שלוש שאלות ושלוש תשובות – מתוך הזוהר על פרשת פנחס.

לפני כן אניח כאן כמה מינוחים והאופן הפנימי שעלינו לפרשם ע"פ תורת הסוד. כך שתמיד, כשנפגוש אותם, נתרגם אותם לעצמנו כסיפור הפנימי המתרחש על בימת הנפש שלנו, ואלו הם:

 העם הנבחר – החלק המובחר שבתוכנו, האני או הנשמה שלנו.

ישראל – ישר-כאל. כל מי שהולך בדרך האמת, ואינו נופל לפיתויים של כוחות הנגד.

אומות העולם, גוי – הצד בנפש שאינו מבורר, שנופל לתוך זרועותיהם של כוחות הנגד.

בספר הזוהרפרשת פנחס מובא הסיפור הבא (אספר אותו בלשוני):

יום אחד ניגש חכם מאומות העולם (זכרו – כוח נגד בתוך הנפש) לר' אליעזר וטען נגדו שלוש טענות:

אמר לו:

  1. הרי אתם, עם ישראל, מדברים על בניין בית המקדש השלישי, ובתנ"ך לא מוזכרים אלא הבית הראשון והבית השני. וידוע, שאין מילה מיותרת בתנ"ך ואין גם מילה חסרה, אז מנין לכם הבטחון שבית המקדש השלישי יבנה?
  2. הרי אתם אומרים שאתם העם הנבחר ומקורבים לקב"ה יותר מכולם – אז איך זה שדווקא אתם סובלים, נמצאים בצער, ללא שמחה, והצרות שלכם מרובות, בעוד אנחנו שרויים תמיד בשמחה וצרותינו מועטות. הרי זו הוכחה שאנחנו אלו הקרובים למלך, ואתם הרחוקים.
  3. אתם מקפידים לא לאכול נבלה וטריפה כדי שהגוף שלכם יהיה בריא, ובפועל, הגוף שלכם חלש. ואילו אנחנו, שאנו אוכלים כל מה שיעלה על ליבנו, אנחנו חזקים וחסונים.

לאחר שר' אליעזר עשה מה שעשה (אספר בסוף…) החל לבכות והפנה שיחו לבורא ואמר לו, אותן השאלות ששאל אותו רשע, גם אני שאלתי יום אחד את אליהו, והשיב לי אליהו שבישיבת הרקיע שלמעלה, הכל כבר סודר לפני הקב"ה, ונתן לי תשובות לשאלות האלו:

  1. אכן, לא מוזכר בית שלישי בתנ"ך, משום שהבית שיבנה, הוא הבית המקורי שהיה אמור להיבנות למעלה על ידי הבורא ולרדת משמי השמים אל האדמה. וכן גם הבית השני. אמנם, לאחר שחטאו בני ישראל, נבנו בתי המקדש ע"י בני אדם, ולכן לא שרדו. אותו מקדש שהיה אמור להינתן לבני ישראל מלמעלה, הוא הוא המקדש הראשון, ויתנן להם באחרית הימים בזמן הגאולה. וזאת כאשר ירושלים עצמה תבנה מהעליונים, ירושלים של מעלה.
  2. עם ישראל משול ללב בתוך גוף. וכאשר יש סבל וצער בעולם, מי הוא הסובל? הגוף כולו או הלב? למעשה, עם ישראל סובל את הסבל של כל אומות העולם, בדיוק כפי שהלב הוא המתייסר בכאב הנפשי עבור כל הגוף. יוצא שעם ישראל קרוב יותר אל המלך, שהוא החכמה והתבונה השוכנים בלב, ועמי העולם רחוקים יותר.
  3. ובאותועניין, הלב חייב לקבל את המאכלים המשובחים ביותר, אסור לו לקחת מן הפסולת. אסור שיהיה בו מום: כפי שכתוב בשיר השירים: כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ. ששיר השירים ד' ז'

אם נתייחס לתיאור של הזוהר כאל סיפורה של הנפש, נשאל את עצמנו בהתאמה: כיצד אנחנו מכינים את עצמנו כדי לאפשר למקדש הרוחני להיבנות בתוכנו? האם אנחנו מבינים שכל הסבל והייסורים שעוברים עלינו אינם עונש, אלא אפשרות להתקרב לבורא? האם אנחנו מבררים את אשר אנחנו מכניסים לתוכנו מתוך העולם, או שאנחנו מאפשרים לכל מה שרוצה וזמין להיכנס אלינו?

ולסיום,הבטחתי את תגובתו של ר' אליעזר לאותו חכם, ואביא זאת בלשון הזוהר עצמו:

" נשא ר' עיניו רבי אליעזר והביט בו, ועשה אותו גל של עצמות". זוהר פנחס פירוש הסולם אות קמה)

כך ראוי לעשות לכל מה שבתוכנו, שמפקפק בנכונות של החיים בדיוק כפי שהם.

בברכה

אורנה.

print