה תפס אתכם בטקסט?
- ההדדיות בין העולם הארצי לרוחי.
- החשיבה והרצון בשני קצוות.
- החוויה הארצית של 'האני' כנפרד שמפתחת תודעה עצמית. מה שנקלט בחושים מפריד אותנו מהטבע ויוצר בנו תודעה עצמית.
- המחשבה מגיעה מעולם רוחי, שונה מאוד ממה שמוכר לנו, ומקבלת שינוי למחשבה של האדמה, וזה מה שמפתח לנו את התודעה העצמית, ובעצם בלי זה אין תודעת 'אני'.
- לאדם יש 3 כוחות נפש: המחשבה, הרגש והרצון (הפעולה, העשייה, 'הרצון חי בגפיים').
- יש צורך גם בספירה הרוחית וגם בספירה הארצית כדי לפתח חשיבה, זיכרון ותודעה עצמית. שתי הספירות נדרשות לשם כך. ובלי התודעה העצמית לא היינו יכולים לדבר על האינדיווידואל.
- האגו באנתרופוסופיה הוא לא במשמעות הפסיכולוגית, אלא במשמעות 'האני'. האני האינדיווידואלי הרוחני חייב לעבור דרך האני הארצי גם כן.
- הדואליות בין 'אדמה רוחית' ל'אדמה פיזית' – אין משהו שבתפיסה החושית יכול להסביר את היכולת האנושית להעלות רעיונות ומחשבות. אז מאיפה יש לנו את היכולת הזו? התשובה היא לא ברמה החושית.
- אדמה פיזית – בה אנחנו נמצאים כישויות רוחניות. באדמה הרוחנית – שם אנחנו קיימים כישות ארצית פיזית.
- החשיבה היא הדבר המייחד את האדם וקשור לאני של האדם. לא הייתה לנו חשיבה אם היינו רק ישויות פיזיות.
- הרצון קשור בגורל שלנו, קשור בחיים קודמים, הרצון הוא הדבר החי, החשיבה היא 'חומר', היא רק אמצעי, אפשר לעשות תרגיל להתמסר לגמרי לרצון, ולגלות מה עולה, ודרך כך נוכל להתחבר בצורה חזקה יותר לאינטואיציה ולקרמה.
תרגיל לקראת המפגש הבא:
קראו את הטקסט שוב במהלך השבוע, נסו להבין אותו. נסו לחבר אותו לביוגרפיה שלכם. חברו מתוכו שאלה ביוגרפית והשיבו עליה.